ביאור:ירושלמי מאיר/מסכת הוריות/פרק שני

פרק שני – הורה כהן משיח[עריכה]

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה א[עריכה]

מתני’: הורה ^ב_אכהן משיח לעצמו. שוגג ועשה שוגג. מביא פר. ^ב_בשוגג ועשה מזיד. מזיד ועשה שוגג. פטור. שהוריית ^ב_גכהן משיח לעצמו, כהוריית בית דין לציבור:

גמ’: כתיב (ויקרא ויקרא ד ב) נפש כי תחטא בשגגה מכל מצוות ה’ אשר לא תעשנה ועשה מאחת מהנה. וסמיך ליה (ויקרא ויקרא ד ג) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. הרי משיח כיחיד. מה יחיד אם אכל בהוריית בית דין, פטור. אף זה אם אכל בהוריית בית דין, פטור. אי מה יחיד אם אכל בשגגת עצמו בלא הורייה חייב. אף זה. אם אכל בשגגת עצמו בלא הורייה חייב _{ויביא פר}? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד ג) לאשמת העם. הרי אשמתו כאשמת העם. מה העם אינן מביאים פר, אלא אם כן הורו בית דין ועשו על פיהם. אבל אם עשו בשגגת עצמן אין מביאין פר. אף זה הכהן משיח אינו חייב פר אלא אם כן הורה בהעלם דבר ועשה בשגגת הוראתו. כתיב (ויקרא ויקרא ד ג) אם הכהן המשיח יחטא לאשמת העם. אית תניי תני, העם שנאמר בתורה הכוונה לבית דין. הקיש הכתוב כהן המשיח לבית דין. אי מה בית דין אם הורו הן, ועשו אחרים על פיהם, חייבין. אף זה, אם הורה הוא ועשו אחרים על פיו, יהיה חייב? תלמוד לומר (ויקרא ויקרא ד ג) והקריב על חטאתו אשר חטא. על מה שחטא בהוראת עצמו הוא מביא. ואינו מביא על מה שחטאו אחרים בהוראתו. אית תניי תני העם שנאמר בתורה הכוונה לציבור. הקיש הכתוב כהן המשיח לציבור. אי מה העם, הורו אחרים ועשו הן, חייבין פר. אף זה, הורו אחרים ועשה הוא יהא חייב פר? תלמוד לומר. והקריב על חטאתו אשר חטא. על מה שחטא בהוראת עצמו הוא מביא ואינו מביא על מה שחטא בהוראת אחרים. אמר °רבי יעקב רבי יעקב (תנא) בשם רבי אלעזר רבי אלעזר בן פדת °. והוא שיהא יודע לישא וליתן בהלכה. פשיטא. דאי לא כן, מה אנן

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ח עמוד ב] אמרין? ויש שוטים מורין ונקרא הוראה? משיח שאכל בהוריית בית דין, פטור. בהוריית משיח אחר, חייב. בהוריית בית דין פטור, שאין הוריית אחרים אצל הורייתן כלום. בהוריית משיח אחר חייב, והוא שהורה כיוצא בו והסכים עימו.

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה ב[עריכה]

מתני’: הורה בפני ^ב_דעצמו ועשה בפני עצמו, מתכפר לו בפני עצמו. הורה ^ב_העם הציבור ועשה עם הציבור, מתכפר לו עם הציבור. אין בית דין חייבין. עד שיורו לבטל מקצת, ולקיים מקצת, וכן ^ב_והמשיח. ולא ^ב_זבעבודה זרה. עד שיורו לבטל מקצת, ולקיים מקצת:

גמ’: הורו בית דין לאסור חלק וחלק להתיר, והורה אחריהן והחליף שמה שהתירו הם הוא אסר ומה שאסרו הם הוא התיר. פשיטא שאם עשה על פי הוראתו פטור. דכשהורה הוא להתיר מקצת החלב אחר שבית דין התירו קדם את השאר, נמצא שעקר כל הגוף ואין זו הוראה ופטור. אלא הורה הוא תחילה, והורו בית דין אחריו והחליפו. שאסרו מה שהתיר והתירו מה שאסר. האם אפילו כן כיוון שבין שניהם נעקר איסור, נעשית אצלו כעקירת גוף, ופטור? או מאחר שהורה הוא תחילה נדחת הורייתו בהורייתן, אינו נעשית אצלו כעקירת גוף וחייב? הורו בית דין והורה אחריהן כמותן. פשיטא שאם אכל בהוריית בית דין, פטור. אכל משחזרו בהן בית דין האם כיוון שבית דין חזרו בהם מאותו דין שהורה הוא, בטלה הוראתו. או כיוון שהוא לא חזר בו מהוראתו, נחשב כמי שאכל בהוריית עצמו וחייב? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

1 ב_א מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה א', סמ"ג עשין ריז :

2 ב_ב מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה ב', מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה ג', סמ"ג עשין ריז :

3 ב_ג מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה ג', מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה א':

[ע"ב]

4 ב_ד מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה א':

5 ב_ה מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה ד':

6 ב_ו מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה א':

7 ב_ז מיי' פ י"ד מהל' שגגות הלכה ב', סמ"ג עשין ריז :

-----------------------------------דף ט[עריכה]

ירושלמי מאיר הוריות ט

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד א] ולא מתניתא היא? דתנן, הורה בפני עצמו, מתכפר לו בפני עצמו. מפני שהורה בפני עצמו, ועשה בפני עצמו הא אם הורו בית דין בתחילה והורה עימהם. אף אם חזרו בהן, לאו הורה בפני עצמו בתחילה הוא, ואינו מביא בפני עצמו. אמור דבתרה, אבל אם הורה עם הציבור, ועשה עם הציבור. מתכפר לו עם הציבור. מפני שלא חזרו בהן בית דין. אבל אם חזרו בהן הבית דין והוא עשה. כהורה בפני עצמו הוא, וצריך להביא בפני עצמו. אלא מהא ליכא למשמע מינא

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה ג[עריכה]

מתני’: ^ב_חאין חייבין אלא על העלם דבר, עם שגגת המעשה. ^ב_טוכן המשיח. ולא בעבודה זרה, אלא על העלם דבר, עם שגגת המעשה:

גמ’: תנן, אין _{בית דין} חייבין אלא על העלם דבר, עם שגגת המעשה. אמר רבי זעירא רבי זעירא °, רב ירמיה רב ירמיה ° בעי. מתניתא ד°רבי מאיר רבי מאיר? איידן °רבי מאיר רבי מאיר? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °, °רבי מאיר רבי מאיר דאמר חובת בית דין היא. אמר רבי מנא רבי מנא ° מתניתין כ°רבי מאיר רבי מאיר. דתני תמן. הורו בית דין ועשו קהל. מת אחד מבית דין, פטורין. מת אחד מן הציבור, חייבין. מכאן שבית דין הם הבעלים של פר החטאת, לפיכך אם מת אחד מהם הרי הם פטורים, דהוה חטאת שמתו בעליה כ°רבי מאיר רבי מאיר. תנן, אמר °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי, חובת בית דין וחובת ציבורא היא ואף שמביאים עבור הציבור צריך להביא עבור בית דין. אמר לו °רבי מאיר רבי מאיר, אם לאחרים הוא _{הפר שבית דין סומכים עליו} פוטר לא כל שכן על עצמן? אמר לו יפטור לאחרים שיש להן במה לתלות _{שהם תלו בבית דין}. ואל יפטור לעצמו _{לבית דין} שאין לו במה לתלות _{שהם סמכו על עצמם}. תנן, ולא בעבודה זרה, אלא על העלם דבר עם שגגת המעשה. רבי ירמיה רבי ירמיה ° בעא קומי רבי זעירא רבי זעירא °. האם המשנה כ°רבי רבי יהודה הנשיא? ד°רבי רבי יהודה הנשיא אמר בעבודה זרה משיח חייב בשגגת מעשה אף ללא שגגת הוראה. דאין כרבנן, גם בעבודה זרה כהן משיח צריך העלם דבר. דתני משיח ועבודה זרה °רבי רבי יהודה הנשיא אמר בשגגת מעשה ורבנן אמרין בהעלם דבר. אמר לו למה אתה סובר שהמשנה כ°רבי רבי יהודה הנשיא, בגין דלא תנינן משיח בסיפא? והא קדמיתא _{במשנה הקדמת} תנן, ולא בעבודה זרה עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת, לא תנינן משיח, ומשיח בכלל. אף הכא אף על גב דלא תנינן משיח, משיח בכלל

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה ד[עריכה]

מתני’: ^ב_יאין חייבין, אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ^ב_יאוכן המשיח. ולא בעבודה זרה, אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת:

גמ’: _{בפר העלם דבר של ציבור} כתיב (ויקרא ויקרא ד ב) ונעלם דבר מעיני הקהל ועשו אחת מכל מצות ה'

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף ט עמוד ב] הייתי אומר, אף אוכלי שקצים ורמשים במשמע. נאמר כאן מעיני. ונאמר להלן גבי שגגת עבודה זרה (במדבר שלח טו כד) והיה אם מעיני העדה נעשתה בשגגה. מה מעיני שנאמר להלן, דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אף מעיני שנאמר כאן, דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. או מה מעיני שנאמר להלן גבי עבודה זרה, דבר שיש בו מיתת בית דין. אף מעיני שנאמר כאן דבר שיש בו מיתת בית דין? אמר רבי יוסי בר חנינה רבי יוסי בר חנינא °. מקום שממנו למדנו שיצאת עבודה זרה ללמד על מחוייבין כריתות, דרק בהן מביאים קרבן על שגגת הוראה, לא יצא עמה אלא כרת בלבד, אבל מיתה בעבודה זרה לא נרמזת שם בפרשה. אלא, ממקום אחר באת. °רבי רבי יהודה הנשיא אומר. גזרה שוה עליה, עליה. גבי שגגת הוראה נאמר (ויקרא ויקרא ד יד) ונודעה החטאת אשר חטאו עליה. ונאמר להלן גבי אחות אשה, (ויקרא אחרי מות יח יח) ואשה אל אחתה לא תקח לצרר לגלות ערותה עליה בחיה. מה עליה שנאמר להלן, דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. אף עליה שנאמר כאן, דבר שחייבין על זדונו כרת ועל שגגתו חטאת. ולמה לא דרש °רבי רבי יהודה הנשיא מעיני מעיני? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא °. אין ידרוש °רבי רבי יהודה הנשיא מעיני מעיני, על כרחך הייתה אומר, מה מעיני שנאמר להלן דבר שיש בו מיתת בית דין. אף מעיני שנאמר כאן, דבר שיש בו מיתת בית דין. דהא סוף סוף מיתת בית דין איתא בעבודה זרה ואף דלא כתיבה בהאי פרשה. לפום כן לא דרש °רבי רבי יהודה הנשיא מעיני מעיני. ולית סופיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא מידרוש מעיני מעיני? דלא כן, מניין ליה גבי עבודה זרה, דיחיד נשיא ומשיח אינם חייבין בקרבן אלא בדבר שזדונו כרת? כדתני, מתוך שיצאת הוראה בעבודה זרה לידון בעצמה, יכול יהו חייבין בהוראתן אפילו על דבר שאין זדונו כרת? כגון המגפף והמנשק דלית בהו כרת. נאמר כאן מעיני, ונאמר להלן מעיני, מה להלן דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת דנפקא לן בגזירה שווה מעליה דכתיב באחות אשתו. אף כאן בשגגת הוראה בעבודה זרה אינם חייבים אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. ואמאי קאמרת ד°רבי רבי יהודה הנשיא לא דריש כלל לגזירה שווה דמעיני? אמר רבי חנניה רבי חנניה דציפורין ° קומי רבי מנא רבי מנא °. ולית סופיה ד°רבי רבי יהודה הנשיא מידרוש מעיני מעיני? אם כן מנין ל°רבי רבי יהודה הנשיא בשגגת הוראת עבודה זרה, דאינם חייבים עד שיורו לבטל מקצת ולקיים מקצת? _{דהא בשאר מצות ילפינן ליה מדכתיב ונעלם דבר, ודרשינן דבר ולא כל הגוף, ושגגת הוראה בעבודה זרה על כרחך יליף ליה משם בגזירה שווה מעיני מעיני}. וכן מנין לו ל°רבי רבי יהודה הנשיא בשגגת הוראת עבודה זרה, שאינם חייבים אלא בהוראת בית דין הגדול? _{דגבי שגגת הוראה בשאר מצוות ילפינן מדכתיב, ואם כל עדת ישראל ישגו, ועל כרחך ילפינן מיניה לעבודה זרה בגזירה שווה מעיני מעיני}. אמר לו. מה את בעי מ°רבי רבי יהודה הנשיא? ד°רבי רבי יהודה הנשיא כדעתיה _{ולא יליף כלל גזירה שווה דמעיני מעיני, ובאמת ל°רבי רבי יהודה הנשיא בשגגת הוראה בעבודה זרה, אף בית דין קטן חייב, ואף אם עקר את כל הגוף חייב}. ד°רבי רבי יהודה הנשיא אמר משיח בעבודה זרה בשגגת המעשה אף שלא בהוראה. דאין כתיב זדון שגגה ליחיד שצריך גם הוראה אלא בשאר מצוות בלבד.

