באר היטב על אבן העזר פה
סעיף א[עריכה]
(א) לו: אפי' התנה קודם הנשואין לא מהני ב"ש.
סעיף ב[עריכה]
(ב) בהמה: וקרקע נמי נצ"ב הוא ובגדים היינו מה שהיא מכנסת לו אבל בגדים שלה הם נ"מ. וע' הרדב"ז ח"א סי' קל"ח.
(ג) באחריותם: אם הם מעות ועומדים ביד אחר להסתחר והבעל הגון וירא שמים ומקבל אחריותם יוכל הוא עצמו ליש' וליתן בהם ויאכל פירות הר"ם גלאנטי סי' ק"ג.
סעיף ג[עריכה]
(ד) דנצ"ב וכו': והברירה בידו אם הוא רוצה אינו מקבל אחריות עליו ואם כבר קיבל אחריות א"י לסלק ב"ש וע' מהרמ"ט ח"ג סי' רי"ט.
סעיף ד[עריכה]
(ה) בקרקע: ל"ד הוא אלא כיון שהשדה עומד לפירות לשנים הבאות סמ"ע סי' קכ"ב סקט"ז ע"ש. והש"ך שם חולק עליו וע' ב"ש וח"מ.
סעיף ה[עריכה]
(ו) פרה: ואם השאיל הבעל את הפרה ואת עצמה לא הוי שאלה בבעלים ב"י.
סעיף ז[עריכה]
(ז) בה: היינו אחרים ע"ל סי' פ"ג.
(ח) נ"מ: נתחייבו לזונה נקר' נ"מ הרמ"ט ח"א סימן א'.
(ט) שנתן לה: כ' החלקת מחוקק נראה דבחלוקה הראשונה כשמכרה הכתובה בטובת הנאה רשות בידה ליתן הדמים למי שתרצה וכ"כ ב"ש. ואם מכרה מה שנתן לה הבעל. לתוס' והרא"ש המכר בטל מיד. ולהרשב"א המכר קיים כל ימי חייה ואחר מותה מוצי' מיד הלקוחות עב"ש. ואם התנה בפירוש שתוכל למכור וליתן ולהוריש למי שתרצה. אם מוכרת ונותנת קיים ואם מתה אין הבעל מוצי' מיד הלקוחו' ע' כנה"ג בהגה' ב"י.
(י) ממנה: ובסי' קי"ח מבואר ב"ח שהלוה לה אפי' אחר הנשואין גובה ממתנה זו ב"ש.
סעיף ח[עריכה]
(יא) ארוסה: אפילו פירש לה במתנה בין קודם נשואין ובין אחר הנשואין. טור.
סעיף ט[עריכה]
(יב) המעו': וכן הדין בקנתה חפצים מבעלה אם הם ממעות טמונים ימכרו וילקח בהם קרקע והבעל אוכל פירות הרשב"א סימן חתק"ו. קנתה מבעלה במעו' שמכרה בגדיה ותכשיטיה קנתה דהני מעו' גלויים הוי הרדא"ב סי' כ"ו. כ' לאשתו שט"ח על נכסיו אינו מועיל כי היורשים יכולים לטעון שדברים טמונים ידע אצלה ולא יוכל להוציאם אלא ע"י שטר שנתן לה מהר"י סג"ל סימן צ"ב.
(יג) וידועים: ובלוה מאשתו אין חילוק בין מעות גלוים לטמונים ולעולם המעות שלו עיין ח"מ ב"ש ועיין סימן פ"ו ס"ב.
(יד) ברי וכו': אבל אם טוען שמא והיא טוען ברי מחזיקים המעות בתורת נ"מ. אם היא ג"כ לא אמרה ברי אין מוציאין ממנו. הנ"י כתב מעות גלוים היינו שידוע דנתנו לה מעות ע"מ שאין לבעלה רשות בהם. והב"ש כתב דמשמע מתוס' אם ידוע דיש לה מעות אע"ג דאין ידוע מאין בא לה המעות דינו כמעות גלוים ע"ש.
סעיף יא[עריכה]
(טו) מתנה: יש בזה ג' שיטות. שיטה א' ס"ל אפילו אם אמר סתם ע"מ שאין לבעל רשות בהם מהני. וכן אם אמר מה שתרצה עשה לבד נמי מהני. שיטה ב' ס"ל דצ"ל דוק' ע"מ שאין לבעל רשות בהם אלא מה שאתה נותן בפיך או בכה"ג דמיחד שום דבר אבל אם אמר סתם ע"מ וכו' מה שתרצי עשי לא מהני וזהו דעת הראב"ד והרא"ש ומרדכי. והשיטה ג' הוא דעת הרמב"ם דס"ל דצריך שיאמר ע"מ שאין לבעל רשות ומה שתרצה עשה ואז הוי כאלו אמר לא יהיה שלך אלא לאותו דבר שתרצה לעשות. והמחבר סתם כאן כהרמב"ם. מיהו אם תפס הבעל י"ל קים לי כשיטה ב' ועיין ביורה דעה סי' רכ"ב מש"ש הש"ך ס"ק ג'.
(טז) הבעל: עיין ב"ש שהוכיח מרש"י בבא בתרא דף נ"א ע"ב דאף אם התנה ע"מ שאין לבעלה רשות ותעשה מה שתרצה בלא רשות הבעל דאם מתה יורש הבעל אותה דלא כהבע"ת ע"ש.
סעיף יב[עריכה]
(יז) בהן וכו': וה"ה אלמנה נמי נאמנת נגד היורשים לומר שלי הם ועדיפא אלמנה מאשה. דבאשה יש מציאות שצריכה לישבע כשהבעל טוען ברי משא"כ באלמנה שאין שם טענת ברי רלנ"ח סימן צ"ט. כתב כנה"ג הא דנאמנת דוק' שהנכסים ברשותה אבל אם הנכסים הם ברשות הבעל נאמן לומר שלי הם או ממני גנבם או ממעשה ידיה הם ע"ש דף ק"ד ע"ב סלמ"ד.
(יח) ראיה: עיין כנה"ג ק"ד ע"ב סל"ב דמפלפל אי איירי אם הבעל טוען ברי או שמא. או אם מת הבעל אם טענינן ליורשים מה שאביהם היה טוען ע"ש. כתב הר"ם מטראני ח"ב סי' רכ"א הא דכתב הרמב"ם דעליה להבי' ראיה היינו דווק' היכ' שמודה היא שנותנו לה וכל מתנה לאשה סתמ' היא בלתי תנאי זה אבל אשה שנשאת לראובן ושיירה קצת נכסים לנשואי בתה נאמנת לומר שע"מ שלא יהיה רשות לבעלה השאירתן ע"ש. אם הנכסים הם ביד שליש עיין הר"ם גלאנטי סי' נ"ח. וכנה"ג דף ק"ה ע"א סעיף ל"ג. הביא תשובה דס"ל דעליה להבי' ראיה ע"ש.
(יט) הבית: קאי גם על הרישא כשהיא נושאת אינה נאמנת לומר במתנה ניתן לי רק הם לגמרי של בעל ואם הבעל מאמין לה ומפקיד מה שיש לו בידה הוי כנושאת בתוך הבית ועיין בחה"מ סי' ס"ב. מיהו אפי' בנושאת ואומרת אתה נתת לי במתנה נאמנת דא"י להעיז נגדו ב"ש.
(כ) ענין: אפי' בנושאת בתוך הבית עיין ב"ש.
(כא) במתנה: ומטלטלין הידועים שהם של בעל אינה נאמנת דבעל נתן לה במתנה. אלא דבר שא"י שהוא של בעל אלא מה שביד האשה היא בחזקת נ"מ אז מהני החזקה דא"י להעיז ועיין בש"ך ח"מ סימן ס"ב. ועיין ב"ש.
סעיף יג[עריכה]
(כב) מרובים: ומעות מזומנים דאין מניחים לו להרויח בהם אלא לוקחים ג"כ בהם דבר שפירות מרובים. והפירות מהם יוכל למכור ולהרויח עם המעות ח "מ ב"ש בשם הרשב"א. וע"ל ס "ק ג' מש"ש בשם הר"ם גלאנטי.
סעיף יז[עריכה]
(כג) האשה: עיין בתשובת מהר"י ווייל סימן ע"ח שכתב שם דרשאי האשה לתפוס מעות נדונייתה אם הם בעין לצורך מזונות שלה ע"ש. ואין הב"ח גובה הפירות של נ"מ ח"מ ב"ש. ועיין כנה"ג חח"מ סי' קס"ג בהגהת ב"י.
סעיף יח[עריכה]
(כד) לפירות: הח"מ כתב דוקא דיעבד אבל לכתחלה יכולה היא למחות. והב"ש חולק עליו.
סעיף יט[עריכה]
(כה) אחרת וכו': ודברים שהבעל עצמו משמש כגון גלימי דמיכסי ביה יוכל להשתמש באיזה מקום שירצה שזכות פירות שלו אין לו מקום מיוחד ח"מ ב"ש.