ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת כלאים/פרק שני

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שני- כל סאה[עריכה]

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה א[עריכה]

מתני’: כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר אחד מעשרים וארבע, ב_אימעט או שיפחית מהמין האחר או יוסיף על המין העקרי. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, יבור. בין ממין אחד בין משני מינין. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. לא אמרו אלא ממין אחד. וחכמים אומרים. ב_בכל שהוא כלאים בסאה, מצטרף לרובע. ב_גבמה דברים אמורים? תבואה בתבואה, וקטנית בקטנית. תבואה בקטנית, וקטנית בתבואה. באמת אמרו. זירעוני גינה שאינן נאכלין, מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל נזרע לבית סאה. אמר °רבי שמעון  רבי שמעון בר יוחאי . כשם שאמרו להחמיר, אמרו אף להקל. ב_דהפשתן שזורעים שלוש סאים לבית סאה בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה


-----------------------------------דף ו[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת כלאים דף ו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף ו עמוד א] בנופל לבית סאה:

גמ’: אנן תנינן, סאה שיש בה. אית תניי תני סאה שנפל לתוכה. אמר רבי מנא רבי מנא°. מאן דאמר שיש בה, ב_האחד מעשרים וארבעה סאה שבתוכה רובע ממין אחר מאן דאמר שנפל לתוכה, אחד מעשרים וחמשה סאה=שישה קבין=עשרים וארבע רובעים. שלתוכה נפל רובע ממין אחר. אמר רבי יוסי בי רבי בון רבי יוסי ברבי בון° . בין כמאן דאמר שיש בה. בין כמאן דאמר שנפל לתוכה, אחד מעשרים וארבעה. מאי כדון איך זה יתכן? מאן דאמר שיש בה, בתלוש שעדיין לא זרע. מאן דאמר שנפל לתוכה, במחובר שבזמן הזריע נפלו ונזרעו זרעים ממין אחר. אבל בשני המקרים השיעור אחד מעשרים וארבע. מה אנן קיימין איך נוצרה התערובת? ב_ואם ערב שני מינים במתכוין לזרוע, אפילו חיטה אחת אסור. אם ערב את שני המינים כדי למוכרם בשוק ונמלך לזרוע אותם , אפילו כל שהוא אסור לערב משום הונאה. כמו שאמרו רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי אבא בר חייא רבי אבא בר חייא° בשם רב רב (אמורא)°. ב_זהבורר צרורות מתוך כיריו של חבירו, חייב להעמיד לו חטין יפות תחתיהן. ואמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. זאת אומרת, ב_חשהוא אסור לערב. דאם אומר את שמותר לערב, למה לי חטין יפות תחתיהן? שיחזיר את הצרורות לכרי . מכר לו חיטין יפות ונמצאו ברורות ללא צרורות, מהו שינכה לו דמי אותו הרובע שיתן לו פחות כמה שעולה רובע? מיליהון דרבנין אמרין, שאינו מנכה לו דמי אותו הרובע. דרבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי אבא בר חייא רבי אבא בר חייא° אמרו בשם רב רב (אמורא)°. הבורר צרורות מתוך חיטין של חבירו, חייב להעמיד לו חיטין יפות תחתיהן. ואם היה המוכר יכול לנכות לקונה דמי אותו הרובע ולתת לו פחות כמה שעולה רובע. נמצא שהבורר צרורות מתוך חיטין של חבירו, לא גרם לו שום נזק. ולמה חייב להעמיד לו חיטין יפות תחתיהן? אדם שהיה לו סאה ובתוכה רובע ומחצה טינופת. ובא חבירו לקנות ובירר את אותו רובע ומחצה טינופת שהיה בה. מהו שינכה לו דמי אותו הרובע? שהרי רובע אחד היה על הקונה לקבל. או שכיוון שהיה יותר מרובע חייב המוכר לברור הכל והקונה אינו חייב כלום. פליגי ביה רבי חיננא רבי חיננא° ורבי מנא רבי מנא°. רבי חיננא רבי חיננא° אמר מנכה לו. רבי מנא רבי מנא° אמר אינו מנכה לו. דהוא אמר ליה. אילו יהבתון לי ולא הייתה בורר , הוינא צרר לון בסירקי  היתי עושה ערימה בשוק מה דהוה זבונה חמי, הוה זבן  מה שהלוקח רואה הוא קונה. דפעמים שהקונה אינו מקפיד אפילו ביותר מרובע. ועכשיו שביררת איני יכול להחזיר את הטינופת . מכל מקום רואים שאסור לערב בידים אפילו כל שהוא. וקשה על המשנה איך נוצר מצב שנוצרה תערובת? אלא בשנתערבו דרך מכנס כשאסף את התבואה מהשדה נתערבו ועכשיו בא לזרועה . והא תנינן, באמת אמרו זירעוני גינה שאינן נאכלין, מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה. ותני עלה כגון קב וחצי קב, שפעמים די בחצי קב זרעוני גינה לזרוע בית סאה ואחד מעשרים וארבעה לחצי קב טב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף ו עמוד ב] הוא כלום? והרי אינו אלא כחצי ביצה ואינו ניכר כלל בתוך סאה. ולמה החמירו חכמים בכזה שיעור אם נתערב בלא כוונה בזמן האיסוף? אף על פי כן. כיוון שצריך לקבוע שיעור מינימום. קבעו שיעור של חצי ביצה. דעד כאן חשו למראית העין. מיכן ואילך לא חשו למראית העין: תנן, כל סאה שיש בה רובע זרע ממין אחר אחד מעשרים וארבע, ימעט: ב_טבאיזה צד הוא ממעט? או פוחת מן רובע, או מוסיף על הסאה. לא כן אמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. ב_יכל האיסורין שריבה עליהן. שוגג, מותר. מזיד אסור? שאין מבטלים איסור לכתחילה. מה שאמר רבי אבהו רבי אבהו° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן° תמן שאסור, זה אם את מרבה לבטל איסור תורה. ברם הכא שהתירו, את מרבה לבטל מפני מראית עין שזה דרבנן או שבמראית עין אם אתה מוסיף האיסור לא בטל אלא נעלם. תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר יבור: מאי טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? מכיון שהתחיל לברור ברובע, צריך להשלים את כל הרובע. שאם לא כן נראה כמקיים כלאים. ומודה °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, שאם היה שם פחות מן הרובע משעה ראשונה, שאינו זקוק לו. תנן, °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, יבור בין ממין אחד בין משני מינין. ל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אם היה שם רובע אחד משני מינין כיצד יעשה? בורר מין אחד ודיו, או כיוון שהתחיל ברובע , צריך לבור את כולו? תנן °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. לא אמרו שצריך למעט , אלא אם היה הרובע כולו מין אחד. אבל משני מינין, לא. עד היכן כמה מינים שאין בכל אחד רובע אינם אוסרים? עד רובה של סאה. אבל אם תצרף את כולם ויהיו רוב סאה, מודה °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שצריך למעט . חזר והוסיף על התבואה עד שאין בשאר המינים רוב, חזרה תבואה להתירה. תנן, אמר °רבי שמעון  רבי שמעון בר יוחאי . כשם שאמרו להחמיר, כך אמרו אף להקל . כמה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר אין שני מינין מצטרפין לאסור. כן הוא אומר אין שני מינין מצטרפין להיתר: היאך עבידא? היה שם עשרים ושנים רבעים ומחצה של חיטים, וחצי רובע שעורין. ונפל לתוכו פחות מרובע עדשים. אפילו כן, אין שני מינין החיטים והשעורים מצטרפים להיתר. וכיוון שאין בחיטים עשרים וארבע כנגד העדשים, חייב למעט את העדשים. אבל לשיטת חכמים. חצי רובע השעורים בטל בחיטים, וחזר להיות כחיטים. והוי כאילו יש עשרים ושלוש רבעים של חיטים, ופחות מרובע עדשים בטל בתוכם, ואינו צריך למעט כלום. תנן, במה דברים אמורים שהמין השני בטל עד רובע הקב? תבואה בתבואה, וקטנית בקטנית. תבואה בקטנית, וקטנית בתבואה . ותני, עליה, אפילו כגון ב קטנית שזורעים שלשת קבין או ארבעת קבין לבית סאה . הא אם היו דקים יותר עד שזורעים קביים לבית סאה, הרי הם כזרעוני גינה ובטלים באחד מעשרים וארבע ממה שזורעים ממין זה לבית סאה תנן, באמת אמרו. זירעוני גינה שאינן נאכלין, מצטרפין אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° . כל מקום ששנו באמת, הלכה למשה מסיני. ותני עלה. כגון שבקב או חצי קב מהם זורעים בית סאה . הא אם היו עבים עד שצריך קביים מהם כדי לזרוע בית סאה, בטלים עד רובע כמו תבואה וקטנית. הכא את אמר שאם צריך קביים מסוג הזרעים הזה לזרוע בית סאה, דינו כחיטים שבטל ברובע. והכא את


-----------------------------------דף ז[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת כלאים דף ז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף ז עמוד א] אמר שאם צריך קביים מסוג הזרעים הזה כדי לזרוע בית סאה, דינו כזרעוני גינה שביטולו באחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה? נשאר בשאלה וכנראה שיש מחלוקת בין הבריתות בסוג זרעים שזורעים ממנו שני קבים לבית סאה. תבואה וקטנית בטלים ברובע הקב. הפשתן שצריך שלושה סאים כדי לזרוע בית סאה. בתבואה, מצטרפת אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה. מה הדין בזרעים שנזרעים יותר מסאה לבית סאה ופחות משלושה סאים לבית סאה? רבי זעירא רבי זעירא° ורבי אבונא רבי אבונא° אמרו בשם רב הונא רב הונא°. חד אמר. כל הזרעים שצריך יותר מתשעה קבין סאה וחצי מהם כדי לזרוע בית סאה, דינם כפישתן שבטלים באחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. פחות מכאן הרי הם כתבואה וקטנית שבטלים ברובע הקב . וחרנא אמר, עד שמונה הרי הם כתבואה וקטנית ובטלים ברובע קב, יותר מכן בטלים באחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. זרעים שצריכים תשעה קבין לזרוע בית סאה שלדעת רבי זעירא רבי זעירא° שדינם ברובע הקב. וזרעים שצריכים עשרה קבין לזרוע בית סאה שדינם כפישתן באחד מעשרים וארבע בנופל לבית סאה. ונתערבו חצי רובע ממין זה, וחצי מאחד מכ"ד בנופל לבית סאה מהמין השני , מהו שיצטרפו? איתא חמי  בא וראה. תשעה ושלשה אף שהם מידות רחוקות, מצטרפין . דתנן, במה דברים אמורים שהמין השני בטל עד רובע הקב? תבואה בתבואה, וקטנית בקטנית. תבואה בקטנית, וקטנית בתבואה.: ותני, עליה, אפילו כגון בקטנית שזורעים שלשת קבין או ארבעת קבין לבית סאה. תשעה ועשרה לא כל שכן? רבי אבין רבי אבין° ורבי חנינה רבי חנינא בר חמא° תרויהון אמרין תשעה ושלשה אינם מצטרפין, וסאה חולקת ביניהון. דאף שדינם ברובע הקב כמו חיטים וקטניות, לא בכל מקרה מצטרפים זה לזה אלא. דמינים שזורעים מהם משלוש ועד סאה מצטרפים בניהם. ומינים שזורעים מהם מסאה ועד תשעה קבין מצטרפים בניהם. ורובע ממין שצריך סאה מצטרף לאסור עם מין שהוא בשלשת קבין. ורובע ממין שצריך שלשת קבין מצטרף לאסור עם מין שהוא בסאה.

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף ז עמוד ב] רובע ממין שצריך סאה מצטרף לאסור במין שצריך תשעת קבין. ורובע ממין שצריך תשעת קבין מצטרף לאסור עם מין שהוא בסאה. אבל תשעה ושלשה אף שהם ברובע הקב, אינם מצטרפין, לפי שרחוקים במדתם. תנן, הפשתן בתבואה מצטרפת אחד מעשרים וארבעה בנופל לבית סאה. נמצא ששלשת רבעים של פשתן אוסרין בסאה. היאך עבידא איך הגענו לשיעור הזה? ב_יאאתר דזרע רובע קב דחיטין, זרע תלתא רובעין דכיתן  פשתן נמצא שבבית סאה זורעים שלוש סאים פשתן. ואחד מעשרים וארבע יוצא שלשה רבעים

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ב[עריכה]

מתני’: ב_יבהיתה שדהו זרועה חטים, ונמלך לזורעה שעורין. ימתין לה עד שיתליע, ויופך ואחר כך יזרע. אם צמחה, לא יאמר אזרע ואחר כך אופך. אלא הופך, ואחר כך זורע. כמה יהי חורש? ב_יגכתלמי הרביעה. °אבא שאול אבא שאול אומר. כדי שלא ישייר רובע לבית סאה:

גמ’: תנן, ימתין לה עד שיתליע . עד כמה תוך כמה זמן היא מתלעת? ב_ידעד כדי שתהא בארץ שלשה ימים. במקום הטינא  לח, אבל לא במקום הגריד  יבש דבעי היא יתר. ותני כן דיש הבדל בין מקום גריד למקום טינא. מקצת היום ככולו במקום הטינא. ב_טוואם צימחה והוריד בהמתו לתוכה וקירטמתה הרי זו מותרת. תנן, כמה יהא חורש? כתלמי הרביעה. תלמים ברווח גדול בין אחד לשני שעושים לפני הגשם מה טעמא דרבנין? מכיון שנתן דעתו לחרוש, גילה דעתו שאינו רוצה בכלאים, אפילו לא רצף. תני, °אבא שאול אבא שאול אומר. אין מחייבין להיות חורש דק, אלא כתלמי הרביעה. °רבן שמעון בן גמליאל  רבן שמעון בן גמליאל אומר, זנב הסוס היתה נקראת. כדי שיהא סוף עפרה של תלם זו נוגע בזו. וסוף עפרה של זו נוגע בזו. תנן, °אבא שאול אבא שאול אומר. כדי שלא ישייר רובע לבית סאה . מה טעמא ד°אבא שאול אבא שאול? מכיון שהתחיל ברובע, דיו כמו שבשעת זריעה צריך למעט מרובע. קא סלקא דעתין ששדה זרועה קל יותר מהבא לזרוע. ולכן כאן מקילים יותר. תנא קמא שאמר במשנה שיותר מרובע ימעט, אמר כאן שאינו צריך לחרוש ברצף אלא כתלמי הרביעה. ואם כך °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שאמר יבור, מסתמא ידרוש שלא ישאר יותר מרובע לבית סאה. מה האם °אבא שאול אבא שאול שאמר שצריך לחרוש כדי שלא ישייר רובע לבית סאה , סובר כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא שאמר יבור? כרבנין הוא. דאי כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, היה צריך לחרוש כל השדה כולה. ושלוש דעות בדבר . דרבנין אמרי. מכיון שנתן דעתו לחרוש, אפילו לא רצף. °אבא שאול אבא שאול אומר מכיון שהתחיל ברובע שנשאר פחות מרובע בכל בית סאה דיו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, צריך להשלים את כל הרובע

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ב_טזזרועה ונמלך ליטעה. לא יאמר אטע ואחר כך אופך. אלא הופך ואחר כך נוטע. ב_יזנטועה ונמלך לזורעה. לא יאמר אזרע ואחר כך אשרש. אלא משרש ואחר כך זורע. אם רצה, גומם עד פחות מטפח וזורע, ואחר כך משרש: ב_יחהיתה שדהו זרוע קנבס או לוף. לא יהא זורע ובא על גביהן. שאין עושין אלא לשלש שנים: ב_יטתבואה שעלו בהן ספיחי אסטיס צמח שעיקרו לצבע. וכן מקום הגרנות שעלו בה מינין הרבה. וכן תלתן שהעלת מיני עשבים. אין מחייבין אותו לנכש. ואם ניכש או כיסח, אומר לו עקור את הכל חוץ ממין אחד:

גמ’: תני, סומכין עומרין בצד גפנים ולא חוששים שמא יפלו זרעים ויצמחו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. הדא אמרה, שאסור ליטע בצד

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

[ע"ב]

11 ב_יא מיי' פ ב' מהל' כלאים הלכה ה':

12 ב_יב מיי' פ ב' מהל' כלאים הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף י"ג:

13 ב_יג מיי' פ ב' מהל' כלאים הלכה י"ג, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף י"ג:

14 ב_יד מיי' פ ב' מהל' כלאים הלכה י"ג:

15 ב_טו מיי' פ ב' מהל' כלאים הלכה י"ד:

16 ב_טז מיי' פ ו' מהל' כלאים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף כ"ד:

17 ב_יז מיי' פ ו' מהל' כלאים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ו סעיף כ"ד:

18 ב_יח מיי' פ ב' מהל' כלאים הלכה י"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף י"ב:

19 ב_יט טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ט':


-----------------------------------דף ח[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת כלאים דף ח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף ח עמוד א] קמה יבישה גפן. שהרי לא התירו אלא עומרים שהם קצורים, אבל אם היו מחוברים אסור אפילו שהם יבשים . מהו לזרע בצד גפנים יבשות? נשמעינה מן הדא דתנן. ב_כגפן שיבשה אסורה ואינה מקדשת. ואמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ד°רבי מאיר רבי מאיר היא. ד°רבי מאיר רבי מאיר אמר אפילו גפן הצמר אסור משום מראית עין, ואינו מקדש. ממה שאמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שזה כדעת °רבי מאיר רבי מאיר הדא אמרה שמותר לזרע בצד גפנים יבשות, שאין הלכה כ°רבי מאיר רבי מאיר . תנן, אם רצה גומם עד טפח . ואם צמחו מותרות לשעבר מה שכבר גדל, ואסורות לעתיד לבוא. כהדא, רבי שמעון בן יהודה רבי שמעון בן יהודה° גם  קצץ כרמייא. אמר לאריסיה, פוק זרע. מן דזרע, צמחין. אמר ליה, פוק חצוד  לך קצור. מן דחצד ארטבין   אחר שקצר נרקבו הגפנים. אמר ליה, פוק זרע סמוך להם רואים שאינו נאסר אלא מכאן ולהבא. רבי זעירא רבי זעירא° בעי  שאל. עד כדון שהיתרנו שיגמום עד טפח ויזרע ואם יצמח הגפן יקצור. דווקא לאדם צדיק כרבי שמעון בן יהודה רבי שמעון בן יהודה°. שכשהוא אמר שאינו רוצה בגפנים , לדעת גמורה הוא אומר ואינו מערים . שאר בני אדם שאין אומרין לדעת גמורה, אסור, שמא יערימו ויאמרו שאינם רוצים בכרם, אבל באמת הם כן רוצים בו והתבואה תיאסר . חזר ואמר גפן שנקצצה פחות מטפח אינה אוסרת אלא מדרבנן משום מראית העין. ואף אם יערים אין בכך כלום. תנן התם. ב_כאתנאי יהושע שיהיו מלקטין עשבים מכל מקום, חוץ משדה תלתן לפי שהבעלים רוצה בעשבים. אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם רבי יצחק בר נחמן רבי יצחק בר נחמני°, כשזרעה לעמיר לצורך בהמתו היא מתניתא. לפי שהתלתן נסמך על העשב וגודל יותר טוב, ואף העשב מאכל לבהמה . והא תנינן ב_כבוכן תלתן שהעלת מיני עשבים, אין מחייבין אותו לנכש. משמע שהעשבים מזיקין לתלתן?


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף ח עמוד ב] אמר רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° בשם גרמיה  עצמו, המשנה שאמרה שאין מחייבין אותו לנכש מדובר כשהעלם לזרע, שהעשב פוגם בטעם הזרעים ואין חשש שיזרע עשבים בתלתן מעצמו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. וכי לא בא יהושע לפרש אלא לעוברי עבירה? שהרי אם עבר עבירה וזרע תלתן למאכל בהמה וצמחו עשבים ורוצה בהן , אסור משום גזל. לא עבר עבירה שזרע תלתן לזרעים וצמחו עשבים ואינו רוצה בהם , מותר משום גזל? הוי לא שנייא. היא שזרעה לזרע היא שזרעה לעמיר לבהמה. ואם כן ממה נפשך קשיא. דאי ניחא ליה לבעל השדה שיעקרו העשבים לפי שקשים הם לתלתן, אם כן אמאי אסורים משום גזל? ואי לא ניחא ליה לפי שמועילן העשבים לתלתן. קשיא וכי תיקן יהושע בשביל עוברי עבירה? ועוד אי ניחא ליה בעשבים אם כן יחייבו אותו לנכש שהרי זה כלאים? ואנן תנינן, וכן תלתן שהעלת מיני עשבים אין מחייבין אותו לנכש. ואם דעתו עליהן למה לא חייבוהו לנקש? אמר רבי אחא רב אחא° בשם רבי מיישא רבי מיישא°. מה שנאמר שרוצה בהם, אין הכוונה שרוצה שישארו מחוברים לאדמה, שהרי הם מזיקים את התלתן. אלא רוצה הוא בהן שיהיו עקורין ומונחין לפניו לתת לבהמתו, וכיון שאינו רוצה בהם מחוברים, אינו אסור משום כלאים ואין מחייבים אותו לנקש. וכיוון שרוצה בהם תלושים לבהמתו, אסורים משום גזל. והתניא המוצא כלאים בכרם מותרים משום גזל, שניחא לבעלים שלא יאסר כרמו . מעתה מצא כלאים בכרם יהו אסורים משום גזל. שהרי הוא רוצה בהן שיהיו עקורים ומונחין לפניו? רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° לא אמר כן. אלא לכתחילה כשהם מחוברים לא היה רוצה בהן אפילו עקורים לפי שהם פוגמים בתלתן ולא שוה לו להשקיע בתלישה שלהם. אבל לבסוף אחר שכבר נתלשו, הוא רוצה בהן שיהיו עקורין ומונחין לפניו לבהמתו. מעתה מצא כלאים בכרם יהו אסורין משום גזל, שבסוף הוא רוצה בהן כאלו עקורין ומונחין לפניו? כאן בעשבים בשדה תלתן יש לו עם מי להכניסם. שקוצר העשבים ביחד עם התלתן, ואינו צריך לשלם במיוחד לכנוס העשבים לביתו, אלא מכניס העשבים עם התלתן . וכאן בכלאי הכרם אין לו עם מי להכניסם ואינו רוצה בהם אפילו אחר שיתלשו , שצריך ללקט רק העשבים ולהביאם לפני בהמתו במיוחד. רב נחמן אמר, רבי מנא רבי מנא° בעי. הגע עצמך שהיה שם שדה אחרת של תלתן סמוכה לכרם. האם גם כאן יהיו אסורים משום גזל, שהרי יש לו עם מי להכניסם? דכשיקצור התלתן יאסוף גם את העשבים ויביאם יחד. מיליהון דרבנין פליגין על מה שאמרנו שבתלתן אין כלאים אף שרוצה בעשבים. דאמר רבי זריקן רבי זריקא° בשם דבית רבי ינאי רבי ינאי°. כל הספיחין אסורים. חוץ מן העולין בשדה בור בשדה ניר בשדה כרם ובשדה זרע. שדה בור דלא משגח עליה . שאין בעל השדה משגיח עליהם ואינו חושש בספיחין העולין. ובשדה ניר . דו בעי מתקנא חקליה.  שהוא חרש כהכנה לשנה שמינית והצמחים שעלו פוגמים בה. בשדה כרם. שאין חשש שיזרע שלא לאסור את כרמו. ובשדה זרע שאינו רוצה בהם שהם פוגמים במה שזרע וגדל כבר. ואם כרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שבשדה תלתן אפילו כשנזרע לזרע לבסוף אחר שכבר נתלשו, הוא רוצה בהן שיהיו עקורין ומונחין לפניו לבהמתו. למה רבי זריקן רבי זריקא° בשם דבית רבי ינאי רבי ינאי° לא הסתייג ואמר חוץ משדה תלתן שזרען לזרע, אבל שדה שהיתה זרוע תלתן לעמיר, הספיחין אסורים, שהרי הבעלים רוצה בספיחים לבהמתו, ויש חשש שיזרע בעצמו. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא°. מילתא דרבי יוחנן רבי יוחנן° מסייע לי שיש בהם משום גזל . דמעשה באחד שלקח ירקה של גינה מן הגוי שהיתה כלאים עם המינים ששייכים עדין לגוי אתא ושאל לרבי יוחנן רבי יוחנן°. אמר ליה, צא ולקוט הכל מיד שאחר שבא לידי ישראל אסור לקיים כלאים ולפי השוק מכור. והתיב רבי אבהו רבי אבהו° קומי רבי יוחנן רבי יוחנן°. והא תנינן, וכן מקום הגרנות שעלו בהן מינין הרבה וכן בשדה תלתן שעלו בו עשבים. דכיוון שהכל יודעים שלא ניחא ליה, אינם כלאים. וגם כאן מה ששיך לגוי כמו שעלה מאליו, ולמה פסק לו רבי יוחנן רבי יוחנן° שצריך לעקור מיד? אמר ליה, בגורן ב_כגמקומו מוכיח עליה שאינו רוצה בקיומו. וגם בשדה תלתן הכל יודעים שאינו רוצה בעשבים, אבל כאן לא הכל יודעים שקנה מהגוי רק את הירק. ואם בתלתן היה מותר משום גזל, שיקשה לו, כאן כשקנה הירק מהגוי שאר המינים שברשות הגוי אסורים משום גזל, וכאן בשדה תלתן מותר משום גזל. והיאך אתה משיבני דבר שהוא אסור משום גזל,


-----------------------------------דף ט[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת כלאים דף ט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף ט עמוד א] מדבר שהוא מותר משום גזל? ומזה שלא תירץ לו כך, כנראה שסובר רבי יוחנן רבי יוחנן°, שגם בשדה תלתן אסור משום גזל. באמת היה יכול לתרץ את התירוץ שרבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° אמר. אלא כההיא דאמר רבי אימי רבי אמי°. עשירים היו בתשובות. ובחר לענות תשובה אחרת . או ייבא כההיא דאמר רבי נסא רבי נסא°, כאינש דאית ליה ביה תרין טעמין, והוא מתיב חד מנהון   כאדם שיש לו שני תשובות והוא משיב אחת מהן:

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ב_כדהרוצה לעשות שדהו משר שורה משר מכל מין. °בית שמאי בית שמאי אומרים. שלשה תלמין של פתיח . ו°בית הלל בית הלל אומרים. מלוא העול השרוני. וקרובים דברי אלו להיות כדברי אלו:

גמ’: תנן, °בית שמאי בית שמאי אומרים. שלשה תלמין של פתיח שני אמות שהם כמטר. ו°בית הלל בית הלל אומרים. מלוא העול השרוני . רבי זעירא רבי זעירא° ורבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° אמרו בשם רבי חייה רובה רבי חייא רבה°. אינו צריך שיהיה לאורך כל הערוגה. אלא בין שני ערוגות ב_כהעושה שתי אמות על שתי אמות בתחילת השורה , ומיצר והולך אפילו כל שהוא. אמר רבי יונה רבי יונה°. הדא דתימר, בעשויה משרין משרין. אבל בעשויה משר אחד צמוד לשדה אחר ורוצה לזרוע בו מן אחר, כגון שהשדה זרועה חיטה ורוצה לזרוע שורה שעורה, לא בדא אמרינן שדי בשני אמות ומיצר והולך. אלא צריך להרחיק בית רובע. וזה ששתי אמות ומצר והולך מפריד בין ערוגות, אתיא כיי דאמר רבי ינאי רבי ינאי°. דאמר רבי ינאי רבי ינאי° , יכיל אנא זרע חקלי  יכול אני לזרוע שדה בית סאה חמישם אמות על חמישים אמות. חמשין מינין. על ידי שמחלק את השדה לשני מלבנים, אורך חמישים ורוחב עשרים וחמש, וריווח בניהם כלשהו מפולש. ועושה עשרים וחמשה מיכא. שמחלק את האורך של כל מלבן שהוא חמישים אמה, לעשרים וחמש חלקים של שתי אמות. ויוצר משולש שקדקדו בקו המפולש, כך שנקבל עשרים וחמישה משולשים שהבסיס שלהם באורך והקדקד שלהם בקו המפולש, שאותם זורע. ועשרים וחמישה משולשים הפוכים שבסיסם בקו המפולש וקדקדם בקו האורך שהם יהיו הרווח ועשרין וחמשה מיכא באותה צורה במלבן השני.

חמישים_מינים_בבית_סאה









אף בשתי שדות כן? שאם היו שני שדות אחד של חיטים ואחד של שעורים ובניהם בית רובע עשר אמות אם ירחיק שני אמות משדה החיטה ויזרע שורה חיטה. וירחיק שתי אמות משדה השעורה ויזרע שורה שעורה. האם גם אז מותר? שהרי אף שצריך להרחיק בית רובע בין שורה לשדה, אבל כאן בין השורה לשדה יש
שורה והרי בין שורה לשורה די בשני אמות

שני שורות בין שני שדות










מעתה אפילו בינו לבין חבירו מותר? שהדין הוא שאם שדה החטים היה שלו ושדה השעורים של חבירו. שמצד הדין מותר לו לסמוך שעורים אצל שדה חטים שלו מפני שזה נראה כסוף שדה חבירו. ודוקא מאותו המין של חברו מותר. אבל מין אחר אסור. האם יוכל להרחיק שני אמות משדה חברו ולזרוע שורה שעורה כמו שזרוע בשדה חברו ולהרחיק ממנה שני אמות ולזרוע כל מה שירצה?

שני שורות בין שני שדות בינו לחבירו









אף בחורבה כן. שיהיה בה כיי דאמר ריש לקיש ריש לקיש° בשם חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ראש תור הבא מחורבה מותר? כגון שהיה שדה חיטה וזרע שעורה אחת צמוד לה וסביבה היה שטח ריק, שאם ירצה יכול לזרוע אותו שעורה בצורה של ראש תור. וכיוון שאם זה היה זרוע בצורת ראש תור זה היה מותר גם כשלא זרע זה מותר.
האם כמו שבשתי שורות אם בתחילת השורות יש הפרש שתי אמות אף אם מצר והולך עד שהשורות נפגשות מותר. וכמו שבראש תור הבא מחורבה אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שאף שיש רק זרע אחד, כיוון שיש מקום לזרוע בצורת ראש תור מותר שרואים כאילו היה ראש תור זרוע. האם גם לגבי השורות אם היתה שורה זרועה חיטה וזרע שעורה צמוד לה אבל היה מקום פנוי שאפשר היה לזרוע שורה באלכסון. האם גם זה יהיה מותר?

שני שורות באלכסון










מימין שורה חיטים ושורה של שעורים. משמאל שורה של חיטים וזרע שעורים שלצידו שטח פנוי שיכול לזרוע בו שורה שעורים

שני שורות באלכסון










א) בצד שמאל הריבוע זרוע חיטה, והמשולש שעורה. ואף ששדה נוגעת בשדה מותר לפי שהם נכירים וזה ראש תור ב) בצד ימין הריבוע זרוע חיטה ושעורה אחת זרוע צמוד לו אבל סביבה יש שטח ריק שאפשר לזרוע בו שעורה וליצור צורת ראש תור. וזה ראש תור המותר בחורבה
תנן, °בית שמאי בית שמאי אומרים. שלשה תלמין של פתיח. ו°בית הלל בית הלל אומרים. מלוא העול השרוני. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר . אפילו בשני שורות מתחיל בית רובע, ומיצר והולך עד שלשה תלמין של פתיח. ולית ליה לרבנן °בית הלל בית הלל ו°בית שמאי בית שמאי ב_כותבואה בתבואה בית רובע? תמן במרובע בין שדות, וכאן במישר בין שורות די בשני אמות. ולית לרבי דין שתי אמות שנאמר גבי מישר? אמר רבי יודן רבי יודן° . לדעת °רבי רבי יהודה הנשיא, שני אמות נאמרו לגבי סוף מישר. שלרבי מתחיל בבית רובע ומסיים בשני אמות. ולדעת רבנן, שני אמות נאמרו לגבי תחילת משר. דלרבנן, מתחיל בשני אמות ומסיים בכל שהוא. רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° שאל. היתה שדה קטנה שאין בה שיעור בית רובע לרבי, או שני אמות לרבנן, האם יכול לחלקה למשרים, או חייב לזורע רק מן אחד? נישמעינה מן הדא. דאמר °רבי אליעזר בר שמעון רבי אליעזר בר שמעון.


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף ט עמוד ב] °אבא יוסי בן יוחנן איש ינוח אבא יוסי בן יוחנן איש ינוח אמר. שיעור ההרחק בין שני שורות, בשדה גדולה חמשים אמות. ואחר כך מצר והולך . ובקטנה על פי רובה, ואחר כך מצר והולך . מה אם אלו שהחמירו ונתנו שיעור לגדולה חמישים אמות , לא נתנו שיעור לקטנה אלא הקלו ברובה . חכמים שלא נתנו שיעור לגדולה להחמיר יותר מערוגה רגילה . לא כל שכן שלא יתנו שיעור להחמיר בקטנה, אלא יקלו שדי ברובה?

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ה[עריכה]

מתני’: ב_כזהיה ראש תור חיטים ונכנס בתוך של שעורים , מותר מפני שהוא נראה כסוף שדהו. ב_כחשלו חיטין ושל חבירו מין אחר, מותר לסמוך לו מאותו מין. ב_כטשלו חיטים ושל חבירו חיטים, מותר לסמוך לו תלם של פשתן שכיון שהוא מזיק, הכל מבינים שזורע לצורך בדיקה ולא תלם של מין אחר. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אחד זרע פשתן ואחד כל המינין. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אף באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן:

גמ’: אמר ריש לקיש ריש לקיש° בשם חזקיה חזקיה בן רבי חייא°. ראש תור הבא מחורבה, היינו אם חיטה אחת או כמה, יוצרים משולש קטן שקדקדו נוגע בשדה. רואים כאילו החיטים האלו הם ראש תור משדה שחרב, ומותר. רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר. לא שנו, אלא אם היה ראש תור זרוע. הא ראש תור הבא מחורבה אסור . חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר. מי שיש לו בית רובע וכל שהוא ובצידו קרקע חרבה שיכול לעשות שם צורת ראש תור . אותו כל שהוא, זורע לתוכו כל מין שירצה, שנידון משום ראש תור . רבי יוחנן רבי יוחנן° אמר אינו זורע לתוכם אלא מין אחד לבד. אמר רבי זעירה רבי זעירא° . אף שלרבי יוחנן רבי יוחנן° אין ראש תור אלא משדה בית רובע מודה רבי יוחנן רבי יוחנן°, שאם היה בית רובע ומחצה. שהוא זורע חצי רובע מכאן, וחצי רובע מכאן. אותו חצי רובע שנשאר חרב באמצע נידון לכאן ולכאן. וכאילו יש לו בית רובע של מין אחד. ובית רובע של מן אחר. וכל אחד מהם נידון כשדה שלם לענין ראש תור. ואם אחד הקדקדים של השדה הזה יגע בשדה ממין אחר, יהיה מותר משום ראש תור .

חצי_רובע_שנידון_לכאן_ולכאן










א חצי רובע שעורה ב. חצי רובע שיבולת שועל (שאינה כלאים עם השעורה) ובניהם חצי רובע, וכל אחד מהם יוצר ראש תור עם שדה אחר. ואף שלרבי יוחנן רבי יוחנן° אין ראש תור מתיר בפחות מרובע. רואים את החצי שבניהם פעם אחת כמשלים לרובע שעורים כדי להתיר את שדה א בראש תור. ופעם אחת כשדה שיבולת שועל כדי להתיר את שדה ב כראש תור

מתניתין פליגא על רבי יוחנן רבי יוחנן° שאמר שצריך שיהיה ראש תור באמת ולא מתירים ברואים כאילו יש ראש תור. דתנן, היו לו שדות. אחת זרועה חטין, ואחת זרועה שעורין. מותר להביא תלם בנתיים שיהיה הולך משדה לשדה ויכול לזרוע אחת חיטה ואחת שעורה. מפני שאם זרע התלם בחיטים, התלם נראה כסוף שדהו של חיטין. ואם זרע את התלם שעורין, התלם נראה כסוף שדהו של שעורין.

שורה_בין_שני_שדות_נידון_כראש_תור










א שדה חיטים ב שדה שעורים ושורה מחברת בניהם חצי חיטים וחצי שעורים מותר. לכאורה מותר מפני שיכול ליצור ראש תור על ידי שיזרע את המשולשים. וקשה לרבי יוחנן רבי יוחנן° שסובר שלא אומרים רואים כאילו מה עבד לה רבי יוחנן רבי יוחנן°? פתר לה כ°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב. ד°רבי אליעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אמר. לא צריך ראש תור ממש, אלא אפילו אם יוצא מהשדה שורה של חיטים היוצאת משדה חיטים, ונמשכת חיטה אחר חיטה עד שנכנסת לתוך של שעורין. או שורה של שעורים שיוצאת משדה שעורים ונמשכת שעורה אחר שעורה עד שנכנסת לתוך של חיטין, מותר. מפני שהחיטה אחר חיטה הנכנסת לתוך של שעורין נחשבת כסוף שדה חיטה. ושעורה

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

24 ב_כד מיי' פ ד' מהל' כלאים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ל"ב:

25 ב_כה מיי' פ ד' מהל' כלאים הלכה ו', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ל"ב:

26 ב_כו מיי' פ ג' מהל' כלאים הלכה ט', טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף ט"ז:
[ע"ב]

27 ב_כז מיי' פ ג' מהל' כלאים הלכה י"ח, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף כ"ה:

28 ב_כח מיי' פ ז' מהל' כלאים הלכה י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף כ"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף כ"ג:

29 ב_כט מיי' פ ז' מהל' כלאים הלכה י"ז, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף כ"ב, טור ושו"ע יו"ד סי' רצ"ז סעיף כ"ג:


-----------------------------------דף י[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת כלאים דף י


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף י עמוד א] אחר שעורה נכנסת לתוך של שעורין נחשבת כסוף שדה שעורה . אבל אם היתה חיטה אחת מובלעת בתוך השדה של השעורה , או שעורה אחת מובלעת בשל חיטין, הרי זה אסור. תנן, שלו חיטים ושל חבירו חיטים, מותר לסמוך לו תלם של פשתן, ולא תלם של מין אחר. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר. אחד זרע פשתן ואחד כל המינין. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר. אף באמצע שדהו מותר לבדוק בתלם של פשתן. מה אנן קיימין? אם במתכוין לבדוק. אפילו באמצע שדהו צריך להיות מותר. ולמה תנא קמא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אוסרים? אם בשאינו מתכוין לבדוק. למה זרע פשתן מותר אפילו בינו לבין חבירו? ב_לבמתכוין לבדוק אנן קיימין. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא לא חשש למראית העין. ורבנין חששו למראית העין. תנן, שלו חיטין ושל חבירו מין אחר, מותר לסמוך לו מאותו מין. אמר שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי היא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר אין אדם אוסר דבר שאינו שלו. כדתנן, המסכך את גפנו על גבי תבואתו של חבירו, הרי זה קדש וחייב באחריותו. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומרים. ב_לאאין אדם מקדש דבר שאינו שלו. לכן אף ששני השדות צמודים, כיוון שכל שדה שייך לאדם אחר, מותר שאין האחד יכול לאסור את של חבירו. למדנו שאף אם מרחיק כשיעור בית רובע אם השדה באמצע חבוש אסור כגון ששדה א זרוע שעורים וסביבה בית רובע פנוי וסביבה חיטים הרי זה חבוש ואסור

שדה_חבוש_בתוך_שדה










אמר רב רב (אמורא)°. אין אדם חובש דבר שאינו שלו, דאם הקיף שדה חיטים סביב שדה שעורים של חברו, לא אסר עליו. אמר רבי יונה רבי יונה° אתיא דרב רב (אמורא)° כ°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. כמה ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמר, אין אדם מקדיש דבר שאינו שלו. כן רב רב (אמורא)° אמר אין אדם חובש דבר שאינו שלו. ברם כרבנין לא אתיא:

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ו[עריכה]

מתני’: ב_לב אין סומכים לשדה תבואה, חרדל וחריע שדרך לזרוע שורה אחת מהם ולא נראה כבודק. אבל סומכין לשדה ירקות חרדל וחריע שכיוון שהוא מזיק להם נראה כבודק. ב_לג סומך לבור ולניר בבור וניר מדובר שמרחיק כשיעור. והחידוש שלא תאמר שצריך דווקא מקום ראוי לזריעה שנראה שהרחיק. אבל בשאר הרשימה יכול לסמוך שני מינים משני צדדים ולגפא, ולדרך, ולגדר שהוא גבוה עשרה טפחים, ולחריץ שהוא עמוק עשרה ורחב ארבעה הכוונה לאורך ארבעה, ולאילן שהוא מיסך על הארץ, ולסלע שהוא גבוה עשרה ורחב ארבעה:


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף י עמוד ב]

גמ’: תנן , אין סומכים לשדה תבואה, חרדל וחריע . מהו חריע? מוריקא. כיני מתניתא  כך כוונת המשנה אין מקיפין שדה תבואה בחרדל וחריע , הא לסמוך שורה אחת סומכין. מתניתין ד°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי. דתני אין מקיפין חרדל וחריע אלא לחסיות  בצל שום וכרתי שאין דרך לזרוע חריע שהוא מזיק להם ולכן ברור שזרע לבדיקה. בלבד דברי °רבי מאיר רבי מאיר . °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי אומר לכל מקיפין חרדל וחריע חוץ מן התבואה. °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אומר, לכל מקיפין חרדל וחריע. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אומר. ערוגות קטנות של ירק, מקיפין אותן חרדל וחריע. תני, מותר הוא אדם לזרע בתוך שדהו שורה של חרדל וחריע. ובלבד שיעשה שורה באורך עשר אמות ומחצה, על רוחב מלואו של תלם שהוא שש טפחים. אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס . לא שנו אלא שדה קטנה. הא בגדולה לא. ויכול לזרוע מין אחד באמצע. איזו היא גדולה ואיזו היא קטנה? אם יש בין בד צד של שדה זו לבד של שדה זו בית רובע, זו היא גדולה. ואף שאם זורע באמצע, נמצא שהרחיק רק חצי של בית רובע שזה כחמש אמות מכל צד. והדין הוא שירק בתבואה צריך להרחיק בית רובע, כאן מותר. כי יכול לעשות את מה שזורע בין השדות בצורת ראש תור. ואם לאו, זו היא קטנה.

ירק_בין_שני_שדות










א שדה חיטה ב שדה ירק ובניהם רובע. ג שורה מין אחר ומותר כיוון שיכול היה לזרוע ולעשות ראש תור

לית הדא פליגא  האם זה לא חולק על רבי יוחנן רבי יוחנן°? דרבי יוחנן רבי יוחנן° אמר, ראש תור הבא מחורבה אסור, ולא אומרים שרואים כאילו יש ראש תור . וכאן בשדה גדולה התירו מפני שיכול לעשות ראש תור, אף שלא עשה. תמן  שם לזרעין וכאן לירקות. דאף על גב דרבי יוחנן רבי יוחנן° פליג בזרעים, מודה הוא הכא בירקות. אם היה גריד אדמה קשה שהגידולים בה יהיו דלילים באמצע שדהו , מותר לזרוע בו כל מין שירצה, כיוון שניכר לעצמו . אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. ובלבד שיהיה רוחב הגריד שישה טפחים. ושיעשה את אותו מין אחר שבגריד לפחות רוחב שלשה טפחים מתוך הששה, שלא יראה כערבוביה. תנן , ושלשה שהן סמוכין לגדר כגריד ויכול לזרוע שם מין אחר. היה גריד שישה. וזרע ג' בתוך ששה, ואחד חוץ לששה בשדה הרגיל. מאחר שהוצלו אלו, אף זה הוצל. היו שנים בתוך הששה ואחד חוץ לששה. מאחר שלא הוצלו אלו, אף זה לא הוצל.

מין_אחר_בתוך_גריד










גריד שישה. א) זרע שלושה טפחים בתוך הגריד ואחד בשדה חוץ לגריד, מותר. ב) שני טפחים בתוך הגריד ואחד בשדה חוץ לגריד אסור היה שם שורה גריד מצד אחד , ושורה גדר מצד שני ושורה רגילה באמצע. כיוון ששורות הגריד חובשין את השורה הרגילה, אינו רשאי לזרוע בשורה האמצעית אלא מאותו מין שזורע בגריד. גגו של גדר כשדה אחר ומותר לזרוע בה מה שירצה. כדתנן , שתי שדות זו על גבי זו. העליונה כסמוכה לחריץ. והתחתונה

-----------------------------------דף יא[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת כלאים דף יא


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף יא עמוד א] כסמוכה לגדר. ומותר לזרוע בכל שדה מין אחר . כך גג הגדר כשדה אחר ומותר לזרוע בו כל מין שירצה. דבי °רבי ינאי רבי ינאי (תנא) אמרי. גדר שהוא גבוה עשרה מותר לזרוע בו כל מין שירצה. תנן, ולגדר שהוא גבוה עשרה טפחים. גדר יש בו להקל ויש בו להחמיר. היך עבידא? פחות מבית רובע מוקרח בתוך שדה תבואה, אסור לזרוע בו. הקיפו גדר מותר לזרוע בו. שדה בית רובע בבקעה חרבה, מותר לזרע בו שני מינין משני הצדדים שבית רובע מפריד בניהם. הקיפו גדר אסור כל הבית רובע מדין חבוש. גדר זרוע מכל צדדיו גם על הקירות וגם על גגו, מהו שיציל את הזרעים משני צידיו ואת הירק שעליו? שמואל שמואל (אמורא)° בשם רבי זעירא רבי זעירא° שמע לה מן הדא דתנן , וסומך לשרשי אילן שיבשו שהם כהפסק. לא אמר אלא יבשו. הא לח, אסור דכיוון שאינו ניכר שהוא מפסיק אסור. אף כאן יהיה אסור . רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° שמע דין הפוך מן הדא דתנן , סומך לבור, ולניר, ולגפה, לדרך, ולגדר שהוא גבוה עשרה טפחים, ולאילן שהוא מסך על הארץ . מזה שאילן מפסיק הדא אמרה, שגדר זרוע מציל את הזרעים. וקשה שהרי משורשי אילן נלמד שגדר זרוע אינו מפסיק מציל את הזרעים? לעולם גדר זרוע אינו מציל את הזרעים כמו שנלמד מהבריתא לגבי שרשי אילן, שאם הם לחים אינם מפסיקים ושנייא היא תמן אילן דכיוון שהוא דבר ניכר. לכן אף שהוא צומח הוא מפסיק. והכא גדר זרוע. ואין גדר זרועה מצילה את הזרעים. תני תבואה בתבואה בית רובע, ירק בירק שישה טפחים. תבואה בירק בית רובע, ירק בתבואה לתנא קמא בית רובע ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס שישה טפחים. הרוצה לעשות שורה ירק בתוך שדה תבואה, עושה שורה של עשר אמות ומחצה על רוחב של ששה טפחים, וזורע סמוך לתבואה אפילו לרבנן, כיוון שניכר שהוא שורה לעצמו . רבי יודן רבי יודן° בעי. גריד ומישר מהו שיצטרפו? היאך עבידא? אם היה המישר מקום אורך עשר אמות ומחצה על רוחב ששה. כבר למדנו מהבריתא שמותר ואינו צריך לגריד . ופשוט שיכול לסמוך משני הצדדים שהרי מצד הגריד יכול לסמוך שהרי סומכים לגריד. ומצד המישר יכול לסמוך שהרי יש בו שיעור ששה טפחים. השאלה אם עשה גריד שלושה טפחים מיכן ומשר שלושה טפחים מכאן. מאי לסמוך משתי רוחותיו? תני, °רבי יונתן בן יוסי רבי יונתן בן יוסי אומר. היה שם סלע ארוכה עשרה ורחב ארבעה, מותר לסמוך לה משתי רוחותיה הרחוקים. היתה עשרה על עשרה. מותר לסמוך לה מארבע רוחותיה:

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ז[עריכה]

מתני’: ב_לד הרוצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין. עושה עשרים וארבע קרחות לבית סאה, מקרחת בית רובע בית סאה חמישים על חמישים אמה כך שהשטח הוא אלפים חמש מאות חלקי עשרים וארבע יוצא שכל ערוגה בערך עשר על עשר אמות ושתי טפחים ומחצה. וזורע בתוכה כל מין שירצה בתנאי שלא יזרע בשני קרחות סמוכות מאותו המין שלא יראו כשדה. היתה קרחת אחת או שתים סמוכות ורוצה לזורעם מין אחד זורען חרדל. שלש, לא יזרעם חרדל, מפני שהיא נראית כשדה חרדל דברי °רבי מאיר רבי מאיר . וחכמים אומרים תשע קרחות  מותרות, ועשר אסורות.


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף יא עמוד ב] °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס בן יעקב אומר, אפילו כל שדהו בית כור, לא יעשה בתוכה חוץ מקרחה אחת:

גמ’: תנן, וחכמים אומרים. תשע קרחות מותרות, ועשר אסורות . חזקיה חזקיה בן רבי חייא° ורבי יסא רבי אסי° אמרי בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. דברי חכמים נאמרו על דברי תנא קמא שברישא . שתנא קמא סבר עושה עשרים וארבע קרחות לבית סאה. שבית סאה חמישים על חמישים. וכל בית רובע עשר אמות ושני טפחים ומחצה על עשר אמות שני טפחים ומחצה.על זה חלקו חכמים ואמרו שאינו עושה אלא תשע קרחות ובין קרחת לקרחת בית רובע. ואף שבדרך כלל מותר שהקדקדים נוגעים דהוה ראש תור. כאן אסור כיוון שהוא בכל ארבע הפינות והרי האמצעי חבוש. ד°רבי מאיר רבי מאיר סבר. כיוון שכל ערוגה ניכרת לעצמה, מותר לזרוע בכולן. אפילו שהן חבושות, אפילו הן סמוכות. ורבנין אמרין. ובלבד שלא יהו לא חבושות ולא סמוכות. היאך עבידא? בשורה הראשונה זורע תלת קרחות ותרתיי לא זורע . ומשאיר חדא שורה שלא זורע כלל. ובשורה הבאה זורע שלוש ותרתיי לא זרע. וחדא שורה שלא זורע בה כלל ושוב זורע שלוש ותרתיי לא זרע:

תשע_קרחות_לבית_סאה










בריבועים בהם האות א לא יזרע מפני שהם מוקפים מארבע פינות

ירושלמי כלאים, פרק ב, הלכה ח[עריכה]

מתני’: ב_לה כל שהוא בתוך בית רובע, עולה במידת בית רובע. אכילת הגפן שש טפחים והקבר והסלע, עולין במידת בית רובע. ב_לותבואה בתבואה, בית רובע. ב_לזירק בירק, ששה טפחים. ב_לחתבואה בירק וירק בתבואה, בית רובע. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. ירק בתבואה, ששה טפחים. ב_לטתבואה נוטה על גבי תבואה. וירק על גבי ירק. תבואה על גבי ירק, וירק על גבי תבואה, הכל מותר, חוץ מדלעת יוונית. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר, אף הקישות ופול המצרי. ורואה אני את דבריהם מדבריי:

גמ’: אמר רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בשם רבי זעירא רבי זעירא°. לא שנו שמצטרף לבית רובע, אלא השישה טפחים של אכילת הגפן. הא גפן עצמה, לא. למה? האם מפני שהיא אסורה בהנייה? שאסור לזרוע על הגפן ולא ניכר שמשאיר מדין הפסקה. והרי הקבר אסור בהנייה ומצטרף? קבר אין איסורו ניכר. ומקום עבודת הגפן אין איסורה בהנייה ולמה מצטרפת? אלא כ°רבי ישמעאל  רבי ישמעאל. ד°רבי ישמעאל  רבי ישמעאל אמר. אין עבודה לגפן

-----------------------------------דף יב[עריכה]

תלמוד ירושלמי מאיר מסכת כלאים דף יב


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף יב עמוד א] יחידית ומה שלא זורעים שישה טפחים סביב גפן יחידית זה לא מפני שאסור, אלא מפני שאין דרך לזרוע שם שמקלקל את הגפן. תנן, תבואה בתבואה בית רובע. ב_מובלבד שלא תהא חבושה גדר מארבע רוחותיה. שאם הייתה מוקפת גדר, אסור לזורע יותר ממין אחד אפילו בהרחקת בית רובע. רבי זעירא רבי זעירא° בעא קומי רבי יסא רבי אסי°. וכי אנן אמרין דהדא בקעת סימוניא  האם אנו אומרים שבקעת סימוניה, כיוון שהיא מוקפת חומה אין זורעין לתוכה אלא מין אחד בלבד אף על פי שהיא גדולה הרבה? כיוון שהגמרא נשארה בשאלה הרמב"ם סובר שאין דין חבוש. תנן, תבואה בירק וירק בתבואה, בית רובע. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר. ירק בתבואה, ששה טפחים . מתיב °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס לרבנין. כמה דאית לכון  כמו שיש לכם קל בשורה, וחומר במרובע בשדה משמע שאין ההרחקה של בית רובע משום איסור אלא משום מראית עין. לכן אני מקל שאף בין שדה ירק לשדה תבואה יהיה די בשישה טפחים, שהרי ניכר שזה שתי שדות . והיכן אשכחן דאית לרבנין  היכן מצאנו שיש לרבנן קל בשורה וחומר במרובע? כהדא דתני. הרוצה לעשות שורה של ירק לתוך שדה תבואה. הרי זה עושה שורה אורך עשר אמות ומחצה, על רוחב ששה: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°. אינו זורע לתוכה של אותה שורה, אלא מין אחד בלבד אפילו אם הרחיק בין ירק לירק טפח ומחצה או בשני מינים שאינם כלאים. אמר רבי זעירא רבי זעירא° . מודה רבי יוחנן רבי יוחנן° שאם היתה השורה שבעה טפחים רוחב, שהוא זורע טפח מיכן וטפח מיכן ומשאיר רווח חמישה טפחים. ואותן חמשה, נידונין לכאן ולכאן.

ריווח_שנידון_לכאן_ולכאן










א ירק ברוח טפח. ב ירק אחר ברוחב טפח. ובאמצע חמש טפחים ריווח

מהיכן נלמד שאפשר לצרף את הרווח לכאן ולכאן? מן מה דאמר רבי זעירא רבי זעירא° על דרבי יוחנן רבי יוחנן° תמן. דאמר רבי זירא רבי זירא° , מודה רבי יוחנן רבי יוחנן° שאם היה בית רובע ומחצה שאותו חצי רובע נידון לכאן ולכאן.

חצי_רובע_שנידון_לכאן_ולכאן










א חצי רובע שעורה ב. חצי רובע שיבולת שועל (שאינה כלאים עם השעורה) ובניהם חצי רובע וכל אחד מהם יוצר ראש תור עם שדה אחר. ואף שלרבי יוחנן רבי יוחנן° אין ראש תור מתיר בפחות מרובע. רואים את החצי שבניהם פעם אחת כמשלים לרובע שעורים כדי להתיר שדה א בראש תור. ופעם אחת כשדה שיבולת שועל כדי להתיר שדה ב כראש תור
תני, הרוצה לעשות שורה של ירק לתוך שדה תבואה. הרי זה עושה שורה אורך עשר אמות ומחצה על רוחב ששה. זרע חצי שדה חיטה כגון צד ימין של השדה וזרע חצי שורה חמש אמות ברוחב שש טפחים ועמד לו והשאיר חמש אמות ריקות . וביקש להתחיל בשורה אחרת לזרוע חצי שני השמאלי של השדה בחיטה . רב חסדא רב חסדא° אמר, אסור. ואומרים לו, עקור את השורה או מלא את השורה עד עשר אמות. רבי יודן רבי יודן° אמר. איתפלגון  חלקו רבי חייא בר אבא רבי חייא בר אבא° ורבי שמואל ברבי יצחק רב שמואל בר יצחק° . חד אמר, אפילו שלשה לתוך ששה ובלבד שיזרע ברצף שלושה טפחים מתוך השישה של רוחב השורה. וחרנה אמר, אפילו אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. ולא ידעין מאן אמר דא ומאן אמר דא. מן מה דאמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° דרבי חייא רבי חייא רבה° אמר בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, ובלבד שלא יהא שם חרבה אלא יהיו השלושה רצופים . הוי רבי שמואל ברבי יצחק רב שמואל בר יצחק° , הוא דאמר אפילו אחד מיכן ואחד מיכן ואחד באמצע. אם היו צדדין רבה על החרבה כגון שזרע ארבע מתוך השש אף שאינם רצופים מותר אפילו לרבי חייא רבי חייא רבה°: תני. חמשה דברים נאמרו בדלעת יוונית. אין מסככין אותה על גבי זרעים ב_מאומביאה את הטומאה וחוצצת את הטומאה שלא כמו שאר עלי הירקות

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט צורת הדף באתר היברובוקס שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב פולדא  תולדות יצחק תבונות  רבי אברהם משה לונץ  

^[דף יב עמוד ב] ב_מבועוקצה לעניין יד לטמאה טפח, ב_מגואוסרת בכל שהוא, שדבר חשוב לא בטל . והנודר מן הדילועין, אינו אסור אלא בדלעת יוונית בלבד. רבי יונה רבי יונה° בעי  שאל ולמה לית אנן אמרין  למה אנחנו לא אומרים מביאה את הטומאה וחוצצת את הטומאה תרתי  כשנים ויהיו שש? תני בר קפרא בר קפרא° שבע. אין מסבכין אותה על גבי זרעים. ומביאה את הטומאה. וחוצצת את הטומאה. וידה טפח. ונותנין לה עבודתה שש טפחים שאסור לסמוך לה זרע אחר. ב_מדוכלאים עם דלעת ארמית. וכלאים עם דלעת הרמוצה. ולא תני אוסרת ולא תני נדרים. תנן, תבואה נוטה על גבי תבואה. וירק על גבי ירק. תבואה על גבי ירק, וירק על גבי תבואה, הכל מותר, חוץ מדלעת יוונית. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא° . רבי גמליאל ברבי רבי גמליאל ברבי° נפק לשוקא  יצא לשוק. אתון שאלון ליה  באו ושאלו אותו. סיבוך, שאמרו שתבואה בתבואה מותר ורק בדלעת אסור. האם זה אפילו בנוגע? או רק בנוטה. אבל בנוגע גם תבואה בתבואה אסור? אתא שאל לאבוי  בא ושאל את אביו. אמר לו. סיבוך שאמרו שמותר, אפילו בנוגע. אמר רבי יונה רבי יונה°. רבי הלל ברבי וולס רבי הלל ברבי וולס°, נפק לשוקא יצא לשוק. אתון שאלון ליה באו ושאלו אותו סיבוך שאמרו בנוגע? אתא שאל לאבוי בא ושאל את אביו. אמר ליה. סיבוך שאמרו מותר אפילו בנוגע: תנן, °רבי רבי יהודה הנשיא אומר אף הקישות ופול המצרי, ורואה אני את דבריהם מדבריי . מהו רואה אני את דבריהן מדבריי? אמר רבי חיננא רבי חיננא° . אם דלעת מצרית שהיא מסבכת, את אמר מותר שהרי לא אסרו אלא דלעת יונית. קישות ופול המצרי שאין להם עלים גדולים ואינם מסתבכים כלכך , לא כל שכן שיהיה מותר? אמר רבי אבא מרי רבי אבא מרי°. לא כן הוה רבי מנא רבי מנא° אומר. דאמר רבי מנא רבי מנא°. הן דתנינן  כל מקום ששנינו ד°רבי רבי יהודה הנשיא אוסר הקישות ופול המצרי, אף דלעת מצרית בכלל. אם כך גם דלעת מצרית אסורה והקל וחומר נפל. ומהו רואה אני את דבריהם מדבריי? שאין כולן מסבכין כדלעת יוונית:

הדרן עלך פרק כל סאה