ביאור:בראשית מז ז
בראשית מז ז: "וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית מז ז.
וַיָּבֵא יוֹסֵף אֶת יַעֲקֹב אָבִיו[עריכה]
התזמון לא ברור: האם האחים עוד עמדו לפני פרעה, או שהם כבר יצאו ממנו ויעקב בא לבד עם יוסף.
בהמשך כתוב: "וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה; וַיֵּצֵא מִלִּפְנֵי פַרְעֹה" (ביאור:בראשית מז י), ונאמר שיעקב יצא ביחיד, לא 'ויצאו'. מכאן ניתן להבין שיעקב היה ללא בניו.
הפגישה עם האחים נגמרה, האחים יצאו, ואחרי זמן מה יוסף הביא את יעקב לפני פרעה. בצורה כזאת יוסף גמר את עניין ארץ גושן, ואת פקודת פרעה שבני ישראל יעבדו במקנה שלו.
וַיַּעֲמִדֵהוּ לִפְנֵי פַרְעֹה[עריכה]
כדי לשמור על החוק והנוהג, ולכבד את פרעה כראוי, יוסף כנראה הורה ליעקב מה לעשות, ולקח אותו למקומו והעמיד אותו כראוי לפני פרעה. המילה "וַיַּעֲמִדֵהוּ" נותנת הרגשה שיעקב התרגש וייתכן שהתבלבל ויוסף לקח אותו ביד למקומו.
גם מנושא השיחה רואים שיעקב לא עשה עיסקות עם פרעה. הוא לא בא ולא התערב בהחלטות הגדולות על אדמה ועבודה. יעקב הוא פשוט אביו הזקן של יוסף, שיוסף מציג אותו: "זה אבי" שממנו למדתי להיות חכם.
וַיְבָרֶךְ יַעֲקֹב אֶת פַּרְעֹה[עריכה]
הרמב"ן מסביר יפה: "שדרך הזקנים והחסידים הבאים לפני המלכים לברך אותם בעושר ונכסים וכבוד והתנשא מלכותם וכענין שאמר הכתוב (מלכים א א לא): 'יחי אדוני המלך דוד לעולם, ובצאתו מלפניו חזר וברך אותו ליטול רשות מלפניו."
דברי אמת וברכה, אפילו שהם חנופה, מתקבלים אצל אנשים מכובדים.
מדוע ברך יעקב את פרעה[עריכה]
יש חשיבות גדולה להתיחס בכבוד לשליט שמרשה לנו לחסות בארצו, ולהכיר לו תודה וחשיבות.
פרעה נתן מחסה ליעקב ובניו מפני הרעב, והאלימות והשוד הנובעים מאנשים רעבים למוות כאשר הם רואים אחרים שיש להם אוכל, כסף, וצאן.
יעקב זכר:
- את ברכת אלוהים לאברם: "וַאֲבָרְכָה מְבָרְכֶיךָ, וּמְקַלֶּלְךָ אָאֹר, וְנִבְרְכוּ בְךָ כֹּל מִשְׁפְּחֹת הָאֲדָמָה" (ביאור:בראשית יב ג)
- וגם את ברכת יצחק לו: "אֹרְרֶיךָ אָרוּר, וּמְבָרְכֶיךָ בָּרוּךְ" (ביאור:בראשית כז כט).
- ואלוהים עוד ציווה על אברם וזרעו: "וֶהְיֵה בְּרָכָה" (ביאור:בראשית יא ב) - חובה על בני אברם להביא ברכה ותועלת לגויי הארצות שנותנים לך מחסה וברכה.
עכשו, כשפרעה העניק לבני ישראל ברכה כל כך גדולה: מחסה, אדמה, מקום למקנה, וחוזה אספקה לפרעה ואנשיו (ביאור:בראשית מז ו), יעקב הבין שהוא חייב לברך את פרעה ולרצות שאלוהים יביא לו ברכה
בנוסף, יעקב זכר את דברי אלוהים לאברם: "יָדֹעַ תֵּדַע כִּי גֵר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם ... וְאַחֲרֵי כֵן יֵצְאוּ בִּרְכֻשׁ גָּדוֹל" (ביאור:בראשית טו יג-יד). יעקב הבין שכל זה הוא חלק מהבטחתו של אלוהים לאברם, ושפרעה הוא כלי בידי אלוהים, ומגיעה לו ברכה.