ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת מעשרות/פרק שני

ירושלמי מעשרות, פרק ב, הלכה א

מתני’: _{עם הארץ} היה ^ב_א עובר בשוק ואמר, טלו לכם תאנים. אוכלין ופטורין. לפיכך אם הכניסו לבתיהן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

1 ב_א מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ו':

-----------------------------------דף ז

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף ז

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ז עמוד א] מתקנים ודאי. טלו והכניסו לבתיכם. לא יאכלו מהם עראי. לפיכך אם הכניסו לבתיהן, אינן מתקנים אלא דמאי. ^ב_ב היו יושבים בשער או בחנות ואמר, טלו לכם תאנים. אוכלין ופטורין. ^ב_ג ובעל השער ובעל החנות חייבים. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר, עד שיחזיר את פניו או עד שישנה מקום ישיבתו _{כדעת °רבי נחמיה רבי נחמיה שרק חצר שאינו בוש לאכול בה קובעת למעשר. ואדם בוש לאכול בשער החנות:}

גמ’: תנן , היה עובר בשוק ואמר, טלו לכם תאנים. אוכלין ופטורין. אמר שמואל שמואל (אמורא)° ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, אין מתנה כמכר ואינה קובעת למעשרות . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°, דברי הכל היא. אישתאלית לאילין דבי רבי ינאי רבי ינאי° ואמרין. נהיגין הוינין יהבין אילין לאילין בחקלא, ואכלין ולא מתקנין  נהגנו לתת במתנה אחד לשני בשדה ולאכול בלא מעשר כיוון שמתנה אינה כמכר. מיי כדון ולמה שיהיה הבדל בין מכר למתנה? כמאן דאמר, ^ב_ד מאיליהן קיבלו עליהן את המעשרות. והם אמרו מכר קובע, מתנה אינה קובעת. מה שאמרה המשנה _{עם הארץ} היה עובר בשוק ואמר, טלו לכם תאנים. שאוכלין ופטורין זה דווקא ^ב_ה במקום שרוב מכניסין לבתים _{וכיוון שלא ראו פני הבית לא נקבעו למעשרות ויכולים לאכול מהם עראי.} אבל במקום שרוב מכניסין לשוק, כבר בגורן נקבע למעשרות ומתקנן דמאי. אם במקום שרוב מכניסין לבתים, בדא תנינן טלו והכניסו לבתיכם לא יאכלו מהן עראי? _{הרי הפירות לא ראו פני הבית שהרי עם הארץ בדרכו לביתו.} מכיון שאמר טול והכנס, כמי שאמר הכנסתים לביתי ועשרתי על ידך _בשבילך. אבל במקום שרוב מכניסין לשוק, אינו נאמן לומר לו עישרתי. ואינו נאמן לומר לו, לא התכוונתי להכניסם לשוק אלא תוך ביתי אני מכניסן. לכן אסור לאכול מהן עראי ומעשרן דמאי . ^ב_ו נתן לו דבר מרובה. אפילו אמר לו טול ואכול, כמי שאמר לו טול והכנס. ^ב_ז נתן לו דבר שאין דרכו להיאכל חי. אפילו אמר לו טול ואכול, כמי שאמר לו טול והכנס. היה אדם גדול ואין דרכו לאכול בשוק ואמר לו טול ואכול, כמי שאמר לו טול והכנס. ^ב_ח היו שנים. לזה אמר לו טול ואכול. ולזה אמר לו טול והכנס. זה שאמר לו טול ואכול, פטור. וזה שאמר לו טול והכנס, חייב _{שאני אומר לזה נתן פירות שהתחייבו ולזה נתן פירות שלא התחייבו.} אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ולאו מתניתא היא? דתנן , אוכלין ופטורין, ובעל השער ובעל החנות חייבין, והרי זה כאומר לבעל השער ובעל החנות טלו והכניסו, ולאחרים טלו ואיכלו . אמר רבי יונה רבי יונה°, דברי הכל היא. כאן כשאמר לו טול והכנס, חיב משום דמאי. שאני אומר אולי עם הארץ הכניסם לביתו ולא עישר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ז עמוד ב] אבל כאן בעל השער או החנות חייב כודאי. שהרי שער וחנות קובעים למעשר. תנן , ^ב_ט צא ולקוט לך עשרים תאנים משלי, ואני ממלא כריסי משלך. הממלא את כריסו פטור. והאוכל במניין חייב. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעי קומי רבי זעירא רבי זעירא°. למה האוכל במניין חייב? ואין אדם אוכל אחת אחת ולדברי הכל פטור? _{דהא אפילו °רבי מאיר רבי מאיר שסובר שחצר ומקח קובעים למעשר אפילו בדבר שלא נגמרה מלאכתו, מודה שאם אכל אחת אחת פטור.} אמר ליה אין. אם כך הכא למה הוא חייב? אמר ליה מדובר במצרף שנים יחד . אם במצרף, אפילו הממלא את כריסו יהא חייב? וכי אינו אסור משום קנין חליפין _{שקובע למעשרות?} אמר רבי שימי רבי שימי° אין כאן חליפין. _{שהרי לא יתכן שאחד נתן עשרים תאנים והשני יאכל כמה שירצה. אלא ודאי נתן לו את התאנים במתנה,} שלא נתכווין האיש הזה לחליפין אלא להגיס את לבו שיאכל ולא יתבייש. אמר לו , ^ב_י צא ולקוט לך תאנים משלי, אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי . _{שודאי אינן מעושרות, שהרי בעל הבית אינו יודע כמה ילקוט, כדי לעשר עליו.} צא ומלא את הכלכלה אוכל מהן ארעי ומעשרן דמאי . _{שכיוון שבעל הבית יודע כמה ילקוט, שמא כבר עישר עליו ממקום אחר.} במה דברים אמורים? שהנותן עם הארץ. אבל בחבר, אוכל ואינו צריך לעשר דברי °רבי רבי יהודה הנשיא. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר, במה דברים אמורים? בעם הארץ. אבל בחבר, מתקן ודאי. שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. אמר °רבי רבי יהודה הנשיא רואה אני את דברי מדברי °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל. מוטב שיתרמו שלא מן המוקף, ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים. אמר רבי זעירא רבי זעירא° . מדברי שניהם, ^ב_יא חבר שנתן רשות ללקוט לחבר צריך לעשר. הוון בעיין מימר, מאן דאמר שלא נחשדו חברים לתרום שלא מן המוקף. ואינם מעשרים אפילו אם המקבל עם הארץ, קל וחומר שהנותן לא עישר אם המקבל חבר והמקבל צריך

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

2 ב_ב מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ח':

3 ב_ג מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ח', מיי' פ ד' מהל' מעשר הלכה י':

4 ב_ד מיי' פ א' מהל' תרומות הלכה כ"ו:

5 ב_ה מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ו':

6 ב_ו מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ו':

7 ב_ז מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ו':

8 ב_ח מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ז':

[ע"ב]

9 ב_ט מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ה':

10 ב_י מיי' פ י' מהל' מעשר הלכה י':

11 ב_יא מיי' פ ו' מהל' מעשר הלכה ו':

-----------------------------------דף ח

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף ח

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ח עמוד א] לעשר . ומאן דאמר מוטב שיתרומו שלא מן המוקף ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים זה דווקא כשהמקבל עם הארץ. אבל כשזה המקבל חבר צריך לעשר. שכיוון שהנותן יודע שהמקבל חבר, סומך עליו שיעשר בעצמו . רבי יונה רבי יונה° בעי. הכא את עביד ליה למקבל חבר . _{שהרי המשנה אמרה שאם אמר, טלו לכם תאנים ואיכלו עראי. אוכלין ופטורין. ואם הכניסו לבתיהן מתקנים ודאי. ואם אמר טלו והכניסו לבתיכם מעושרים דמאי. הרי כל הדין הזה שייך רק כאשר המקבל הוא חבר. שהרי עם הארץ לא ישמע לנו לעשר דמאי.} והכא את עביד ליה עם הארץ? _{שהרי אמר °רבי רבי יהודה הנשיא מוטב שיתרמו שלא מן המוקף, ולא להאכיל לעמי הארץ טבלים.} אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. כאן וכאן עם הארץ הוא. אלא אף שרוב עמי הארץ לא ישמעו לנו, המשנה פרטה את הדינים בשביל אחד שהוא מתקן, כאילו הוא נקרא חבר. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רב ששת רב ששת°, ורבי אלעזר ברבי יוסי רבי אלעזר ברבי יוסי° אמר בשם רבי אבין רבי אבין° . ^ב_יב האומר לחבירו, אני מעשר על ידך _בשבילך. אינו צריך לעמוד עמו. דחזקה שליח עושה שליחותו . תמן תנינן. השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן אינו עירוב. ואם אמר לאחר לקבל ממנו, הרי זה עירוב . ^ב_יג נתנו באילן למעלה מעשרה טפחים, אינו עירוב. למטה מעשרה טפחים, הרי זה עירוב. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° , וצריך לעמוד עמו ולשאול את השליח אם אכן קיבל את העירוב מהחרש שוטה וקטן. משמע מכאן שלא אומרים חזקה שליח עושה שליחותו. והכא את אמר הכין שאינו צריך לעמוד עמו כשמעשר שחזקה שליח עושה שליחותו? אמר רבי חייה בר אדא רבי חייה בר אדא°. כאן בגדול כאן בקטן. רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° אמר בשם רבי חנינא רבי חנינא בר חמא° אפילו תימר כאן וכאן בגדול, או כאן וכאן בקטן. תמן באומר לו ערב על ידי, דחישינן שמא לא באמת הסכים להיות שליח, ורק מבושה קיבל על עצמו. ובמקרה כזה אין אומרים חזקה שליח עושה שליחותו . ברם הכא, באומר לו אני מעשר על ידך. שכיוון שהתנדב להיות שליח, ודאי יעשה שליחותו. נמצא, שהמשנה במעשר והמשנה בעירובין אינם חולקים. ואם כך הדא ילפא מן ההיא, וההיא ילפא מן הדא. הדא ילפא מן ההיא, שאם אומר לו אני מערב על ידך, שאינו צריך לעמוד עמו. וההיא ילפא מן הדא. שאם אומר לו עשר על ידי, שהוא צריך לעמוד עמו. אמר לו צא ולקט לך עשרים תאנים משלי, אוכל _{עראי אחד אחד} והולך והוא פטור. צא ומלא את הכלכלה. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. אומר אני, שהוא צריך להראות לו את הכלכלה _{שלא יקח יותר מדעת בעל הבית.} ואם בעל הבית אינו בפנינו להראות לו כמה הוא שיעור הכלכלה? רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני° אמר בשם רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)°. _{אם אמר לו} סתם כלכלה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ח עמוד ב] ארבעת קבין. וגדולה סאה. וקטנה שלושת קבין. רבי יונה רבי יונה° בעי. האם השיעורים שאמרו חכמים בכלכלה , למעשרות איתאמרת, כדתנן, התאנים משיחפה את הכלכלה. לפיכך נתנו לנו חכמים שיעור לכלכלה, שאם חיפה פחות מכך, לא התחייב במעשרות? או למדת הדין שלא יקח יותר ממה שהתכוון בעל הבית? אין תימר למעשרות איתאמרת, כל שכן למידת הדין. אין תימר למידת הדין איתאמרת, הא למעשרות לא. רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° פשיטא ליה דלמעשרות איתאמרת וכל שכן למידת הדין _{שלא יקח יותר מד’ קבין.} תנן, היו יושבים בשער או בחנות ואמר טלו לכם תאנים. אוכלין ופטורין. ובעל השער ובעל החנות חייבים.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

12 ב_יב מיי' פ א' מהל' מעשר הלכה ח':

13 ב_יג מיי' פ כ"ד מהל' שבת הלכה י', מיי' פ"ו מהל' עירובין הלכה ח', מיי' פ"ו מהל' עירובין הלכה ט', טור ושו"ע או"ח סי' ש"ז סעיף כ"ב, טור ושו"ע או"ח סי' שמ"ב, טור ושו"ע או"ח סי' ת"ט סעיף ב':

[ע"ב]

-----------------------------------דף ט

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף ט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ט עמוד א] הדא אמרה שביתו טובל לו, אבל לא לאחרים. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי פוטר, עד שיחזיר את פניו או עד שישנה מקום ישיבתו. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° .°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי נחמיה רבי נחמיה, שניהם אמרו דבר אחד. דתנינן תמן. איזו היא חצר שקובעת למעשרות? °רבי נחמיה רבי נחמיה אומר, ^ב_יד כל שאין אדם בוש מלאכל בתוכה. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. הוינן סברין מימר, מה פליגין  חשבנו לאמר במה חולקים °רבי נחמיה רבי נחמיה ורבנין? בחצר שהוא בוש לאכול בכולה. הא מקצתה בוש ומקצתה לא בוש, קובעת אף ל°רבי נחמיה רבי נחמיה . מן מה דאמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° , °רבי יהודא רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי נחמיה רבי נחמיה שניהם אמרו דבר אחד. הדא אמרה, מקום שהוא בוש פטור. מקום שאינו, בוש חייב . _{שהרי ל°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אם החזיר את פניו או שינה מקום ישיבתו חיב אף שהוא באותו חצר רק שהוא במקום שאינו בוש חיב.} רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. דברי °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, עשו אותו כייחור _ענף שהוא נוטה לחצר. דתנן, תאנה שגזעה עומד בגינה ונופה נוטה לחצר, אוכל אחת אחת _{שדינו כמו האוכל בראש התאנה שפטור,} ואם צירף חייב. אף כאן. כשהניח את התאנים לפני כל היושבים בשער, לא נקבעו למעשר. וכשבעל החנות נטל אחת לאכול הרי הוא טפל לאחרים, וכאילו לא נכנס לבית. רק אם יסובב פניו ויפרוש מהחבורה, אז החנות והשער קבעו לו. _{לפי זה} על דעתיה דרבי יוחנן רבי יוחנן° לא נפטר, אלא כשאוכל אחת אחת, ואוכל כשהכלכלה ברשות כלם, ומשייר לאחרים, אבל אם הם סיימו לאכול ושיירו, נחשב השאר ברשותו וחייב. על דעתיה דרבי אלעזר שאמר ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כ°רבי נחמיה רבי נחמיה שבחצר שהוא בוש לאכול בה פטור. אפילו אינו אוכל אחת אחת. אפילו אינו אוכל ברשות הכל ולא שייר _{הואיל והוא בוש לאכול שם אינה קובעת:}

ירושלמי מעשרות, פרק ב, הלכה ב

מתני’: ^ב_טו המעלה פירות מגליל ליהודה, או עולה לירושלים. אוכל עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך _{אפילו אם נכנס לכמה בתים,} וכן בחזירה. °רבי מאיר רבי מאיר אומר, עד שהוא מגיע למקום השביתה _{שמקום שדעתו להיות בו בשבת נחשב כאילו ביתו וקובע מיד אפילו קדם שבת.} ^ב_טז הרוכלים המחזירין בעיירות, אוכלין עד שהן מגיעין למקום הלינה. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, הבית הראשון _{בעיר שילון בה} הוא ביתו _{שקובע אפילו אם ילון בבית האחרון:}

גמ’: פירות שלקטן שלא לצורך השבת, וקדשה עליהן השבת. רבי יוחנן רבי יוחנן° אומר, ^ב_יז השבת טובלת. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אומר, אין השבת טובלת _{אלא בדבר שכוונתו לאכלו בשבת.} מתיב רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° לרבי יוחנן רבי יוחנן°. על דעתך דאת אמר השבת טובלת אפילו בדבר שאין כוונתו לאכלו בשבת . והתנינן, המעלה פירות מן הגליל ליהודה, או עולה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף ט עמוד ב] לירושלים. אוכל עד שהוא מגיע למקום שהוא הולך וכן בחזירה, _{אם נמלך להחזירם.} ותני עלה. אפילו לן, אפילו שבת, לא קבעו, עד שיגיע למקום שרוצה ללכת? אמר ליה, אין הכוונה ששבת, אלא שרוצה לשבות. היינו שהגיע ביום חול למקום שרוצה לשבות בו, לא אומרים שהבית שבו הוא שובת, קובע. אלא הולך ואוכל עראי עד השבת . תדע לך שהוא כן. דתני עלה, אפילו שבת בשני. ויש שביתה בשני? אלא ברוצה לשבות. אף הכא ברוצה לשבות. הכל מודים בלינה שאינה טובלת. מה בין לינה מה בין שביתה? אדם מגלגל _{מזלזל ואינו מקפיד} בלינה, ואין אדם מגלגל בשביתה. דבכל מקום אדם לן, ואין אדם שובת בכל מקום. והא תני מעשה ב°רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה שהיה מהלך אחר °רבן יוחנן בן זכאי רבן יוחנן בן זכאי לבני חיל. והיו בני אותן העיירות מביאין להם פירות _{שלא נקבעו למעשרות.} אמר להן °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה . אם לנו _{נלון הלילה} כאן, אנו חייבין לעשר. ואם לאו, אין אנו חייבין לעשר. משמע שלינה קובעת? אמר רבי זעירא רבי זעירא° , °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה דעתו נקיה ומקפיד ולא ישן בכל מקום. לכן אצלו מקום לינה קובע . אמר ליה רבי מנא רבי מנא°. וכל עמא שטיי  שוטים _{שאינם מקפידים היכן לישון?} אלא °רבי יהושע רבי יהושע בן חנניה דלווייתיה שכיחא ליה, _{שבכל מקום שהולך הרבה מלווים אותו, וכל צרכיו עימו ובכל מקום שמחליט לישון הוא מרגיש בנוח,} הוי דהו אמר הלינה טובלת. ושאר בני אדם, דלית אלווייתיה שכיחא לון _{ואינם מרגישים בנוח בכל מקום שישנים בו.} אין לינה טובלת. והתנינן, רוכלים המחזירין בעיירות אוכלין עד שהן מגיעין למקום הלינה. משמע שמקום לינה קובע? מהו מקום הלינה? ביתו. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. כגון אילין דכפר חנניה. דנפקין וסחרין ארבע וחמש קוריין עירות, ועיילין דמיכין בבתיהון  וחוזרים וישנים בביתם. ואם החליטו ללון מחוץ לביתם, ודאי במקום יפה לנו. שהרי אם לא כן, היו חוזרים לביתם. תנן, °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר, הבית הראשון הוא ביתו. מאי טעמא? תני °רבי חלפתא בן שאול רבי חלפתא בן שאול. רוצה הוא אדם לפלח _לסיים עסקיו בבית הראשון שהוא פוגע בו וללון שם:

ירושלמי מעשרות, פרק ב, הלכה ג

מתני’: פירות שתרמן עד שלא נגמרו מלאכתן. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אוסר מלאכול מהן עראי _{שתרומה קובעת אף בדבר שלא נגמרה מלאכתו.} וחכמים ^ב_יח מתירין, חוץ מכלכלת התאנים. כלכלת תאנים שתרמה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר _{שתרומה אינה קובעת למעשרות,} וחכמים ^ב_יט אוסרים. האומר לחבירו. הילך איסר זה, ותן לי בו חמש תאנים. לא יאכל עד שיעשר, דברי °רבי מאיר רבי מאיר _{שמקח קובע אף בפירות שלא נגמרה מלאכתם.} °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. ^ב_כ אוכל אחת אחת ופטור. ואם צירף, _{הוי כגמר מלאכה והמקח קובע} חייב. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מעשה בגינת וורדים שהיתה בירושלים. והיו תאיניה נמכרות משלש ומארבע באיסר. ולא הפרישו ממנה תרומה ומעשר מעולם:

גמ’: תנן, פירות שתרמן עד שלא נגמרו מלאכתן. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אוסר מלאכול מהן עראי. וחכמים מתירין, חוץ מכלכלת התאנים. מה אנן קיימין? אם בכלכלה של תאנים, _{הרי אמרנו שבכלכלה של תאנים} דברי הכל אסור. אם בזיתים על השמן _{שלא ירד לעוקה} וענבים על היין _{שלא ירדו לבור ולא נגמרה מלאכתם,} דברי הכל מותר, דתנן, אין תורמים מהענבים על היין ולא מהזיתים על השמן ואם תרם אין תרומתו תרומה _{ולדעת כולם התרומה אינה קובעת למעשרות.} אלא כי אנן קיימין, בתמרים והוא עתיד לדורסן. ובגרוגרות, והוא עתיד לדושן. _{שבדיעבד אם תרם תרומתו תרומה.} ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, תרומה טובלת בפירות שלא נגמרו מלאכתן. ורבנין אמרין, אין תרומה טובלת בפירות שלא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

14 ב_יד מיי' פ ד' מהל' מעשר הלכה ח':

15 ב_טו מיי' פ ד' מהל' מעשר הלכה י"א:

16 ב_טז מיי' פ ד' מהל' מעשר הלכה י"ב:

17 ב_יז מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ג', מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה כ':

[ע"ב]

18 ב_יח מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ד':

19 ב_יט מיי' פ ג' מהל' מעשר הלכה ד':

20 ב_כ מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ג':

-----------------------------------דף י

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף י

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף י עמוד א] נגמרו מלאכתן. מעשר ראשון מהו שיטבול? מה אנן קיימין? הרי ודאי הפריש קדם תרומה גדולה. והיא כבר קבעה? אם בכרי שנתמרח, דברי הכל אסור _{שכבר נגמרה מלאכתן.} אם במעשר ראשון שהקדימו בשבלין, דברי הכל מותר _{שעדין לא נגמרה מלאכתן.} אלא כי אנן קיימין בתמרים והוא עתיד לדורסן בגרוגרות והוא עתיד לדושן. והפריש מהן תרומה גדולה _{שלרבנן לא קובעת שהרי לא נגמרה מלאכתם,} ונמלך להניחן כמות שהן, ועבר והפריש מהן ראשון. והשאלה האם מעשר ראשון קובע . אין תימר שכשנמלח , למפרע נטבלו, שנתברר למפרע שהתרומה טבלה . ואין תימר מיכן ולהבא, בזה יש מקום להסתפק האם ראשון הוא שטובל. הלוקח תמרים מעם הארץ והוא עתיד לדורסן, גרוגרות והוא עתיד לדושן. אסור לאכול מהן עראי, ומתקנן דמאי, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים אומרים. אוכל מהן עראי, ומתקנן ודאי, דברי רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. ד°רבי מאיר רבי מאיר סבר שהמקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו, ושמא עם הארץ עישר. וחכמים סוברים שאין המקח קובע ולא חוששים שעם הארץ הפריש שהרי לא נגמרה מלאכתו . רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו בשם חילפיי חילפיי°, ורבי יונה רבי יונה° אמר דאשכחון כתוב בפינקסיה  מצאו כתוב בפינקס דחילפיי חילפיי°. אוכל מהן עראי, ומתקנן דמאי. וקשיא. אם הוא סובר שאוכל מהן עראי, משמע שלא חוששים שמא עם הארץ עישר, אם כך הרי היה צריך לגרוס מתקנן ודאי. ואם מקח קובע וחוששים שעם הארץ עישר ולכן מתקנן דמאי

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף י עמוד ב] יהא אסור לאכול מהן עראי, שהמקח קובע. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. אוכל מהן עראי משום שאין המקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו. ומתקנן דמאי, שמא עם הארץ מתוך שיודע שביתו טובל, אף הוא מפריש תרומה משעה ראשונה שתחול כשיראו פני הבית. תנן, וחכמים מתירין חוץ מכלכלת התאנים. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° , לא מדובר כשמלא את כל הכלכלה בתאנים וחייב מפני שזה גמר מלאכתם. אלא אפילו כשיש רק מעט תאנים בכלכלה. כי לדעת חכמים אכילה מתוך הכלכלה נחשב קביעות וחייב לעשר. ואם כך לא רק בכלכלה של תאנים הדין כך, אלא בכלכלה של כל דבר היא מתניתא. תנן, כלכלת תאנים שתרמה, °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר _{לאכול ממנה עראי,} וחכמים אוסרים . °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מתיר מקל וחומר. ומה אם קדם שהפריש תרומה בשעה שיש עליה זיקת שלשה מעשרות, את אמר מותר לאכול מהן אכילת עראי. אחר שהפריש תרומה, בשעה שאין עליה אלא זיקת שני מעשרות, ^ב_כא לא כל שכן? לשיטת °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. אם הפריש גם מעשר ראשון מהו שיטבול לשני? מה אם בשעה שיש עליה זיקת שני מעשרות, את אמר מותר. בשעה שאין עליה אלא זיקת מעשר אחד, לא כל שכן? תנן, הילך איסר זה, ותן לי בו חמש תאנים. לא יאכל עד שיעשר, דברי °רבי מאיר רבי מאיר . °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. אוכל אחת אחת ופטור. ואם צירף, חייב. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ורבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. מה פליגין  במה הם חולקים? בלוקט בעל הבית ונותן לו, דרבנן סברי כל אחד הוי כמקח וקובע . אבל בלוקט המקבל ואוכל, כל עמא מודיי, שהוא אוכל אחת אחת ופטור. ואם צירף חייב. רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. כשם שהן חלוקין כאן אם מקח קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו, כך חלוקין בחצר בית שמירה האם חצר בית שמירה קובעת בדבר שלא נגמרה מלאכתו . דאמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, ^ב_כב מקח וחצר ושבת, אינה תורה. וחכמים תיקנו שמקח חצר ושבת קובעים, רק בדבר שנגמרה מלאכתו. אמר רבי אימי רבי אמי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°. המחוור מכולן שקובע מהתורה, זו חצר בית שמירה. לכן אולי לגבי חצר המשתמרת כולם יודו שאין הבדל בין אם נגמרה מלאכתו או לא . חברייא אמרי בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. כך משיב °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי את °רבי מאיר רבי מאיר . אין את מודה לי בנותן לבנו שהוא פטור, דמתנה אינה קובעת? מה לי הלוקט ונותן לבנו. מה לי הלוקט ונותן לאחר? שאין _{זה דרך מקח אלא דרך עראי.} תנן, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. מעשה בגינת וורדים שהיתה בירושלים, והיו תאניה נמכרות משלש ומארבע באיסר, ולא הפרישו ממנה תרומה ומעשר מעולם. איתמר. אמר רבי זעירא רבי זעירא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° ורבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° אמר בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° . מה פליגין  במה הם חולקים? בלוקט ונותן לו, שחכמים אומרים הרי זה כמקח וקובע. אבל בלוקט ואוכל, כל עמא מודיי שהוא אוכל אחת אחת ופטור ואם צירף חייב . רבי יודן רבי יודן° בעי. מה חמית מימר שבמעשה בגינת ורדים מדובר בלוקט ונותן לו? _{וקשה למי שסובר שצריך לעשר} אולי מדובר בלוקט ואוכל _{ובזה כולם מסכימים שפטור?} אמר רבי מנא רבי מנא°, אי אפשר להעמיד את המשנה בלוקט ואוכל, אלא בלוקט ונותן לו. מן הדא דתנן, גינת וורדין. אית לך מימר גינת וורדין בלוקט ואוכל? הרי ודאי מדובר בלוקט ונותן לו. דו אמר ליה אין את עליל  אם תיכנס את מקלקל וורדייה. מתני' פליגא על הראיה של רבי מנא רבי מנא° מדתנן

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

21 ב_כא מיי' פ א' מהל' מעשר שני הלכה י"ג:

22 ב_כב מיי' פ ד' מהל' מעשר הלכה ב':

-----------------------------------דף יא

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף יא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יא עמוד א] ^ב_כג כרמא אני מוכר לך. אף על פי שאין בו גפנים הרי זה מכור. שלא מכר לו אלא שמו. פרדיסא אני מוכר לך, אף על פי שאין בו אילנות הרי זה מכור. שלא מכר לו אלא שמו. אף כאן אולי נקראת גן ורדים אף שלא היו בה ורדים ויכול היה להיכנס וללקוט .

ירושלמי מעשרות, פרק ב, הלכה ד

מתני’: ^ב_כד האומר לחבירו הילך איסר זה בעשרים תאנים שאבור לי, בורר ואוכל _{עראי אחד אחד ופטור ממעשרות כ°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. שהמקח לא קובע בדבר שלא נגמרה מלאכתו.} באשכול שאבור לי, מגרגר ואוכל. ברימון שאבור לי, פורט ואוכל. באבטיח שאבור לי, סופת ואוכל. אבל אם אמר לו בעשרים תאנים אלו, בשני אשכולות אלו, בשני רימונים אלו, בשני אבטיחים אלו, אוכל כדרכו ופטור. מפני שקנה במחובר לקרקע ואין _{מקח קובע בדבר מחובר והרי הוא כבעלים שאוכל עראי כדרכו עד שיראו פני הבית} . ^ב_כה השוכר את הפועל לקצות בתאנים. אמר לו על מנת שאוכל תאנים, הוא אוכל ופטור _{כיוון שפועל אינו אוכל בגלל התנאי שהוא כמקח שקובע למעשרות, אלא מדין תורה. כדתנן, ואלו אוכלים מן התורה העושה במחובר לקרקע בשעת גמר מלאכה ובתלוש מן הקרקע עד שלא נגמרה מלאכתו למעשר.} על מנת שאוכל אני ובני. או שיאכל בני בשכרי. הוא אוכל ופטור, ובנו אוכל וחייב. על מנת שאוכל בשעת הקציעה, ולאחר הקציעה. בשעת הקציעה, אוכל ופטור. ולאחר הקציעה, אוכל וחייב. שאינו אוכל מן התורה. זה הכלל. כל האוכל מן התורה, פטור. ושאינו אוכל מן התורה, חייב. ^ב_כו היה עושה בלבסים, לא יאכל בבנות שבע. בבנות שבע, לא יאכל בלבסים. אבל מונע הוא את עצמו עד שהוא מגיע למקום היפות ואוכל. ^ב_כז המחליף עם חבירו. זה לאכול וזה לאכול, זה לקצות וזה לקצות, זה לאכול וזה לקצות, חייב. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר. המחליף לאכול חייב, לקצות פטור:

גמ’: תנן, האומר לחבירו הילך איסר זה בעשרים תאנים שאבור לי, בורר ואוכל. באשכול שאבור לי, מגרגר ואוכל. ברימון שאבור לי, פורט ואוכל. באבטיח שאבור לי, סופת ואוכל. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. מגרגר אחת אחת, והולך ואוכל אפילו את כל האילן . אמר ליה רבי חייא בר ווא רבי חייא בר ווא°, וכן °רבי רבי יהודה הנשיא הוה עביד  כך רבי היה עושה. תני בשם °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא. אבטיח שספת בו אפילו כל שהוא, קניו להיפטר ממעשרות. ואחר שאכל חתיכה אחת בספיתה, יכול לאכול את השאר כדרכו . רבי יונה רבי יונה° בעי, אף ברימון כן? _{נשאר בשאלה} תנן, השוכר את הפועל לקצות בתאנים. אמר לו על מנת שאוכל תאנים, הוא אוכל ופטור . למה לי על מנת? אפילו שלא על מנת שהרי אוכל מדין תורה. אמר רבי אבין רבי אבין° בשם רבי שמיי רבי שמיי°. לא כן צריכה, אלא אפילו אמר לו על מנת, פטור. שלא תחשוב שהוי כמקח וקובע וחייב קא משמע לן שפטור . תמן תנינן. ^ב_כח היה עושה בידיו אבל לא ברגליו. ברגליו אבל לא בידיו. אפילו על כתיפו, הרי זה יאכל. ותני כן. בידו אוגד. ברגליו מסמיך את העץ שלא יפול. על כתיפו טוען. _{שבכל אלו עושה מלאכה רק בחלק מגופו.} °רבי יוסי בי רבי יהודא רבי יוסי בי רבי יהודא אומר. עד שיעשה בידיו וברגליו ובגופו כדייש. מה דייש, שהוא _השור עושה בידיו וברגליו ובגופו. אף כל דבר שהוא עושה בידיו וברגליו ובגופו. _{ועוד הלכות נלמדו מדייש. בתורה נאמר שפועל אוכל במחובר דכתיב כי תבא בכרם רעיך וכ"ו ומה שפועל אוכל בתלוש נלמד מדיש.} מה דייש, מיוחד שהוא בתלוש. אף כל שהוא בתלוש. ומה דיש דבר שהוא גמר מלאכה. אף מה שהפועל אוכל במחובר, זה רק בדבר שהוא גמר מלאכה . ^ב_כט יצא המנכש בשום ובבצלים, והמסמך בגפנים, והעודר תחת הזיתים. דייש. מה דייש מיוחד שגידוליו מן הארץ. אף כל דבר שגידוליו מן הארץ. ^ב_ל יצא החולב, והמגבן, והמחבץ. דייש. מה דייש מיוחד דבר שלא נגמר מלאכתו. ^ב_לא אף כל דבר שלא נגמר מלאכתו. יצא הבודל בתמרים _{שמפריד אותם אחר הדריסה}, והמפרד בגרוגרות, והיין משיקפה, והשמן משירד לעוקה. דייש. מה דייש מיוחד דבר שלא בא לזיקת המעשרות. אף כל דבר שלא בא לזיקת המעשרות. יצא הלש, והמקטף, והאופה _{שכבר התחייבו בחלה משעה שערב את הקמח במים.} כתיב (דברים כי תצא כג כו) כי תבוא בקמת רעך. יכול בשאר כל אדם הכתוב מדבר? תלמוד לומר (דברים כי תצא כג כו) וחרמש לא תניף על קמת רעך. את שיש לו רשות להניף. ואי זה זה? זה הפועל.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יא עמוד ב] °איסי בן עקביא איסי בן עקביא אומר, בשאר כל אדם הכתוב מדבר. מה תלמוד לומר וחרמש לא תניף? מכאן שאין לו רשות לאכול, אלא בשעת הנפת מגל. תני, °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי אומר. בא ראה עד איכן דיקדקה התורה בגזל. שצריכה לדון בין אדם לחבירו, עד כדי הנפת מגל. _{שאם אכל קדם הרי הוא גזלן.} בתוך כן אתה למד כמה גדולה מלאכה, שלא חרב דור המבול אלא עד מפני הגזל. ופועל עושה במלאכתו ואוכל, ופטור מן הגזל. כתיב (דברים כי תצא כה ד) לא תחסום שור בדישו. אין לי אלא שור בתלוש דכתיב לא תחסום שור בדישו , ואדם במחובר דכתיב ואכלתה מלילות . אדם מהו שיאכל בתלוש? מה אם השור שלא מצאנו בתורה שאוכל במחובר, אוכל בתלוש. אדם שאוכל במחובר, אינו דין שיאכל בתלוש? אם כן מה תלמוד לומר לא תחסום שור בדישו? שור בלא תחסום, ואין אדם בלא תחסום. שור מהו שיאכל במחובר? מה אדם שאינו אוכל בתלוש, אוכל במחובר. שור שאוכל בתלוש, ^ב_לב אינו דין שיאכל במחובר? אי מה כאן בתלוש עובר בלא תחסום, אף כאן במחובר בלא תחסום. תלמוד לומר, לא תחסום שור בדישו. בדישו אין את חוסמו. אבל חוסמו את במחובר לקרקע. מיכן אמרו. ^ב_לג קוצץ הוא אדם על ידי עצמו _{שיקבל כסף ולא יאכל,} על ידי בנו ובתו הגדולים, ועל ידי עבדו ושפחתו הגדולים, ועל ידי אשתו, מפני שיש בהן דעת ויכולים למחול . אבל אינו קוצץ על ידי בנו ובתו הקטנים, ולא על ידי עבדו ושפחתו הקטנים, ולא על ידי בהמתו, מפני שאין בהן דעת למחול. תנן, זה הכלל. כל האוכל מן התורה, פטור. ושאינו אוכל מן התורה, חייב . לא צריכה _{להיות פטור.} אלא האוכל מן התורה היה צריך להיות חייב. שהרי התורה זיכתה לו. והרי זה כמקח ויהיה חייב? אמר רבי יונה רבי יונה°, _{אף שלכאורה היה צריך להתחייב,} התורה פטרה אותו. דכתיב, ואכלתה ענבים כנפשך . _{כאילו אתה בעל הבית} מה בעל הבית אוכל ופטור, אף פועל אוכל ופטור . תמן תנינן. ^ב_לד היה עושה בתאנים, לא יאכל בענבים. בענבים, לא יאכל בתאנים. ותני עלה. היה עושה בייחור זה, לא יאכל בייחור אחר. ותנינן, היה עושה בבלוסים, לא יאכל בבנות שבע. בבנות שבע, לא יאכל בבלוסים. פשיטא אם מייחור לייחור אינו אוכל קל וחומר בשני מינים? לא כן צריכה, אלא אפילו שתיהן בייחור אחד _{שהרכיב שניהם בייחור אחד.} כתיב (דברים כי תצא כג כו) כי תבא בקמת רעך. יכול בשאר כל אדם הכתוב מדבר? תלמוד לומר ואל כליך לא תתן. אבל נותן את לכיליו של חבירך _{בעל הבית,} ואי זה זה? זה הפועל. כתיב כי תבא בכרם רעך ואכלת ענבים. וכי אין אנו יודעין שאין בכרם לאכול אלא ענבים. מה תלמוד לומר ואכלת ענבים? אלא מיכן שאם היה עושה בתאנים, לא יאכל בענבים. בענבים לא יאכל בתאנים. כנפשך. כל דבר שהיצר תאב. כנפשך. כאילו אתה בעל הבית שהוא פטור מן המעשרות. ^ב_לה מה בעל הבית אוכל ופטור, ^ב_לו אף פועל אוכל ופטור. כנפשך. מיכן שלא יאכל הפועל יותר על שכרו. מיכן היה °רבי אלעזר חסמא רבי אלעזר חסמא אומר, לא יאכל הפועל יותר על שכרו. מניין

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

23 ב_כג מיי' פ כ"ח מהל' מכירה הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' רי"ח סעיף י"ח, סמ"ג עשין פב:

24 ב_כד מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ג':

25 ב_כה מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ט':

26 ב_כו מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה י"ב:

27 ב_כז מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ד':

28 ב_כח מיי' פ י"ב מהל' שכירות הלכה ט', , טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף א', סמ"ג עשין צא:

29 ב_כט מיי' פ י"ב מהל' שכירות הלכה ד', מיי' פ י"ב מהל' שכירות הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ב', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ג', סמ"ג עשין צא:

30 ב_ל מיי' פ י"ב מהל' שכירות הלכה ד', מיי' פ י"ב מהל' שכירות הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ב', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ג', סמ"ג עשין צא:

31 ב_לא מיי' פ י"ב מהל' שכירות הלכה ד', מיי' פ י"ב מהל' שכירות הלכה ה', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ב', , טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ג', סמ"ג עשין צא:

[ע"ב]

32 ב_לב מיי' פ י"ג מהל' שכירות הלכה א', , טור ושו"ע חו"מ סי' של"ח סעיף א', סמ"ג לאוין קפד:

33 ב_לג מיי' פ י"ב מהל' שכירות הלכה י"ד, טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף י"ז, סמ"ג עשין צא:

34 ב_לד מיי' פ י"ב מהל' שכירות הלכה י', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ט', סמ"ג עשין צא:

35 ב_לה מיי' פ ב' מהל' מעשר הלכה א', , טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף פ"ב:

36 ב_לו מיי' פ ה' מהל' מעשר הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' של"א סעיף ק':

-----------------------------------דף יב

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת מעשרות דף יב

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • הרב פולדא • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יב עמוד א] שנפשו קרוייה שכרו? אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוסי בן חנינא רבי יוסי בר חנינא°. נאמר כאן נפשו. ונאמר להלן נפשו. דכתיב (דברים כי תצא כד טו) ואליו הוא נושא את נפשו. מה נפשו האמורה להלן, שכרו. אף כאן שכרו. שבעך. ^ב_לז שלא יהא אוכל ומקיא. שבעך. שלא יהא מקלף בתאנים _{ואוכל את הפנימי וזורק את החיצון,} ומוצץ בענבים. ^ב_לח רשאים הפועלים לטבל פיתן בציר, בשביל שיאכלו ענבים הרבה. ^ב_לט רשאי בעל הבית להשקותן יין, בשביל שלא יאכלו ענבים הרבה. ^ב_מ רשאי בעל הפרה להרעיבה בלילה, בשביל שתאכל הרבה בשעה שהיא דשה. ^ב_מא רשאי בעל הבית להאכילה פקיעי עמיר, בשביל שלא תאכל הרבה בשעה שהיא דשה. רבי אבהו רבי אבהו° אמר, התריגו _{תנו אתרוגין} לבהמין לפני הדיש, שלא יאכלו את התבואה . רבי חנניא רבי חנניא° מייכלין דבילה. רבי מנא רבי מנא° מיכלין איסטפניני. תני רבי חייה רבי חייא רבה°. אוכל פועל אשכול ראשון, אף שעדין לא נתן לכליו של בעל הבית . תני, _{יכול לאכול} אף ^ב_מב מבאשכול אחרון אף שבו הסתיימה המלאכה. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. נתנו לאשכול האחרון לסל, אסור. שכבר נגמרה מלאכתו . אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. לא צריכה, כשהיה הוא בוצר ואחר מוליך. אבל אם היה הוא בוצר והוא מוליך. בתחילה כשבוצר אוכל משום פועלים. ולבסוף _{אחר שהניח בסל} אוכל משום הלכות מדינה. דתנן, ^ב_מג הפועלים אוכלין בהליכתן מאומן לאומן, ובחזירתן לגת, ובחמור שתהא פורקת. _{דאף שלא עובד באותו זמן, תיקנו חכמים שיאכל הפועל בזמן שאינו עובד ובזה חוסך זמן לבעלים והרי זה כהשבת אבידה.} תני, מערים אדם על פועליו להיות אוכלין תשע וקוצין אחת. _{שאם היה לו פועלים במלאכה אחרת והתחייב להאכילן ורוצה ולהיפטר מן המעשר. אומר להם שיאכלו תשע תאנים ויקצו אחת ובזה שקצו אחת לבעל הבית כאילו עבדו בתאנים.} אית תניי תני, קוצין תשע ואוכלין אחת. ניחא אוכלין תשע וקוצין אחת זה הערמה . קוצין תשע ואוכלין אחת איזה הערמה יש כאן, הרי באמת עושים מלאכה לבעל הבית? אמר רבי אבין רבי אבין° . כיוון שאוכלים את האחרון, שלא תאמר יעשה כלאחר גמר מלאכה, ויהא חייב. תנן, המחליף עם חבירו. זה לאכול וזה לאכול, זה לקצות וזה לקצות, זה לאכול וזה לקצות, חייב . ניחא לאכול חייב, שנגמרה מלאכתו. אבל לקצות למה חייב? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° , ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר, מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן, והחלפה כמקח. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת°. °רבי מאיר רבי מאיר ו°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שניהן אמרו דבר אחד. כמה ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, תרומה טובלת בפירות שלא נגמרה מלאכתן. כן °רבי מאיר רבי מאיר אומר מקח טובל בפירות שלא נגמרה מלאכתן:

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

37 ב_לז מיי' פ י"ב מהל' שכירות הלכה י"א, טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף י"ד, סמ"ג עשין צא:

38 ב_לח מיי' פ י"ג מהל' שכירות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ט"ו:

39 ב_לט מיי' פ י"ג מהל' שכירות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ט"ו:

40 ב_מ מיי' פ י"ג מהל' שכירות הלכה ו', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ח סעיף ט':

41 ב_מא מיי' פ י"ג מהל' שכירות הלכה ו',, טור ושו"ע חו"מ סי' של"ח סעיף ט':

42 ב_מב טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף ז':

43 ב_מג מיי' פ י"ב מהל' שכירות הלכה ב', טור ושו"ע חו"מ סי' של"ז סעיף י"א:

[ע"ב]

הדרן עלך פרק היה עובר בשוק