אין פשרות רק תורה/שמות

פרשת שמות[עריכה]

כאן מתחיל ספר הגאולה, המגוֹלל את סיפור יציאת עַם ישראל ממצרים.

עַם ישראל מתרבה באופן לא טבעי, ופרעה שלא זוכר את הטובות שעשה יוסף למצרים, גוזר עליהם גזירות של עבודה קשה, הבאות למעט אותנו.

מעשיו לא מצליחים לו, והעם מתרבה 'כאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ'. פרעה 'מגדיל לעשות' וגוזר לזרוק את הזכרים ליאור, ובמציאות זו נולד משה להוריו משבט לוי.

באופן פלאי, מרים האחות, מצליחה להציל את אחיה מטביעה, והוא מתגדל בארמון של פרעה.

בגלל תגובתו של משה לעובדה שמצרי פוגע באיש עברי, הוא נצרך לברוח למדין, שם הוא פוגש את אשתו ציפורה.

בשנים הללו עַם ישראל נאנק תחת עול השעבוד של פרעה, ופונה לה' בתפילה להצלה.

במהלך עבודתו כרועה, ה' מתגלה למשה וממנֶה אותו להיות המנהיג שיוציא את עם ישראל ממצרים.

לאחר הרבה סירובים, משה מסכים לַשליחות בתנאי שיצטרף אליו את אחיו הגדול אהרן. משה מבקש רשות מיתרו חותנו לחזור למצרים על מנת להציל את אחיו.

כאשר משה ניגש לפרעה בבקשה לצאת ממצרים, התוצאה המתקבלת היא ההיפך ממה שהיה מתבקש, ופרעה רק מקשה את השעבוד, ומעתה בני ישראל יצטרכו בעצמם לאסוף את הקש המיועד להכנת הלבנים, מבלי להפחית במכסה היומית.

משה מקבל תגובה מאוד נזעמת מִקצת אחיו, והם כועסים אליו בכך שהוא הרע להם במקום להועיל להם.

שאלות[עריכה]

מדוע רשימת בני ישראל היורדים למצרים מופיעה כאן שנית, למרות שכבר נכתבה בפרשת ויגש (רש"י א א) ?
במה מתבלטת הגבורה של המיילדות העבריות?
דרך איזה צמח ה' מתגלה למשה, ומהם שלושת האותות, בעזרתם משה יוכיח שאכן הוא נשלח מאת ה'?

תשובות[עריכה]

מונה אותם בחייהם בשמותם וחוזר ומונה אותם במיתתם, להודיע חיבתן....
שהן מסוגלות לעשות את ההיפך מגזירת פרעה, הואיל וזה נוגד את התורה ואת 'יראת השמיים' שלהן.
סנה, הנמוך המבטא את 'אנוכי עמו בצרה'. מקל הופך לנחש, מים נהפכים לדם, יד של משה נהפכת למצורעת.

פרשת וארא[עריכה]

עַם ישראל רק יותר סובל מאז שמשה ניגש לבקש מפרעה לצאת ולחגוג במדבר.

משה מבקש מה' האצה בתהליך הגאולה. אכן, הקב"ה מבטיח לו שהגאולה תופיע דרך ארבעת השלבים הרמוזים בארבע לשונות של גאולה, והיא תסתיים בכניסה לארץ, לאחר שעם ישראל יקבלו את התורה.

התורה מייחסת את השבטים ראובן שמעון ולוי, בין השאר כדי לייחס את משה ואהרן הממונים על הוצאתם של בני ישראל ממצרים.

הפרשה מגוללת את תיאור שבע המכות (מתוך עשר) כאשר פרעה באופן מתמיד מהתֵל במשה, כי בכל פעם שהמכה לוחצת הוא מבטיח את השחרור, וכאשר ישנה הקלה, הוא מיד חוזר לסרבנותו.

ניתן לשים לב, שבחמש המכות הראשונות הסירוב לשחרר נובע מצד פרעה (וְיֱחֱזַק לב פרעה) ואילו באחרונות, כבר נמנעה מפרעה ההחלטה, ובהם הוא מקבל את המכה כעונש, כי כבר ניטלה ממנו יכולת הבחירה החופשית.

=== שאלות ===:

'ותעל הצפרדע', וכי רק צפרדע אחת עלתה על המצרים (רש"י ח ב)?
'עודך מסתולל בעמי' (ט י"ז) מה פירוש מסתולל?
מי עשה שלום במכת הברד (רש"י ט כ"ד) ?

=== תשובות ===:

לפי מדרש המובא ברש"י, היה צפרדע אחת שהיו מכין בו ומתזת נחילים נחילים.
כובש אותם תחת המכבש, ובגללו אין יוצא ממצרים.
האש עשתה שלום עם הברד ולא כבתה.

פרשת בֹּא

בפרשתנו סיום סדרת המכות. חלק מהמכות מטרתן לגרום לפרעה לשחרר אותנו, חלקן באות בתור עונש על סרבנותו והאחרונה היא בשביל לשחרר את עַם ישראל ממצרים.

בַּמכות אנו פוגשים את ההפליה בין ישראל למצרים, הבאה לידי שיא במכת בכורות בה רק בכורות המצרים מתים ואילו במחנה ישראל אין פגע כלל.

עם ישראל מצטווה לקיים קרבן פסח במצרים, ובמקביל מקבל את הציווי על 'פסח דורות'.

העם יוצא ממצרים בראש זקוף בשעת בוקר, כאשר מצרים אצים בהם לצאת, 'כי אין בית אשר אין בו מת'.

כאן רואים את הפלא הגדול בהיסטוריה, בו נולד עַם ישראל המצליח לצאת מהמקום שאף אחד לא דמיין שניתן לצאת ממנו. העם מונֶה שישים ריבוא גברים, ומתחיל את חייו על במת ההיסטוריה כעם עצמאי.

בסוף הפרשה כתוּבוּת שתים מתוך ארבע הפרשיות שבתפילין, העוסקות גם במצוות פטר רחם ובמצוות סיפור יציאת מצרים.

=== שאלות ===:

מדוע הקב"ה מבקש ממשה שיקחו מהמצרים בהשאלה כלי כסף וכלי זהב (רש"י י"א ב)?
בפסח מצרים, באיזה תאריך עַם ישראל צריך להביא הביתה את השֶֹה המיועד לקרבן פסח (י"ב ג)?
הקב"ה רצה שתהיינה לנו זכויות ביציאת מצרים ועל כן ציווה אותנו בשתי המצוות, מהן (רש"י י"ב ו)?

=== תשובות ===:

כדי שלא יאמר אברהם אבינו, 'ועבדום וענו אותם' קיים בהם, ואילו 'ואחרי כן יצאו ברכוש גדול' לא קיים בהם!
בתאריך י ניסן.
דם מילה ודם פסח.

פרשת בשלח[עריכה]

עַם ישראל היוצא ממצרים, נוסע לארץ ישראל בַּדרך הארוכה, וניצב כעת בניסיון קשה, יַם סוף מלפניו ומאחור המצרים הרוצים לפגוע בהם.

נס בקיעת ים סוף, מצד אחד מבליט את אהבת ה' לעמו ישראל, ומאידך פוגע בעַם המצרי, כנקמה על כל הצרות שעשו לנו, 'כי הדבר אשר זדו עליהם', כשם שזרקו את בנינו ליאור, כמו כן הם טובעים במים.

הנס מעורר את עַם ישראל לשירה, ומרים הנביאה יחד עם הנשים פוצחות בדברי שירה לה' המלווה בתופים ובמחולות.

בהמשך הפרשה עוד ניסיונות, אין מים, אין אוכל, ובעקבות כך נס הוצאת המים מן הסלע וירידת המן.

המן היורד מן השמיים, מחזק את מידת הביטחון בה', כאשר יורד לכל אחד רק כדי סיפוקו, ובנוסף מחזק את ההבנה ביחוד של השבת, כאשר אינו יורד בשבת, אלא יורדת ביום שישי מנה כפולה.

בסוף הפרשה עמלק מנסה לפגוע בנו, לא כתגובה לשוּם ריב או תגרה שהיה לנו איתם, ולכן לא ניתן להסביר בדרך הגיונית את המלחמה. יהושע מנהל קרב מולו, כאשר ידיו של משה 'עושות מלחמה' בדרך ניסית, ועּם ישראל מחליש את עמלק.

שאלות[עריכה]

מה הביאור של המילה 'נערמו מים' לפי תרגום אונקלוס (ט"ו ח), ומה ניתן לבאר באופן אחר?
מדוע עַם ישראל תמֵהַ על השינויים שישנן ביחס לירידת המן בסופי שבוע, למרות שאנו יודעים שמשה כבר התנבא על כך מראש (עיין רש"י ט"ז כ"א ד"ה ויגידו למשה)?
איך ניתן לראות מתחילת הפרשה, שהקב"ה מתחשב בחולשה האנושית של עַם ישראל?

תשובות[עריכה]

מלשון עורמה, כלומר התנהגו המים בחכמה יתירה, שהרי הם היו צריכים לדון את המצרים, מי יטבע כקש או כעופרת או כאבן. ניתן להסביר גם מלשון ערימה, שנעשו 'נד נוזלים'.
כי משה קיבל את ההנחיות מהקב"ה, אבל לא הספיק להוריד אותם לעַם ישראל.
בגלל שהקב"ה יודע שאנו לא כל כך אמיצים, אחרי עבדות כל כך ארוכה במצרים, וישנו חשש שאם נפגוש מלחמה באזור פלישתים, נרצה לחזור למצרים, על כן הקב"ה מוליך אותנו בדרך ארוכה, שלא יעלה על דעתנו בשעת קושי, לחזור למצרים.

פרשת יתרו[עריכה]

בפרשתנו שלושה עניינים מרכזיים: א. המפגש של יתרו עם משה. ב. מתן תורה והימים שקדמו למעמד. ג. עשרת הדברות.

א. יתרו בא למחנה ישראל בעקבות הדברים המופלאים ששמע שעשה ה' לישראל. בנוסף לכך הוא נותן למשה עצָה להוסיף דיינים, על מנת להקל מעליו את העול הכבד שיש בשפיטת עַם ישראל. משה נועץ בה' והעצה מתקבלת.

ב. עַם ישראל מגיע למדבר סיני מספר ימים לפני מתן תורה. בימים הללו העַם עובר הכנה גופנית וגם רוחנית, כאשר הם שומעים דברי חיזוק מאת ה' דרך משה רבנו.

ג. כאן האירוע ההיסטורי, שלא היה ולא יהיה כמותו. העַם בשלימותו שומע את דבר ה' באופן ישיר, ומתברר לו מעל כל ספק, אמונתו בה' ואמיתת בנבואת משה. אירוע זה חייב להיות מוּנחל מאב לבן, כי הוא הבסיס לאמונה שלנו בתורה, שהרי כל דברי התורה, מגיעים אלינו דרך נבואת משה.

שאלות[עריכה]

איפה רואים שיתרו היה בקיא גדול בענייני אמונה, ומכיר הרבה דתות (רש"י י"ח י"א) ?
האם נשים השתתפו במתן תורה ואיך יודעים את זה (רש"י י"ט י"ד ד"ה אל תגשו)?
מהן התכונות האמורות להיות אצל מועמדים להיות דיינים של עַם ישראל (י"ח כ"א)?

תשובות[עריכה]

הוא אמר שהוא נוכח לדעת שה' הוא גדול מכל האלוהים, זה מראה שהוא היה בקיא בכל האמונות האחרות הרווחות בעולם.
כן, כי היה צריך לפרוש מן האישה שלושה ימים לפני מתן תורה, על מנת שגם הן תהיינה טהורות בעת מתן תורה.
אנשי חיל, יראי אלוקים, אנשי אמת, שונאי בצע.

