אבן עזרא על תהלים מז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

פסוק א[עריכה]


למנצח לבני קרח - זה המזמור לימות המשיח. ורבי משה אמר: כי בבבל נאמר. ויש אומרים: כי בימי דוד בהעלותם הארון, והעד עלה אלהים בתרועה ואיננו נכון, בעבור יבחר לנו את נחלתינו והמפרש זה השיב זה רמז להר המוריה, כי לא נדע כאשר נאמר זה המזמור.


פסוק ב[עריכה]


כל - אם על ימי דוד יהיו כל העמים שהיו תחת יד דוד ואם על ימי המשיח כמשמעו, והוא הנכון.


פסוק ג[עריכה]


כי - זה הוא קול הרנה הכרוז, כמו: ותעבור הרנה.


פסוק ד[עריכה]


ידבר - ינהג כעדר בתוך הדברו והטעם הוא מלך על כל הארץ, והנה הכל בידו.


פסוק ה[עריכה]


יבחר - אם בבבל או על ימי המשיח, ישוב ישראל אל נחלתם.


פסוק ו[עריכה]


עלה - על ארון שנגנז שיעלה ויראה. ואחרים אמרו הטעם: כי השם ישים העמים תחתינו ועת שנריע עליהם בחצוצרות וקול שופר, השם יעלה ממנו, על כן קראו עליון.


פסוק ז[עריכה]


זמרו - הטעם, זמרו השם שהוא נודע במעשיו בשקול דעת הלב, ולמלכנו שנודע לנו לבדנו בשכון כבודו עמנו.


פסוק ח[עריכה]


כי - בעבור שהזכיר למלכנו אמר: כי מלך על כל הארץ.

זמרו - זה כל משכיל.


פסוק ט[עריכה]


מלך - פעמים רבות בדורות שעברו, הראה השם מלכותו כאשר עשה משפט ונקמה בגוים, וזה טעם ישב על כסא קדשו, או ככה יאמר בדור המשיח, על כן יאספו.


פסוק י[עריכה]


נדיבי - הנכבדים מעמים.

וטעם אלהי אברהם – להיות עם לאל אברהם והזכירו בעבור הנפש שעשה בחרן וקרא בכל מקום בשם ה'.

מגני ארץ - הם המלכים, כמו לה' מגיננו, אז יהיה השם לעיני הכל מאד נעלה.