ביאור:מ"ג דברים לג כה
בַּרְזֶל וּנְחֹשֶׁת מִנְעָלֶיךָ[עריכה]
ברזל ונחשת מנעלך. עכשיו הוא מדבר כנגד כל ישראל שהיו גבוריהם יושבים בערי הספר ונועלים אותה שלא יוכלו האויבים ליכנס בה כאילו היא סגורה במנעולים ובריחים של ברזל ונחשת. ד"א ברזל ונחשת מנעלך ארצכם נעולה בהרים שחוצבין מהם ברזל ונחשת וארצו של אשר היתה מנעולה של א"י:
ברזל ונחשת מנעלך. היה אשר בסוף ארץ ישראל, כמו שכתוב בו (יהושע יט כו) ופגע בכרמל הימה, וכתיב (שם פסוק כט) והיו תוצאותיו הימה, ונאמר בו (שופטים א לא) אשר לא הוריש את יושבי עכו, שהוא על ים הגדול כמו שאמרו (ב"ר כג יא) בראשונה עלה עד עכו ובשניה עד יפו. ואם כן הנה ארצו מנעול ארץ ישראל, ולכך אמר ברזל ונחשת מנעלך, שיהיו לו דלתות נחושה ובריחי ברזל וכל הארץ נעולה בהם, והוא רמז שישמור ה' כל הארץ מאויב ומתנקם. או יאמר, שלא יבואו זרים לשלול השמן, כי לכל הארץ יובא מארצו באניות סוחר:
ברזל ונחשת מנעליך. כי בחלקו יהיה הרי ברזל ונחשת:
ברזל ונחשת. אלו הגידים והעצמות שהן נעילה לגוף כמו מנעול לדלת שמתוך שמן שהיה לו יהיה נמשח תמיד ויתחזקו גידיו ועצמותיו כאלו הן ברזל ונחשת וזהו וכימיך דבאך כימי נעורותיך יהיו ימי זקוניך כדא"ר חנינא חמין ושמן שסכתני אמי בילדותי עמדו לי בזקנותי:
ואמר ברזל ונחשת, כלומר בחלקו יהיו הרי ברזל ונחשת. או בא לרמוז שתהיה ארצו מנעול ארץ ישראל, ויהיו לו דלתות נחשת ובריחי ברזל וכל הארץ נעולה בהן. והכונה בזה, שלא יבאו בארצו אויבים לשלול ממנו השמן שלו, אבל יוליכהו מארצו לשאר ארצות:
ברזל ונחשת מנעלך וכימיך דבאך. אין כאל ישרון. אחר שסיים תפילתו על השבטים, התחיל בברכת ישראל בכלל, ואמר: אתה "ישרון" בהיות כי "אין כאל" יכול על כל, ובלתי משתנה תהי מלכותך נבדלת מכל שאר המלכיות בשתים: ראשונה, שלא יכנסו בה אמות להלחם, "ולא יחמד איש את ארצך" מיראתם, כמו שהיה "כל ימי יהושע וכל ימי הזקנים אשר האריכו ימים אחרי יהושע", כאלו תהיה הארץ נעולה במנעולי "ברזל ונחשת". שנית, שלא תהיה מלכותך עולה ויורד, כמו מלכות אומות העולם בעלות מזלם, ויורדת בירידתו, מפני שהם תחת הנהגת צבאות השמים. אבל אתה "כימיך" שהם ימי הנעורים ותחלת כניסתך לארץ, כן יהיה "דבאך" ועת זקנתך, "כי תוליד בנים ובני בנים ונושנתם בארץ", וברכתי זאת תחול, כי "אין כאל", המנהיג עניניך רכב שמים בעזרך. כי אמנם האל שהוא בעזרך הוא "רוכב שמים", שהוא עליון מהם ומנהיגם, על הפך דעת אנשי הצאב"ה שאמרו שאין לחשב דבר נכבד יותר מן השמים. ובכן לא תהיה המלכות הבאה מאתו עולה ויורד בעלות המזלות וברדתם.
ומ"ש וכימיך דבאך. רמז לארז"ל (חולין כד) שמן שסכתה לי אמי בילדותי הוא שעמד לי בזקנותי, (...)
[מובא בפירושו לפרק ח' פסוק ט'] וטעם אשר אבניה ברזל במקום שתחשוב ששם אבנים שם תמצא הברזל, וכן ההרים שם תמצא הנחשת, וזהו לא תחסר כל בה לפי פשוטו כי העדר הברזל והנחשת חסרון גדול בארץ, לפי שהם תשמישי הכלים שמשתמשין בהם ברוב, אבל הכסף והזהב אינו חסרון גדול בארץ, ועל כן שבח הארץ במה שהוא עיקר התשמיש והם הברזל והנחשת שיהיה העדרם חסרון גדול בארץ ולא שבח אותה בכסף וזהב, וכן הזכיר משה בוזאת הברכה בברכת אשר (דברים לג) ברזל ונחשת מנעלך.
[מובא בפירושו לפסוק כ"ד] ברוך מבנים אשר. לכך בירכו משה בדברים הללו לפי שכשמכרו השבטים את יוסף החרימו שלא יגלו אותו וסרח בת אשר ידעה ממכירתו בנבואה ואמרו השבטים מהיכן ידעה אם לא מאביה דשותא דינוקא או מאבא או מאמא ועמדו ונדוהו ובא משה רבינו ע"ה להתירו, כי אמר לו מנודה אסור בתשמיש המטה אמר ברוך מבנים. היו בדילין ממנו, אמר יהי רצוי אחיו. היה אסור בסיכה, אמר וטבל בשמן רגליו שיהא מותר לסוך בשמן. היה אסור בנעילת הסנדל, אמר ברזל ונחושת מנעלך:
וּכְיָמֶיךָ דָּבְאֶךָ:[עריכה]
וכימיך דבאך. וכימיך שהם טובים לך שהן ימי תחילתך ימי נעוריך כן יהיו ימי זקנתך שהם דואבים זבים ומתמוטטים. ד"א וכימיך דבאך וכימיך שהם טובים לך כמנין ימיך כל הימים אשר אתם עושים רצונו של מקום יהיו דבאך שכל הארצות דובאות כסף וזהב לא"י שתהא מבורכת בפירות וכל הארצות מתפרנסות הימנה וממשיכות לה כספם וזהבם אשקלונ"ט (לאססטען צופליעסען) הכסף והזהב כלה מהם שהם מזיבות אותו לארצכם:
וכימיך דבאך. הנראה לי במלה הזאת שהיא כמו זבאך, כי האותיות האלה יתחלפו תמיד, יאמר שבתה מדהבה (ישעיה יד ד) במקום מזהבה, וכל הארמית כן בכל לשון זביחה (שמות כ כא), וכן כל לשון זכירה (בראשית ח ח), וכן זהב (שם ב יא) זקן (ויקרא כא ה) זנב (שופטים טו ד), זרה הלאה (במדבר יז ב), ורבים, ובלשון זיבה עצמה זב וזבה בכל לשונם יתחלפו לדל"ת כן, ואמר ימי נזעכו (איוב יז א) במקום נדעכו, וכן זחלתי ואירא (שם לב ו) כמו דחלתי. ויאמר הכתוב, וכימיך יהיה זבאך, שתהיה ארצך זבת השמן הנזכר, ואתה תהיה בו טובל רגלך כל ימיך לעולם: גם אפשר ונכון הוא מה שפירשו בו שהוא הפוך מן דאבון נפש (לעיל כח סה), ויקראו ימי הזקנה דאבון, כי הם ימי הרעה והצער, ויקראו זמן הבחרות "ימיו", כי הם שלו לשמוח בהם ולהיטיב לבו. הנה הטעם, וכימי ילדותיך תהיה זקנתך, וזה רמז שתתקיים שלותו וכבודו עוד כל ימי הארץ. וראיתי בתרגום ירושלמי, כיומי עולימתהון כיומי סיבתהון, הוא הדבר שפירשתי:
וכימיך דבאך. אין לו ריע וטעם המתרגם ידוע כי תוקף יהיה לך כל ימיך ויש אומרים שהאל"ף תחת אות הכפל כמו אשר בזאו נהרים ארצו והטעם מגזרת דובב שפתי ישנים. וזה הטעם בלי טעם:
וכימיך דבאך. דעת אונקלוס שהמלה הפוכה והיא כמו דאבך, מלשון (דברים כח) דאבון נפש, וזהו שתרגם וכיומי עולימותך תוקפך, אמר וכימיך על ימי הבחרות כי הם נקראים ימים וראוין ליחשב במספר ימים, ודאבך על ימי הזקנה שהם ימי דאבון נפש וצער, והם השנים אשר יאמר האדם אין לי בהם חפץ. אבל כפשוטו של מקרא פירוש וכימיך דבאך, וכל ימיך תהיה ארצך זבת השמן, ויהיה מלשון תרגום של (ויקרא טו) זב דאיב. וכן מצינו הרבה לשונות בתורה שהם תרגום, כמו (בראשית לא) יגר שהדותא שהוא תרגום גלעד, וכן ואתה מרבבות קדש, ובנביאים (ישעיה כא) אתא בקר וגם לילה אם תבעיון בעיו, וכן בכתובים (תהלים ט) כי עשית משפטי ודיני, וכן עוד (איוב טז) הנה בשמים עדי ושהדי במרומים (שם מ) עצמיו אפיקי נחושה גרמיו כמטיל ברזל, (שיר א) אף ערשנו רעננה, תרגום מטה ערסא, והמלה כלולה משתי לשונות אלו לשון הקדש ולשון תרגום. וכן תמצא חבור התלמוד המקודש שיש בו שתי לשונות אלו, כי רבינא ורב אשי אחזו דרך התורה שנתנה בסיני. ולפי דעתי שיש לדבר הזה שרש, כי שם האדון המיוחד בשמו שהוא לשון הקדש, וכנגד שם השליח שהוא התרגום הוא מטטרון, ואיני רשאי להרחיב באור:
[עיין בפירושו לפסוק זה תחת הכותרת "פירוש. מהי הברכה כאן? למי" וכו']
ומ"ש וכימיך דבאך. רמז לארז"ל (חולין כד) שמן שסכתה לי אמי בילדותי הוא שעמד לי בזקנותי, ע"כ אמר כאן וטובל בשמן רגלו, וע"י השמן יהא חזק ובריא אולם בימי הזקנה כמו בילדותו זה"ש וכימיך דבאך. ולדעת האומרים שאשר נתברך בבנים הרבה ע"י שקיים מצות פו"ר בבחרותו ובזקנותו כמ"ש (קהלת יא ו) בבוקר זרע את זרעך ולערב וגו' זה"ש וכימיך דבאיך וכמו שפרש"י שבא להשוות ימי הזקנה לימי הנעורים.