פרשת משפטים[עריכה]

אחרי המעמד של עשרת הדיברות, יש בפרשתנו התרפטות גדולה של מצוות, שרובן עוסקות בדיני ממונות, כגון דיני עבדים, דיני נזיקים, דיני שומרים, דיני טעינה ופריקה, מצוות הלוואה, מצוות צדקה איסור אמירת לשון הרע ושמיעתו, ומצוות עליה לרגל.

הדבר החורז במרבית מן המצוות בפרשה הוא, האחריות של האדם על מעשיו, על רכושו, ועל רכוש חברו שהתחייב בשמירתו, שבתנאים מסוימים, אותו האחראי יישא בתוצאות, ויצטרך לשלם על הנזק שנגרם בעקבות רשלנותו.

לדעתי, ההדגשה היא, שעיקרי האמונה חייבים לבוא לידי ביטוי במערכת של מצוות מעשיות רבות.

בסוף הפרשה מתואר שאם וכאשר נקיים את דברי ה', נזכה לקיום הבטחות טובות הכוללות הרחבת הארץ. בסיום הפרשה מופיעים פסוקים הקשורים לימים שקדמו למתן תורה.

שאלות[עריכה]

האם ישנו סדר עדיפות בענייני צדקה, ומהו (רש"י כ"ב כ"ד) ?
כמה סוגי שומרים ישנם בפרשתנו (כ"ב ו-י"ד ורש"י על פסוק ט) ?
מה עושים לאדם ששורו המועד הרג בן אדם (כ"א כ"ט-ל וברש"י)?

תשובות[עריכה]

עני מעירך, עני מישראל, עשיר.
שומר חינם, שומר שכר, שואל, שוכר.
חייב מיתה בידי שמיים, ומשלם כופר נפשו.

פרשת תרומה[עריכה]

בפרשות הבאות נקרא על ציווי בניית המשכן. נצטרך להתבונן בשני דברים גם יחד:

א. מהם הכלים שיש לִבְנוֹת, מאילו חומרים יש לבנותם, מהם המידות של הכלים, איפה הם יהיו ממוּקמים בַּמשכן, ואלו דברים יש ללמוד, דרך הרמזים שיש בכל אחד מהדברים שהזכרתי (כל כלי רומז גם על דברים עליונים, ויש גם חשיבות למידות שלו שהם בעצמם מורים לנו מסרים, גם מהמיקום של הכלי במשכן, יש ללמוד עניינים רוחניים).

ב. מה הרעיון הטמון ברצון האלוקי שיהיה מקום פיזי הנקרא משכן, מדוע רצה ה' שיהיה משכן במדבר, שהוא מקביל לבית המקדש הקבוע בארץ ישראל.

יש להתבונן בביטוי של רבותינו, שה' רצה שיהיה לו 'דירה בתחתונים'.

יש להבין שהחיים של עַם ישראל, אינם דומים כאשר יש בתוכו משכן או שאין בתוכו משכן. מדובר על צורת חיים שונה. כאשר יש משכן, הכל נראה אחרת! המציאות של קרבת ה', היא הרבה יותר גדולה כאשר יש משכן בעַם ישראל, ואז הרבה דברים מסתדרים אחרת. למשל, ההצלחה בצבא מוּל האויב, הפרנסה של כל אחד ואחד, הברכה בילודה, ההבנה בלימוד, היכולת להתנבא, כל אלו עולים בהרבה קומות כאשר ה' נמצא בתוך מחננו, כלשון הפסוק בהפטרה: ' וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹךְ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְלֹא אֶעֱזֹב אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל'.

שאלות[עריכה]

האם החומרים הנדרשים לבניית המשכן, הושגו על ידי הטלת מס או באו בהתנדבות (כ"ה ב) ?
כמה חומרי גלם היה צריך לשם בניית המשכן וכליו (כ"ה ג-ז ורש"י כ"ה ב) ?
מה התפקיד הבריחים, כמה היו, ומהו הבריח התיכון (כ"ו כ"ו-כ"ח) ?

תשובות[עריכה]

כל חומרים באו דרך נדבה (מלבד מגביית הכסף לשם עשיית האדנים).
רש"י מונה 13, כאשר בחומש ישנם 15 (עיין שפתי חכמים).
להחזיק את הקרשים צמודים זה לזה, כל הבריחים היו עוברים מחוץ לקרשים בטבעות המיועדות לכך, ואילו הבריח התיכון, עבר בתוך הקרשים, בנקבים שהכינו לצורך זה.

פרשת תצווה[עריכה]

ישנם בגדים מיוחדים לכהנים, ולכהן הגדול, ישנם בגדים עוד יותר חשובים, המיועדים ללבישה בזמן העבודה.

הבגדים עניינם 'לכבוד ולתפארת' כלומר מי שרואה את הכהן לבוּש בהם, מבטו על עבודת הקודש, מתרוֹמם. הרואה את הכהן לבוּש כך, זה עצמו מעורר את ההערכה שלו לעבודת ה'.

הפרשה ממשיכה בציווי על העבודה המיוחדת שיש לעשות, בשבעת הימים שקדמו לחנוכת המשכן. באותם הימים הכהנים עוברים תהליך של 'הכנסה לעבודה', מה שנקרא בימינו 'חפיפה'. באותם הימים משה משמש ככהן, ואילו הלויים שמתעתדים להיות כהנים, הם סומכים ידיהם על הקרבנות, כעין בעלי הקרבן.

הציווי על בניית מזבח הקטורת מופיע בסוף פרשתנו.

שאלות[עריכה]

מהם בגדי כהן הגדול, ובאיזה סדר הם מופיעים בפרשה (כ"ח ד) ?
איך נקראים אותם אומנים שמוּטל עליהם להכין את הבגדים(כ"ח ג) ?
מה מקטירים על המזבח ומה לא, ובאיזה עיתוי (ל ז-ט) ?

תשובות[עריכה]

חושן, אפוד, מעיל, כתונת, תשבץ, מצפנת, אבנט, מכנסיים.
חכמי לב.
קטורת סמים פעמיים ביום, אחת בבוקר ואחת בין הערביים, ואין להביא עליו דם של קרבן או מנחה או יין.

פרשת כי תשא

בפרשתנו סיום על ציווי בניית המשכן, מעשה הכיור, הכנת שמן המשחה, הכנת הקטורת, וכן מינוי האנשים אשר יעסקו בבניית המשכן.

אבל הפרשה מתחילה בציווי לתת מחצית השקל, הוא הכסף המיועד להיאסף מכל ישראל, וישמש לקרבנות ציבור.

התורה מסמיכה את ציווי המשכן לציווי על השבת, להורות לנו שאין ההכנות של המשכן דוחות את שמירת השבת.

בַּפרשה, המשבר של חטא העגל, עַם ישראל המחכה לחזרתו של משה מן ההר, לא מתאזר בסבלנות, ואהרן הכהן במטרה להאט את קצב האירועים, משתף פעולה. 'עלוּבה כלה שמזנה תחת חופתה' (גיטין ל"ו:). רבותינו מלמדים אותנו, שהעם חיפש משהו מוחשי שישמש אותם כמתווך ואמצעי לעבודת ה'.

הקב"ה לא מעוניין בעבודה דרך מתווכים, ועל כן העונש חמור. משה מתפלל לה', וה' מלמד אותו 'סדר תפילה' שאלו הן י"ג מידות רחמים, שיש להזכיר בתפילה וביחוד בעת צרה.

פרשת ויקהל

משה 'מוריד את הציווי' על המשכן לעַם ישראל, כאשר הוא מזהיר אותם תחילה על השבת, כפי שרש"י מבאר זאת, שידעו שאין ההכנות והבנייה של המשכן דוחים את השבת.

משה מבקש מהעּם להביא מרכושם את חומרי הגלם הנדרשים לצורך הבנייה. עַם ישראל מביא ביד נדיבה, עד כדי כך שצריך להפיץ כַּרוֹֹז, המבקש מן העם לחדול להביא עוד תרומה.

חכמי הלב בניצוחו של בצלאל ואהליאב בונים את המשכן, כאשר הם מתחילים מן המשכן עצמו, הכולל את היריעות הקרשים הבריחים העמודים והקלעים, אחרי זה הם בונים את הכלים החל מן הארון וכלֶה בכיור.

שאלות[עריכה]

באיזה תאריך משה מצווה על המשכן (על פי רש"י ל"ה א) ?
מהו הרעיון הרוחני שרואה רש"י במינוייַם של בצלאל יחד עם אהליאב (ל"ה ל"ד)?
מהו החומר שממנו עשו את הכיור, ומי תרם אותו (ל"ח ח ורש"י בַּמקום) ?

תשובות[עריכה]

למחרת יום הכיפורים (היום שבו הקב"ה התרצה לעם ישראל במתן הלוחות השניות).
בעיני ה' שָווֶה מי שבא משבט יהודה המכובד, שהמלכות מתייחסת אליו, למי שנולד מבני השפחות כגון שבט דן.
מנחושת, שתרמו הנשים את המראות האישיות שלהן. המראות הללו נקראות 'מראות צובאות' בגלל שבזכותן ובעזרתן העמידו הנשים צבאות צבאות של ילדים בתקופה של העבדות מצרים.

פרשת פקודי[עריכה]

משה רבנו רואה לנכון למסור דין וחשבון מה עשה עם כל התרומות של בני ישראל, ולאיזה שימוש שימש כל דבר ודבר שתרמו.

בפרשתנו מתואר איך חכמי הלב הכינו את בגדי הכהונה. הן את בגדי הכהן ההדיוט שזה כתונת מצנפת מכנסיים ואבנט, והן את בגדי הכהן הגדול שאלו הם חושן אפוד מעיל וציץ.

כאשר הכל מוכן, הכל מובא אל משה רבנו והוא מצטווה להקים את המשכן ואת חצר המשכן בתאריך א' לחודש ניסן בשנה השניה.

כאשר משה מקים, הוא גם עורך את לחם הפנים וכמו כן מדליק את המנורה, ומושח את הכלים בשמן המשחה. כמו כן הוא מכניס את הכהנים לעבודתם על ידי רחיצתם הלבשתם ומשיחתם.

משה מציב כל כלי במקום הראוי לו, וענן הכבוד מכסה את המשכן, ומגיעים למטרה שאליה כוספים הכל, השראת השכינה במשכן שאותו נצטווינו לבנות.

[לא מתואר כאן, מה שמתואר בפרשות תצווה וכן צו, ששבעת ימים לפני חנוכת המשכן/א' ניסן, ישנם שבעת ימי המילואים בהם אהרון ובניו מתחנכים לעבודתם].

שאלות[עריכה]

מדוע נקרא המשכן בשם 'משכן העדות' (רש"י ל"ח כ"א) ?
מה עשו עם עיקר הכמות של הכסף הנתרם (ל"ח כ"ז) ?
מה הברכה שברך משה את בני ישראל כאשר ראה שכל מלאכת המשכן מוכנה (ל"ט מ"ג וברש"י)?

תשובות[עריכה]

עדות לישראל שוויתר על עוון העגל, שהרי השרה שכינתו ביניהם.
אדנים לקרשי המשכן, מאה ככר כסף למאת האדנים.
יהי רצון שתשרה שכינה במעשה ידיכם 'ויהי נעם ה' אלוקינו עלינו וגו' '.