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

8 ב_ח מיי' פ י"ב מהל' שגגות הלכה א', מיי' פ י"ב מהל' שגגות הלכה ב', מיי' פ י"ג מהל' שגגות הלכה א':

9 ב_ט מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה א', מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה ג':

10 ב_י מיי' פ י"ב מהל' שגגות הלכה א':

11 ב_יא מיי' פ ט"ו מהל' שגגות הלכה ב':

[ע"ב]

-----------------------------------דף י[עריכה]

ירושלמי מאיר הוריות י

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד א] תנן התם, כתיב (ויקרא ויקרא ד ה) ולקח הכהן המשיח מדם הפר והביא אותו אל אוהל מועד. והביא אותו, מיעט קרבנו למצוה יחידית, למעט שעירה שמביא על שגגת עבודה זרה שלא יכנס דמה לפנים _{אלא מזה על מזבח החצון וקרי למצוה זו יחידית לפי שאינה כלולה עם שאר מצוות ויחד לה פרשה נפרדת} מה כ°רבי רבי יהודה הנשיא? ד°רבי רבי יהודה הנשיא אמר משיח בשיגגת המעשה הוא, אף שלא בשגגת הוראה ולא יליף עבודה זרה משאר מצוות בגזירה שווה מעיני מעיני. הכא נמי, לא יליף לענין דמו של שעיר עבודה זרה להכנס לפנים, מפר העלם דבר הבא על שאר מצוות שניכנס דמו לפנים. בגזירה שווה דמעיני מעיני. דאין כרבנן, כשם שלמדו שאף בעבודה זרה אינו חייב אלא בהוראה דגמרי גזירה שווה מעיני מעיני מהעלם דבר בשאר מצוות, אף לענין הכנסת הדם לפנים ילמדו משאר מצות. אמר רב הונא רב הונא ° דווקא לרבנן נצרכה. דאי כ°רבי רבי יהודה הנשיא, כיוון דלית ליה גזירה שווה דמעיני מעיני למה ליה למכתב אותו למעט שעיר עבודה זרה? אבל לרבנן כיוון דילפי עבודה זרה משאר מצוות בגזירה שווה של מעיני מעיני, הייתי חושב שכמו שדם הפר של העלם דבר נכנס לפנים. אף דם שעיר עבודה זרה יכנס לפנים, לכן כתב אותו ללמד שאותו אתה מכניס ואי אתה מכניס דם שעיר של עבודה זרה

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה ה[עריכה]

מתני’: ^ב_יבאין חייבין _{בהוראת בית דין}, על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. ^ב_יגואין מביאין אשם תלוי, על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. אבל חייבין, על עשה ועל לא תעשה שבנידה. ומביאין אשם תלוי, על עשה ועל לא תעשה שבנידה. ואי זו היא מצות עשה שבנידה? פרוש מן הנידה. ומצות לא תעשה? אל תבוא אל הנידה:

גמ’: תנן אין חייבין, על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. ואין מביאין אשם תלוי, על עשה ועל לא תעשה שבמקדש. אבל חייבים על עשה ולא תעשה שבנידה. _{שאם הורו שלא כדין ועשו ציבור על פיהם בעניין טומאת מקדש וקדשיו, אינם חייבים קרבן העלם דבר, אבל אם טעו והורו הלכה בעשה ולא תעשה שבנידה, חייבים קרבן העלם דבר של ציבור}. מאי טעמא אין מביאים אשם תלוי על עשה ולא תעשה שבמקדש? כהנא רב כהנא ° אמר. כיוון שעל טומאת מקדש וקדשיו אינו חייב עד שתהיה לו ידיעה בתחילה וידיעה בסוף והעלם בנתיים. ואם יש ידיעה בסוף לא שייך להביא אשם תלוי. השיב רבי שמואל בר אבדימי רבי שמואל בר אבדימי ° קומי רבי מנא רבי מנא ° ויהא כן במורים _{האם זה גם הסיבה} שאם הורו בית דין שלא כדין בעניין טומאת מקדש וקדשיו, לא יהיו חייבים קרבן העלם דבר? אמר לו אנן בעי נכנסין. _{שלא דיבר רב כהנא רב כהנא°, אלא על אנשים שנכנסו למקדש ומסופקים האם היו טמאים}. ואת מייתי לן מורים? מאי כדון? אמר רבי שמואל בר רב יצחק רב שמואל בר יצחק ° גזרה שווה מצוות מצוות. כתיב הכא גבי חטאת קבועה. (ויקרא ויקרא ד כז) ואם נפש אחת תחטא וגו' בעשותה אחת ממצות ה' אשר לא תעשינה. ובאשם תלוי כתיב, (ויקרא ויקרא ה יז) מכל מצות אשר לא תעשינה ולא ידע וגו'. וגבי הוראת בית דין נאמר, ואם כל עדת ישראל ישגו וגו' ועשו אחת מכל מצות ה' וגו'. מצות מצות. מה מצות שנאמר להלן בקבוע אף כאן בקבוע, מכאן שאינו מביא אשם תלוי, ואין חייבים בהוראת בית דין, אלא על דבר שזדונו כרת ושגגתו חטאת. יצא טומאת מקדש וקדשיו, ששגגתם קרבן עולה ויורד, שאינו מביא אשם תלוי ואין חייבים עליו בהוראת בית דין. תנן, אבל חייבים על מצות עשה שבנידה. פשיטא וכי אין חייבין על כל מצות עשה שבתורה? אמר °רבי מתניה רבי מתניה. לא אתינן מתני, אלא מילה דמייא למילה _{דבר שבנידה חייב אף שהוא דומה למה שפטרנו במקדש}. היך עבידא? נכנס למקדש טמא, חייב. נכנס טהור וניטמא. בא לו ^ב_ידבארוכה, חייב. ובקצרה, פטור. ודכוותה. היה משמש עם הטמאה, חייב. היה משמש^ב_טו עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי. בא לו בארוכה, חייב. ובקצרה, פטור. אי זו היא קצרה שלו? שימתין עד שיצן: אי זו רמז למצות עשה שבנידה? אמר רבי אבין רבי אבין ° דכתיב (ויקרא מצורע טו לא) והזרתם את בני ישראל מטומאתם. בשעה שהם בטומאתם, שאם אמרה לבעלה נטמאתי, לא יפרוש מיד אלא ימתין עד שימות האבר ויפרוש. רבי יונתן רבי יונתן (אמורא)° שלח שאל ל°רבי שמעון בי רבי יוסי בר לקונייא רבי שמעון בי רבי יוסי בר לקונייא. אזהרה למשמש עם הטמאה מניין? ובעא כיפה מיזרוק בתריה _{חיפש אבן לזרוק אחריו}. אמר ליה, מילה דמיינוקייא אמרין בכניסתא בכל יום, את שאיל לי? הרי פסוק מפורש הוא דכתיב (ויקרא אחרי מות יח יט) ואל אשה בנידת טומאתה לא תקרב לגלות ערותה. אמר ליה

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף י עמוד ב] לא צריכא ליה הדא אלא הא צורכא לי. היה משמש עם הטמאה, חייב. היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד. מהו שיהא חייב? אמר לו, לדא אנא ואת צריכא לן. נצא לחוץ ונלמד. נפקין ושמעון קליה דתנייא תני, כהדא דחזקיה חזקיה בן רבי חייא °. כתיב (ויקרא מצורע טו כד) ואם שכב ישכב איש אותה. אין לי אלא משמש עם הטמאה שהוא חייב. היה משמש עם הטהורה ואמרה לו נטמאתי ופירש מיד. מהו שיהא חייב? תלמוד לומר (ויקרא מצורע טו כד) ותהי נדתה עליו. ואפילו פירשה, נדתה עליו. מה יעשה? רב הושעיה רב הושעיה ° ורב יהודה רב יהודה ° אמרו בשם שמואל שמואל (אמורא)° ימתין עד שיצן. לא היצן? אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא ° קורא אני עליו ואל אשה בנדת טמאתה לא תקרב אל תפרוש. מנין דקריבה לשון פרישה הוא? אמר רב הונא רב הונא ° בשם רב אבא רב אבא °. כהדא דכתיב (ישעיהו ס"ה, ה') האומרים קרב _פרוש אליך, אל תגע בי, כי קידשתיך. מה יעשה כדי להצן? אמר רבי זעירא רבי זעירא °. יהא רואה את החרב, כאילו מחתכת בבשרו באבר וכל דעימה. רבי זעירא רבי זעירא ° ורבי תנחומא רבי תנחומא ° אמרו בשם רב חונה רב הונא °. יטוח ראשי אצבעותיו בכותל, ויהא מיצן. כתיב ביוסף (בראשית ויחי מט כד) ותשב באיתן קשתו. אמר רב שמואל בר נחמן רב שמואל בר נחמן °. נמתחה הקשת וחזרה, _{שכבר נתקשה האבר}. אמר רבי אבון רבי אבין °. נתפזר זרעו ויצא לו בציפרני ידיו. שנאמר (בראשית ויחי מט כד) ויפוזו זרועי ידיו. אמר רב חונה רב הונא ° בשם רב מתנה רב מתנא °. תלה עינוי וראה איקונין של אבינו, מיד הצר על שביקש לחטא. דכתיב (בראשית ויחי מט כד) מידי אביר יעקב. אמר רבי אבין רבי אבין °. אף איקונין של רחל ראה דכתיב (בראשית ויחי מט כד) משם רועה אבן ישראל

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה ו[עריכה]

מתני’: אין חייבין על שמיעת הקול, ועל ביטוי שפתים, ועל טומאת מקדש וקדשיו. ^ב_טזוהנשיא _מלך כיוצא בהן דברי °רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי. °רבי עקיבה רבי עקיבא אומר. הנשיא חייב בכולן, חוץ משמיעת קול. שהמלך ^ב_יזלא דן, ולא דנין אותו. לא מעיד, ולא מעידין אותו:

גמ’: אמר רבי יוחנן רבי יוחנן °. טעמא ד°רבי יוסי הגלילי רבי יוסי הגלילי שפטר נשיא וכהן משיח מקרבן עולה ויורד. דגבי קרבן עולה ויורד כתיב (ויקרא מצורע יד כא) ואם דל הוא, ואין ידו משגת. את שהוא ראוי לבוא לידי דלות. יצא משיח, שאינו ראוי לבוא לידי דלות. רבי שמעון בן לקיש ריש לקיש ° אמר דכתיב (ויקרא ויקרא ה ה) והיה כי יאשם לאחת מאלה. את שהוא חייב על כולן, חייב על מקצתן. ואת שאינו חייב על כולן, אינו חייב על מקצתן. יצא נשיא. שכיוון שפטור על שמיעת הקול, שהרי אינו בכלל עדות, פטור אף על השאר. רבי יצחק רבי יצחק ° שאל. מעתה לא יטמא בצרעת? דכתיב ואם דל הוא ואין ידו משגת? והא לא שייכא גבייהו, שאינו ראוי לבוא בדלות וכן דלות וכן דלי דלות. רב הושעיה רב הושעיה ° בעי. מעתה לריש לקיש ריש לקיש ° שסובר את שחייב על כולם חייב על מקצתם, אשה לא תהא חייבת על ביאת המקדש. שהרי אינה חייבת בשמיעת קול, שהאשה פסולה לעדות? _{והרי לא מצינו שאין האשה מביאה קרבן עולה ויורד על ביאת המקדש}. תנן, °רבי עקיבא רבי עקיבא אומר, הנשיא חייב בכולן. דכתיב בנשיא וכפר עליו הכהן מחטאתו. ובקרבן עולה ויורד כתיב וכפר עליו הכהן מחטאתו. ללמדך שהנשיא חייב בהן. אבל משיח פטור בכולן. אמר רבי יוסי רבי יוסי בר זבידא ° בשם רבי יוחנן רבי יוחנן °. טעמא ד°רבי עקיבה רבי עקיבא, דגבי עשירית האיפה של מנחת חביתין של כהן גדול כתיב (ויקרא צו ו יג) זה קרבן אהרן ובניו. זה הוא מביא, ואינו מביא עשירית האיפה אחרת _{למעט שאינו מביא קרבן עולה ויורד על טמאת מקדש וקדשיו}. רבי זעירא רבי זעירא ° בעא קומי רבי יסא רבי אסי °. ואינו מביא נדבה? אמר לו, חובה אינו מביא, נדבה הוא מביא. תנן, הנשיא חייב בכולן, חוץ משמיעת קול. שהמלך לא דן, ולא דנין אותו. לא מעיד, ולא מעידין אותו: כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. שהמלך לא מעיד ולא מעידין אותו, ולכן אינו מביא קרבן על שמיעת קול, ומה שכתוב לא דן, ולא דנין אותו. אגב גררה נסבה

ירושלמי הוריות, פרק ב, הלכה ז[עריכה]

מתני’: ^ב_יחכל מצות שבתורה שחייבין על זדונן כרת ועל שגגתן חטאת, היחיד מביא

עין משפט ונר מצוה:
[ע"א]

12 ב_יב מיי' פ י"ב מהל' שגגות הלכה א', סמ"ג עשין ריז :

13 ב_יג מיי' פ ח' מהל' שגגות הלכה א':

14 ב_יד מיי' פ י"א מהל' שגגות הלכה ג', מיי' פ ג' מהל' ביאת המקדש הלכה כ"א, מיי' פ ג' מהל' ביאת המקדש הלכה כ"ב, מיי' פ ג' מהל' ביאת המקדש הלכה כ"ג:

15 ב_טו מיי' פ ד' מהל' איסורי ביאה הלכה י"א, טור ושו"ע יו"ד סי' קפ"ה סעיף ד', סמ"ג לאוין קיא, סמ"ג עשין ריג :

[ע"ב]

16 ב_טז מיי' פ י' מהל' שגגות הלכה ז':

17 ב_יז מיי' פ ב' מהל' סנהדרין הלכה ה', מיי' פ ג' מהל' מלכים הלכה ז':

18 ב_יח מיי' פ א' מהל' שגגות הלכה ד':

-----------------------------------דף יא[עריכה]

ירושלמי מאיר הוריות יא

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד א] כשבה או שעירה, והנשיא ^ב_יטשעיר, ^ב_כומשיח ^ב_כאובית דין מביאין פר.^ב_כב ובעבודה זרה. היחיד והנשיא והמשיח, מביאין שעירה _{דכתיב נפש}. ^ב_כגובית דין פר ושעיר. פר לעולה ושעיר לחטאת. אשם תלוי. ^ב_כדהנשיא ^ב_כהוהיחיד חייבין, ^ב_כוומשיח ^ב_כזובית דין פטורין. אשם ^ב_כחוודאי. היחיד והנשיא והמשיח חייבין, ובית דין פטורין. על ^ב_כטשמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו. בית דין פטורין, ^ב_להיחיד והנשיא והמשיח חייבין. אלא, שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו, דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. ומה הן מביאין? ^ב_לאקרבן עולה ויורד. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, הנשיא מביא שעיר:

גמ’: באשם תלוי כתיב (ויקרא ויקרא ה יז) ואם נפש כי תחטא וגו'. ולא ידע ואשם. נפש, לרבות הנשיא לאשם תלוי. ולמה לא מרבה גם כהן משיח שיביא אשם תלוי? דכתיב באשם תלוי (ויקרא ויקרא ה יח) וכפר עליו הכהן על שגגתו אשר שגג. את שהוא בשגגת המעשה חייב באשם תלוי. יצא משיח שאינו בשגגת המעשה _{שאינו חייב עד שישגוג בהוראה}. וכ°רבי רבי יהודה הנשיא דהוא אמר דמשיח בעבודה זרה בשגגת המעשה הוא. למה לא נרבה אף משיח לאשם תלוי? את שהוא בשגגת מעשה לכל הדברים. יצא משיח, שאינו בשגגת מעשה לכל הדברים. באשם ודאי כתיב (ויקרא ויקרא ה טו) נפש כי תמעול מעל וחטאה בשגגה מקדשי ה’. ותני, נפש לרבות הנשיא ומשיח. הכא את אמר לרבות הנשיא בלבד. והכא את אמר לרבות נשיא ומשיח? משום דכתיב כחטאת כאשם. את שהוא חייב בחטאת, חייב באשם. משיח שחייב חטאת חייב אשם. והא דאיתקש חטאת לאשם, באשם ודאי דווקא דמה חטאת מכפרת וממרקת החטא לגמרי, אף אשם ודאי מכפר וממרק. יצא אשם תלוי שהוא מכפר ומשייר. תנן, על שמיעת הקול וביטוי שפתים וטומאת מקדש וקדשיו, בית דין פטורין. היחיד והנשיא והמשיח חייבין. אלא, שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו, דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. כיני מתניתא _{כך כוונת המשנה}. אלא שאין הנשיא חייב על שמיעת הקול, דברי הכל. ואין כהן גדול חייב על טמאת מקדש וקדשיו דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי. תנן, אלא שאין כהן גדול חייב על טומאת מקדש וקדשיו דברי °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי מאי טעמא ד°רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי? אמר רבי יוחנן רבי יוחנן ° דכתיב (ויקרא אמור כא יב) מן המקדש לא יצא ולא יחלל. במקום שאחר אם לא יצא חילל, זה אף אם לא יצא אינו מחלל. רבי אשיאן רבי אשיאן °, רבי יונה רבי יונה ° ורבי בון בר כהנא רבי בון בר כהנא ° מקשי. והכתיב (ויקרא אמור כא יד) אלמנה וגרושה וחללה זונה את אלה לא יקח ולא יחלל. וכי אפשר לומר במקום שאחר אם לקח חילל, זה אם לקח אינו מחלל?

קישורים: במהדורה המקורית בוויקיטקסט • צורת הדף באתר היברובוקס • שיעורי שמע בקול הלשון

מפרשים:

^[דף יא עמוד ב] מאי כדון _{מה הטעם של °רבי שמעון רבי שמעון בר יוחאי}? אמר חזקיה חזקיה בן רבי חייא ° דכתיב (במדבר חקת יט כ) ונכרתה הנפש ההיא מתוך הקהל. את שקרבנו שוה לקהל חייב על טמאת מקדש וקדשיו, יצא משיח שלא שוה קרבנו לקהל. התיבון הרי נשיא. הרי לא שוה קרבנו לקהל וחייב על טמאת מקדש וקדשיו? שוה ביום הכיפורים שאף הוא מתכפר עם כל ישראל. הרי אחיו הכהנים לא שוו ביום הכיפורים לשאר קהל שהם מתכפרים בפר כהן גדול והם חייבים על טמאת מקדש וקדשיו? שוו בשאר ימות השנה. רבי יודן בר שלום רבי יודן בר שלום ° אמר. שכן כולם שוו במתן דמים בחוץ, ששעיר המשתלח מכפר גם על הכהנים. תנן, ומה הן מביאין על טמאת מקדש וקדשיו? קרבן עולה ויורד. °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס אומר, הנשיא מביא שעיר. אמר רבי יוחנן רבי יוחנן °. לא אמר °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, שנשיא מביא שעיר בטומאת מקדש וקדשיו, אלא מפני שיש בה כריתות, ודומה לשאר חטאות שעליהם נשיא מביא שעיר. רב הושעיה רב הושעיה ° בעי. אלא מעתה אפילו בעבודה זרה נמי נשיא יביא שעיר כמו בחטאת קבועה, שהרי גם בה יש כריתות. ולמה מביא שעירה כמו כל אחד מישראל? אמר רבי יונה רבי יונה °. מיסבור סבר רבי הושעיה רבי אושעיא רבה °. דכיוון שאינו בא לידי עניות נעקר מכל הפרשה וכהדיוט עשיר עביד ליה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס. כמו שהדיוט עשיר מביא כשבה כחטאת רגילה, נשיא מביא שעיר כמו בשאר חטאים. אמר רבי מנא רבי מנא °, אין כהדיוט עשיר עביד ליה °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, שיביא שעיר אפילו על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים. והא תני, לא נחלקו °רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, וחכמים על שמיעת קול ועל ביטוי שפתים, שאינו מביא שעיר אלא שעירה. ועל מה נחלקו? על טומאת מקדש וקדשיו. ש°רבי אליעזר רבי אליעזר בן הורקנוס, אומר. הואיל והוא בהיכרת. ואם כדברכם, למה לא מביא שעיר אלא שעירה? התיבון הרי נשיא בעבודה זרה אינו מביא שעיר אלא שעירה: רואים שמה שהנשיא מביא שעיר על טמאת מקדש וקדשיו אין זה בגלל שניתק מהפרשה אלא שכך גזרת הכתוב