ביאור:בראשית לא כו
בראשית לא כו: "וַיֹּאמֶר לָבָן לְיַעֲקֹב מֶה עָשִׂיתָ וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:בראשית לא כו.
מֶה עָשִׂיתָ[עריכה]
"ויַֹּאמֶר יְהוָה אֱלֹהִים לָאִשָּׁה, מַה זֹאּת עָשִׂית" (בראשית ג יג) - כבר בשאלה אנו רואים האשמה. לא נאמר שלבן שאל. הוא אמר וקבע עובדה. ובהמשך נאומו, שלבטח הוא חשב עליו במשך שבעת ימי המרדף, הוא אמר: "עַתָּה, הִסְכַּלְתָּ עֲשׂוֹ" (ביאור:בראשית לא כח).
אולם אנו רואים שלבן נמצא בתוך מחנה יעקב. אחיו, שהם בניו, עומדים יחד איתו. לבן היה חשוף לגמרי ולא היווה סכנה צבאית. למרות זאת לבן עמד בבטחון כאילו שהוא היה מפקד המחנה ועבדיו של יעקב לא יעיזו להתקיף אותו.
עבדי יעקב לא ידעו מה קרה. הם שמעו שלבן מאשים את יעקב בגנבה, וכך עבדיו גם הם עבדים נמלטים החייבים בעונש מוות, לפי חוקי חמורבי, כי הם עוזרים ליעקב בגנבה. סביר שעבדיו של יעקב היו הממומים ומבוהלים.
יעקב הבליג וחיכה לשאלות מפורטות. יעקב לא ענה או התנצל לשאלה הכללית "מֶה עָשִׂיתָ".
וַתִּגְנֹב אֶת לְבָבִי[עריכה]
כך גם התנהג אבשלום "ויְַגַנֵּב, אַבְשָׁלוֹם אֶת לֵב אַנְשֵׁי יִשְׂרָאֵל" (שמואל ב טו ו). לבן טוען שיעקב התנהג כחתן נאמן ומסור. לבן ידע שיעקב רוצה לצאת, כדברי יעקב בעבר: "תְּנָה אֶת נָשַׁי וְאֶת יְלָדַי, אֲשֶׁר עָבַדְתִּי אֹתְךָ בָּהֵן וְאֵלֵכָה" (ביאור:בראשית ל כו), אבל לפי ההסכם יעקב היה צריך להראות ללבן את צאנו לפני שהוא עוזב, כדברי יעקב: "כֹּל אֲשֶׁר אֵינֶנּו נָּקֹד וְטָלואּ בָּעִזִיּם, וְחוםּ בַּכְּשָׂבִים גָּנובּ הואּ, אִתִּי" (ביאור:בראשית ל לג).
לבן גם רצה לנשק "לְבָנָיו וְלִבְנוֹתָיו ויְַבָרֶךְ אֶתְהֶם" (ביאור:בראשית לב א), ולהזהיר את יעקב "אִם תְּעַנֶּה אֶת בְּנֹתַי, וְאִם תִּקַּח נָשִׁים עַל בְּנֹתַי אֵין אִישׁ, עִמָּנו;ּ רְאֵה, אֱלֹהִים עֵד בֵּינִי ובֵּינֶךָ" (ביאור:בראשית לא נ), ויעקב מנע זאת ממנו. לבן ידע שכיוון שהוא לא בקש את הסכמתן של בנותיו לנשואין, ולא נתן להן נדוניה, ולפי חוקי חמורבי מספר 128 אם אין הסכם נשואין, האישה לא נשואה.
יעקב בבורחו כאילו הכריז שלבן הוא שקרן, וגזלן שאינו מכבד את החוק או את הבטחותיו. יעקב כאילו טען שהוא היה חייב לברוח בעורמה. לבן הבין את העלבון, ולכן הוא היה חייב לרדוף אחרי יעקב כדי לשלוח את משפחתו בשלום ולהסיר מעצמו ומיעקב את הקלון. לבן היה צריך להצהיר לבניו וליעקב: שיעקב אינו פושע נמלט מאדונו, ושאין רכוש גנוב בידי יעקב.
וַתְּנַהֵג אֶת בְּנֹתַי כִּשְׁבֻיוֹת חָרֶב[עריכה]
יעקב עזב, בלי לבקש רשות, ובלי שלבן יקבל אפשרות לשאול את בנותיו אם הם מוכנות לשינוי. לבן לא ידע שיעקב שאל את בנותיו וקיבל תשובה חיובית. לבן חשש שיעקב הפעיל לחץ על נשותיו ואיים עליהן ולכן הן הלכו עם יעקב. לבן רצה לוודא, בנוכחותו, שבנותיו חופשיות להגיד את האמת ושהן רוצות ללכת עם יעקב.
לבן הודיע לבנותיו שהוא דואג להן ואוהב אותן.