ביאור:מ"ג ויקרא יז ה
לְמַעַן אֲשֶׁר יָבִיאוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת זִבְחֵיהֶם אֲשֶׁר הֵם זֹבְחִים עַל פְּנֵי הַשָּׂדֶה וֶהֱבִיאֻם לַיקֹוָק אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד אֶל הַכֹּהֵן[עריכה]
מהי מהותה של מצווה זו? מה בני ישראל רגילים לזבוח כעת?
רש"י
אשר הם זבחים. אשר הם רגילים לזבוח:
רשב"ם
אשר הם זבחים על פני השדה. ויש מהם שטועים לשעירים ולא לשמים:
אבן עזרא
למען אשר יביאו. זה הטעם על המצוה הזאת. ופירוש על פני השדה. ולא יזבחו עוד את זבחיהם:
וְזָבְחוּ זִבְחֵי שְׁלָמִים לַיקֹוָק אוֹתָם:[עריכה]
עיון בניסוחה של פיסקה זו
אור החיים
זבחי שלמים לה' וגו'. היה צריך לומר וזבחו אותם זבחי וכו', ואולי שנתכוון האדון להראות חיבת הקודש אשר חבב עמו, ואמר כי זבחי שלמים הם קרבנות המשתתפים בשולחן אחד יחד בנים ואביהם, והוא אומרו שלמים לה' אותם, וחוזרת תיבת אותם לבני ישראל הזובחים האמורים בתחלת הכתוב לא לנזבחים. ועל דבר זה לבד תתנתק הנפש מנרתקה ותקום לעבודת האל במסירת נפש מבלי הרגש להפלגת עריבות הנרגש בבחינת אהבתו יתברך בנפש המרגשת בטעימת נועם חיבתו, וכל זה קטן הוא להמתחייב לנו עשות לערך המוקדם ממנו יתברך בבחינת שעשוע חיבובינו ורוממות אשר רומם עם קדושו: