ביאור:מ"ג במדבר כה ב
וַתִּקְרֶאןָ לָעָם לְזִבְחֵי אֱלֹהֵיהֶן[עריכה]
ותקראן לעם. הוצרך להזכיר העם ולא הספיק לומר ותקראן להם, נתכוון לומר שקראו לאותם שלא יצאו לשוט מאהליהם הלכו הם אצלם וקראו להם. או ירצה כי מלבד מה שהיו הולכים אחד אחד הוסיפו לקרוא להם שילכו בכנופיא לזבחי אלהיהן וכו':
לזבחי אלהיהן. והגם שאמר (שם) שפעור אין בעבודתו זביחה אלא בהתרזת הלכלוך למול פניו ומן הסתם לא זבחו לו, אולי שהיו עושים שמחה בבשר לכבודו, או אולי שהיו עושים כן כדי להרבות במאכלים להתריז כנגדו בריבוי יציאת הטינוף:
וַיֹּאכַל הָעָם וַיִּשְׁתַּחֲווּ לֵאלֹהֵיהֶן:[עריכה]
[מובא בפירושו לפסוק א'] ויחל העם לזנות. תחלת ענינם לא היה לעבוד עבודה זרה כלל, אבל היה לזנות בלבד. אמנם קרה להם כמו שהעידה התורה כשאסרה להתחתן באמות, כאמרו "וקרא לך ואכלת מזבחו, ולקחת מבנותיו.. וזנו בנותיו.. והזנו את בניך אחרי אלהיהן" (שמות לד, טו טז). ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן. שכך דרכו של יצר הרע לצאת מרעה אל רעה, כמו שהעידו רבותינו ז"ל.
וישתחוו לאלהיהן. כשתקף יצרו עליו ואומר לה השמעי לי והיא מוציאה לו דמות פעור מחיקה ואומרת לו השתחוה לזה:
וישתחוו. ישראל ובנות מואב:
וישתחוו וגו' ויצמד. פירוש זו סיבת השתחווייתו שנצמד וגו'. על דרך אומרם ז"ל (שם) שבעל פעור מאניס עובדיו:
ויאכל העם וישתחוו לאלהיהן. ישראל ובנות מואב: