ביאור:בבלי עירובין דף מב
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
רבי נחמיה אומר: במקומן [1] יאכלו, שלא במקומן [2] לא יאכלו'; מאי במקומן [3]?: אילימא במקומן [4] במזיד [5] - והא קתני בהדיא [6]: רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים: לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין: בשוגג – אִין, במזיד – לא! אלא לאו [7] במקומן – בשוגג [8], וחסורי מחסרא והכי קתני:
'פירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג – יאכלו; במזיד - לא יאכלו; במה דברים אמורים? - שלא במקומן [9], אבל [10] במקומן - אפילו במזיד יאכלו, ואתא רבי נחמיה למימר: [11] אפילו במקומן נמי: בשוגג [12] – אִין, במזיד – לא [13]!
לא: במזיד [14] במקומן - דכולי עלמא לא פליגי דאסור, והכא - בשוגג שלא במקומן פליגי: תנא קמא סבר: בשוגג שרי שלא במקומן, ורבי נחמיה סבר אפילו שוגג, במקומן – אִין, שלא במקומן – לא [15].
והא מדקתני סיפא [16]: רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין שוגג – אִין, במזיד – לא, מכלל דתנא קמא סבר במזיד נמי שרי [17]!
שמע מינה.
אמר רב נחמן אמר שמואל: היה מהלך ואינו יודע תחום שבת - מהלך אלפים פסיעות בינוניות [18], וזו היא תחום שבת.
ואמר רב נחמן אמר שמואל: שָבַת בבקעה [19] והקיפוה נכרים מחיצה בשבת [20] - מהלך אלפים אמה [21] ומטלטל בכולה [22] על ידי זריקה [23];
ורב הונא אמר: מהלך אלפים אמה ומטלטל ארבע אמות [24].
[25] וניטלטל בכולה [26] על ידי זריקה [27]?
שמא ימשך אחר חפצו [28];
באלפים [29] מיהת ליטלטל, כי אורחיה [30]?
[31] משום דהוי כמחיצה שנפרצה במלואה למקום האסור לה [32].
חייא בר רב אמר: מהלך אלפים אמה ומטלטל באלפים אמה [33].
כמאן? דלא כרב נחמן ולא כרב הונא [34]!
אימא 'מטלטל בארבע'.
אי הכי - היינו דרב הונא!?
אימא 'וכן אמר רבי חייא בר רב'.
אמר ליה רב נחמן לרב הונא: לא תיפלוג עליה דשמואל [35], דתניא כוותיה [36], דתניא:
'היה מודד [37] ובא וכלתה מדתו בחצי העיר [38] - מותר לטלטל בכל העיר כולה ובלבד שלא יעבור את התחום [39] ברגליו [40]'; במאי מטלטל [41], לאו על ידי זריקה [42]?
אמר רב הונא: לא! על ידי משיכה [43]!
אמר רב הונא: היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצר אין לו אלא חצי חצר [44].
פשיטא [45]!
אימא 'יש לו חצי חצר' [46].
האי נמי פשיטא [47]!?
מהו דתימא ליחוש דלמא אתי לטלטולי בכולה - קא משמע לן.
אמר רב נחמן: מודה לי הונא [49]: היה מודד ובא וכלתה מדתו על שפת תקרה [50] - מותר לטלטל בכל הבית [51]; מאי טעמא? - הואיל ותקרת הבית חובטת [52].
אמר רב הונא בריה דרב נתן: כתנאי [53]: הוליכוהו לעיר אחרת ונתנוהו בדיר או בסהר: רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים: מהלך את כולה; ורבי יהושע ורבי עקיבא אומרים: אין לו אלא ארבע אמות; מאי, לאו רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה דאמרו מהלך את כולה: דלא גזרי הילוך דיר וסהר [54] אטו הילוך בבקעה [55], ומדהילוך [56] אטו הילוך [57] לא גזרי - טלטול אטו הילוך [58] לא גזרי [59], ורבי יהושע ורבי עקיבא - דאומרים אין לו אלא ארבע אמות, דגזרי הילוך דיר וסהר אטו הילוך דבקעה, ומדהילוך אטו הילוך גזרי - טלטול אטו הילוך נמי גזרי!
ממאי? דילמא כי לא גזרי רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הילוך סהר ודיר אטו הילוך בקעה, הני מילי התם: דשני מקומות הן [60], אבל טלטול אטו הילוך דמקום אחד הוא [61] - הכי נמי [62] דגזרי גזירה [63] שמא ימשך אחר חפצו [64]! ורבי יהושע ורבי עקיבא נמי, ממאי דמשום דגזרי הוא? דילמא משום דקא סברי: כי אמרינן 'כל הבית כולו כארבע אמות דמי', הני מילי היכא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום, אבל היכא דלא שבת באויר מחיצות מבעוד יום – לא [65]?
אמר רב: הלכתא כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה;
ושמואל אמר: הלכתא כרבן גמליאל בספינה, אבל בדיר וסהר לא.
דכולי עלמא מיהת הלכה כרבן גמליאל בספינה - מאי טעמא?
אמר רבה: הואיל ושבת באויר מחיצות מבעוד יום [66].
רבי זירא אמר: הואיל וספינה נוטלתו מתחילת ארבע ומנחתו בסוף ארבע. [67]
מאי בינייהו [68]?
איכא בינייהו שנפחתו דופני ספינה [69], אי נמי בקופץ מספינה לספינה [70].
ורבי זירא, מאי טעמא לא אמר כרבה?
אמר לך: מחיצות -
הערות[עריכה]
- ^ אם חזרו למקומן
- ^ כל זמן שהן חוץ לתחום
- ^ דשרי רבי נחמיה: היכי חזרו
- ^ אפילו
- ^ דחשיב להו אנוסין, והוי כהוציאוהו נכרים והחזירוהו
- ^ אחריתי בהדיא
- ^ על כרחך האי
- ^ בשוגג קאמר, מכלל דתנא קמא אף במזיד שרי היכא דחזרו, ותרתי קולא אית ליה
- ^ שלא חזרו - הוא דבמזיד לא יאכלו, אם יצאו במזיד
- ^ חזרו
- ^ האי 'בשוגג יאכלו במזיד לא יאכלו' דקאמר 'אשלא במקומן' - אינו כן, אלא אמקומן איתמר
- ^ דאם חזרו למקומן בשוגג
- ^ לא יאכלו, ותנא קמא אית ליה דרב פפא
- ^ אפילו
- ^ במזיד - אפילו במקומן לתנא קמא אסור, ומתניתין לא תחסרנה, אלא כדקתני: דלא איירי תנא קמא בחזרה כלל, ורבי נחמיה - אשלא במקומן אתי לאפלוגי: דקאמר תנא קמא שוגג יאכלו, ואתא רבי נחמיה למימר האי חילוק דיהבת בין שוגג למזיד - לאו אשלא במקומן איתמר, אלא במקומן, והכי קאמר רבי נחמיה: חזרו במקומן יאכלו - בהאי שוגג דקאמרת, אבל שלא במקומן - אפילו בשוגג לא יאכלו
- ^ מדתני בהך אחריתי
- ^ מכלל דבתרתי פליגי, ותנא קמא במזיד במקומן נמי שרי, דאי חדא קולא הוא דמיקל ורבי נחמיה בההוא הוא דפליג - הכי איבעי ליה למיתני, כדתניא בקמייתא: במקומן יאכלו שלא במקומן לא יאכלו - ואנא ידענא: דאשוגג דשרי תנא קמא שלא במקומן - קאתא רבי נחמיה למימר: הא דשוגג דשרי - במקומן הוא דשרי, שלא במקומן - לא, ומדתנן לעולם אסורין עד שיחזרו שוגגין - שמע מינה לתנא קמא דשרי היכא דאיכא חדא להתירא, כגון שוגג שלא במקומן או מזיד במקומן - כיון דאיכא חדא לטיבותא! וקאמר רבי נחמיה: לעולם אסורים עד דאיכא תרתי להתירא: שוגג, ובמקומן, ולעולם תנאי היא
- ^ דרך הליכתו של אדם: אמה
- ^ יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח
- ^ ולדירה, כגון שהקיפוה לדור בתוכה, דאי לאו הכי - ביותר מבית סאתים לא משתריא לטלטולי בה אלא ארבע אמות
- ^ מהלך בה אלפים - דלא מהני ליה הנך מחיצות להיותה לו כארבע אמות, דכי אמרינן 'כל הבית כולו כארבע אמות' - היכא דשבת באויר מחיצות מבעוד יום, אבל הכא: דבשעת שביתה לא הוו מחיצות - לא, ואפילו לרבן גמליאל, דאמר בהוציאוהו נכרים ונתנוהו בדיר או בסהר, דאף על גב דלא שבת באויר מחיצות - נעשית לו כארבע אמות, ומהלך את כולה - התם הוא דמי שהוציאוהו נכרים אין לו אלא ארבע אמות - הקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות; אבל הקונה שביתה שיש לו אלפים אמה - לא הקילו חכמים אצלו להיות לו היקף מחיצות כארבע אמות אלא אם כן שבת באוירן; ותדע דהא רב הונא וחייא בר רב - תלמידי דרב נינהו, ואמר רב: הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר, והכא אסרי כשמואל! ובמתניתין נמי הכי תנן לקמן, בפרק 'כיצד מעברין' (עירובין סא א): 'ומודד' שאמרו נותנין לו אלפים אמה - אפילו סוף מדתו כלה במערה אינה לו כארבע אמות, ואילו הוציאוהו נכרים ונתנוהו בה - מהלך את כולה, והא - דברי הכל היא
- ^ אפילו חוץ לאלפים, שאין לו רשות להלך
- ^ מותר לטלטל על ידי זריקה, כלומר: מותר לזרוק שם, דקיימא לן: מחיצה העשוייה בשבת - שמה מחיצה, וממילא שמעינן דבתוך אלפיים מטלטל כדרכו, דהא מחיצות נינהו
- ^ כאילו לא היתה שם מחיצה, וטפי מארבע לא, ואפילו בזריקה: דלא שני לן בין טלטול כי אורחיה לטלטול דזריקה אלא במקום שמותר לטלטל ואסור להלך, כגון: מתוך התחום לחוץ התחום, אבל במקום שהוא מותר להלך, אי שרי לטלטל בזריקה - שרי נמי לטלטל כי אורחיה, ואי אסיר - תרוייהו אסירי, וכיון דאסר ליה רב הונא לטלטל באלפים שלו - אפילו זריקה נמי אסור, וטעמא מפרש ואזיל
- ^ ומקשינן לרב הונא:
- ^ ואפילו חוץ לאלפים
- ^ דהא קיימא לן 'מחיצה הנעשית בשבת מחיצה היא', בפרק שני (עירובין כ א), ונהי דאיהו לא מצי אזיל, כיון דלא שבת באוירה - לא הוי לה כארבע אמות, אבל מכל מקום מחיצות נינהו
- ^ חוץ לאלפים, הלכך גזרינן טלטול בזריקה אטו הילוך
- ^ שהוא מותר להלך בהן
- ^ וליכא למיגזר בהו משום שמא ימשך אחר חפצו ניטלטל כי אורחיה טלטול גמור, וכל שכן זריקה, דהא מחיצות מעלייתא נינהו
- ^ ומשני:
- ^ כיון דחוץ לאלפים אסור לטלטל אפילו בזריקה, משום שמא ימשך אחר חפצו, וכל שכן כי אורחיה - דהא אין יכול להלך שם ולטלטל, מיתסר נמי באלפים משום דהוי אלפים דיליה נפרצין לחוץ לאלפים דאסירי ליה, משום גזירה שמא ימשך, דהא אין הפסק ביניהן, והויא מחיצה הנפרצת במלואה למקום האסור לה
- ^ אפילו כי אורחיה, וחוץ לאלפים לא, אפילו בזריקה
- ^ ומה נפשך: אי גזר שמא ימשך - אפילו אלפים ניתסרו משום מחיצה הנפרצת למקום האסור לה, ואי לא גזר שמא ימשך - לטלטל חוץ לאלפים בזריקה
- ^ דרב נחמן משמיה דשמואל אמרה
- ^ דלא גזרינן שמא ימשך
- ^ הנותן עירובו, ובא לילך ממקום עירובו אלפים
- ^ בחצי עיר אחרת שעירבו את כולה; אי נמי ביום טוב
- ^ אלפים ממקום עירובו
- ^ דכיון דלא שבת בתוכה - לא הויא ליה כארבע אמות
- ^ בכל העיר, הואיל ותני שלא יעבור את התחום ברגליו
- ^ אלמא: לא גזרינן שמא ימשך
- ^ 'במשיכה' לא גרסינן, ומאן דגריס לה - הכי קאמר: ורב הונא אמר לך: האי דקתני מותר לטלטל בכל העיר כולה - במשיכה קאמר: שמושך מחוץ לאלפים לתוך אלפים, דהתם ליכא למיגזר שמא ימשך: דלאו חפציו הוא עד דמייתי ליה לגואי, וכי מייתי ליה - תו לא מפיק ליה
- ^ להלך
- ^ דהא כלו אלפים שלו
- ^ אותו חצי של חצר שבתוך תחומו - מותר להלך כי אורחיה, והתירא איצטריכא לאשמועינן, ולאו איסורא דאידך פלגא
- ^ דפלגא: דבתוך מדתו אית ליה
- ^ גירסה שניה ברש"י: הכי גרסינן - אמר רב הונא היה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי חצר אין לו אלא חצי חצר; פשיטא - דהא שמעינן ליה לרב הונא דגזר שמא ימשך אימא יש לו חצי חצר - אותו חצי חצר שבתוך תחומו - מותר לטלטל כי אורחיה, והתירא איצטריך לאשמועינן, ולאו איסורא דאידך פלגא; הא נמי פשיטא - דפלגא דבתוך מדתו שרי, דלא דמי לשבת בבקעה, דהתם - איכא למיסר לטלטולי אפילו בתוך אלפים משום טעמא דנפרצה, דההיא ודאי נפרצה למקום האסור לה: שהרי מחיצות הללו לא היו כאן מבעוד יום, והיתה אסורה לכל אדם, וכשהוקפה בשבת והועילו לזה שבתוכו לאלפים - הועילו לו ולא לחוץ אלפים שהן חוץ מתחומו, והאי חוץ לאלפים - לא היה לו שום היתר אצל שום אדם, הלכך הוי מקום האסור - ואוסר, אבל חצר - אין לומר בה חילוק פירצה למקום האסור, דהא מבעוד יום חדא היא ונהי דאסרי להאי לטלטולי חוץ לאלפים על ידי זריקה - משום שמא ימשך, אבל בתוך מדת תחומו - מותר לטלטולי כי אורחיה.
- ^ אף על גב דגזר שמא ימשך
- ^ כנגד שפת הקירוי, והבית חוץ למדתו הוא, וכגון שנפרץ כותל הבית שנשתייר מלמעלה קירוי, ונפרץ בית לחצר שבפניה, דלא הוי בית נפרץ למקום האסור
- ^ על ידי זריקה, ואף על פי שאסור ליכנס לתוכה ברגליו
- ^ והכא לא גזרינן שמא ימשך הואיל ותקרות הבית חובטות כלומר: נראות כיורדות וסותמות, ואיכא היכר ולא ממשיך, שהרי עיניו נותן בתקרה וסימן הוא ששם כלתה מדתו
- ^ אי גזרינן שמא ימשך אי לא
- ^ היכא דנתנוהו נכרים בו
- ^ דאין בה מחיצות: דהתם אין לו אלא ארבע אמות, כדתנן בריש פירקין: ובדיר וסהר, אף על גב דלא שבת באויר מחיצותיהן מבעוד יום - כארבע אמות דמיין ליה, הואיל ובאונס יצא מתחומו
- ^ דיר וסהר
- ^ דבקעה
- ^ כגון שבת בבקעה ביום טוב: שהילוך אסור לו חוץ לאלפים במקום שביתתו, וטלטול דזריקה מותר בלא מחיצות
- ^ שלא יטלטל בזריקה חוץ לאלפים אטו הילוך: שמא ימשך אחר חפצו, כרב נחמן, ואף על גב דבשבת בבקעה והקיפוהו נכרים לא סבירא להו כוותיה, דהא לדידהו אף על גב דלא שבת באויר מחיצות שרי - בהא מיהא כרב נחמן קיימי, דלא גזרינן שמא ימשך; אי נמי: בשבת בבקעה נמי סבירא להו כוותיה, דהא דשרו ליה הכא - משום דנאנס הוא
- ^ ולא דמי אהדדי: דיר וסהר יש להן מחיצות, בקעה אין לה מחיצה, הלכך לא מיחלפי
- ^ כגון ששבת בבקעה ביום טוב
- ^ אימא
- ^ שלא יטלטל בזריקה חוץ לאלפים
- ^ דהא חד מקום הוא, ולית להו דרב נחמן כלל
- ^ לא הוי כארבע אמות, ולהכי לא מישתרי בהילוך; אבל טלטול דזריקה לעולם אימא לך דשרי ליה בכל הדיר וסהר בזריקה, ולא גזרינן שמא יזוז וימשך
- ^ הויא לה ספינה כארבע אמות
- ^ כלומר: משיצא זה חוץ לתחום - לא נקט ליה ארבע אמות: דספינה כל שעה היא מהלכת בכל קפיצה וקפיצה יותר מארבע אמות, נמצא שאין לה תורת ארבע אמות כלל, שלא עמד פסיעה אחת בתוך ארבע אמות, הלכך לא קנו לו ארבע אמות; לישנא אחרינא: כגון שהספינה הולכת למזרח והוא מהלך בתוכה למערב, שהספינה מחזירתו כל שעה לתוך ארבע אמותיו; וקשיא לי: תינח הליכה, אבל אם חזר לראש האחר היכי מישתרי? ובמתניתין לא חילק רבן גמליאל בין שהוא מהלך לצד זה בין שהוא מהלך לצד שהספינה מהלכת, וזהו לשון דודי ר' שמעון מפי הרב, לישנא אחרינא: כלומר: כשעוקר את רגלו קודם שיניחנה - הספינה מוציאתו מארבע אמות שלו ונכנס לתוך ארבע אמות אחרות על כרחו, והוה ליה כמי שהוציאוהו נכרי חוץ מארבע אמותיו ונתנוהו לתוך ארבע אמות אחרות, שנותנין לו ארבע אמות, וכן לעולם, וזה עיקר.
- ^ בין רבה לרבי זירא
- ^ וביטלו המחיצות: דרבה ליתא, דרבי זירא איתא
- ^ ובאויר מחיצותיה של זו לא שבת: לרבה אין יכול להלך בזו, ולרבי זירא שרי