בית שמואל על אבן העזר ט
סעיף א[עריכה]
(א) או נתארסה: דק"ל מזל גורם מ"ה באיזה מיתה שמת אפילו לאו מחמת חולי נקראת קטלני' ופי' הרא"ש מזלה גורם היינו פרנסה לפי המזל ואשה זו מזלה רע ומתו אנשיה שלה כדי שתחי' בצער ועיין עוד מזה בהג"ה דרישה:
(ב) לא תצא: אפילו התרה בו ריב"ש סי' רמ"ב ולהרמב"ם אין איסור כלל אלא הוא על צד הניחוש והפחד שיש ברוב השעות שינזקו בהם הגופות החלשים ואין חילוק בין פחד זה לבין האוכל מכישא דאסר גננא לשון הרמב"ם ועיין בכ"מ, ולדעת הרא"ש סכנה הוא וכופין להוציאה דחמירא סכנת' מאיסורא וכ"כ הרשב"א והנ"י:
(ג) ואם הכיר בה וכו': לכאורה תימא דעירב דעת הרא"ש עם דעת הרמב"ם דהא לדעת הרמב"ם משמע אפילו לא הכיר בה יש לה כתובה כדמשמע מתשו' שהביא בכ"מ וכן הקשה בח"מ ואפשר דחסר כאן וצ"ל וי"ל /וי"א/ תצא ואם הכיר בה וכו' ובזה ניחא שלא הביא רמ"א רוב דיעות החולקים על הרמב"ם דס"ל תצא, ולפי גירסא שלנו י"ל המחבר הכריע כן לענין כתובה א"י להוציא הכתובה כי י"ל קים לי כהרא"ש ולענין כפיה על הגט י"ל קים לי כרמב"ם מיהו אם הוא רוצה לגרשה י"ל דיכול לגרשה בע"כ ובכה"ג לא תיקן ר"ג במקום ספק סכנות נפשות:
(ד) משני יש לה: אף על גב דמיד במיתת השני נעשה מחזקת שבעליה מתים כתב הרא"ש הטעם לענין ממון קי"ל בג' זימני הוי חזקה כלומר לעולם הלכה כרשב"ג בג' זימנין הוי חזקה אלא משום סכנות נפשות קי"ל כרבי בנשואין ומילה בתרי זימני הוי חזקה וכ"כ בט"ז ביורה דעה סימן ק' ועיין סי' קנ"ד והר"ן כתב בבעל השני י"ל שמא מתו כדרך כל הארץ אלא בבעל הג' אסורה להנשא דעכ"פ יש כאן ריעות' והוא /והיא/ לא גילה /גילתה/ לו מ"ה תצא בלא כתובה, ובזה מיושב קושית תו' ס"פ הבע"י למה לענין ממון הולכי' אחר רוב הנשים ובאיסור אין הולכים אחר הרוב ובעלמ' קי"ל בממון אין הולכים אחר הרוב ובאיסור הולכים אחר הרוב, וב"ח כתב דהיא מוחזקת כיון דהכתובה בידה אמרינן שטר העומד לגבו' כגבוי דמי תמוה דהא ב"ש ס"ל כן ולית הלכת' כוותיה שוב ראיתי קושיא זו בתשו' שער אפרים דף מ"ז ועיין במ' פ' הבע"י ובמהרי"ק שורש צ"ב:
(ה) י"א דוקא: כלומר יש מקילין בזה וס"ל הלכה כמ"ד מעיין גורם וכל שאין מחמת חולי אינו כלום וכן כשמתו אחר ארוסין:
(ו) או מת בדבר: הנה בת"ה סי' רי"א ובריב"ש כתבו מת בדבר או בכה"ג כל שהוא מכת מדינה אפילו למ"ד מזל גורם לא תלינן בכה"ג במזל דידה כמ"ש בחושן המשפט לענין חכירו' וכ"כ ברי"ו וכן אם הוא זקן לאו קטלני' היא, ומסיים שם כל שמתו בעלי' כולם במיתה אחת יש לחוש אף הרמב"ם מודה בזה ועיין בד"מ:
סעיף ב[עריכה]
(ז) שתי נשיו: ה"ה יותר רש"ל וביורה דעה סי' רס"ג הביא פלוגתא אם מתו שני בניו מחמת מילה אם חוששים בבן הג' והיינו הטעם שם החשש הוא מחמת חלישות הכח מ"ה ס"ל דתלינן אף באב וח"מ דהקשה משם ל"ד, ועיין תשו' הרא"ש כלל נ"ד אפי' אם מתו נשיו במיתה א' אין חוששין: