אילת השחר (מלבי"ם)/פרק טז
כלל קנ
(עריכה)
ובכל המקומות שירמוז את גוף הפעול על ידי כינוי יהיה בשני דרכים.
- לפעמים ירמזהו על ידי כינוי לבד -- והקריבו, ושחטו, והקטירו, והקטירם, והביאה
- ולפעמים ירמזהו על ידי כינוי הדבק אל מלת "את" -- ושחט אותו, והקריב אותם, והקטיר אותם.
וכל מאמין בקדושת תורתנו ובהדר לשון הקודש יבין זאת שאי אפשר שיהיה דבר זה נתון למקרה כפי שעלה על רצון הכותב. ואחר שהיה יכול לציין הכינוי על ידי הו"יו לבד למה הוסיף מלת "את"?
וחז"ל אזנו וחקרו ותקנו בכל מקום שבא הכינוי דביקה אל מלה "את" ודרשוהו. וקוטב הדרוש סובב בכל מקום על כלל אחד. שכל מקום שירמוז גוף הפעול סתם -- ירמזהו על ידי כינוי לבד. וכל מקום שרוצה לדייק שמכוין על גוף הפעול בדוקא -- אז יציינהו על ידי כינוי הדבוק על מילת "את".
וזה בשתי פנים: ( א ) אם ירצה לומר שהפעל משתרע על כל גוף עצמותו של הפעול בכולו, לא בחלק ממנו. ( ב ) אם יכוין למעט שאין הפעל משתרע על עצם אחר, רק על גוף הפעול לבד.
ותמצא שני האופנים האלה על מה שכפל "ונתח אותה לנתחיה" "ונתת אותו לנתחיו" בעולת צאן ובקר. שדרשו שאחד מורה אותה לנתחים ולא נתחיה לנתחים. והב' מורה אותו כשרה ולא פסולה (ויקרא ס' מז)
ותמצא דרושים האלה (ויקרא סימן סד, וסימן סח, וסימן פה, וסימן פח, וסימן צ, וסימן קכה, וסימן קמא, וסימן קסג, וסימן קעד, וסימן רטו, וסימן רלז, וסימן רסט, וסימן של, וסימן שפה . צו ס' כה, וסימן מא, וסימן נא, וסימן נט, וסימן עא, וסימן קמט, וסימן קנז . שמיני ס' כה, וסימן מה, וסימן נז . תזריע ס' נד, וסימן קז[1], וסימן קכד . אחרי ס' נו, וסימן קד . קדושים ס' כב . אמור ס' קיט, וסימן רב, וסימן רטז, וסימן רלז, וסימן רמ . בחקותי ס' סד, וסימן ע)
- ^ כאן תיקנתי. ובדפוס בוקרשט כתוב 'סימן קו' -- ויקיעורך
כלל קנא
(עריכה)
שני פעלים הבאים זה אחר זה באופן שהפעל השני משלים וגומר פעולת הפעל הראשון -- אם נזכר גוף הפעול אחר הפעל הראשון -- יבוא הפעל השני סתם בלא כינוי ובלא מלת "את". "ולקח הכהן מדם החטאת ונתן". "והרים את אזכרתה והקטיר".
ולכן בכל מקום שנלוז מן הכלל הזה ובא אחריו הכינוי או מלת "אותו" -- דרשוהו חז"ל לאיזה מיעוט. ואם בא מלת "אותו" דרשו ממנו לרוב שני מיעוטים - ( א ) מן הכינוי היתרה, ( ב ) ממה שבאה הכינוי דבוקה אל מלת "את" שתופס גוף הפעול (כנזכר בסימן הקודם). ותראה דרושים כאלה על והשליך אותה (ויקרא ס' פה), והקטיר אותו (ויקרא ס' צ), ועל והביאה (ויקרא ס' קא). ועוד (ויקרא קח, וסימן קעד, וסימן רי, וסימן רטו, וסימן ריז, וסימן שנה . צו יב . מצורע מט, וסימן צה . אחרי צח . אמור קא, וסימן רד[1], וסימן רכג)
וכן בג' פעלים הבאים זה אחר זה שהשנים האחרונים משלימים פעולת הראשון -- ראוי שהשנים האחרונים יבואו בלא כינוי. כמו "ויעש גדי עיזים..ויוצא אליו..ויגש" (שופטים ו, יט). ומה שכתוב "והקריבה אל הכהן והגישה" בכינוי נדרש (ויקרא ס' קלא)
- ^ כנראה שנפל כאן טעות וצע"ע איך לתקנו -- ויקיוערך
כלל קנב
(עריכה)
וכן בכל מקום שבא הכינוי מיותר -- בא לדרשה . (תזריע ס' קד . צו ס' כה . קדושים סימן י . וכן מצורע ס' קח, מצורע ס' קלג)
ויש הבדל בין לנתחים למשפחות ובין כשאמר בכינוי לנתחיו למשפחותיו שר"ל כל הנתחים והמשפחות שי"ל . (ויקרא ס' מז)
כלל קנג
(עריכה)
כינוי הנסתר יבוא לפעמים עם הנון הדגושה [יפקדֶנוּ יפקדֶנָה], ולפעמים יבוא בלא נון רק הכינוי לבד [יפקדוֹ יִפְקְדָה], או בא עם הה"א [יפקדהוּ].
ויש כלל בזה. שבכל מקום שבא העתיד המוחלט -- בא הכינוי עם הנון. ובמקום שלא בא עתיד מוחלט רק גילוי רצון ובקשה, וכן עתיד הבא בוי"ו ההיפוך, וכן במקום שלא יכוין לדייק כינוי הפעול -- יבוא בה"א או בוי"ו לבד . (ויקרא ס' רפט . אחרי ס' קיד . אמור ס' רל)