ביאור:בבלי נדה פרק שישי - מעומד
תבנית:כותרת עליונה בבלי - מעומד
תלמוד בבלי נדה פרק שישי[עריכה]
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
והדר חייל בין השמשות דר' יוסי
והאי תנא סבר בין השמשות דר' יוסי - מישך שייך בדר' יהודה.
ת"ר:
הרואה כתם: מטמאה עצמה וקדשים למפרע - דברי רבי
ר"ש בן אלעזר אומר: קדשים - מטמאה, עצמה - אינה מטמאה
שלא יהא כתמה חמור מראייתה.
והא מצינו כתמה חמור מראייתה לענין קדשים?
אלא תני הכי:
ר"ש בן אלעזר אומר אף קדשים אינה מטמאה - שלא יהא כתמה חמור מראייתה לכל דבר
ת"ר ראתה כתם ואחר כך ראתה דם תולה כתמה בראייתה מעת לעת דברי רבי
ר"ש בן אלעזר אומר יומו
א"ר: נראין דבריו מדברי - שהוא מתקנה ואני מעוותה.
מתקנה? עוותי מעוית לה!!
אמר רבינא: איפוך.
רב נחמן אמר:
לעולם לא תיפוך - "שהוא מתקן"... הלכותיה לידי זיבה
"ואני מעוות" הלכותיה לידי זיבה.
בעי מיניה ר' זירא מר' אסי
כתמים צריכין הפסק טהרה או לא
אשתיק ולא א"ל ולא מידי
זימנין, אשכחיה דיתיב וקאמר תולה כתמה בראייתה מעת לעת דברי רבי
אמר ר"ל והוא שבדקה
ורבי יוחנן אמר אע"פ שלא בדקה
א"ל מכלל דכתמים צריכין הפסקת טהרה
א"ל אין והא זימנין סגיאין בעא מינך ולא אמרת ולא מידי
דלמא אגב שיטפך אתיא לך?
א"ל אין אגב שיטפאי אתיא לי:
מסכת נידה, פרק ו משנה יד[עריכה]
=== עוד הלכות ספירה "מקולקלת" ===
התורה אסרה משכב עם נידה: וְאֶל אִשָּׁה בְּנִדַּת טֻמְאָתָהּ? לֹא תִקְרַב - לְגַלּוֹת עֶרְוָתָהּ. חכמינו הרחיבו את האיסור גם לטמאת זב, על פי הנאמר כָּל יְמֵי זוֹב טֻמְאָתָהּ - כִּימֵי נִדָּתָהּ תִּהְיֶה... |
הרואה
- יום י"א של זיבה, אחרי שלושה ימי זיבה ועוד שבעה נקיים בין השמשות בתחילת היום הי"א, ולכן לא ברור אם הראייה שייכת ליום האחרון של שבעת הנקיים של הזיבה, ותמתין שבעה ימים, או שכבר נטהרה וזוהי זיוה חדשה, שעליה להמתין עליו יום אחד או יומיים נקיים בלבד.
- תחלת נדה בין השמשות שלפני תחילת הצפי ליום ראיית דמי הנידה, ועשוי להיחשב כתחילת זיבה ותשמור יום אחד ובערבו תוכל לטבול ולהיטהר, למרות שאם היא בעצם נידה עליה להמתין שבוע, וסוף נדה בין השמשות לאחר שבעת ימי הטהרה, שאולי מצריך עוד שבעה ימים נקיים כנידה, או רק יום אחד מספק זיבה ושמירת "יום כנגד יום"
- תחלת זיבה באופן דומה לספקות הקודמים, וסוף זיבה
- יום ארבעים לזכר, ויום שמונים לנקבה
...בין השמשות לכולן - הרי אלו טועות הן התבלבלו בספירה, ויש להחמיר, ולהמתין שבעה נקיים ולא יום אחד בלבד.
א"ר יהושע: עד שאתם מתקנים את השוטות השוגות בספירה - באו ותקנו את הפקחות הסופרות נכונה, אך מתקשות לדעת מתי מותר להן להתיחד עם האיש!
גמרא על נדה פרק ו משנה יד[עריכה]
|
לפי מהלך התלמוד הבבלי, נראה שהבינו שהמילים "תחילת נדה וסוף נדה" הם המסקנה של המשנה למצב המתואר בתחילת המשנה: יום י"א בין השמשות. ומשמעו, יום י"א בין השמשות - הרי הוא ספק - אחת משתי האפשרויות: "תחילת נדה וסוף נדה". אמירה משובשת. את האמירה מתקן רב חסדא: ...יום י"א בין השמשות הרי הוא ספק - אחת משתי האפשרויות: "תחילת נדה וסוף זיבה". וכו' |
תחלת נדה וסוף נדה? תחלת נדה וסוף זיבה היא?!
אמר רב חסדא הכי קאמר:
הרואה יום י"א בין השמשות - תחילת נדה וסוף זיבה.
ובשביעי לנדתה - סוף נדה ותחלת זיבה זהו ספק אם כך או כך, ולכן אנו רואים בהן טועות בספירה ויש להחמיר...
א"ר יהושע עד שאתם מתקנין את השוטות כו':
הני שוטות נינהו? טועות נינהו!
אלא תְּנֵי: טועות
דתניא
- יום אחד טמא ויום אחד טהור:
משמשת שמיני ולילו עמו כי תמו ימי הנידה,
וארבעה לילות מתוך שמונה עשר יום ראיית ספק זבה (ושומרת יום למחרת): לסירוגין ט(י), יא(יב), יג(יד), טו. מותרת לילות אחרי: טו,טז,יז,יח
- ואם היתה רואה מבערב
אינה משמשת אלא שמיני בלבד.
- שני ימים טמאין ושני ימים טהורין:
משמשת שמיני ראתה בנידה: אב,הו. נקיה בנידה: גד,ז. נקיה אחר נידה גם בח'., {{ב{ושנים עשר|נקיה ח, ראתה טי, בד"כ שמרה יא-יב, אך חכמינו התירוה}}, וששה עשר ראתה זיבה יג-יד, שומרת בד"כ טו-טז, אך חז"ל התירוה לשמור יום בלבד ועשרים ראתה יז-יח, שומרת בד"כ יט-כ' אך חז"ל התירוה לשמור יום יט בלבד
ותשמש שאלת התלמוד הבבלי בתוך המשנה המובאת נמי בתשסר לפי הכלל שיש רק זיבה אחת במחזור חודשי?
אמר רב ששת: זאת אומרת גרגרן - דתנן אסור.
רב אשי אמר: נהי דחד עשר לא בעי שימור, עשירי מיהא בעי שימור!
- שלשה ימים טמאין ושלשה ימים טהורין:
משמשת שני ימים רואה בנידה אבג...ז, רואה בזיבה: חט. שומרת בד"כ י-יא, חזל התירוה יא, ומותרת כרגיל יב. רואה: יג יד טו- ושוב אינה משמשת לעולם והיא מעתה זבה גדולה, ואח"כ נידה
- ארבעה ימים טמאים וארבעה ימים טהורין: משמשת יום אחד ביום השמיני הנקי - ושוב אינה משמשת לעולם והיא מעתה זבה גדולה, ואח"כ נידה
- חמשה ימים טמאים וחמשה ימים טהורין וז - בימי נידתה, חטי - לאחר ימי נידה משמשת תבנית:שלשה ימים ושוב אינה משמשת לעולם
- ששה ימים טמאין וששה ימים טהורין בימי הנידה: ז, אחריהן: ח,ט,י,ייא,י"ב - משמשת חמשה ימים ח-יב בלא היתר מיוחד ושוב אינה משמשת לעולם
- שבעה ימים טמאין ושבעה ימים טהורין - משמשת רביע ימיה בשבוע שאחר הנידה, ואחריו הופכת זבה גדולה מתוך כ"ח ימים
- שמונה ימים טמאין רואה ספק זיבה - ח ושמונה ימים טהורין - משמשת חמשה עשר יום
[[ביאור:היתה אמורה לשמור ט אך התירוה, ומותרת כרגיל י-טז, נדה רואה יז-כד, יום נקי של נדה: כה , אחר נדה: מותרת -כו-לב, רואה זבה: לג-מ, שבעה נקיים של זבה: מא-מז, מותרת: מח|להרחבה]] מתוך ארבעים ושמונה.
הרי ארביסר הוו?
אמר רב אדא בר יצחק זאת אומרת ימי נדתה שאין רואה בהן - עולין לספירת זיבתה.
דאיבעיא להו:
מי לידה שאינה רואה בהן - מהו שיעלו לספירת זיבתה?
אמר רב כהנא ת"ש:
ראתה שנים - ולשלישי הפילה, ואינה יודעת מה הפילה,
הרי זו ספק זיבה ספק לידה - מביאה קרבן ואינו נאכל,
וימי לידתה שאין רואה בהן - עולין לה לספירת זיבתה.
אמר רב פפא: שאני התם - כיון דאיכא למימר יולדת זכר היא,
וכל הני שבעה יתירי דקיהבינן לה - סלקי לה לספירת זיבתה.
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרב פפא: ביולדת זכר - איכא לספוקי. ביולדת נקבה ליכא לספוקי?
אלא לאו שמע מינה עולין? שמע מינה!
- תשעה ימים טמאין זבה קטנה חט ותשעה ימים טהורין שומרת י,יא. נקיה: יב-יח - משמשת שמונה ימים הותר לה יא, ומותרת כרגיל יב-יח מתוך שמונה עשר
- עשרה ימים טמאין ועשרה ימים טהורים נדה א-ז, זבה גדולה: חטי, שבעה נקיים: יא-יז, נקיה יח-כ - ימי שמושה כימי זיבתה מחזור דמי הנידה יחל ביום הכ"א מתחילת הקודם וכן למאה וכן לאלף:
תלמוד בבלי מסכת נידה פרק שביעי - דם הנדה[עריכה]
נידה פרק שביעי משנה א[עריכה]
מתני' דם הנדה ובשר המת מטמאין לחין ומטמאין יבשין אבל הזוב והניע והרוק והשרץ והנבלה והשכבת זרע מטמאין לחין ואין מטמאין יבשין ואם יכולין להשרות ולחזור לכמות שהן מטמאין לחין ומטמאין יבשין
וכמה היא שרייתן - בפושרין מעת לעת רבי יוסי אומר בשר המת יבש ואינו יכול להשרות ולחזור לכמות שהיה - טהור:
גמרא על נידה פרק שביעי משנה א[עריכה]
|
טומאות הזיבה והנידה, פרשת מצורע |
מנא הני מילי?
אמר חזקיה דאמר קרא והדוה בנדתה - מדוה כמותה.
מה היא מטמאה אף מדוה מטמאה.
אשכחן לח, יבש מנלן?
אמר רבי יצחק אמר קרא יהיה - בהויתו יהא.
ואימא הני מילי בלח ונעשה יבש, יבש מעיקרו מנלן?
ותו: הא דתנן
המפלת כמין קליפה כמין עפר כמין שערה כמין יבחושין אדומים - תטיל למים...
אם נמוחו - טמא
מנלן? יהיה - רבויא הוא.
אי מה היא עושה משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים
אף דמה נמי עושה משכב ומושב לטמא אדם ולטמא בגדים
אטו דמה בר משכב ומושב הוא?
ולטעמיך אבן מנוגעת בת משכב ומושב היא - דאיצטריך קרא למעוטי?
דתניא
יכול תהא אבן מנוגעת עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים?
ודין הוא! ומה זב שאינו מטמא בביאה עושה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים
אבן מנוגעת שמטמאה בביאה - אינו דין שמטמאה משכב ומושב לטמא אדם לטמא בגדים
ת"ל הזב. הזב - ולא אבן מנוגעת.
טעמא דמעטיה קרא, הא לאו הכי מטמאה?!
ומינה לאו מי אמרת הזב ולא אבן מנוגעת?!
ה"נ אמר קרא אשר היא יושבת עליו - היא ולא דמה!