ביאור:דניאל ד
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
קיצור דרך: a3404
בראשית שמות ויקרא במדבר דברים - יהושע שופטים שמואל מלכים ישעיהו ירמיהו יחזקאל תרי עשר - תהלים משלי איוב חמש מגילות דניאל עו"נ דה"י
דניאל פרק א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב (מהדורות נוספות של דניאל ד)
א
אֲנָה נְבוּכַדְנֶצַּר שְׁלֵה הֲוֵית בְּבֵיתִי וְרַעְנַן בְּהֵיכְלִי.
ב
חֵלֶם חֲזֵית וִידַחֲלִנַּנִי, וְהַרְהֹרִין עַל מִשְׁכְּבִי, וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי יְבַהֲלֻנַּנִי.
ג
וּמִנִּי שִׂים טְעֵם: לְהַנְעָלָה קָדָמַי לְכֹל חַכִּימֵי בָבֶל, דִּי פְשַׁר חֶלְמָא יְהוֹדְעֻנַּנִי.
ד
בֵּאדַיִן (עללין) עָלִּין חַרְטֻמַיָּא, אָשְׁפַיָּא, (כשדיא) כַּשְׂדָּאֵי וְגָזְרַיָּא, וְחֶלְמָא אָמַר אֲנָה קֳדָמֵיהוֹן וּפִשְׁרֵהּ לָא מְהוֹדְעִין לִי.
ה
וְעַד אָחֳרֵין עַל קָדָמַי דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּשֻׁם אֱלָהִי, וְדִי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בֵּהּ, וְחֶלְמָא קָדָמוֹהִי אַמְרֵת:
ו
"בֵּלְטְשַׁאצַּר רַב חַרְטֻמַיָּא דִּי אֲנָה יִדְעֵת דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ וְכָל רָז לָא אָנֵס לָךְ, חֶזְוֵי חֶלְמִי דִי חֲזֵית וּפִשְׁרֵהּ אֱמַר.
ז
וְחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי, חָזֵה הֲוֵית, וַאֲלוּ אִילָן בְּגוֹא אַרְעָא וְרוּמֵהּ שַׂגִּיא.
ח
רְבָה אִילָנָא וּתְקִף, וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא, וַחֲזוֹתֵהּ לְסוֹף כָּל אַרְעָא.
ט
עָפְיֵהּ שַׁפִּיר, וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא, וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ, תְּחֹתוֹהִי תַּטְלֵל חֵיוַת בָּרָא, וּבְעַנְפוֹהִי (ידרון) יְדוּרָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא, וּמִנֵּהּ יִתְּזִין כָּל בִּשְׂרָא.
י
חָזֵה הֲוֵית בְּחֶזְוֵי רֵאשִׁי עַל מִשְׁכְּבִי, וַאֲלוּ עִיר וְקַדִּישׁ מִן שְׁמַיָּא נָחִת.
יא
קָרֵא בְחַיִל וְכֵן אָמַר: גֹּדּוּ אִילָנָא וְקַצִּצוּ עַנְפוֹהִי, אַתַּרוּ עָפְיֵהּ וּבַדַּרוּ אִנְבֵּהּ, תְּנֻד חֵיוְתָא מִן תַּחְתּוֹהִי וְצִפְּרַיָּא מִן עַנְפוֹהִי.
יב
בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ, וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ בְּדִתְאָא דִּי בָרָא, וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע, וְעִם חֵיוְתָא חֲלָקֵהּ בַּעֲשַׂב אַרְעָא.
יג
לִבְבֵהּ מִן (אנושא) אֲנָשָׁא יְשַׁנּוֹן, וּלְבַב חֵיוָה יִתְיְהִב לֵהּ, וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי.
יד
בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא, עַד דִּבְרַת דִּי יִנְדְּעוּן חַיַּיָּא דִּי שַׁלִּיט (עליא) עִלָּאָה בְּמַלְכוּת (אנושא) אֲנָשָׁא, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ, וּשְׁפַל אֲנָשִׁים יְקִים (עליה) עֲלַהּ.
טו
דְּנָה חֶלְמָא חֲזֵית אֲנָה מַלְכָּא נְבוּכַדְנֶצַּר, (ואנתה) וְאַנְתְּ בֵּלְטְשַׁאצַּר פִּשְׁרֵא אֱמַר, כָּל קֳבֵל דִּי כָּל חַכִּימֵי מַלְכוּתִי לָא יָכְלִין פִּשְׁרָא לְהוֹדָעֻתַנִי, (ואנתה) וְאַנְתְּ כָּהֵל, דִּי רוּחַ אֱלָהִין קַדִּישִׁין בָּךְ".
טז
אֱדַיִן דָּנִיֵּאל דִּי שְׁמֵהּ בֵּלְטְשַׁאצַּר אֶשְׁתּוֹמַם כְּשָׁעָה חֲדָה וְרַעְיֹנֹהִי יְבַהֲלֻנֵּהּ. עָנֵה מַלְכָּא וְאָמַר: "בֵּלְטְשַׁאצַּר חֶלְמָא וּפִשְׁרֵא אַל יְבַהֲלָךְ". עָנֵה בֵלְטְשַׁאצַּר וְאָמַר: "(מראי) מָרִי! חֶלְמָא (לשנאיך) לְשָׂנְאָךְ וּפִשְׁרֵהּ (לעריך) לְעָרָךְ.
יז
אִילָנָא דִּי חֲזַיְתָ דִּי רְבָה וּתְקִף, וְרוּמֵהּ יִמְטֵא לִשְׁמַיָּא וַחֲזוֹתֵהּ לְכָל אַרְעָא.
יח
וְעָפְיֵהּ שַׁפִּיר וְאִנְבֵּהּ שַׂגִּיא וּמָזוֹן לְכֹלָּא בֵהּ, תְּחֹתוֹהִי תְּדוּר חֵיוַת בָּרָא וּבְעַנְפוֹהִי יִשְׁכְּנָן צִפֲּרֵי שְׁמַיָּא.
יט
(אנתה) אַנְתְּ הוּא מַלְכָּא דִּי רְבַית וּתְקֵפְתְּ, וּרְבוּתָךְ רְבָת וּמְטָת לִשְׁמַיָּא וְשָׁלְטָנָךְ לְסוֹף אַרְעָא.
כ
וְדִי חֲזָה מַלְכָּא עִיר וְקַדִּישׁ נָחִת מִן שְׁמַיָּא וְאָמַר 'גֹּדּוּ אִילָנָא וְחַבְּלוּהִי בְּרַם עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי בְּאַרְעָא שְׁבֻקוּ וּבֶאֱסוּר דִּי פַרְזֶל וּנְחָשׁ בְּדִתְאָא דִּי בָרָא, וּבְטַל שְׁמַיָּא יִצְטַבַּע וְעִם חֵיוַת בָּרָא חֲלָקֵהּ עַד דִּי שִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן עֲלוֹהִי'.
כא
דְּנָה פִשְׁרָא מַלְכָּא, וּגְזֵרַת (עליא) עִלָּאָה הִיא דִּי מְטָת עַל (מראי) מָרִי מַלְכָּא.
כב
וְלָךְ טָרְדִין מִן אֲנָשָׁא, וְעִם חֵיוַת בָּרָא לֶהֱוֵה מְדֹרָךְ, וְעִשְׂבָּא כְתוֹרִין לָךְ יְטַעֲמוּן, וּמִטַּל שְׁמַיָּא לָךְ מְצַבְּעִין, וְשִׁבְעָה עִדָּנִין יַחְלְפוּן (עליך) עֲלָךְ, עַד דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּיט (עליא) עִלָּאָה בְּמַלְכוּת אֲנָשָׁא, וּלְמַן דִּי יִצְבֵּא יִתְּנִנַּהּ.
כג
וְדִי אֲמַרוּ לְמִשְׁבַּק עִקַּר שָׁרְשׁוֹהִי דִּי אִילָנָא - מַלְכוּתָךְ לָךְ קַיָּמָה, מִן דִּי תִנְדַּע דִּי שַׁלִּטִן שְׁמַיָּא.
כד
לָהֵן מַלְכָּא מִלְכִּי עצתי. ויש כאן לשון נופל על לשון יִשְׁפַּר (עליך) עֲלָךְ, (וחטיך) וַחֲטָאָךְ בְּצִדְקָה פְרֻק, וַעֲוָיָתָךְ בְּמִחַן עֲנָיִן, הֵן תֶּהֱוֵא אַרְכָה לִשְׁלֵוְתָךְ".
כה
כֹּלָּא מְּטָא עַל נְבוּכַדְנֶצַּר מַלְכָּא.
{פ} |
תרגום הארמית לעברית: (א) אֲנִי נְבוּכַדְנֶצַּר המשך האיגרת מהפרק הקודם, שָׁלֵו הָיִיתִי בְּבֵיתִי, וְרַעֲנָן רווי אושר בְּהֵיכָלִי. (ב) חֲלוֹם רָאִיתִי - וְיַפְחִידֵנִי; וְהִרְהוּרִים עַל מִשְׁכָּבִי וְחֶזְיוֹנוֹת רֹאשִׁי - יְבַהֲלוּנִי. (ג) וּמִמֶּנִּי הוּשַׂם צַו: לְהַכְנִיס לְפָנַי אֶת כָּל חַכְמֵי בָבֶל, שֶׁפִּתְרוֹן הַחֲלוֹם יוֹדִיעוּנִי. (ד) אָז נִכְנָסִים הַחַרְטֻמִּים, הָאַשָּׁפִים, הַכַּשְׂדִּים וְהַקּוֹסְמִים; וְאֶת הַחֲלוֹם אֲנִי אוֹמֵר לִפְנֵיהֶם, וּפִתְרוֹנוֹ אֵין מוֹדִיעִים לִי. (ה) וְעַד לָאַחֲרוֹנָה נִכְנַס לְפָנַי דָּנִיֵּאל, אֲשֶׁר שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר כְּשֵׁם אֱלֹהַי, וַאֲשֶׁר רוּחַ אֱלֹהִים קְדוֹשִׁים בּוֹ, וְאֶת הַחֲלוֹם לְפָנָיו אָמַרְתִּי:
(טז) אָז דָּנִיֵּאל, אֲשֶׁר שְׁמוֹ בֵּלְטְשַׁאצַּר, הִשְׁתּוֹמֵם כְּשָׁעָה אַחַת, וְרַעְיוֹנָיו יְבַהֲלוּהוּ. עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: "בֵּלְטְשַׁאצַּר, הַחֲלוֹם וּפִתְרוֹנוֹ אַל יְבַהֲלֶךָ!" עוֹנֶה בֵּלְטְשַׁאצַּר וְאוֹמֵר:
(כה) הַכֹּל הִגִּיעַ כל הדברים שאמר דניאל אכן באו אֶל נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ נבוכדנצר מדבר על עצמו בגוף שלישי, עד פסוק לא.{פ} (כו) לְקֵץ יְרָחִים שְׁנֵים עָשָׂר, עַל הֵיכַל הַמַּלְכוּת שֶׁל בָּבֶל - מְהַלֵּךְ הָיָה ושומע את צעקת העניים שמבקשים צדקה. (כז) עוֹנֶה הַמֶּלֶךְ וְאוֹמֵר: "הֲלֹא זוֹ הִיא בָבֶל הַגְּדוֹלָה, אֲשֶׁר אֲנִי בְנִיתִיהָ לְבֵית מַלְכוּת, בְּתֹקֶף חָסְנִי וְלִכְבוֹד הֲדָרִי ואם הייתי מבזבז את אוצרתי לפרנסת עניים איך הייתי בונה את כל הארמונות האלה. והחליט לא לפרנסם יותר!" (כח) עוֹד הַדָּבָר בְּפִי הַמֶּלֶךְ, קוֹל מִן הַשָּׁמַיִם נָפַל: "עָלֶיךָ לך אוֹמְרִים: נְבוּכַדְנֶצַּר הַמֶּלֶךְ - הַמַּלְכוּת עָבְרָה מִמֶּךָּ! (כט) וּמֵאֱנוֹשׁ - אוֹתְךָ מְגָרְשִׁים! וְעִם חַיַּת הַשָּׂדֶה - מְדוֹרְךָ! עֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים - אוֹתְךָ יַאֲכִילוּ! וְשִׁבְעָה מוֹעֲדִים יַחְלְפוּ עָלֶיךָ עַד שֶׁתֵּדַע: כִּי שׁוֹלֵט עֶלְיוֹן בְּמַלְכוּת אֱנוֹשׁ, וּלְמִי שֶׁיִּרְצֶה יִתְּנֶנָּה!" (ל) בָּהּ בַּשָּׁעָה באותו רגע הַדָּבָר כָּלָה עַל נְבוּכַדְנֶצַּר. וּמֵאֱנוֹשׁ גֹּרַשׁ, וְעֵשֶׂב כִּשְׁוָרִים יֹאכַל, וּמִטַּל הַשָּׁמַיִם גּוּפוֹ יִרְטַב; עַד שֶׁשְּׂעָרוֹ כִּנְשָׁרִים כמו נוצות הנשרים גָּדַל, וְצִפָּרְנָיו - כְּצִפֳּרִים. (לא) וּלְקֵץ הַיָּמִים 7 השנים, אֲנִי נְבוּכַדְנֶצַּר - עֵינַי לַשָּׁמַיִם נָשָׂאתִי, וְדַעְתִּי עָלַי תָּשׁוּב חזר להתנהג כבן אדם נורמלי. וְאֶת הָעֶלְיוֹן בֵּרַכְתִּי, וְאֶת חַי הָעוֹלָם שִׁבַּחְתִּי וּפֵאַרְתִּי: אֲשֶׁר שִׁלְטוֹנוֹ - שִׁלְטוֹן עוֹלָם, וּמַלְכוּתוֹ עִם דּוֹר וָדוֹר! (לב) וְכָל דָּרֵי הָאָרֶץ - כְּאַיִן חֲשׁוּבִים, וְכִרְצוֹנוֹ - עוֹשֶׂה בְּחֵיל הַשָּׁמַיִם וְדָרֵי הָאָרֶץ; וְאֵין אֲשֶׁר יְמַחֶה בְיָדוֹ, וְיֹאמַר לוֹ: "מָה עָשִׂיתָ?". (לג) בּוֹ בַזְּמַן דַּעְתִּי תָּשׁוּב עָלַי, וְלִכְבוֹד מַלְכוּתִי - הֲדָרִי וְזִיוִי יָשׁוּבוּ אֵלַי, וְאוֹתִי - יוֹעֲצַי וְשָׂרַי יְבַקְּשׁוּ, וְעַל מַלְכוּתִי הוּכַנְתִּי, וּגְדֻלָּה יְתֵרָה נוֹסְפָה לִי. (לד) כָּעֵת, אֲנִי נְבוּכַדְנֶצַּר - מְשַׁבֵּחַ וּמְרוֹמֵם וּמְפָאֵר אֶת מֶלֶךְ הַשָּׁמַיִם, אֲשֶׁר כָּל מַעֲשָׂיו אֱמֶת, וְאָרְחוֹתָיו מִשְׁפָּט. וַאֲשֶׁר מְהַלְּכִים בְּגַאֲוָה - יָכוֹל לְהַשְׁפִּיל. |
הערות
- מלשון פסוק א, "אֲנִי נְבוּכַדְנֶצַּר, שָׁלֵו הָיִיתִי בְּבֵיתִי, וְרַעֲנָן בְּהֵיכָלִי", משמע שכל פרק זה הוא דברי נבוכדנאצר. וכך כותב המצודות דוד פסוק א שהוא אגרת ששלח נבוכדנאצר. ואע"פ שמפסוק כו עד לא הלשון הוא נסתר, נראה שנבוכדנאצר עצמו ספר על עצמו בלשון נסתר, כביכול היה זה מישהו אחר, כיווו שפסוקים אלו מספרים על בזיונו שהוא התגאה וכו' וגורש מאנשים.
- על פי התקבולת בפסוק יד "בִּגְזֵרַת עִירִין פִּתְגָמָא, וּמֵאמַר קַדִּישִׁין שְׁאֵלְתָא", עירין=קדישין (כמו שכתב ר' ישראל נג'רה ב'יה ריבון': "עירין קדישין ובני אנשא...") ופירוש שניהם מלאכים. עירין מלשון ער, כיוון שהמלאכים לא ישנים (מדרש תהלים קכא ג).