ביאור:מ"ג שמות כט מה
וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל[עריכה]
ושכנתי. יספר איך ישכון הכבוד בתוך בני ישראל בהקים הדגלים. כי ארבעת הדגלים היו בארבע הפאות. ומחיצה בין מחנה לויה למחנה ישראל. כי גם הם היו לארבע הפאות ואחר כן מחיצה. ושם האהל בתוך בני ישראל. והנה בעל קרי לא יצא ממחנה ישראל גם יד לא היה להם לשבת חוץ לתחום. רק המצוה באה על מחנה ישראל בצאתו למלחמה על האויב. וכן כי תצא מחנה לא ידבר על מחנה כל ישראל אנשים נשים וטף. כי היוצאים למלחמה הם זכרים ומעטים. והנה בנשאם הארון עמהם כאשר עשה פנחס לא יכלו לעשות מחיצה למקום הארון:
ושכנתי בתוך בני ישראל. לקבל עבודתם ברצון ולשמוע את תפלתם.
וְהָיִיתִי לָהֶם לֵאלֹהִים:[עריכה]
והייתי להם לאלהים. מנהיג ענינם בלתי אמצעי, ומאותות השמים לא יחתו (ע"פ ירמיה י, ב), להיותם נכבדים לפני יותר מן השמים, שהנהגתם על ידי מניעיהם, ומזה יתחיב נצחיותם.
[מובא בפירושו לויקרא פרק כ"ו פסוק י"ב] והייתי לכם לאלהים. אהיה "לאלהים" מיוחד "לכם", לא יהיה לכם אלהים ומנהיג זולתי, ובכן יהיה נצחיות מציאותכם ממני בלתי אמצעי, וכמו שהוא לשאר הנבדלים הנצחיים, בהיותכם אז בצלמי כדמותי כמו שהיתה הכוונה בבריאת האדם ובמתן תורה, ולזה אמר "ולקחתי אתכם לי לעם, והייתי לכם לאלהים" (שמות ו, ז). כי אמנם במתן תורה לולי השחיתו היתה הכוונה לשום אותם במעלת ימות המשיח ועולם הבא שיעד בזאת הפרשה בלי ספק. אמנם בפרשת "אתם נצבים" אמר שהכוונה שיקים אותם לעם כדי שיהיה הוא לאלהים (דברים כט, יב), אבל לא יעד שיהיה כן אז. אבל פעולת התמיד של משכן באמרו "ושכנתי בתוך בני ישראל, והייתי להם לאלהים" (שמות כט, מה) יעד בכל ענין זאת הפרשה. אבל בשאר המקומות אמר "להיות לכם לאלהים", "ואתם תהיו לי לעם", שתהיה כל מגמת פניכם לעשות רצוני ולעבדני שכם אחד בלי ספק, כמו שראוי שיעשה כל עם למלכו באמת.