אילת השחר (מלבי"ם)/פרק לא
כלל רמט
(עריכה)
הקדמה אל שס"ה כללים הבאים[1]
והשמות הנרדפים יש לכל אחד גדר מיוחד, אשר על גדרים אלה נבנו המון דרושים אין ספורות למו. וכן הלשונות השוות יש בהם הבדל אחרי העיון מתי ישמש בלשון זה ומתי בלשון אחר. וכבר החילונו וגילינו בזה נעלמות רבות בפירוש תנ"ך. ובהקדמת ספר ישעיהו אשר יצא לאור העמדנו מגדול עוז בו ירוץ צדיק ונשגב במליצות הכתובים, לראות שכל מלה ומלה יש לה גדר מיוחד, ולהשכיל ברוח ה' מליצות החוזים על שרשם ומקורם.
והנה חקרתי ודרשתי וספרתי את הכללים הנמצאים בספרא על זאת, ומצאתם שס"ה כללים רחבי ידים (חוץ מהכללים אשר אתי אשר הוצאתים מדברי חז"ל שאין ענינם בחיבור הנוכחי. כי פה לא אדבר רק מן הכללים הנצרכים להבנת דברי הספרא, ואשר מדברי חז"ל בספרא הוצאתים). והנני לסדר לך הכללים האלה המבארים גדרי הלשונות השוות והבדליהם, והבדלי השמות והפועלים והמלות הנרדפים. ועם הרמ"ח כללים אשר בארנו עד הנה בשימוש הלשון, יעלו לתרי"ג כללים. והם תרי"ג אורות בהירות מזהירות ומבריקות ומתנוצצות על אופק הלשון. להאיר כל מחשך, ולפקח עינים, אשר לא תמצא דבר קטן ודבר גדול מכל המון הדרושים המבוארים בתורת כהנים אשר לא נבנה על הכללים האלה, ועל חכמת הלשון ויסודותיה:
(אדם - איש): כפי מה שכתבו המדקדקים דבשם העצם לא נגזר לשון נקבה מלשון זכר, ועל פי זה נכיר בשמות בעלי חיים איזהו שם העצם ואיזהו שם התואר (כמו שיתבאר בכלל רעו) -- א"כ שם אדם שלא נמצא ממנו שם 'אדמה' הוא שם העצם, ושם איש שנגזר ממנו שם 'אשה' הוא שם התואר. ועל פי זה יעמדו כמה הבדלים בין שני השמות האלה . ( ויקרא ס' י ).
- ^ כותרת זו הינה הוספה משלנו להקלת הקריאה, ובדפוס נמצא בסוף כלל רמ"ח -- ויקיעורך
כלל רנ
(עריכה)
שם אדם כולל זכר ונקבה, ושם איש ממעט אשה; אם לא בשיש איזה ריבוי . ( ויקרא ס' י ובכמה מקומות )
כלל רנא
(עריכה)
שם אדם נקרא בו תכף בהולדו, ושם איש ממעט קטן . ( ויקרא ס' י . קדושים ס' קה, ובכל הפרשה שם . אמור ס' מא, אמור ס' ק, ובכמה מקומות )
כלל רנב
(עריכה)
שם אדם מיוחד אל האדם לבדו, ושם איש כולל במובנו הרחב גם יתר נמצאים בעלי חיים ומלאכים וכדומה . ( ויקרא ס' י )
כלל רנג
(עריכה)
שם איש בא לחבר התואר אל המתואר ["איש צדיק", "איש תם"] ולייחס הקנין אל הקונה ["עבד איש", "עולת איש"]. לא כן שם אדם. ובמקום שאמר "אדם בליעל" יש בו גדר מיוחד ( ויקרא ס' י )
כלל רנד
(עריכה)
שם איש בא לציין נושא סתמי -- "וישאלו איש לרעהו" שפירושו אחד לרעהו. וכן בא על הכללות -- "איש מבית ישראל". לא כן שם אדם. ומה שכתוב "אדם מכם" יש בו דרוש . ( ויקרא ס' י )
כלל רנה
(עריכה)
שם אדם בא לפעמים על שם מין האדם כולו, וחז"ל דרשוהו על אדם הראשון . ( ויקרא ס' י )
כלל רנו
(עריכה)
שם אדם במובנו המדויק בא רק על ישראל שומרי התורה ומצוות (ויקרא ס' י). וכן מורה על מעשהו מצד שהוא אדם בבחירה והשכל . ( ויקרא ס' שיד )
כלל רנז
(עריכה)
- ולכן, במקום שבא שם איש לחבר התואר אל המתואר אינו ממעט אשה ( מצורע ס' מג ).
- וכן במקום שבא על יחוס הקנין ( צו ס' פז )
- וכן במקום שמציין נושא סתמי ( צו צג . קדושים ס' כה, קדושים ס' נא . בהר ס' לב, בהר ס' צא ).
- וכן במקום שבא לציין הכללות -- אינו ממעט אשה.
וזה ניכר
- על ידי הענין, כמו "איש מכם".
- או על ידי שבא הפעל אחריו בלשון רבים ( תזריע ס' קנ . אחרי ס' קלו . קדושים ס' ג . בהר ס' כא, וסימן כב ).
- או על ידי שבא בכפל "איש איש" ( מצורע ס' קכ, מצורע ס' קנח . קדושים ס' צח . אמור ס' רמב ).
ובזה מרבה גם קטן. והטעם לזה כי בכל מקום שכתוב שם 'איש' יש לומר שבא במובנו המדויק סימן המין, איש ולא אשה (בפרט במקום שיש ראיה ממה שלא בא שם 'אדם'). אבל בכל אלה הנזכר לא יכול לכתוב שם אדם (כנזכר בכלל רנג כלל רנד), ובזה יש לומר שלא בא השם לסימן המין רק לציין חיבור התואר להמתואר או לציין הכללות וכדומה, ועל כן לא ממעטינן אשה.
אולם על קטן משמע שגם בשם שבא על יחוס הקנין ממעטין אותו[1] ( צו ס' צד ):
- ^ קשה, עיין (בצו סימן צד ובסימן פז). ונלע"ד שנפל כאן טעות סופר וצ"ל "אולם על קטן משמע שגם בשם שבא על הכללות ממעטין אותו" ואז אתי שפיר -- ויקיעורך
כלל רנח
(עריכה)
במקום שבא שם אדם מגביל נגד שם בהמה בא במובנו הרחב וגם עכו"ם בכלל . ( ויקרא ס' י, בחוקתי ס' קט ).
וכן במקום שבא על כלל המין. כגון אם כתוב "האדם", שהה"א מורה על סימן המין . ( אחרי ס' קמג )[1]
- ^ כאן הגהתי. ובדפוס כתוב 'סימן קמו' וטעות הוא -- ויקיעורך
כלל רנט
(עריכה)
- שם נפש כולל גדולים וקטנים זכרים ונקבות . (כ"ה בכל מקום)
- ובא שם 'נפש' מגביל נגד הגוף . ( בחוקתי ס' נח )
- ובא על המת, והיינו על הדם . ( אמור ס' ?[1] )
- אבל לא יבוא שם "נפשות" בלשון רבים על המתים . ( בחוקתי ס' נח )
- ^ חסר אות הסימן בדפוס המקורי. ונראה שצ"ל 'אמור סימן ג' -- ויקיעורך
כלל רס
(עריכה)
כל מקום שכתוב "דבר אל בני ישראל" בא למעט עכו"ם; אם לא שיש איזה ריבוי לרבותם . ( ויקרא ס' ז, וסימן קצא . צו ס' קלה, וסימן קמד . תזריע ס' א, וסימן מ[1] . מצורע ס' קיח . אחרי ס' פו . קדושים ס' פח . אמור ס' קעו . בחוקתי ס' נה )
כלל רסא
(עריכה)
וכשבא על צד הדיוק -- "בני" דוקא, ולא בנות (ויקרא ס' ח) ולא גרים.
וכל מקום שכתוב "בני ישראל" צריך ריבוי על נשים וגרים. או שהתורה בארה שם בפירוש שהדין נוהג גם בגר . ( ויקרא ס' קצא באורך. ועוד צו ס' כה, וסימן קמד . שמיני ס' מז, וסימן נו[1] . תזריע ס' א . מצורע ס' קיט[2], וסימן קפג . אחרי ס' פו . אמור ס' א, וסימן קעו )
- ^ לא הבנתי כאן את הכוונה ואולי נפל טעות סופר -- ויקיעורך
- ^ כאן הגהתי. ובדפוס כתוב 'סימן יט' וטעות הוא -- ויקיעורך
כלל רסב
(עריכה)
וכן בכל מקום שבא שם בן ובנים, דייקו תמיד שבא על הקטן; אם לא במקום שהסברה נותנת שבא על צד ההרחבה . ( אמור ס' ב ).
ושם בן ובת בבואם סמוך אל שם אחר יורו לפעמים הוראה אחרת. כמו 'בן חיל', 'בת חיל', 'בת בליעל'. ועל כן הוצרך לכתוב "בת איש כהן". כי אם יכתוב "בת כהן" נוכל לטעות שהיא עצמה יש לה חלק בכהונה להוציא אם נתחללה . ( אמור ס' כב )
כלל רסג
(עריכה)
ויש הבדל בין שם "בן" ושם "זרע" .
- שם 'זרע' כולל גם בני הבנים. ושם 'בן' בדיוק הוא רק הבנים לבד.
- ושם 'זרע' כשבא בדיוק הוא רק זרע הכשר . ( קדושים ס' צג, אמור ס' צו )
- ובבעלי חיים לא יחס שם 'בן' רק אל האם . ( אמור ס' קלא )