ביאור:בבלי גיטין דף נד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת גיטין פרק: א ב ג ד ה ו ז ח ט

מסכת גיטין דף: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט
ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט
ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ואין מונין ^[1] לשבתות ^[2]; דבר אחר: נחשדו ישראל על השביעית ולא נחשדו על השבתות'.

מאי 'דבר אחר' ^[3]?

הכי קאמר: וכי תימא: שבת נמי זימנין דמיקלע יום שלשים בשבת, דאי נטע ההוא יומא הוא דסלקא ליה שתא, ואי לא לא סלקא ליה שתא ^[4] - תא שמע דבר אחר: נחשדו ישראל על השביעית ^[5] ולא נחשדו על השבתות ^[6].

דרבי יהודה אדרבי יהודה לא קשיא: באתריה דרבי יהודה חמירא להו שביעית; דההוא דאמר ליה לחבירו "דייר בר דיירתא ^[7]" - אמר ליה: אנא לא אכלי פירי דשביעית כוותך"!

תא שמע ^[8]: אכל תרומה טמאה ^[9] - משלם חולין טהורין ^[10]; שילם חולין טמאים - מהו? אמר סומכוס משום רבי מאיר: בשוגג ^[11] - תשלומיו תשלומין ^[12], במזיד - אין תשלומיו תשלומין ^[13]; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה ^[14] תשלומיו תשלומין ^[15], וחוזר ומשלם חולין טהורים ^[16]'; והוינן בה: במזיד אמאי אין תשלומיו תשלומין ^[17]: תבא עליו ברכה: דאכיל מיניה מידי דלא חזי ליה בימי טומאתו ^[18], וקא משלם ליה ^[19] מידי דחזי ליה בימי טומאתו ^[20]! ואמר רבא, ואמרי לה כדי [חברו של רבא]: חסורי מחסרא והכי קתני: 'אכל תרומה טמאה - משלם כל דהו ^[21]; אכל תרומה טהורה - משלם חולין טהורים; שילם חולין טמאין – מהו? סומכוס אומר משום רבי מאיר: בשוגג תשלומיו תשלומין ^[22]; במזיד ^[23] - אין תשלומיו תשלומין ^[24]; וחכמים אומרים: אחד זה ואחד זה תשלומיו תשלומין, וחוזר ומשלם חולין טהורין'; ואמר רב אחא בריה דרב איקא ^[25] הכא בקנסו שוגג אטו מזיד איכא בינייהו: דרבי מאיר סבר: לא קנסו שוגג אטו מזיד ^[26], וחכמים אומרים: קנסו.

הכי? השתא: התם - גברא לשלומי קא מיכוין ^[27] - אנן ניקום וליקנסיה ^[28]? ^[29]

תא שמע: דם שנטמא וזרקו בשוגג - הורצה ^[30]; במזיד - לא הורצה ^[31].

אמר לך רבי מאיר: הכי? השתא: התם - גברא לכפורי קא מכוין, אנן ניקום ונקנסיה ^[32]? ^[33]

תא שמע: המעשר בשבת ^[34]: בשוגג – יאכל, במזיד לא יאכל ^[35]

הכי? השתא: התם - גברא לתקוני קא מיכוין, אנן ליקום וליקנסיה?

תא שמע: 'המטביל כלים בשבת: בשוגג - ישתמש בהן, במזיד - לא ישתמש בהן'

הכי? השתא: התם - גברא לטהורי מאני קא מיכוין, אנן ליקום וליקנסיה?

ורמי דר' יהודה אדרבי יהודה בדרבנן, דתניא:

עמוד ב

^[36] ^[37]: 'נפלו ^[38] ונתפצעו ^[39] אחד ^[40] שוגג ^[41] ואחד מזיד ^[42] - לא יעלו, דברי רבי מאיר; ורבי יהודה רבי יוסי ורבי שמעון אומרים: בשוגג – יעלו, במזיד - לא יעלו ^[43]', והא הכא דמדאורייתא חד בתרי בטל ^[44], ורבנן הוא דגזור, וקא קניס רבי יהודה?

התם - היינו טעמא דרבי יהודה: משום דאתי לאיערומי ^[45].

ורמי דרבי יוסי אדרבי יוסי, דתנן: נטיעה של ערלה ושל כלאי הכרם שנתערבו בנטיעות אחרות - הרי זה לא ילקט ^[46], ואם ליקט ^[47] - יעלו באחד ומאתים ^[48], ובלבד שלא יתכוין ללקט ^[49];

רבי יוסי אומר: אף המתכוין ללקט - יעלו באחד ומאתים ^[50]'

הא - אתמר עלה: אמר רבא: חזקה אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת ^[51];

וכן כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: חזקה אין אדם אוסר את כרמו בנטיעה אחת.

משנה:

הכהנים שפגלו במקדש מזידין – חייבין.

גמרא:

תנו רבנן: 'היה עושה עמו בטהרות, ואמר לו "טהרות שעשיתי עמך נטמאו"; היה עושה עמו בזבחים, ואמר לו "זבחים שעשיתי עמך נתפגלו" – נאמן; אבל אמר לו "טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו" ו"זבחים שעשיתי עמך ביום פלוני נתפגלו" - אינו נאמן' מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?

אמר אביי: כל שבידו ^[52] – נאמן ^[53].

רבא אמר: ^[54] כגון דאשכחיה ולא אמר ליה ולא מידי, ולבתר הכי אשכחיה ואמר ליה.

ההוא דאמר ליה לחבריה "טהרות שעשיתי עמך ביום פלוני נטמאו"; אתא לקמיה דרבי אמי, אמר ליה: שורת הדין ^[55]: אינו נאמן.

אמר לפניו רבי אסי: רבי! אתה אומר כן ^[56]? ^[57] הכי אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי: מה אעשה שהתורה האמינתו ^[58]?

היכן האמינתו?

אמר רבי יצחק בר ביסנא: כהן גדול ביום הכפורים יוכיח ^[59], דכי אמר "פגול" – מהימן ^[60]; ומנא ידעינן ^[61]? והכתיב (ויקרא טז יז) וכל אדם לא יהיה באהל מועד [בבאו לכפר בקדש עד צאתו; וכפר בעדו ובעד ביתו ובעד כל קהל ישראל] - אלא לאו משום דמהימן?

ודלמא דשמעניה דפגיל ^[62]?

אי לאו דמהימן ^[63] - אף על גב דשמעניה ^[64] נמי לא מהימן, דדלמא לבתר הכי ^[65] קאמר!

ודלמא ^[66] דחזיניה בפישפש ^[67]?

^[68]

קשיא.

ההוא דאתא לקמיה דרבי אמי, אמר ליה "ספר תורה שכתבתי לפלוני - אזכרות שלו לא כתבתים לשמן"

אמר ליה: ספר תורה ביד מי?

אמר ליה: ביד לוקח.

אמר ליה: נאמן אתה להפסיד שכרך ואי אתה נאמן להפסיד ספר תורה ^[69].

אמר ליה רבי ירמיה: נהי דהפסיד שכר אזכרות - שכר דספר תורה כוליה מי הפסיד?

אמר ליה: אִין, שכל ספר תורה שאין אזכרות שלו כתובות לשמן -אינו שוה כלום.

וליעבר עלייהו קולמוס ^[70] וליקדשיה?

כמאן?

נימא דלא כרבי יהודה, דתנן: הרי שהיה צריך לכתוב את השם, ונתכוון לכתוב 'יהודה', וטעה ולא הטיל בו דלת ^[71] - מעביר עליו קולמוס ^[72] ומקדשו - דברי רבי יהודה, וחכמים אומרים: אין השם מן המובחר.

אפילו תימא רבי יהודה: עד כאן לא קאמר רבי יהודה אלא בחדא אזכרה, אבל דכולי ספר תורה ^[73] – לא, משום דמיחזי כמנומר.

ההוא דאתא לקמיה דרבי אבהו, אמר ליה "ספר תורה שכתבתי לפלוני - גוילין ^[74] שלו לא עיבדתים לשמן"

אמר לו: ספר תורה ביד מי?

אמר לו: ביד לוקח.

אמר לו: מתוך שאתה נאמן להפסיד שכרך - אתה נאמן להפסיד ספר תורה.

הערות[עריכה]

^ נטיעותיהן(Note: לא ברור מדוערש"י נותן פירוש מצומצם: 'לנטיעות'; הרי אילו היו מונים דבר אחר לשבתות והיה ניכר – היה צריך לפסוק לאיסור גם כן! אולי רש"י מפרש כך בגלל רצף הגמרא, אך עדיין צריך עיון.)
^ שאין מונין ימים לנטיעה אלא שנים לפיכך אין הדבר ידוע לזמן מרובה שנטע בשבת
^ למה ליה לאתויי טעמא אחרינא
^ זימנין דצריך למימני, דתניא: 'הנוטע ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה - עלתה לו שנה לשני ערלה' דשלשים יום בשנה חשובין שנה, ומותר לקיימן בשביעית; פחות משלשים יום לפני ראש השנה - לא עלתה לו שנה, ואסור לקיימן בשביעית; הלכך זמנין דשבת זו שנטע זה הויא יום שלשים לפני ר"אש השנה, ומונין אותו שנה, ואי הוה בציר ההוא יומא - לא הוה סליק ליה שתא; ולאחר זמן, כשאוכלין מן הפירות לסוף שתי שנים, ואומרים "למה הותרו פירות הללו לשתי שנים" ואומר להם 'השלשים שלפני ראש השנה חשובין שנה" - ומזכירים שנטע בשבת, וליקנסוה
^ ואיכא למיחש מתוך שהדבר ניכר אתי למישרי נטיעה בשביעית
^ ואפילו יזכר ויודע הדבר - לא אתי למישרי נטיעתא בשבת
^ גר בן גיורת
^ דרבי מאיר בדרבנן לא קניס שוגג
^ בשוגג, ואפילו טמאה
^ ולקמן פריך 'אמאי משלם טהורין?'; האוכל תרומה שוגג אינו משלם מעות אלא תבואה, ואינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין, ועל ידי תשלומין הן נעשין תרומה, שנאמר 'ונתן לכהן את הקדש (ויקרא כב)': על ידי נתינתו נעשו קודש; אלמא דבר הראוי לחול עליו שם תרומה בעינן, ולא מעות; אבל האוכלה מזיד משלם מעות
^ שילם, שלא היה יודע שהן טמאין
^ ופטור באלו, והן נעשין תרומה טמאה כמה שאכל
^ ולקמיה פריך אמאי
^ שוגג ומזיד
^ והן נעשין תרומה וממון כהן, ואם קידש בהן אשה מקודשת
^ משום קנס, ואינן נעשין תרומה
^ אמאי קנסת ליה אמזיד דהני תשלומין? - הא לא הזיד בתשלומין גרועין
^ תרומה טמאה, דלא מצי למיכל בימי טומאה, דהאוכל תרומה בטומאת הגוף במיתה, ואפילו היא טמאה
^ חולין טמאים,
^ ואף על גב דסוף סוף הן נעשין תרומה, ולא חזו ליה, דהא טמאה היא - מיהו חולין טמאין מיכוין לשלומי, ולא ידע דהם נעשין תרומה
^ כל שהוא חולין, בין טהורין בין טמאין
^ דהא אוכל תרומה שוגג - לפי מדה משלם, ולא לפי דמים ואף על גב דהך טומאה גריעא מההיא דאכל - תשלומין הן מדאורייתא; ורבנן נמי לא קנסוהו, הואיל ושגג בתשלומין
^ שידע שטמאין הן
^ דקנסוהו רבנן, שמתכוין להפסיד כהן
^ ביבמות בהאשה רבה (צ,א) דמזיד נמי דקאמר רבי מאיר אין תשלומיו תשלומין - להפטר לגמרי קאמר, כלומר: שצריך לחזור ולשלם חולין טהורין, כרבנן, ובשוגג הוא דפליג אדרבנן: דלרבי מאיר לא קנסו שוגג אטו מזיד, ורבנן קנסו;
^ והא הכא איסורא דרבנן היא: דמדאורייתא תשלומין מעליא נינהו, דלפי מדה משלם, וכי משלם טמאין - אפילו במזיד - איסורא דרבנן הוא דעבד, ולא קניס רבי מאיר שוגג
^ ואדם כשר הוא
^ על שגגתו
^ אבל מטמא ומדמע שוגג - אינו מתעסק בטובה.
^ דהציץ מרצה, ומותר בשר באכילה
^ מדרבנן, וקנסא הוא: לאסור בשר באכילה, אבל בעלים נתכפרו; והך זריקת מזיד - איסורא דרבנן היא, דמדאורייתא זורק לכתחילה, דהציץ מרצה
^ על שגגתו
^ והוא הדין דמצי לשנויי 'הא מני רבי יהודה היא, דלא קניס בדרבנן, דהא לאו סתם משנה היא אלא ברייתא היא, במנחות ב'הקומץ רבה' (כה,א); מיהו ניחא ליה לשנויי דאפילו תימא רבי מאיר היא.
^ איסור שבות דרבנן היא כדתנן ב'משילין' (ביצה לו א): 'אלו הן משום שבות של מצוה: אין מגביהין תרומות ומעשרות - דמיחזי כמתקן
^ והך 'המעשר בשבת' - סתם משנה היא במסכת תרומות (פ"ב מ"ג), וכן המטביל כליו: מטביל נמי איסורא דרבנן היא, במסכת ביצה בפרק יום טוב (יח,א), מפני שנראה כמתקן כלי. וכל הני רמינן דרבי מאיר אדרבי מאיר, דקניס לעיל בדרבנן.
^ אגוזי פרך אין בטלין אפילו באלף מפני חשיבותן: נתפצעו האגוזים של ערלה ואח"כ נפלו לתוך של היתר -
^ נתפצעו האגוזים של ערלה ואח"כ נפלו לתוך של היתר - יעלו
^ תחלה
^ ואח"כ נתפצעו
^ שפצען
^ שלא נתכוין כדי לבטל חשיבותן ולהעלותן באחד ומאתים, כדין ערלה
^ בין שפצען מזיד שנתכוין לכך
^ אפילו באלף, דקניס רבי מאיר ורבי יהודה שוגג אטו מזיד, אף על גב דהך עלייה שהוא מעלה ומבטל אגוזי פרך
^ - איסורא דרבנן בעלמא הוא, ואפילו שלמים דמדאורייתא אין חילוק בין חשוב לשאינו חשוב, דהכל בטל, דכתיב (שמות כג) 'אחרי רבים להטות'
^ ולהתכוין, ויאמר "שוגג הייתי ולא נתכוונתי כדי להעלותן"
^ דכל זמן שהיא במקומה - כמחובר חשיבא, ולא בטלה; וכי לקיט לפירות ומבטל להו במאתים - הוי מבטל איסור לכתחילה
^ ולא נמלך
^ דהוה ליה שוגג, דלא נתכוון ללקט על מנת לבטל, דסבור שכבר בטלו במחובר
^ בכוונת ביטול
^ אלמא במזיד נמי בטיל
^ אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת; וכיון דלא שכיחא - לא אחמור בה רבנן, אבל נפילת איסור בהיתר שכיחא
^ לעשות בשעה שמודיעו
^ ורישא - כגון שעודן בידו לטמאן ולפגלן; וגבי קרבנות - בכהן העובד קמיירי, כגון שהודיעו בין שחיטה לזריקה ואמר "פיגלתיה בשחיטה" שעדיין בידו לפגלו בשאר עבודות [אם טרם פגל אותם], אבל 'ביום פלוני' - שכבר יצאו מידו - לאו כל כמיניה
^ אע"פ שאין בידו נאמן, וסיפא
^ כלומר: הדין נותן
^ שאינו נאמן
^ אבל
^ ואפילו לאחר זמן, כדמפרש:
^ בפר ושעיר שלפני ולפנים, שהוא שם יחיד, ואין רואהו
^ ואם אמר "פגול" - מהימן, דהא כתיב 'המקריב אותו לא יחשב' (ויקרא ז) וקרי 'לא יחשב' - מחשבת פיגול, ואם חשב - פיגול יהיה
^ ביוה"כ דפגיל אי לאו דמהימן
^ כי אמר קרא 'פיגול יהיה', דשמעינן דפגיל בקול רם' דאמר "הריני מזה על מנת להקטיר אימורין חוץ לזמנן"
^ לומר "בשעת עבודה פיגלתי"
^ דפגיל
^ לבתר עבודה
^ בכה"ג מהימן
^ דבשעת אמירה היה מזה
^ 'פישפש': פתח קטן שהיה בבית החליפות, פתוח להיכל, ושנים היו: אחד בצפון ואחד בדרום, כדתניא בזבחים, ב'איזהו מקומן' (נה,ב): שני פישפשין היו בבית החליפות, אחד בצפון ואחד בדרום, כדי להכשיר את כל העזרה לשחיטת קדשים קלים, שנהיה קורין בכל הרוחות 'ושחטו פתח אוהל מועד' (ויקרא א); וגם לול קטן היה פתוח לבית הכפורת. והאי דמקשי הכא 'דלמא דחזיניה בפישפש' - אהזאות דעל הפרוכת בהיכל קאי; וגבי עבודות דלפני ולפנים נמי איכא לאקשויי דחזיניה דרך לול.
^ הואיל ואין בידך
^ לשמן, כתב על גבי כתב
^ ונמצא שם כתוב כדרכו, אבל שלא לשמו הוא
^ לשמו
^ כל אזכרות שבו
^ קלפים

[1] נטיעותיהן(Note: לא ברור מדוערש"י נותן פירוש מצומצם: 'לנטיעות'; הרי אילו היו מונים דבר אחר לשבתות והיה ניכר – היה צריך לפסוק לאיסור גם כן! אולי רש"י מפרש כך בגלל רצף הגמרא, אך עדיין צריך עיון.)

[2] שאין מונין ימים לנטיעה אלא שנים לפיכך אין הדבר ידוע לזמן מרובה שנטע בשבת

[3] למה ליה לאתויי טעמא אחרינא

[4] זימנין דצריך למימני, דתניא: 'הנוטע ערב שביעית שלשים יום לפני ראש השנה - עלתה לו שנה לשני ערלה' דשלשים יום בשנה חשובין שנה, ומותר לקיימן בשביעית; פחות משלשים יום לפני ראש השנה - לא עלתה לו שנה, ואסור לקיימן בשביעית; הלכך זמנין דשבת זו שנטע זה הויא יום שלשים לפני ר"אש השנה, ומונין אותו שנה, ואי הוה בציר ההוא יומא - לא הוה סליק ליה שתא; ולאחר זמן, כשאוכלין מן הפירות לסוף שתי שנים, ואומרים "למה הותרו פירות הללו לשתי שנים" ואומר להם 'השלשים שלפני ראש השנה חשובין שנה" - ומזכירים שנטע בשבת, וליקנסוה

[5] ואיכא למיחש מתוך שהדבר ניכר אתי למישרי נטיעה בשביעית

[6] ואפילו יזכר ויודע הדבר - לא אתי למישרי נטיעתא בשבת

[7] גר בן גיורת

[8] דרבי מאיר בדרבנן לא קניס שוגג

[9] בשוגג, ואפילו טמאה

[10] ולקמן פריך 'אמאי משלם טהורין?'; האוכל תרומה שוגג אינו משלם מעות אלא תבואה, ואינו משלם תרומה אלא חולין מתוקנין, ועל ידי תשלומין הן נעשין תרומה, שנאמר 'ונתן לכהן את הקדש (ויקרא כב)': על ידי נתינתו נעשו קודש; אלמא דבר הראוי לחול עליו שם תרומה בעינן, ולא מעות; אבל האוכלה מזיד משלם מעות

[11] שילם, שלא היה יודע שהן טמאין

[12] ופטור באלו, והן נעשין תרומה טמאה כמה שאכל

[13] ולקמיה פריך אמאי

[14] שוגג ומזיד

[15] והן נעשין תרומה וממון כהן, ואם קידש בהן אשה מקודשת

[16] משום קנס, ואינן נעשין תרומה

[17] אמאי קנסת ליה אמזיד דהני תשלומין? - הא לא הזיד בתשלומין גרועין

[18] תרומה טמאה, דלא מצי למיכל בימי טומאה, דהאוכל תרומה בטומאת הגוף במיתה, ואפילו היא טמאה

[19] חולין טמאים,

[20] ואף על גב דסוף סוף הן נעשין תרומה, ולא חזו ליה, דהא טמאה היא - מיהו חולין טמאין מיכוין לשלומי, ולא ידע דהם נעשין תרומה

[21] כל שהוא חולין, בין טהורין בין טמאין

[22] דהא אוכל תרומה שוגג - לפי מדה משלם, ולא לפי דמים ואף על גב דהך טומאה גריעא מההיא דאכל - תשלומין הן מדאורייתא; ורבנן נמי לא קנסוהו, הואיל ושגג בתשלומין

[23] שידע שטמאין הן

[24] דקנסוהו רבנן, שמתכוין להפסיד כהן

[25] ביבמות בהאשה רבה (צ,א) דמזיד נמי דקאמר רבי מאיר אין תשלומיו תשלומין - להפטר לגמרי קאמר, כלומר: שצריך לחזור ולשלם חולין טהורין, כרבנן, ובשוגג הוא דפליג אדרבנן: דלרבי מאיר לא קנסו שוגג אטו מזיד, ורבנן קנסו;

[26] והא הכא איסורא דרבנן היא: דמדאורייתא תשלומין מעליא נינהו, דלפי מדה משלם, וכי משלם טמאין - אפילו במזיד - איסורא דרבנן הוא דעבד, ולא קניס רבי מאיר שוגג

[27] ואדם כשר הוא

[28] על שגגתו

[29] אבל מטמא ומדמע שוגג - אינו מתעסק בטובה.

[30] דהציץ מרצה, ומותר בשר באכילה

[31] מדרבנן, וקנסא הוא: לאסור בשר באכילה, אבל בעלים נתכפרו; והך זריקת מזיד - איסורא דרבנן היא, דמדאורייתא זורק לכתחילה, דהציץ מרצה

[32] על שגגתו

[33] והוא הדין דמצי לשנויי 'הא מני רבי יהודה היא, דלא קניס בדרבנן, דהא לאו סתם משנה היא אלא ברייתא היא, במנחות ב'הקומץ רבה' (כה,א); מיהו ניחא ליה לשנויי דאפילו תימא רבי מאיר היא.

[34] איסור שבות דרבנן היא כדתנן ב'משילין' (ביצה לו א): 'אלו הן משום שבות של מצוה: אין מגביהין תרומות ומעשרות - דמיחזי כמתקן

[35] והך 'המעשר בשבת' - סתם משנה היא במסכת תרומות (פ"ב מ"ג), וכן המטביל כליו: מטביל נמי איסורא דרבנן היא, במסכת ביצה בפרק יום טוב (יח,א), מפני שנראה כמתקן כלי. וכל הני רמינן דרבי מאיר אדרבי מאיר, דקניס לעיל בדרבנן.

[36] אגוזי פרך אין בטלין אפילו באלף מפני חשיבותן: נתפצעו האגוזים של ערלה ואח"כ נפלו לתוך של היתר -

[37] נתפצעו האגוזים של ערלה ואח"כ נפלו לתוך של היתר - יעלו

[38] תחלה

[39] ואח"כ נתפצעו

[40] שפצען

[41] שלא נתכוין כדי לבטל חשיבותן ולהעלותן באחד ומאתים, כדין ערלה

[42] בין שפצען מזיד שנתכוין לכך

[43] אפילו באלף, דקניס רבי מאיר ורבי יהודה שוגג אטו מזיד, אף על גב דהך עלייה שהוא מעלה ומבטל אגוזי פרך

[44] - איסורא דרבנן בעלמא הוא, ואפילו שלמים דמדאורייתא אין חילוק בין חשוב לשאינו חשוב, דהכל בטל, דכתיב (שמות כג) 'אחרי רבים להטות'

[45] ולהתכוין, ויאמר "שוגג הייתי ולא נתכוונתי כדי להעלותן"

[46] דכל זמן שהיא במקומה - כמחובר חשיבא, ולא בטלה; וכי לקיט לפירות ומבטל להו במאתים - הוי מבטל איסור לכתחילה

[47] ולא נמלך

[48] דהוה ליה שוגג, דלא נתכוון ללקט על מנת לבטל, דסבור שכבר בטלו במחובר

[49] בכוונת ביטול

[50] אלמא במזיד נמי בטיל

[51] אין לך אדם נוטע ערלה בין שאר נטיעות בלא סימן ואוסר כרמו בשביל נטיעה אחת; וכיון דלא שכיחא - לא אחמור בה רבנן, אבל נפילת איסור בהיתר שכיחא

[52] לעשות בשעה שמודיעו

[53] ורישא - כגון שעודן בידו לטמאן ולפגלן; וגבי קרבנות - בכהן העובד קמיירי, כגון שהודיעו בין שחיטה לזריקה ואמר "פיגלתיה בשחיטה" שעדיין בידו לפגלו בשאר עבודות [אם טרם פגל אותם], אבל 'ביום פלוני' - שכבר יצאו מידו - לאו כל כמיניה

[54] אע"פ שאין בידו נאמן, וסיפא

[55] כלומר: הדין נותן

[56] שאינו נאמן

[57] אבל

[58] ואפילו לאחר זמן, כדמפרש:

[59] בפר ושעיר שלפני ולפנים, שהוא שם יחיד, ואין רואהו

[60] ואם אמר "פגול" - מהימן, דהא כתיב 'המקריב אותו לא יחשב' (ויקרא ז) וקרי 'לא יחשב' - מחשבת פיגול, ואם חשב - פיגול יהיה

[61] ביוה"כ דפגיל אי לאו דמהימן

[62] כי אמר קרא 'פיגול יהיה', דשמעינן דפגיל בקול רם' דאמר "הריני מזה על מנת להקטיר אימורין חוץ לזמנן"

[63] לומר "בשעת עבודה פיגלתי"

[64] דפגיל

[65] לבתר עבודה

[66] בכה"ג מהימן

[67] דבשעת אמירה היה מזה

[68] 'פישפש': פתח קטן שהיה בבית החליפות, פתוח להיכל, ושנים היו: אחד בצפון ואחד בדרום, כדתניא בזבחים, ב'איזהו מקומן' (נה,ב): שני פישפשין היו בבית החליפות, אחד בצפון ואחד בדרום, כדי להכשיר את כל העזרה לשחיטת קדשים קלים, שנהיה קורין בכל הרוחות 'ושחטו פתח אוהל מועד' (ויקרא א); וגם לול קטן היה פתוח לבית הכפורת. והאי דמקשי הכא 'דלמא דחזיניה בפישפש' - אהזאות דעל הפרוכת בהיכל קאי; וגבי עבודות דלפני ולפנים נמי איכא לאקשויי דחזיניה דרך לול.

[69] הואיל ואין בידך

[70] לשמן, כתב על גבי כתב

[71] ונמצא שם כתוב כדרכו, אבל שלא לשמו הוא

[72] לשמו

[73] כל אזכרות שבו

[74] קלפים

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]

[64]

[65]

[66]

[67]

[68]

[69]

[70]

[71]

[72]

[73]

[74]