אליהו זוטא יב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

אם תאמר מפני מה ברא הקב״ה את היצר הרע, והלא כבר יש לו תשע מאות ותשעים ותשעה אלפים רבבות של מלאכי השרת שהם מקדשים לשמו הגדול בכל יום. מיציאת החמה ועד שקיעת החמה, הם אומרים: קדוש קדוש קדוש ה׳ צבאו׳ת מלא כל הארץ כבודו. ומשקיעת החמה ועד יציאת החמה, הם אומרים: ברוך כבוד ה׳ ממקומו.

וכשנגלה הקב״ה על הר סיני ליתן את התורה לעמו ישראל, לא נגלה אלא במאתיים וארבעים ושמונה אלפים מלאכים שהם משרתים לפני הקב״ה שנאמר: רכב אלוקים ריבותיים אלפי שנאן ה׳ בם סיני בקודש (תהלים סח; יח). אלא, לא ברא הקב״ה את היצר הרע אלא רק בשביל בשר ודם שהוא אוכל כבהמה והוא מוציא רעי כבהמה ובא לעבוד להקב״ה.

משלו משל למה הדבר דומה -

למלך שהיו לו עבדים והיו יושבים מעבר לחומה של ברזל והיה המלך מכריז עליהם ואומר: כל מי שירא אותי והוא אוהב אותי יעלה על החומה של ברזל ויבוא אצלי. וכל מי שהוא עולה על החומה של ברזל בודאי הוא ירא את המלך והוא אוהב את המלך. וכל מי שאינו עולה בודאי הוא אינו ירא את המלך והוא אינו אוהב את המלך.

איזה מהם חביב?

הוי אומר, אותם שעלו על החומה.

ומה שכרם?

ומראה כבוד ה׳ כאש אוכלת (שמות כד; יז).

אבל אצל הצדיקים מה נאמר בהם?

ואוהביו כצאת השמש בגבורתו (שופטים ה; לא). מה שאין כן במלאכי השרת.

יפה כוחו של בעל הבית שמייפה כתר עבדיו כמו כתרו. ואם תאמר מי שקרא ושנה הרבה ומי שקרא ושנה קימעא יהיה מאור פניהם שווים כאחד במאור פנים לעולם הבא, אינו כן. ברוך המקום ברוך הוא שאין לפניו משוא פנים.

ומנין לך?

תדע לך שכן הוא, צא ולמד ממשה ואהרון נדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל שהיו כולם בפרק אחד ומאור פניהם שוים כאחד. וכיון שעלה משה למרום וקרא ושנה הרבה דברי תורה יותר מכולם, זכה שהיה מאור פניו גדול כל כך עד שלא היו בני אדם יכולים להסתכל בו, שכן נאמר במקום אחר: יתר מרעהו צדיק (משלי יב; כו).

וזאת היא השאלה ששאל בו חבקוק הנביא לפני הקב״ה, ואמר לפניו: רבונו של עולם, מי שקרא ושנה הרבה ומי שקרא ושנה קימעא יהיה מאור פניהם שוים כאחד לעולם הבא?

ואמר לו הקב״ה: לאו, אלא כל אחד ואחד לפי דרכו.

ועל שעמד חבקוק ודיבר דברים יתרים, הראה לו הקב״ה כל המידות שנאמרו למשה אבי החכמה ואבי הנביאים. והראה לו מאזני צדק ואבני צדק ואיפת צדק והין צדק, שנאמר: ברוגז רחם תזכור (חבקוק ג; ב). אף ברוגז שיש לקב״ה הוא רחמים יזכור.

וכן יהיה השמש נחת רוח ותענוג גדול לצדיקים לימות בן דוד ולעולם הבא. אבל רשעי עמי הארץ יהיו נידונים בה בשמש ויהיו בטלים בה, שנאמר: ושבתם וראיתם בין צדיק לרשע בין עובד אלוקים לאשר לא עבדו כי הנה היום בא בוער כתנור והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש ולהט אותם היום הבא אמר ה׳ צבאו׳ת אשר לא יעזוב להם שורש וענף וזרחה לכם יראי שמי שמש צדקה ומרפא בכנפיה וגו׳ (מלאכי ג; יח-כ).

אבל רשעי עובדי כוכבים נידונים תמיד לדורי דורות, שנאמר: ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר (ישעיהו סו; כד).

אבל חסידי עמי הארץ אע״פ שלא קראו ולא שנו, הואיל והקרו והשנו את בניהם ואין בהם עובדי עבודת אלילים ואין בהם חמס וגזל ואין בהם גילוי עריות ושפיכות דמים והיו מהנים תלמידי חכמים מנכסיהם, הקב״ה מביא אותם ויושבים אצל הצדיקים ויהיו נהנים מן השמש שיזרח לצדיקים לימות בן דוד ולעולם הבא, שנאמר: ביום ההוא יהיה ישראל שלישיה למצרים ולאשור ברכה בקרב הארץ (שם יט; כד).

ואיני יודע מקרא זה מהו, כשהוא אומר אח״כ הפסוק בסמוך מיד: אשר ברכו ה׳ צבאו׳ת לאמור ברוך עמי מצרים ומעשה ידי אשור ונחלתי ישראל. כך הוא אומר הפסוק:

ברוך עמי מצרים - אלו בני ישראל שיצאו ממצרים.

ומעשה ידי אשור - אלו בני ישראל שגלו לאשור.

ונחלתי ישראל - אלו עמי הארץ שהקרו והשנו את בניהם תורה .

בניהם מצילים את אביהם מאותה בושה וחרפה ומאותה כלימה מדינה של גיהנום, שנאמר: לכן כה אמר ה׳ אל בית יעקב אשר פדה את אברהם לא עתה יבוש יעקב ולא עתה פניו יחורו (שם כט; כב).

לא עתה יבוש יעקב - מאביו יצחק.

ולא עתה פניו יחורו - מאבי אביו אברהם.