תפארת ישראל (מהר"ל)/פרק מז
במדרגת ישראל ובמעלתם העליונה שקנו והגיעו אליה כאשר קבלו התורה, בפרק קמא דע"א (ה' ע"א) אמר ריש לקיש באו ונחזיק טובה לאבותינו שאלמלי הם לא חטאו אנו לא באנו לעולם שנאמר אני אמרתי אלקים אתם ובני עליון כלכם חבלתם מעשיכם אכן כאדם תמותון למימרא שאם לא היו חוטאים לא היו מולידים והא כתיב ואתם פרו ורבו עד סיני ובסיני נמי כתיב שובו לכם לאהליכם למצות עונה והכתיב למען ייטב להם ולבניהם לאותם העומדים על סיני והאמר ר"ל מאי דכתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא לאדם הראשון דור דור ודורשיו וכו' כיון שהגיע לדורו של רבי עקיבא שמח בתורתו ונתעצב במיתתו אמר ולי מה יקרו רעיך אל וגו' ואמר רבי יוסי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף שנא' כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי לא תימא לא באנו לעולם אלא כאלו לא באנו לעולם למימרא דאי לא חטאו לא מייתו והכתיב פרשת יבמות פרשת נחלת על תנאי ומי כתיב קרא על תנאי אין וכו' עד לבטל מלאך המות אי אפשר שכבר נגזרה גזרה הא לא קבלו ישראל את התורה אלא כדי שלא יהיה אומה ולשון שולטת בהם שנאמר למען ייטב להם ולבניהם עד עולם הוא דאמר כהאי תנא וכו':
ודבר זה שנוי גם כן במחלוקת במדרש (ויקרא רבה פ' י"ח) אמר רבי יוחנן בשם רבי אלעזר בנו של רבי יוסי הגלילי באותה שעה שאמרו ישראל נעשה ונשמע קרא הקדוש ברוך הוא למה"מ אמר לו אף על פי שמניתי אותך על בריותי אין לך עסק באומה זו. ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך וכי יש חושך למעלה והכתיב ונהורא עמיה שרא אלא זה מה"מ שנקרא חושך ונאמר והלוחות מעשה אלקים והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחות אל תקרי חרות אלא חירות רבי יהודה ורבי נחמיה ורבנן רבי יהודה אומר חירות מן מלאך המות רבי נחמיה אומר חירות מן המלכיות ורבנן אמרי חירות מן היסורין ע"כ. ביאור זה כאשר נתן השם יתברך להם התורה השכלית אשר השכל נבדל מן החומר אשר דבק בחומר ההעדר, ואין התורה השכלית כמו שכל האדם שהוא מצורף אל החומר ובשביל שהשכל מצורף אל החומר לכך מצורף שכל האדם גם כן אל ההעדר ואינו נמלט מן המות, ולפיכך אלמלי לא חטא האדם והיה נוטה אחר החמדה והתאוה החמרית לעשות החומר עיקר והיה שכל האדם נבדל מן החומר לא נגזרה על האדם מיתה כלל רק היה חי לעולם, וכל זה מפני שמצד השכל אין ראוי שיהיה העדר ומיתה וההעדר והמיתה הוא מצד החומר בלבד, ולכך כאשר חטא ונטה אל התאוה החמרית אז נגזרה המיתה כי ההעדר דבק בחומר כאשר ידוע. וכאשר נתנה תורה לישראל אשר התורה אין לה צירוף וחבור כלל אל החומר ולכך נקראה בשם אור דכתיב (משלי ו') כי נר מצוה וכו' כי האור מתיחס בכל מקום אל המציאות והחושך אל ההעדר, כמו שאמר במדרש (שמות רבה פ' ב') חושך זה מה"מ, פי' כי מה"מ הוא כח ההעדר ראוי שיקרא חושך מפני שהוא מבטל המציאות אשר נקרא בשם אור, שאין לך דבר יותר נמצא מן האור כי הוא נותן מציאות לכל שאר דבר כי בחושך אף על גב שהדבר נמצא אינו נחשב נמצא, וכן ההעדר נקרא חושך שהרי על ידי החושך הדבר בלתי נמצא, וכאשר ראוי אל התורה המציאות אין שולט עליו ההעדר לפי חוזק המציאות אשר יש אל התורה שהוא שכל נבדל מן החמרי לגמרי ולכך אין דבק בה ההעדר. וזה שאמר ויהי כשמעכם את הקול מתוך החושך, ביאור זה כי אף שבכל הנמצאים דבק ההעדר שנקרא חושך, אבל התורה אין ההעדר דבק בה, והיה הקול יוצא מתוך החושך וכל אשר יוצא מתוך דבר אחר אי אפשר שלא יהיה גובר עליו שאם לא כן לא היה יוצא ממנו שהיה ההעדר מבטל שלא היה יוצא אל הפעל, וכאשר הקול שהוא יציאת התורה אל הפעל שזהו ענין הקול כאשר התבאר למעלה היה יוצא אל הפעל מתוך ההעדר מזה תדע כי התורה השכלית היא גוברת על ההעדר והבן דבר זה היטב מאד, וזה שהביא ר' יוחנן שאין ההעדר דבק בתורה. ועוד הביא ראיה דכתיב והמכתב מכתב אלקים חרות על הלוחות ודרשו אל תקרי חרות אלא חירות, ואל יהיה ענין זה דבר קטן מה שאמרו אל תקרי חרות אלא חירות והוא ענין נפלא, לומר כי כל שכל הוא ציור שכלי, והפרש יש בין שכל האדם לתורה השכלית כי אף שהאדם נמצא בשכלו ציור הדברים אין דבר זה כמו שהוא ציור השכל בתורה, כי ציור שכל האדם מפני שהוא בחומר א"א שיהיה שכל ברור שהרי הוא בחומר ומפני זה נאמר חרות על הלוחות, והיה המכתב בשני עבריהם כמו שאמרו רבותינו ז"ל (שבת ק"ד ע"א) מ"ם וסמ"ך שבלוחות בנס היו עומדים כי זה מורה על שכל ברור שיש ציור וחקיקה גמורה עד שהם כתובים משני עבריהם וזה מורה על רשימה ניכרת לגמרי, ודבר זה ראוי לציור התורה שהוא כתב הלוחות לפי שציור השכלי שבתורה הוא ברור לגמרי, ובפרט כתב הלוחות כי למעלתם הם עוד יותר רחוקים מן החמרי לגמרי ולכך היה כתב הלוחות בפרט משני עברי הלוחות ודבר זה ברור מאד. ולכך דרשו אל תקרי חרות אלא חירות, כי דבר זה בעצמו מה שציור השכלי שבתורה הוא שכל ברור במה שהוא נקי מסולק מן החמרי לגמרי ואינו כמו שכל האדם שהוא עומד בחומר, ומפני זה מסולקת התורה מן החמרי אשר בו דבק ההעדר והוא חירות מן ההעדר שהוא מה"מ שההעדר הוא דבק וכרוך בחומר ודבר זה מבואר:
ודעת רבי נחמיה חירות מן המלכיות שהמלכיות הם מתנגדים לישראל תמיד וידוע כי ההתנגדות הוא מפני כי ישראל הם נבדלים ואו"ה הם חמריים, ודבר זה כבר בארנו פעמים הרבה מאד ומפני זה אמר שמי שעוסק בתורה שהוא שכל נבדל מן החומר אין שולטין בו המלכיות שכח שלהם חמרי ולכך הוא חירות מן המלכיות, ודבר זה גם כן מבואר. ולדעת רבנן אין היסורין שולטין בו, וידוע כי היסורים הם מפאת החומר בלבד כי הצורה אין מקבלת שנוי. ומה שסובר ר"י שהוא חירות מן מלאך המות ורבי נחמיה מן המלכיות ורבנן מן היסורין, כי לדעת רבי יהודה ר"ל חירות אף מן מלאך המות שהוא ההעדר בעצמו, אבל דעת רבי נחמיה דוקא מן המלכיות הוא חירות שהמלכיות אף שהם מתנגדים לישראל אינם בעצמם ההעדר רק מתנגדים לישראל ולכך דוקא חירות מן המלכיות ולא מן מלאך המות, ולרבנן דוקא מן היסורין שהם מקריים שכל היסורים הם מקריים בלבד שהם באים על האדם במקרה ואין המקריים יכולים לשלוט בתורה שהיא שכלית, אבל המלכיות שהמתנגד הוא בעצם כי המלכיות מתנגדים בעצמם לישראל אינו כך כי אין הדבר שהוא במקרה כמו דבר שהוא בעצם. ואפשר לפרש שכל אחד בא להוסיף כי לדעת מי שאומר חירות ממלאך המות אין חדוש כל כך כי מלאך המות שולט תמיד והתורה מבטלת דבר שהוא שולט תמיד אבל המלכיות אינם תמידים אין התורה גוברת על זה, ולדעת מי שאומר אף חירות מן המלכיות, כי המלכיות שולטים בעולם זמן מיוחד ולכך אין שולטים עליו, אבל היסורים הם לפי רגע בלבד כמו שהוא ענין המקרה לפי רגע אין כך. ורבנן אומרים אף יסורים שהם במקרה לפי רגע ג"כ התורה מבטלת עד שלא נמצא שום העדר. ועוד יש בזה דברי חכמה באלו שלש דעות כי התורה שהיא תליתאי מבטלת אלו שלשה דברים והבן זה. והבן גם כן סדר שלהם תחלה קאמר