ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת נזיר/פרק תשיעי

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק תשיעי – העובד כוכבים ומזלות[עריכה]

ירושלמי נזיר, פרק ט, הלכה א[עריכה]

מתני': העובד כוכבים ומזלות ט_אאין להן נזירות. ט_בנשים ועבדים יש להן נזירות. חומר בנשים מבעבדים, ט_גשהוא כופף את עבדו לעבור על נזירותו וממשיך נזירותו ט_דואינו כופף את אשתו. חומר בעבדים מבנשים. ט_השהוא מיפר נדרי אשתו ט_וואינו מיפר נדרי עבדו. היפר לאשתו, ט_זהיפר לה עולמית. היפר לעבדו, ט_חיצא לחירות משלים את נזירותו. עבר מכנגד פניו ברח °רבי מאיר רבי מאיר אומר ט_טלא ישתה. ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר ישתה:

גמ’: כתיב (במדבר נשא ו ב) דבר אל בני ישראל ואמרתה אליהם איש כי יפליא לנדור נדר . בני ישראל נודרין בנזיר ואין העובד כוכבים ומזלות נודרין בנזיר. ואמאי? כמה דאת אמר (ויקרא אמור כב יח) איש איש מבית ישראל ומן הגר בישראל אשר יקריב קרבנו לכל נדריהם ולכל נדבותם אשר יקריבו לה’ לעולה. מה תלמוד לומר איש, להביא העובד כוכבים ומזלות ט_ישנודרין נדרים ונדבות כישראל. אמור אף הכא כן? שנייא היא דכתיב בתגלחת הטמאה(במדבר נשא ו יא) וכפר עליו מאשר חטא על הנפש. את שיש לו כפרה. יצאו עובד כוכבים ומזלות שאין להן כפרה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מב עמוד ב] תמן תנינן, העובד כוכבים ומזלות. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, ט_יאנערך אבל לא מעריך דכתיב בני ישראל ללמד שגויים לא מעריכין. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, מעריך אבל לא נערך דכתיב בני ישראל ללמד שגויים לא נעריכין. זה וזה מודין ט_יבשהן נודרין ונידרין. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעי. האם גם גבי נזירות דכתיב בני ישראל נאמר דמאן דאמר תמן מעריך והכא מזיר. מאן דאמר נערך הכא ניזור? ניזור היך איפשר? אם תאמר שישראל מזיר את העובד כוכבים ומזלות. וכי ישמע הוא ליה? אלא בשאמר ישראל הריני נזיר. ושמע העובד כוכבים ומזלות ואמר, מה שאמר זה הקרבנות שלו עלי. אינו אלא כפורע חוב. מזיר. היך איפשר עובד כוכבים ומזלות מזיר את ישראל? הרי ישראל לישראל אינו מזיר, ועובד כוכבים ומזלות מזיר את ישראל? אלא בשאמר העובד כוכבים ומזלות הריני נזיר. ושמע ישראל ואמר, מה שאמר זה עלי. אם כך משמע שנזירות חלה על גוי אם כן כשאמרה המשנה העובד כוכבים ומזלות אין להן נזירות, מה מיעטת בו? אלא ישראל בבל יחל, ואין העובד כוכבים ומזלות בבל יחל אבל נזירות חלה עליו. אמר רבי יונה רבי יונה°. ישראל יש להן היתר חכם. עובד כוכבים ומזלות אין להן היתר חכם. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, ישראל צריכין היתר חכם. והעובד כוכבים ומזלות אין צריכין היתר חכם. ואתייא דרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° כדרבי אבהו רבי אבהו°. דחדא נכרית אתת לגבי רבי אבהו רבי אבהו°. אמר לאבימי בר טובי אבימי בר טובי° פוק ופתח לה בנולד, אף שלישראל אין פותחים בנולד. ודרבי יונה רבי יונה° כרבי אחא רב אחא°. דאמר, הוא לבן, הוא (שופטים ג', ח') כושן רשעתיים. ולמה נקרא שמו כושן רשעתיים? שעשה שתי רשעיות. אחת שחילל את השבועה שנשבע ליעקב בגלעד. ואחת ששיעבד בישראל שמונה שנה, ולמה נקרא רשע אולי התירו לו את נדרו, מכאן שאין היתר לגוי. תנן, ואינו כופף את אשתו שנזרה. ויכוף את אשתו. לא כן אמר רבי חונא רב הונא°. ט_יגהנייתי עליך, כופה ומשמשתו. הנייתך עלי, הרי זה יפר. שנייה היא תשמיש שהוא הנייתו והנייתה לכן יפר אף שהיא משועבדת לו. אבל נזירות אינה משועבדת לו ואינו יכול לכוף, רק להפר. תנן, שהוא כופף את עבדו. ולא יכוף את עבדו ? שנייא היא דכתיב (במדבר נשא ו ז) כי נזר אלהיו על ראשו. את שאין לו אדון אחר. יצא עבד שיש לו אדון אחר. ואף אם היה חזק ויכול למחות על דבר רבו, אומר לו הלכה היא, שמע לדברי רבך. כפפו רבו לעבור על נזירותו ולהיטמא וניטמא. מהו שיביא קרבן טומאה? וכי נזיר במת מצווה לא את הוא שגזרתה עליו שיטמא?

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ט_א מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה ט"ז:

2 ט_ב מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה י"ז:

3 ט_ג מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה י"ז:

4 ט_ד טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ל"ט:

5 ט_ה מיי' פי"א מהל' נדרים הלכה ח', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ב', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ל"ז, סמ"ג לאוין רמב :

6 ט_ו מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה י"ז, מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה י"ח:

7 ט_ז מיי' פי"ב מהל' נדרים הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף נ"ה, סמ"ג לאוין רמב:

8 ט_ח מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה י"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' רס"ז סעיף ע"ב:

9 ט_ט מיי' פ"ב מהל' נזירות הלכה י"ט:

10 ט_י מיי' פ"ג מהל' מעשה הקרבנות הלכה ב':


[ע"ב]

11 ט_יא מיי' פ"א מהל' ערכין הלכה ו', מיי' פ"א מהל' ערכין הלכה ז':

12 ט_יב מיי' פ"א מהל' ערכין הלכה י"א:

13 ט_יג מיי' פי"ד מהל' אישות הלכה ו', מיי' פי"ב מהל' נדרים הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רל"ד סעיף ס"ז:


-----------------------------------דף מג[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר מג


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד א] ואת אמר שמביא קרבן טומאה, אף הכא מביא קרבן טומאה. כפפו רבו לעבור על נזירותו וניטמא, מהו שיסתור? וכי נזיר במת מצווה לא את הוא שגזרתה עליו שיטמא? ואת אמר שסותר, אף הכא סותר. פשיטא הדא מילתא. שאם ניטמא העבד ואחר כך יצא לחירות, מביא קרבן טומאה. האם דווקא בשכפפו רבו או אף בשלא כפפו רבו? אין תימר בשכפפו, הא אמרנו שמיד מביא קרבן טומאה כשהוא תחת רבו. אין תימר בשלא כפפו רבו, למה ממתין עד שישתחרר? שיביא קרבן טמאה וישלים נזירותו כל זמן שהוא תחתיו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. בשכפפו רבו מתחילה לעבור על נזירותו אנן קיימין. שלא תאמר הואיל ותחת רבו לא נהג נזירותו שהרי רבו חייבו להטמא כאילו לא חלה עליו נזירות בבית רבו וכשיצא לחירות, יתחיל נזירות טהרה מיד. לפום כן צריך מימר ט_ידמונה לנזירות בטומאה ומביא קרבנותיו, ואחר שיטהר משלים נזירות טהרה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. עבד שאמר הריני נזיר לכשאצא לחירות. אם ישתחרר כופים אותו לנזירות ולא אמרינן שהוי תולה בדבר שלא בא לעולם. האדון ט_טוכופה עבד לעבור על הנזירות, ואינו כופה לא לנדרים ולא לשבועות. רבי ירמיה רבי ירמיה° בעא קומי רבי זירא רבי זירא°.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מג עמוד ב] כפפו רבו להיטמא וחזר וניטמא מעצמו, מהו שילקה? או אינו אלא הלכה? מה אנן קיימין? אם בשנזירותו הלכה למשה מסני, וגם הלכה למשה מסני שיש כח לרב לכוף, פשיטא שלוקה. ואם אילו ואילו מדבריהם, שגם נזירות העבד וגם זה שהאדון יכול לכוף את העבד זה רק מדרבן, פשיטא שלא ילקה. אמר רבי מנא רבי מנא°, וכי לוקין על ההלכה? אלא אכן הוא. אם בשנזירותו תורה, והלכה למשה מסני שיש כח לרב לכוף, לוקה. ואם אילו ואילו מדבריהן, לא ילקה. כפפו רבו לדבר אחד, מהו שנתיחס כאילו כפף אותו לכל הדברים לתמיד, ויהיה מותר תמיד? באנו למחלוקת °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא דתנן, עבר מכנגד פניו, °רבי מאיר רבי מאיר אומר לא ישתה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר ישתה. מה אנן קיימין? אם בשאמר לו האדון בציווי, בין בפניי בין שלא בפניי שתה. אוף °רבי מאיר רבי מאיר מודה שיכול לשתות. אם באומר לו, בפניי שתה שלא בפניי אל תשתה. אוף °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מודה שלא ישתה. אלא כן אנן קיימין, באומר סתם שתה. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, בפני שתה ושלא בפני אל תשתה. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, כאומר בין בפניי בין שלא בפניי שתה.

ירושלמי נזיר, פרק ט, הלכה ב[עריכה]

מתני': ט_טזנזיר שגילח ונודע שהוא טמא. אם טומאה ידועה, סותר. ואם טומאת התהום, אינו סותר. אם נודע לו מהטמאת תהום עד שלא גילח, בין כך ובין כך סותר. כיצד? ט_יזירד לטבול במערה, ונמצא מת צף על פי המערה אחר שגילח, טמא. נמצא משוקע בקרקע המערה. אם ירד להקר, טהור. ליטהר מטומאת המת, טמא. שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור, שרגלים לדבר:

גמ’: תנן, נזיר שגילח ונודע שהוא טמא. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° מאן תנא אם גילח ואם לא גילח שתלה את סיום הנזירות בגילוח? °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. ברם כרבנין סיום הנזירות תלוי בזריקת הדם ט_יחעד שלא נזרק הדם עליו. אמר עולא בר ישמעאל עולא° בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. טעמא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שתלה את סיום הנזירות בגילוח דכתיב (במדבר נשא ו יח) וגילח הנזיר את שער ראש נזרו מכאן שכל עוד לא גילח נקרא נזיר אף שכבר הביא קרבנותיו, התורה תלת לנזירותו בשערו. השלים לנזירותו ולא הספיק לגלח עד שנודע לו בספק קבר התהום, פשיטה שעל דעת °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס סותר. לרבנן דאמרי עד שיזרק הדם. הפריש קרבנותיו, ולא הספיק להקריב עד

-----------------------------------דף מד[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר מד


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מד עמוד א] שנתוודע לו קבר התהום מהו? אמר רבי זעירא רבי זעירא° קומי רבי מנא רבי מנא° ולא מתניתא היא? דתנן, עד שלא גילח, בין כך ובין כך סותר. ולא הוא גילח הוא לא גילח ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, הוא עד שלא נזרק עליו הדם הוא משנזרק עליו הדם לרבנן? מניין לספק קבר התהום שנזיר ועושה פסח אינם נפסלים בכך לפי שהציץ מרצה ? אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבנין, דכתיב (במדבר בהעלותך ט י) או בדרך רחקה לכם, מה דרך בגלוי, אף כל דבר שהוא בגלוי, יצא קבר התהום שאינו בגלוי. עד כדון עושי פסח. נזיר מניין? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° בשם °רבי רבי יהודה הנשיא, דכתיב (במדבר נשא ו ט) וכי ימות מת עליו, מה עליו שהוא בגלוי, אף כל דבר שהוא בגלוי, יצא קבר התהום שאינו בגלוי. ציבור שנטמא בספק התהום, מהו שירצה עליו הציץ והבשר יותר באכילה? קל וחומר. ט_יטמה אם היחיד שהורעת כוחו בטומאה ידועה שנדחה לשני, ייפיתה כוחו בספק קבר התהום. ט_כציבור שייפיתה כוחו בטומאה ידועה, אינו דין שייפיתה כוחו בספק קבר התהום? קל וחומר פירכה הוא, שהרי קל שאת מיקל ביחיד, יגרום שאת מחמיר בציבור. קל שאת מיקל ביחיד, שאם לאחר זריקה נתוודע לו שנטמא בטמאת תהום לפני זריקה, יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה בשביל שלא ידחה לפסח שני. אם תנהג כך גם בציבור, נמצא את מחמיר עליו בצבור. כיוון שאם נאמר שאם נתוודע לו לאחר זריקה שנטמא קדם זריקה, ייעשה כמו שנטמא לאחר זריקה, לא יאכל הבשר. כמו ציבור שנטמא אחר זריקת הדם. והוא הדין גבי נזיר . קל שאת מיקל בנזיר טהור, שאם נתוודע לו לאחר זריקה שנטמא לפני זריקה, יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה, שלא יביא קרבן טומאה ויסתור נזירותו. אם תנהג כך גם בנזיר טמא, נמצא את מחמיר בנזיר טמא, כיוון שאם כאשר נתוודע לו לאחר זריקה שנטמא לפני זריקה, יעשה כמי שנטמא לאחר זריקה. הרי נעשה כמו שנטמא וחזר ונטמא, שמביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד. כהדא דתנא, נטמא וחזר ונטמא, מביא קרבן טומאה על כל אחד ואחד. עובד כהן של פסח מהו שירצה עליו הציץ אם נטמא טמאת תהום? קל וחומר, ומה אם הבעלים ט_כאשהורעתה כוחן בזקן ובחולה שאם אינם יכולים לאכול הקרבן פסול. ט_כבייפיתה כוחן בספק קבר התהום. עובד ט_כגשייפיתה כוחו שעבודתו כשרה בזקן ובחולה. אינו דין שתייפה כוחו בספק קבר התהום? לא אם אמרת בבעלים, שייפיתה כוחן בשאר כל הטמאות שבשנה, שהרי טמאים משלחים קרבנותהם ואוכלים לערב. תאמר בעובד שהורעתה כוחו בשאר כל הטמאים שבשנה? הואיל והורעת כוחו בשאר כל הטמאות של כל השנה, תורע כוחו בטמא מת בפסח. מיי כדון?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מד עמוד ב] אמר רבי נחמן רבי נחמן° בשם רבי מנא רבי מנא°, כתיב או בדרך רחוקה לכם. לכם בלשון רבים, בין לו ט_כדבין לעובד שלו עד כדון עושי פסח, נזיר מניין? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בשם רב חסדא רב חסדא°, הוינן סברין מימר שהציץ לא ירצה, כיוון דילפינן היתר טמאת תהום בנזיר מדכתיב, כי ימות מת עליו, עליו ולא על העובד שלו. מן מה דתני נזיר ועושה פסח הציץ מרצה, היא נזיר היא עושה פסח. הדא אמרה מה דנפל לדין נפל לדין. ט_כהאיזהו קבר תהום? המת שנקבר בקש ובתבן ובעפר ובצרורות, אבל אם נקבר במים ובאפילה ובנקיקי הסלעים, אינו עושה קבר התהום. כללו של דבר, כל שאי את יכול עשוי לפנותו, עושה קבר תהום. וכל שאת יכול לפנותו, אינו עושה קבר התהום. וקש ותבן אין את יכול לפנותו? אם כך מתניתא דלא כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אמר תבן וביטלו בטל אבל בסתם אינו בטל לפי שהוא עומד להתפנות. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° בשם רב חסדא רב חסדא°, דברי הכל היא. מה דאמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שסתם תבן לא בטל, בשבלל בעפר והכינו לבנין. אבל תבן בלא עפר, גם ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אפילו בסתם בטל. כדתני, יש תבן שהוא כעפר ויש עפר שהוא כתבן. תבן שאין את עתיד לפנותו הרי הוא כעפר. עפר שאת עתיד לפנותו הרי הוא כתבן. תנן התם, חריץ שבין שתי חצירות, עמוק עשרה ורחב ארבעה. מערבין שנים ואין מערבין אחד, אפילו מלא קש או תבן. דבית רבי ינאי רבי ינאי° אמרו. חיפהו לחריץ במחצליות, ביטל. איתא חמי  בא וראה. מלהו מחצליות, לא ביטל. חיפהו מחצליות ביטל? והדברים נדחו מילהו חריות ענפי דקל צריכה  ספק רבי זריקן רבי זריקא° ורבי אמי רבי אמי° אמרו בשם דריש לקיש ריש לקיש°. אפילו רוק הוה סתימא לשעתו וממעט את החריץ. איזהו קבר התהום? ט_כוכל שאין אדם זוכרו. וחש לומר שמא אחד בסוף העולם יודע? ואין לומר שאף אם ידע, שמא כבר מת. שכן חזקת החי כחי. תיפתר שמצאו קמצוץ מכופף שקרוב לודאי שנפל עליו הגל בפתע ואיש לא הכיר בו. תני אין לך עושה קבר תהום אלא המת בלבד. הא נבלה לא? והא קל וחומר הוא, מה אם המת שמטמא באהל עושה קבר תהום. נבלה שאינה מטמאה באהל, אינו דין שתעשה קבר התהום? לאי זה דבר נאמר, אין לך דבר עושה קבר תהום ט_כזאלא המת בלבד? להוציא משכב ומושב טומאת זיבה. מלמד שאין שוחטין על זב אפילו זב קטן אף שאינו מחוסר כיפורים בשביעי שלו שמא יראה ויסתור אף שזה כטמאת תהום שהרי אין אדם בעולם שידע שיראה ויטמא למפרע. רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° אמר, מערבין בר פיקה שאל ל°רבי רבי יהודה הנשיא.

-----------------------------------דף מה[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר מה


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מה עמוד א] עד כדון שאמרנו שטמאה צפה מטמא זה מובן במערה מקורה. שאפילו לא נגע טמא משום אהל. אבל למה החמירו אפילו במערה שאינה מקורה? הרי ספק טומאה צפה על פני המים טהור. שסבר בר פיקה אין ט_כחספק טומאה צפה על פני המים מטמא, אפילו במת. אמר ליה °רבי רבי יהודה הנשיא. עדיין בר פיקה עומד בשטותו. אין ספק טומאה צפה על פני המים טהור ט_כטאלא בשרץ, אבל במת כעומד הוא. כהדא דתני, ט_לכל הנזרקין ספיקן טהור. שהם כטמאה צפה, ט_לאחוץ מכזית מן המת שזרקו וספק נגע וכל המאהילין כגון שקפץ מעל המת, וספק אהיל. או שהן מטמאין מלמטן למעלן כזב וזבה. שבכל אלו ספיק טמאה צפה טמא תנן, נמצא משוקע בקרקע המערה. אם ירד להקר, טהור. ליטהר מטומאת המת, טמא. שחזקת טמא טמא וחזקת טהור טהור, שרגלים לדבר . לית הדא פליגא על רבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)°? דרבי יאשיה רבי יאשיה (אמורא)° אמר. טומאה טמונה בקרקעו של בית, אין הנזיר מגלח. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, כאן מן הצד, וכאן מכנגדן שהנזיר עומד על מקום הטמאה. רבי עזרה רבי עזרה° אמר בשם רבי יודן רבי יודן°. ואפילו תימר, כאן וכאן מן הצד או תימר כאן וכאן מכנגדן. מהו טמא? טמא ואינו מגלח

ירושלמי נזיר, פרק ט, הלכה ג[עריכה]

מתני': ט_לבהמוצא מת בתחילה מושכב כדרכו, נוטלו ואת תפושתו שלוש אצבעות אדמה תחתיו. מצא שנים, נוטלן ואת תפושתן. מצא שלשה. אם יש בין זה לזה, מד' אמות ועד שמונה כמלוא המיטה וקובריה. הרי זו שכונת קברות. בודק ממנו ולהלן עשרים אמה. מצא אחד בסוף עשרים אמה, בודק הימנו ולהלן עשרים אמה. שרגלים לדבר. שאילו בתחילה מצאו נוטלו ואת תבוסתו:


גמ’: אי זהו מושכב כדרכו? רגליו מפושטות וידיו על לבו. אבל אם מצאו קמצוץ מכווץ שהראש מונך על רגליו אני אומר גל נפל עליו והרגו. והתני מצא שנים ראשיהם בצד מרגלותיהם נוטלן ואת תפוסתן. סברין מימר קמצוץ? שהראש מכופף ומונך על רגליו לא, מהו ראשיהם בצד מרגלותיהם. כדאמר רבי יצחק בי רבי אלעזר רבי יצחק בי רבי אלעזר°

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מה עמוד ב] כגון אילין נוניא צלייא  דגים צלויים.רישי דהן גבי עוקציה דהן, עוקציה דהן גבי רישיה דהן. כך אותם אנשים נקברו ראשו של זה כנגד רגליו של זה. תנן התם (משנה אהלות טז ה) המפנה קברו מתוך שדהו מלקט עצם עצם והכל טהור . רבי יצחק בר גופתא רבי יצחק בר גופתא° בעא קומי רבי מנא רבי מנא°. תמן את אמר, ט_לגמלקט עצם עצם והכל טהור. והכא את אמר הכין, שצריך ליטול גם את תפוסתו? אמר ליה, אמור דבתרה אימא סיפא °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר אם התקינו לקבר מתחילה, יש לו תפוסה. וכאן הרי הוכן לקבר, לכן צריך ליטול גם את תפוסתו. כמה הוא תפוסת קבר? ט_לדקולף שלשה אצבעות מהקרקע עד מקום שהמוהל יורד. אמר רבי חסדא רבי חסדא°. הדא אמרה, ט_להמת מצוה מותר לפנותו? אמר רבי זעירא רבי זעירא° תיפתר, שנקבר שלא ברשות, או שנקבר בהשאלה של המקום לזמן קצר . וחש לומר שמא מת מצוה הוא? סבר רבי זעירא רבי זעירא° שאין מיתי מצוה מצויין, ולמעוט לא חיישינן. תני, נמצאתה אומר, שלשה מיני קברות הן. קבר הנמצא, מפנין אותו. פינהו, מקומו טהור ומותר בהנייה, שלא נקבר שם אלא בגזל, או לפי שעה. קבר הידוע שנקבר באישור, אין מפנים אותו. פינהו, מקומו טמא, ואסור בהנייה, אף שמחובר לאדמה. מגזרת חכמים שלא יפנו קברים סתם. קבר שהוא מזיק את הרבים אפילו שנקבר באישור, מפנין אותו. פינהו, מקומו טהור ואסור בהנייה. הורה רבי אבא בר כהן רבי אבא בר כהן° בכפר עקביה. בקבר שמזיק את הרבים ופינוהו, מקומו מותר בהנייה. ולא פליג, ט_לוכאן בשקדם הוא את העיר, וכאן בשקדמתו העיר. תני, קבר שהקיפתו העיר משלש רוחות, מפנין אותו. משתי רוחות, אית תניי תני, מפנין אותו. אית תניי תני, אין מפנין אותו. אמר רב חסדא רב חסדא°. מאן דאמר מפנין אותו, בנתון בתוך שבעים אמה ושיריים. מאן דאמר אין מפנין אותו, בנתון חוץ לשבעים אמה ושיריים. מאן דאמר מפנין אותו, בעשוי כמין ג"ם כצורת האות ריש מאן דאמר אין מפנין, בעשוי כמין היא ו ו. כל הקברות מתפנין, חוץ מקברי המלך ומקברי הנביא. אמרו לו ל°רבי עקיבא רבי עקיבא, והלא קיברי בני דוד פינו אף שהם בני מלכים, וקיברי בני חולדה שלא היו לא נביאים ולא בני מלכים, היו בירושלים. ולא נגע אדם בהן לפנותן מעולם? אמר להן °רבי עקיבה רבי עקיבא. משם ראיה? מחילה היתה שם. ומשם היתה טומאה מקדדת ויוצאה לנחל קדרון. תנן מד' אמות ועד שמונה כמלוא המיטה וקובריה. תמן תנינן, המוכר מקום לחבירו לעשות לו קבר . עושה תוכה של מערה ד' על שש אמות, ששם נמצאים הכוכים, ופותח שם שמונה כוכים, ג' מכאן ג' מכאן וב' באמצע. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר עושה תוכה של מערה שש אמות על שמונה אמות ט_לזועושה חצר על פתח המערה שש על שש כמלא המיטה. והכא הוא אמר הכין שמלא המיטה שמונה אמות? תמן מלא המיטה עומדת. כיוון שמדובר באחד שמכר סתם, אמרינן דלא יפחת לו מכך. ברם הכא מלוא מיטה חוזרת, שנותנים לה רווח שיכול להסתובב. עד איכן? עד כדי נושאי המיטה וחילופיהן וחילופי חילופיהן שמונה אמות. תמן תנינן, כרם שהוא נטוע על פחות מארבע אמות. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, אינו כרם. וחכמים אומרים ט_לחכרם

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

28 ט_כח מיי' פי"ד מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ג':

29 ט_כט מיי' פי"ד מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ג':

30 ט_ל מיי' פט"ו מהל' שאר אבות הטומאה הלכה ו':

31 ט_לא מיי' פי"ז מהל' שאר אבות הטומאה הלכה א':

32 ט_לב מיי' פ"ט מהל' טומאת מת הלכה ג':


[ע"ב]

33 ט_לג מיי' פ"ט מהל' טומאת מת הלכה ב':

34 ט_לד מיי' פ"ט מהל' טומאת מת הלכה א':

35 ט_לה מיי' פ"ח מהל' טומאת מת הלכה ה', מיי' פ"ח מהל' טומאת מת הלכה ו', מיי' פ"ח מהל' טומאת מת הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ד סעיף ב', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ד סעיף ג', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ד סעיף ה':

36 ט_לו מיי' פ"ח מהל' טומאת מת הלכה ה', מיי' פ"ח מהל' טומאת מת הלכה ו', מיי' פ"ח מהל' טומאת מת הלכה ז', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ד סעיף ב', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ד סעיף ג', טור ושו"ע יו"ד סי' שס"ד סעיף ה':

37 ט_לז מיי' פכ"א מהל' מכירה הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ז סעיף ו', סמ"ג עשין פב :

38 ט_לח מיי' פ"ז מהל' כלאים הלכה ב', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף ל"ג:


-----------------------------------דף מו[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר מו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מו עמוד א] ורואין את האמצעיות כאילו אינן. אמר רבי שמעון בר אבא רבי שמעון בר אבא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כשם שהן חלוקין כאן האם אומרים רואים את האמצעיות כאילו אינם, כך חלוקין בשכונת קברות. דתנן, המוצא מת בתחלה מושכב כדרכו נוטלו ואת תבוסתו. מצא שנים נוטלן ואת תבוסתן. מצא שלשה, אם יש בין זה לזה מארבע אמות ועד שמנה, הרי זו שכונת קברות. ואם היו רצופים חכמים אומרים שרואים את האמצעיות, כאילו אינן. אמר רבי יונה רבי יונה° ולא דמייא תמן גם כאשר הם צפופים יש עליהן שכונת קברות שהרי יתכן שנקברו כך מחוסר מקום ברם הכא אין עליה את הטעם של שכונת קברות שהרי הם עומדים לעקירה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° ולא דמייא תמן בגפנים שהיו מרווחין ורצפן במחלוקת. רצופין וריווחן דברי הכל כרם. ברם הכא בשכונת קברות מה פליגין? בשבא ומצאן רצופין. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אומר אני, גל נפל עליהן ורצפן. ורבנן אמרי, מרווחין היו ורצפן: תנן מצא אחד בסוף עשרים אמה, בודק הימנו ולהלן עשרים אמה. עד כמה מטריחין עליו? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי מיישא בר ירמיה רבי מיישא בר ירמיה°, עד ארבעים אמה. עשרים אמה לכל כיוון בדק עשרים ומצא. בודק עוד עשרים. בדק מצד שני עשרים ומצא. בודק עד עשרים. אית תניי תני, שמה שנאמר בודק עשרים הכוונה שבודק עשר מכל צד היינו בדק עשר ומצא. בודק עוד עשר. בדק עשר מצד שני ומצא, בודק עוד עשר:

ירושלמי נזיר, פרק ט, הלכה ד[עריכה]

מתני': ט_לטכל ספק נגעים בתחילה טהור, עד שלא נזקק לטומאה. ט_ממשנזקק לטומאה, ספיקו טמא. ט_מאבשבעה דרכים בודקין את הזב עד שלא נזקק לטומאה. במאכל, במשתה, במשא, בקפיצה, בחולי, במראה, ובהירהור. ט_מבומשנזקק לטומאה, אין בודקין אותו. ט_מגאונסו וספיקו ושכבת זרעו טמאים, שרגלים לדבר:

גמ’: תנן כל ספק נגעים בתחילה טהור דכתיב (ויקרא תזריע יג כב) וטמא אותו. את הוודאיי הוא מטמא, ואינו מטמא את הספק. דלעולם הוא בטהרתו עד שידע שנטמא. וכתיב (ויקרא תזריע יג כג) וטיהרו. את הוודאיי הוא מטהר, ואינו מטהר את

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מו עמוד ב] הספק. לעולם הוא בטמאתו עד שידע שניטהר . כתיב (ויקרא מצורע טו לג) והדוה בנידתה והזב את זובו. מה נידה ט_מדמטמא מאונסים, אף הזב מטמא מאונסים. מעתה אפילו מראייה הראשונה? אמר רבי זעירא רבי זעירא°, לא הוקש לנדה שמטמא באונס, אלא כשייעשה כנידה. היינו אחר שתי ראיות שמטמא משכב ומושב וצריך ספירת שבעה כנידה, מאי אונסו? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אונסו ממש, כגון שהכוהו. ספיקו? ספק זוב ספק קרי. ושכבת זרעו בלא כך אינו מטמא? אלא שאין תולין בה מעת לעת. שאם ראה שכבת זרע, טיפת זיבה הבאה אחר כך בתוך מעת לעת אינה מטמאה בזיבה. שתולין שבאה מחת הקרי. אבל משנזקק לטומאה אין תולין

ירושלמי נזיר, פרק ט, הלכה ה[עריכה]

מתני': ט_מההמכה את חבירו ואמדוהו למיתה. היקל ממה שהיה ולאחר מיכן הכביד ומת, חייב. °רבי נחמיה רבי נחמיה פוטר, שרגלים לדבר:


גמ’: כיני מתניתה  כך כוונת המשנה. °רבי נחמיה רבי נחמיה פוטר וחכמים מחייבין, ט_מושרגליים לדבר. שמסתמה מת מחמת המכה. רבנין אמרין שני אומדין שעשו לו, אומד ראשון מיד אחר המכה ואומד השני לבסוף כשמת שבשניהם אמדוהו למיתה, גוברים על אומד אחד שאמדוהו באמצע לחיים, והולכים אחר רוב האומדנות והרי הוא רוצח. °רבי נחמיה רבי נחמיה אומר אומד האמצעי שאמדוהו לחיים גובר על שניהם. מה טעמא ד°רבי נחמיה רבי נחמיה דכתיב (שמות משפטים כא יט) אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו ונקה המכה. וכי עלת על דעתך שיהא זה מהלך בשוק והלה נהרג על ידיו? אלא כיוון שאמדוהו לחיים, אפילו מת לבסוף כמו שאמדוהו בתחילה, פטור. מה טעמון דרבנין? דכתיב, ולא ימות ונפל למשכב. וכי אין אנו יודעים שאם אינו מת, שהוא נופל למשכב? אלא בשלא אמדוהו באומד ראשון למיתה, אלא רק למשכב. אם בשלא אמדוהו למיתה, האם על כזה מקרה כתבה התורה, אם יקום והתהלך בחוץ על משענתו, משמע הא אם לא קם חייב מיתה? אמאי והרי אמדוהו לחיים? אלא אף לרבנן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

39 ט_לט מיי' פ"ו מהל' טומאת צרעת הלכה ה':

40 ט_מ מיי' פ"ו מהל' טומאת צרעת הלכה ו':

41 ט_מא מיי' פ"ב מהל' מחוסרי כפרה הלכה ב', סמ"ג עשין ריח , סמ"ג עשין ריט , סמ"ג עשין רכ,סמ"ג עשין רכא :

42 ט_מב מיי' פ"ב מהל' מחוסרי כפרה הלכה ה':

43 ט_מג מיי' פ"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה ב', מיי' פ"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה י"ב, מיי' פ"א מהל' מטמאי משכב ומושב הלכה י"ד:


[ע"ב]

44 ט_מד מיי' פ"ה מהל' איסורי ביאה הלכה א', טור ושו"ע יו"ד סי' קפ"ג, סמ"ג לאוין קיא :

45 ט_מה מיי' פ"ד מהל' רוצח הלכה ה':

46 ט_מו מיי' פ"ד מהל' רוצח הלכה ה':


-----------------------------------דף מז[עריכה]

ירושלמי מאיר נזיר מז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מז עמוד א] בשאמדוהו למיתה. אם בשאמדוהו למיתה, הדא הוא דכתיב רק שבתו יתן? הרי רוצח הוא. וכבר נפטר כשאמדוהו למיתה בקים ליה בדרבא מיניה? אמר רבי אילא רבי אלעאי (אמורא)° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. חידוש מקרא הוא שאף שאמדוהו למיתה, ישלם כל עוד הוא חי. אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא°. משלם כי הוברר שאומד הראשון היה טעות, שהרי הוא חי. מה נפק מביניהון? אם הקל ממה שהיה וחזר והכביד ומת. מאן דאמר חידוש מקרא הוא שיתן, אם נתן נתן. אם לא נתן, יש ספק מהו שיתן. שאולי גזרת הכתוב שאף במקרה כזה אומרים לו שיתן. למאן דאמר אומד של טעות. אם לא נתן, אין אומרין לו שיתן, שהרי הוברר שאומד ראשון היה נכון. אלא שיש מקום להסתפק, למאן דאמר אומד של טעות, נתן מהו שיטול? מתניתא מסייע לדין ומתניתא מסייע לדין. מתניתא מסייע לרבי יוסי בן חנינה רבי יוסי בר חנינא° דתנן, אמדוהו לחיים ומת. מאימתי הוא נפטר מתשלומי שבת? משעה שיכביד. הדא אמרה, אומד של טעות היה. דאין תימר חידוש מקרא הוא, חייב לתת שכבר נתחייב משעה הראשונה. מתניתא מסייעא ליה לרבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° דתנן, אמדוהו למיתה וחיה. מאימתי נותנין לו? משעה שיכביד. ואמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. לית כאן משעה שיכביד, אלא משעה שיקל. וזה כדעת רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שאמר שחידשה תורה שישלם. שאם לא כן, לא היה לו לשלם עד שיבריא ממש. דהא אם יכביד אחר מכן ומת יהיה פטור. דאמרינן, אומד האמצעי בטעות היה. הכהו על ידו וצמתה, ואמדוהו למיתה מחמת אותה מכה. ואמרין אסייא  הרופאים, אין מקטעה היא, חייה הוא. מהו שיתן דמי היד? נישמעינה מן הדא כתיב (שמות משפטים כא כב) וכי ינצו. וכתיב וכי יריבון. והלא היא מצות היא מריבה, היא מריבה היא מצות. מה תלמוד לומר וכי ינצו וכי יריבון? אלא ליתן את המתכוין על שאינו מתכוין, דקרא דוכי יריבון איירי במתכוין וכתיב ביה ריפוי ושבת. וכי ינצו איירי באינו מתכוין אלא שכיון להרוג את זה והרג את זה, וכתיב ביה נזק וצער ושינה לשונו ליתן את הכתוב במתכוין דהיינו ריפוי ושבת על שאינו מתכוין ואת הכתוב באינו מתכוין על המתכוון. אם בשאינו מתכוין הוא חייב, לא כל שכן במתכוין? אלא כיני. מקרה כזה כוונה התורה לרבות. כגון שהכהו על ידו וצמתה ואמדוהו למיתה, ואמרין אסייא  הרופאים, אין מקטעה היא, חיה הוא. מהו שיתן דמי היד? כמה דאת אמר תמן, חידוש מקרא הוא שיתן דמי וולדות אף שכוונתו הייתה להרוג את השני, כל עוד לא נהרג אדם צריך לשלם. אף הכא חידוש מקרא הוא שיתן דמי היד:

ירושלמי נזיר, פרק ט, הלכה ו[עריכה]

מתני': ט_מזנזיר היה שמואל שמואל (אמורא)° כדברי °רבי נהוריי רבי נהוראי שנאמר (שמואל א א יא) ומורה לא יעלה על ראשו. נאמר בשמשון מורה, ונאמר בשמואל מורה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף מז עמוד ב] מה מורה האמורה בשמשון, נזיר. אף מורה האמורה בשמואל שמואל (אמורא)°, נזיר. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, והלא אין מורה שאמרה חנה ומורה לא יעלה על ראשו אלא של בשר ודם. אמר לו °רבי נהוראי רבי נהוראי. והלא כבר נאמר (שמואל א טז ב) ויאמר שמואל איך אלך ושמע שאול והרגני? וכבר היה עליו מורא של בשר ודם:


גמ’: אמר רבי ינאי רבי ינאי° כתיב (ישעיהו ז', כ"ה) וכל ההרים אשר במעדר יעדרון, לא תבוא שמה יראת שמיר ושית. מה הדין ביזרא זרע דחיל מן הדין שמיר ושית, אף הדין שערה דחיל מן הדין פרזלא מספרים:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

47 ט_מז מיי' פ"ג מהל' נזירות הלכה ט"ז:


[ע"ב]

הדרן עלך פרק העובד כוכבים ומזלות אין להם נזירות וסליקא לה מסכתא דנזיר ברחמי שמיא

הֲדָרָן עֲלָךְ מַסֶּכֶת נזיר וַהֲדָרָךְ עֲלָן. דַּעְתָּן עֲלָךְ מַסֶּכֶת נזיר וְדַעְתָּךְ עֲלָן. לֹא נִתְנְשֵׁי מִנָּךְ מַסֶּכֶת נזיר וְלֹא תִתְנְשֵׁי מִנָּן, לָא בְּעָלְמָא הָדֵין וְלָא בְּעָלְמָא דְּאָתֵי: יש נוהגים לחזור 3 פעמים

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ וֵאלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ, שֶׁתְּהֵא תוֹרָתְךָ אֻמָּנוּתֵנוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה, וּתְהֵא עִמָּנוּ לָעוֹלָם הַבָּא. חֲנִינָא בַּר פָּפָּא, רָמִי בַּר פָּפָּא, נַחְמָן בַּר פָּפָּא, אַחַאי בַּר פָּפָּא, אַבָּא מָרִי בַּר פָּפָּא, רַפְרָם בַּר פָּפָּא, רָכִישׁ בַּר פָּפָּא, סוּרְחָב בַּר פָּפָּא, אָדָא בַּר פָּפָּא, דָּרוּ בַּר פָּפָּא:

הַעֲרֵב נָא, יְיָ אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִיּוֹת עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ וְצֶאֱצָאֵינוּ (וְצֶאֱצָאֵי צֶאֱצָאֵינוּ) וְצֶאֱצָאֵי עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ.
מֵאֹיְבַי תְּחַכְּמֵנִי מִצְוֹתֶיךָ כִּי לְעוֹלָם הִיא לִי:
יְהִי לִבִּי תָמִים בְּחֻקֶּיךָ לְמַעַן לֹא אֵבוֹשׁ:
לְעוֹלָם לֹא אֶשְׁכַּח פִּקּוּדֶיךָ כִּי בָּם חִיִּיתָנִי:
בָּרוּךְ אַתָּה יְיָ לַמְּדֵנִי חֻקֶּיךָ:
אָמֵן אָמֵן אָמֵן סֶלָה וָעֶד:

מוֹדִים אֲנַחְנוּ לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ שֶׁשַּׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי בֵּית הַמִּדְרָשׁ וְלֹא שַׂמְתָּ חֶלְקֵנוּ מִיּוֹשְׁבֵי קְרָנוֹת, שֶׁאָנוּ מַשְׁכִּימִים וְהֵם מַשְׁכִּימִים: אָנוּ מַשְׁכִּימִים לְדִבְרֵי תוֹרָה, וְהֵם מַשְׁכִּימִים לִדְבָרִים בְּטֵלִים; אָנוּ עֲמֵלִים וְהֵם עֲמֵלִים: אָנוּ עֲמֵלִים וּמְקַבְּלִים שָׂכָר, וְהֵם עֲמֵלִים וְאֵינָם מְקַבְּלִים שָׂכָר; אָנוּ רָצִים וְהֵם רָצִים: אָנוּ רָצִים לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא, וְהֵם רָצִים לִבְאֵר שָׁחַת, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים נה, כד): וְאַתָּה אֱלֹהִים תּוֹרִדֵם לִבְאֵר שַׁחַת, אַנְשֵׁי דָמִים וּמִרְמָה לֹא יֶחֱצוּ יְמֵיהֶם, וַאֲנִי אֶבְטַח בָּךְ.

יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהַי, כְּשֵׁם (שֶׁעֲזַרְתָּנִי) [שֶעֲזַרְתָּנוּ] לְסַיֵּם מַסֶּכֶת נזיר כֵּן (תַּעְזְרֵנִי) [תַּעְזְרֵנוּ] לְהַתְחִיל מַסֶּכְתּוֹת וּסְפָרִים אֲחֵרִים וּלְסַיְּמָם, לִלְמֹד וּלְלַמֵּד, לִשְׁמוֹר וְלַעֲשׂוֹת וּלְקַיֵּם אֶת כָּל דִּבְרֵי תַלְמוּד תּוֹרָתֶךָ בְּאַהֲבָה. וּזְכוּת כָּל הַתַּנָּאִים וְאָמוֹרָאִים וְתַלְמִידֵי חֲכָמִים יַעֲמוֹד (לִי וּלְזַרְעִי) [לָנוּ וּלְזַרְעֵנוּ] שֶׁלֹּא יָמוּשׁ הַתּוֹרָה (מִפִּי וּמִפִּי זַרְעִי וְזֶרַע זַרְעִי) [מִפִּינוּ וּמִפִּי זַרְעֵנוּ וְזֶרַע זַרְעֵנוּ] עַד עוֹלָם, וְתִתְקַיֵּם (בִּי) [בָּנוּ] (משלי ו, כב): "בְּהִתְהַלֶּכְךָ תַּנְחֶה אֹתָךְ בְּשָׁכְבְּךָ תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ וַהֲקִיצוֹתָ הִיא תְשִׂיחֶךָ", (שם ט, יא): "כִּי בִי יִרְבּוּ יָמֶיךָ וְיוֹסִיפוּ לְךָ שְׁנוֹת חַיִּים", (שם ג, טז): "אֹרֶךְ יָמִים בִּימִינָהּ, בִּשְׂמֹאלָהּ עֹשֶר וְכָבוֹד", (תהלים כט, יא): "יְיָ עֹז לְעַמּוֹ יִתֵּן יְיָ יְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ בַשָּׁלוֹם":

קדיש בנוסח אשכנז / ספרד[עריכה]

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא. בְּעָלְמָא דְּהוּא עָתִיד לְאִתְחֲדַתָּא, וּלְאַחֲיָא מֵתַיָּא, וּלְאַסָּקָא לְחַיֵּי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִּירוּשְׁלֶם, וּלְשַׁכְלֵל הֵיכְלֵיהּ בְּגַוַּהּ, וּלְמֶעֱקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וְלַאֲתָבָא פּוּלְחָנָא דִּשְׁמַיָּא לְאַתְרֵיהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵיהּ (נ"ס: וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ). בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵי דְּכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגַלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן: יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם וּלְעָלְמֵי עָלְמַיָא: יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל, שְׁמֵהּ דְקוּדְשָׁא, בְּרִיךְ הוּא. לְעֵילָא (בעשרת ימי תשובה: וּלְעֵילָא מִכָּל) מִן כָּל בִּרְכָתָא וְשִׁירָתָא, תֻּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַאֲמִירָן בְּעָלְמָא. וְאִמְרוּ אַמֵן:
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל מַאן דְּעָסְקִין בְּאוֹרַיְתָא דִּי בְאַתְרָא [בא"י: קַדִּישָׁא] הָדֵין וְדַי בְכָל אֲתַר וַאֲתַר. יִהֵא לְהוֹן וּלְכוֹן שְׁלָמָא רַבָּא חִנָּא וְחִסְדָּא וְרַחֲמֵי וְחַיֵי אֲרִיכֵי וּמְזוֹנֵי רְוִיחֵי וּפוּרְקָנָא מִן קֳדָם אֲבוּהוֹן דִּי בִשְׁמַיָא (וְאַרְעָא) וְאִמְרוּ אָמֵן:
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא וְחַיִּים (נ"ס: טוֹבִים), עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן:
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם [בעשרת ימי תשובה: הַשָּׁלוֹם] בִּמְרוֹמָיו הוּא (נ"ס: בְּ‏רַחֲמָיו) יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן:

קדיש בנוסח הספרדים ועדות המזרח[עריכה]

יש נוהגים לומר קדיש תתכלי חרבא:

יִתְגַּדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵיהּ רַבָּא. (ועונים: אמן)

​דְּהוּא עָתִיד לְחַדְתָּא עָלְמָא. וּלְאַחְיָאָה מֵיתַיָּא. וּלְשַׁכְלָלָא הֵיכְלָא. וּלְמִפְרַק חַיָּיָא. וּלְמִבְנֵא קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם. וּלְמִעְקַר פּוּלְחָנָא דֶאֱלִילַיָּא מֵאַרְעָא. וּלְאָתָבָא פוּלְחָנָא יַקִּירָא דִשְׁמַיָּא לְהַדְרִיהּ וְזִיוֵיהּ וִיקָרֵיהּ (ועונים: אמן) בְּחַיֵּיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל־בֵּית יִשְׂרָאֵל, בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב, וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁמֵיהּ רַבָּא מְבָרַךְ לְעָלַם לְעָֽלְמֵֽי עָֽלְמַיָּֽא יִתְבָּרַךְ וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵיהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. (ועונים: אמן)

לְעֵֽלָּא מִן־כָּל־בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא, דַּאֲמִירָן בְּעָֽלְמָא, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

תִּתְכְּלֵי חַרְבָּא וְכַפְנָא וּמוֹתָנָא. וּמַרְעִין בִּישִׁין. יַעְדֵּא מִנָּנָא וּמִנְּכוֹן וּמֵעַל עַמֵּיהּ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן: (ועונים: אמן)

יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָּא, חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאוּלָה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֶֽוַח וְהַצָּלָה לָֽנוּ וּלְכָל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל, וְאִמְרוּ אָמֵן.(ועונים: אמן)

עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו. הוּא בְּרַחֲמָיו יַעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵֽינוּ וְעַל כָּל־עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. וְאִמְרוּ אָמֵן. (ועונים: אמן)


ויש נוהגים במקום:

יִתְגַדַּל וְיִתְקַדַּשׁ שְׁמֵהּ רַבָּא (קהל - אמן), בְּעָלְמָא דְהוּא עָתִיד לְאִתְחַדְּתָא, וּלְאַחְיָאָה מֵתַיָא, וּלְאַסָּקָא יַתְהוֹן לְחַיֵי עָלְמָא, וּלְמִבְנֵי קַרְתָּא דִירוּשְׁלֵם, וּלְשַׁכְלְלָא הֵיכָלֵהּ בְּגַוָּה, וּלְמֶעְקַר פּוּלְחָנָא נוּכְרָאָה מֵאַרְעָא, וּלְאַתָּבָא פּוּלְחָנָא דִשְּׁמַיָא לְאַתְרֵהּ, וְיַמְלִיךְ קוּדְּשָׁא בְּרִיךְ הוּא בְּמַלְכוּתֵהּ וִיקָרֵהּ, וְיַצְמַח פּוּרְקָנֵהּ וִיקָרֵב מְשִׁיחֵהּ (קהל - אמן) בְּחַיֵיכוֹן וּבְיוֹמֵיכוֹן וּבְחַיֵּי דְכָל בֵּית יִשְׂרָאֵל בַּעֲגָלָא וּבִזְמַן קָרִיב וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁמֵהּ רַבָּא מְבָרַךְ, לְעָלַם [וּ]לְעָלְמֵי עַלְמַיָּא יִתְבָּרַךְ, וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְפָּאַר וְיִתְרוֹמַם וְיִתְנַשֵּׂא וְיִתְהַדָּר וְיִתְעַלֶּה וְיִתְהַלָּל שְׁמֵהּ דְּקֻדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא (קהל - אמן) לְעֵילָּא מִן כָּל בִּרְכָתָא שִׁירָתָא תִּשְׁבְּחָתָא וְנֶחָמָתָא דַּאֲמִירָן בְּעָלְמָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עַל יִשְׂרָאֵל וְעַל רַבָּנָן וְעַל תַּלְמִידֵיהוֹן וְעַל כָּל תַּלְמִידֵי תַלְמִידֵיהוֹן דְעַסְקִין בְּאוֹרַיְתָא קְדִישְׁתָא דִי בְאַתְרָא הָדֵין וְדִי בְּכָל אֲתַר וַאֲתַר, יְהֵא לָנָא וּלְהוֹן וּלְכוֹן חִנָא וְחִסְדָא וְרַחֲמֵי מִן קֳדָם מָארֵי שְׁמַיָא וְאַרְעָא וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
יְהֵא שְׁלָמָא רַבָּא מִן שְׁמַיָא חַיִּים וְשָׂבָע וִישׁוּעָה וְנֶחָמָה וְשֵׁיזָבָא וּרְפוּאָה וּגְאֻלָּה וּסְלִיחָה וְכַפָּרָה וְרֵיוַח וְהַצָּלָה לָנוּ וּלְכָל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)
עוֹשֶׂה שָׁלוֹם בִּמְרוֹמָיו הוּא בְּרַחֲמָיו יעֲשֶׂה שָׁלוֹם עָלֵינוּ וְעַל כָּל עַמוֹ יִשְׂרָאֵל וְאִמְרוּ אָמֵן. (קהל - אמן)

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_נזיר/פרק_תשיעי&oldid=2815876"