ביאור:בבלי כתובות דף סג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת כתובות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב | הדף במהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
קא מדברת [1] אלמנות חיים"! אמרה ליה: "אי לדידי ציית - יתיב תרי סרי שני אחריני"! אמר: ברשות קא עבידנא; הדר אזיל ויתיב תרי סרי שני אחריני בבי רב.
כי אתא - אייתי בהדיה עשרין וארבעה אלפי תלמידי! שמעה דביתהו, הות קא נפקא לאפיה. אמרו לה שיבבתא [2]: שאילי מאני לבוש ואיכסאי! אמרה להו (משלי יב י) יודע צדיק נפש בהמתו [ורחמי רשעים אכזרי].
כי מטיא לגביה - נפלה על אפה, קא מנשקא ליה לכרעיה. הוו קא מדחפי לה שמעיה [משרתיו של רבי עקיבא]; אמר להו: שבקוה! שלי ושלכם - שלה הוא [3].
שמע אבוה דאתא גברא רבה למתא, אמר: איזיל לגביה, אפשר דמפר נדראי!? אתא לגביה. אמר ליה: אדעתא דגברא רבה מי נדרת? אמר ליה: אפילו פרק אחד ואפילו הלכה אחת. אמר ליה: אנא הוא! נפל על אפיה ונשקיה על כרעיה, ויהיב ליה פלגא ממוניה.
ברתיה דרבי עקיבא עבדא ליה לבן עזאי הכי; והיינו דאמרי אינשי: רחילא בתר רחילא אזלא: כעובדי אמה כך עובדי ברתא.
רב יוסף בריה דרבא - שדריה אבוהי לבי רב לקמיה דרב יוסף. פסקו ליה שית שני. כי הוה תלת שני - מטא מעלי יומא דכפורי, אמר: איזיל ואיחזינהו לאינשי ביתי. שמע אבוהי, שקל מנא [4] ונפק לאפיה, אמר ליה: "זונתך נזכרת"?; איכא דאמרי אמר ליה "יונתך נזכרת"! איטרוד [5]: לא מר איפסיק ולא מר איפסיק [6].
| משנה: |
המורדת על בעלה [7] פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרין בשבת. רבי יהודה אומר: שבעה טרפעיקין [8].
עד מתי הוא פוחת? עד כנגד כתובתה [9].
רבי יוסי אומר: לעולם הוא פוחת והולך עד שאם תפול לה ירושה ממקום אחר - גובה הימנה.
וכן המורד על אשתו - מוסיפין על כתובתה שלשה דינרין [10] בשבת.
רבי יהודה אומר: שלשה טרפעיקין.
גמרא:
מורדת ממאי? רב הונא אמר: מתשמיש המטה; רבי יוסי ברבי חנינא אמר: ממלאכה [11].
תנן: וכן המורד על אשתו - בשלמא למאן דאמר 'מתשמיש' – לחיי, אלא למאן דאמר 'ממלאכה' - מי משועבד לה?
אין! באומר "איני זן ואיני מפרנס".
והאמר רב: האומר "איני זן ואיני מפרנס" - יוציא ויתן כתובה [12]!?
ולאו לאמלוכי ביה בעי [13]?
מיתבי: 'אחת לי ארוסה [14] ונשואה [15] ואפילו [16] נדה, ואפילו חולה, ואפילו שומרת יבם [17].'
בשלמא למאן דאמר 'ממלאכה' – שפיר, אלא למאן דאמר 'מתשמיש' - נדה בת תשמיש היא?
אמר לך: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו.
ה"ג בשלמא למ"ד 'מתשמיש' – שפיר, אלא למ"ד 'משום מלאכה' - חולה בת מלאכה היא? בשלמא למ"ד 'מתשמיש' – שפיר: ואי משום נדה, דלאו בת תשמיש היא - אינו דומה מי שיש לו פת בסלו כו' כדלקמן אלא למאן דאמר כו':
איכא דאמרי> בשלמא למאן דאמר 'מתשמיש' - היינו דקתני 'חולה'
אלא למאן דאמר 'ממלאכה' - חולה בת מלאכה היא?
אלא: 'מתשמיש' - כולי עלמא לא פליגי דהויא מורדת [18], כי פליגי 'ממלאכה': מר סבר 'ממלאכה' - לא הויא מורדת, ומר סבר 'ממלאכה' - נמי הויא מורדת.
גופא: 'המורדת על בעלה - פוחתין לה מכתובתה שבעה דינרים בשבת.
רבי יהודה אומר: שבעה טרפעיקין;
רבותינו חזרו ונמנו שיהו מכריזין עליה ארבע שבתות זו אחר זו [19] ושולחין לה בית דין: הוי יודעת שאפילו כתובתיך מאה מנה – הפסדת. אחת לי ארוסה ונשואה אפילו נדה, אפילו חולה ואפילו שומרת יבם.'
