ביאור:תוספתא/נזיר/ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

תוספתא מסכת נזיר פרק חמישי

הטומאות המחייבות את הנזיר

(א)
כל אלו שאמרו 'אין מתחיל לימנות עד שיטהר', אם נטמא - אין מביא קרבן טומאה

ראו משנה ז, ב-ג, וכן לעיל ד, ז.

כל אלו שאמרו 'מתחיל ומונה מיד', אם נטמא - מביא קרבן טומאה.

(ב)
טומאה שנתונה ע"ג כותל, אפילו מחצה על מחצה

ראו אהלות ו, ג, וכן אהלות ח, א. וראו גם תוספתא אהלות ט, א-ב. לדברי ר' אלעזר ראו גם שם ד, ז.

וכן עדר בהמה חיה ועוף חיין שהיו מהלכין זאח"ז
אפי' ראשו של זה בין רגליו של זה
אין נזיר מגלח עליהן, ואין חייבין עליה על טומאת מקדש וקדשיו
ר' אלעזר אומר: בראשונה היו זקנים חלוקין
מקצתן אומרים רביעית דם ורובע עצמות, ומקצתן אומרים חצי קב עצמות וחצי לוג הדם
ב"ד שאחריהן אמרו: רביעית דם ורובע עצמות לתרומות ולקדשים
חצי קב עצמות וחצי לוג דם לנזיר ולמקדש.

(ג)

אמר רבי אלעזר: כשהלכתי לערדסקיא מצאתי את רבי מאיר ואת רבי יהודה בן בתירה

שהיו יושבין ודנין בהלכה

ראו משנה ז, ד, וכן תוספתא אהלות ד, ז.

רבי יהודה בן בתירא אמר: רביעית דם אין נזיר מגלח עליה
ואין חייבין עליה על טומאת מקדש וקדשיו
אמר לו רבי מאיר: לא תהא זו קלה מן השרץ!
מה שרץ הקל, חייבין עליו על ביאת מקדש
רביעית דם חמורה, שהרי היא מן המת אינו דין שיהיו חייבין עליה על ביאת מקדש?!
שתק רבי יהודה בן בתירא לפניו
נמתי לו: מאיר אל תבזו לי. בקי היה לך ביהושע בן ממל?
אמר לי: הן, ובעל הלכות היה. נמתי לו: בלשון הזה אמר לי משום רבי יהושע
כל טומאה מן המת שנזיר מגלח עליה - חייבין עליה על ביאת המקדש
וכל טומאה מן המת שאין נזיר מגלח עליה - אין חייבין עליה על ביאת המקדש
ורואה אני את דבריו.

נזיר מצורע

(ד)
שאלו את רבי שמעון: הרי שהיה נזיר ומצורע

ראו משנה ח, ב, ספרי במדבר לח. לדיני הצרעת הרלבנטיים ראו נגעים י, ה.
הסיכום הוא בניגוד לדעת רשב"י: נזיר שהצטרע, הוסגר ונרפא ונטמא בטומאת מת – מגלח תגלחת אחת לשתיהן, ואחרי שהביא את קרבנות המצורע ואת קרבנות הנזיר שנטמא – חוזר לנזירותו ככל נזיר שנטמא.
הדיון מצביע על הדמיון בין הנזיר שנטמא ומגלח לבין המצורע שנרפא.

מהו שיגלח תגלחת אחת ותעלה לנדרו ולצרעתו?
אמר להן: אין מגלח. אמרו לו: למה?
א"ל: אילו זה מגלח להעביר שער וזה מגלח להעביר שער, יפה אתם אומרים
אלא נזיר מגלח להעביר שער ומצורע מגלח לגדל שער! מגלח את השיער הנגוע כדי לגדל שיער בריא
אמרו לו, אף אנו אומרין: לא תעלה לו בימי גמרו בזמן שהמצורע מוחלט, שאז מגלח לגדל את שערו – תעלה לו בימי ספרו! המצורע שכבר הוחלט לשבעה ימים ועכשיו נטהר, ומגלח להעביר שיער.
אמר להם: אילו מגלחים לאחר דמים - יפה אתם אומרים
אלא נזיר טהור מגלח לאחר דמים, ומצורע מגלח לפני דמים!
אמרו לו, אף אנו אומרים: לא תעלה לו טהור – תעלה לו בטמא! שנזיר טמא מגלח לפני זריקת דמים
אמר להם: אילו זה מגלח לאחר ביאת מים וזה מגלח לאחר ביאת מים - יפה אתם אומרים
אלא נזיר מגלח לאחר ביאת מים, ומצורע מגלח קודם ביאת מים!
אמרו לו, תיקון הדבר: לא תעלה לו בימי גמרו - תעלה לו בימי ספרו!
לא תעלה לו בטהור - תעלה לו בטמא!
נזיר שנצטרע ומצורע שנזר מגלח תגלחת אחת על שתיהן

נזיר שנטמא בספק

(ה)
שני נזירין שאמר להן אחד: ראיתי את אחד מכם שנטמא, ואיני יודע אי זה מכם

ראו משנה ח, א.

סופרין ל' יום, ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה ואומר:
אם אני טמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך.
אם אני טהור - קרבן טהרה שלי, וקרבן טומאה שלך
סופרין ל' יום ומביאין קרבן טהרה, ואומר
אם אני טמא הייתי - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך, וזה קרבן טהרתי
אם אני טהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה שלך, וזה קרבן טהרתך
מת אחד מהן, אמר רבי יהושע: יבקש אחד מן השוק שידור כנגדו בנזיר
ואומר: אם טמא הייתי, הרי אתה נזיר מיד. ואם טהור הייתי - הרי אתה נזיר לאחר שלשים יום
סופרין שלשים יום ומביאין קרבן טומאה וקרבן טהרה, ואומר
אם אני טמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך
אם אני טהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה ספק
סופרין ל' יום, מביאין קרבן טהרה, ואומר
אם אני טמא - קרבן טומאה שלי וקרבן טהרה שלך
אם אני טהור - קרבן טהרה שלי וקרבן טומאה ספק, וזה קרבן טהרתך
שלשים יום הראשונים ושלשים יום האחרונים אסור לגלח ולשתות יין וליטמא למתים
אם גלח ושתה יין ונטמא למתים – אינו סופג את הארבעים הנזיר המתנדב הוא בספק נזירות בכל ששים הימים
הוא עצמו, הנזיר הראשון על הראשונים חייב ועל השניים פטור. כי בהם הוא בספק.