שער הגלגולים/הקדמה ז

<< · שער הגלגולים · הקדמה ז · >>

<< · שער הגלגולים · הקדמה ז · >>

וזה לשונה:, ועוד נרחיב בדרוש הזה, ענין נשמות החדשות והישנות מי הם. הנה כבר נתבאר כי קצת נשמות יש, שלא באו כלולות בנשמת אדם הראשון כשנברא, ואלו נקראים נשמות חדשות באמת לגמרי. אבל כל הנשמות אשר כבר באו כלולות בנשמת אדם הראשון, הם הנקראים נשמות ישנות, בערך החדשות האמתיות הנזכר. אמנם יש בהם בעצמם ב' מדרגות חלוקות. ועתה נבאר ענין אלו הנשמות, כי הנה יש בהם שלש מדרגות, האחת היא, הנשמות שלא נכללו בנשמת אדם הראשון, ואלו נקראים נשמות חדשים לגמרי. השנית הוא, כי כשחטא אדם הראשון, נודע הוא כי נשרו ממנו איבריו, והלך ונתמעט, עד אשר לא עמד אלא עד ק' אמה, בסוד ותשת עלי כפכה. וכמו שאירע זה בבחינת גופו, כן אירע לו בבחינת נשמתו. והנה אותם הנצוצות של נשמתו, שנשארו קיימות בו אחר החטא, שהם העצמוּת הנשאר לחלק אדם הראשון, הנה כאשר אחר חטאו הוליד את קין והבל כסברת רבותינו זכרונם לברכה וספר הזוהר, הנה מנצוצות הנזכר יצאו קין והבל, ואלו נקראים מדרגה שניה. השלישית הוא, אותם הנצוצות של נשמתו, שנסתלקו ממנו כאשר חטא, וחזרו לרדת וליפול לעמקי הקליפות, אשר לזה רמזו חז"ל וקראום בשם נשירת אברים. ודע, כי מזו המדרגה השלישית, היתה נשמתו של שת, בנו של אדם הראשון:

והנה המדרגה הראשונה, היא נקראת נשמה חדשה לגמרי, ולכן כאשר תרד נשמה זו בעולם הזה בגוף איזה נפש כשנולד, עליו רמזו רבותינו זכרונם לברכה, בריש פרשת משפטים דף צ"ד עמוד ב, וזה לשונו: תא חזי בר נש כד אתייליד, יהבין ליה נפשא וכו', זכה יתיר וכו'. כי באותה הפעם הא' שבא לעולם, יכול להשיג מנפש דעשיה, עד נשמה לנשמה של אצילות, מדרגה אחר מדרגה, כמו שאמרו זכה יתיר וכו'. וכל זה בקלות גדול, שלא על ידי טורח מרובה, וכבר נתבאר למעלה בענין זו המדרגה הא':

אבל אם בפעם ההיא חטא ופגם, וימות, ויצטרך לחזור בעולם, הנה אז יקרא מגולגל וישן, וכבר נתבאר למעלה, כי הנפש בא לו בעת שנולד, והרוח אי אפשר לבא עד י"ג שנים ויום אחד, והנשמה מבן כ' שנה ואילך. ועל דרך זה הולך וגבה מאד כפי מעשיו, עד שיכול להשיג נר"ן דאצילות, כפי מדרגת שנותיו:

המדרגה השנית, והיא נצוצות הנשמה שנשארו באדם הראשון אחר שחטא, אשר מהם הוריש אחר כך לקין והבל בניו כשנולדו, הנה אלו נקראים נשמות חדשות בבחינת מה, ולא לגמרי. וכאשר יתוקנו, תהיה מעלתם גדולה על שאר הנשמות שנשרו ונפלו מאדם הראשון כנזכר, כיון שהיה גם בהם כח להשאר קיימים באדם, ולא נפלו בקליפות, ויש להם מעלה זו בפרטות, והוא, כי כאשר הורישם אדם לקין והבל בניו, אין זה נחשב לגלגול ממש כשאר המגולגלים, שמת הגוף הא', ונשמתו מתגלגלת בגוף הב', אבל זה הם בחיים חייתו של אדם הראשון, שהורישם לבניו כשנולדו, ולכן כל הנצוצות שהיו כלולים בקין והבל, נחשבים כאלו עדיין היו כלולים באדם הראשון עצמו, ולא נשרו ממנו. ונמצא, כי כשבאו כלולות אלו הנצוצות בנשמת אדם, שלא באו לתקון עצמם, כי אינם שלו, רק שנכללו בו כאלו לא באו כלל דמיין. וגם כשבאו אחר כך כלולות עם נשמת קין והבל בחיי אדם, גם זו אינה נחשבת ביאה כלל, כיון שלא באו שם לצורך עצמם, דכיון שעדיין לא נתחלקו לנצוצות בפני עצמם בגופות שלהם, אלא שהיו כלולות בלבד בגוף בקין והבל, עדיין גם זה אין נחשב להם לביאה כלל. ולכן כאשר איזה נצוץ יתחלק ויבא אחר כך בעולם, בגוף איזה איש, אז תחשב להם ביאה ראשונה חדשה בצד מה ולא לגמרי, כי נקרא ביאה מה שבאו באדם וקין והבל, כמו שיתבאר. ואם אז בפעם ההיא יחטא, ויפגום, וימות, ויחזור לבא בגוף ב', אז יקרא מגולגל וישן:

והנה בפעם הביאה הראשונה, שיבואו בעולם, יקראו נשמה חדשה בצד מה כנזכר, והוא, כי גם היא בפעם זו הראשונה, יכול להשיג כפי מעשיו, נפש דעשיה, ורוח דיצירה, ונשמה דבריאה, ונפש דאצילות, ולא יותר מזה. כנשמה החדשה האמתית, שיכולה להשיג עד נשמה לנשמה דאצילות כנזכר לעיל. וזהו הפרש אחד, שיש בין מדרגה הראשונה, לזו השניה. והטעם הוא, לפי שנודע, כי כשחטא אדם הראשון, נסתלקה ממנו זיהרא עילאה, כנזכר בזוהר בסתרי תורה פרשת קדושים דף פ"ג עמוד א, והיא בחינת נרנח"י [נפש רוח נשמה חיה יחידה] מעולם האצילות, כי כל זה נקרא זיהרא עילאה, ואלו לא ירדו לקליפות חס ושלום , כנודע שאין קליפות רק בג' עולמות בריאה יצירה עשיה. אבל נסתלקו למעלה למקומם. ומכל חלקי האצילות הנקרא זיהרא עילאה, לא נשאר בו רק נפש דאצילות בלבד. ולכן גם עתה כשיבאו הנצוצות שהיו כלולות בקין והבל, ויבאו עתה לעולם בפעם הא', יכולים להשיג ע"י מעשיהם עד נפש דאצילות ולא יותר, כפי מה שהיה להם בתחלה בלבד. אבל הנשמות החדשות לגמרי של המדרגה הראשונה, יכולות בפעם א' להשיג מסוף העשיה עד רום האצילות הנקרא זיהרא עילאה כֻּלַה. והרי זה יתרון אחד של נצוצות המדרגה הא' על המדרגה הב':

עוד יש להם יתרון אחר, והוא, כי מי שיש לו נשמה חדשה לגמרי, הנקראת מדרגה א', הנה כשיבוא בעולם בפעם ראשונה, יכול להשיג בנקל כפי מעשיו יחד באותו הגוף, מנפש דעשיה עד תשלום נשמה לנשמה דאצילות כנזכר, ויֵעשה הנפש משכן וכסא אל הרוח, והרוח אל הנשמה וכו'. מה שאין כן במדרגה השנית, שהם הנצוצות הנכללות בקין והבל, כי אלו אף על פי שביארנו שיכולים להשיג בפעם א' עד נפש דאצילות, הוא עד ועד בכלל, אינו בנקל על דרך המדרגה הא', אלא על ידי טורח גדול, כמו שנתבאר בדרושים הקודמים, והוא הנזכר שם בסוד היבום, בלילה בפסוק נפשי אויתיך בלילה וגו', כי אחר שכבר נתקנה הנפש לגמרי, יוצאת מן האדם בלילה כשישן והולכת לו, ואחר כך בבקר נכנסת בו נפש הגֵר, והרוח של האדם עצמו, ומתלבש הרוח תוך זו הנפש, עד שיתקן הרוח לגמרי, ואז חוזרת נפשו הראשונה לגופו, ועומדים שם ביחד, הנפש שלו כסא אל הרוח שלו עצמו. ואם יזכה אחר כך יותר, יוצאים נפשו ורוחו בלילה כנזכר, ובבקר נכנסת בו נשמתו, ויושבת שם עד שתתקן לגמרי. ואחר כך נכנסים בו נפשו ורוחו, ועומדים שם שלשתם יחד, וכל זה על ידי טרח ודוחק גדול, וכונה גדולה, בסוד פסוק אם ישים אליו לבו רוחו ונשמתו אליו יאסוף. פירוש, כי אם יהיה חכם ויודע כונה הנזכרת, בסוד היבום בלילה, וישים לב וכונה, יוכל לאסוף אליו, רוצה לומר אל זה הגוף עצמו, את רוחו ונשמתו, ולא יצטרך לגלגולים אחרים: ולפעמים אם האדם הנזכר ישלים לתקן נפשו לגמרי, ולא יהיה יודע לכוין כונה הנזכרת, להמשיך רוחו אליו, לתקנו על ידי יציאת הנפש בלילה, בכונת פסוק נפשי אויתיך בלילה, כמבואר לעיל בדרושים שקדמו, הנה ימות האיש הזה, כדי שאחר כך יבא רוחו להתקן בגוף השני, וכשיתוקן יבא אליו נפשו ביחד עמו כנזכר. ואם גם אז לא ידע לכוין לשלח את הרוח בלילה, ולהביא הנשמה לתקנה על ידי הכונה הנזכרת, הנה ימות שנית, ותבא נשמתו בגוף שלישי להתקן, ואחר תקונו, יכנסו בו נפשו ורוחו ונשמתו ביחד, עם הנשמה כנזכר:

וזהו הטעם נפלא, לקצת צדיקים גמורים, שמתים בקצרות שנים, כי להיות שתקנו נפשם בתכלית השלמות בשנים מועטות, וכיון שאינם יודעים להמשיך רוחם, ולשלח נפשם בכונה הנזכרת, הם מתים בקצרות שנים, כי אין נפשם צריכה להתעכב בעולם הזה, ואדרבא ימות, כדי שיבא אחר כך הרוח בגוף שני, ויתוקן גם הוא. וכן על דרך זה בצדיקים שזכו לנפש ורוח בתכלית התקון, ולא ידעו לשלחם ולהמשיך הנשמה כנזכר. וזה סוד פסוק ימותו ולא בחכמה, כי לפעמים ימותו בני אדם, לחסרון חכמה, שלא ידעו להמשיך רוחם או נשמתם כנזכר: אמנם דע, כי אין דין זה נוהג, אלא במי שתקן נפשו, ועדיין רוחו ונשמתו פגומים מפעם א'. אבל מי שרוחו או נשמתו מתוקנים כבר, הנה כאשר ישלים עתה לתקן הנפש, יכולים לבא הרוח, או גם הנשמה, ליכנס ולהתלבש בנפש ההיא, מאחר שהם מתוקנים כמוה. והרי נתבארו ב' היתרונות שיש אל המדרגה הראשונה על השניה:

ועתה נבאר יתרון אחר, שיש אל המדרגה השנית, על הראשונה. והוא, כי מן המדרגה הראשונה, אינם יכולים להשיג נר"ן וכו' בפעם א', אף על פי שיזכו להם רק על ידי מספר השנים. פירוש, כי בעת שנולדו, זוכים לנפש. ובהיותם בן י"ג שנה ויום אחד, אם יזכו מעשיהם, יכנס בהם גם הרוח. ואם יזכו עוד, הנה בהיותם בן כ' שנה, יכנס בהם הנשמה גם כן. ועל דרך זה עד סיום הכל. אבל המדרגה הב', יכולים להשיג עד נפש דאצילות, קודם תשלום י"ג שנה ויום אחד. כי כיון שבהיות נצוצות אלו כלולות בקין והבל, היו יחד זוכים אל כל החלקים הנזכרים, גם עתה יכולים להשיג כל החלקים הראוים להם ברגע אחד, ואינו תלוי במספר שנים, אלא כפי מעשיהם, וגם על ידי כונה הנזכר לעיל:

ובזה יתורצו ב' מאמרים החולקים יחד, כי המאמר הנזכר בתחלת פרשת משפטים דף צ"ד עמוד ב, וזה לשונו: תַא חַזֵי, בר נש כד אתיליד, יהבין ליה נפשא כו', זכה יתיר וכו', שהדבר תלוי כפי מעשיו, ולא במספר השנים. מדבר בנשמות של מדרגה השנית, שהיו כלולים בקין והבל, הנקראות חדשות בצד מה. והמאמר הנזכר בסבא דמשפטים דף צ"ח עמוד א, נראה שהדבר תלוי במספר השנים, דקאמר כד זכה ליומא דתליסר שנין, אתמר עליה אני היום ילדתיך, ויהבין ליה רוחא. וכד זכה לשנת הכ', יהבין ליה נשמתא, וכדין כתיב עליה כי בן הייתי לאבי וכו'. מדבר במדרגה הראשונה, שהם הנשמות החדשות לגמרי, שמעולם לא נכללו בנשמת אדם הראשון:

המדרגה השלישית, והם הנשמות שנפלו בקליפות, אחר שחטא אדם הראשון, אשר מהם היתה נשמת שת בן אדם וזולתו, אשר אלו נקראים נשמות ישנות בכל הבחינות הנה הם גרועים מכולם, לפי שכיון שנשרו מן אדם, נפרדו לנצוצות ולחלקים רבים מחמת חטאו של אדם, ולכן באותו הפעם שהיו באדם, היו נקראות ישנות מגלגול אחד בלבד, וכאשר תבא איזו נשמה מהם מאז ואילך בפעם א' בגוף איזה איש וימות, נקרא מגולגל מב' פעמים, וכן כיוצא בזה משם ואילך. ולכן כאשר תבא איזו נשמה ממדרגה הזאת, בגוף איזה אדם, בפעם ראשונה, אין בהם יכולת לתקן, רק חלק אחד בכל גלגול וגלגול, כי הנה בתחלה תבא חלק הנפש להתקן, כיצד, הרי שהיתה הנפש הזאת ממלכות נוקבא דעשיה, צריך שתתקן עד תשלום כתר דעשיה, וכשישלים תקונה זה, ימות האיש הזה, ויבא אחר כך הרוח שלו בגוף שני, ובהשתלם תקונו, ימות גם הוא. ואחר כך תבא הנשמה בגוף שלישי, ובהשלים תקונה, ימות גם הוא. וכבר נתבאר לעיל, כי כשיבוא הרוח להתקן, הנה הוא בא מורכב ומתלבש בנפש הגר. וכן על דרך זה הנשמה גם היא. ואמנם אם כאשר תבא הנפש שבתחילה לא תשלים תקונה, צריכה להתגלגל עוד כמה פעמים, עד שתשלים תקונה לבדה. ואחר כך יבא הרוח בגוף אחר על ידי נפש הגר, ויתגלגל לבדו כמה פעמים, עד שישתלם. ואחר כך תבא הנשמה לבדה בגוף אחר, ותתגלגל אם יצטרך כמה פעמים עד שתשתלם כנזכר לעיל:

גם צריך שתדע, כי אף שתיקן הנפש והרוח והנשמה, ואחר כך חטא ופגם בהם, והוצרך להתגלגל, יארע לו על דרך הנזכר גם כן, כי לא יוכל לתקן בכל פעם רק הנפש לבדה, או הרוח לבדו, או הנשמה לבדה, על דרך הנזכר לעיל. אמנם אם תקן נר"ן וכו', עד רום האצילות וכיוצא בזה, והוצרך להתגלגל לסבת תקון זולתו ולא לעצמו, כי לא חטא ולא פגם, הנה איש כזה יכול ליקח עתה בגלגול הזה, כל מה שהיה לו בתחלה בבת אחת, אפילו בקטנותו. וזה סוד ענין בְּרֵיהּ דרב הַמְנוּנַא סבא, הנזכר בפרשת בלק, ושאר הינוקי הנזכרים בזוהר, שהיו מופלאים במעשיהם וחכמתם. והטעם הוא, לפי שהיו שלמים בחלקיהם נר"ן [נפש רוח נשמה] וכו', בכל מה שהיה להם בתחלה קודם גלגולם זה. ואני חיים הכותב מסופק, אם גם כשיבוא להתגלגל לצורך עצמו, לא לתקן פגם חטא, אלא להשלים חסרון, מה יהיה דינו:

ונבאר עתה, ענין החלוקים שיש בין המדרגה הב', למדרגה השלישית הזאת, והוא, כי המדרגה הב' של הנצוצות של קין והבל, אי אפשר אל הרוח שלהם לצאת מעמקי הקליפות, עד שישתלם תקון נפשם, ואחר כך יצא. וכיון שכן, נמצא שאין תקון אל הרוח שלו על ידי איש זולתו, אלא על ידי עצמו. ולכן או ימות האיש הזה, ורוחו עם נפשו יבא אחר כך בגוף אחד כנזכר לעיל. או אפשר שהוא בעצמו על ידי הכונות הנזכר לעיל, בסוד נפשי אויתיך בלילה, אחר תקון תשלום הנפש, תצא, ויבא בו הרוח לבדו להתקן כנזכר לעיל. וכן הענין הזה בנשמה. אבל הנצוצות המדרגה השלישית יש להם כח באופן אחר, והוא, כי אף שאינם יכולים להשיג בבת אחת כל חלקיהם, הנה יש להם תיקון על ידי כונתם בעת נפילת אפים בתפלה, להוציא את הרוח שלהם מעמקי הקליפות, אף על פי שלא השלים תקון הנפש, בסוד עליית מיין נוקבין בפסוק אליך ה' נפשי אשא וכו'. ויבא הרוח שלו בחיים חייתו בגוף איזה איש אחר שיולד, מורכב בנפש הגר. ואם יזכה יותר אפשר שימשיכנה בבנו עצמו הנולד לו. וצריך שתדע, כי לא שייך תיקון אל הרוח לבדו, כי יכול לצאת מן הקליפה על ידי כונת נפילת אפים, קודם תקון תשלום הנפש. אבל הנשמה אינה יוצאה בשום אופן מעמקי הקליפות, עד שיושלם תקון הנפש והרוח, וימותו האנשים ההם בעלי הנפש והרוח האלו, ואחר כך תצא הנשמה ותבא בגלגול להתקן:

ונחזור לבאר ענין הרוח והנפש כנזכר, כי הנה אף על פי שיכולים לבא שניהם בעולם, בשני גופים מחולקים, על ידי כונת נפילת אפים, ויתוקנו שניהם, עם כל זה עומדים בשקול גדול האנשים האלה ובכף מאזנים, איזה מהם ינצח לחבירו, כי אם האיש ההוא שלקח הרוח, השלים תקונו קודם שהאחר תקן את הנפש, נמצא שבעל הרוח הוא העיקר, ולכן בזמן תחית המתים, יכנסו הרוח והנפש שניהם בגוף בעל הרוח. אבל אם בעל הנפש השלים תקונו בתחלה, איני זוכר מה ששמעתי בו. והנראה לעניות דעתי ששמעתי, כי שניהם יכנסו בגוף בעל הנפש בתחית המתים, כי הוא העיקרי: עוד יש חלוק שקול גדול, אל האיש ההוא שלקח הרוח הזה, שיצא על ידי נפילת אפים טרם תשלום תקון הנפש כנזכר, והוא, כי אם האיש ההוא יזכה במעשיו, יוכל להמשיך כל הטוב של הרוח ההוא אליו, וישאר האחד כלו רע. וזה סוד פסוק יגמר נא רע רשעים ותכונן צדיק. כי מי שהרשיע מעשיו, גומר ליקח כל הרע אליו. וזה אומרו, יגמור נא רע רשעים, ואז כל הטוב לוקחו הצדיק ההוא שמזכה מעשיו, ועל ידי כך נגמר ומתכונן לגמרי, וזהו ותכונן צדיק, כנודע כי האדם מעורב טוב ורע, טהרה בקליפה ולפעמים מעוטו טוב ורובו רע וכו', וצריך לזכך כל הרע שבו, עד שישאר טוב גמור:

אמר הכותב, כך שמעתי דברים אלו מפי מורי זיכרו לברכה, ואיני זוכר הבנתם היטב, אבל נראה לי באורם, כי אפשר שהרע אשר אל הנפש והרוח. שניהם ילכו יחד בגוף האיש הזה מהם, אשר הרשיע מעשיו. הטוב אשר בנפש והרוח, ילכו בגוף האיש המטהר מעשיו כנזכר לעיל. ובזה תבין מה היתה יראת דוד המלך עליו השלום, באמרו רבים אומרים לנפשי אין ישועתה לו באלהים סלה. כי דבר זה מתמיה, שיאמרו גנות באיש הזה גדול כדוד המלך. ולהבין זה נדייק מה שאמר הכתוב, אין ישועתה לו, והיה לו לומר אין ישועתה לה, ויחזור למלת נפשי הנזכרת בתחלה, אבל יובן עם הנזכר והוא זה, דע, כי דוד המלך עליו השלום, היתה נפשו גבוהה עד מאד, אמנם על ידי חטאו של אדם הראשון הקדום, מאז ירדה אל עמקי הקליפות בסטרא דנוקבא של הקליפה, וכאשר נולד דוד, היה פעם א' שיצא מן הקליפות, ולכן לא התחיל תקונו אלא מבחינת העשיה הנקראת נפש ובלבד לסבת היותו מגולגל ממדרגה השלישית כנזכר לעיל. וזה סוד הנזכר בסבא משפטים דף ק"ג עמוד א, וגם בכמה מאמרים אחרים, כי דוד היה מסטרא דנוקבא ולא מדכורא, אלא בעולם המיתה הנקראת נוקבא, והבן זה:

ולכן אמרו שם אמאי איקרי עובד, דאעדר אילנא ותקין ליה. והוא, לפי שהיה טבוע בעמקי הקליפות דנוקבא. וכיון שכן, נמצא שאי אפשר לדוד שיקח אז, רק הנפש לבדה, ואז הרוח שלו יבא בחייו בגוף אחר שיולד. וכיון שדוד חטא בבת שבע, ופגם בנפשו, הנה בעל הרוח שלו יזכה להשלים את רוחו בתחלה, טרם שדוד ישלים את הנפש, ועל ידי כך נמצא בו בתחית המתים, אין ישועתה לו לדוד שהוא הגוף, יען כי הגוף האחר בעל הרוח, יקח שניהם נפש ורוח, אבל אל הנפש עצמה אין לה נזק בזה, רק אל הגוף, ולזה אמר אין ישועתה לו, ולא אמר אין ישועתה לה. וזהו המשך לשון הפסוק רבים אומרים, לסבה שאין בי רק נפש, כלשון הזה שאין ישועתה לגופו של דוד בתחית המתים:

עוד יש פירוש אחר בפסוק הנזכר של יגמור נא רע רשעים הנזכר, כי לפעמים יארע שנפש האדם לא תכנס בו שלימה וגמורה, רק תהיה רובה טוב, ומעוטה רע. ואמנם מעוט הטוב שבה עם רוב הרע שבה, תכנס בגוף איש אחד, ואז שני האנשים האלה חברים, והאיש אשר רובו טוב, יש בו כח להמשיך כל חלק הטוב אליו, וכל חלק הרע נדחה אל האיש שרובו רע. ועל השני נאמר, יגמור נא רע רשעים. ועל הראשון נאמר, ותכונן צדי"ק, על דרך הנזכר לעיל בפירוש הא':

גם אפשר, ששניהם מחצה על מחצה שקולים, ואז אם האחד מהם בא לידו איזה עבירה, ומכל שכן אם השני בא לידו איזה מצוה, כי אז מתגבר על חבירו, ומתחיל להמשיך אצלו הטוב מעט מעט, עד שנשלם זה בטוב וזה ברע, על הדרך הנזכר ובזה תבין מאמר חז"ל וזה לשונם: אחאב שקול היה. וזהו שאמר הכתוב (מלכים א' כ"ו) וכל צבא השמים עומדים עליו מימינו ומשמאלו, הנאמר בענין אחאב המלך. והנה הוא מתמיה, כי הכתוב מספר שהקלות של אחאב היו כחמורות של ירבעם, ואיך אמרו שהיה שקול. אבל הענין הוא, כי במעשיו לא היה שקול, אלא מוטה לכף חובה. אמנם בבחינת נפשו, היה שקול, חציה טוב וחציה רע. ואף על פי שלפעמים היתה גוברת עליו בחינת הרוח ועובד עבודה זרה, הנפש עצמה היתה חציה טובה וחציה רעה, ולכן השם יתברך לא דחאו לגמרי, והיה חפץ שישוב בתשובה אולי ייטב. ולכן אליהו הנביא זכור לטוב היה רודף תמיד אחריו להשיבו בתשובה, עד שאירע ענין חטאו בנבות היזרעאלי (מלכים א' כ"א):