חירות מן מלאך המות ואחר כך חירות מן המלכיות ואחר כך חירות מן היסורין. ולפיכך קאמר ר"ל בואו ונחזיק טובה לאבותינו שאם לא חטאו הם אנו לא באנו לעולם, והיה סבור הגמרא מפני שכל הולדה הוא הויה וכל הויה הוא שנוי והשנוי הוא בדבר שהוא חסר שהשלם בשביל שלימותו הוא מקויים ואינו בעל שנוי, וכאשר קבלו התורה אז היו שלמים מכל וכל והיו רחוקים מן השנוי כמו שאמרנו. ומקשה והא כתיב זה ספר תולדות אדם מלמד שהראה וכו', ובאור זה כי אדם הראשון היה התחלה ובכח התחלה הוא הכל לפי שהוא התחלה לכל ומפני כך הראה הקדוש ברוך הוא לאדם דוקא הכל מפני שהוא התחלה אל הכל, ודבר זה באר במדרש (שמו"ר פ' מ') בפירוש ראה קראתי בשם בצלאל מה שהיה כבר נקרא שמו אמר הקדוש ברוך הוא מי שהתקנתיו שיעשה המשכן כבר קראתי שמו ונודע אשר הוא אדם עד אשר אדם הראשון מוטל גולם הראה לו הקדוש ברוך הוא כל צדיק וצדיק שעתיד לעמוד ממנו יש שהוא תלוי בראשו של אדם יש שהוא תלוי בשערו ויש שהוא תלוי במצחו ויש בחוטמו ויש בעיניו ויש בפיו ויש באזנו ויש במלתין (הוא מקום הנזם). ותדע לך בשעה שהיה איוב בא להתוכח עם הקדוש ברוך הוא ואומר מי יתן ידעתי ואמצאהו אערכה לפניו משפט הקדוש ברוך הוא משיבו אתה בא להתוכח עמי איפה היית ביסדי ארץ אמר רבי שמעון בן לקיש אמר ליה הקדוש ברוך הוא אמור לי איפה שלך ואתה מתוכח עמי הוי איפה היית. ופירוש דבר זה אדם הראשון שהיה התחלה ובכחו הכל, וידוע כי אדם הראשון יצא ממנו כל המין מבני אדם ומפני כך כלל המין שיצא מן אדם הראשון דומה אליו לגמרי כי התולדה ראוי שיהיה דומה למוליד עד כי כל המין נחשב כמו אדם אחד. ודבר זה ידוע כי כלל מין האדם נחשב כמו אדם אחד וכמו שנמצאו אברים חשובים באדם כך נמצא במין האדם בני אדם חשובים ולפיכך אמר כי יש תלוי בשערו ויש בחוטמו, כי לפי ענין האברים אשר היה לאדם הראשון היו הפרנסים כי כמו שיש אברים מסוימים ניכרים באדם כך הם אנשים מסוימים בבני אדם וכל אחד יש לו חשיבות מיוחד, וכך היו הפרנסים שעמדו לישראל לכל אחד היה חשיבות בפני עצמו שהיו הפרנסים מחולקים לפי חשיבות האברים, וזה שאמר הקדוש ברוך הוא לאיוב שיגיד מה מקומו באיזה מקום היה אצל אדם הראשון. ואף דבר שהוא נראה שהוא דבר והפכו ואיך יהיה נמצא שני דברים שהם דבר והפכו מהתחלה אחת, כי רבי עקיבא היה גדול בתורה והיה מיתתו מיתה חמורה והם שני דברים שהם הפכים ועם כל זה היה הכל מן אדם הראשון, כי היה רבי עקיבא באמת מוכן לשני דברים שהם הפכים שיהיה גדול בתורה ושתהיה מיתתו חמורה, ודבר זה יתבאר עוד מאיזה טעם היה רבי עקיבא מוכן לשני דברים הפכים. וזה שאמר ולי מה יקרו רעיך כי יקרו משמש לב' לשונות, משמש לשון יקר כמשמעו שהוא לשון חשיבות על חכמתו ומשמש לשון כבד וקשה יקר בלשון ארמי כבד וזה נגד מיתתו של רבי עקיבא והבן זה היטב. ומזה מוכח כי ראוי בסדר העולם שיהיו נמשכים התולדות כאשר סדר השם יתברך בתחלת בריאת העולם, ועוד מוכיח מהא דאמר ר' אמי אין בן דוד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף כחז"ל ואם כן מתחלת בריאת העולם סדר השם יתברך כמה נשמות ראוים להבראות כאמור, ודבר זה בארנו בחבור נצח ישראל ואין כאן מקומו. ומתרץ שאלמלא שחטאו אבותינו היינו כאלו לא באנו לעולם ודבר זה לגודל מעלת אותו דור המקבלים התורה והיו חיים וקיימים, לא היו הדורות שבאו אחריהם נחשבים לכלום, והתבאר לך בזה מדרגת ישראל העליונה שהגיעו אליה בקבלת התורה: