ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת יומא/פרק שביעי

הוספת קישורים
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פרק שביעי – בא לו כהן גדול[עריכה]

בפרשת אחרי מות, בספר ויקרא, מפרק טז פסוק א, עד פרק טז פסוק לד.

מקראות גדולות על בפרשת אחרי מות - בפרשת אחרי מות במהדורה המבוארת

לחץ כאן להצגת התוכן    ↓   

כתיב

קישור לבפרשת אחרי מות במהדורת הכתיב

וידבר יהוה אל משה אחרי מות שני בני אהרן בקרבתם לפני יהוה וימתו

ויאמר יהוה אל משה דבר אל אהרן אחיך ואל יבא בכל עת אל הקדש מבית לפרכת אל פני הכפרת אשר על הארן ולא ימות כי בענן אראה על הכפרת

בזאת יבא אהרן אל הקדש בפר בן בקר לחטאת ואיל לעלה

כתנת בד קדש ילבש ומכנסי בד יהיו על בשרו ובאבנט בד יחגר ובמצנפת בד יצנף בגדי קדש הם ורחץ במים את בשרו ולבשם

ומאת עדת בני ישראל יקח שני שעירי עזים לחטאת ואיל אחד לעלה

והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו

ולקח את שני השעירם והעמיד אתם לפני יהוה פתח אהל מועד

ונתן אהרן על שני השעירם גורלות גורל אחד ליהוה וגורל אחד לעזאזל

והקריב אהרן את השעיר אשר עלה עליו הגורל ליהוה ועשהו חטאת

והשעיר אשר עלה עליו הגורל לעזאזל יעמד חי לפני יהוה לכפר עליו לשלח אתו לעזאזל המדברה

והקריב אהרן את פר החטאת אשר לו וכפר בעדו ובעד ביתו ושחט את פר החטאת אשר לו

ולקח מלא המחתה גחלי אש מעל המזבח מלפני יהוה ומלא חפניו קטרת סמים דקה והביא מבית לפרכת

ונתן את הקטרת על האש לפני יהוה וכסה ענן הקטרת את הכפרת אשר על העדות ולא ימות

ולקח מדם הפר והזה באצבעו על פני הכפרת קדמה ולפני הכפרת יזה שבע פעמים מן הדם באצבעו

ושחט את שעיר החטאת אשר לעם והביא את דמו אל מבית לפרכת ועשה את דמו כאשר עשה לדם הפר והזה אתו על הכפרת ולפני הכפרת

וכפר על הקדש מטמאת בני ישראל ומפשעיהם לכל חטאתם וכן יעשה לאהל מועד השכן אתם בתוך טמאתם

וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבאו לכפר בקדש עד צאתו וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל

ויצא אל המזבח אשר לפני יהוה וכפר עליו ולקח מדם הפר ומדם השעיר ונתן על קרנות המזבח סביב

והזה עליו מן הדם באצבעו שבע פעמים וטהרו וקדשו מטמאת בני ישראל

וכלה מכפר את הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח והקריב את השעיר החי

וסמך אהרן את שתי ידו [ידיו] על ראש השעיר החי והתודה עליו את כל עונת בני ישראל ואת כל פשעיהם לכל חטאתם ונתן אתם על ראש השעיר ושלח ביד איש עתי המדברה

ונשא השעיר עליו את כל עונתם אל ארץ גזרה ושלח את השעיר במדבר

ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם

ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה את עלתו ואת עלת העם וכפר בעדו ובעד העם

ואת חלב החטאת יקטיר המזבחה

והמשלח את השעיר לעזאזל יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה

ואת פר החטאת ואת שעיר החטאת אשר הובא את דמם לכפר בקדש יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו באש את ערתם ואת בשרם ואת פרשם

והשרף אתם יכבס בגדיו ורחץ את בשרו במים ואחרי כן יבוא אל המחנה

והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשתיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם

כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני יהוה תטהרו

שבת שבתון היא לכם ועניתם את נפשתיכם חקת עולם

וכפר הכהן אשר ימשח אתו ואשר ימלא את ידו לכהן תחת אביו ולבש את בגדי הבד בגדי הקדש

וכפר את מקדש הקדש ואת אהל מועד ואת המזבח יכפר ועל הכהנים ועל כל עם הקהל יכפר

והיתה זאת לכם לחקת עולם לכפר על בני ישראל מכל חטאתם אחת בשנה ויעש כאשר צוה יהוה את משה

עם ניקוד

קישור לבפרשת אחרי מות במהדורה המנוקדת

וַיְדַבֵּר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה אַחֲרֵי מוֹת שְׁנֵי בְּנֵי אַהֲרֹן בְּקָרְבָתָם לִפְנֵי יְהוָה וַיָּמֻתוּ.

וַיֹּאמֶר יְהוָה אֶל מֹשֶׁה דַּבֵּר אֶל אַהֲרֹן אָחִיךָ וְאַל יָבֹא בְכָל עֵת אֶל הַקֹּדֶשׁ מִבֵּית לַפָּרֹכֶת אֶל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָאָרֹן וְלֹא יָמוּת כִּי בֶּעָנָן אֵרָאֶה עַל הַכַּפֹּרֶת.

בְּזֹאת יָבֹא אַהֲרֹן אֶל הַקֹּדֶשׁ בְּפַר בֶּן בָּקָר לְחַטָּאת וְאַיִל לְעֹלָה.

כְּתֹנֶת בַּד קֹדֶשׁ יִלְבָּשׁ וּמִכְנְסֵי בַד יִהְיוּ עַל בְּשָׂרוֹ וּבְאַבְנֵט בַּד יַחְגֹּר וּבְמִצְנֶפֶת בַּד יִצְנֹף בִּגְדֵי קֹדֶשׁ הֵם וְרָחַץ בַּמַּיִם אֶת בְּשָׂרוֹ וּלְבֵשָׁם.

וּמֵאֵת עֲדַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל יִקַּח שְׁנֵי שְׂעִירֵי עִזִּים לְחַטָּאת וְאַיִל אֶחָד לְעֹלָה.

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ.

וְלָקַח אֶת שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם וְהֶעֱמִיד אֹתָם לִפְנֵי יְהוָה פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד.

וְנָתַן אַהֲרֹן עַל שְׁנֵי הַשְּׂעִירִם גּוֹרָלוֹת גּוֹרָל אֶחָד לַיהוָה וְגוֹרָל אֶחָד לַעֲזָאזֵל.

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת הַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַיהוָה וְעָשָׂהוּ חַטָּאת.

וְהַשָּׂעִיר אֲשֶׁר עָלָה עָלָיו הַגּוֹרָל לַעֲזָאזֵל יָעֳמַד חַי לִפְנֵי יְהוָה לְכַפֵּר עָלָיו לְשַׁלַּח אֹתוֹ לַעֲזָאזֵל הַמִּדְבָּרָה.

וְהִקְרִיב אַהֲרֹן אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וְשָׁחַט אֶת פַּר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לוֹ.

וְלָקַח מְלֹא הַמַּחְתָּה גַּחֲלֵי אֵשׁ מֵעַל הַמִּזְבֵּחַ מִלִּפְנֵי יְהוָה וּמְלֹא חָפְנָיו קְטֹרֶת סַמִּים דַּקָּה וְהֵבִיא מִבֵּית לַפָּרֹכֶת.

וְנָתַן אֶת הַקְּטֹרֶת עַל הָאֵשׁ לִפְנֵי יְהוָה וְכִסָּה עֲנַן הַקְּטֹרֶת אֶת הַכַּפֹּרֶת אֲשֶׁר עַל הָעֵדוּת וְלֹא יָמוּת.

וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וְהִזָּה בְאֶצְבָּעוֹ עַל פְּנֵי הַכַּפֹּרֶת קֵדְמָה וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת יַזֶּה שֶׁבַע פְּעָמִים מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ.

וְשָׁחַט אֶת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר לָעָם וְהֵבִיא אֶת דָּמוֹ אֶל מִבֵּית לַפָּרֹכֶת וְעָשָׂה אֶת דָּמוֹ כַּאֲשֶׁר עָשָׂה לְדַם הַפָּר וְהִזָּה אֹתוֹ עַל הַכַּפֹּרֶת וְלִפְנֵי הַכַּפֹּרֶת.

וְכִפֶּר עַל הַקֹּדֶשׁ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִפִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְכֵן יַעֲשֶׂה לְאֹהֶל מוֹעֵד הַשֹּׁכֵן אִתָּם בְּתוֹךְ טֻמְאֹתָם.

וְכָל אָדָם לֹא יִהְיֶה בְּאֹהֶל מוֹעֵד בְּבֹאוֹ לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ עַד צֵאתוֹ וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד בֵּיתוֹ וּבְעַד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל.

וְיָצָא אֶל הַמִּזְבֵּחַ אֲשֶׁר לִפְנֵי יְהוָה וְכִפֶּר עָלָיו וְלָקַח מִדַּם הַפָּר וּמִדַּם הַשָּׂעִיר וְנָתַן עַל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ סָבִיב.

וְהִזָּה עָלָיו מִן הַדָּם בְּאֶצְבָּעוֹ שֶׁבַע פְּעָמִים וְטִהֲרוֹ וְקִדְּשׁוֹ מִטֻּמְאֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.

וְכִלָּה מִכַּפֵּר אֶת הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ וְהִקְרִיב אֶת הַשָּׂעִיר הֶחָי.

וְסָמַךְ אַהֲרֹן אֶת שְׁתֵּי ידו [יָדָיו] עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר הַחַי וְהִתְוַדָּה עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאֶת כָּל פִּשְׁעֵיהֶם לְכָל חַטֹּאתָם וְנָתַן אֹתָם עַל רֹאשׁ הַשָּׂעִיר וְשִׁלַּח בְּיַד אִישׁ עִתִּי הַמִּדְבָּרָה.

וְנָשָׂא הַשָּׂעִיר עָלָיו אֶת כָּל עֲו‍ֹנֹתָם אֶל אֶרֶץ גְּזֵרָה וְשִׁלַּח אֶת הַשָּׂעִיר בַּמִּדְבָּר.

וּבָא אַהֲרֹן אֶל אֹהֶל מוֹעֵד וּפָשַׁט אֶת בִּגְדֵי הַבָּד אֲשֶׁר לָבַשׁ בְּבֹאוֹ אֶל הַקֹּדֶשׁ וְהִנִּיחָם שָׁם.

וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַמַּיִם בְּמָקוֹם קָדוֹשׁ וְלָבַשׁ אֶת בְּגָדָיו וְיָצָא וְעָשָׂה אֶת עֹלָתוֹ וְאֶת עֹלַת הָעָם וְכִפֶּר בַּעֲדוֹ וּבְעַד הָעָם.

וְאֵת חֵלֶב הַחַטָּאת יַקְטִיר הַמִּזְבֵּחָה.

וְהַמְשַׁלֵּחַ אֶת הַשָּׂעִיר לַעֲזָאזֵל יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.

וְאֵת פַּר הַחַטָּאת וְאֵת שְׂעִיר הַחַטָּאת אֲשֶׁר הוּבָא אֶת דָּמָם לְכַפֵּר בַּקֹּדֶשׁ יוֹצִיא אֶל מִחוּץ לַמַּחֲנֶה וְשָׂרְפוּ בָאֵשׁ אֶת עֹרֹתָם וְאֶת בְּשָׂרָם וְאֶת פִּרְשָׁם.

וְהַשֹּׂרֵף אֹתָם יְכַבֵּס בְּגָדָיו וְרָחַץ אֶת בְּשָׂרוֹ בַּמָּיִם וְאַחֲרֵי כֵן יָבוֹא אֶל הַמַּחֲנֶה.

וְהָיְתָה לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ תְּעַנּוּ אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ הָאֶזְרָח וְהַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכְכֶם.

כִּי בַיּוֹם הַזֶּה יְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לְטַהֵר אֶתְכֶם מִכֹּל חַטֹּאתֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה תִּטְהָרוּ.

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם.

וְכִפֶּר הַכֹּהֵן אֲשֶׁר יִמְשַׁח אֹתוֹ וַאֲשֶׁר יְמַלֵּא אֶת יָדוֹ לְכַהֵן תַּחַת אָבִיו וְלָבַשׁ אֶת בִּגְדֵי הַבָּד בִּגְדֵי הַקֹּדֶשׁ.

וְכִפֶּר אֶת מִקְדַּשׁ הַקֹּדֶשׁ וְאֶת אֹהֶל מוֹעֵד וְאֶת הַמִּזְבֵּחַ יְכַפֵּר וְעַל הַכֹּהֲנִים וְעַל כָּל עַם הַקָּהָל יְכַפֵּר.

וְהָיְתָה זֹּאת לָכֶם לְחֻקַּת עוֹלָם לְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מִכָּל חַטֹּאתָם אַחַת בַּשָּׁנָה וַיַּעַשׂ כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת מֹשֶׁה.

עם טעמים

קישור לבפרשת אחרי מות במהדורה עם טעמי המקרא

וַיְדַבֵּ֤ר יְהוָה֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה אַחֲרֵ֣י מ֔וֹת שְׁנֵ֖י בְּנֵ֣י אַהֲרֹ֑ן בְּקָרְבָתָ֥ם לִפְנֵי־יְהוָ֖ה וַיָּמֻֽתוּ׃

וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה דַּבֵּר֮ אֶל־אַהֲרֹ֣ן אָחִיךָ֒ וְאַל־יָבֹ֤א בְכָל־עֵת֙ אֶל־הַקֹּ֔דֶשׁ מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת אֶל־פְּנֵ֨י הַכַּפֹּ֜רֶת אֲשֶׁ֤ר עַל־הָאָרֹן֙ וְלֹ֣א יָמ֔וּת כִּ֚י בֶּֽעָנָ֔ן אֵרָאֶ֖ה עַל־הַכַּפֹּֽרֶת׃

בְּזֹ֛את יָבֹ֥א אַהֲרֹ֖ן אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ בְּפַ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר לְחַטָּ֖את וְאַ֥יִל לְעֹלָֽה׃

כְּתֹֽנֶת־בַּ֨ד קֹ֜דֶשׁ יִלְבָּ֗שׁ וּמִֽכְנְסֵי־בַד֮ יִהְי֣וּ עַל־בְּשָׂרוֹ֒ וּבְאַבְנֵ֥ט בַּד֙ יַחְגֹּ֔ר וּבְמִצְנֶ֥פֶת בַּ֖ד יִצְנֹ֑ף בִּגְדֵי־קֹ֣דֶשׁ הֵ֔ם וְרָחַ֥ץ בַּמַּ֛יִם אֶת־בְּשָׂר֖וֹ וּלְבֵשָֽׁם׃

וּמֵאֵ֗ת עֲדַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל יִקַּ֛ח שְׁנֵֽי־שְׂעִירֵ֥י עִזִּ֖ים לְחַטָּ֑את וְאַ֥יִל אֶחָ֖ד לְעֹלָֽה׃

וְהִקְרִ֧יב אַהֲרֹ֛ן אֶת־פַּ֥ר הַחַטָּ֖את אֲשֶׁר־ל֑וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד בֵּיתֽוֹ׃

וְלָקַ֖ח אֶת־שְׁנֵ֣י הַשְּׂעִירִ֑ם וְהֶעֱמִ֤יד אֹתָם֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה פֶּ֖תַח אֹ֥הֶל מוֹעֵֽד׃

וְנָתַ֧ן אַהֲרֹ֛ן עַל־שְׁנֵ֥י הַשְּׂעִירִ֖ם גּוֹרָל֑וֹת גּוֹרָ֤ל אֶחָד֙ לַיהוָ֔ה וְגוֹרָ֥ל אֶחָ֖ד לַעֲזָאזֵֽל׃

וְהִקְרִ֤יב אַהֲרֹן֙ אֶת־הַשָּׂעִ֔יר אֲשֶׁ֨ר עָלָ֥ה עָלָ֛יו הַגּוֹרָ֖ל לַיהוָ֑ה וְעָשָׂ֖הוּ חַטָּֽאת׃

וְהַשָּׂעִ֗יר אֲשֶׁר֩ עָלָ֨ה עָלָ֤יו הַגּוֹרָל֙ לַעֲזָאזֵ֔ל יָֽעֳמַד־חַ֛י לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה לְכַפֵּ֣ר עָלָ֑יו לְשַׁלַּ֥ח אֹת֛וֹ לַעֲזָאזֵ֖ל הַמִּדְבָּֽרָה׃

וְהִקְרִ֨יב אַהֲרֹ֜ן אֶת־פַּ֤ר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁר־ל֔וֹ וְכִפֶּ֥ר בַּֽעֲד֖וֹ וּבְעַ֣ד בֵּית֑וֹ וְשָׁחַ֛ט אֶת־פַּ֥ר הַֽחַטָּ֖את אֲשֶׁר־לֽוֹ׃

וְלָקַ֣ח מְלֹֽא־הַ֠מַּחְתָּה גַּֽחֲלֵי־אֵ֞שׁ מֵעַ֤ל הַמִּזְבֵּ֙חַ֙ מִלִּפְנֵ֣י יְהוָ֔ה וּמְלֹ֣א חָפְנָ֔יו קְטֹ֥רֶת סַמִּ֖ים דַּקָּ֑ה וְהֵבִ֖יא מִבֵּ֥ית לַפָּרֹֽכֶת׃

וְנָתַ֧ן אֶֽת־הַקְּטֹ֛רֶת עַל־הָאֵ֖שׁ לִפְנֵ֣י יְהוָ֑ה וְכִסָּ֣ה׀ עֲנַ֣ן הַקְּטֹ֗רֶת אֶת־הַכַּפֹּ֛רֶת אֲשֶׁ֥ר עַל־הָעֵד֖וּת וְלֹ֥א יָמֽוּת׃

וְלָקַח֙ מִדַּ֣ם הַפָּ֔ר וְהִזָּ֧ה בְאֶצְבָּע֛וֹ עַל־פְּנֵ֥י הַכַּפֹּ֖רֶת קֵ֑דְמָה וְלִפְנֵ֣י הַכַּפֹּ֗רֶת יַזֶּ֧ה שֶֽׁבַע־פְּעָמִ֛ים מִן־הַדָּ֖ם בְּאֶצְבָּעֽוֹ׃

וְשָׁחַ֞ט אֶת־שְׂעִ֤יר הַֽחַטָּאת֙ אֲשֶׁ֣ר לָעָ֔ם וְהֵבִיא֙ אֶת־דָּמ֔וֹ אֶל־מִבֵּ֖ית לַפָּרֹ֑כֶת וְעָשָׂ֣ה אֶת־דָּמ֗וֹ כַּאֲשֶׁ֤ר עָשָׂה֙ לְדַ֣ם הַפָּ֔ר וְהִזָּ֥ה אֹת֛וֹ עַל־הַכַּפֹּ֖רֶת וְלִפְנֵ֥י הַכַּפֹּֽרֶת׃

וְכִפֶּ֣ר עַל־הַקֹּ֗דֶשׁ מִטֻּמְאֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּמִפִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְכֵ֤ן יַעֲשֶׂה֙ לְאֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד הַשֹּׁכֵ֣ן אִתָּ֔ם בְּת֖וֹךְ טֻמְאֹתָֽם׃

וְכָל־אָדָ֞ם לֹא־יִהְיֶ֣ה׀ בְּאֹ֣הֶל מוֹעֵ֗ד בְּבֹא֛וֹ לְכַפֵּ֥ר בַּקֹּ֖דֶשׁ עַד־צֵאת֑וֹ וְכִפֶּ֤ר בַּעֲדוֹ֙ וּבְעַ֣ד בֵּית֔וֹ וּבְעַ֖ד כָּל־קְהַ֥ל יִשְׂרָאֵֽל׃

וְיָצָ֗א אֶל־הַמִּזְבֵּ֛חַ אֲשֶׁ֥ר לִפְנֵֽי־יְהוָ֖ה וְכִפֶּ֣ר עָלָ֑יו וְלָקַ֞ח מִדַּ֤ם הַפָּר֙ וּמִדַּ֣ם הַשָּׂעִ֔יר וְנָתַ֛ן עַל־קַרְנ֥וֹת הַמִּזְבֵּ֖חַ סָבִֽיב׃

וְהִזָּ֨ה עָלָ֧יו מִן־הַדָּ֛ם בְּאֶצְבָּע֖וֹ שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִהֲר֣וֹ וְקִדְּשׁ֔וֹ מִטֻּמְאֹ֖ת בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃

וְכִלָּה֙ מִכַּפֵּ֣ר אֶת־הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֥הֶל מוֹעֵ֖ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֑חַ וְהִקְרִ֖יב אֶת־הַשָּׂעִ֥יר הֶחָֽי׃

