ביאור:בבלי בבא בתרא פרק ג - מעומד
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
תלמוד בבלי, מסכת נזיקין חלק שלישי ואחרון (בבא בתרא), פרק שלישי חזקת הבתים - המהדורה המעומדת
|
בבא בתרא דף כח עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
בבא בתרא פרק ג משנה א[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
דיני 'חזקה'[עריכה]
הוכחת בעלות על רכוש לאחר שימוש בו לאורך זמן
רכוש הנמכר לעתים קרובות[עריכה]
- חֶזְקַת הַבָּתִים,
- וְהַבּוֹרוֹת בורות המים החפורים והמטוייחים והשִׁיחִין והשוּחוֹת - מלשון השתחוויה התכופפות כלפי מטה. וכך גם השיח הוא עץ שחוח וְהַמְּעֲרוֹת, וְהַשוֹבֵכוֹת לגידול יונים. יתכן שאלו אף הן סוג של מערות. עדיין נטוש הויכוח על מערות ה"קולומבריום" בארץ וְהַמֶּרְחֲצָאוֹת,
- וּבֵית הַבַּדִין על שם הקרש - ה"בד" ליצירת הלחץ על הזיתים. בחורבות סוסיא נמצא בית בד בתוך מערה, וכך גם בחרבת חנות הקרובה לביתר.באנגלית bud קשור בעץ אף הוא. וּבֵית הַשֶּׁלַחִין, וְהָעֲבָדִים אכן, כאן מדובר בבני אדם - שהיו רכוש נמכר,
- וְכָל שֶׁהוּא עוֹשֶׂה פֵּירוֹת תָּדִּיר,
- - חֱזְקָתָן שָׁלֹש שָׁנִים - מִיּוֹם לַיּוֹם.
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
קרקע ושדות הנמכרים לעתים רחוקות[עריכה]
- שְׂדֵה הַבַּעַל הנמצא בעמק, ונקרא כך על שם האל בעל - אֵל השדות הרחבים, ואולי במישורים הגבוהים. ואולי קשור למילה גבל (הר בערבית וגבול בעברית) חֱזְקָתָהּ - שָׁלֹש שָׂנִים, וְאֵינָן מִיּוֹם לַיּוֹם.
- רַבִּי יִשְׁמָעאֵל אוֹמֵר: ג' שלושה. זהו ייצוג מספרי על פי גימטריה. במשניות - המשוננות על פה יש לומר כאן את המספר חָדָשִים בַּרִאשוֹנָה, ג' בָּאַחֲרוֹנָה, וּשְנֵים עָשָׂר חֹדֶשׁ - בָּאֶמְצַע: הַרֵי הִנֵה, ומלשון הציווי: הראֵה. או: חילוף סדר האותיות במילה 'אילו' והחלפת הלמ"ד ברי"ש ואל"ף בה"א. ומקורו במילת החיפוש הקדומה: אֵי? או אַי? ("וְאַיוֹ?) י"ח שמונה עשר חֹדֶשׁ.
- רַבִּי עקיבא אוֹמֵר: חֹדֶשׁ בַּרִאשוֹנָה וְחֹדֶשׁ בָּאַחֲרוֹנָה, וי"ב ושנים עשר חֹדֶש - בָּאֶמְצַע: הרי י"ד ארבעה עשר חדש.
- אמר רַבִּי יִשְׁמָעאֵל: בָּמֶּה דְבָרִים אֲמוּרִים? בְּשָׂדֶה לָבָן לירקות, ונקרא כך מכיוון שגידולי הירקות נעשים בארץ באיזורי העמק בהם בד"כ אדמת קירטון לבנה, שכבת גיר לבנה ורכה שנוצרת משקיעת המעטה הסידני של בעלי חיים ימיים קדומים, כפי שניתן לראות במיקרוסקופ.
- אַבָל בִּשְׂׂדֵה אִילָן: כנס את תבואתו ומסק את זיתיו? כנס את קייצו? - הַרֵי אֵלוּ ג' שָנִים!
|
פרשת משפטים וְכִי יִגַּח שׁוֹר אֶת אִישׁ, אוֹ אֶת אִשָּׁה - וָמֵת? - סָקוֹל יִסָּקֵל הַשּׁוֹר, וְלֹא יֵאָכֵל אֶת בְּשָׂרוֹ. וּבַעַל הַשּׁוֹר - נָקִי! וְאִם שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמֹל שִׁלְשֹׁם, וְהוּעַד בִּבְעָלָיו, וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ - וְהֵמִית אִישׁ אוֹ אִשָּׁה? - הַשּׁוֹר יִסָּקֵל, וְגַם בְּעָלָיו יוּמָת! אִם כֹּפֶר יוּשַׁת עָלָיו? וְנָתַן פִּדְיֹן נַפְשׁוֹ - כְּכֹל אֲשֶׁר יוּשַׁת עָלָיו. אוֹ בֵן יִגָּח, אוֹ בַת יִגָּח? - כַּמִּשְׁפָּט הַזֶּה יֵעָשֶׂה לּוֹ. אִם עֶבֶד יִגַּח הַשּׁוֹר? אוֹ אָמָה? - כֶּסֶף שְׁלֹשִׁים שְׁקָלִים יִתֵּן לַאדֹנָיו, וְהַשּׁוֹר יִסָּקֵל... (ואחרי דיני נזקי בור) ... וְכִי יִגֹּף שׁוֹר אִישׁ אֶת שׁוֹר רֵעֵהוּ - וָמֵת? - וּמָכְרוּ אֶת הַשּׁוֹר הַחַי - וְחָצוּ אֶת כַּסְפּוֹ. וְגַם אֶת הַמֵּת - יֶחֱצוּן. אוֹ: נוֹדַע כִּי שׁוֹר נַגָּח הוּא מִתְּמוֹל שִׁלְשֹׁם - וְלֹא יִשְׁמְרֶנּוּ בְּעָלָיו? - שַׁלֵּם יְשַׁלֵּם: שׁוֹר - תַּחַת הַשּׁוֹר! וְהַמֵּת - יִהְיֶה לּוֹ... |
גמרא בבלי על בבא בתרא פרק ג משנה א[עריכה]
המקור לדין חזקה[עריכה]
המקור לדין החזקה - מדין נגיחות השור על פי התורה גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
אמר ר' יוחנן: שמעתי מהולכי אושא - שהיו אומרים:
מנין לחזקה ג' שנים? משור המועד:
מה שור המועד? כיון שנגח ג' נגיחות - נפק יצא. ובעברית כיום: הפקה, מלשון: הוצאה. ומקורו בצליל הפקיקה המושמע כשפותחים מכסה או דלת סגורים היטב. זהו גם מקורו של המילה "פְּתַּח!" ומילות הרעש והתיפוף טאך! וטרח! לֵיה לו מחזקת תם, וקם ליה בחזקת מועד?
הכי? נמי! כיון דאכלה תלת שנין - נפק לה מרשות מוכר וקיימא לה ברשות לוקח.
אי: מה שור המועד - עד נגיחה רביעית לא מיחייב?
הכי? נמי! - עד שנה רביעית לא קיימא ברשותיה?!
בבא בתרא דף כח עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- הכי?! השתא:
התם - מכי נגח שלש נגיחות הוי מועד... ואידך ועל ידך, כלומר: ובהמשך...? כי לא נגח - מאי לשלם הוא הרי יתחייב בתשלום רק אם השור יגח פעם נוספת!?
הכא: כיון דאכלה תלת שני - קיימא לה ברשותיה בלי לעשות דבר. ולכן אין צורך לחכות לפעולה חדשה המקבילה ל"נגיחה" של השור. זו נעשית מאליה.!!
חזקה שאין עמה טענה[עריכה]
אלא מעתה מעכשיו, אחרי שהסברנו שהמחזיק שנתיים בקרקע, גם בלי לטעון דבר: חזקה שאין עמה טענה - תיהוי חזקה?
אלמה הא למה. כלומר: זאת מדוע? והרי?! תנן שנינו במשנה (בהמשך): כל חזקה שאין עמה טענה - אינה חזקה!
- טעמא מאי מה הסיבה שהמשנה אומרת שלצורך חזקה דרושה טענה? דאמרינן: דלמא כדקאמר בעל השדה, הנמצא בבית משפט ותובע את שדהו.
השתא כעת, בדין החזקה הנלמד מהתורה: איהו בעל השדה, בחלוף השנה השניה ובהגיע השנה השלישית - בדומה לשור, הנוגח בפעם השלישית לא טעין! אנן ליטעון ליה?!
מחאה שלא בפניו[עריכה]
|
מתוכן הדיון נראה ששאלת רב עוירא בנויה משלש רומות: א. השאלה: הבעלים הרי יכול למחות גם שלא בפני הפולש! לא כן? ב. המשך השאלה, כתשובה לשאלה הראשונה: לכאורה הבעלים חייב למחות רק בפני הפולש, בדומה לנאמר בשור. וזה תמוה! ג. התשובה הסופית: רק בשור - על הבעלים למחות בפני הפולש. בשדה - אין צורך לפגוש את הפולש. המילה התם בארמית: במילה זו הת"ף הרכה נקראת כמו שי"ן קיבותט'ניקית, וכמו באנגלית thing. הה"א עברה מהסוף לתחילה, ובמקורה המילה היתה במשמעות: לְשָׁם, אל ארץ בני שֵם בצפון, הנקראת כיום סוריה ובערבית שמאל - צפון, לעומת ימין ארץ בני תימן בדרום. מעניין שבמילים this וגם that יש הברה הדומה לזאת, וכן אל דִי ואל דַא הארמיים, ל"זה וזו" העבריים, ולמילה 'הדא' או 'הדי' הערביים. מה שמוביל אל המילה עַל יַד, או לִידֵי, או כְּדֵי, וגם עַד, או "בְּעֲד" שבערבית שמר את משמעותו - רחוק, או: בהמשך, וכולם כנראה קשורים אל איבר היד, שבה יו"ד דל"ת פרקים. (האות יו"ד נראה שמקורה מציור יד כפופה ובקציה כף יד, הנראית כמעין Z, ובאותיות קיריליות נשתמר כאות: И |
מתקיף לה רב עוירא:
אלא מעתה מאחר שלמדנו את דין החזקה מכך שהקרקע נשארה ברשותו בשנה השלישית: מחאה שלא בפניו אולי בתקופה זו הבעלים הביע את מחאתו בפני אחרים אך לא בפני הפולש - לא תיהוי מחאה וזה נשמע לא מוסרי לדרוש שהבעלים יחוייב לרדוף אחרי הפולש ולהביאו לדין. כידוע לנו מהדין: הבעלים יכול לפרסם את מחאתו ובבא העת יביא עדים לכך! האם אין זה כך?!?!
- דומיא דשור מוּעַד על פי המינוח במקרא: והועד בבעליו, כלומר הבעלים הוזהרו כבר לגבי השור הזה. עד - מלשון הד, מצליל ההדהוד החוזר, כשהאדם חוזר על הדברים שנאמרו לו בקול רם, על מנת לאשר ששמע את הדברים.:
מה שור המוּעד? - בפניו בעינן? אף הכא אחרי שנתיים שהפולש החזיק בקרקע? נמי! - בפניו בעינן ובאמת מחאה שלא בפניו - אינה מחאה. ומסקנה זו תמוהה! (ר' בהערה משמאל)?!
- התם שם, במקרה של שור - ההופך "מוחזק" לנגיחות (לעומת המקרה של שדה - ההופך "מוחזק" לבעלות), ור' הכתוב בהערה משמאל והועד בבעליו - כתיב,
הכא: חברך - חברא אית ליה, וחברא דחברך - חברא אית ליה ואין צורך להודיע ישירות לפולש את מחאתך ורצונך לשמור על רכושך, ואין צורך להתעמת איתו ישירות. ברור לנו שהוא כבר ישמע על זה
הגורם הקובע את החזקה: שלושה ימים[עריכה]
שלשה פירות ביום אחד - נזק למספר הפירות הנאכלים, בלי קשר לתקופה[עריכה]
ולרבי מאיר, דאמר ריחק נגיחותיו - חייב, קירב נגיחותיו - לא...
כָּל שֶׁכֵּן במקרה שאכן כן - אכלה תלתא פירי בחד יומא, כגון תאנה - ליהוי חזקה ולמה צריך שלושים יום, או שלש שנים?!
- דומיא דשור המועד:
מה שור המועד בעידנא דאית ליה הא נגיחה - ליתא להא נגיחה?
הכא? נמי - בעידנא דאיתא להאי פירא, ליתא להאי פירא.
שלשה צלפים - פירות שאין מקובל לאוכלם[עריכה]
אכלה תלתא פרי בתלתא יומי [ביום אחד] כגון צלף - ליהוי חזקה?
- התם: פירא מיהא איתיה ומגמר הוא דקא גמר ואזיל
אספסת בשלושים יום - מזון מקובל לאורך תקופה ארוכה[עריכה]
אכלה תלתא פירי בתלתין יומי כגון אספסתא - ליהוי חזקה?
- היכי דמי? דקדיח ואכלה? דקדיח ואכלה: התם משמט הוא דקא שמיט ואכיל.
שלשה פירות בשלשה חודשים - אכילה עם הפסקות ארוכות[עריכה]
אכלה תלתא פירי בתלתא ירחי כגון אספסתא - ליהוי חזקה?
- מאן הולכי אושא? ר' ישמעאל. לר' ישמעאל - הכי? נמי! דתנן:
רבי ישמעאל אומר: בד"א? בשדה הלבן אבל בשדה אילן כנס את תבואתו ומסק את זיתיו וכנס את קייצו הרי אלו ג' שנים.
בבא בתרא דף כט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
לרבנן מאי?
- אמר רב יוסף: קרא כתיב! ירמיה: נבואת התקומה שדות בכסף יקנו, וכתוב בספר וחתום...
שהרי נביא עומד בעשר ומזהיר על אחת עשרה!
א"ל אביי דלמא התם עצה טובה קמ"ל? דאי לא תימא הכי תחילת נבואה זו בנו בתים - ושבו ונטעו גנות - ואכלו את פרין - מאי קאמר?
אלא עצה טובה - קמ"ל? הכא? נמי! עצה טובה קמ"ל.
תדע! דכתיב ירמיה: סוף אותה נבואה ונתתם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים ולא לצורך חזקה של שלש שנים...
- אלא אמר רבא: שתא קמייתא - מחיל איניש, תרתי - מחיל... תלת? - לא מחיל!
אמר ליה אביי: אלא מעתה, כי הדרא ארעא - תיהדר לבר מפירי?
אלמה?! אמר רב נחמן: הדרא ארעא והדרי פירי!
- אלא אמר רבא: שתא קמייתא - לא קפיד איניש. תרתי? - לא קפיד. תלת? - קפיד!!
א"ל אביי: אלא מעתה, כגון הני דבי בר אלישיב - דקפדי אפילו אמאן דחליף אמיצרא דידהו... הכי, נמי דלאלתר הוי חזקה?!
וכי תימא: הכי? נמי! - אם כן נתת דבריך לשיעורין?!
- אלא אמר רבא: שתא קמייתא - מיזדהר איניש בשטריה, תרתי ותלת - מיזדהר. טפי? - לא מיזדהר.
אמר ליה אביי: אלא מעתה, מחאה שלא בפניו לא תיהוי מחאה?
- דאמר ליה אי מחית באפאי? הוה מיזדהרנא בשטראי...
...דאמר ליה: חברך? חברא אית ליה! וחברא דחברך? חברא אית ליה!
חזקה במטע, בעבודות העץ השונות[עריכה]
נדרשות שלש שנים רצופות[עריכה]
במקומות בהם עוקרים את העצים ושותלים גדולי שדה[עריכה]
אמר רב חמא: ומודי רב הונא באתרי דמוברי באגי.
פשיטא? לא! צריכא... דאיכא דמובר ואיכא דלא מובר. והאי גברא מוברה.
מהו דתימא: א"ל אם איתא דדידך הואי - איבעי לך למיזרעה?
קמ"ל דאמר ליה: חדא ארעא בכוליה באגא - לא מצינא לינטר.
ואי נמי: בהכי - ניחא לי דעבדא טפי!
פלישה לבתים[עריכה]
מעקב אחר החזקתו בשעות הלילה[עריכה]
באופן רגיל[עריכה]
תנן: חזקת הבתים...
והא? בתים - דביממא ידעי, בליליא - לא ידעי!
- אמר אביי: מאן מסהיד אבתים? שיבבי! שיבבי - מידע ידעי ביממא ובליליא.
- רבא אמר: כגון דאתו בי תרי ואמרי: אנן אגרינן מיניה, ודרינן ביה תלת שנין - ביממא ובליליא.
אמר ליה רב יימר לרב אשי: הני? נוגעין בעדותן הן?! דאי לא אמרי הכי? אמרינן להו: זילו! הבו ליה אגר ביתא להאי.
- א"ל: דייני דשפילי - הכי דאיני! מי לא עסקינן כגון דנקיטי אגר ביתא, ואמרי: למאן ליתביה?
דרישת בעל הבית לעדים על הלילה[עריכה]
אמר מר זוטרא: ואי טעין ואמר ליתו תרי סהדי לאסהודי ליה: דדר ביה תלת שני ביממא ובליליא - טענתיה טענה!
חריגות: רוכלים נוודים, ופלישה לחנויות[עריכה]
|
בבא בתרא דף כט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ומודי מר זוטרא ברוכלין המחזירין בעיירות, דאע"ג דלא טען - טענינן ליה אנן.
ומודה רב הונא בחנותא דמחוזא: דליממא - עבידא, לליליא - לא עבידא.
חזקה לסירוגין[עריכה]
רמי בר חמא ורב עוקבא בר חמא זבון ההיא אמתא בהדי הדדי
מר - אישתמש בה ראשונה שלישית וחמישית
ומר - אישתמש בה שניה רביעית וששית.
נפק - ערער עילוה. אתו לקמיה דרבא.
- אמר להו: מאי טעמא עבדיתו הכי? כי היכי דלא תחזקו אהדדי?
כי היכי דלדידכו לא הוי חזקה, לעלמא - נמי לא הוי חזקה!
ולא אמרן - אלא דלא כתוב עיטרא. אבל כתוב עיטרא - קלא אית ליה.
חזקה חלקית[עריכה]
אמר רבא אכלה כולה חוץ מבית רובע - קנה כולה חוץ מבית רובע.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: ולא אמרן? אלא דבר זריעה היא. אבל לאו בר זריעה היא? קני לה - אגב ארעא!
מתקיף לה רב ביבי בר אביי: אלא, מעתה צונמא - במה יקנה?
אלא באוקומי בה חיותא ומשטחא בה פירי? ה?"נ! איבעי ליה לאוקומי בה חיותא אי נמי משטחא בה פירי?!
תקדימים בבית הדין[עריכה]
פולש טוען: קניתי ממך את הבית והחזקתי בו[עריכה]
|
בבא בתרא דף ...דאמר ליה לחבריה: כל נכסי דבי בר סיסין... עמוד {{{3}}} בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ביתא?
אמר ליה: מינך זבינתיה! ואכלית שני חזקה!!
א"ל אנא? בשכוני גוואי הואי!
אתא החבר, הטוען שקנה והחזיק לקמיה דרב נחמן. אמר ליה: זיל! לֵך! צא מן הבית ברור אכילתך!
אמר ליה רבא הכי דינא?! - המוציא מחבירו? - עליו הראיה!
ורמי דרבא אדרבא ורמי דרב נחמן אדרב נחמן!
דההוא דאמר ליה לחבריה: כל נכסי דבי בר סיסין מזבינא לך!
הואי ההיא ארעא דהוה מיקרי דבי בר סיסין.
אמר ליה: הא? לאו דבי בר סיסין היא! ואיקרויי הוא דמיקריא דבי בר סיסין!
אתו לקמיה דרב נחמן. - אוקמא בידא דלוקח.
אמר ליה רבא: דינא הכי?! המוציא מחבירו? - עליו הראיה!!
קשיא דרבא אדרבא קשיא דרב נחמן אדרב נחמן.
דרבא אדרבא - לא קשיא. התם שם, במקרה בית בן-הסַיַּסִים? מוכר - קאי בנכסיה וטרם עזבו, לכן רבא חולק על גזר-דינו של רב נחמן. הכא? פה, במקרה של הטוען שהוא קונה ומוחזק לוקח - קאי בניכסיה וצריך להישאר בבית.
דרב נחמן אדרב נחמן? נמי לא קשיא!
כיון דאמר ליה דבי בר סיסין ומיקריא דבי בר סיסין עליה? - דידיה בידו של המוכר רמיא מוטל לגלויי דלאו דבי בר סיסין היא.
אבל הכא פה, כשהיושב בבית טוען שהוא קנה ומוחזק? לא יהא אלא דנקיט שטרא האם לא (כמו מי) שמציג את השטר, (שהרי הודה שהבית נקנה מהמוכר) - מי האם לא אמרינן ליה קיים שטרך וקום בניכסי?!
הבעלים טוען שהפולש היה רחוק, הפולש הביא עדים שהגיע בכל שנה[עריכה]
ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ביתא.
- א"ל מינך זבנתיה - ואכלתיה שני חזקה!
אמר ליה בשוקי בראי הואי!!
- אמר ליה והא אית לי סהדי דכל שתא הוה אתית תלתין יומי?!
א"ל תלתין יומי? בשוקאי הוה טרידנא!
אמר רבא עביד: איניש דכל תלתין יומי טריד בשוקא?
פולש לקרקע טוען שקנה מקונה הקרקע[עריכה]
|
בבא בתרא דף ל עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא?
אמר ליה מפלניא זבינתה - דאמר לי דזבנה מינך.
אמר ליה את לאו קא מודית דהאי ארעא דידי היא? ואת לא זבינתה מינאי?!
זיל! לאו בעל דברים דידי את!!
אמר רבא: דינא - קאמר ליה!
פולש שקנה מגזלן בעצת הבעלים[עריכה]
פולש לקרקע שקנה מגזלן בעצת הבעלים המקורי שרצה להימנע מדיון משפטי מול הגזלן
ההוא דאמר ליה לחבריה מאי בעית בהאי ארעא
אמר ליה: מפלניא זבינא ואכלתיה שני חזקה
אמר ליה: פלניא? גזלנא הוא!
אמר ליה והא אית לי סהדי דאתאי אימלכי בך, ואמרת לי: זיל זבין! ?!
אמר ליה: השני - נוח לי, הראשון - קשה הימנו!
אמר רבא: דינא - קאמר ליה!
כמאן?
- כאדמון! דתנן:
העורר על השדה וחתום עליה בְּעֵד?
אדמון אומר: השני - נוח לי, הראשון - קשה הימנו!
וחכמים אומרים: איבד את זכותו.
- אפילו תימא רבנן!
התם: עבד ליה מעשה. אבל הכא? דבורא עביד איניש, דמיקרי ואמר.
רצה ייצוג בלבד[עריכה]
פולש לקרקע שקנה מגזלן בעצת הבעלים הטוען שרצה ייצוג בלבד
ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא?
אמר ליה מפלניא זבינתה ואכלתיה שני חזקה!
- אמר ליה פלניא? גזלנא הוא!
אמר ליה: והא אית לי סהדי דאתית באורתא ואמרת לי זבנה ניהלי?
- א"ל: אמינא איזבון דינאי!
אמר רבא: עביד איניש דזבין דיניה!
מסביר את טענתו לחזקה - לתקופה ארוכה מהנדרש[עריכה]
פולש לקרקע, הטוען שקנה מהבעלים המקורי, ומסביר שהתכוון לתקופת חזקה ארוכה משלש השנים הנדרשות, אחרי שמתברר שהבעלים קנה את הקרקע מהבעלים המקורי כבר לפני ארבע שנים
|
בבא בתרא דף לא עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא?
אמר ליה מפלניא זבינא, ואכלתיה שני חזקה!
אמר ליה: והא נקיטנא שטרא דזבני ליה מיניה הא ארבעי שני!
א"ל: מי סברת שני חזקה תלת שני - קא אמינא?! שני חזקה טובא קא אמינא!
אמר רבא: עבידי אינשי דקרו לשני טובא שני חזקה!
והני מילי: דאכלה שבע - דקדים חזקה דהאי, לשטרא דהך...
אבל שית - אין לך מחאה גדולה מזו!
סוגיא - טענות הצדדים מעורבים בטענת חזקה[עריכה]
טוענים: נחלת אבות[עריכה]
מביא עדי בעלות אבות לעומת מביא עדי חזקה[עריכה]
זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי
האי אייתי סהדי דאבהתיה היא
והאי אייתי סהדי דאכלה שני חזקה?
- אמר רבה מה לו לשקר? אי בעי? א"ל: מינך זבנתה ואכלתיה שני חזקה.
א"ל אביי: מה לי לשקר - במקום עדים לא אמרינן.
מסביר את טענת 'נחלת אבות' וטוען עתה שקנה ממנו[עריכה]
הדר אמר ליה: אֵין הן! כלומר: כן!! דאבהתך היא, וזבנתה מינך. והאי דאמרי לך דאבהתי - דסמיך לי עלה כדאבהתי.
טוען - וחוזר וטוען מהמשך הסוגיא מובן שמשמעות ביטוי זה: והוא יכול לחזור ולטעון טענה אחרת ואנו נקבל את דבריו כאמת? או: אין טוען - וחוזר וטוען?
- עולא אמר: טוען - וחוזר וטוען.
- נהרדעי אמרי: אינו טוען - וחוזר וטוען.
ומודי עולא -
היכא דא"ל של אבותי ולא של אבותיך - דאינו טוען וחוזר וטוען ולפי עניינו נראה שהכוונה: איננו מקבלים את הסבריו לגבי משמעות הטענה בצורה חדשה.
והיכא דהוה קאי בי דינא ולא טען, ואתא מאבראי וטען - אינו חוזר וטוען.
מאי טעמא? טענתיה אגמריה הטענות שלו לימדו אותו - כלומר הוא הבין לאחר מעשה מה יכל לטעון, ועתה מתקן את דבריו על פי זאת..
ומודו נהרדעי -
היכא דאמר ליה של אבותי שלקחוה מאבותיך - דחוזר וטוען ולפי עניינו נראה שהכוונה: אנו נקבל את טענתו החדשה, אותה הוא יכול לטעון.
והיכא דאישתעי מילי אבראי - ולא טען, ואתא לבי דינא - וטען - דחוזר וטוען.
מאי טעמא? עביד איניש דלא מגלי טענתיה אלא לבי דינא.
אמר אמימר: אנא? נהרדעא אנא! וסבירא לי דטוען וחוזר וטוען!
והלכתא: טוען וחוזר וטוען:
חזקה בנחלת אבות[עריכה]
|
לא דף ב עמוד ...באבהתא - מי אתכחש? בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי
האי אייתי סהדי - דאבהתיה ואכלה שני חזקה,
והאי אייתי סהדי - דאכלה שני חזקה?
- אמר רב נחמן: אוקי אכילה לבהדי אכילה ואוקי ארעא בחזקת אבהתא.
א"ל רבא: הא? עדות מוכחשת היא!
- אמר ליה: נהי דאיתכחש באכילתה, באבהתא מי אתכחש?
לימא רבא ורב נחמן - בפלוגתא דרב הונא ורב חסדא קמיפלגי? דאיתמר
ב' כתי עדים המכחישות זו את זו:
אמר רב הונא: זו - באה בפני עצמה ומעידה, וזו - באה בפני עצמה ומעידה.
ורב חסדא אמר: בהדי סהדי שקרי למה לי?
לימא: רב נחמן - דאמר כרב הונא, ורבא - כרב חסדא?
- אליבא דרב חסדא כולי עלמא רבא ורב נחמן, בנושא שני זוגות עדים לא פליגי ומבינים את דעתו של רב חסדא, שלא לקבל את העדות, אך אינם מכריעים אם רב חסדא צודק או לא.!
כי פליגי? אליבא דרב הונא:
רב נחמן המקבל את העדות על נחלת האבות - כרב הונא המסכים לקבל עדות מוכחשת,
ורבא הדוחה את העדות על נחלת האבות כי זו עדות מוכחשת, מסכים עם רב הונא שאפשר לקבל עדות מוכחשת, אבל מסייג את דברי רב הונא: - עד כאן לא קאמר רב הונא שאפשר לקבל עדות 'מוכחשת' - אלא לעדות אחרת רק כאשר ניתן היה להבין באופן עקיף מתוך העדות השניה, שהראשונה אינה נכונה! אבל לאותה עדות אם עדות הצמד הראשון נוגד ישירות את הנאמר על ידי העדים השניים, גם לדעת רב הונא?! - לא! אין לקבל עדים כאלו
המשך הברייתא - חזקה נחלת אבות[עריכה]
הדר אייתי סהדי דאבהתיה היא?
- אמר רב נחמן: אנן אחתיניה! אנן מסקינן ליה! לזילותא דבי דינא - לא חיישינן.
מתיב רבא: ואיתימא? רבי זעירא:
שנים אומרים: מת, ושנים אומרים: לא מת,
שנים אומרים: נתגרשה, ושנים אומרים: לא נתגרשה,
- הרי זו לא תנשא! ואם נשאת? לא תצא!
רבי מנחם ברבי יוסי אומר: - תצא.
אמר ר' מנחם בר' יוסי: אימתי אני אומר תצא?
בזמן שבאו עדים ואח"כ נשאת...
אבל נשאת - ואחר כך באו עדים? - הרי זו לא תצא.
- אמר ליה רב נחמן שאמר שאינו חושש לזלזול בבית המשפט: אנא סברי למעבד עובדא.
השתא דאותיבתן את ואותבן רב המנונא בסוריא - לא עבדינן בה עובדא!
|
לב דף א עמוד ורבן שמעון בן גמליאל סבר 'ערער' - תרי? בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
נפק, עבד עובדא!
מאן דחזא סבר: טעותא היא בידיה! ולא היא! אלא: משום דתליא באשלי רברבי.
דתנן:
רבי יהודה אומר: אין מעלין לכהונה על פי עד אחד.
אמר ר' אלעזר:
אימתי? במקום שיש עוררין,
אבל במקום שאין עוררין? - מעלין לכהונה על פי עד אחד.
רבן שמעון בן גמליאל אומר משום ר' שמעון בן הסגן: מעלין לכהונה ע"פ עד אחד.
רבן שמעון בן גמליאל - היינו ר' אלעזר?
- וכי תימא:
ערער חד איכא בינייהו?
רבי אלעזר סבר: ערער - חד, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: ערער - תרי?
והאמר רבי יוחנן: דברי הכל אין ערער - פחות משנים.
- אלא: ערער תרי! והכא במאי עסקינן?
כגון דמחזקינן ליה באבוה דהאי - דכהן הוא!
ונפק עליה קלא דבן גרושה ובן חלוצה הוא. - ואחתיניה.
ואתא עד אחד ואמר: דכהן הוא. - ואסקיניה.
ואתו בי תרי ואמרי: דבן גרושה וחלוצה הוא. - ואחתיניה.
ואתא עד אחד ואמר דכהן הוא!
ודכולי עלמא מצטרפין עדות!
- והכא במיחש לזילותא דבי דינא - קא מיפלגי:
ר' אלעזר סבר: כיון דאחתיניה - לא מסקינן ליה. חיישינן לזילותא דבי דינא.
ורבן שמעון בן גמליאל סבר: אנן אחתיניה ואנן מסקינן ליה, ולזילותא דבי דינא לא חיישינן!
מתקיף לה רב אשי: אי הכי מאי איריא חד? אפי' בתרי נמי?!
- אלא אמר רב אשי: דכולי עלמא לא חיישינן לזילותא דבי דינא!
והכא? בלצרף עדות קא מיפלגי. ובפלוגתא דהני תנאי דתניא:
לעולם אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהן כאחד.
ר' יהושע בן קרחה אומר: אפי' בזה אחר זה? אין עדותן מתקיימת בבית דין, עד שיעידו שניהם כאחד.
ר' נתן אומר: שומעין דבריו של זה היום, ולכשיבא חבירו למחר? שומעין דבריו.
הודאה בזיוף שטר על קרקע, אך טוען שקיים שטר אמיתי[עריכה]
|
בבא בתרא דף לב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ההוא דאמר לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא?
א"ל: מינך זבינתה והא שטרא!
אמר ליה: שטרא זייפא הוא!
גחין לחיש ליה לרבה:
אין הֵן, אכן כן שטרא זייפא הוא, מיהו? שטרא מעליא הוה לי - ואירכס!
ואמינא אינקיט האי בידאי כל דהו.
- אמר רבה: מה לו לשקר? אי בעי אמר ליה שטרא מעליא הוא
אמר ליה רב יוסף אמאי סמכת? אהאי שטרא?! האי שטרא - חספא בעלמא הוא?!
הודאה בזיוף שטר הלוואה, אך טוען שקיים שטר אמיתי[עריכה]
ההוא דאמר לחבריה הב לי מאה זוזי דמסיקנא בך - והא: שטרא!
א"ל שטרא זייפא הוא
גחין לחיש ליה לרבה: אֵין! שטרא זייפא... מיהו? שטרא מעליא הוה לי - ואירכס,
ואמינא אינקיט האי בידאי כל דהו.
- אמר רבה: מה לו לשקר? אי בעי? אמר ליה: שטרא מעליא הוא!
א"ל רב יוסף: אמאי קא סמכת? אהאי שטרא?! האי שטרא - חספא בעלמא הוא?!
ההלכה במקרי השטרות המזוייפים[עריכה]
אמר רב אידי בר אבין: הלכתא כוותיה דרבה בארעא, והלכתא כוותיה דרב יוסף - בזוזי.
הלכתא כרבה בארעא, דהיכא דקיימא ארעא - תיקום.
והלכתא כוותיה דרב יוסף בזוזי, דהיכא דקיימי זוזי - לוקמי.
מלוה טוען: חזרת ולקחת את ההלוואה[עריכה]
ההוא ערבא דאמר ליה ללוה: הב לי מאה זוזי דפרעתי למלוה עילוך, והא - שטרא!
אמר ליה: לאו פרעתיך?
אמר לאו! הדרת שקלתינהו מינאי!
שלחה רב אידי בר אבין לקמיה דאביי: כי האי גוונא - מאי?
- שלח ליה אביי:
מאי תיבעי ליה? הא איהו דאמר: הלכתא כוותיה דרבה - בארעא, והלכתא כוותיה דרב יוסף - בזוזי,
דהיכא דאוקמו זוזי לוקמו...
והני מילי דאמר ליה: הדרת אוזפתינהו מינאי,
אבל אמר ליה: הדרתינהו ניהלך? מחמת דהוו שייפי וסומקי - אכתי איתיה לשעבודא דשטרא.
הסתיר מבית הדין שטר על שעבוד נכסי יתומים כדי להימנע משבועה בעניין אחר[עריכה]
|
בבא בתרא דף לג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
רבא בר שרשום, נפק עליה קלא דקא אכיל ארעא דיתמי.
אמר ליה אביי: אימא לי איזי גופא דעובדא היכי הוה?
אמר ליה: ארעא במשכונתא הוה נקיטנא מאבוהון דיתמי והוה לי זוזי אחריני גביה, ואכלתה שני משכנתא.
אמינא:
אי מהדרנא לה ארעא ליתמי, ואמינא דאית לי זוזי אחריני גבי דאבוכון...
...אמור רבנן: הבא ליפרע מנכסי יתומים - לא יפרע אלא בשבועה!
אלא: אכבשיה לשטר משכנתא, ואוכלה שיעור זוזי.
דמיגו, דאי בעינא? אמינא: לקוחה היא בידי! - מהימנא?
- כי אמינא: דאית לי זוזי גבייכו! - מהימננא!
אמר ליה:
לקוחה בידי - לא מצית אמרת! - דהא איכא עלה קלא - דארעא דיתמי היא.
אלא: זיל אהדרה ניהלייהו. וכי גדלי יתמי? אשתעי דינא בהדייהו.
מודה בכך שהשני קרוב יותר מבין שני יורשים[עריכה]
קריביה דרב אידי בר אבין - שכיב, ושבק דיקלא.
רב אידי בר אבין אמר: אנא קריבנא טפי!
וההוא גברא אמר: אנא קריבנא טפי!
לסוף, אודי ליה דאיהו קריב טפי. אוקמה רב חסדא בידיה.
אמר ליה: ליהדר לי פירי דאכל מההוא יומא עד השתא?
אמר: זה הוא שאומרים עליו אדם גדול הוא? אמאן קא סמיך מר? אהאי?! הא קאמר ההוא דאנא שאני - כלומר שרב אידי הרוצה לקבל את הפירות מקרבנא טפי!
|
בבא בתרא דף לג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא! - כיון דאודי? אודי!
טענו שניהם לנחלת אבות, אחד עם עדים והשני עדות על אחיזת 'חזקה'[עריכה]
זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי:
האי - אייתי סהדי דאבהתיה הוא, והאי - אייתי סהדי דאכל שני חזקה...
- אמר רב חסדא: מה לו לשקר? אי בעי א"ל: מינך זבינתה - ואכלתיה שני חזקה!
אביי ורבא לא סבירא להו הא דרב חסדא. מה לי לשקר - במקום עדים לא אמרינן.
עדות על חזקה לשנתיים בלבד[עריכה]
ההוא דאמר ליה לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא?
אמר ליה: מינך זבני! ואכלתיה שני חזקה!!
אזל אייתי סהדי דאכלה תרתי שני.
אמר רב נחמן: הדרא ארעא והדרי פירי!
אמר רב זביד אם טען ואמר לפירות ירדתי - נאמן! לאו מי אמר רב יהודה:
האי מאן דנקיט מגלא ותובליא
ואמר: איזיל איגדריה לדיקלא דפלניא דזבניה ניהלי - מהימן!
- לא חציף איניש דגזר דיקלא דלאו דיליה!
הכא? נמי! לא חציף איניש למיכל פירי דלאו דיליה!
אי הכי? ארעא נמי?!
- ארעא? אמרינן ליה: אחוי שטרך.
אי הכי? פירי נמי?!
- שטרא לפירי - לא עבדי אינשי.
עד אחד בלבד על החזקתו בקרקע[עריכה]
|
בבא בתרא דף לד עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ההוא דאמר לחבריה: מאי בעית בהאי ארעא?
א"ל: מינך זבנית ואכלתיה שני חזקה!
אייתי חד סהדא דאכלה תלת שני.
- סבור רבנן קמיה דאביי למימר: היינו נסכא דרבי אבא...
דההוא גברא דחטף נסכא מחבריה. אתא לקמיה דרבי אמי. הוה יתיב ר' אבא קמיה -
אייתי חד סהדא דמיחטף חטפא מיניה. אמר ליה: אין! חטפי, ודידי חטפי!
אמר רבי אמי: היכי נידיינוה דייני להאי דינא? -
לישלם? ליכא תרי סהדי.
ליפטריה? איכא חד סהדא!
לישתבע? הא אמר מיחטף חטפה, וכיון דאמר דחטפה הוה ליה כגזלן!
- אמר ליה רבי אבא: הוי מחויב שבועה שאינו יכול לישבע.
וכל המחויב שבועה שאינו יכול לישבע - משלם.
|
בבא בתרא דף לד עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- אמר להם אביי: מי דמי?
התם? סהדא - לאורועי קאתי. כי אתי אחרינא בהדיה? מפקינן לה מיניה.
הכא? לסיועי קא אתי. כי אתא אחרינא? מוקמינן לה בידיה.
אלא: אי דמיא הא דרבי אבא? לחד סהדא ולתרתי שני ולפירי.
צו ביניים להחרמת מעבורת במחלוקת[עריכה]
ההוא ארבא דהוו מינצו עלה בי תרי:
האי אמר: דידי היא! והאי - אמר: דידי היא!
אתא חד מינייהו לבי דינא ואמר: תיפסוה! - אדמייתינא סהדי דדידי היא.
תפסינן? או לא תפסינן?
- רב הונא אמר: תפסינן. - רב יהודה אמר: לא תפסינן.
אזל... ולא אשכח סהדי. אמר להו: אפקוה, וכל דאלים - גָּבַר!
מפקינן? או לא מפקינן?
- רב יהודה אמר: לא מפקינן, רב פפא אמר: מפקינן.
והלכתא? לא תפסינן, והיכא דתפס - לא מפקינן.
טוענים נחלת אבות ללא עדים[עריכה]
|
בבא בתרא דף לה עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי...
אמר רב נחמן: כל דאלים - גָּבַר!
ומאי שנא משני שטרות היוצאין ביום אחד... דרב אמר: יחלוקו ושמואל אמר: שודא דדייני?!
- התם? ליכא למיקם עלה דמילתא, הכא? איכא למיקם עלה דמילתא!
|
בבא בתרא דף לה עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ומאי שנא מהא דתנן:
המחליף פרה בחמור - וילדה, וכן: המוכר שפחתו - וילדה...
זה אומר: עד שלא מכרתי - ילדה, וזה אומר: משלקחתי - ילדה:
יחלוקו?
- התם המחליף פרה בחמור והיא ילדה? להאי אית ליה דררא דממונא ולההוא אית ליה דררא דממונא
הכא טוענים נחלת אבות ללא עדים? אי דמר? - לא דמר. ואי דמר? - לא דמר!
אמרי נהרדעי:
אם בא אחד מן השוק והחזיק בה: אין מוציאין אותה מידו.
דתני רבי חייא:
גזלן של רבים - לאו שמיה 'גזלן'!
רב אשי אמר: לעולם שמיה של הגוזל את הרבים 'גזלן'!
ומאי לא שמיה גזלן? - שלא ניתן להשבון ויותר גרוע מגזלן.
החזקה היומיומית[עריכה]
חזקתן שלש שנים מיום ליום וכו':
א"ר אבא: אי דלי ליה איהו גופיה צנא דפירי לאלתר - הוי חזקה.
אמר רב זביד: ואם טען ואמר לפירות הורדתיו - נאמן.
והני מילי: בתוך שלש! אבל לאחר שלש? - לא.
א"ל רב אשי לרב כהנא: אי לפירא אחתיה - מאי הוה ליה למעבד?!
- א"ל: איבעי ליה למחויי.... דאי לא תימא הכי? הני משכנתא דסורא - דכתב בהו:
במשלם שניא אלין תיפוק ארעא דא - בלא כסף
אי כביש ליה לשטר משכנתא גביה, ואמר: לקוחה היא בידי? הכי נמי דמהימן?!
- מתקני רבנן מידי דאתי ביה לידי פסידא?!
אלא: איבעי ליה למחויי? הכא? נמי! איבעי ליה למחויי!!
אמרות רב יהודה[עריכה]
ישראל מיופה כח של נכרי בבית הדין[עריכה]
|
בבא בתרא דף לו עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אמר רב יהודה:
אמר רב: ישראל הבא מחמת נכרי? - הרי הוא כנכרי.
מה נכרי? אין לו חזקה אלא בשטר?
אף ישראל הבא מחמת נכרי: אין לו חזקה, אלא - בשטר!
אמר רבא: ואי אמר ישראל: לדידי אמר לי נכרי דמינך זבנה! ? - מהימן!
מי איכא מידי דאילו נכרי אמר לא מהימן, ואילו אמר ישראל משמיה דנכרי - מהימן?!
- אלא אמר רבא: אי אמר ישראל: קמי דידי זבנה נכרי מינך וזבנה ניהלי - מהימן,
מיגו דאי בעי א"ל: אנא זבינתה מינך. ואמר רב יהודה:
האי מאן דנקיט מגלא ותובליא ואמר: איזיל איגזרה לדקלא דפלניא דזבנתיה מיניה - מהימן.
לא חציף איניש למיגזר דקלא דלאו דיליה.
החזקה באיזור הנאכל בידי חיות בר[עריכה]
ואמר רב יהודה:
- האי מאן דאחזיק מגודא דערודי ולבר - לא הוי חזקה!
- מ"ט? מימר אמר: כל דזרע - נמי ערודי אכלי ליה!
אכילת פירות לא מוכנים[עריכה]
ואמר רב יהודה: אכלה ערלה - אינה חזקה.
תניא נמי הכי: אכלה ערלה שביעית וכלאים - אינה חזקה.
אמר רב יוסף: אכלה שחת - לא הוי חזקה.
אמר רבא: ואי בצואר מחוזא קיימא - הוי חזקה!
אמר רב נחמן:
תפתיחא - לא הוי חזקה.
אפיק כורא ועייל כורא - לא הוי חזקה.
והני דבי ריש גלותא - לא מחזקי בן ולא מחזקינן בהו:
דיני חזקה בעבדים[עריכה]
החזקה העבדים[עריכה]
והעבדים וכו':
עבדים - יש להם חזקה?! והאמר ריש לקיש: הגודרות - אין להן חזקה. ?
אמר רבא: אין להן חזקה לאלתר, אבל יש להן חזקה לאחר ג' שנים.
החזקה בתינוקות של עבדים[עריכה]
אמר רבא: אם היה קטן עבד מוטל בעריסה - יש לו חזקה לאלתר.
פשיטא?! לא! צריכא דאית ליה אימא.
מהו? דתימא: ניחוש דלמא אימיה עיילתיה להתם! ?
קמ"ל: אימא לא מנשיא שוכחת, מלשון: נשיה, ובארמית וערבית ברא.
=== עיזים שנתפסו אוכלים בשדה בבעלות אחרים ===
הנהו עיזי דאכלו חושלא בנהרדעא
אתא מרי חושלא תפסינהו והוה קא טעין טובא
אמר אבוה דשמואל: יכול לטעון עד כדי דמיהן דאי בעי אמר: לקוחות הן בידי!
והאמר ר"ל: הגודרות - אין להן חזקה! ?
- שאני עיזי - דמסירה לרועה.
והא? איכא צפרא ופניא?!
- בנהרדעא טייעי שכיחי ומידא לידא משלמי!
== תקופת החזקה של ??? ==
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיטקסט והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.
ר' ישמעאל אומר שלשה חדשים וכו':
לימא: ניר - איכא בינייהו!: דרבי ישמעאל סבר: ניר? - לא הוי חזקה! ורבי עקיבא סבר: ניר? - הוי חזקה! ?
- ותסברא?! לרבי עקיבא: מאי איריא חודש? [דף לו,ב] אפילו יום אחד - נמי!
אלא הא לא - כלומר: זה אינו! דכולי עלמא: ניר - לא הוי חזקה. והכא? פירא רבא ופירא זוטא - איכא בינייהו.
ת"ר: ניר? - אינו חזקה. וי"א: ... הרי זה חזקה!
מאן י"א?
- אמר רב חסדא: ר' אחא היא. דתניא:
נרה שנה - וזרעה ב'... נרה ב' - וזרעה שנה: אינה חזקה!
ר' אחא אומר: ...הרי זו חזקה!
א"ר אשי שאלית כל גדולי הדור, ואמרו לי: ניר - הרי זה חזקה!?
א"ל רב ביבי לרב נחמן:
מאי טעמא דמ"ד ניר? - הוי חזקה! ?
- לא עביד איניש דכריבו ליה לארעיה - ושתיק.
ומ"ט דמ"ד ניר? - לא הוי חזקה! ?
- מימר אמר: כל שיבא ושיבא דכרבו - לעייל ביה!
שלחו ליה בני פום נהרא לרב נחמן בר רב חסדא: ילמדנו רבינו! נירא - הוי חזקה או לא הוי חזקה?
אמר להו: ר' אחא וכל גדולי הדור אמרי: ניר? - הרי זה חזקה.
אמר רב נחמן בר יצחק: רבותא למיחשב גברי?
הא רב ושמואל בבבל, ור' ישמעאל ור' עקיבא בא"י אמרי: ניר? לא הוי חזקה! ?
ר' ישמעאל ורבי עקיבא - מתני' היא!
רב - מאי היא? דאמר רב יהודה:
אמר רב:
... זו דברי ר' ישמעאל ורבי עקיבא, אבל חכמים אומרים: חזקתה ג' שנים מיום ליום.
מיום ליום - למעוטי מאי? לאו למעוטי ניר - דלא?
שמואל - מאי היא? דאמר רב יהודה:
אמר שמואל:
... זו דברי רבי ישמעאל ורבי עקיבא, אבל חכמים אומרים: עד שיגדור שלש גדירות, ויבצור ג' בצירות, וימסוק ג' מסיקות
מאי בינייהו? אמר אביי: דקל נערה איכא בינייהו שעושה שלש פעמים בשנה.
אמר רבי ישמעאל בד"א בשדה הלבן:
אמר אביי: מדרבי ישמעאל נשמע לרבנן:
היו לו שלשים אילנות, ממטע עשרה לבית סאה: אכל עשרה בשנה זו ועשרה בשנה זו ועשרה בשנה זו - הרי זו חזקה.
[דף לז,א] לאו מי אמר ר' ישמעאל: חד פירא - הוי חזקה לכולהו פירי! ?
הכא? נמי! הני - הוו חזקה להני, והני - הוו חזקה להני.
והני מילי: היכא דלא אפיקו. אבל אפיקו ולא אכל? - לא הויא חזקה, והוא? דבאזי באזוזי.
זה החזיק באילנות וזה החזיק בקרקע?
אמר רב זביד: זה - קנה אילנות, וזה - קנה קרקע.
מתקיף לה רב פפא: אם כן? אין לו לבעל אילנות לבעל האילנות בקרקע כלום? לימא ליה בעל קרקע לבעל אילנות: עקור אילנך, שקול וזיל! ?!
- אלא אמר רב פפא: זה - קנה אילנות וחצי קרקע, וזה - קנה חצי קרקע:
פשיטא: מכר קרקע ושייר אילנות לפניו - יש לו קרקע.
ואפילו לר' עקיבא דאמר מוכר - בעין יפה מוכר, ה"מ? גבי בור ודות, דלא מכחשו בארעא.
אבל אילנות [דף לז,ב] דקמכחשי בארעא? - שיורי שייר! דאי לא שייר? לימא ליה: עקור אילנא וזיל!
מכר אילנות ושייר קרקע לפניו - פלוגתא דר"ע ורבנן:
לר"ע דאמר מוכר בעין יפה? מוכר - אית ליה! לרבנן - לית ליה.
לר"ע - אית ליה: ואפילו לרב זביד, דאמר: אין לו!
ה"מ? גבי שני לקוחות, דאמר לו: כי היכי דלדידי - לית לי באילנות, לדידך - נמי לית לך בקרקע!
אבל הכא? מוכר - בעין יפה מוכר.
לרבנן - לית ליה: ואפילו לרב פפא, דאמר יש לו!
ה"מ? גבי שני לקוחות, דא"ל: כי היכי דלדידך זבין בעין יפה? לדידי - נמי! זבין בעין יפה!
אבל הכא? מוכר - בעין רעה מוכר!
אמרי נהרדעי: אכלן רצופין - אין לו חזקה.
מתקיף לה רבא: אלא? מעתה האי מישרא דאספסתא - במאי קני לה?
אלא אמר רבא: מכרן רצופין - אין לו קרקע.
א"ר זירא: כתנאי:
כרם - שהוא נטוע על פחות מארבע אמות:
ר' שמעון אומר: אינו כרם,
וחכ"א: הרי זו כרם... ורואין את האמצעיים כאילו אינן.
|
בבא בתרא דף לח עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אמרי נהרדעי: האי מאן דזבין דקלא לחבריה? קני ליה משפוליה עד תהומא!
מתקיף לה רבא: ולימא לי': כורכמא דרישקא - זביני לך! עקור כורכמא דרישקא, וזיל!
- אלא אמר רבא: בבא מחמת טענה.
אמר ליה מר קשישא בריה דרב חסדא לרב אשי: ואי כורכמא דרישקא זבין ליה, מאי ה"ל למעבד?
איבעי ליה למחויי!
דאי לא תימא הכי - הני משכנתא דסורא דכתב בה הכי: במישלם שניא אלין תיפוק ארעא דא - בלא כסף
... אי כביש ליה לשטר משכנתא ואמר: לקוחה היא בידי! הכי נמי דמהימן? מיתקני רבנן מילתא דאתי בה לידי פסידא?!
אלא: איבעי ליה למחויי! הכא? נמי איבעי ליה למחויי!
בבא בתרא פרק ג משנה ב[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- שָׁלֹש אַרָצוֹת לְחַזָקָה: יְהוּדָה, וְעֵבֶר הַיַּרדֵן, וְהַגָּלִיל.
- היה ביהודה והחזיק בגליל?
- בגליל והחזיק ביהודה?
- - אינה חזקה עד שיהא עמו במדינה אחת.
- אמר רבי יהודה:
- לא אמרו שלש שנים אלא כדי
- - שיהא באספמיא ויחזיק שנה
- - ילכו ויודיעוהו שנה
- - ויבא לשנה אחרת.
גמרא בבלי על בבא בתרא פרק ג משנה ?[עריכה]
מחאה שלא בפניו[עריכה]
מאי קסבר ת"ק?
אי קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה? אפי' יהודה וגליל - נמי?!
אי קסבר מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה? אפילו יהודה ויהודה - נמי לא?!
|
בבא בתרא דף לח עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
א"ר אבא בר ממל:
אמר רב: לעולם קסבר מחאה שלא בפניו הויא מחאה.
ומשנתינו? בשעת חירום שנו!
ומאי שנא יהודה וגליל - דנקיט?
הא? - קא משמע לן: דסתם יהודה וגליל כשעת חירום דמו.
החזקה בנכסי בורח[עריכה]
הדיון - גרסה א[עריכה]
אמר רב יהודה:
אמר רב: אין מחזיקין בנכסי בורח.
כי אמריתה קמיה דשמואל? אמר לי: וכי למחות בפניו הוא צריך?!
ורב? מאי קמ"ל? מחאה שלא בפניו לא הויא מחאה?
והאמר רב: מחאה שלא בפניו הויא מחאה!
- רב טעמא דתנא דידן קמפרש, וליה לא סבירא ליה.
= הדיון - גרסה ב[עריכה]
ואיכא דאמרי:
אמר רב יהודה:
אמר רב מחזיקים בנכסי בורח.
כי אמריתה קמיה דשמואל? אמר לי: פשיטא! וכי למחות בפניו הוא צריך?
ורב? מאי קמ"ל? מחאה שלא בפניו הויא מחאה? והא אמרה רב חדא זימנא?!
אלא? הא קמ"ל: דאפי' מיחה בפני ב' שאין יכולין לומר לו - הויא מחאה!!
דאמר רב ענן:
לדידי מפרשא לי מיניה דמר שמואל:
מיחה בפני שני בני אדם שיכולים לומר לו - הויא מחאה
מיחה בפני שני בני אדם שאין יכולין לומר לו - לא הויא מחאה
ורב? חברך - חברא אית ליה, וחברא דחברך - חברא אית ליה.
פסק הדין[עריכה]
אמר רבא הלכתא:
- אין מחזיקין בנכסי בורח,
- ומחאה שלא בפניו הויא מחאה.
תרתי?!
- לא קשיא: כאן בורח מחמת ממון כאן בורח מחמת מרדין:
מחאה מהי[עריכה]
|
בבא בתרא דף לט עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
היכי דמי מחאה?
אמר רב זביד:
- פלניא גזלנא הוא! - לא הויא מחאה.
- פלניא גזלנא הוא - דנקיט לה לארעאי בגזלנותא, ולמחר תבענא ליה בדינא! - הויא מחאה
מחאה מוגבלת (אל תגידו לו)[עריכה]
אמר: לא תימרו ליה - מאי?
אמר רב זביד: הא קאמר: 'לא תימרו ליה!' ?!
רב פפא אמר:
לדידיה - לא תימרו ליה. לאחריני - אימרו להו!
חברך - חברא אית ליה. חברא דחברך - חברא אית ליה.
מחאה ללא סיוע (לא נגיד לו)[עריכה]
אמרו ליה: לא אמרינן ליה! ?
אמר רב זביד הא קא אמרו ליה לא אמרי' ליה
רב פפא אמר
לדידיה לא אמרי' ליה
לאחריני אמרי להו
חברך חברא אית ליה וחברא דחברך חברא אית ליה
אמר להו לא תיפוק לכו שותא?
אמר רב זביד הא קאמר לא תיפוק לכו שותא
אמרו ליה לא מפקינן שותא
אמר רב פפא הא קאמרי ליה לא מפקינן שותא
רב הונא בריה דרב יהושע אמר כל מילתא דלא רמיא עליה דאיניש
אמר לה ולאו אדעתיה:
מחאה שלא בפניו[עריכה]
אמר רבא אמר רב נחמן מחאה שלא בפניו הויא מחאה איתיביה רבא לרב נחמן אמר ר' יהודה לא אמרו שלש שנים אלא כדי שיהא באספמיא ויחזיק שנה וילכו ויודיעוהו שנה ויבא לשנה אחרת ואי ס"ד מחאה שלא בפניו הויא מחאה למה לי למיתי ליתיב התם אדוכתיה ולימחי התם עצה טובה קמ"ל דניתי ונשקול ארעא ופירי
מדקא מותיב ליה רבא לרב נחמן מכלל דלא סבירא ליה דמחאה שלא בפניו הויא מחאה והאמר רבא מחאה שלא בפניו הויא מחאה - בתר דשמעה מרב נחמן סברה
אשכחינהו ר' יוסי בר' חנינא לתלמידיו דר' יוחנן אמר להו מי אמר ר' יוחנן מחאה בכמה }}
|
בבא בתרא דף לט עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ר' חייא בר אבא אמר: ר' יוחנן? מחאה בפני שנים
ר' אבהו אמר: ר' יוחנן? מחאה בפני שלשה!
לימא בדרבה בר רב הונא קא מיפלגי?
דאמר רבה בר רב הונא
כל מילתא דמתאמרא באפי תלתא - לית בה משום לישנא בישא.
מאן דאמר: בפני שנים? - לית ליה דרבה בר רב הונא,
ומאן דאמר בפני ג' שלושה? - אית ליה דרבה בר רב הונא. ?
- לא! דכולי עלמא אית להו דרבה בר רב הונא. והכא? בהא קא מיפלגי:
מאן דאמר: בפני שנים? - קסבר: מחאה שלא בפניו? לא הויא מחאה,
ומאן דאמר: בפני ג'? קסבר: מחאה שלא בפניו? הויא מחאה.
אי בעית? אימא:
- ...דכולי עלמא: מחאה שלא בפניו - הויא מחאה. והכא? בהא קמיפלגי:
מאן דאמר: בפני ב'? סבר: סהדותא בעינן
ומאן דאמר: בפני ג'? קסבר: גלויי מילתא בעינן.
מחאה חוזרת לאחר זמן[עריכה]
לאחר שנה - גידל בר מניומי[עריכה]
גידל בר מניומי הוה ליה מחויאתה למחויי
אשכחינהו לרב הונא ולחייא בר רב ולרב חלקיה בר טובי - דהוו יתבי, ומחה קמייהו.
לשנה... הדר אתא למחויי.
אמרו ליה: לא צריכת! הכי אמר רב: כיון שמיחה שנה ראשונה - שוב אינו צריך למחות.
ואיכא דאמרי: אמר ליה חייא בר רב: כיון שמיחה שנה ראשונה - שוב אין צריך למחות.
אחת לשלש שנים[עריכה]
אמר ריש לקיש משום בר קפרא: וצריך למחות בסוף כל ג' וג'.
תהי בה רבי יוחנן: וכי גזלן יש לו חזקה?
גזלן - סלקא דעתך? אלא: כגזלן... - יש לו חזקה?
מסקנה[עריכה]
אמר רבא: הלכתא? צריך למחות בסוף כל ג' וג'!
אחרי ערעורים[עריכה]
תני בר קפרא:
- ערער, חזר וערער, חזר וערער?
- אם מחמת טענה ראשונה - ערער? - אין לו חזקה.
- ואם לאו? - יש לו חזקה.
פעולות בקרקע בפני שני עדים[עריכה]
אמירת 'כתובו'[עריכה]
|
בבא בתרא דף מ עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אמר רבא:
- אמר רבי נחמן:
- מחאה בפני שנים - ואין צריך לומר כתובו!
- מודעא בפני שנים - ואין צריך לומר כתובו!
- הודאה בפני שנים - וצריך לומר כתובו!
- קנין בפני שנים - ואינו צריך לומר כתובו!
- וקיום שטרות בשלשה?!
- אמר רבי נחמן:
סימן ממה"ק
אמר רבא: אי קשיא לי? הא קשיא לי:
האי קנין - היכי דמי?
אי כמעשה בית-דין דמי? - ליבעי תלתא!
אי לא כמעשה בית דין דמי? אמאי אינו צריך לומר כתובו?!
בתר דבעי? הדר פשטא!
- לעולם לאו כמעשה בית-דין דמי.
והכא? טעמא מאי - דאינו צריך לומר כתובו? - משום דסתם קנין - לכתיבה עומד.
הודעת בית הדין[עריכה]
|
בבא בתרא דף מ עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
רבה ורב יוסף: דאמרי תרוייהו: לא כתבינן מודעא - אלא אמאן דלא ציית דינא.
אביי ורבא דאמרי תרוייהו: - אפילו עלי ועליך!
נוסח הודעת בית הדין[עריכה]
אמרי נהרדעי: כל מודעא דלא כתיב בה: אנן ידעינן ביה - באונסא דפלניא - לאו מודעא היא.
מודעא דמאי?
אי דגיטא ודמתנתא? - גלויי מילתא בעלמא היא?!
ואי דזביני? והאמר רבא: לא כתבינן מודעא אזביני?!
- לעולם דזביני! מודי רבא היכא דאניס. וכמעשה דפרדיסא...
דההוא גברא דמשכין פרדיסא לחבריה לתלת שנין.
בתר דאכלה תלת שני חזקה, אמר:
אי מזבנת לי? מוטב. ואי לא? כבישנא לשטר משכנתא, ואמינא: לקוחה היא בידי.
...כהאי גוונא? כתבינן מודעא!
מתנה מוסתרת[עריכה]
אמר רב יהודה: האי מתנתא טמירתא - לא מגבינן בה!
היכי דמי מתנתא טמירתא?
אמר רב יוסף: דאמר להו לסהדי - זילו! אטמורו! וכתבו ליה...
ואיכא דאמרי: אמר רב יוסף: דלא אמר להו תיתבו בשוקא ובבריתא, ותכתבו ליה.
מאי בינייהו?
- איכא בינייהו: סתמא.
אמר רבא: והויא מודעא לחברתה.
אמר רב פפא: הא דרבא? לאו בפירוש איתמר, אלא מכללא איתמר.
דההוא גברא דאזל לקדושי אתתא.
אמרה ליה: אי כתבת לי כולהו נכסיך? הוינא לך. ואי לא? לא הוינא לך.
אזל, כתביה לה לכולהו נכסי!
אתא בריה - קשישא, אמר ליה: וההוא גברא כלומר: ואני, מה איתי?! מה תהוי עליה?!
אמר להו לסהדי: זילו אטמורו בעבר ימינא, וכתבו ליה.
אתו לקמיה דרבא. אמר להו: לא מר קנה, ולא מר קנה!
מאן דחזא - סבר: משום דהויא מודעא לחברתה.
ולא היא! התם - מוכחא מילתא דמחמת אונסא הוא דכתב לה.
אבל הכא? מר - ניחא ליה דליקני, ומר לא ניחא ליה דליקני.
איבעיא להו: סתמא - מאי?
רבינא אמר: לא חיישינן.
רב אשי אמר: חיישינן.
והלכתא? חיישינן!
בבא בתרא פרק ג משנה ג[עריכה]
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- כָּל חַזַקָה שֶׁאֵין עִמָּהּ טַעֲנָה - אֵינָּהּ חַזַקָה!
- כֵּיצַד קיצור ארמי של: כהי צד, כמו איזה כיווּן? אָמַר לוֹ:
- מָה אַתָּה עוֹשֶׂה בְּתוֹך שֶלִי? וְהוּא אָמַר לוֹ: שלא אָמַר לִי אָדָם דָּבָר - מֵעוֹלָם! - אֵינָּהּ חַזַקָה!
- שֶׁמָּכַרְתָּ לִי!, שֶׁנָּתַתָּ לִִי בְּמַתָּנָה!, אָבִיךָ מְכָרָהּ לִי!, אָבִיךָ נְתָנָהּ לִִי בְּמַתָּנָה! - הַרֵי זוֹ חַזַקָה!.
- וְהַבָּא מִשוּם יְרוּשָה? אֵינוֹ צָרִיך טַעֲנָה!
גמרא על בבא בתרא פרק ג משנה ג[עריכה]
גמרא הלימוד - כלומר: הדיון במשנה (הנקראת בתלמוד הארץ-ישראלי 'הירושלמי': הלכה) בידי הדורות שאחרי חתימת המשנה וחורבן הארץ בעקבות מרד בר-כוכבא
חזקה שאין עמה טענה[עריכה]
{{רן| פשיטא?! מהו? דתימא:
- האי גברא מיזבן זבנה ליה האי ארעא, ושטרא - הוה ליה, ואירכס...
- והאי דקאמר הכי? סבר: אי אמינא מיזבן זבנה לי האי ארעא? אָמְרִי לי: אחוי שטרך!
- - הלכך לימא ליה אנן: דלמא שטרא הוה לך ואירכס?
כגון זה - {{קטן|[[ביאור:משלי לא - מעומד|משלי}} פתח פיך לאלם - הוא? - קמ"ל קא משמע לן, כלומר: בא להשמיע לנו. מופיע בפיסקת שאלה: מאי קמ"ל? כלומר: האם זו המשמעות?. מופיע גם בפיסקת תשובה: קמ"ל ד... כלומר: משמעותו היא ש.... ומופיע בסוף הפסקה כשהוא מסכם את הדיון ומשמעותו: אכן! זו המסקנה. }}
מקרים שהיו - שינוי תואי של ערוץ נחל[עריכה]
ענ"ב סימן
מקרה ע' (ענן) - עבר לקרקע חברו תוך שיתוף פעולה בטעות[עריכה]
{{רן| רב ענן: שקל בידקא בארעיה. אזל, הדר גודא בארעיה דחבריה. אתא לקמיה דרב נחמן. אמר לו רב נחמן לרב ענן: זיל הדר! - והא אחזיקי לי?!
אמר ליה: כמאן? כר' יהודה ור' ישמעאל - דאמרי: כל בפניו לאלתר - הוי חזקה ? - לית הלכתא כוותייהו!! אמר ליה: והא אחיל! - דאתא וסייע בגודא בהדאי!
אמר ליה: מחילה בטעות היא. את גופך - אי הוה ידעת, לא עבדת. כי היכי דאת לא הוה ידעת? הוא נמי לא הוה ידע!
מקרה נ' (כהנא) - תיקון גבולות שגוי[עריכה]
|
בבא בתרא דף מא עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
רב כהנא - שקל בידקא בארעיה. אזל הדר גודא בארעא דלא דידיה.
אתא לקמיה דרב יהודה.
אזיל, אייתי תרי סהדי. חד אמר: תרתי אוצייתא עאל. וחד אמר: תלת אוצייתא עאל.
אמר ליה השופט: רב יהודה לרב כהנא: זיל שלים תרתי מגו תלת!
- אמר ליה : כמאן?! כרבי שמעון בן אלעזר?! דתניא:
אמר ר' שמעון בן אלעזר:
לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על שתי כיתי עדים, שאחת אומרת: מנה, ואחת אומרת: מאתים
- שיש בכלל מאתים: מנה.
על מה נחלקו? על כת אחת - שאחד אומר מנה ואחד אומר מאתים.
שבית שמאי אומרים: נחלקה עדותן!
ובית הלל אומרים: יש בכלל מאתים: מנה.
אמר ליה והמשיך וענה לו: והא מייתינא לך איגרתא ממערבא דאין הלכה כר' שמעון בן אלעזר?!
אמר ליה: לכי תיתי...
מקרה ב' (בקשתא) - מחזיק טוען: קניה מקונה[עריכה]
ההוא גברא דדר בקשתא, בעיליתא ארבע שני!
אתא מארי דביתא, אשכחיה!!
אמר לו: מאי בעית בהאי ביתא?
מפלניא זבינתה דזבנה מינך.
אתא לקמיה דרבי חייא.
אמר ליה: אי אית לך סהדי דדר בה איהו דזבנת מיניה? ואפי' חד יומא? אוקימנא לה בידך! ואי לא? לא!
אמר רב: הוה יתיבנא קמיה דחביבי, ואמרי ליה:
- וכי אין אדם עשוי ליקח ולמכור בלילה וחזיתיה לדעתיה?
...אי אמר ליה קמאי: דידי זבנה מינך - מהימן! - מיגו דאי בעי? אמר לו: אנא זבנתה מינך!
אמר רבא:
כוותיה דרבי חייא - מסתברא! דקתני במשנתנו הבא משום ירושה אינו צריך טענה.
טענה - הוא דלא בעי, הא ראיה - בעי!!
- ודלמא לא ראיה בעי ולא טענה בעי?
ואיבעית? אימא: - שאני לוקח - דלא שדי זוזי בכדי!!
עוד דיני חזקה[עריכה]
= חזקה עם עדים שראו אותו מסייר בשדה, אך אין עדי קניה[עריכה]
איבעיא להו: נראה בו - מאי?
אמר אביי: היא היא!
רבא אמר: עביד איניש דסיאר ארעיה ולא זבין!
צירופי אנשים לחזקה[עריכה]
צירוף לקוחות יחד לצורך חזקה[עריכה]
|
בבא בתרא דף מב עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
שלשה לקוחות - מצטרפין
אמר רב: וכולם בשטר.
למימרא דסבר רב: שטר - אית ליה קלא, ועדים - לית להו קלא?
והאמר רב: המוכר שדה בעדים - גובה מנכסים משועבדים! ?
- התם - לקוחות אינהו אפסידו אנפשייהו!!
ומי אמר רב הכי? והתנן:
המלוה את חבירו בשטר? - גובה מנכסים משועבדים
- על ידי עדים? גובה מנכסים בני חורין.
וכי תימא: רב תנא הוא ופליג?
והא רב ושמואל - דאמרי תרוייהו:
מלוה על פה - אינו גובה לא מן היורשים ולא מן הלקוחות ?!
- מלוה אזביני קא רמית?!
מלוה: כי קא יזיף? - בצנעא קא יזיף! כי היכי דלא ליתזלו נכסיה עליה...
זביני? מאן דזבין ארעא בפרהסיא זבין - כי היכי דליפוק לה קלא!
צירוף אב ובנים לשנות חזקה[עריכה]
תנו רבנן:
אכלהּ האב - שנה, והבן - שתים?
...האב - שתים, והבן - שנה?
...האב - שנה, והבן - שנה, והלוקח - שנה?
- הרי זו חזקה.
למימרא: דלוקח אית ליה קלא? ורמינהי:
אכלה בפני האב - שנה, ובפני הבן - שתים?
בפני האב - שתים, ובפני הבן שנה?
בפני האב - שנה, ובפני הבן - שנה, ובפני לוקח - שנה?
- הרי זו חזקה!
ואי סלקא דעתך: לוקח אית ליה קלא? - אין לך מחאה גדולה מזו!?
אמר רב פפא: כי תניא? ההיא - במוכר שדותיו סתם!!
בבא בתרא פרק ג' משנה ד'
מתניתין משנתנו. ההלכות המשוננות בפינו - בית הנשיא הלל וצאצאיו, והועלה על הכתב ביוזמת צאצאו רבי יהודה הנשיא
- האומנין והשותפין והאריסין והאפוטרופין אין להם חזקה:
- לא לאיש חזקה בנכסי אשתו ולא לאשה חזקה בנכסי בעלה
- ולא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב.
- במה דברים אמורים? במחזיק!
- אבל בנותן מתנה, והאחין שחלקו, והמחזיק בנכסי הגר?
- נעל וגדר ופרץ כל שהוא? הרי זו חזקה.
גמרא בבלי על בבא בתרא פרק ג' משנה ד'[עריכה]
חזקת השותפים ובעלי המלאכה (האומנים)[עריכה]
|
בבא בתרא דף מב עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אבוה דשמואל ולוי תנו: שותף? אין לו חזקה, וכל שכן אומן.
שמואל תני: אומן - אין לו חזקה, אבל שותף? - יש לו חזקה.
ואזדא שמואל לטעמיה. דאמר שמואל:
השותפין -
* מחזיקין זה על זה,
* ומעידין זה על זה,
* ונעשים שומרי שכר זה לזה.
רמי ליה רבי אבא לרב יהודה במערתא דבי רב זכאי:
מי אמר שמואל: שותף - יש לו חזקה?!
והאמר שמואל: שותף - כיורד ברשות דמי?
לאו למימרא דשותף אין לו חזקה?!
- לא קשיא! הא? - דנחית לכולה, הא? - דנחית לפלגא, אמרי לה: להאי גיסא! ואמרי לה: להאי גיסא!
רבינא אמר: הא והא - דנחית לכולה. ולא קשיא! הא? - דאית בה דין חלוקה, הא? - דלית בה דין חלוקה!
בירור דברי שמואל: שותף כיורד ברשות[עריכה]
גופא: אמר שמואל שותף - כיורד ברשות דמי.
מאי קמ"ל קא משמע לן, כלומר: בא להשמיע לנו. מופיע בפיסקת שאלה: מאי קמ"ל? כלומר: האם זו המשמעות?. מופיע גם בפיסקת תשובה: קמ"ל ד... כלומר: משמעותו היא ש.... ומופיע בסוף הפסקה כשהוא מסכם את הדיון ומשמעותו: אכן! זו המסקנה.? - שותפות אין לו חזקה?! לימא: שותף - אין לו חזקה! ?
אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:
לומר: שנוטל בשבח - המגיע לכתפים, בשדה - שאינה עשויה ליטע: כשדה העשויה ליטע!
בירור דברי שמואל: שותפים מעידים זה לזה[עריכה]
|
בבא בתרא דף מג עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
...ומעידין זה לזה...
אמאי?! נוגעין בעדותן הן!!
- הכא - במאי עסקינן? דכתב ליה: דין ודברים אין לי על שדה זו.
כשהשותף כתב שמושך ידיו מהשדה[עריכה]
וכי כתב לו... מאי הוי?! והתניא?
האומר לחבירו:
דין ודברים אין לי על שדה זו,
ואין לי עסק בה,
וידי מסולקות הימנה -
לא אמר כלום! ?
- הכא - במאי עסקינן? כשקנו מִיָדוֹ.
איסור העמדה בפני בעל חוב[עריכה]
וכי קנו מידו... מאי הוי?! הרי מעמידה בפני בעל חובו?!
דאמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל:
המוכר שדה לחבירו שלא באחריות - אין מעיד לו עליה!
מפני שמעמידה בפני בעל חובו.
אל לדייני העיר לדון בספר תורה שנגנב עירם[עריכה]
- הכא - במאי עסקינן? דקביל עליה אחריות.
אחריות דמאן? אי נימא: אחריות דעלמא? - כל שכן דניחא ליה?!
אלא אחריות דאתיא ליה מחמתיה? וכי מסלק נפשיה מיניה - מי מסתלק? והתניא?
בני עיר שנגנב ספר תורה שלהן -
אין דנין בדייני אותה העיר
ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר
ואם איתא? ליסלקו בי תרי מינייהו ולידיינו?!
- שאני ספר תורה, דלשמיעה קאי.
אל לדייני העיר לדון בצדקה שניתנה לבני עירם[עריכה]
תא שמע?!
האומר תנו מנה לְבְּנֵי עירי!
אין דנין בדייני אותה העיר
ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר
אמאי? ליסלקו בי תרי נפשייהו - ולידיינו?!
- הכא? נמי! בספר תורה.
ת"ש
האומר תנו מנה לעניי עירי!
אין דנין בדייני אותה העיר
ואין מביאין ראיה מאנשי אותה העיר
ותסברא: עניים שקלי, דייני מיפסלי?
אלא אימא:
...אין דנין בדייני עניי אותה העיר,
ואין מביאין ראיה מעניי אותה העיר.
ואמאי? לסתלקו בי תרי נפשייהו - ולידיינו?!
הכא? נמי! בספר תורה.
ואמאי קרי להו עניים? דהכל, אצל ספר תורה - עניים הן!!
- ואיבעית? אימא: לעולם כדקתני. עניים ממש!
ובעניי דראמו עלייהו.
והיכי דמי?! אי דקיץ להו - ליתבו בי תרי מינייהו מאי דקיץ להו, ולידיינו?!
- הכא - במאי עסקינן? דלא קיץ להו.
|
בבא בתרא דף מג עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
- ואי בעית? אימא: לעולם - דקיץ להו.
וניחא להו דכיון דרווח רווח, ונעשין שומרי שכר זה לזה!
אמאי?! שמירה בבעלים היא!
- אמר רב פפא:
דאמר ליה: שמור לי היום, ואני אשמור לך למחר.
ברייתא: ניגוד עניינים של קונה בענייני מוכר[עריכה]
תנו רבנן:
מכר לו בית, מכר לו שדה?
אין מעיד לו עליה - מפני שאחריותו עליו.
מכר לו פרה, מכר לו טלית?
מעיד לו עליה - מפני שאין אחריותו עליו.
=== ניגוד עניינים בין נגזל לקונה השדה הגזול ===
ראובן גזלן: שמעון הבעלים המקורי, ראובן הגזלן מכר ללוי הקרבן. |
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
- אמר רב ששת:
רישא בראובן שגזל שדה משמעון - ומכרה ללוי, ואתא יהודה וקא מערער.
...דלא ליזיל שמעון לאסהיד ליה ללוי - דניחא ליה דהדרא.
וכיון דאסהיד ליה דלוי, הוא - היכי מצי מפיק לה מיניה?
- דאמר: ידענא דהאי ארעא דלאו דיהודה היא
ובההוא זכותא דקא מפיק לה מלוי, ליפקה מיהודה?
- דאמר: השני? נוח לי. הראשון? קשה הימנו!
ואי בעית? אימא:
כגון? דאית ליה סהדי למר ואית ליה סהדי למר.
ואמור רבנן: ארעא? היכא דקיימא - תיקום.
ניגוד עניינים בין גזלן לנגזל[עריכה]
|
בבא בתרא דף מד עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
ולוקמה בגזלן?!
- משום דקא בעי למיתנא סיפא: מכר לו פרה מכר לו טלית...
דדוקא מכר - דהוה ליה יאוש ושינוי רשות.
אבל לא מכר? דהדרא ליה? לא! תנא רישא נמי מכר.
וסיפא? נמי? נהי דמייאש מגופיה, מדמיה מי מייאש?!
- לא! צריכא דמית גזלן. דתנן:
הגוזל, ומאכיל את בניו והניח לפניהם - פטורים מלשלם.
ניגוד עניינים בין יורש לקונה קרקע משועבדת[עריכה]
ולוקמה ביורש?!
הניחא למאן דאמר: רשות יורש לאו כרשות לוקח דמי? - שפיר.
אלא למאן דאמר רשות יורש כרשות לוקח דמי מאי איכא למימר?
ועוד! קשיא ליה לאביי! מפני שאחריותו עליו ואין אחריותו עליו?!
מפני שהיא חוזרת לו ואינה חוזרת לו - מיבעי ליה?!
חשש לניגוד עניינים במכירת שדה ללא אחריות[עריכה]
ההסבר: החשש - בגלל גביה אפשרית[עריכה]
|
בבא בתרא דף מד עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
|
מעמידו על שדהו: ראובן מלווה לשמעון בעל השדה מעות תוך שעבוד חלקה כלשהי של שמעון, בלי לפרט איזו. שמעון בעל השדה מוכר ללוי בלי אחריות. מותר לשמעון לשלוח את ראובן לגבות מלוי את השדה במקום החוב, כי לוי הסתכן וקנה "ללא אחריות". |
- אלא הברייתא על ניגוד עניינים בין מוכר לקונה היא...: כדרבין בר שמואל.
דאמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל:
המוכר שדה לחבירו שלא באחריות - אין מעיד לו עליה,
מפני שמעמידה כי למוכר מותר "להעמיד" את השדה בפני בעל חובו של המוכר.
ודוקא בית או שדה, אבל פרה וטלית:
לא מיבעיא בסתמא - דלא משתעבדא ליה.
מאי טעמא? מטלטלי נינהו! ומטלטלי לבעלי חיים לא משתעבדי!
ובמאמר מוסגר
ואף על גב דכתב ליה מגלימא דעל כתפיה? -
הני מילי דאיתנהו בעינייהו. אבל ליתנהו בעינייהו לא.
אלא: אפילו עשאו אפותיקי - נמי לא!!
מאי טעמא? כדרבא. דאמר רבא:
עשה עבדו אפותיקי - ומכרו? - בעל חוב גובה ממנו.
שורו וחמורו אפותיקי - ומכרו? אין בעל חוב גובה הימנו!
מאי טעמא? האי - אית ליה קלא! והא לית - ליה קלא!
אפשרות: חשש - בגלל מכירת מטלטלים עם הקרקע[עריכה]
וליחוש דלמא אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי ומדוע קבענו שהסיבה לניגוד העניינים היא החשש של 'מעמידה בפני בעל חוב'?
דאמר רבה והרי רבה אמר: אי אקני ליה מטלטלי אגב מקרקעי? קני מקרקעי קני מטלטלי!
ואמר רב חסדא ומצורפים לדברי רבה, דברי תלמידו: והוא דכתב ליה דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי
- הכא - במאי עסקינן? כגון שלקח, ומכר לאלתר ואיננו חוששים להקניית מטלטלין במכירה ללא אחריות, אלא להעמדה בפני בעל החוב.
אפשרות: החשש לניגוד עניינים במכירת מטלטלין, שמא נמכרו עם קרקע[עריכה]
וליחוש דילמא ושמא עסקה חפוזה של מטלטלין (פרה או טלית זו ללא אחריות) דאיקני הוא הלוקח, כלומר: שמא הלוקח רכש את המטלטלין בעסקה זו, אגב קרקע עלומה שאיננו יודעים על מכירתה, אך נמצאת בעסקה?
בהערת אגב: שמעת מינה ניתן להבין מהדיון עצמו דאיקני מטלטלין באמצעות קרקע נוספת - קנה ומכר ועשה עסקה מהירה של קניית קרקעות ומכירתן... קנה והוריש או: מת מיד אחרי שקנה את הקרקע והיא עברה ליורשים - לא משתעבד החפץ המיטלטל.
- לא חזרנו לשאלה בעניין חשש לניגוד עניינים לגבי קרקע עלומה! צריכא דקאמרי עדים: ידעינן ביה בהאי דלא הוה ליה ארעא מעולם.
אפשרות: הלוקח יוכל לתבוע את המוכר למרות שאין אחריות[עריכה]
{{רן| והאמר רב פפא:
- אף על גב דאמור רבנן:
- המוכר שדה לחבירו שלא באחריות ובא בעל חוב וטרפה - אינו חוזר עליו...
- נמצאת שאינה שלו? חוזר עליו!! ?
- אף על גב דאמור רבנן:
- הכא במאי עסקינן במכיר בה שהיא בת חמורו.
- ורב זביד אמר וזו בעצם תשובה שניה לשאלה: החוששים מקבלים את הדעה החולקת):
- אפילו נמצאת שאינה שלו? אינו חוזר עליו! - דאמר לו: להכי זביני לך שלא באחריות!!
דיון בדברי רבין בר שמואל: מכירת שדה שלא באחריות[עריכה]
|
בבא בתרא דף מה עמוד א בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
גופא: אמר רבין בר שמואל משמיה דשמואל:
המוכר שדה לחבירו שלא באחריות אין מעיד לו עליה - מפני שמעמידה בפני בעל חובו.
היכי דמי?
אי דאית ליה ארעא אחריתי? עליה דידיה הדר!
אי דלית ליה ארעא אחריתי? מאי נפקא ליה מינה?
דרוש ציטוט המקור המקראי או התָּנָאִי (משנה, ברייתא או תוספתא), מנוקד, ובתוספת ביאור אם צריך. |
- לעולם דלית ליה ארעא אחריתי. דאמר: לא ניחא דליהוי מזמור לוה רשע ולא ישלם!
סוף סוף לגבי אידך - נמי לוה רשע ולא ישלם הוא?
- דאמר: להכי זביני לך שלא באחריות.
פיצוי על גזילת נכרים[עריכה]
מכריז רבא ואיתימא רב פפא, דסלקין לעילא ודנחתין לתתא:
האי בר ישראל דזבין ליה חמרא לישראל חבריה!
וקא אתי נכרי ואניס ליה מיניה?
דינא הוא דמפצי ליה מיניה!
ולא אמרן - אלא שאינו מכיר בה שהיא בת חמורו.
אבל מכיר בה שהיא בת חמורו - לא!
ולא אמרן - אלא דלא אניס ליה לדידיה ולאוכפא.
אבל אניס ליה לדידיה ולאוכפא -לא.
אמימר אמר:
אפילו ליכא כל הני - לא!
מאי טעמא? מידע ידע דסתם נכרי - אנס הוא!
שנאמר מזמור אשר פיהם דבר שוא וימינם ימין שקר...
המשך המשנה: אין חזקה לאומן[עריכה]
אומן אין לו חזקה וכו':
{{רן| אמר רבה: לא שנא אלא שמסר לו בעדים אבל מסר לו שלא בעדים - מתוך שיכול לומר לו: לא היו דברים מעולם! כי אמר ליה נמי: לקוחה היא בידי - מהימן.
אמר ליה אביי: אי הכי אפילו בעדים - נמי?! מתוך שיכול לומר לו החזרתיו לך, כי אמר ליה לקוחה היא בידי מהימן!
|
בבא בתרא דף מה עמוד ב בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אמר ליה רבה: מי סברת: המפקיד אצל חבירו בעדים - אינו צריך להחזיר לו בעדים. לא!! סלקא דעתך?! אלא: המפקיד אצל חבירו בעדים - צריך להחזיר לו בעדים.
מיתיבי אביי:
- ראה עבדו ביד אומן וטליתו ביד כובס?
- אומר לו: מה טיבו אצלך?
- - אתה מכרתו לי!, אתה נתתו לי במתנה! - לא אמר כלום.
- - בפני אמרת לו למוכרו!, ...וליתנו לו במתנה! - דבריו קיימין.
מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא?
אמר רבה סיפא ביוצא מתחת ידי אחר, וקאמר ליה אחר: בפני אמרת לו למוכרו וליתנו במתנה מיגו דאי בעי אמר ליה: מינך זבנתיה! כי אמר ליה נמי: בפני אמרת לו למוכרו - דבריו קיימין ומהימן.
קתני מיהת רישא ראה. היכי דמי? אי דאיכא עדים - למה לי ראה? ניתי עדים ונשקול. אלא: לאו דליכא עדים? וכי ראה מיהא תפיס ליה? - לא! לעולם דאיכא עדים. והוא דראה.
והא את הוא דאמרת: המפקיד אצל חבירו בעדים צריך לפורעו בעדים. אמר ליה: הדרי בי!
ויכוח על מחיר עבודת החייט[עריכה]
מתיב רבא לסיועי לרבה:
- הנותן טליתו לאומן?
- אומן אומר שתים קצצת לי, והלה אומר לא קצצתי לך אלא אחת,
- כל זמן שהטלית ביד אומן על בעה"ב להביא ראיה
- נתנה לו בזמנו? נשבע ונוטל
היכי דמי?
|
מו דף א עמוד אלא לא דליכא עדים? בתלמוד הבבלי מהדורת דפוס וילנא |
אי דאיכא עדים? ליחזי עדים מאי קאמרי? אלא: לאו דליכא עדים? וקתני אומן מהימן - מיגו דאי בעי אמר ליה: לקוחה היא בידי! - מהימן נמי אאגריה?
- לא! לעולם דליכא עדים. והוא דלא ראה.
מתיב רב נחמן בר יצחק: אומן אין לו חזקה. אומן - הוא דאין לו חזקה, הא אחר יש לו חזקה?
היכי דמי? אי דאיכא עדים אחר, אמאי יש לו חזקה? אלא לאו דליכא עדים? וקתני אומן אין לו חזקה? תיובתא דרבה תיובתא:
בריתא: בלבול בין כלים אצל האומן[עריכה]
תנו רבנן: נתחלפו לו כלים בכלים בבית האומן הרי זה ישתמש בהן עד שיבא הלה ויטול את שלו בבית האבל או בבית המשתה הרי זה לא ישתמש בהן עד שיבא הלה ויטול את שלו מאי שנא רישא ומאי שנא סיפא אמר רב הוה יתיבנא קמיה דחביבי ואמר לי וכי אין אדם עשוי לומר לאומן מכור לי טליתי אמר רב חייא בריה דר"נ לא שנו אלא הוא אבל אשתו ובניו לא והוא נמי לא אמרן אלא דא"ל טלית סתם אבל טליתך לא האי לאו טלית דידיה הוא א"ל אביי לרבא תא אחוי לך רמאי דפומבדיתא מאי עבדי א"ל הב לי סרבלאי לא היו דברים מעולם הא אית לי סהדי דחזיוה גבך אמר ליה ההוא אחרינא הוה אפקיניה ונחזינהו אמר ליה איברא לא מפיקנא ליה אמר רבא שפיר קאמר ליה