ביאור:מ"ג ויקרא כ י
וְאִישׁ אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת אִישׁ[עריכה]
ואיש. פרט לקטן: אשר ינאף את אשת. (קידושין יט. סנהדרין נב) פרט לאשת קטן למדנו שאין לקטן קדושין ועל איזו אשת איש חייבתי לך: אשר ינאף את אשת רעהו. פרט לאשת נכרי למדנו שאין קדושין לנכרי:
ואיש אשר ינאף את אשת איש. דרשו רז"ל אשת איש פרט לקטן, אשת רעהו פרט לעו"ג, מכאן שאין קדושין לעו"ג:
סמך איש אשר ינאף את אשת רעהו למקלל אביו ואמו לפי שהממזר אינו יודע מי אביו ומקללו:
ואחר כן הזכיר ואיש אשר ינאף את אשת איש כי אסורה היתה.
אֲשֶׁר יִנְאַף אֶת אֵשֶׁת רֵעֵהוּ[עריכה]
אשר ינאף את אשת רעהו. פרט לאשת נכרי למדנו שאין קדושין לנכרי:
את אשת רעהו. ולא עובד כוכבים:
וטעם אשר ינאף את אשת רעהו. כמו אביו ואמו קלל כי עשה דבר רע:
ואיש אשר ינאף את אשת איש. דרשו רז"ל אשת איש פרט לקטן, אשת רעהו פרט לעו"ג, מכאן שאין קדושין לעו"ג:
[מובא בפירושו לפרק י"ח פסוק כ'] ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע. אמר ר"א כי המשגל לשלשה חלקים נחלק, האחד לפריה ורביה, והשני להקל מלחות הגוף, והשלישי לתאוה הנמשלת לתאות הבהמות. ואמר הכתוב "לזרע", וטעמו אפילו לזרע, והנה היא אסורה לגמרי. ואפשר שאמר "לזרע", להזכיר טעם האיסור, כי לא יודע הזרע למי הוא, ויבאו מזה תועבות גדולות ורעות לשניהם. ולא הזכיר זה בעונש (להלן כ יח), כי אפילו הערה בה ולא הוציא זרע יתחייב, ולכך אמר בסוטה (במדבר ה יג) ושכב איש אותה שכבת זרע, כי בעבור הזרע תהיה קנאתו, וכן בשפחה חרופה (להלן יט כ) הזכיר שכבת זרע, כי האסור בעבור שיוליד זרע מן השפחה: והנכון בעיני, כי בעבור היות אשת עמיתו אסורה לו לגמרי, לא ינקה כל הנוגע בה, (משלי י כט) הוצרך לומר "לזרע", שאם אמר "לא תתן שכבתך" בלבד היה נראה שיזהיר אפילו השוכב עמה לחבק ולנשק, וכאן בחייבי כריתות יזהיר, על כן הוצרך להזכיר שכיבה לזרע, לפרש כי במשגל יזהיר. והוא הטעם בשפחה חרופה שהיא כאשת איש. וכן יאמר באשת איש (להלן כ י) אשר ינאף את אשת רעהו, ולא אמר ישכב כי לא בשכיבה לבד יזהיר: ולא אמר בכאן "לגלות ערותה", כי לא יזכיר כן רק בשאר הבשר ובנדה, ושהאסור בהן בעבור הגלוי, כמו שאמר (שם פסוק יט) כי את שארו הערה. ורבותינו דרשו באשת איש למעט משמש באבר מת, ואמרו בשפחה חרופה שאינו חייב אלא בגומר ביאתו, כמו שמפורש ביבמות (נה.):
[מובא בפירושו לפסוק י"ח] בכולם לא נאמר ינאף אלא על אשת רעהו, שהקב"ה מלא עליו אף שאוסרה על בעלה:
מוֹת יוּמַת הַנֹּאֵף וְהַנֹּאָפֶת:[עריכה]
מות יומת הנאף והנאפת. כל מיתה האמורה בתורה סתם אינה אלא חנק:
והנואפת. אם היתה אנוסה לא תקרא בשם הזה: