ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יומא/פרק שלישי

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שלישי – אמר להן[עריכה]

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה א[עריכה]

מתני': אמר להן הממונה צאו וראו אם הגיע זמן השחיטה. אם הגיע הרואה אומר בורקי. °מתיה בן שמואל מתיה בן שמואל אומר, ג_א האיר פני כל המזרח עד שבחברון? והוא אומר הין:

גמ’: מהו ברקאי? ברקת ניצוצות אור. תמן אמרי ברק ברקא הנהר מנהרא. ועד אחד נאמן? שנייא היא הכא שאתה יכול לעמוד עליו. וחש לומר  למה לא חוששים אולי עד דהוא עליל ונפק הוא מנהרא  עד שהוא יעלה לבדוק כבר יאיר? חכימא היא מילתה  ניתן לדעת אם גם קדם היה אור. אמר עד אחד נולד איש פלוני בשבת, מלין אותו על פיו. אמר עד אחד חשיכה מוצאי שבת, מטלטלין על פיו. רבי אמי רבי אמי° מטלטל על פומה דמלייתה נשים שהיו ממלאות מים מיד במוצאי שבת שנהגו לשאוב מים מיד בצאת השבת לפי שהיתה מסורת שבארה של מרים עולה באותו רגע בכל המעינות ומי שיזכה לשתות מאותם מים יבריא מכל החוליים רבי מתנייה רבי מתניה° מטלטל על פי איכרי דזהרא שם מקום. רבי אימי רבי אמי° מל על פי נשים דאמרן שמשא הוות על סוסיתה בשעה שנולד. ולמה שואלים האם האיר כל המזרח עד שבחברון והוא אומר הין? בא להזכיר זכות אבות:
תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת יומא

-----------------------------------דף יד[עריכה]

ירושלמי מאיר יומא יד


ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ב[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יד עמוד א] מתני’: ולמה הוצרכו לכך? שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח ושחטו את התמיד והוציאוהו לבית השריפה. והורידו הכהן לבית הטבילה. זה הכלל היה במקדש כל המיסיך את רגליו ג_ב טעון טבילה. וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים:

גמ’: תנן, ולמה הוצרכו לכך? שפעם אחת עלה מאור הלבנה ודימו שהאיר המזרח. ומי דמי? מאור הלבנה מתמר ועולה. מאור החמה פוסה על פני כל המזרח. עד כדון מובן למה תקנו שיעשו כך בסיפיה דירחא שיש מקום לטעות. שבסוף החדש הירח בעלות השחר במזרח. אבל אם הוה רישיה דירחה, שאין בכלל ירח או בימים שהירח לא מתחיל מהמזרח למה לנהוג כך? כנראה שלא חילקו. אמר רבי חנינא רבי חנינא בר חמא°. מאיילת השחר עד שיאור המזרח, אדם מהלך ארבעת מילין. משיאור המזרח עד שתנץ החמה, ארבעת מיל. ומניין שמשיאור המזרח עד שתנץ החמה ארבעת מיל? דכתיב (בראשית וירא יט טו) וכמו השחר עלה וגומר, וכתיב (בראשית וירא יט כג) השמש יצא על הארץ ולוט בא צוערה. ומן סדום לצוער ארבעת מיל, והרי יותר הוון? אמר רבי זעירא רבי זעירא°. המלאך היה מקדר לפניהן הדרך. ומניין מאיילת השחר עד שיאור המזרח ארבעת מיל? שהיה לו לכתוב כמו השחר עלה, ולמה כתב וכמו? מילה מדמיא לחבירתה. מלמד שיש עוד זמן דומה לזה, דכמו שלמדנו דמשהאיר המזרח עד הנץ החמה ד' מילין, הוא הדין מאילת השחר עד שיאיר המזרח גם כן ד' מילין. אמר רבי יוסי ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. הדא איילתא דשחרא. מאן דאמר כוכבתא היא טעיא מי שאומר שזה כוכב השחר טועה דהא זימנין דהיא מקדמא, וזימנין דהיא מאחרה  שהרי פעמים שהוא מקדים ופעמים שהוא מאחר. מאי כדון מהו איילת השחר? כמין תרין דקורנין דנהור דסלקין מן מדינחא ומנהרין  כמין שני קרני אור שיוצאים מהמזרח ומאירים. דלמא  את זה מספרים רבי חייא רבא רבי חייא רבה° ו°רבי שמעון בן חלפתא רבי שמעון בן חלפתא דהוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה  שהיו מהלכים בבקעת ארבל בהשכמה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה רבי חייא רבה° ל°רבי שמעון בן חלפתא רבי שמעון בן חלפתא. בי רבי כך היא גאולתן של ישראל. בתחילה קימעא קימעא כל מה שהיא הולכת, היא רבה והולכת. איזה פסוק רומז לכך? כדכתיב(מיכה ז', ח') כי אשב בחושך, ה' אור לי. כך בתחילה (אסתר ב', כ"א) ומרדכי יושב בשער המלך ואחר כך (אסתר ו', י"א) ויקח המן את הלבוש ואת הסוס. ואחר כך (אסתר ו', י"ב) וישב מרדכי אל שער המלך. ואחר כך (אסתר ח', ט"ו) ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות. ואחר כך (אסתר ח', ט"ז) ליהודים היתה אורה ושמחה. תנן, זה הכלל היה במקדש כל המיסיך את רגליו טעון טבילה. וכל המטיל מים טעון קידוש ידים ורגלים. תני, ג_ג כהן שיצא לדבר עם חבירו אם להפליג להרבה זמן טעון טבילה. אם לשעה טעון קדוש ידים ורגלים. ומיסך רגליו לא שעה קלה היא? שנייא היא הסיך רגלים שעשו אותה כהפלג. תני, ג_ד ישן טעון טבילה. נתנמנם טעון קידוש ידים ורגלים. וישן טעון טבילה? הרי אסור לישון בעזרה, ואם ישן בחוץ הרי חייב טבילה בגלל שנכנס לעזרה. לא כן תני רבי חייה רבי חייא רבה° ג_ה לא היתה ישיבה בעזרה אלא למלכי בית דוד בלבד. ואמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה. תיפתר שסמך עצמו לכותל וישן לו. איך אומר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° שאף למלכי בית דוד לא היתה ישיבה בעזרה. והא כתיב (שמואל ב ז יח) ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. אמר רבי אייבי בר נגרי רבי אייבי בר נגרי° יישב עצמו בתפילה:

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ג[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יד עמוד ב] מתני’: ג_ו אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול. ג_ז חמש טבילות ועשרה קדושין טובל כהן גדול ומקדש בו ביום, וכלם בקודש על בית הפרוה חוץ מזו בלבד חוץ מהטבילה הראשונה:

גמ’: תנן, אין אדם נכנס לעזרה לעבודה אפילו טהור עד שיטבול. כיני מתני'  כך כוונת המשנה, לא היה אדם נכנס לעזרה ולעבודה אפילו טהור עד שהוא טובל. לא סוף דבר לעבודה אלא אפילו שלא לעבודה. שאלו את בן זומא מה מקום לטבילה זו? אמר להם. מה אם בשעה שהוא נכנס מקודש לקודש כשמחליף מבגדי זהב לבגדי לבן ומבגדי לבן לבגדי זהב טעון טבילה. מחול לקודש כל שכן. לא צורכה דא אלא אדרבא אין כאן קל וחומר, שיתכן שעיקר הטבילה בגלל קדש הקדשים. וכדי שלא יזלזלו בעזרה תקנו שגם ביוצא מקדש הקדשים יטבול, אבל מחול לקדש אולי לא צריך טבילה. לכן מקודש לקודש יהא טעון טבילה, מחול לקדש לא יהא טעון טבילה. אמר רבי שמי רבי שמי° וכיני כך צריך להבין את הקל וחומר. מה אם מקודש לקודש שאינו ענוש כרת כגון אם נטמא בהיכל ויצא דרך העזרה, טעון טבילה כשניכנס מהעזרה להיכל. מחול לקודש שהוא ענוש כרת מי שהיה טמא בחול ונכנס לעזרה, לא כל שכן שיהא טעון טבילה כשניכנס מהחול לעזרה? ואפילו מקודש לקודש פעמים שיהא ענוש כרת. כיי דתנינן תמן. נטמא בפנים והשתחוה או ששהא כדי השתחויה חייב. עד כמה היא שיעור השתחויה? אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° ג_ח עד כדי קריאת הפסוק (דברי הימים ב ז', ג') ויכרעו אפים ארצה על הרצפה וישתחוו. רבי אבהו רבי אבהו° מוסיף עד והודו לה' כי טוב. רבי מנא רבי מנא° מוסיף עד כי לעולם חסדו. תני אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כל עצמן לא התקינו טבילה זו

-----------------------------------דף טו[עריכה]

ירושלמי מאיר יומא טו


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף טו עמוד א] אלא מפני טבילת סרך. שפעמים שאדם הולך לרחוץ והוא נזכר קרי ישן שיש בידו וחוזר ובא לו. תמן תנינן. זב שראה קרי וכ"ו המשמשת שראתה נדה צריכין טבילה °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי ג_ט פוטר. ההנחה היא ש°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי מודה שתקנת עזרא נוהגת, ובעל קרי חייב לטבול כדי ללמוד תורה. ורק בזב שראה קרי הוא חולק. והשאלה מה מקור המחלוקת. האם שניהם מודים שאם ראה קרי אף שאחר כך נהיה זב, חייב לטבול כיוון שכבר התחייב בטבילת עזרא. ורק אם קדם היה זב ואחר כך ראה קרי הם חולקים. שתנא קמא אומר שחייב טבילה משום סרך שמא ראה קרי קדם הזיבה ושכח. ו°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי לא מצריך טבילה משום סרך. או שלתנא קמא תקנת עזרא מחייבת אפילו אם לא יועיל הטבילה. ול°רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי תקנת עזרא נוהגת רק אם הטבילה מועילה. מה חלוק °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי? על טבילת סרך, או משם אפילו טובל מהו מועיל? מה נפק מינה? ראה קרי ואחר כך נהיה זב. אין תימר חלוק °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי על טבילת סרך, כשקדם וראה קרי כבר התחייב טבילה דבר תורה הוא מתקנת עזרא, אין תימר משום שאפילו טובל מהו מועיל, אפילו ראה קרי קדם יפטור °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי, משום וכי מה מועיל הוא שהוא טובל. מהדא דתני  ממה ששנינו הנכנס לעזרה טעון טבילה אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי כל עצמן לא התקינו טבילה זו אלא מפני טבילת סרך. שפעמים שאדם הולך לרחוץ והוא נזכר קרי ישן שבידו וחוזר ובא לו. הדא אמרא לא חלק °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי על טבילת סרך, אלא משום אפילו טובל מה הוא מועיל:

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ד[עריכה]

מתני’: פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם ג_י פשט ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו. הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו וקבל את דמו וזרקו. נכנס להקטיר את הקטורת ולהטיב את הנרות להקריב את הראש ואת האיברים ואת החביתין ואת היין

גמ’: תנן, הביאו לו את התמיד קרצו ומירק אחר שחיטה על ידו. אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° בשם רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°, אינו מוסרו לאחר עד שישחוט בו שנים או רוב שנים. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מתני' אמרה כן דתנן, הביאו לו את התמיד קרצו, וקרץ זו שחיטה ואין שחיטה פחות מרוב שנים. כתיב (ירמיהו מ"ו, כ') עגלה יפיפיה מצרים קרץ מצפון בא בא. רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° ורבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° חד אמר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף טו עמוד ב] נכוסה שחיטה שהמצרים יהרגו וחורנה אמר נסוחה שיעקרו ממקומם. מאן דאמר נכוסה, למד מן הדא דתנן, הביאו לו את התמיד קרצו ופירושו ששחטו. מאן דאמר נסוחה מגליינא  גולה למד מהפסוק (איוב ל"ג, ו') מחמר קרצתי נבדלתי גם אני:

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ה[עריכה]

מתני’: קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים. של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים. אם היה כהן גדול זקן או ג_יא איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן:

גמ’: תנן, קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים. כתיב בתמיד (שמות תצוה כט לט) את הכבש האחד תעשה בבקר. וכתיב בעצים (ויקרא צו ו ה) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר . יקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר אחד. מה אנן קיימין? אם ללמד שהעצים קדמים לאיברין, פשיטא והלא בעצים הן נקטרים. אלא כי אנן קיימין אפילו לדמו, שסידור העצים קדם לזריקת הדם. כתיב בתמיד (שמות תצוה כט לט) את הכבש האחד תעשה בבקר . וכתיב בקטורת (שמות תצוה ל ז) והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבקר בבקר . יקדים דבר שנאמר בו בבקר בבקר לדבר שלא נאמר בו אלא בבקר אחד. מעתה נימא דיוקדם אפילו לדמו של תמיד? והא תנן, קטורת של שחר היתה קריבה בין דם לאיברים. אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°, כתיב (שמות תצוה כט לט) את הכבש האחד תעשה בבקר, להקדים בו מעשה. זריקת דמו שיהא קודם לקטרת. כתיב בעצים (ויקרא צו ו ה) ובער עליה הכהן עצים בבקר בבקר . וכתיב בקטורת (שמות תצוה ל ז) והקטיר עליו אהרון קטורת סמים בבקר בבקר. ואיני יודע איזה מהן יקדים. נחזה אנן, מי מכשיר את מי? עצים מכשירין את הקטורת שמקטיר על גחלים. אף הם יקדמו את הקטורת. איתא חמי עצים קדמים לדם, ודם קדם לקטורת, ותימר הכין שרק בגלל שהעצים מכשירים את הקטורת הם קדמים? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° לא על שלא זכיתי בו מן הדין היינו לא בגלל שלא ידעתי האם עצים קדמים לקטורת או קטורת קדמת לעצים הוצרכנו לברייתא שמלמדת שהעצים מכשירין את הקטורת ולכן הם קדמים, שאת זה באמת יכולתי לדעת ממה שהעצים קדמים לדם והדם קדם לקטורת. ואצרכת הדא מתניתין ללמד שהעצים הם המכשירים את הקטורת ולא דבר אחר. דהוון בעיי מימר  שחשבו לאמר מי מכשיר את הקטורת? גחלים, ואמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° מעלה עשן. תנן, של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים. נאמר בתמיד (שמות תצוה כט לט) את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים, ונאמר בקטורת בין הערבים סמך לנרות דכתיב (שמות תצוה ל ח) ובהעלות אהרון את הנרות בין הערבים יקטירנה. ונאמר בנרות מערב ועד בוקר דכתיב (שמות תצוה כז כ כא) להעלות נר תמיד, באהל מעד מחוץ לפרכת אשר על העדת יערך אתו אהרן ובניו מערב עד בקר . מכאן שהנרות מאוחרות לכל שאין לך דבר כשר מערב עד בקר אלא נרות. יאוחר קטורת דבר שנאמר בו בין הערבים סמך לנרות שמאוחרות לכל, לדבר תמיד שלא נאמר בו אלא בין הערבים. מעתה אפילו לנסכיו, ולמה תנן, של בין הערבים היתה קריבה בין אברים לנסכים? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)° כתיב

-----------------------------------דף טז[עריכה]

ירושלמי מאיר יומא טז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף טז עמוד א] ’‘‘כמנחת הבקר וכנסכו תעשה. איחר בו מעשה. מה בבקר קטרת ואחר כך נסכים אף בין הערבים קטרת ואחר כך נסכים. רבי בון בר חייה רבי בון בר חייא° בעא קומי  שאל את רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. הכא בתמיד של שחר את אמר תעשה להקדים בו מעשה. והכא בתמיד של בין הערבים את אמר תעשה איחר בו מעשה? אמר רבי הילא רבי אלעאי (אמורא)°. כל מדרש ומדרש כעניינו. תמיד של שחר בכלל מאוחר היה, שהרי נאמר בו רק בבקר אחד. מה תלמוד לומר תעשה, הקדים בו מעשה. תמיד של בין הערבים בכלל מוקדם היה דכתיב בו בין הערבים שלא סמוך לנרות, והייתי חושב שיקדם אף לנסכים, ומה תלמוד לומר תעשה? איחר בו מעשה. והוה רבי זעירה רבי זעירא° מקלס ליה וצווח ליה בניה דאוריתא  וקרא לו בן תורה. תנן, אם היה כהן גדול זקן או איסטניס מחמין לו חמין ומטילין לתוך הצונן כדי שתפיג צינתן. תני, אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי ג_יב עששות של ברזל היו מרתיחין אותן מערב יום הכיפורים ומטילין לתוך הצונין כדי שתפיג צינתן. ולא נמצא כמכבה ביום הכיפורים? אלא מסבור סבר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי שאין כל אבות מלאכות ביום הכיפורים? אלא °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי אמרו דבר אחד שמלאכה שאינה צריכה לגופה פטור עליה. תנן התם כחס על הנר כחס על השמן כחס על הפתילה חייב ו°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא פוטר בכולם חוץ מן הפתילה. לא כן סבר מימר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שניהם אמרו דבר אחד ואם גם °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי סובר כך, נימר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא ו°רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי ו°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי שלשתן אמרו דבר אחד? אלא מיסבור סבר °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי שאין תולדת האש כאש. אלא כיני, °רבי יודה רבי יהודה בר אלעאי סבר מימר שאין תולדת אש כאש ורבנן סברין מימר תולדת אש כאש. ויחם לו חמין ולמה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי לא אמר כמו המשנה? רבי יהושע בר אבין רבי יהושע בר אבין° ורבי סימון רבי שמעון בן פזי° אמרו בשם רבי אנייני בן סוסיי רבי אנייני בן סוסיי°, טעם דהדין תנייא  של התנא הזה °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי שלא יהו אומר ראינו כהן גדול טובל במים שאובין ביום הכיפורים:

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ו[עריכה]

מתני’: הביאוהו לבית הפרוה ובקודש היתה. פרשו סדין של בוץ בינו לבין העם ג_יג קידש ידיו ורגליו ופשט. °רבי מאיר רבי מאיר אומר פשט קידש ידיו ורגליו. ירד וטבל עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו. בשחר היה לובש פילוסין של שנים עשר מנה. ובין הערבים הינדיון של שמונה מאות זוז, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים, בשחר היה לבוש פילוסים של י"ח מנה. ובין הערבים של שנים עשר מנה, ג_יד הכל שלשים מנה. אלו נוטל מן ההקדש ואם רצה להוסיף מוסיף משלו:

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף טז עמוד ב]

גמ’: תנן, קידש ידיו ורגליו ופשט. °רבי מאיר רבי מאיר אומר פשט קידש ידיו ורגליו. מה טעמא ד°רבי מאיר רבי מאיר ? כתיב (ויקרא אחרי מות טז ד) כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יצנוף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם. הא למדת שכל המשנה מעבודה לעבודה טעון טבילה, ואומר בגדי קדש הם, הוקשו כל הבגדים כולן זה לזה. וכתיב (ויקרא אחרי מות טז כג- כד) ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם. ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה את עלתו ואת עלת העם וכיפר בעדו ובעד העם. הטיל הכתוב רחיצה בין פשיטה ללבישה, כאילו כתוב פשט וקידש ורחץ וקידש. וכאן רחיצה פירושה קידוש ידים ורגלים שכבר למדנו שצריך טבילה על כל החלפת בגדים. מה טעם דרבנן? ופשט ולבש, הקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה מקדש כשהוא לבוש. אף פשיטה מקדש כשהוא לבוש. אמר רבי מנא רבי מנא° קומי רבי יודן רבי יודן°. על דעתיה ד°רבי מאיר רבי מאיר קא סלקא דעתין שמקדש ורוחץ ומקדש, למה מקדש פעם שניה? וכי רחיצה חוצצת? אמר לו מסבור את סבור על ד°רבי מאיר רבי מאיר ופשט וקידש ורחץ וקידש קדם לבישה, אינה כן אלא ופשט וקידש ורחץ ולבש וקידש. שמואל שמואל (אמורא)° אמר אחת מה שמקדש כשהוא פשוט ואחת מה שהוא מקדש כשהוא לבוש שתיהן לבא בשביל בגדים שלובש. בר קפרא בר קפרא° אמר, אחת לבא עבור הבגדים שלובש ואחת לשעבר עבור הבגדים שפשט, ולכן לדעת חכמים שתיהן כשהוא לבוש. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, הכל מודין בקידוש הראשון כשפושט בגדי חול ולובש בגדי זהב, שהוא לבא. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° הכל מודין בקידוש הראשון ג_טו שהוא מעכב. מה טעם? דכתיב (שמות כי תשא ל כא) ורחצו ידיהם ורגליהם ולא ימותו והיתה להם חק עולם לו ולזרעו לדרתם. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן°, הכל מודין בקידוש האחרון כשפושט בגדי זהב ולובש בגדי חול שהוא לשעבר. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מתניתא אמרה כן דתנן, הביאו לו בגדי עצמו ולבש. ויש אדם מקדש ידיו ורגליו ללבוש בגדי חול? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° כתיב (ויקרא אחרי מות טז ד) כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יצנוף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם. נאמר פעמים לבישה לעכב לבישה מעכבת ג_טז ואין קידוש ידים ורגלים מעכב. ודכוותה לבישה מעכבת ואין טבילה מעכבת? כתיב, כתנת בד. כדי שיהו כפולים. שלכל כהן יהיו שנים. וקיימינה דלא כ°רבי יוסה רבי יוסי בן חלפתא, דל°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא די באחד לכל כהן. רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק° לא נחת לבית וועדא. קם עם רבי זעירא רבי זעירא° אמר לו, מה חדתין הוה לכון  איזה חידוש היה לכם בבי מדרשא יומא דין? אמר לו בד שיהו כפולים שלכל כהן יהיו שנים. וקיימינה דלא כ°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא, דתני (שמות תצוה כח מ) ולבני אהרן תעשה כתנות. רבנן אמרי שתי כתנות לכל אחד ואחד. °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא אומר, אפילו כתונת אחת לכל אחד ואחד. מאי טעמא דרבנן? דכתיב ולבני אהרן תעשה כתנות לכל אחד מבני אהרון שתי כתנות. מאי טעמא ד°רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא? מה שנאמר בלשון רבים הכוונה למאה בני אהרן תעשה כתונת.

-----------------------------------דף יז[עריכה]

ירושלמי מאיר יומא יז


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יז עמוד א] בד ג_יז שיהו חדשים הכוונה שנעשו לשם כהן ולא בא למעט שחקים. דאם אומר את שבא למעט שלא ילבש שחקים, והא תני ולבשם, אפילו שחקים. אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין° בשם רבי יסא רבי אסי°, במחלוקת, דתני, עור שעיבדו לשם קמיע, מותר לכתוב עליו מזוזה. °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל אוסר. אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°. הוינן סברין מימר מה פליגין של°רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל לא צריך לעשות לשמו במזוזה שזה לצורך הדיוט, הא בגדי כהנה שהם לגבוה, לא פליגי שצריך לעשות לשמו. מן מה דתני אבני קודש צריך שתהא חציבתן בקודש ובקודש יחצבו לשם קדש. בגדי קדש ג_יח צריך שתהא אריגתן בקודש ובקודש יארגו לשם קדש. ואמר רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° בשם רבי יסא רבי אסי° במחלוקת הוא °רבן שמעון בן גמליאל רבן שמעון בן גמליאל וחכמים. הדא אמרה אף לגבוה פליגין. דתני ג_יט העושה כלי להדיוט, עד שלא נשתמש בו הדיוט מותר להשתמש בו גבוה. משנשתמש בו הדיוט, אסור להשתמש בו גבוה. והא תני העושה כלי להדיוט אל ישתמש בו גבוה אפילו לא נשתמש בו? אמר רבי חנניא רבי חנניא° בשם רבי יסא רבי אסי° במחלוקת. תני, העושה כלי לגבוה עד שלא נשתמש בו גבוה מותר להשתמש בו הדיוט. משנשתמש בו גבוה, אסור להשתמש בו הדיוט. והא תני ג_כ העושה כלי לגבוה אל ישתמש בו הדיוט אף שלא השתמש, אמר רבי חונה רב הונא° בשם רבנן דתמן, תיפתר שבא מתרומת הלישכה ולית שמע מינה כלום. כלי שרת מאימתי הן קדושין קדושת הגוף ואין להם פדיון? האם מיד כשמקדישים אותם, או בשעת התשמיש? אין תימר מיד ניחא. אין תימר ג_כא בשעת התשמיש, איך משתמש פעם ראשונה? כאחת הן קדושין ומקדשים שימושו וקידושו באין כאחד. ניחא של משה שנתקדשו בשמן המשחה. ברם של שלמה איך יתקדשו? על כרחך כאחת הן קדושין ומקדשין. אפילו אם תאמר שאין מתקדשין ומקדשין כאחד אפשר שבכניסתן לארץ היו מפנין מתוך של משה לתוך

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יז עמוד ב] של שלמה. לא היה שם של משה איך יתקדשו? על כרחך כאחת הן קדושין ומקדשין. ובעלייתן מן הגולה היו מפנין מתוך של שלמה לתוך שלהם. לא היה שם של שלמה איך יתקדשו? על כרחך כאחת הן קדושין ומתקדשין. אבנים שחצבן לשם מת, אסורים בהנייה. לשם חי ולשם מת, מותרין בהנייה. הזורק כלי לפני מיטתו של מת לתוך ארבע אמות, אסור בהנייה. חוץ לד' אמות, מותר בהנייה. נמצאת אומר חמש טבילות ועשרה קידושין טובל ומקדש בו ביום. מנין ששני קידושי ידים ורגלים על כל טבילה וטבילה? תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז כג כד) ופשט ורחץ ולבש הטל רחיצה על פשיטה ועל לבישה. אמר °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון ודין הוא. מה אם בתחילת כל יום במקום שאינו טעון טבילה טעון קידוש ידים ורגלים. כאן שהוא טעון טבילה, לא כל שכן שיהא טעון קידוש ידים ורגלים? טול לך מה שהבאתה, אי מה להלן אחת כל היום, אף כאן אחת כל היום. תלמוד לומר (ויקרא אחרי מות טז כג כד) ופשט את בגדי הבד אשר לבש. שאין תלמוד לומר אשר לבש. וכי עלתה על דעתינו כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש. אם כן למה נאמר אשר לבש? הקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה בקידוש ידים ורגלים. אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים. אמר רבי מנא רבי מנא° לא מסתברא אלא חילופין. הקיש לבישה לפשיטה שנאמר ופשט ורחץ, מה פשיטה בקידוש ידים ורגלים, אף לבישה בקידוש ידים ורגלים. תנן, בשחר היה לובש פילוסין של שנים עשר מנה, ובין הערבים הינדיון של שמונה מאות זוז, דברי °רבי מאיר רבי מאיר. ואין של הנדוין יפים מן הראשון של פילוסין? משום מילה דשמעה פרוטי. שאף שההינדוים יפים יותר כיוון שהפילוסים יקרים יותר הם נחשבים יותר חשובים ולכן משתמש בהם בבקר. תמן תנינן גבי שמן למנחות ג_כב הראשון שבראשון אין למעלה הימנו. השני שבראשון והראשון שבשני שוין. ואין שני שבראשון יפה מן הראשון שבשני? משם מילה דשמעה פרוטי, אף שהשני שבראשון היה יפה מהראשון שבשני כיוון שהראשון שבשני היה יקר יותר זה החשיב אותו יותר מאי כדון למה של שחר צריך להיות משובח יותר? אמר רב נחמן רב נחמן° בשם רבי מנא רבי מנא° בשחר כתיב בד בד ארבעה פעמים, ובמנחה כתיב בד פעם אחת: מעשה ב°רבי ישמעאל בן פיאבי רבי ישמעאל בן פיאבי שלבש כתנות במאה מנה ועלה והקריב על גבי המזבח. מעשה ב°רבי אליעזר בן חרסום רבי אליעזר בן חרסום שלבש כתנות בשתי ריבוא ועלה והקריב על גבי המזבח, והורידו אותו אחיו הכהנים שהיה נראה מתוכה ערום. מה עשה? מילא אותה מים כדי שיתכווץ מעט ויסתמו הנקבים ולא יראה שקוף וסבב את המזבח שבע פעמים כדי שיתיבש:

-----------------------------------דף יח[עריכה]

ירושלמי מאיר יומא יח


ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ז[עריכה]

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יח עמוד א] מתני’: ג_כג בא לו אצל פרו ופרו היה עומד בין האולם ולמזבח ראשו לדרום ופניו למערב. הכהן עומד במזרח ופניו למערב, סמך שתי ידיו עליו ונתודה ג_כד וכך היה אומר. אנא השם עויתי פשעתי חטאתי לפניך אני וביתי. אנא השם כפר נא לעונות לפשעים ולחטאים שעויתי ושפשעתי ושחטאתי לפניך אני וביתי, ככתוב בתורת משה עבדך (ויקרא אחרי מות טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד:

גמ’: אי זהו צפונו של מזבח שהוא כשר בשחיטת קדשי קדשים? מקירו של מזבח צפוני, ועד כותל העזרה צפוני כנגד כל המזבח ישנן כשלשים ושתים אמה דברי °רבי מאיר רבי מאיר. °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אף מבית החילפות כנגד בין האולם ולמזבח ועד כותל העזרה הצפוני. °רבי רבי יהודה הנשיא ג_כה מוסיף מקום דריסת רגלי ישראל אחת עשרה אמה מקום דריסת רגלי הכהנים אחת עשרה אמה מקירו של מזבח הצפוני ועד כותל העזרה הצפוני. רב רב (אמורא)° מפקד לתלמידו, בכל אתר הוון תניי זורק כהן חוץ מפרה הוון תני שוחט כהן. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ג_כו לא מצאנו שחיטה פסולה בזר. קא סלקא דעתין דכל שאשה פסולה זר פסול התיב רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא°. והא כתיב (במדבר חקת יט ג ד) ושחט והזה. מה הזייה לא הוכשרה באשה כאיש, אף שחיטה לא הוכשרה באשה כאיש. כשם שאשה פסולה לשחיטת הפרה גם זר פסול? אמר לו, הרי הזיית מיימיה. ג_כז הרי היא כשירה בזר ופסולה באשה. אמר לו תמן בהזיה לית כתיב כהן, וליידא מילתא  למה כתב איש? איש ולא אשה. ברם הכא כתיב ולקח אלעזר הכהן והזה. היא זר היא אשה. אין תימר שהיא כשירה בזר, תיכשר באשה. רבי ישמעאל בר רב יצחק רבי ישמעאל בר רב יצחק° ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמרו בשם °רבי שמעון בן יוחי רבי שמעון בר יוחאי, פר של יום הכיפורים צריך כהן. ולמה לא אמר גם שעיר ? דו קרייא  שהוא פסוק מפורש וזה פשוט דכתיב (ויקרא אחרי מות טז טו) ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת. מה הבאה בכהן אף שחיטה בכהן. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° רבי יסא רבי אסי° ורבי יוחנן רבי יוחנן° אמרו בשם °רבי שמעון בר יוחאי רבי שמעון בר יוחאי, פר ושעיר של יום הכיפורים צריכין כהן. אמר רבי חגיי רבי חגי (אמורא)° ג_כח בוידוי ראשון הוא אומר אנא השם ובשנייה הוא אומר

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יח עמוד ב] אנא בשם. תני כיצד מתוודה? עויתי פשעתי חטאתי. ואומר (שמות כי תשא לד ז) נושא עון ופשע וחטאה, ואומר (ויקרא אחרי מות טז כא) והתודה עליו את כל עונות בני ישראל דברי °רבי מאיר רבי מאיר. וחכמים אומרים עונות אילו הזדונות, פשעיהם אילו המרדים, חטאתם אילו השגגות. מאחר שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים הוא חוזר ומתודה על השגגות? אלא ג_כט כך היה מתודה אנא השם חטאתי עויתי פשעתי לפניך אני וביתי ובני אהרן, ככתוב בתורת משה עבדך לאמר (ויקרא אחרי מות טז ל) כי ביום הזה וגו' והן עונין אחריו ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד. וכן מצינו דרך כל המתודים. דוד אמר (תהלים ק"ו, ו') חטאנו עם אבותינו העוינו והרשענו. שלמה בנו אמר (מלכים א ח', מ"ז) חטאנו העוינו רשענו. דניאל אמר (דניאל ט', ה') חטאנו עוינו הרשענו ומרדנו. אף הוא כך היה מתודה חטאתי עויתי פשעתי לפניך. אם כך מהו שמשה אמר נושא עון ופשע וחטאה ואומר והתודה עליו את כל עונות בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם? אלא ביקש משה מהקדוש ברוך הוא מכיון שהוא מתודה על הזדונות ועל המרדים, הרי הם יהפכו כאילו הן שגגות לפניו. ג_ל עשרה פעמים היה כהן גדול מזכיר את השם ביום הכפורים. ששה בפר וג' בשעיר ואחד בגורלות. הקרובים היו נופלין על פניהן, הרחוקים היו אומרים ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד, ואף ששמעו את שם השם המפורש כמה פעמים, אלו ואלו לא היו זזים משם עד שהוא מתעלם מהן דכתיב (שמות שמות ג טו) זה שמי לעולם זה שמי לעלם לשון העלם. ג_לא בראשונה היה אומרו בקול גבוה, משרבו הפרוצין חששו שמא יכתבו מה ששמעו כדי לא לשכוח וישתמשו שלא כהוגן היה אומרו בקול נמוך. אמר °רבי טרפון רבי טרפון עומד הייתי בין אחי הכהנים בשורה והטיתי אזני כלפי כהן גדול ושמעתיו מבליעו בנעימת הכהנים. בראשונה הוא נמסר לכל אדם, משרבו הפרוצים שהיו משתמשים בו שלא כהוגן לא היה נמסר אלא לכשירים. שמואל שמואל (אמורא)° הוה עבר שמע פרסייא מקלל לבריה ביה ומית. אמר שתי דברים רעים קרו כאן אזל גוברא  מת אדם, ומאן דשמע שמע. רבי איניוני בר סוסיי רבי איניוני בר סוסיי° סלק גבי  הלך אצל רבי חנינה רבי חנינא בר חמא° לציפורין. אמר איתא ואנא מסר יתיה לך. עאל ליה בריה תחותי ערסא  הכניס את בנו תחת המיטה, עטש ושמע קליה, אמר מה אתון נהיגין גביכון ברמיו  ברמאות, אזל  לך לא אגלה לא לך ולא ליה. חד אסי  רופא אחד בציפורין אמר לרבי פינחס בר חמא רבי פינחס בר חמא°, איתא  בא ואנא מסר ליה לך, אמר לו לית אנא יכיל. אמר לו למה? אמר לו דאנא אכיל מעשר שאני מקבל מישראל ומאן דרגיל ליה בשם ה’, לא יכיל מיכול מבר נש כלום שמא יתרגז וישתמש בשם ה’ לרעה:

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ח[עריכה]

מתני’: בא לו למזרח העזרה לצפון המזבח, הסגן בימינו וראש בית אב משמאלו. ושם שני שעירים וקלפי היתה שם ובה שני גורלות של אשכרוע היו ג_לב ועשהן בן גמלא של זהב והיו מזכירין אותו לשבח. בן קטין עשה ג_לג שנים עשר דד לכיור שלא היו בו אלא שנים. אף הוא עשה מוכני לכיור שלא יהו מימיו נפסלין בלינה. מונבז המלך עשה כל ידות הכלים של יום הכיפורים של זהב. הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל. אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה. ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו והיו מזכירין אותו לשבח:

גמ’: אי זהו צפונו של מזבח שהוא כשר בשחיטת קדשי קדשים? מקירו של מזבח צפוני וכ"ו הכל גרסנו שם בהלכתא עיליתא  בהלכה הקדמת עד מקירו של מזבח הצפוני וכ"ו, חמשה דברים היה הסגן משמש

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

23 ג_כג מיי' פ"ד מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':

24 ג_כד מיי' פ"ב מהל' עבודת יוה"כ הלכה ו':

25 ג_כה מיי' פ"ה מהל' בית הבחירה הלכה י"ב, מיי' פ"ה מהל' בית הבחירה הלכה ט"ז:

26 ג_כו מיי' פ"א מהל' פסולי המוקדשין הלכה ב':

27 ג_כז מיי' פ"י מהל' פרה אדומה הלכה ו':

28 ג_כח טור או"ח סי' קיב| טור או"ח סי' תרכא:


[ע"ב]

29 ג_כט מיי' פ"ב מהל' עבודת יום הכפורים הלכה ו', מיי' פ"א מהל' תשובה הלכה א', טור ושו"ע או"ח סי' תרכ"א סעיף ה':

30 ג_ל מיי' פ"ב מהל' עבודת יוה"כ הלכה ו':

31 ג_לא מיי' פ"ב מהל' עבודת יוה"כ הלכה ו':

32 ג_לב מיי' פ"ג מהל' עבודת יוה"כ הלכה א':

33 ג_לג מיי' פ"ג מהל' בית הבחירה הלכה י"ח, מיי' פ"ה מהל' ביאת המקדש הלכה י"ד:


-----------------------------------דף יט[עריכה]

ירושלמי מאיר יומא יט


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יט עמוד א] הסגן אומר לו ג_לד אישי כהן גדול הגבה ימינך, ג_לה סגן מימינו וראש בית אב משמאלו. שחה לנסך, ג_לו הניף הסגן בסודרין. הגיע למחצית הכבש, ג_לז אחז הסגן בימינו והעלהו. לא היה כהן גדול מתמנה להיות כהן גדול עד שהוא נעשה סגן: תנן, וקלפי היה שם ובה ב' גורלות ושל אשכרוע היו: מהו אשכרוע? פסקינן מן עץ רבי שמואל אחוי דרב רבי שמואל אחוי דרב° בעי  שאל. אבדו אותן של זהב, מהו לעשות תחתיהן של אשכרוע? ייבא כהדא שלמדנו שכהן גדול שנטמא ומינו אחר תחתיו אחר שהוא חוזר, השני אינו עובד עוד בארבע בגדים שמעלין בקודש ולא מורידין. תנן, בן קטין עשה שנים עשר דד לכיור שלא היו בו אלא שנים? ולמה סדרן בגובה שוה מסביב? ויעשו דדין זה על גבי זה כמו שהיה בתחילה, וכאשר הכיור מלא, ישתמשו בשש הברזים העליונים וכאשר הכיור קצת יתרוקן ישתמשו בשש הברזים התחתונים כך שתמיד יהיה לחץ מים ? אמר רבי יונה רבי יונה°, ג_לח כיום מרובה של תמיד ששנים עשר כהנים עוסקים בו ויוכלו לקדש בבת אחת. הגמרא מניחה שאסור שהמים שבהם מקדשים יהיו שאובים הכיור היה מרכב משני חלקים העליון פתוח בתחתית לתחתון שבו הברזים ניחא שהעליון אינו הופך את המים לשאובים משום שהעליון היה כלי פחות ברובו אבל למה התחתון אינו הופך את המים לשאובים וכי אין בו משום אוירו של כלי? אמר רבי יהושע בן לוי רבי יהושע בן לוי° אמת המים היתה מושכת לו מעיטם, אי נמי היו רגליו שבדרום פחותין כרימונים והיו מונחים על הארץ כך שהמים לא יצאו. אמר רבי שמעון בר כרסנא רבי שמעון בר כרסנא° בשם רבי אחא רב אחא°. הים שעשה שלמה ג_לט בית טבילה לכהנים הוא דכתיב (דברי הימים ב ד', ו') והים לרחצה לכהנים בו. ולא כלי הוא? אמת המים מושכת לו מעיטם והיו רגליו שבדרום פחותים כרמונים. כתיב (עזרא א', ט') ואלה מספרם אגרטלי זהב שלשים. אמר רבי שמואל בר נחמן רבי שמואל בר נחמני°, מקום שאוגרין בו דמו של טלה. אגרטלי כסף אלף. אמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, מקום שאוגרין דמו של פר. מחלפים תשעה ועשרים. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° אלו הסכינין. כיי דתנינן תמן הוא היה נקרא בית החליפות ג_מ ששם היו גונזין את הסכינין: הילני אמו עשתה נברשת של זהב על פתחו של היכל: תרין אמורין. חד אמר מנרתא, וחרנא אמר קונביתא  נברשת היינו מנורה בעיגול תרגם עקילס לקבל נברשתא, לקבל למפרס: בשעה שהיתה החמה זורחת היו הניצוצות מנתזין ממנה והיו יודעין שזרחה החמה. אף היא עשתה טבלה של זהב שפרשת סוטה כתובה עליה: ומה היה כתוב עליה? רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בשם רבי ינאי רבי ינאי° אל"ף בי"ת ראשי תיבות היה כתוב עליה. והא תני ככתב שכאן בטבלה כן כתב שכאן במגילת סוטה לא מעובה ולא מידק אלא בינוני. פתר לה כאל"ף שכאן כן אל"ף שכאן. כבי"ת שכאן כן בי"ת שכאן לענין הגודל העובי והצורה. תני רבי הושעיה רבי אושעיא רבה°. כל פרשת סוטה היה כתוב עליה שממנה היה קורא ומתרגם כל דקדוקי הפרשה: ניקנור נעשו ניסים לדלתותיו ומזכירין אותו לשבח: תני, מעשה שהיו באין בספינה, ועמד עליהן סער גדול בים. ונטלו אחד מהם והטילוהו בים וביקשו להטיל עוד שני ועמד

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף יט עמוד ב] וגיפפו. אמר להן, אם מטילין אתם אותו לים הטילוני עמו. והיה בוכה ומתאבל על הראשון ובא, עד שהגיע לנמלה של יפו. כיון שהגיע לנמלה של יפו התחיל מבעבע מתחת הספינה, כיי דתנינן תמן ג_מא כל השערים שהיו שם נשתנו להיות של זהב חוץ משערי ניקנור מפני שנעשה בהן נס. ויש אומרים מפני שנחושתן מצהיב. תני בשם °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס נחושתן היה מצהיב ויותר יפה משל זהב:

ירושלמי יומא, פרק ג, הלכה ט[עריכה]

מתני’: ואלו לגנאי בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים, בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטרת, הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר (משלי י', ז') זכר צדיק לברכה, ועל אלו נאמר (משלי י', ז') ושם רשעים ירקב:

גמ’: בית גרמו היו בקיאין במעשה לחם הפנים וברדייתו ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה לחם הפנים, וברדייתו לא היו בקיאין. בית גרמו היו מסיקין מבפנים ורודין מבחוץ ולא היתה מתעפשת. ואלו היו מסיקין מבפנים ורודין מבפנים והיתה מתעפשת. וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא דכתיב (משלי ט"ז, ד') כל פעל ה' למענהו. שלחו אחריהם ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן. שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבע. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר עשרים וארבע היו נוטלין, ונתנו להן ארבעים ושמונה. אמרו להן, מפני מה אין אתם רוצין ללמד? אמרו להן מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח, שלא יצא ביד בניהם פת נקייה מעולם, שלא יהו אומרים ממעשה לחם הפנים הן אוכלין. של בית אבטינס היו בקיאין במעשה הקטורת ובמעלה עשן ולא רצו ללמד. שלחו והביאו אומנים מאלכסנדריאה והיו בקיאין במעשה הקטורת, ובמעלה עשן לא היו בקיאין. של בית אבטינס היתה מתמרת ועולה ופוסה ויורדת. ושל אלו היתה פוסה מיד. וכיון שידעו חכמים בדבר אמרו כל מה שברא הקדוש ברוך הוא לכבודו ברא שנאמר (ישעיהו מ"ג, ז') כל הנקרא בשמי ולכבודי יצרתיו אף עשיתיו. שלחו אחריהן ולא רצו לבוא עד שכפלו להן שכרן. שנים עשר מנה היו נוטלין ונתנו להן עשרים וארבע. °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי אומר עשרים וארבע היו נוטלין, ונתנו להן ארבעים ושמונה. אמרו להן, מפני מה אין אתם רוצין ללמד? אמרו להן מסורת היא בידינו מאבותינו שהבית הזה עתיד ליחרב. שלא ילמדו אחרים ויהיו עושין כן לפני עבודה זרה שלהן. בדברים הללו מזכירין אותן לשבח, שלא יצאה אשה של אחד מהן מבושמת מעולם, ולא עוד אלא כשהיה אחד מהן נושא אשה ממקום אחר היה פוסק עמה שלא תתבשם. אמר °רבי יוסי רבי יוסי בן חלפתא מצאתי תינוק אחד מבית אבטינס. אמרתי לו בני מאי זו משפחה אתה? אמר לי ממשפחת פלוני. אמרתי לו בני, אבותיך לפי שנתכוונו לרבות כבודם ולמעט כבוד שמים. לפיכך נתמעט כבודם וכבוד שמים נתרבה. אמר °רבי עקיבא רבי עקיבא שח לי שמעון בן לגס. מלקט הייתי עשבים אני ותינוק אחד של בית אבטינס, וראיתי אותו שבכה וראיתי אותו ששחק. אמרתי לו בני למה בכיתה? אמר לי על כבוד בית אבא שנתמעט. ולמה שחקתה? אמר לי על הכבוד המתוקן לצדיקים לעתיד לבא. ולמה נזכרתה עכשיו? אמר לו הרי מעלה עשן לנגדי. נומיתי  אמרתי לו בני תראהו לי. אמר לי מסורת בידי מאבותי שלא להראותו לבירייה. אמר °רבי יוחנן בן נורי רבי יוחנן בן נורי, פגע בי זקן אחד משל בית אבטינס אמר לי, רבי, לשעבר היו בית אבא צנועין והיו מוסרין את המגילה הזאת אלו לאלו. ועכשיו שאינן נאמנין, הילך את המגילה ותזהר בה. וכשבאתי והרציתי את הדברים לפני °רבי עקיבה רבי עקיבא, זלגו דמעיו ואמר מעתה אין אנו צריכין להזכירן לגנאי. וכולהן מצאו מתלא לדבריהן חוץ מבן קמצר. כיי דתנינן תמן, אלו הן הממונין שהיו במקדש וכ”ו בית גרמו על מעשה לחם הפנים בית אבטינס על מעשה הקטורת. חזקיה חזקיה בן רבי חייא° אמר, רבי סימון רבי שמעון בן פזי° ורבנן. חד אמר לא היו כולן ממונים בדור אחד אלא כשירי דור ודור בא למנות עליהן. וחורנה אמר כולם שימשו כאחד, ומי התנא שהיה באותו דור, מנה מה שבדורו. תנן, בן קטין עשה י”ב דדים לכיור, מונבז המלך היה עושה כל ידות הכלים של יום הכיפורים של זהב והיו מזכירין אותן לשבח. ואלו לגנאי: של בית גרמו לא רצו ללמד על מעשה לחם הפנים. של בית אבטינס לא רצו ללמד על מעשה הקטורת. הוגרס בן לוי היה יודע פרק בשיר ולא רצה ללמד. בן קמצר לא רצה ללמד על מעשה הכתב. על הראשונים נאמר "זכר צדיק לברכה", ועל אלו נאמר "שם רשעים ירקב" מאן דאמר שלא היו כולן ממונים בדור אחד אלא כשירי כל דור ודור בא למנות, אף בית גרמו והוגרס ובית אבטינס כשרים היו, ועל כולן אף שלא רצו ללמד כיוון שנתנו טעם לדבר מלבד בר קמצר הוא אומר (משלי י', ז') זכר צדיק לברכה. מאן דאמר מי שהיה באותו דור מנה מה שבדורו. על כולן הוא אומר (משלי י', ז') ושם רשעים ירקב. ועל מי נאמר זכר צדיק לברכה? על בן קטין וחביריו. ועל כולן היה °בן זומא שמעון בן זומא אומר משלך יתנו לך ובשמך קורין אותך ובשבחך מושיבין אותך

-----------------------------------דף כ[עריכה]

ירושלמי מאיר יומא כ


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף כ עמוד א] ואין שכחה לפני המקום ואין אדם נוגע במוכן לך:

הדרן עלך פרק אמר להם הממונה

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_יומא/פרק_שלישי&oldid=2805686"