אמר ליה רבי חייא בר יוסף לשמואל: נדה - בת תשמיש היא?
אמר ליה: אינו דומה מי שיש לו פת בסלו למי שאין לו פת בסלו.
אמר רמי בר חמא: אין מכריזין עליה אלא בבתי כנסיות ובבתי מדרשות. אמר רבא דיקא נמי דקתני ארבע שבתות זו אחר זו [20] – שמע מינה.
אמר רמי בר חמא: פעמים שולחין לה מבית דין: אחת קודם הכרזה ואחת לאחר הכרזה.
דרש רב נחמן בר רב חסדא: הלכה כרבותינו.
אמר רבא: האי - בורכא [21].
אמר ליה רב נחמן בר יצחק: מאי בורכתיה? אנא אמריתה ניהליה, ומשמיה דגברא רבה אמריתה ניהליה, ומנו? - רבי יוסי ברבי חנינא.
ואיהו [22] - כמאן סבר? כי הא דאתמר רבא אמר רב ששת: הלכה - נמלכין בה [23]. [אך לעומת זאת] רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: הלכה אין נמלכין בה.
היכי דמיא 'מורדת' [24]?
אמר אמימר: דאמרה "בעינא ליה [אני אוהבת אותו] - ומצערנא ליה [אבל אני בריב איתו, אני מצערת אותו]" [25]; אבל אמרה "מאיס עלי [26]" - לא כייפינן לה [27]. מר זוטרא אמר: כייפינן לה.
הוה עובדא ואכפה מר זוטרא, ונפק מיניה רבי חנינא מסורא.
ולא היא: התם סייעתא דשמיא הוה.
כלתיה דרב זביד אימרדא [28]; הוה תפיסא חד שירא [29]. יתיב אמימר ומר זוטרא ורב אשי, ויתיב רב גמדא גבייהו, יתבי וקאמרי: מרדה - [30] הפסידה בלאותיה קיימין [31].
אמר להו רב גמדא: משום דרב זביד גברא רבה - מחניפיתו ליה?! והאמר רב כהנא: מיבעיא בעי [32] רבא, ולא פשיט!
איכא דאמרי: יתבי וקאמרי 'מרדה - לא הפסידה בלאותיה קיימין'; אמר להו רב גמדא:
הערות[עריכה]
- ^ את מתנהגת
- ^ השכינות
- ^ תורה שלמדתי אני ושלמדתם אתם - על ידה הוא
- ^ כלי זיין כאילו בא להלחם
- ^ באותה מריבה
- ^ לא אכלו סעודת יום הכפורים שמפסיקין בה אכילה להתענות. סעודה אחרונה של ערב ט' באב ויוה"כ קרי 'סעודה המפסקת', שמפסיקים בה, במסכת תענית (ל,א)
- ^ בגמרא מפרש ממאי
- ^ בגמרא מפרש
- ^ ואחר כך נותן לה גט ויוצאה בלא כתובה, אבל אינו משהה לפסוק על הנכסים שנפלו לה מבית אביה ולהפסידה ממנה
- ^ בגמרא מפרש מאי שנא הוא מינה דידה
- ^ דהיינו תחת מלאכה
- ^ ומתניתין 'מוסיפין' תנן, ואינו מוציא לאלתר
- ^ שמא יחזור בו; ובתוך זמן שאנו נמלכין בו ומחזירין עליו שיחזור בו - מוסיפין על כתובתה
- ^ שאמרה "לא אנשא"
- ^ כולן שוות בתורת מרד
- ^ שהיא
- ^ והיא מורדת
- ^ והך מתניתא - במורדת מתשמיש
- ^ שלא ישהו אותה לפחות מעט מעט אלא יפסידוה כל כתובתה לאחר ארבע שבתות של הכרזה
- ^ ימים שאינם של מלאכה והכל מצוין בבתי כנסיות ובבתי מדרשות
- ^ דבר שאינו הגון
- ^ רבא דאמר 'בורכא היא'
- ^ משהין את גיטה ומחזירין עליה שתחזור בה, ובתוך כך פוחתין מכתובתה שבעה דינרין בשבת
- ^ דכופין אותה, דמשהין גיטה ופוחתין כתובתה
- ^ שיש לכופה על ידי פחיתת כתובתה
- ^ לא הוא ולא כתובתו בעינא
- ^ להשהותה, אלא נותן לה גט ויוצאה בלא כתובתה
- ^ ואמרה "מאיס עלי"
- ^ מעיל אחד שהכניסה לו בכתובה
- ^ אפילו בגדיה שהכניסה לו בנדונייתה ושמאום עליו בכתובתה
- ^ ועדיין הבלאות קיימין - תפסיד אותם
- ^ אם הפסידה בלאותיה אם לאו