ביאור:נחמיה יג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
קיצור דרך: a35b13
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
עזרא פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י נחמיה פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג (מהדורות נוספות של נחמיה יג)
א
בַּיּוֹם הַהוּא באספה שקדמה לחנוכת החומה נִקְרָא בְּסֵפֶר מֹשֶׁה בְּאָזְנֵי הָעָם, וְנִמְצָא כָּתוּב בּוֹ דברים כג אֲשֶׁר לֹא יָבוֹא עַמֹּנִי וּמֹאָבִי בִּקְהַל הָאֱלֹהִים עַד עוֹלָם.
ב
כִּי לֹא קִדְּמוּ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בַּלֶּחֶם וּבַמָּיִם, וַיִּשְׂכֹּר עָלָיו אֶת בִּלְעָם לְקַלְלוֹ, וַיַּהֲפֹךְ אֱלֹהֵינוּ הַקְּלָלָה לִבְרָכָה.
ג
וַיְהִי כְּשָׁמְעָם אֶת הַתּוֹרָה, וַיַּבְדִּילוּ כָל עֵרֶב את הגרים העמונים והמואבים מִיִּשְׂרָאֵל.
ד
וְלִפְנֵי מִזֶּה ולפני שקראו בספר תורה אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן נָתוּן היה יושב בְּלִשְׁכַּת בֵּית אֱלֹהֵינוּ, קָרוֹב לְטוֹבִיָּה והוא היה קרוב משפחה לטוביה העמוני שהיה שונא ישראל ועשה להם צרות יחד עם סנבלט נחמיה ב.
ה
וַיַּעַשׂ לוֹ אלישיב בנה לטוביה לִשְׁכָּה גְדוֹלָה, וְשָׁם הָיוּ לְפָנִים נֹתְנִים אֶת הַמִּנְחָה הַלְּבוֹנָה וְהַכֵּלִים וּמַעְשַׂר הַדָּגָן הַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר מִצְוַת הַלְוִיִּם מה שמצווים לתת ללויים וְהַמְשֹׁרְרִים וְהַשֹּׁעֲרִים, וּתְרוּמַת הַכֹּהֲנִים.
ו
וּבְכָל זֶה בזמן שאלישיב התקרב לטוביה לֹא הָיִיתִי בִּירוּשָׁלָ͏ִם, כִּי בִּשְׁנַת שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם לְאַרְתַּחְשַׁסְתְּא מֶלֶךְ בָּבֶל בָּאתִי אֶל הַמֶּלֶךְ, וּלְקֵץ יָמִים כעבור שנה נִשְׁאַלְתִּי מִן הַמֶּלֶךְ ביקשתי מהמלך רשות לחזור לארץ.
ז
וָאָבוֹא לִירוּשָׁלָ͏ִם, וָאָבִינָה בָרָעָה אֲשֶׁר עָשָׂה אֶלְיָשִׁיב לְטוֹבִיָּה בקשר לטוביה לַעֲשׂוֹת לוֹ נִשְׁכָּה בְּחַצְרֵי בֵּית הָאֱלֹהִים.
ח
וַיֵּרַע לִי מְאֹד, וָאַשְׁלִיכָה אֶת כָּל כְּלֵי בֵית טוֹבִיָּה הַחוּץ מִן הַלִּשְׁכָּה.
ט
וָאֹמְרָה וַיְטַהֲרוּ הַלְּשָׁכוֹת, וָאָשִׁיבָה שָּׁם כְּלֵי בֵּית הָאֱלֹהִים אֶת הַמִּנְחָה וְהַלְּבוֹנָה.
{פ}
י
וָאֵדְעָה כִּי מְנָיוֹת מתנות הַלְוִיִּם לֹא נִתָּנָה עד שחזרתי לירושלים, וַיִּבְרְחוּ ולכן ויברחו אִישׁ לְשָׂדֵהוּ לעבוד את שדהו כדי שיוכלו להתפרנס הַלְוִיִּם וְהַמְשֹׁרְרִים עֹשֵׂי הַמְּלָאכָה מלאכת השירה, ושמירת השערים.
יא
וָאָרִיבָה אֶת הַסְּגָנִים וָאֹמְרָה: "מַדּוּעַ נֶעֱזַב בֵּית הָאֱלֹהִים?", וָאֶקְבְּצֵם את הלויים וָאַעֲמִדֵם עַל עָמְדָם על עבודתם בבית המקדש.
יב
וְכָל יְהוּדָה חזרו ו- הֵבִיאוּ מַעְשַׂר הַדָּגָן וְהַתִּירוֹשׁ וְהַיִּצְהָר לָאוֹצָרוֹת.
יג
וָאוֹצְרָה שמתי אוצרים, ממונים עַל אוֹצָרוֹת: שֶׁלֶמְיָה הַכֹּהֵן וְצָדוֹק הַסּוֹפֵר וּפְדָיָה מִן הַלְוִיִּם וְעַל יָדָם חָנָן בֶּן זַכּוּר בֶּן מַתַּנְיָה, כִּי נֶאֱמָנִים נֶחְשָׁבוּ, וַעֲלֵיהֶם לַחֲלֹק לַאֲחֵיהֶם.
{פ}
יד
זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי עַל זֹאת, וְאַל תֶּמַח תמחק, תשכח חֲסָדַי אֲשֶׁר עָשִׂיתִי בְּבֵית אֱלֹהַי וּבְמִשְׁמָרָיו.
טו
בַּיָּמִים הָהֵמָּה רָאִיתִי בִיהוּדָה דֹּרְכִים גִּתּוֹת ענבים בגתות לעשות יין בַּשַּׁבָּת, וּמְבִיאִים הָעֲרֵמוֹת ערמות של פירות וְעֹמְסִים עַל הַחֲמֹרִים, וְאַף יַיִן עֲנָבִים וּתְאֵנִים וְכָל מַשָּׂא, וּמְבִיאִים יְרוּשָׁלַ͏ִם בְּיוֹם הַשַּׁבָּת, וָאָעִיד התרתי בהם בְּיוֹם מִכְרָם צָיִד ביום בו מכרו את המזון, ביום שבת.
טז
וְהַצֹּרִים יָשְׁבוּ בָהּ אנשי צור שגרו בירושלים מְבִיאִים דָּאג דגים וְכָל מֶכֶר, וּמֹכְרִים בַּשַּׁבָּת לִבְנֵי יְהוּדָה וּבִירוּשָׁלָ͏ִם.
יז
וָאָרִיבָה אֵת חֹרֵי יְהוּדָה שרי יהודה, וָאֹמְרָה לָהֶם: "מָה הַדָּבָר הָרָע הַזֶּה אֲשֶׁר אַתֶּם עֹשִׂים וּמְחַלְּלִים אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת?
יח
הֲלוֹא כֹה עָשׂוּ אֲבֹתֵיכֶם, וַיָּבֵא אֱלֹהֵינוּ עָלֵינוּ אֵת כָּל הָרָעָה הַזֹּאת וְעַל הָעִיר הַזֹּאת, וְאַתֶּם מוֹסִיפִים חָרוֹן עַל יִשְׂרָאֵל לְחַלֵּל אֶת הַשַּׁבָּת!".
{פ}
יט
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר צָלֲלוּ שַׁעֲרֵי יְרוּשָׁלַ͏ִם הטילו צל, בערב שבת לקראת שקיעת השמש לִפְנֵי הַשַּׁבָּת, וָאֹמְרָה וַיִּסָּגְרוּ הַדְּלָתוֹת, וָאֹמְרָה אֲשֶׁר לֹא יִפְתָּחוּם עַד אַחַר הַשַּׁבָּת, וּמִנְּעָרַי הֶעֱמַדְתִּי עַל הַשְּׁעָרִים לֹא כך שלא יָבוֹא מַשָּׂא בְּיוֹם הַשַּׁבָּת.
כ
וַיָּלִינוּ הָרֹכְלִים וּמֹכְרֵי כָל מִמְכָּר מִחוּץ לִירוּשָׁלָ͏ִם פַּעַם וּשְׁתָּיִם שתי שבתות.
כא
וָאָעִידָה בָהֶם וָאֹמְרָה אֲלֵיהֶם: "מַדּוּעַ אַתֶּם לֵנִים נֶגֶד הַחוֹמָה? אִם תִּשְׁנוּ תעשו זאת שוב - יָד אֶשְׁלַח בָּכֶם אעניש אתכם!", מִן הָעֵת הַהִיא לֹא בָאוּ בַּשַּׁבָּת.
{ס}
כב
וָאֹמְרָה לַלְוִיִּם אֲשֶׁר יִהְיוּ מִטַּהֲרִים וּבָאִים שרגילים לבא ולטהר את עצמם מכל טומאה, שלהם מתאים להיות שֹׁמְרִים הַשְּׁעָרִים לְקַדֵּשׁ אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לשמור בשערי העיר ביום שבת (בדרך כלל הם שמרו רק בשערי הר הבית), גַּם זֹאת זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי וְחוּסָה עָלַי כְּרֹב חַסְדֶּךָ.
{פ}
כג גַּם בַּיָּמִים הָהֵם רָאִיתִי אֶת הַיְּהוּדִים הֹשִׁיבוּ בבתיהם, התחתנו עם נָשִׁים (אשדודיות) אַשְׁדֳּדִיּוֹת (עמוניות) עַמֳּנִיּוֹת מוֹאֲבִיּוֹת. כד וּבְנֵיהֶם חֲצִי קצת מהם מְדַבֵּר אַשְׁדּוֹדִית וְאֵינָם מַכִּירִים לְדַבֵּר יְהוּדִית, וְכִלְשׁוֹן עַם וָעָם כל אחד מהבנים מדבר את שפת אמו. כה וָאָרִיב עִמָּם וָאֲקַלְלֵם חרם ונידוי וָאַכֶּה מֵהֶם אֲנָשִׁים וָאֶמְרְטֵם תלשתי להם את השערות, וָאַשְׁבִּיעֵם בֵּאלֹהִים: "אִם תִּתְּנוּ בְנֹתֵיכֶם לִבְנֵיהֶם וְאִם תִּשְׂאוּ מִבְּנֹתֵיהֶם לִבְנֵיכֶם וְלָכֶם. כו הֲלוֹא עַל אֵלֶּה חָטָא שְׁלֹמֹה מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל וּבַגּוֹיִם הָרַבִּים לֹא הָיָה מֶלֶךְ כָּמֹהוּ וְאָהוּב לֵאלֹהָיו הָיָה וַיִּתְּנֵהוּ אֱלֹהִים מֶלֶךְ עַל כָּל יִשְׂרָאֵל, גַּם אוֹתוֹ הֶחֱטִיאוּ הַנָּשִׁים הַנָּכְרִיּוֹת. כז וְלָכֶם הֲנִשְׁמַע לַעֲשֹׂת אֵת כָּל הָרָעָה הַגְּדוֹלָה הַזֹּאת לִמְעֹל בֵּאלֹהֵינוּ, לְהֹשִׁיב נָשִׁים נָכְרִיּוֹת". כח וּמִבְּנֵי יוֹיָדָע בֶּן אֶלְיָשִׁיב הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל חָתָן לְסַנְבַלַּט הַחֹרֹנִי, וָאַבְרִיחֵהוּ את יוידע מֵעָלָי מירושלים. כט זָכְרָה לָהֶם אֱלֹהָי לרעה, כדי להעניש אותם, עַל גָּאֳלֵי הַכְּהֻנָּה מה שמאסו בכהונה, להתחתן עם גויות ולפסול את עצמם ואת בניהם מהכהונה וּבְרִית הַכְּהֻנָּה וְהַלְוִיִּם ומה שמאסו בברית ה' עם הכהנים והלויים שיעבדו בבית המקדש. ל וְטִהַרְתִּים מִכָּל נֵכָר, וָאַעֲמִידָה מִשְׁמָרוֹת לַכֹּהֲנִים וְלַלְוִיִּם אִישׁ בִּמְלַאכְתּוֹ. לא וּלְקֻרְבַּן הָעֵצִים בְּעִתִּים מְזֻמָּנוֹת קבועות וְלַבִּכּוּרִים קבעתי זמן מתי יביאו בכורים, זָכְרָה לִּי אֱלֹהַי לְטוֹבָה.