וְסָמַ֨ךְ אַהֲרֹ֜ן אֶת־שְׁתֵּ֣י ידו [יָדָ֗יו] עַ֨ל רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִיר֮ הַחַי֒ וְהִתְוַדָּ֣ה עָלָ֗יו אֶת־כָּל־עֲו‍ֹנֹת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאֶת־כָּל־פִּשְׁעֵיהֶ֖ם לְכָל־חַטֹּאתָ֑ם וְנָתַ֤ן אֹתָם֙ עַל־רֹ֣אשׁ הַשָּׂעִ֔יר וְשִׁלַּ֛ח בְּיַד־אִ֥ישׁ עִתִּ֖י הַמִּדְבָּֽרָה׃

וְנָשָׂ֨א הַשָּׂעִ֥יר עָלָ֛יו אֶת־כָּל־עֲו‍ֹנֹתָ֖ם אֶל־אֶ֣רֶץ גְּזֵרָ֑ה וְשִׁלַּ֥ח אֶת־הַשָּׂעִ֖יר בַּמִּדְבָּֽר׃

וּבָ֤א אַהֲרֹן֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וּפָשַׁט֙ אֶת־בִּגְדֵ֣י הַבָּ֔ד אֲשֶׁ֥ר לָבַ֖שׁ בְּבֹא֣וֹ אֶל־הַקֹּ֑דֶשׁ וְהִנִּיחָ֖ם שָֽׁם׃

וְרָחַ֨ץ אֶת־בְּשָׂר֤וֹ בַמַּ֙יִם֙ בְּמָק֣וֹם קָד֔וֹשׁ וְלָבַ֖שׁ אֶת־בְּגָדָ֑יו וְיָצָ֗א וְעָשָׂ֤ה אֶת־עֹֽלָתוֹ֙ וְאֶת־עֹלַ֣ת הָעָ֔ם וְכִפֶּ֥ר בַּעֲד֖וֹ וּבְעַ֥ד הָעָֽם׃

וְאֵ֛ת חֵ֥לֶב הַֽחַטָּ֖את יַקְטִ֥יר הַמִּזְבֵּֽחָה׃

וְהַֽמְשַׁלֵּ֤חַ אֶת־הַשָּׂעִיר֙ לַֽעֲזָאזֵ֔ל יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְרָחַ֥ץ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יָב֥וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃

וְאֵת֩ פַּ֨ר הַֽחַטָּ֜את וְאֵ֣ת׀ שְׂעִ֣יר הַֽחַטָּ֗את אֲשֶׁ֨ר הוּבָ֤א אֶת־דָּמָם֙ לְכַפֵּ֣ר בַּקֹּ֔דֶשׁ יוֹצִ֖יא אֶל־מִח֣וּץ לַֽמַּחֲנֶ֑ה וְשָׂרְפ֣וּ בָאֵ֔שׁ אֶת־עֹרֹתָ֥ם וְאֶת־בְּשָׂרָ֖ם וְאֶת־פִּרְשָֽׁם׃

וְהַשֹּׂרֵ֣ף אֹתָ֔ם יְכַבֵּ֣ס בְּגָדָ֔יו וְרָחַ֥ץ אֶת־בְּשָׂר֖וֹ בַּמָּ֑יִם וְאַחֲרֵי־כֵ֖ן יָב֥וֹא אֶל־הַֽמַּחֲנֶֽה׃

וְהָיְתָ֥ה לָכֶ֖ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֑ם בַּחֹ֣דֶשׁ הַ֠שְּׁבִיעִי בֶּֽעָשׂ֨וֹר לַחֹ֜דֶשׁ תְּעַנּ֣וּ אֶת־נַפְשֹֽׁתֵיכֶ֗ם וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ הָֽאֶזְרָ֔ח וְהַגֵּ֖ר הַגָּ֥ר בְּתוֹכְכֶֽם׃

כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃

שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הִיא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם חֻקַּ֖ת עוֹלָֽם׃

וְכִפֶּ֨ר הַכֹּהֵ֜ן אֲשֶׁר־יִמְשַׁ֣ח אֹת֗וֹ וַאֲשֶׁ֤ר יְמַלֵּא֙ אֶת־יָד֔וֹ לְכַהֵ֖ן תַּ֣חַת אָבִ֑יו וְלָבַ֛שׁ אֶת־בִּגְדֵ֥י הַבָּ֖ד בִּגְדֵ֥י הַקֹּֽדֶשׁ׃

וְכִפֶּר֙ אֶת־מִקְדַּ֣שׁ הַקֹּ֔דֶשׁ וְאֶת־אֹ֧הֶל מוֹעֵ֛ד וְאֶת־הַמִּזְבֵּ֖חַ יְכַפֵּ֑ר וְעַ֧ל הַכֹּהֲנִ֛ים וְעַל־כָּל־עַ֥ם הַקָּהָ֖ל יְכַפֵּֽר׃

וְהָֽיְתָה־זֹּ֨את לָכֶ֜ם לְחֻקַּ֣ת עוֹלָ֗ם לְכַפֵּ֞ר עַל־בְּנֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ מִכָּל־חַטֹּאתָ֔ם אַחַ֖ת בַּשָּׁנָ֑ה וַיַּ֕עַשׂ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְהוָ֖ה אֶת־מֹשֶֽׁה׃

עבודת היום כתובים בפרשת אחרי מות נקראים גם חטאת הכיפורים. פר לחטאת ואיל לעולה אותם מביא הכהן הגדול שעיר עזים לחטאת לה', שעיר עזים לעזאזל, ואיל אחד לעולה.

בפרשת אמור, בספר ויקרא, מפרק כג פסוק כז, עד פרק כג פסוק לב.

מקראות גדולות על בפרשת אמור - בפרשת אמור במהדורה המבוארת

לחץ כאן להצגת התוכן    ↓   

כתיב

קישור לבפרשת אמור במהדורת הכתיב

אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפרים הוא מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם והקרבתם אשה ליהוה

וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפרים הוא לכפר עליכם לפני יהוה אלהיכם

כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה ונכרתה מעמיה

וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי את הנפש ההוא מקרב עמה

כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדרתיכם בכל משבתיכם

שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשתיכם בתשעה לחדש בערב מערב עד ערב תשבתו שבתכם

עם ניקוד

קישור לבפרשת אמור במהדורה המנוקדת

אַךְ בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה יוֹם הַכִּפֻּרִים הוּא מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם וְהִקְרַבְתֶּם אִשֶּׁה לַיהוָה.

וְכָל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה כִּי יוֹם כִּפֻּרִים הוּא לְכַפֵּר עֲלֵיכֶם לִפְנֵי יְהוָה אֱלֹהֵיכֶם.

כִּי כָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר לֹא תְעֻנֶּה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְנִכְרְתָה מֵעַמֶּיהָ.

וְכָל הַנֶּפֶשׁ אֲשֶׁר תַּעֲשֶׂה כָּל מְלָאכָה בְּעֶצֶם הַיּוֹם הַזֶּה וְהַאֲבַדְתִּי אֶת הַנֶּפֶשׁ הַהִוא מִקֶּרֶב עַמָּהּ.

כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ חֻקַּת עוֹלָם לְדֹרֹתֵיכֶם בְּכֹל מֹשְׁבֹתֵיכֶם.

שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם.

עם טעמים

קישור לבפרשת אמור במהדורה עם טעמי המקרא

אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃

וְכָל־מְלָאכָה֙ לֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה כִּ֣י י֤וֹם כִּפֻּרִים֙ ה֔וּא לְכַפֵּ֣ר עֲלֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֖י יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃

כִּ֤י כָל־הַנֶּ֙פֶשׁ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־תְעֻנֶּ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְנִכְרְתָ֖ה מֵֽעַמֶּֽיהָ׃

וְכָל־הַנֶּ֗פֶשׁ אֲשֶׁ֤ר תַּעֲשֶׂה֙ כָּל־מְלָאכָ֔ה בְּעֶ֖צֶם הַיּ֣וֹם הַזֶּ֑ה וְהַֽאֲבַדְתִּ֛י אֶת־הַנֶּ֥פֶשׁ הַהִ֖וא מִקֶּ֥רֶב עַמָּֽהּ׃

כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֣א תַעֲשׂ֑וּ חֻקַּ֤ת עוֹלָם֙ לְדֹרֹ֣תֵיכֶ֔ם בְּכֹ֖ל מֹֽשְׁבֹֽתֵיכֶֽם׃

שַׁבַּ֨ת שַׁבָּת֥וֹן הוּא֙ לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם בְּתִשְׁעָ֤ה לַחֹ֙דֶשׁ֙ בָּעֶ֔רֶב מֵעֶ֣רֶב עַד־עֶ֔רֶב תִּשְׁבְּת֖וּ שַׁבַּתְּכֶֽם׃

קריאה בעל פה פרשת פינחס, בספר במדבר, מפרק כט פסוק ז, עד פרק כט פסוק יא.

מקראות גדולות על קריאה בעל פה פרשת פינחס - קריאה בעל פה פרשת פינחס במהדורה המבוארת

לחץ כאן להצגת התוכן    ↓   

כתיב

קישור לקריאה בעל פה פרשת פינחס במהדורת הכתיב

ובעשור לחדש השביעי הזה מקרא קדש יהיה לכם ועניתם את נפשתיכם כל מלאכה לא תעשו והקרבתם עלה ליהוה ריח ניחח פר בן בקר אחד איל אחד כבשים בני שנה שבעה תמימם יהיו לכם ומנחתם סלת בלולה בשמן שלשה עשרנים לפר שני עשרנים לאיל האחד עשרון עשרון לכבש האחד לשבעת הכבשים שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפרים ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם

עם ניקוד

קישור לקריאה בעל פה פרשת פינחס במהדורה המנוקדת

וּבֶעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי הַזֶּה מִקְרָא קֹדֶשׁ יִהְיֶה לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם כָּל מְלָאכָה לֹא תַעֲשׂוּ.

וְהִקְרַבְתֶּם עֹלָה לַיהוָה רֵיחַ נִיחֹחַ פַּר בֶּן בָּקָר אֶחָד אַיִל אֶחָד כְּבָשִׂים בְּנֵי שָׁנָה שִׁבְעָה תְּמִימִם יִהְיוּ לָכֶם.

וּמִנְחָתָם סֹלֶת בְּלוּלָה בַשָּׁמֶן שְׁלֹשָׁה עֶשְׂרֹנִים לַפָּר שְׁנֵי עֶשְׂרֹנִים לָאַיִל הָאֶחָד.

עִשָּׂרוֹן עִשָּׂרוֹן לַכֶּבֶשׂ הָאֶחָד לְשִׁבְעַת הַכְּבָשִׂים.

שְׂעִיר עִזִּים אֶחָד חַטָּאת מִלְּבַד חַטַּאת הַכִּפֻּרִים וְעֹלַת הַתָּמִיד וּמִנְחָתָהּ וְנִסְכֵּיהֶם.

עם טעמים

קישור לקריאה בעל פה פרשת פינחס במהדורה עם טעמי המקרא

וּבֶעָשׂוֹר֩ לַחֹ֨דֶשׁ הַשְּׁבִיעִ֜י הַזֶּ֗ה מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כָּל־מְלָאכָ֖ה לֹ֥א תַעֲשֽׂוּ׃

וְהִקְרַבְתֶּ֨ם עֹלָ֤ה לַֽיהוָה֙ רֵ֣יחַ נִיחֹ֔חַ פַּ֧ר בֶּן־בָּקָ֛ר אֶחָ֖ד אַ֣יִל אֶחָ֑ד כְּבָשִׂ֤ים בְּנֵֽי־שָׁנָה֙ שִׁבְעָ֔ה תְּמִימִ֖ם יִהְי֥וּ לָכֶֽם׃

וּמִנְחָתָ֔ם סֹ֖לֶת בְּלוּלָ֣ה בַשָּׁ֑מֶן שְׁלֹשָׁ֤ה עֶשְׂרֹנִים֙ לַפָּ֔ר שְׁנֵי֙ עֶשְׂרֹנִ֔ים לָאַ֖יִל הָאֶחָֽד׃

עִשָּׂרוֹן֙ עִשָּׂר֔וֹן לַכֶּ֖בֶשׂ הָאֶחָ֑ד לְשִׁבְעַ֖ת הַכְּבָשִֽׂים׃

שְׂעִיר־עִזִּ֥ים אֶחָ֖ד חַטָּ֑את מִלְּבַ֞ד חַטַּ֤את הַכִּפֻּרִים֙ וְעֹלַ֣ת הַתָּמִ֔יד וּמִנְחָתָ֖הּ וְנִסְכֵּיהֶֽם׃

מוספי יום הכיפורים כנאמר בפרשת פינחס פר איל ושבעה כבשים לעולה(כמו בראש השנה ובשמיני עצרת) שני כבשים לקרבן תמיד דכתיב את הכבש האחד תעשה בבקר ואת הכבש השני תעשה בין הערבים


פרק ז הלכה א
מתני’: ז_א בא לו כהן גדול לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא, ואם לאו באיסטלית  בגד לבן משלו. ז_ב חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן והסגן, נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל. עומד וקורא אחרי מות ואך בעשור, וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר, יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן ובעשור. שבחומש הפקודים קורא על פה, ומברך עליה ח' ברכות. על התורה ועל העבודה ועל ההודייה ועל מחילת העון ועל המקדש ועל ישראל ועל הכהנים ועל שאר התפילה. ז_ג הרואה כהן גדול שהוא קורא אינו רואה פר ושעיר הנשרפים. הרואה פר ושעיר הנשרפין אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא. לא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה ומלאכת שניהן היתה נעשית כאחת:

גמ’: מניין לקריאת הפרשה? אמר רבי אידי רבי אידי° בשם °רבי יצחק רבי יצחק כתיב (ויקרא אחרי מות טז לד) ויעש אהרון כאשר ציוה ה’ את משה. מה תלמוד לומר כאשר צוה ה' את משה, הרי היה יכול לומר ויעש כן? מיכן לקריאת הפרשה שיקרא את הציווי. אמר רבי אמי רבי אמי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, שירי עבודות כמו קריאת הפרשה שאינה מעכבת עובדן בבגדי לבן. אמר רבי מתנא רבי מתנא°, מתניתא אמרה כן דתנן, ואם לאו באיסטלית לבן משלו ומסתמא גם אם עבד בבגדי כהונה יעבוד בבגדי לבן. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בעי, למה לא יכול לעבדם בבגדי זהב, האם מפני שהן בחוץ? ואולי אסור לעבוד בבגדי זהב בחוץ הרי שחיטת פרה אדומה. הרי אינה אלא בחוץ והוא עובדה בבגדי זהב. אמר רבי יסא רבי אסי° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°, צריך לתקן ולומר , רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן כמו שמצינו בשחיטת פרה אדומה. וכי מצאנו שבשחיטת פרה אדומה רצה עובדה בבגדי זהב רצה עובדה בבגדי לבן? הרי חייב לשחוט בבגדי זהב תנן, חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת וראש הכנסת נותנו לסגן, הסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל. בכל אתר את אמר הולכין אצל התורה, והכא כהן גדול ביום הכיפורים ולמלך בהקהל את אמר מוליכין את התורה אצלן? ז_ד אלא על ידי שהן בני אדם גדולים התורה מתעלה בהן.

-----------------------------------דף לז[עריכה]

ירושלמי מאיר יומא לז


והא תמן מייבלין אוריתא גבי ריש גלותא  מוליכין תורה אל ראש הגולה אף כשהם עמי ארצות? אמר רבי יוסה ברבי בון רבי יוסי ברבי בון°. תמן על ידי שזרעו של דוד משוקע שם אינון עבדין לו כמנהג אבהתהון. תנן, וגולל את התורה ומניחה בחיקו ואומר, יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב? ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה. תמן תנינן, מדלגין בנביא ואין מדלגין בתורה, ז_ה ואף שמדלגין בנביא, אין מדלגין מנביא לנביא. ובנביא של שנים עשר מותר למה אין מדלגין בתורה? אמר רבי ירמיה רבי ירמיה° בשם רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש°, ז_ו שאין גוללין ספר תורה ברבים מפני כבוד הציבור . רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° בעי, הגע עצמך שהיתה פרשה קטנה קרובה ואין צורך לגלול, למה אין מדלגים? אלא כדי שישמעו ישראל תורה על סדר שישראל דורשין סמוכים. והא תנינן קורא אחרי מות ואך בעשור? שנייא היא שהיא סדרו של יום וכאילו קרא על הסדר. תדע לך דאמר רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° בכל מקום אינו קורא על פה והכא קורא. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° מפקד לבר עולא חזנא דכנישתא דבבלאי  ציוה אתבר עולא החזן של בהכנ"ס של עולי בבל, כד דהיא חדא אוריא  כאשר יש ספר תורה אחד וצריך שתים כגון בשבת וראש חדש, תהא גייל לה להדי פרוכתא  תגלול על הבמה. כד אינון תרתי  כאשר יש שני ספרי תורה, תי מייבל חדא ומייתא חדא  תביא אחד ותחזיר את השני ואל תוציא אחד ותגלול משום טורח ציבור: ז_ז ומברך עליה שמנה ברכות. על התורה, הבוחר בתורה ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם אשר נתן לנו תורת אמת וחיי עולם נטע בתוכינו ברוך אתה ה' הבוחר בתורה. על העבודה, שאותך נירא ונעבוד רצה ה' אלהינו ושכון בציון ויעבדוך עבדיך בירושלם. ברוך אתה ה' שאותך ביראה נעבד.. על ההודייה, הטוב לך להודות מודים אנחנו לך, אתה הוא ה' אלהינו ואלהי אבותינו, על כל הטובות והחסד והרחמים שגמלתנו ושעשיתה עמנו ועם אבותינו מלפנים, ואם אמרנו מטה רגלנו חסדך ה' יסעדנו. ברוך אתה ה' הטוב לך להודות.. על מחילת העון, מוחל עונות עמו ישראל ברחמים סלח לנו אבינו כי חטאנו לך, מחה והעבר פשעינו מנגד עיניך, כי רבים רחמיך. ברוך אתה ה' מוחל עונות עמו ישראל ברחמים. על המקדש, וחותם הבוחר במקדש. רבי אידי רבי אידי° אמר חותם השוכן בציון. על ישראל, חותם הבוחר בישראל. על הכהנים, חותם הבוחר בכהנים. על שאר, תפלה, ותחינה ובקשה שעמך ישראל צריכין להוושע לפניך ברוך אתה ה' שומע תפלה:

ירושלמי יומא, פרק ז, הלכה ב[עריכה]

רשימת כל הקרבנות ביום הכיפורים: שני כבשים לקרבן תמיד האחד בבקר השני בין הערבים מוספי יום הכיפורים כנאמר בפרשת פינחס פר איל ושבעה כבשים לעולה(כמו בראש השנה ובשמיני עצרת) עבודת היום כתובים בפרשת אחרי מות נקראים גם חטאת הכיפורים. פר לחטאת(שמכניס דמו לפנים) ואיל לעולה(אילו) אותם מביא הכהן הגדול שעיר עזים לחטאת לה'(שמכניס דמו לפנים), שעיר עזים לעזאזל, ואיל אחד לעולה(איל העם).


מתני:' ואם בבגדי בוץ קרא, קידש ידיו ורגליו ז_ח ופשט ירד וטבל פעם שלישית עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי זהב ולבש וקידש ידיו ורגליו. יצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים, דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ נעשה עם תמיד של שחר. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קריבין שנאמר מלבד עולת הבקר ופר העולה נעשה עימם. ושעיר הנעשה בחוץ ואימורים של פר ושעיר שניכנס דמם לפנים היו קריבין עם תמיד של בין הערבים שלשיטתם חלק מהמוספים נעשו עם תמיד של שחר וחלק עם תמיד של בין הערבים. קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל פעם רביעית עלה ונסתפג, הביאו לו בגדי לבן ולבש וקידש ידיו ורגליו נכנס להוציא את הכף ואת המחתה. קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל פעם חמישית עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי זהב ולבש קידש ידיו ורגליו, נכנס והקטיר את הקטורת ולהטיב את הנרות. קידש ידיו ורגליו ופשט ירד וטבל עלה ונסתפג. הביאו לו בגדי עצמו ולבש, מלווין אותו עד ביתו. ויום טוב היה עושה לכל אוהביו שיצא בשלום:
גמ: תנן, יצא ועשה את אילו ואת איל העם ואת שבעת כבשים תמימים, דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס , °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר עם תמיד של שחר היו קריבין. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° זו דברי °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס ו°רבי עקיבה רבי עקיבא, שלשיטתם חלק מהמוספים נעשו עם תמיד של שחר וחלק עם תמיד של בין הערבים. אבל לדברי חכמים כולהן היו קריבין עם תמיד של בין הערביים. אמר רבי חונה רב הונא° בשם רב יוסף רב יוסף°, אתיא ד°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס כ°בית שמאי בית שמאי. כמה ד°בית שמאי בית שמאי אמרי תדיר ומקודש מקודש קודם כמו בקידוש על היין בערב שבת שלבית שמאי מקדש על היום ואחר כך על היין אף שהיין תדיר. כן °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר תדיר ומקודש מקודש קודם, היך עבידה? עבודת היום מקודשת, ומוספי היום תדירין שבכל חג יש מוספין, עבודת היום קודמת למוספי היום. לכן ל°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אחר התמיד של שחר, קדם עובד את עבודת היום ורק אחר כך מקריב את המוספים. תני, הפר והאיל ואילו ואיל העם ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד של שחר, והשאר שעיר החטאת הנעשה בחוץ ואימורי הפר והשעיר שניכנס דמם לפנים היו קריבין עם תמיד של בין הערבים. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש° אמר, טעמא דהדן תנייא  של תנא זה, כדי לסמוך

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לז עמוד ב] חטאת שעיר חטאת חיצוני לחטאת פר ושעיר שניכנס דמם לפנים. ועולה פר ואיל ושבעת הכבשים לעולה תמיד של שחר. ואית דבעי מימר, הפר והאיל ושבעת כבשים תמימים היו קריבין עם תמיד של שחר, והשאר אילו ואיל העם היו קריבין עם תמיד של בין הערבים. והדין תנייא  ותנא זה חולק עבודות כפי הסדר שהן בפרשה. מאי טעמא? כתיב (ויקרא אחרי מות טז כד) ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם. כאמור בענין בפרשת אחרי מות, מה אמור בענין? אילו ואיל העם, שיעשה אותם עם תמיד של בין הערבים . אמר רבי בון בר חייא רבי בון בר חייא° שעיר החטאת החיצונה אינה קרבה עם תמיד של שחר אף שהיא מן המוספים בפרשת פינחס וכל המוספים האחרים נעשו עם תמיד של שחר . מאי טעמא? דכתיב (במדבר פינחס כט יא)שעיר עזים אחד חטאת מלבד חטאת הכפורים ועלת התמיד ומנחתה ונסכיהם. משמע שכבר קדמה חטאת הכפורים (פר ושעיר הנעשים בפנים) והם היו אחרי תמיד של שחר . כתיב אחר שילוח השעיר (ויקרא אחרי מות טז כג) ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם, מאיכן בא? מקריית הפרשה. ולהיכן הוא הולך? להוציא כף ומחתה. כתיב מיד אחר כך ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם. משמע שעולתו ועולת העם אחר הוצאת הכף והמחתה, ואת אמר הכין שבא להוציא את הכף והמחתה?. ולא כן אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° ז_ט הכל מודין בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד של בין הערבים והרי לא מקריבים אחר תמיד של בן הערבים? אמר °רבי יוסה בן חנינה רבי יוסה בן חנינה כל הפרשה כתובה על סדר חוץ מזו. שאף שעולתו ועולת העם נכתבו אחר הוצאת המחתה שהיתה אחר תמיד של בין הערבים , באמת הם היו נעשים קודם. רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° אומר , עוד היא אמורה על סדר. כי באמת הפסוק הזה לא עוסק בעבודה אלא בא ללמד שצריך קידוש בלבישת הבגדים לפני הכניסה לאהל מועד וקידוש בפשיטת הבגדים שנאמר ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבאו אל הקדש והניחם שם. ורחץ את בשרו במים במקום קדוש ולבש את בגדיו ויצא ועשה את עולתו ואת עולת העם. מאיכן בא? מקידוש ידים ורגלים הראשון שהיה בידו אחר שפשט את הבגדים הקדמים, ולאן הוא הולך לקידוש ידים ורגלים האחרון של אחר לבישת הבגדים החדשים. אמר רבי מנא רבי מנא° קומי רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא°, למה לית אנן אמרין חוץ מקידוש האחרון? שהרי רק אחרי הפשיטה כתוב ורחץ בשרו במים. ומנין שמקדש גם אחר לבישה? אמר לו שנייא היא דכתיב ובא ופשט את בגדי הבד אשר לבש. שאין תלמוד לומר אשר לבש, וכי עלת על דעתינו כלום הוא פושט אלא מה שהוא לובש. אם כן למה נאמר אשר לבש? הקיש פשיטה ללבישה. מה לבישה בקידוש ידים ורגלים אף פשיטה בקידוש ידים ורגלים. כתיב, ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש, וכי איני יודע שנכנס אל הקדש בבגדי לבן? בבואו אל הקדש למה לי? אמר רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת° ללמד שיש לך עבודה אחרת שהוא עובדה בבגדי לבן, ואי זו זו? זו הוצאת כף ומחתה. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן° הכל מודין בהוצאת כף ומחתה שהוא לאחר תמיד בין הערבים אחרת לא יהיו חמש טבילות: ולמה עבודת יום הכיפורים בבגדי לבן? אמר רבי חייה בר אבא רבי חייא בר אבא° כשירות של מעלן כך שירות של מטן, מה למעלן במלאכים נאמר (יחזקאל ט', ב') ואיש אחד בתוכם לבוש בדים אף למטן (ויקרא אחרי מות טז ד) כתנת בד קדש ילבש:

ירושלמי יומא, פרק ז, הלכה ג[עריכה]

מתני’: כהן גדול משמש בשמונה כלים. וההדיוט בארבעה. בכתנת ומכנסים במצנפת ואבנט. מוסיף עליו כהן גדול חושן ואפוד ומעיל וציץ. באילו נשאלין באורים ותומים. ואין נשאלין בהן להדיוט אלא למלך ולבית דין ולמי שצורך הצבור בו:

-----------------------------------דף לח[עריכה]

ירושלמי מאיר יומא לח


קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לח עמוד א]

גמ’: מפני מה כהן גדול משמש בשמנה כלים? רבי חנניה חברון דרבנן רבי חנניה חברון דרבנן° אמר כנגד המילה שהיא לח' ימים, על שם (מלאכי ב', ה') בריתי היתה אתו. מפני מה אינו משמש בבגדי זהב בעבודת היום? מפני הגאוה. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° על שם (משלי כ"ה, ו') אל תתהדר לפני מלך. רבי לוי רבי לוי° אמר לפי שאין קטיגור נעשה סניגור, אתמול כתיב בהם (שמות כי תשא לב לא) ויעשו להם אלהי זהב, ועכשיו הוא עומד ומשמש בבגדי זהב? תני רבי חייה רבי חייא רבה° . ולבשם, ובלו שם. ז_י שם היו גנוזין שם היו מרקיבין ולא היו כשירים ליום הכיפורים הבא. תנא °רבי דוסא רבי דוסא אומר כשרים הם לכהן הדיוט. תני °רבי רבי יהודה הנשיא אומר שתי תשובות בדבר תשובה אחת בבגדי כהן גדול, בגדים ששמשו קדושה חמורה ישמשו קדושה קלה? ואחת בבגדי כהן הדיוט, שהרי אבנטו של כהן גדול ביום הכיפורים של בוץ ושל כהן הדיוט של כלאים. תני לא נחלקו °רבי רבי יהודה הנשיא ו°רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון על אבניטו של כהן גדול ביום הכיפורים שהוא של בוץ, ועל שאר ימות השנה שיש בו כלאים. ועל מה נחלקו? על אבנטו של כהן הדיוט. ש°רבי רבי יהודה הנשיא אומר ז_יא יש בו כלאים. ו°רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון אומר אין בו כלאים. רבי יעקב בר אחא רבי יעקב בר אחא° ורבי אבהו רבי אבהו° אמרו בשם רבי יוחנן רבי יוחנן°. טעמא ד°רבי רבי יהודה הנשיא שנאמר (שמות תצוה כט לה) ועשית לאהרן ולבניו ככה, ככל אשר צויתי אתכה. מה בגדי אהרן יש בו כלאים, אף בגדי בניו יש בהן כלאים. מה עבד לה °רבי אלעזר ברבי שמעון רבי אלעזר ברבי שמעון? מה אהרן בראוי לו, אף בניו בראוי להן. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° כשם שהקרבנות מכפרין, כך הבגדים מכפרין. בכתונת ומכנסיים מצנפת ואבנט, כתונת היתה מכפרת על לובשי כלאים, ואית דבעי מימר על שופכי דמים, כמה דאת אמר (בראשית וישב לז לא) ויטבלו את הכתונת בדם. מכנסיים היה מכפר על גילוי עריות, כמה דאת אמר (שמות תצוה כח מב) ועשה להם מכנסי בד לכסות בשר ערוה. מצנפת היתה מכפרת על גסי הרוח, כמה דאת אמר (שמות תצוה כט ו) וישם את המצנפת על ראשו וגסי הרוח הולכים בראש זקוף, אבנט שהוא כנגד הלב היה מכפר על הגנבים ואית דבעי מימר על העוקמנים שאין פיהם וליבם שוה אמר רבי לוי רבי לוי°, ז_יב ל"ב אמה היה בו, והיה מעקמו לכאן ולכאן. חושן היה מכפר על מטי הדין, כמה דאת אמר (שמות תצוה כח טו) ועשית חשן משפט. אפוד היה מכפר על עבודה זרה, כמה דאת אמר (הושע ג', ד') ואין אפוד ותרפים אפוד לשאול בה' וטרפים לשאול בעבודה זרה. מעיל. אמר רבי סימון רבי שמעון בן פזי° בשם רבי יונתן דבית גוברין רבי יונתן דבית גוברין°, שני דברים לא היתה בהן כפרה, וקבעה להן התורה כפרה, ואלו הן. האומר לשון הרע, וההורג נפש בשגגה. האומר לשון הרע, לא היתה לו כפרה, וקבעה לו התורה כפרה זוגי המעיל. שנאמר (שמות תצוה כח לה) והיה על אהרן לשרת ונשמע קולו. יבא קול ויכפר על קול. ההורג נפש בשגגה לא היתה לו כפרה, וקבעה לו התורה כפרה, מיתת כהן גדול. שנאמר (במדבר מסעי לה כה) וישב בה עד מות הכהן גדול. תני °רבי אלעזר בן יעקב רבי אליעזר בן יעקב אומר. נאמרה כפרה בפנים בעבודת יום הכיפורים ונאמר כפרה בחוץ בעגלה ערופה, מה כפרה האמורה בחוץ בן הבקר מכפר על שופכי דמים. אף כפרה האמורה בפנים בן הבקר מכפר על שופכי דמים. ולמה אמרנו שאין כפרה אלא במיתת כהן גדול? כאן מיתת כהן גדול מכפר על שופכי דמים בשוגג כאן עגלה ערופה ופר יום הכיפורים מכפר על שופכי דמים במזיד. והא תני שנייא היא עגלה ערופה שמכפרת בין שוגג בין מזיד. ולמה אמרנו שרק מיתת כהן גדול מכפר על השוגג? אמר רבי יוסה רבי יוסי בר זבידא° כאן מיתת כהן גדול מכפר על חטא שידוע מי הרוצח. וכאן עגלה ערופה ופר מכפרים על חטא שאינו ידוע מי הרוצח. ציץ. אית דבעי מימר על המגדפים, אית דבעי מימר על עזי פנים. מאן דאמר על הגודפנין ניחא, דכתיב (שמואל א יז מט) ותטבע האבן במצחו. וגלית היה מחרף ומגדף. וכתיב (שמות תצוה כח לח) והיה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים: הרב חיים קנייבסקי • תולדות יצחק תבונות • 

^[דף לח עמוד ב] על מצחו תמיד. מאן דאמר על עזי פנים שנאמר (ירמיהו ג', ג') ומצח אשה זונה היה לך. ולמה נקרא שמם אורים ותומים? אורים שהן מאירין לישראל. ותומים שהן מתימין לפניהם את הדרך. שבעת שהיו ישראל תמימין, היו מכוונין להן את הדרך. שכן מצאנו שבידו שיקרו להן בגבע בנימין. אמר °רבי יהודה רבי יהודה בר אלעאי חס וחלילה לא בידו להם בגבע בנימין, שבראשונה אמר עלה ולא אמר נתתיו. ובשנייה אמר עלה ואמר נתתיו. תני, ז_יג ואין נשאלין שתי שאילות כאחת. אם נשאלו? אית תניי תני משיבו על הראשונה ואין משיבו על השנייה,. ואית תניי תני משיבו על השנייה ואינו משיבו על הראשונה. ואית תניי תני אינו משיבו לא על הראשונה ולא על השנייה. מאן דאמר משיבו על השנייה ואינו משיבו על הראשונה, מן הדא דכתיב (שמואל א כג י-יא) ויאמר דוד ה' אלהי ישראל וגו' היסגירני בעלי קעילה בידו?' הירד שאול? ויאמר ה’ ירד, שהשיבוהו רק על השניה. מאן דאמר משיבו על הראשונה ואינו משיבו על השנייה, דוד לא שאל כהוגן. לא צורכא אלא כך היה לו לשאול. הירד שאול? ואם ירד יסגרוני בעלי קעילה בידו? והשיבו לו על מה שהיה ראוי להישאל ראשון. מאן דאמר אינו משיבו לא על הראשונה ולא על האחרונה דכתיב(שמואל א ל ח) וישאל דוד בה' לאמר ארדף אחרי הגדוד הזה האשיגנו? ולא השיבו לו אלא מפני שדוד ביקש עליה רחמים שנאמר (שמואל א כג י-יא) ה' אלהי ישראל הגד נא לעבדך. תדע, לך שלא השיבו לו בגלל ששאל, אלא מפני שביקש רחמים שהרי שתים שאל והשיבו שלש (שמואל א ל ח) ויאמר לו רדף כי השג תשיג והצל תציל. אית תניי תני קול היה שומע. אית תניי תני הכתב בולט. מאן דאמר קול היה שומע ניחא דכתיב, וישמע את הקול. מאן דאמר ז_יד הכתב היה בולט, והא לית חי"ת ולא צד"י ולא קו"ף בשבטים? ז_טו אברהם יצחק יעקב כתוב עליהן, והא לית טי"ת בשבטים (בראשית ויחי מט כח) כל אלה שבטי ישראל היה חקוק עליהן.:

הדרן עלך פרק בא לו כהן גדול

אוחזר מתוך "https://he.wikisource.org/w/index.php?title=ביאור:ירושלמי_מאיר/מסכת_יומא/פרק_שביעי&oldid=2805684"