ביאור:מעומד/חזל/תלמוד/בבלי/כתובות/פרק ה/משנה ז
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
כתובות פרק ה משנה ז[עריכה]
|
כתובות דף סד עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
חובות הבעל[עריכה]
- המשרה את אשתו על ידי שליש
- - לא יפחות לה משני קבין חטין או מארבעה קבין שעורין.
- אמר רבי יוסי לא פסק לה שעורין אלא ר' ישמעאל שהיה סמוך לאדום.
- ...ונותן לה חצי קב קיטנית, וחצי לוג שמן,
- וקב גרוגרות או מנה דבילה.
- ואם אין לו? פוסק לעומתן פירות ממקום אחר.
- ...ונותן לה מטה, מפץ, ומחצלת.
- ונותן לה כפה לראשה, וחגור למתניה, ומנעלים ממועד למועד.
- וכלים של חמשים זוז משנה לשנה.
- ואין נותנין לה לא חדשים בימות החמה, ולא שחקים בימות הגשמים.
- אלא נותן לה כלים של חמשים זוז בימות הגשמים,
- והיא מתכסה בבלאותיהן בימות החמה, והשחקים שלה.
- נותן לה מעה כסף לצורכה ואוכלת עמו מלילי שבת ללילי שבת.
- ואם אין נותן לה מעה כסף לצורכה? מעשה ידיה שלה.
עבודת האשה[עריכה]
- ומה היא עושה לו?
- משקל חמש סלעים שְתִּי חוט צמר לאריגת השתי העבה יותר מן חוט הערב ביהודה - שהן עשר סלעים בגליל.
- או - משקל עשר סלעים ערב ביהודה, שהן עשרים סלעים בגליל.
- ואם היתה מניקה? פוחתין לה ממעשה ידיה, ומוסיפין לה על מזונותיה.
הכל ביחס למעמדו[עריכה]
- במה דברים אמורים? בעני שבישראל! אבל במכובד - הכל לפי כבודו.
תלמוד בבלי על כתובות פרק ה משנה ז[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
השוואה לסכומים האמורים במשנת עירובין[עריכה]
|
ראו ביאור:מעומד/חזל/מטבעות |
מני מתניתין הסוברת שמספיק לה - רגע...להשלים! ? לא רבי יוחנן בן ברוקא ולא ר"ש?! דתנן פרק מסכת עירובין, בעניין עירוב החצרות
וכמה שיעורו? מזון שתי סעודות לכל אחד ואחד.
מזונו לחול ולא לשבת - דברי ר"מ.
רבי יהודה אומר: לשבת ולא לחול.
וזה וזה מתכוונין להקל.
ר' יוחנן בן ברוקא אומר: ככר ככר לחם - הלקוח בפונדיון הנמכר בפונדיון: מ"ח פרוטה, מארבע סאין - לסלע העשוי מקמח שבסלע (48 פונדיון) קונים סאה (48 חצאי קב קמח) חיטה.
ר"ש אומר: שתי ידות לככר שני שליש מהכיכר, ולא כיכר שלמה, משלש ככרות לקב וכל כיכר מכילה שליש קב קמח חיטים. (ולסיכום: לחם מ-2/9 הקב חיטים.).
חציה - לבית המנוגע.
וחצי חציה - לפסול את הגוייה.
וחצי חצי חציה - לקבל טומאת אוכלין.
מני?
אי רבי יוחנן בן ברוקא? תמני הויין!
ואי ר"ש: תמני סרי הויין!
לעולם: ר' יוחנן בן ברוקא.
וכדאמר בעניין אחר רב חסדא: "...צא מהן שליש לחנווני!"
הכא נמי: אייתי תילתא שדי עלייהו.
אכתי! תרתי סרי הויין.
אוכלת עמו לילי שבת
הניחא למאן דאמר אכילה ממש
אלא למאן דאמר אכילה תשמיש מאי איכא למימר
ועוד תליסר הויין
אלא כדאמר רב חסדא
צא מהן מחצה לחנווני
ה"נ אתיא פלגא ושדי עלייהו
קשיא דרב חסדא אדרב חסדא
לא קשיא. הא? באתרא דיהבי ציבי. הא? באתרא דלא יהבי ציבי.
אי הכי שיתסרי הויין
כמאן כרבי חידקא דאמר ארבע סעודות חייב אדם לאכול בשבת
אפילו תימא רבנן דל חדא לארחי ופרחי
השתא דאתית להכי אפילו תימא ר' שמעון
לרבנן דל תלת לארחי ופרחי
לרבי חידקא דל תרתי לארחי ופרחי:
אמר רבי יוסי לא פסק שעורין וכו':
אלא באדום הוא דאכלין שעורים בכולי עלמא לא אכלי
ה"ק לא פסק שעורים כפלים בחטין אלא רבי ישמעאל שהיה סמוך לאדום
מפני ששעורין אדומיות רעות הן:
יין לאשה[עריכה]
|
כתובות דף סה עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ונותן לה חצי קב קיטנית:
ואילו יין לא קתני.
מסייע ליה לר' אלעזר דאמר ר' אלעזר
אין פוסקין יינות לאשה
ואם תאמר תחילת נבואת הושע: אלכה אחרי מאהבי, נותני לחמי ומימי, צמרי ופשתי, שמני ושקויי...
- דברים שהאשה משתוקקת עליהן. ומאי נינהו? תכשיטין.
דרש רבי יהודה איש כפר נביריא ואמרי לה איש כפר נפור חיל:
מנין שאין פוסקין יינות לאשה? שנאמר: תפילת חנה, תחילת ספר שמואל
ותקם חנה אחרי אכלה בשילה ואחרי שתה.
שתה - ולא שתת.
אלא מעתה: אכלה ולא אכל ?!
הכי נמי. אנן מדשני קרא בדבוריה קאמרינן:
מכדי, בגוה קא עסיק, ואתי. מאי טעמא שני?
ש"מ: שתה - ולא שתת.
מיתיבי:
רגילה? - נותנין לה!
רגילה?! - שאני! דאמר רב חיננא בר כהנא:
אמר שמואל:
רגילה? - נותנין לה כוס אחד.
שאינה רגילה? - נותנין לה שני כוסות.
מאי קאמר
אמר אביי הכי קאמר
רגילה בפני בעלה שני כוסות
שלא בפני בעלה נותנין לה כוס אחד
אינה רגילה בפני בעלה אלא כוס אחד
שלא בפני בעלה אין נותנין לה כל עיקר
ואי בעית אימא:
רגילה נותנין לה לציקי קדירה
דא"ר אבהו א"ר יוחנן:
מעשה בכלתו של נקדימון בן גוריון
שפסקו לה חכמים סאתים יין לציקי קדרה מערב שבת לע"ש
אמרה להן כך תפסקו לבנותיכם
תנא שומרת יבם היתה
ולא ענו אחריה אמן
תנא כוס אחד יפה לאשה
שנים ניוול הוא
שלשה תובעת בפה
ארבעה אפילו חמור תובעת בשוק ואינה מקפדת
אמר רבא לא שנו אלא שאין בעלה עמה
אבל בעלה עמה לית לן בה
והא חנה דבעלה עמה הואי
אכסנאי שאני דאמר רב הונא
מנין לאכסנאי שאסור בתשמיש המטה שנאמר (שמואל א א, יט)
וישכימו בבקר וישתחוו לפני ה' וישובו ויבאו אל ביתם הרמתה
וידע אלקנה את חנה אשתו ויזכרה ה'
השתא אין מעיקרא לא
חומא דביתהו דאביי אתאי לקמיה דרבא
אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה
פסוק לי חמרא א"ל ידענא ביה בנחמני דלא הוה שתי חמרא
אמרה ליה חיי דמר דהוי משקי ליה בשופרזי כי האי
בהדי דקא מחויא ליה איגלי דרעא
נפל נהורא בבי דינא
קם רבא על לביתיה תבעה לבת רב חסדא
אמרה ליה בת רב חסדא מאן הוי האידנא בבי דינא
אמר לה חומא דביתהו דאביי
נפקא אבתרה מחתא לה בקולפי דשידא עד דאפקה לה מכולי מחוזא
אמרה לה קטלת ליך תלתא ואתת למיקטל אחרינא
דביתהו דרב יוסף בריה דרבא אתאי לקמיה דרב נחמיה בריה דרב יוסף
אמרה ליה פסוק לי מזוני פסק לה
פסוק לי חמרא פסק לה
אמר לה ידענא בהו בבני מחוזא דשתו חמרא
דביתהו דרב יוסף בריה דרב מנשיא מדויל אתאי לקמיה דרב יוסף
א"ל פסוק לי מזוני פסק לה
פסוק לי חמרא פסק לה
פסוק לי שיראי אמר לה שיראי למה
אמרה ליה לך ולחברך ולחברורך:
ונותן לה מטה ומפץ וכו':
מפץ ומחצלת למה לה דיהב לה
אמר רב פפא באתרא דנהיגי דמלו פוריא בחבלי דמבגר לה
ת"ר
אין נותנין לה כר וכסת
משום ר' נתן אמרו נותנין לה כר וכסת
היכי דמי
אי דאורחה מאי טעמא דת"ק
ואי דלאו אורחה מ"ט דרבי נתן
לא צריכא כגון דאורחיה דידיה ולאו אורחה דידה
תנא קמא סבר אמר לה כי אזילנא שקילנא להו וכי אתינא מייתינא להו בהדאי
ורבי נתן סבר אמרה ליה זימנין דמיתרמי בין השמשות ולא מצית מייתי להו ושקלת להו לדידי ומגנית לי על ארעא:
ונותן לה כפה:
אמר ליה רב פפא לאביי
מתוך: כתובות סה ב (עריכה)
האי תנא שליח ערטלאי ורמי מסאני
אמר ליה תנא במקום הרים קאי דלא סגיא בלא תלתא זוגי מסאני
ואגב אורחיה קא משמע לן דניתבינהו ניהלה במועד כי היכי דניהוי לה שמחה בגוייהו:
וכלים של חמשים זוז:
אמר אביי חמשים זוזי פשיטי
ממאי מדקתני במה דברים אמורים בעני שבישראל אבל במכובד הכל לפי כבודו
ואי ס"ד חמשים זוז ממש
עני חמשים זוז מנא ליה
אלא ש"מ חמשים זוזי פשיטי:
ואין נותנין לה לא חדשים וכו':
ת"ר
מותר מזונות לבעל מותר בלאות לאשה
מותר בלאות לאשה למה לה
אמר רחבה שמתכסה בהן בימי נדתה כדי שלא תתגנה על בעלה
אמר אביי נקטינן מותר בלאות אלמנה ליורשיו
התם הוא דלא תתגני באפיה
הכא תתגני ותתגני:
נותן לה מעה כסף וכו':
מאי אוכלת
רב נחמן אמר אוכלת ממש
רב אשי אמר תשמיש
תנן
אוכלת עמו לילי שבת
בשלמא למ"ד אכילה היינו דקתני אוכלת
אלא למאן דאמר תשמיש מאי אוכלת
לישנא מעליא כדכתיב (משלי ל, כ) אכלה ומחתה פיה ואמרה לא פעלתי און
מיתיבי
רשב"ג אומר אוכלת בלילי שבת ושבת
בשלמא למ"ד אכילה היינו דקתני ושבת
אלא למאן דאמר תשמיש תשמיש בשבת מי איכא
והאמר רב הונא ישראל קדושים הן ואין משמשין מטותיהן ביום
- האמר רבא בבית אפל מותר.
ואם היתה מניקה:
דרש רבי עולא רבה אפיתחא דבי נשיאה
אע"פ שאמרו אין אדם זן את בניו ובנותיו כשהן קטנים
אבל זן קטני קטנים
עד כמה
עד בן שש
כדרב אסי דאמר רב אסי
קטן בן שש יוצא בעירוב אמו
ממאי מדקתני
היתה מניקה
פוחתין לה ממעשה ידיה
ומוסיפין לה על מזונותיה
מ"ט? לאו משום דבעי למיכל בהדה
ודלמא משום דחולה היא
אם כן ליתני אם היתה חולה
מאי אם היתה מניקה
ודלמא הא קא משמע לן דסתם מניקות חולות נינהו
איתמר
אמר רבי יהושע בן לוי
מוסיפין לה יין - שהיין יפה לחלב