ביאור:ושננתם ביצה ג משנה ג

משנה ג'

בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת לֹא יִשְׁחוֹט, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ כַזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ. שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בַמּוֹט וּבַמּוֹטָה. אֲבָל מֵבִיא בְיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים:

בְּהֵמָה מְסֻכֶּנֶת לֹא יִשְׁחוֹט, אֶלָּא אִם כֵּן יֵשׁ שָׁהוּת בַּיּוֹם לֶאֱכֹל מִמֶּנָּה כַּזַּיִת צָלִי במקרה ולאדם יש בהמה מסוכנת, דהיינו: בהמה שחולה והוא ירא שמא אם ימתין מלשחוט אותה היא תמות וכתוצאה מכך יהיה לו הפסד, אלא שהוא כבר אכל את סעודתו ואינו צריך לאכול את בשר הבהמה עתה, הדין הוא שאם יש מספיק זמן עד שייצא יום טוב כדי שהוא יוכל לצלות את הבהמה ולאכול ממנה כזית (אפילו שאינו אוכל את הבשר בפועל), מותר לו לשחוט את הבהמה. רַבִּי עֲקִיבָא אוֹמֵר, אֲפִלּוּ כַזַּיִת חַי מִבֵּית טְבִיחָתָהּ ר' עקיבא מקל יותר מתנא קמא, וסובר שאפילו אם אין מספיק זמן לצלות את הבהמה, אלא שהוא יוכל לאכול כזית בשר חי ממקום שחיטתה, הדבר מותר (הסיבה שהביא דווקא מקום זה של מקום שחיטתה היא משום שבמקום זה אין צריך להפשיט את העור והזמן שיעבור מרגע שחיטת הבהמה ועד לשחיטתה יהיה קצר יותר). שְׁחָטָהּ בַּשָּׂדֶה, לֹא יְבִיאֶנָּה בַמּוֹט וּבַמּוֹטָה. אֲבָל מֵבִיא בְיָדוֹ אֵבָרִים אֵבָרִים במקרה ושחט הבהמה בשדה, אסור לו להביא את בשר הבהמה כשהיא נמצאת על מוט, משום שבכך הוא מפרסם את הדבר ויש בכך משום זלזול ביום טוב, אך מותר לו להביא את הבשר חתוך אברים אברים, למרות שעל ידי כך הוא צריך ללכת לשדה פעמים רבות יותר: