שיטה מקובצת על הש"ס/בבא מציעא/פרק ה/דף סז

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף סז עמוד א

אמר רבא הוה יתיבנא קמיה דרב נחמן ובעאי לאותוביה אונאה ואודיק חזיתן אילונית: פירוש אמר רבא היינו יושבין לפני רב נחמן כי אמר זביני מחילה בטעות הויא מחילה ובקשתי להשיבו שהרי אונאה מחילה בטעות הוי ולא הויא מחילה דאמר רבא אונאה יתר על שתות בטל מקח שתות קנה ומחזיר אונאה וכיון דמחזיר אונאה לא הויא מחילה אלא הבטתי וראיתי שאילונית מסייע לרב נחמן שכן הנושא אילונית ולא הכיר בה אין לאותה אילונית לא כתובה ולא מזונות לא פירות וכו' דאילונית מחילה בטעות הויא למחר ולפיכך שתקתי ולא השבתי לו תשובה. ומאי משמע דהאי אודיק כאדם שמביט ממעלה למטה דהנך שבוייתא דאתיין לנהרדעא אותבינהו בי רב עמרם חסידא אודיק חדא מינייהו מפומא דאגרא ונפל נהורא כולה שמעתא בעשרה יוחסין. ובאלו טריפות ההוא גדיא דהוה בי רבינא דאודיק שעוי מפומא דאגרא מארובה של גג. ה"ר צמח בר פלטוי גאון ז"ל בתשובותיו סימן ש"מ.

ההיא איתתא דאמרה לההוא גברא זיל זבין ארעא מקריבאי אזל זבן לה אמר ליה מוכר פירוש בשעת מכר אי מתרמו לי זוזי מהדרנא לי נהלי לארעא אמר ליה את ונוולא אחי. אתא לקמיה דרבה בר רב הונא אמר כל את ונוולא אחי סמכא דעתיה דמוכר ולא גמר ומקני אלא בהאי תנאה כלומר ותנאו קיים. ובודאי שאלו אמר המוכר כן בניחותא פשיטא דמהני ואף על גב דלא אמר על מנת כיון דהוה בשעת מכר וכדכתיבנא לעיל אבל משום דאמר באתמהא וכאלו אינו רוצה אלא ברצונו של שליח ובהודאתו איצטריך למימר דאת ונוולא אחי הודאה היא וכתנאי גמור.

ואם תאמר והא אסמכתא היא והיכי מהני ליה תנאי למוכר. ויש לומר דהא ליתא חדא שאין לשון אסמכתא אלא באומר אם לא עשיתי דקניס נפשיה אבל באומר אם עשיתי ליכא אסמכתא. ועוד והוא הנכון בכאן דכל לגבי הכא לזכות באסמכתא הוא דלא קני אבל במשייר לעצמו בהקנאתו ליכא אסמכתא אלא נותן על תנאי הוא דלא קני וזה ברור. הריטב"א ז"ל.

הר"מ במז"ל כתב שהרי לא סמכא דעתו של קרוב זה על דברי השליח שהשליח לא השיבו תשובה ברורה ונמצא שלא גמר והקנה. הרמ"ך ז"ל. וימצאנו בספרים מדויקים מספרי הרמב"ם ז"ל שהרי סמכא דעתו וכו'.

את ונוולא אחי וכו': כתב ה"ר צמח בר פלטוי גאון בתשובת שאלה וזה לשונו: וששאלת מה פירוש את ונוולא אחי אמר לה קרוב הוא שלך את ונוולא את והוא כך אומר בפרק המפלת ותניא משום רבותינו העידו על הסנדל שצריך צורת פנים ואמר רב ביבי אמר רבי יוחנן מעדותו של רבי נחוניא נשנית משנה זו אמר רבי זירא זכה בה רב ביבי בשמעתיה אנא ונוולא הוה יתיבנא קמיה דרבי יוחנן כי אמרה להאי שמעתתא קדים אף הוא אמרה וזכה בה ונוולא אני והוא בלבד. וכן בפרק מי שאחזו יומא חד הוה יתיב איהו ונוולא בביתא ושלמה לאשמדאי בלבד ואמר ליה שלמה לאשמדאי כתיב כתועפות ראם לו ואמרינן כתועפות אלו מלאכי השרת וכו' עד כאן בסימן של"ט.

ארעא הדרא פירי מאי: סוגיא זו דחקתו לרש"י לפרש לעיל טעמיה דרב נחמן דאמר הדרא ארעא והדרי פירי משום דהוי רבית קצוצה דמשמע הכא דפירי אי הדרי הדרי מטעם זה אבל על כרחך אי אפשר לומר כן וכו' כמו שכתבו התוספות. הרא"ש.

ארעא הדרא לכי מהדר ליה זוזי פירי דאכל לוקח בינתים מאי: פירוש קמיבעיא משום דבתחלתו מכר גמור כמעכשיו היה על מנת שתחזור ותקנהו לו כשיתן לו דמים וכמתנה על מנת להחזיר וכדפרישנא לעיל אליבא דרבא וקמיבעיא לן אליבא דרבנן דפליגי בהדי רבי יהודה במכר על מנת להחזיר.

ואם תאמר ולמאן קא בעינן אי לרבי יהודה משרי שרי. ואי לרבנן אסור הוא וכרבית גמורה כדכתיבנא לעיל. יש לומר דלעולם לרבנן והיינו דמיבעיא לן דדילמא לא אמרי רבנן אלא בבית שפירותיה ודאין ודומיא דבית בבתי ערי חומה אבל בשדה שפירותיו ספק מיסתייה דליהוי אבק רבית וכיון דאכלינהו לא הדרי דאבק רבית אינה יוצאה בדיינים ורבה בר רב הונא ורבא אמרי דבשדה אבק רבית בלחוד הוא ולא הדרי ובעא מיניה אביי מרבא משכנתא בלא נכייתא מאי פירוש דשדה דאי דבית פשיטא דרבית קצוצה היא. הריטב"א.

וזה לשון הרשב"א: אמר ליה אביי לרבא משכנתא מאי: כלומר משכנתא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא דומיא דזביני דאת ונוולא. ואהדר ליה דמשכנתא כי האי נמי אינה רבית קצוצה ואינה יוצאה בדיינים. עד כאן.

הכא נמי לא קץ ליה: פירש רש"י ז"ל לא קצץ לו בפירות שיאכל הפירות בשכר מעותיו אלא שמשכן לו סתם והוא אוכל פירות והקרן קיים הרי זה כקוצץ בפירוש וסתמו כפירושו. והנכון לפרש דבמכר טעמא מאי משום דלא יהיב ליה דבר קצוב דאפשר דלא הוה ליה רווחא ושיהא ההוצאה יתירה על השבח והכא נמי משכנתא דשדה וכרם אין שבחו קצוב דאפשר דלא עבדא כלל או דלא עבדא טפי מן ההוצאה.

או דילמא התם זביני והכא הלואה. פירוש דבזביני הוא דשריא היכא דלא קץ ליה דאיכא תרתי למעליותא אבל הכא דבהלואה היא אף על גב דלא קץ ליה והוו הפירות בספק מכל מקום כל היכא דאיתנהו רבית גמורה נינהו והדרי. ואמר ליה דהכא נמי כיון דלא קץ ליה אבק רבית בלחוד הוא. וכתב רש"י דפליגא אדרב נחמן דאמר הדרא ארעא והדרי פירי. ויש לומר דלא פליגא דהתם הלואה בלא משכנתא היא וכיון דאסמכתא לא קניא פירי לאו דידיה נינהו וגזל הוא דבהלואה מחילה בטעות לא הויא מחילה. הריטב"א.

אמר רב פפי עבד רבינא עובדא וחשיב ואפיק פירי: פירוש דמכר על מנת להחזיר צוה להחזיר הפירות משום רבית קצוצה דלא כרבה בר רב הונא דקסבר דרבנן לא שני להו בין מכר על מנת להחזיר דבית או דשדה וכיון דבמכר עבד הכי כל שכן במשכנתא בלא נכייתא דהויא לה רבית קצוצה אפילו בכרם והילכתא כוותיה דבתרא הוא. הריטב"א ז"ל.

וזה לשון הרשב"א ז"ל: הא דאמר רב פפי חשיב רבינא ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. פירשה הראב"ד ז"ל במשכנתא אבל בזביני כעובדא דאת ונוולא מודה הוא דאינה רבית קצוצה דכל בזביני ליכא רבית קצוצה ובמתניתין דנסיב אבק רבית באכילת פירות. והביא עוד ראיה דהא צד אחד ברבית הוא ולרבי יהודה מותר אפילו לכתחלה ואי אפשר לומר כן שיהא לרבי יהודה מותר גמור ולרבנן רבית גמורה דאי אפשר שיהא הפרש גדול כל כך ביניהם.

ואין דבריו מחוורים כאן חדא דקא אמרינן חשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא ורבה בר רב הונא גופיה לא אמר כלום במשכנתא אלא בזביני ולא הוה ליה למימר אלא דלא כרבא דהא מודה הוא בעיקר מה שאמר רבה בר רב הונא דהיינו זביני. אלא דאפשר לדחוק ולדחות בזו דכיון דרבא תלי להו בחד טעמא ותלי לה בדרבה בר רב הונא משום הכי אמר דלא כרבה בר רב הונא.

ומיהו אכתא קשיא ואם איתא מאי קמיבעי להו פירי מאי רבית קצוצה היא או לא פשיטא דאינה רבית קצוצה ומדרבי יהודה נשמע לרבנן ואם תאמר דמספקא להו טעמא דרבי יהודה דדילמא אף לדידיה רבית קצוצה היא דלא פליג אלא ברבית על מנת להחזיר וכרבה דאוקי פלוגתייהו בהכי אם כן אף אנו אין לנו ראיה מכאן דרבינא לא אמרה בזביני דדילמא אף רבינא אית להו כרבה. ועוד דבהדיא אשכחן תנא בערכין דאמר בבית בבתי ערי חומה רבית גמורה היא אלא שהתורה התירתה וגרסינן בירושלמי כאן התירתה ולא במקום אחר.

והרב זרחיהו הלוי פירשה בהפך וכתב דדוקא בזביני הוא דחשיב ואפיק ודלא כרבה בר רב הונא אבל משכנתא אפילו באתרא דמסלקי לרבינא ליכא משום רבית קצוצה מדאמרינן בריש פירקין והא משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדיננו אין מחזירין ממלוה ללוה וסתמא קאמר אלמא לדידיה משום משכנתא ואפילו בלא נכייתא אין מחזירין. וגם זה אינו מחוור דאם כן מאי קבעיא מיניה אביי מרבה משכנתא מאי דכיון דאפילו בזביני ליכא משום רבית קצוצה כל שכן במשכנתא אלא ודאי משמע דלכולי עלמא טפי חמירא משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי מזביני וכן בדין.

ודוחק הוא לומר דרבינא בלחוד הוא דאית ליה הכי ואנן לרבינא הוא דקאמרינה דהא האי דריש פירקין לרב אשי הוא דקאמר ליה ובדרך פשיטותא הוא דקאמר ליה והא משכנתא בלא נכייתא דבדיננו אין מחזירין דמשמע דליכא מאן דפליג דאי לא מאי קושיא דילמא רב ספרא דקאמר ליה להאי לא סבירא ליה הכי אלא ודאי משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקי לא קילא מזביני דאת ונוולא ואפילו לרבינא והאי דלעיל באתרא דלא מסלקינן היא וכדכתיבנא לעיל בדוכתא משמו של הראב"ד ועיקר והנכון שבזו דרבינא בין בזביני כי הני בין במשכנתא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא קאמר ובין בהא ובין בהא חשיב ואפיק פירי וכן דעת הריא"ף ועיקר. עד כאן.

והריא"ף כתב בתשובה וזה לשונו: מועתק מלשון ערבית. מה שאמרו עביד רב פפי עובדא וחשיב ואפיק פירי וכו' אין זה במכירה בהמתנה אלא במוכר על מנת שתחזור לו לפי שהמכירה בתנאי החזרה תחזור להיות כדין הלואה לפי שממונו הוא חוזר אליו ונמצא אוכל הפירות בחנם ואין זה המכר שאמרנו בו שהוא אבק רבית לא אמרנו כן אלא במכר שתהיה בו התוספת לסיבת ההמתנה. ומשכנתא בנכייתא אינה מותרת לכתחלה אלא אליבא דרבינא דהוה אכיל בנכייתא ולא אצל זולתו הלא תראה שרב אשי הוא בתרא כרבינא ודעתו בה שהיא אבק רבית באמרו כל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא מאי טעמא אבק רבית הוא וכו' והואיל והדבר כן כל מה שתראה בתלמוד נוטה להיתר אינו אלא בדיעבד אבל לכתחלה לא הלא תראה שרב אשי שאמר שהיא אבק רבית היא עצמו האומר סתם משכנתא שתא וכו' להודיע שאנחנו נמנע ממנה לכתחלה אבל דיעבד מה שעשה עשוי ולא נוציאנו ממנו זהו מה שנראה לי אחר העיון. עד כאן.

וזה לשון הראב"ד: ונראה לי דהא דחשיב רבינא ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא לאו אזביני קאי אלא אמשכנתא דאביי דאיבעיא ליה משכנתא מאי אליבא דרבה בר רב הונא איבעיא ליה והוא הוה מאריה דעובדא. ופשטו ליה דבמשכנתא נמי הכי סבירא ליה משום דלא קץ ליה דלא קאמר לו הלויני ואכול פירות בשכר מעותיך אלא משכונה סתם היא. ואפשר דמנכה ליה מה שיאכל ואפילו משכנתא בלא נכייתא נמי אבק רבית הוא לדעת רבה בר רב הונא ולדעת רבה דסבר לה כוותיה ורבינא לא סבירא ליה הכי אלא משכנתא בלא נכייתא רבית קצוצה היא.

מיהו דוקא באתרא דמסלקי כדכתיבנא בריש פירקין אבל באתרא דלא מסלקי כמכר הויא ואבק רבית הוא. ובנכייתא שרי למיכל לכתחלה דרבינא גופיה קא אכיל וכן כל הנהו שמותתא דלעיל פעמים ששניהם אסורים. ומשכן לו בית ומכר לו בית כולם כיון דעל ידי מכירה הן אבק רבית הוו דמי איכא מידי דלרבי יהודה מותר לכתחלה ולרבנן מוציאין בדיינים.

וכן נראה לי בהלוהו ודר בחצרו אבק רבית הוא ולא עוד אלא הלויני ודור בחצרי בחצר דלא קיימא לאגרא לאו רבית קצוצה היא דמאי קייץ ליה והא לא חסריה ולא מידי ואי בחצר דקיימא לאגרא כי אמר הלויני ודור בחצרי רבית קצוצה היא ולא עוד אלא דחמיר נמי ממשכנתא דאלו התם איכא דוכתא דשריא בנכייתא ואלו הכא לא ישכור הימנו בפחות קאמרינן וטעמא דמילתא משום דמשכנתא אית ליה אחריות על אותו קרקע וכזביני דמי דהא מיניה קא גבי זוזי ולא מצי לדחויי לארעא אחריתי מה שאין כן בהלויני ודור בחצרי שלא בדרך משכונא. דבהלוהו ודר בחצרו נמי דאמרינן דאבק רבית הוא דוקא בחצר דלא קיימא לאגרא אי נמי דקיימא לאגרא ובתר הלואה אמר ליה דור בחצרי חנם אבל אי קיימא לאגרא ודר בה שלא מדעתו אפוקי נמי מפקינן ולאו משום רבית אלא משום גזל דכיון דלאו מדעתיה דר ביה גזל הוא כן נראה לי בכל אלה.

וה"ר יצחק ז"ל כתב בהלכותיו כך דהלוהו ודר בחצר אבק רבית הוא וכיון דאבק רבית הוא פרע ליה כל מאי דאוזפיה דכל סלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא ולא חלק בדבר. ואני איני אומר כן דכי אמרינן הני מילי במשכנתא דאדעתא דארעא נחית וברשותא דמרה נחית ליה וכי מסלקינן ליה בלא זוזי או מנכינן ליה מאי דאכל אפוקי מיניה הוא אבל הכא מאן אחתיה לגוה והוא מנפשיה נחית ולאו אדעתא דמשכנתא הילכך אי לא פרעיה מנכה ליה מאגריה ואי פרעיה ודאי תו לא מפיק מיניה. ודוקא בחצר דלא קיימא לאגרא אי נמי בדקיימא לאגרא ואמר ליה דור בחצרי דמדעתיה דר ביה כדכתבינן.

גם יש לומר שאין בית דין כופין למלוה לנכות גם לא ללוה לפרוע ואם רצה המלוה לעמוד בחצר עד שיפרענו אין כופין אותו לצאת וכן הסכים ה"ר אפרים. ואני אומר נראין הדברים בשאמר לו דור בחצרי חנם כל ימי שהלואתך אצלי דהיינו סלוקיה אבל אם אמר לו דור בה שנה או שתים אינו רשאי להחזיק בה צד שיפרענו ואם עשה כן הרי זו גזלה ומוציאין ממנו שכר.

ומשכנתא בנכייתא באתרא דלא מסלקי קיימא לן כרבינא דאכיל ואף על גב דרב כהנא ורב פפי ורב אשי לא אכלי בנכייתא אינהו דמחמרי אנפשייהו ורבינא דעבד עובדא בנפשיה מיניה גמרינן למעשה ולא כדברי הרב שכתב דלית הילכתא כרבינא משום דהנך פליגי עליה והוי יחיד אצל רבים ולאו מילתא היא ואם אמרו רב כהנא ורב אשי אמרי לא ניכול איניש בנכייתא היה כדבריו אלא לא אמרו אלא דלא אכלי בנכייתא אחמורי הוא דמחמרי אנפשייהו והכי איתא בשמעתא לקמן האי משכנתא באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכייתא ואי צורבא מרבנן הוא בנכייתא נמי לא ניכול אלמא חומרא בעלמא הוא ולצורבא מרבנן דמחמיר אנפשיה כרב כהנא ורב אשי והשתא נהוג עלמא למיכל בנכייתא באתרא דמסלקי הוא דכלהו משכנתא פסקי להו זמן דלא מצי פריק ליה עד זמן ידוע ופוק חזי מה עמא דבר. עד כאן.

וזה לשון הרמ"ך: משקלא וטריא דלעיל בפירקין דאמר ליה רבינא לרב אשי הרי משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין מלוה למלוה ובדיננו אין מחזירין וכו'. משמע מהכא דמשכנתא אפילו בלא נכייתא לא מפקינן פירי מיניה דמלוה בדיינין ורבינא דהוא בתרא קאמר לה והכא אמרינן דחשיב רבינא ואפיק פירי במשכנתא בלא נכייתא. ומצינן למימר דבהלוהו ודר בחצרו הוא דקאמר דאין מוציאין. ולא נהירא דהא אהדר ליה רב אשי אינהו בתורת זביני אתו לה אלמא בהלויני ודור בחצרי נמי קאמר הכי דאין מוציאין. ותמיהא לן הא דקאמר מר בריה דרב יוסף האי משכנתא באתרא דמסלקי כל אימת דמייתי לוה זוזי מאי איריא מסלקי ליה אפילו בלאו הכי נמי אבק רבית הוא למר כדעתיה ולמר כדעתיה.

לכך נראה לומר דבמשכנתא בלא נכייתא קמיירי ואפילו הכי כיון דמצי מסלק ליה כל אימת דבעי להו רבית קצוצה היא אפילו במשכונת בית וכיוצא בה דהא אפשר דלא אכיל בה כלל להרמב"ם. ועוד הורו רבותי שמשכונא שדה אפילו בשעת ההלואה ואפילו בלא נכייתא אבק רבית היא ואינה יוצאה בדיינים כיון שאין פירותיו מצויין בשדה בשעת ההלואה. עד כאן. נראה מדבריהם דאי משכן גביה שדה אילן או שדה לבן בקמתה שרבית קצוצה היא ואותם פירות יוצאין בדיינין. עד כאן.

וזה לשון תלמיד הר"ף ז"ל: ואם תאמר קשה דרבינא אדרבינא דלעיל אמר רבינא הרי משכנתא בלא נכייתא וכו'. ויש מתרצים דתרי רבינא הוו אחד בימי רב יוסף והיינו הך דהכא ואחד בימי רב אשי והיינו האי דלעיל והכי משמע בפרק אלו טרפות גבי סביך בבשרא.

ועור נראה לרבינו תם לפרש דלעיל דבהלואה ודאי אין מחזירין והכא מיירי בעובדא דרבה בר רב הונא דהאי דאת ונוולא אחי דהיינו מכר ומשום הכי אפיק פירי דמשום מאי אית לך למימר דלא הדרי פירי אי משום אבק רבית הרי לא אכלם בתורת רבית אלא בתורת מכר ואי משום מחילה היינו מחילה בטעות דלא הויא מחילה. ואם תאמר והא פירשנו לעיל כיון דבתורת מכר באו לידו מתחלה דהויא שפיר מחילה. ויש לומר דשאני התם משום דפירש לו בהדיא בשעת המכר שהיה מוכר לו הפירות אבל הכא מוכר לו הקרקע סתמא ולעולם היה בדעתו שתחזור לו הקרקע כשיביאו לו המעות ואם כן היינו מחילה בטעות. עד כאן.

ובשיטה כתוב וזה לשונו: ולי אני זעירא דמן תלמידייא חזי דרבינא פליג בזביני וכל שכן במשכנתא דהלואה גמורה היא ולית הלכתא כוותיה לא בזביני ולא במשכנתא דהאי רבינא לאו רבינא דסוף הוראה הוא שהרי רב פפא תלמידו של רבא הוה ורב כהנא שהיה תלמידיה של רבא רבו של רב אשי הוה כדאמרינן בעלמא אמר רב אשי כי הוינן בי רב כהנא ולא יתכן שרב פפא יביא עובדא דרבינא דהוה תלמיד חבר לרב אשי. ואל תתמה דודאי תרי רבינא הוו והכין אמרו בתוספות פרק אלו טרפות גבי אמר רבינא והוא דסביך בבשרא.

וכתב רב שלום גאון דלית הלכתא כוותיה משום דלאו רבינא דסוף הוראה הוא מדאשכחן רב יוסף דפליג עליה. וכן לעיל פרק אלו מציאות אמר רבינא שמע מינה גלימא מכריז רבא אמר אפילו תימא וכו' אלמא דאיכא רבינא דהוה קשיש מרבא. לפיכך אני אומר הלכתא כרב אשי במשכנתא בלא נכייתא דאבק רבית הויא וכמו שאמר רבה לעיל כיון דלא קץ לא וכל שכן בזביני כרבה בר רב הונא וכרבא. ע"כ.

הא דאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה אכל טפי לא מפקינן מיניה. לומר דאבק רבית הוא על כרחך בלא נכייתא קאמר ותדע דהא כולה שמעתין בתר עובדא דאת ונוולא ובתר משכנתא דבעא מיניה אביי מרבא גרירא והנהו בלא נכייתא נינהו. ועוד דהא פשיט ליה רבא לאביי דמשכנתא בלא נכייתא כיון דלא קץ ליה אבק רבית בלחוד הוא וכן פירשה הרב בהלכות בלישנא בתרא. הרשב"א.

וזה לשון הריטב"א: אמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו'. פירש הריא"ף דהאי משכנתא דאיירי הכא דחשבינן לה אבק רבית בלחוד כדמפרש ואזיל משכנתא בנכייתא היא דאלו בלא נכייתא הא אמר רבינא דרבית קצוצה היא. וליתא שהדבר למד מעניינו הכתוב למעלה דבמשכנתא בלא נכייתא איירינן מדלא מפרש לה וכן פירש רש"י. ומאי וקשה ליה מדרבינא לא קשיא כלל דהא משמיה דרבא אמרינן לה ורבא אמר לעיל משכנתא דכרם בלא נכייתא אבק רבית משום דלא קץ ליה והכא במשכנתא דכרם איירינן כהנהו דלעיל ואם איתא לפירוש דמרן אית לן למימר דהא מיירי במשכנתא דבית דההוא ודאי אפילו בנכייתא אבק רבית היא לכל הפחות כדברי רש"י והרמב"ם דאלו משכנתא דכרם בנכייתא שריא לגמרי ורבא גופיה שרי לה לקמן בנכייתא דקאמר לא ליכול איניש אלא בנכייתא ולא אפליגו עלה אלא לצורבא מרבנן.

והנכון דבמשכנתא דכרם בלא נכייתא קמיירי ואליבא דרבא דסבר דהוי אבק רבית ונפקא מינה לדידן למשכנתא דבית לדעת הרמב"ם ורש"י שסוברים שהיא אבק רבית בנכייתא. ומיהו קשיא לי האי נכייתא אי מהניא לגמרי מהניא ואי לא הא מאי דאכיל רבית קצוצה בהלואה היא. ונראה דמשכנתא דבית אפילו בנכייתא רבית קצוצה אבל בקיצותא הויא אבק רבית. עד כאן.

באתרא דמסלקי: פירש רש"י דאלו באתרא דלא מסלקי הכל מודים דשריא לגמרי. ואינו מחוור דאדרבה טפי קץ ליה באתרא דלא מסלקי. ולקמן גורס רש"י באתרא דמסלקי לא ליכול אלא בנכייתא ופירש דטעמא דאלו באתרא דלא מסלקי הוי כמכורה אצלו ובלא נכייתא נמי אכיל. וליתא אלא נקט אתרא דמסלקי לרבותא דאפילו ההיא לא אכיל אלא בנכייתא.

ואיכא נוסחי דגרסי התם אתרא דלא מסלקי והיא נכונה יותר כדמוכח לקמן וקשיא על רש"י. ולההיא נוסחא נקטיה לרבותא דאפילו ההיא בנכייתא מיהת אכיל בכרם. ונראה דלא אמר רבינו אלא בכרם דאלו בבית משכנתא בלא נכייתא אסירא אפילו באתרא דמסלקי. הריטב"א. ולקמן נאריך עוד בזה בסייעתא דשמיא.

ולא מחשבינן משטרא לשטרא: פירוש אם היו לו שתי משכונות מאדם אחד וממשכונא אחת אכל יותר ממעותיו ומן האחרת לא אכל כדי מעותיו אין מחשבין מותר של זו כנגד חסרון של זה ומסלק אותו משתיהם שהרי אכל שיעור זוזיה משתיהם אלא זו שלא השלים כדי מעותיו אוכל והולך עד שישלם. הראב"ד ז"ל.

כתב הריטב"א וזה לשונו: ולא מחשבינן משטרא לשטרא. קשיא לי ומאי שנא דמחשבינן מההוא שטרא גופיה וכי אין שעבוד הקרן של שטר זה קיים כשעבוד של שטר אחר. והנכון כדכתיבנא בחידושין דרבא דכיון דאכל סתם אנן מתשבינן כל מאי דאכל מקרנא מה שאין לומר כן על שטר חוב אחר שיש לו דודאי לאו מההוא אכל ורב אשי השיב דודאי אפילו בהא נמי אנן סהדי דפירא אכל וכיון דכן לא מכפינן ליה מידי אפילו מקרנא דהאי שטר והלכה כמותו. וכיון דכן אליבא דרב אשי משכנתא דאית בה אבק רבית יכול למחות בו הלוה שלא יאכל פירות באיסור כיון דאי אכיל לא מצי מפיק מיניה ואף על גב שקבע זמן לא מועיל לו כלום ובית דין חייבין למחות בידו ואם אכל בתר כן משלם מדין גזל וממשבינן ליה אפילו בשטרא אחרינא.

ומכל מקום כופין אותו לפרוע מיד שלא קבע זמן אלא על דעת שיאכל פירות. ונראה דלהכי נקט הכא רב יוסף אתרא דמסלקי משום דלדידיה אתרא דלא מסלקי בלא נכייתא רבית קצוצה היא ולא אמר לעיל דהוי אבק רבית אלא באתרא דמסלקין דומיא דזביני בתנאי ואפשר דהיינו דקרינן ליה לעיל דלא קץ מפני שיכול לסלקו כל זמן שירצה. עד כאן.

אמר רב אשי השתא דאמרת אכל טפי לא מפקינן מיניה וכו': יש מי שפירש לא מסלקינן ליה בלא זוזי כלל ולומר דדוקא אכל שיעור זוזיה הא פחות מכאן קצת מחשבין ליה דהא לא מסלקינן ליה השתא לגמרי בלא זוזי ולא עוד אלא אפילו אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה לגמרי בלא זוזי כלל וכלל אלא בית דין מנכין לו לפי ראות עיניהם והשאר נותנים לו ומסלקינן אותו וכן כתב הרמב"ם ואין דברים אלו מתקבלין על הלב דכל שאתה מסלקו בלא כל זוזיה ואפילו מנכה זוז אחד אתה מוציא ממנו אותו זוז שאתה מגרע מחובו ומסלקו בלא אותו זוז וכן פירש רש"י. וכן עיקר.

עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים כגדולים: ואיכא למידק דהא רבינא מחמיר טפי מרבא דאלו לרבא משכנתא בלא נכייתא באתרא דמסלקין אבק רבית הואיל ולא קץ וכדאהדר ליה לאביי ולרבינא רבית קצוצה דהא חשיב ואפיק פירי ורב אשי מחמיר טפי מרבינא דאלו רבינא גופיה אכיל בנכייתא ואפילו באתרא דמסלקי כדאיתא לקמן ורב אשי אסר ואם כן היאך אפשר דבאתרא דמסלקי בלא נכייתא אפילו לרבינא רבית קצוצה ולרב אשי דמחמיר טפי אבק רבית.

ויש מפרשים דרב אשי לאו אההיא משכנתא קא מהדר ולאו בדידה עבד עובדא אלא אדינא דקאמר מר בריה דרב יוסף משמיה דרבא קא מהדר והכי קאמר לדידי רבית קצוצה היא ואפילו אכל טפי מפקינן מיניה אבל לדידך דחשבת ליה אבק רבית אפילו אכל שיעור זוזי לא מסלקינן ליה דסלוקי בלא זוזי אפוקי מיניה הוא ועבד רב אשי עובדא באבק רבית דעלמא אפילו ביתומים קטנים כגדולים. ואינו מחוור דמדקאמר הכא סתם עבד רב אשי עובדא בודאי בהאי עובדא משמע כלומר במשכנתא דאיירי בה.

ולי נראה דרב אשי מחמיר טפי מרבינא בחד צד ומיקל טפי מיניה בחד צד ואלו לרבינא כל בנכייתא משרא שרי ואפילו לצורבא מרבנן ואיהו גופיה נמי אכיל ואלו לרב אשי צורבא מרבנן אסיר בכלהו ואפשר דאפילו לכולי עלמא נמי אסור דאבק רבית הוא לדידיה. ומיקל מרבינא בחד צד דאלו לרבינא באתרא דמסלקי בלא נכייתא רבית קצוצה ולרב אשי אין לך משכונא וזביני קרקע אסורים דבר תורה אלא כולן אבק רבית נינהו הואיל ולא קץ וכרבא וכרבה בר רב הונא. ורבא נמי על כרחך מחמיר טפי בחד צד מרבינא ומקיל טפי מיניה בחד צד דאלו לרבא באתרא דמסלקי אפילו בלא נכייתא אבק רבית ולרבינא רבית קצוצה ואלו בנכייתא לרבא אסור לצורבא מרבנן ורבינא גופיה אכיל בנכייתא אלמא בין לרבא בין לרב אשי אין לך במכר קרקע ובמשכונא רבית קצוצה ושמא יצא להם זה מבית בבתי ערי חומה וכתנא דמתניתין דערכין פרק המוכר שדהו בשעת היובל דקתני בית בבתי ערי חומה הרי זה כמין רבית ואינה רבית ואף על גב דאוקים לה כרבי יהודה דאמר צד אחד ברבית מותר סבירא ליה דהלכתא כוותיה הואיל וסתם מתניתין דהתם כוותיה ואף על גב דפליגי עליה רבנן בברייתא הוה ליה סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא והלכה כסתם מתניתין אלא דמחמרי בה שלא לעשות כן לכתחלה כל שהוא אוכל בלא תנאי נכייתא לחוש לדברי חכמים דפליגי עליה בברייתא ואמרי רבית גמורה היא אלא שהתורה התירתה וכאן התירתה ולא במקום אחר כדאיתא בירושלמי.

ואף על גב דרבא אוקי פלוגתייהו בפירקין דהכא והתם בערכין ברבית על מנת להחזיר דמשמע לכאורה דצד אחד ברבית לדידיה אסור לכולי עלמא ולא פליגי ביה כלל אלא לכלהו אסור ובחד גוונא ועל כרחך לתנא דברייתא צד אחד ברבית אסור דבר תורה דהא אפילו בעל מנת להחזיר רבית גמורה היא להם אלא שהתורה התירתה כאן וכל שכן באוכל בלא תנאי וכיון שכן אפילו לרבי יהודה רבית גמורה היא. לא היא דעל כרחך לרבא אי אפשר לומר כן דהא משמע לעיל דכרבה בר רב הונא סבירא ליה דאמר דאבק רבית הוא ואפילו במשכנתא בלא נכייתא ובאתרא דמסלקי אהדר ליה לאביי דאבק רבית הוא אלא לעולם לרבי יהודה צד אחד ברבית אבק רבית הוא ועל מנת להחזיר מותר ולרבנן אפילו על מנת להחזיר רבית גמורה אלא שהתורה התירה בבית בבתי ערי הומה הא בעלמא אסור וכל שכן צד אחד ברבית שאוכל בלא תנאי.

וכי איצטריך רבא לאוקומי פלוגתייהו ברבית על מנת להחזיר לאו לאשמועינן בדרבי יהודה מידי בדבר תורה דלרבי יהודה דבר תורה אפילו צד אחר ברבית משרא שרי אלא לאשמועינן דלרבנן אפילו רבית על מנת להחזיר אסור דבר תורה ולרבי יהודה נמי בצד אחד ברבית אסור מדרבנן ולא התיר רבי יהודה בצד אחד לכתחלה וביתוס בן זונין לא עשה מעשה על פי חכמים אלא ברבית על מנת להחזיר. ואפשר דרבה בר רב הונא ורב אשי כאוקימתא דרבא סבירי להו דרבי יהודה ברבית על מנת להחזיר בלחוד שרי לגמרי הא בצד אחד ברבית מודה דאבק רבית הוא והלכך רבא ורב אשי דאסרי בלא נכייתא לכולי עלמא משום אבק רבית כולה כרבי יהודה אמרי לה אלא דרב אשי מחמיר טפי דלא אכיל אפילו בנכייתא. כן נראה לי.

ומיהו אפילו ברבית על מנת להחזיר אסרי נמי וכדתניא לעיל במדות דרבית דרבי חייא דפעמים שניהם אסורים ועני רבא בתריה וכו' ולא אשכחן התם היתרא אלא במשלשין את הפירות וכמו שכתבתי שם ואביי דמוקי פלוגתייהו בצד אחד ברבית משמע נמי דכרבי יהודה סבירא ליה מדבעא מיניה מרבה משכנתא מהו ואמר ליה דמשכנתא נמי אבק רבית וקבל מיניה. ומיהו אבק רבית מיהא הוי ליה ודלא כרבי יהודה דאלו לרבי יהודה מותר אפילו לכתחלה שהרי אמר שכן היה עושה ביתוס בן זונין על פי חכמים וטעמא דאביי משום דמחמיר בה לחוש לדברי חכמים כדמחמרי בה רבה ורבא ורב אשי ברבית על מנת להחזיר וכדכתיבנא ורבינא סבר דצד אחד ברבית רבית קצוצה היא לכולי עלמא וברבית על מנת להחזיר פליגי ולפיכך חשיב ואפיק פירי וכלהו כרבי יהודה סבירא להו אלא דברבית על מנת להחזיר משמע דכלהו מחמרי בה. כן נראה לי הרשב"א.

וזה לשון הרמב"ן: הא דאמרינן האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי וכו'. מוקי לה רבינו הגדול בהלכות בנכייתא. ואינו במשמע. ועוד דלגירסת הספרים מותרת היא נכייתא למר בריה דרב יוסף. אלא יש לומר דמר בריה דרב יוסף משמיה דרבה אמרה ורבה לטעמיה וקמשמע לן בשמעתין דאפילו באתרא דמסלקי אכל טפי לא מפקינן מיניה ורב אשי לא אודי ליה בהא אלא קאמר השתא דאמרת לומר לך דכל משכנתא דבטפי לא מפקינן כשיעור זוזי לא מסלקינן הילכך בנכייתא אי נמי באתרא דלא מסלקי ומטא זימנא לא מסלקינן בלא זוזי. ואפשר שזו היא כוונתו של רבינו דמשכנתא דרב אשי בלחוד מוקי בנכייתא ואי נמי סבר רב אשי כרבה והלכתא כרבינא דהוא בתרא. עד כאן.

הכי גריס רש"י האי משכנתא באתרא דמסלקי לא ניכול אלא בנכייתא: ופירש הוא דדוקא באתרא דמסלקי אבל באתרא דלא מסלקי וכו' ויש מקשים לפירושו דאם כן כי קאמר רבא בצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ניכול ואקשינן עליה במאי אכיל ולא אשכח ליה היתרא אלא במשכנתא דסורא בלחוד לימא אכיל באתרא דלא מסלקי ולפיכך אמרו דבאתרא דלא מסלקי גרסינן ולומר דאפילו באתרא דלא מסלקי לא ניכול אלא בנכייתא וצורבא מרבנן לא משכחת ליה דאכיל אלא במשכנתא דסורא.

ומסתברא כגירסת הרב וכפירושו דאי לא למה ליה למר בריה דרב יוסף למימר באידך האי משכנתא באתרא דמסלקי אכל שיעור זוזי מסלקינן ליה דהא לדידיה אפילו באתרא דלא מסלקינן נמי כן דכל בלא נכייתא אבק רבית הוא אלא משמע דדוקא באתרא דמסלקי הא באתרא דלא מסלקי לדידיה אפילו בלא נכייתא ניכול והא דלא משכח לצורבא מרבנן דניכול אלא במשכנתא דסורא הדין נותן דאלו לדידיה אף על גב דבנכייתא משרא שרי ואפילו לכתחלה ואפילו הכי לצורבא מרבנן אסור כל שאינו מנכה כשיעור מאי דאכל היכא דאכל בלא נכייתא כל שכן ואפילו באתרא דלא מסלקי ובנכייתא נמי מהאי טעמא נמי אסיר ליה כל שהוא אוכל פירות בפחות וחוזר וגובה כל חובו ולפיכך לא אשכח אלא במסתלק בלא זוזי דמנכה והולך עד דכלה הקרן ואתו למשרי בקציצה ולא קם כל שהוא אוכל מקצת זמן בנכייתא לחודיה.

ואם תאמר אם כן מאי קאמר גבי קיצותא איכא דאמרי כל בלא נכייתא כולי עלמא לא פליגי דאסור דהא ודאי לכאורה קיצותא אתרא דלא מסלקי הוא עד דאכיל שיעור זוזיה ומסתליק דאי לא מאן שרי בקמייתא דהא אפשר דמסלק ליה תוך חמש שנים דאכיל בלא נכייתא ואשתכח דאכל באיסור אבק רבית ולרבינא רבית קצוצה אלא אתרא דלא מסלקי הוא ואפילו הכי אמרינן דלכולי עלמא בלא נכייתא אסור. יש לומר דכולי עלמא דקאמר לאו כולי עלמא ממש קאמר אלא רב אחא ורפרם דפליגי בה קאמר ויש לנו כיוצא בזה הרבה בתלמוד חדא ביבמות פרק ג' גבי יש תנאי בחליצה ואחרת ביומא פרק בתרא גבי כולי עלמא לא פליגי דמנעל הוא דהרבה כיוצא באלו. והכי קאמר כיון דרבא אסר לצורבא מרבנן מאי דשרי לעלמא אף בקיצותא ליתסר כיון דאיכא מאן דאסר. כן נראה לי. הרשב"א.

והרמב"ן ז"ל חולק וכתב דאפשר דאפילו מאן דגריס באתרא דמסלקי הוא הדין לאתרא דלא מסלקי דלא ניכול אלא בנכייתא וצורבא מרבנן אפילו בנכייתא לא ליכול אלא להכי נקט אתרא דמסלקי לאשמועינן דבנכייתא מיהא אכיל כרבינא. ולא קיימא לן כוותיה אלא כמאן דאסר אפילו בקיצותא. עד כאן.

דף סז עמוד ב

האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו': פירש רש"י דאי באתרא דלא מסלקי שרי בלא נכייתא דהוי כמכר ולא ירדתי לסוף דעתו דסוף סוף כיון שהוא חוזר אותה לו לסוף השנים שפסקו שלא יסלקנו הרי אין כאן מכר כלל ולא אפילו ליומיה והרי הוא מחזיר לו כל מעותיו במה שקנה שדה או פירות כל אותם שנים ועוד הוקשה לי במה שאמרו סתם באתרא דלא מסלקי דמשמע דלא מסלקי בשום זמן.

לכך נראה לי דהכי פירושו שאינם מסלקין אותו לעולם במעות אלא בשומת קרקע והוי כעין אפותיקי מפורש ועדיפא מיניה שהוא ברשות הילכך כשלוקח לבסוף וגובה ממנה הוי כאלו גבאה מעיקרא. ומכל מקום קשה פירות מה ששוה יותר מכנגד חובו במה אכלם. וזו אינה קושיא דכיון דמתוך השדה הוא נפרע הא ליכא הכא אגר נטר לי כלל. ויש לומר על ידי הדחק דלעולם בסוף הזמן חוזר המעות כולם ומכל מקום הוי כמוכר וחוזר ולוקח וזה דוחק. וצריך עיון אלא במאי ניכול וכו'. ומאי קושיא לא ניכול בדאתני דלא לסלוקי דהוה ליה כאתרא דלא מסלקי. ועוד מאי היתרא דקיצותא אי מסלקי בגו קיצותא.

לכך נראה לי שכל אלו כעין שאלות לברר הדין הם וקיצותא כגון דאתני דלא ליסלק בגו ההוא זימנא ומחזי כמכר וכדפירש רש"י לעיל ושרי שכל אלו הדברים הם דרבנן הם אמרו והם אמרו ואין לדקדק עליהם כל כך שלא חשו אלא שלא יראה ממש כרבית ואידך לישנא כיון דמסלקי בסוף קיצותא ושקיל זוזיה לא שרי כלל וכדפרשינן לעיל. שיטה.

הכי גרסינן קיצותא פליגי בה רב אחא ורפרם: ולא גרסינן ורבינא דהא רבינא אפילו בנכייתא אכיל איהו גופיה וכל שכן דשרי בקיצותא ואם כן הוה ליה למימר תסתיים דאיהו דשרי הכא.

עד חמש שנין אכילנא בלא נכייתא מכאן ואילך שיימנא לך כלהו פירי: ואם תאמר ומאי רבותא דהא ממשכנתא בנכייתא אדרבה גריעא טפי יש לומר שזה דרך אריסין הוא שזה אוכל חמשא וזה אוכל חמשא ומינה דלא שרינן אלא באתרא דלא מסלקי דהתם הוא דדמי לאריס ושמע מינה דאפילו באתרא דלא מסלקי בעינן נכייתא או קיצותא ולא כדברי רש"י.

איכא דאמרי כל בלא נכייתא כולי עלמא לא פליגי דאסור: פירוש ואפילו לאיניש דעלמא יהא מעיקרא אכיל בלא נכייתא ונוטל הודאי מפני השומא דלקמן דאפשר דלא אתי. כי פליגי דאמר ליה עד חמש שנים אכילנא בנכייתא. ופירש דהאי שרי אפילו לצורבא מרבנן. ויש למדין מכאן להתיר משכנתא רבית בקיצותא כי האי ואינו מחוור דשאני הכא דמדינא בנכייתא לחוד שריא אבל התם דבנכייתא אסירא הוה ליה כקיצותא דלעיל דאסירא דחמש שנין דאכל בנכייתא באיסורא אכל וכן עיקר. במשכנתא דסורא פירוש דהוי להו כזביני ודעת מרי דהא נמי באתרא דלא מסלקי אי נמי נראים דברים דאפילו באתרא דמסלקי ומחשבין לפי חשבון וגובה השאר דהא בידו של לוה הוא שלא לסלקו אם ירצה. הריטב"א.

והלכתא קיצותא אסירי לא גרסינן ליה ואינו ברוב הספרים. הרשב"א.

האי משכנתא באתרא דמסלקי: פירוש משכנתא בנכייתא. ואף על גב דלקמן אמרינן דרב פפא לא אכיל בנכייתא. התם משום מדת חסידות לצורבא מרבנן אבל לעלמא שריא בכרם מיהת. אי נמי משכחת לה להא במשכנתא דסורא אפילו לצורבא מרבנן ומיהו לדעת מרי לא אתיא במשכנתא בנכייתא לעלמא דלדידיה משכנתא דסורא לא שריא לצורבא מרבנן באתרא דמסלקי.

יש מרבותינו שאמרו שמשכונות בנכייתא שאנו נוהגין לנכות בכל שנה דינם כמשכנתא דסורא ואוזולי הוא דמוזיל גביה ולא אמרו בתלמוד משכנתא בנכייתא אלא שמנכה דבר קצוב לכל זמן המשכונא אבל הני דידן הא אפשר שיכלה החוב בזה ותיפוק בלא כסף. וליתא חדא דהא מדמינן לה לקמן להקדש שמנכה סלע לכל שנה. ועוד דכיון שאנו קובעים זמן לפרעון עד זמן שלא יכלה אפילו אחד ממאה מן החוב האיך נדון בו דנפקא בלא כסף. הריטב"א.

הא דאמרי רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע האי משכנתא באתרא דמסלקי אין הבכור נוטל בה פי שנים צריך אתה לידע דלאו אגופה דמלוה קאמרי דהא אפילו לרב פפא דסבירא ליה דשעבודא לאו דאורייתא היכא דעבדיה ניהליה אפותיקי בשטר הא קא מודה דמשעבדא וכל שכן לרב הונא בריה דרב יהושע דסבירא ליה דשעבודא דאורייתא כדאיתא סוף בבא בתרא הילכך איבעי לן למימר דלאו אמלוה גופה קאמרי אלא אפירי דקא אכלי מהאי משכנתא בנכייתא דאי אמר להו הבו לי מנתאי מהאי משכנתא ואיכול פירי מינה אמרי ליה לא יהבינן דהשתא לא גבינן למלוה ושבחא הוא דקאכלית ואין לך פי שנים בשבח נכסים וכי אתי מלוה כי שקלת פי שנים בקרנא למאן דאית ליה מלוה מוחזק הוא אבל השתא מיהת לא שקלת בכורה דשבח הוא דאכלית. אבל באתרא דלא מסלקי אי אמר הבו לי מנתאי במשכנתא כיון דמקנה להו ארעא לפירי כמאן דקניא להו גופא דארעא דמי ויהבי ליה מיניה פי שנים ואכיל פירי. ולענין בעל חוב באתרא דמסלקי אפילו במלוה גופיה נמי לא שקיל דמטלטלי נינהו ולא משתעבדי ליה. הראב"ד.

הא דאמרינן האי משכנתא באתרא דמסלקי השביעית משמטת וכו': איני יכול להולמה יפה דהיכי דמי אי בגו זימניה אף על גב דלוה מצי מסלק למלוה מכל מקום המלוה אינו רשאי לכוף את הלוה לפרעו גו זימניה ואם כן הוה ליה כמלוה את חברו לעשר שנים שאין השביעית משמטתה כדאיתא במכות ואף על גב דמצי לוה למפרעיה גו זימניה דמכל מקום אינו בכלל לא יגוש. ואי לאחר זימניה אפילו באתרא דלא מסלקינן נמי דכל לבתר זימניה אתרא דמסלקי הוא.

ואפשר לומר דכל אתרא דלא מסלקי הרי הוא כמכר עד דפרע ליה זוזיה והילכך אפילו לאחר זימניה אין השביעית משמטתו ואם הדין הזה אמת כל שלא נהגו לסלק ואפילו תוך שנה אין השביעית משמטתה ואף על פי שנהגי לסלק אחר שנה מכל מקום תוך שנה ראשונה אין מסלקין ולפיכך כל בסתם מקומות אין השביעית משמטתה דהא אמר רב אשי אמרו לי סבי דפומבדיתא סתם משכנתא שתא ומאי אתרא דמסלקי שאמרו שהשביעית משמטתה באתרא שנהגו לסלק אפילו גו שתא. כן נראה לי. הרשב"א.

וזה לשון הריטב"א. ואין השביעית משמטתה. קשיא לי אפילו ליכא משכנתא כלל כיון שלא הגיע זמנו לגבות דהויא אתרא דלא מסלקי היאך משמטת הא קיימא לן המלוה את חברו לעשר שנים אינו משמט. יש לומר דאין הכי נמי דלא איצטריך ואגב דלעיל נקטה. אבל רש"י כתב דטעמא דכולה משום דכמכר היא אצלו. ולדבריו יש לומר דהכא במאי עסקינן דהוי אתרא דלא מסלקי לוה למלוה אבל אם היה רוצה המלוה לתבוע חובו היה רשאי וכגון שהתנו כן בפירוש דאי לא כל שקבעו זמן באתרא דלא מסלקי בין שיקבענו הלוה או המלוה על דעת כן הוא שלא יוכל זה לתבוע קודם זמנו ולא זה לסלקו. עד כאן.

הא דאמר מר זוטרא משמיה דרב פפא באתרא דמסלקי מסלקי ליה מתמרי דעל בודיא מסתברא דבלא נכייתא היא דאפילו בלא נכייתא אבק רבית הוא וכמר בריה דרב יוסף משמיה דרבא דכולה שמעתין בהכי רהטא. ותדע לך עוד דאי בנכייתא משרא שרי דהוה ליה כמכר ואוזולי אוזיל גביה ואפילו פירי דמחברי שיימינן ליה כדשיימינן ליה באתרא דלא מסלקי כי משלם זימניה ומסתלק דמאי שנא והא דלא כרבינא דחשיב ליה רבית קצוצה. ואפשר לפרש דבנכייתא קאמר ולדידיה אפילו בנכייתא חשיב ליה אבק רבית באתרא דמסלקי והא נמי דלא כרבינא דאיהו אכיל בלא נכייתא. כן נראה לי. הרשב"א.

ואי אגבהינהו בסיסני קננהו: והוא הדין אם לקטן בידו וכדאיתא בפרק הניזקין גבי עני הנוקף בראש הזית. ואם תאמר ולמה לי הגבהה יקנה לו חצר למלוה כיון שממושכנת אצלו דהא קונין בקרקע מושאל או מושכר. ואין לומר דשאני הכא דהוי אתרא דמסלקי דסוף סוף מקמי דמסלקי זכה לו ולא גרע מקרקע מושכר או מושאל סתם. והנכון דלגבי איניש דעלמא הוא דקני ליה אבל לגבי בעלים גופייהו לא קני ליה לחובתן של בעלים ובעל כרחן.

ומכאן היה נראה לכאורה כי באתרא דלא מסלקי אם הגיע זמנו בתשרי מסלקינן ליה אפילו מפירות דעל בודיא וכל שכן מן המחוברין לגמרי אלא שנוטל הוצאתו בלבד דכיון שהגיע זמנו באתרא דמסלקי. ונראין דברים ושאני אתרא דמסלקי שהוא כמו שהתנה כן בפירוש ועל דעת זה יורד אבל באתרא דלא מסלקי משכנתא דשכונה גביה היא לגמרי וכמכר היא אצלו כדפירש רש"י לענין דליהוי כלוקח לפירות דקיימא לן בבבא בתרא שמין את המחובר ללוקח. וצריך עיון.

ושמעינן דאף על גב דבחוב דעלמא אם זרק הלוה חובו למלוה בידו או בחצר המשתמרת לדעתו בפניו נפטר מחובו וכדמוכח בגיטין ודוכתי אחריני שאם עשה כן במשכונא באתרא ולא מסלקי לא הפסיד המלוה פירותיו עד זמנו דאי לא תימא הכי הויא להו כולהו אתרא דמסלקי שיזרוק בו בעל כרחו. ונראין דברים דמשכנתא בזמנה נגאלת לחצאין ויוצאת לחצאין וצריך להתנות שיאכל כל הפירות עד שיפרע מכל חובו לגמרי וידוע הוא כי המלוה יש לו (אבר) לעבד המשכונא ואי לא לא אכיל פירי ומיהו אם ראה שההוצאה יתירה על השבח הרשות בידו שלא לעבד ושלא לאכול. ונראין דברים שיכול למשכנה לאחרים או להחכירה או להשכירה תוך זמנו ולא אסרינן לקמן אלא חכירי נרשאי שהוא לגופן של לווים וכן דעת מורי. הריטב"א.

כתב הרמ"ך ואי אגבהינהו בסיסני קננהו אף על פי שאינם מבושלים כל צרכן וצריכי לבודיא צריך עיון. עד כאן.

הא דאמרינן באתר דמסלקי ואמר לא מסתליקנא הא קאמר לא מסתליקנא פירש רש"י שהתנה בשעת מתן מעות ועל מנת כן נתן מעותיו ושכירות קרקע נקנית בכסף. ומיהו תמהני באתרא דלא מסלקי ואמר מסתליקנא אמאי צריך למקנא מיניה שהרי לא קנו מעותיו אלא על מנת כן. אלא משמע דהאי תנאה לאחר מתן מעות הוא כגון דאשכחיה אחר שהלוהו באתרא דמסלקי ואמר ליה לא מסתלקנא עד זמני ואודי אידך ואמר לא תסתלק דכיון דארעא ברשות מלוה היא ואיהו קאי בגווה לוה בדיבורא בעלמא מצי מחיל ליה זכותיה. אבל באתרא דלא מסלקינן ואמר מסתלקנא כיון דמלוה הוא דמתני ללוה ואיהו לא תפיס מידק במאי קני מיניה דליסתלק.

ועוד דודאי כל שמשכן שדה לחברו בנכייתא או בקיצותא נעשה כאומר לו תיקני לך שדי לפירותיה עד זמן פלוני ומנהגא דנהוג דאי מייתי ליה בגו זימניה ליסתלק ואפילו אתני בהדיה בדיבורא בעלמא מצי לבטוליה דקא מחיל ליה ומבטל לתנאיה אבל באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא כיון דקנה קרקע עד זמנה היאך זה קונה בדיבורך לסלקו. הילכך צריך למיקני מיניה ומאן דאמר לא צריך כיון דעיקרה מלוה היא ומצי מחיל מה לי ממילה במקצת מה לי בכולו. והילכתא צריך למיקני מיניה כדאמרן. הרמב"ן.

באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא: פירוש בדבור לחוד ואפילו אמרו בשעת משכונה דלא אתי דבור ומרע לשטרא אבל טפויי אשטרא שפיר דמי. הילכך באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא ועל מנת כן נתן המעות מהני. אי נמי יש לומר דלעולם בשעת מתן מעות אפילו באתרא דלא מסלק ואמר לא מסתלקנא מהני והכא בדאמר שלא מדעת בשעת מתן מעות אלא לאחר זמן ומכל מקום כיון דאיכא משכנתא והסילוק הוי כעין מחילת תנאי ועוד שהשדה ברשות זה ומחזיק בו כל שעה קני דאם לא קנה בשעת מתן מעות במעות יקנה עתה בתזקה אבל אידך במאי קני ורב פפא במאי סבר לא שנא דהכל הוי כעין מחילת תנאי. והלכתא לא אכיל וכו' פירוש ובלבד שלא היה בדרך תחבולה אלא שיתנו לו בית דין זמן להביא. כן נראה לי. שיטה.

וזה לשון תלמיד הר"פ: היינו טעמא דצריך למקני מיניה משום שלוה הימנו סתם ולאחר זה התנה לו התנאי ואם כן אי לא אקני מיניה דיבורא בעלמא הוא ויכול לומר לא אשנה מן המנהג אבל לעיל מיירי באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא בתחלת ההלואה, הסגנון כך הוא דכיון דהוי באתרא דמסלקי וכל זמן שיש ללוח מעות יכול לסלק למלוה כמו כן המלוה יכול לתבוע מעותיו ללוה כל זמן שירצה והשתא דהתנה עמו שלא יסלקנו עד כך וכך שנים כמו כן התנה עמו דבעבור שלא יסלקנו עד אותו הזמן לא יתבע מעותיו עד אותו זמן ואותה הנאה דהארכת הזמן שוה פרוטה ובהאי הנאה קונה דהיינו כמו אם נתן פרוטה לקנות הימנו. עד כאן.

וזה לשון הריטב"א: פשיטא באתרא דמסלקי ואמר לא מסתלקנא הא אמר לא מסתלקנא. פירש רש"י שאמר כן בשעת מתן מעות ולפיכך תנאו קיים כיון שהתנה לזכותו ואין צריך קנין. אבל באתרא דלא מסלקי ואמר מסתלקנא שהתנאי הוא לחובתו והיה על הלוה להתנות דמי לפטומי מילי בעלמא וכיון דאמר בדרך סיפור ולא אמר על מנת איבעי לן אם צריך למיקני מיניה או לא. ואינו מחוור בעיני רבינו דאי חיישינן לפטומי מילי למה לן קנין בעל מנת סגי או שיקיים הלוה דבריו.

לכך נראה דכולה לאחר מתן מעות שכבר ירד המלוה לתוכה ואפילו הכי אם מצא את הלוה ואמר לא מסתלקנא והודה לו זכה כיון שהוא בתוך הקרקע ומחזיק בו בכל שעה והוה ליה כאלו אמר לו לך חזק וקני וקרקע נקנה בחזקה. אבל באתרא דלא מסלקי ואמר ללוה מסתליקנא בהאי מיבעיא לן אם צריך קנין מי אמרינן זה כעין מחילה היא ובדברים בעלמא סגי או דילמא כיון שאינו מוחל כלום בגוף החוב אלא מן הזכות שיש לו בגופה של שדה צריך הקנאה אחרת. ואסיקנא דצריך קנין ובקנין סגי ליה דאמרינן מגופה של קרקע קנו מידו כההיא דאמרינן בכתובות פרק הכותב. עד כאן.

וזה לשון הראב"ד: פשיטא האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו'. נראה לי כי הכל בשעת המשכונא וכיון דמלוה קא מתנה בהדיה ושתקי ליה הוי תנאיה תנאה דעליה דידיה רמי לאיתנויי והנאה דידיה הוא ולא צריך למקני מיניה. אלא באתרא דלא מסלקי ואמר בשעת המשכונא מסתליקנא ואינהו לא קבעו מיניה אלא מדעתא דנפשיה הוא דאמר צריך למיקני מיניה או לא. רב פפא אמר לא צריך למיקני מיניה סבר לה כרב אשי דאמר כל בשעת מעשה תנאו קיים כל מי שיתנה והשני שותק. ורב שישא בריה ורב אידי אמר צריך למקני מיניה דעליה דידהו רמיא מילתא לאתנויי דהנאה דידהו היא והיינו דאמימר ואמר לעיל כיון דמאן דעליה רמי לאתנויי לא אתני והאי דלא רמי עליה אתני ואידך שתיק ליה פטומי מילי הוא ולא סמיך על ההוא תנאה כדפרישית לעיל והילכתא צריך למקני מיניה. עד כאן.

אמר איזיל ואייתי זוזי לא אכיל מסתברא לי דאי אפשר להעמידה באתרא דלא מסלקי וכו': ככתוב בנמוקי יוסף. ובאתרא דלא מסלקי ובלא נכייתא נמי אי אבק רבית הוא היכי אכיל רבינא ואי שרי דמכירה ליומיה היא אמאי לא אכיל מר זוטרא. ואפשר דאבק רבית היא ואי אמר ליה לא בעינא דתיכול לכולי עלמא לא אכיל ואי אכיל גזל הוא מהשתא ומפקינן מיניה אבל השתא דאמר ליה אטרח ואייתי סבר רבינא דלאו כמאן דאמר ליה לא תיכול ומר זוטרא בריה דרב מרי סבר דהרי זה כאומר לו לא תיכול ולא אכיל. ואינו מחוור דכל שיש בו איסור אבק רבית היכי קאמר רבינא אכיל ולא הוה להו לאפלוגי אלא בשעבר ואכל לאחר מכאן אי מפקינן מיניה או לא. על כן נראה דאי אפשר להעמידה אלא באתרא דמסלקי ובנכייתא וכו' כמו שכתוב בנמוקי יוסף. הרשב"א.

רב פפא ורב כהנא ורב אשי לא אכלי: יש לפרש לא אכלי משום דאסור לדידהו לכולי עלמא וכן דעת הריא"ף. והיינו דאמרינן בסמוך ומאן דאסר אמר לך שדה אחוזה הקדש הוא דאלמא הני רבנן דלא אכלי מיסר אסרי. אבל הראב"ד כתב מדאמרינן לא אכלי ולא אמרינן אסרי שמע מינה דלא אסרי אלא אחמורי מחמרי אנפשייהו ולא אכלי. ויש לי ליישב לפי דבריו הא דאמרינן ומאן דאסר דלא אסר לכולי עלמא קאמר אלא דאסרי לנפשייהו ולכל צורבא מרבנן כוותייהו.

ויש ספרים דלא גרסי מאן דאסר אלא ומאן ולא אכיל וכן נראית באמת הגירסא הנכונה מדקאמר מאן דאכיל גמיר משדה אחוזה דאי לא הוה להו למימר מאן דשרי כדאמרינן מאן דאסיר. אלא דקשיא לי דאי משום חומרא ולצורבא מרבנן אמאי לא עריב ומני רבא בהדייהו דהא אמר רבא וצורבא מרבנן לא ניכול ופרישנא לא ניכול אלא במשכנתא דסורא. וזו קצת ראיה לדברי הריא"ף לדעתי וצריך לי עיון.

ומהא דאמרינן מאן דאכיל גמר משדה אחוזה שמעינן דמאן דשרי אפילו באתרא דמסלקי שרי ובנכייתא ורבינא דאכיל אפילו באתרא דמסלקי אכיל וזה שלא כדברי הראב"ד שכתב בריש פירקין גבי הא דאמר רבינא לרב אשי והא משכנתא בלא נכייתא דבדיניהם מוציאין וכו' דרבינא אסיר באתרא דמסלקי ואפילו בנכייתא ואין דברי הרב מחוורין כאן כמו שכתבנו.

הא דאמרינן ומאן דאסר אמר לך שדה אחוזה הקדש הוא: קשיא לי ולמה הוצרכו לחזר אחר טעם זה וכי מאן דאסר רבית קצוצה היא והא אף לדידהו אבק רבית הוא ורב אשי הא עבד עובדא ביתומים קטנים כגדולים. ומר זוטרא משמיה דרב פפא דלא אכיל אמר לעיל באתרא דמסלקי מסלקינן ליה אפילו מתמרי דעל בודיא ואי אגבהינהו בסיסני קני ותו קשיא לן מאן דאכיל נמי מאי קמייתי משדה אחוזה למשכנתא בנכייתא למגמר מינה דלא הוי אבק רבית.

ונראה לי משום ולרבינא בלא נכייתא רבית קצוצה איצטריך למגמר מהתם דבנכייתא כל דהו לישתרי וכיון דשרי רחמנא בהדיא משרי שרי לה לגמרי דכיון דמנכה ליה מחוביה לא מחזי כרבית אלא כמוזיל גביה ובודאי כל מאי דשרא רחמנא בהדיא ואמרו דלעבדו הכין וכדאמרינן בשדה אחוזה דלפרקו בסלע ופונדיון בשנה שמע מינה מילתא והיתרא גמור הוא וליכא למיחש בה למידי לפיכך הני דלא אכלי נמי איצטריכו למיהב בה טעמא ולמימר דשאני התם דהקדש הוא ורחמנא אוקמיה אפדיון ובפדיון כל דהו סגי ליה. כן נראה לי.

עוד קשה לי ונגמר מבית בבתי ערי חומה לכולי עלמא שרי למיכל ואפילו בלא נכייתא ובאתרא דמסלקי ואלו לרבינא מכר כי הא אפילו רבית קצוצה היא. ויש לומר דרבינא מוקי לה ברבית על מנת להחזיר כדמוקי לה רבא בערכין פרק המוכר שדהו הא כל שלא התנה רבית קצוצה היא לדידיה ודלא כרבא ורב אשי ורבה בר רב הונא. ואי נמי לרבנן דברייתא דקאמרי רבית גמורה אלא שהתורה התירתה וכאן התיר ולא במקום אחר וכדאמרינן בירושלמי ולומר דאי אפשר למיגמר מינה דכיון דמסלקינן לאו מכירה היא אלא כהלואה ומן הדין בעלמא רבית קצוצה היא דכבר אסרה תורה מלוה ברבית אלא על כרחנו רבית גמורה היא שהתירה כאן התורה ולא במקום אחר ולא גמרינן מינה.

אלא דאכתי קשיא לי לרבה בר רב הונא ורבא ורב אשי דאמרי דאפילו באתר דמסלקי ובלשון נכייתא מישרא שרי דבר תורה וכמו שכתבתי למעלה ובבית בבתי ערי חומה התירה התורה בהדיא מפני מה אינה מותרת להם לכתחלה ואפילו מדרבנן ולמה מחמירין בה ורבינא לא החמיר במה שהתירה התורה בהדיא ומשמע דכלהו נמי לא הוו מחמרי בה אלו אשכחו דהתירה התורה זביני כי הני אלא דשאני שדה אחוזה דהקדש הוא ורחמנא אוקמיה אפדיון. ויש לי לומר דעד כאן לא קשרינן אלא בנכייתא דמיחזי כעין אכילת פירות וכמוזיל גביה אבל בלא נכייתא מיחזי כרבית וחיישינן דלא ליתי ליגע בשל תורה ברבית דעלמא. כן נראה לי.

ולענין פסק הלכה בעניני המשכונות כבר כתבנו למעלה שאין הפרש בין משכונת שדה וכרם למשכונת בתים ושכן הסכימו רוב הפוסקים ראשונים ואחרונים ואף על פי שרש"י חלק ביניהם ואפילו במנכה. והריא"ף פסק במשכנתא באתרא דמסלקי ובלא נכייתא וכן בזביני דתנאי דכשיהיו לי המעות תמזיר לי המכר דהוי רבית קצוצה ואף על פי שלא קצץ לו כרבינא דחשיב ואפיק פירי דלא כרבה בר רב הונא. ובנכייתא באתרא דמסלקי ואפילו באתרא דלא מסלקי אבק רבית ואף על גב דרבינא אכיל ורבא נמי שרי ואמר לא ניכול אלא בנכייתא דאלמא בנכייתא שרי הא איכא רב פפא ורב כהנא ורב אשי דלא אכלי בנכייתא דסבירי להו דאסירא והתם בשדה אחוזה הקדש הוא אבל הכא הלואה היא ומיחזי כרבית הילכך אליבא דידהו אבק רבית הוא ואינה יוצאה בדיינים. וליתא לדרבינא בהא ואלא במאי ניכול במשכנתא דסורא.

והראב"ד כתב דאפילו בהא קיימא לן כרבינא דאכיל בנכייתא ורב כהנא ורב פפא ורב אשי דלא אכלי אחמורי הוא דמחמרי אנפשייהו והיינו דאמרינן לא אכלי ולא אמרינן אסרי. והשתא נהוג עלמא למיכל בנכייתא ואתרא דלא מסלקי הוא דכלהו משכנתא פסקי להו זמן דלא מצי פריק לה עד זמן ידוע ופוק חזי מה עמא דבר זה לשון הרב. וזה בשטתו שכתב למעלה דאפילו לרבינא באתרא דמסלקי אבק רבית ואפילו בנכייתא. וכבר כתבנו שאין דבריו מחוורין בזה דהא רבינא משדה אחוזה גמיר ואיהו בהכי אכיל ושדה אחוזה כל היכא דבעי לסלוקי פריק וממלק את ההקדש ועוד כתב הראב"ד דההיא דאיזיל ואייתי זוזי במשכנתא בנכייתא היא ובדשלם זימניה דאי לא שלים לאו כל כמיניה למפרקה מיניה. ומיהו אף על גב דשלים כל מאי דממשכא משכנתא בידיה משכנתא היא ואכיל עד דפריק לה או עד דמחי בידיה ואמר איזיל ואייתי זוזי או אטרח ואייתי זוזי מיהו מאי דתלש מיהא אכיל. עד כאן.

ומכלל דבריו למדנו דבאתרא דלא מסלקי אפילו לבתר דשלים זמניה שרי ובנכייתא אי כתיב ליה מיהא אכול בנכייתא כך וכך כל זמן שתמשך משכונא בידך. אלא שאני תמה למה הוצרך הרב להראות שעכשיו נהגו שלא לסלק דבכולהו משכנתא פסקי להו זמן דהא בלאו הכי כל סתם מקומות אתרא דלא מסלקי נינהו דהא קיימא לן דסתם משכנתא שתא ואין הפרש בין קובע זמן בפירוש לקובע סתם דהיינו שתא וכן אין הפרש בין זמן מרובה לזמן מועט.

ואני תמה גם בדברי הריא"ף ז"ל שפסק אפילו באתרא דלא מסלקי ובנכייתא אבק רבית הוא ומדאמרינן רב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי דדילמא כולהו נמי אכלי באתרא דלא מסלקי ובנכייתא דהא לאו פרושי קא מפרש במאי ומדאתינן למהדר בתר טעמא דמאן דשרי ומאן דאסר ואמרינן דמאן דשרי יליף משדה אחוזה דהוא באתרא דמסלקי ובנכייתא ואמרינן ומאן דאסר התם הקדש הוא אם כן סתמא דמילתא דאינהו נמי באתרא דמסלקי הוא דלא אכלי הא באתרא דלא מסלקי לא אשכחן להו דאסרי. ויש לומר דכיון דאמרי סתם בתר כל הני שמעתתא רבינא אכיל ורב כהנא ורב פפא ורב אשי לא אכלי שמע מינה דבכלהו לא אכלי.

ומכל מקום מסתברא דאפילו לענין משכנתא בנכייתא בין באתרא דלא מסלקי בין באתרא דמסלקי כל בנכייתא שרי כרבינא ורבינא בכלהו אכיל וכמו שכתבתי דמשדה אחוזה גמיר וכיון דאיהו אכיל מעשה רב. ורבא נמי משרא שרי כל בנכייתא אלא דבצורבא מרבנן אמר דלא ניכול אלא במשכנתא דסורא. ועוד דהא אמרינן פשיטא באתרא דמסלקי ואמר לא מסתליקנא כלומר ולא מסלקינן ליה ואפילו אמר לא בעינא דתיכול לא שמע ליה ואכיל וכל שכן דאי אכיל לבתר דמחי ביה לא מפקינן מיניה דכל מסתלק ולא מסתלק מאכילת פירי משמע ובאתרא דלא מסלקי ואמר מסתליקנא אמר רב ששת בר אידי דצריך למיקני מיניה ורב פפא אמר לא צריך מבל מקום מודה רב פפא דאי לא אמר מיהא אכיל ואינו חושש ואיפסיק הלכתא בהדיא בגמרא כרב ששת בר אידי דאמר צריך למקני מיניה דאלמא באתרא דלא מסלקי מיהא שרי ורב פפא דאמר דלא אכיל איהו הוא דמודה בהא או דאיהו נמי אכיל או דאיהו לא אכיל ומחמיר אנפשיה ושרי לעלמא.

ובאיטרח ואייתי זוזי אמר מר זוטרא דלא אכיל הא כל שלא אמר אכיל ואיפסיק בהדיא בגמרא הלכתא והלכתא לא אכיל הא לא אמר אכיל ולא בלאפוקי מיניה בלחוד פליגי ולומר דלמאן דאמר לא אכיל מפקינן מיניה דאי הא אתא לאשמועינן הוה ליה לפרושי הכין בהדיא איזיל ואטרח ואייתי זוזי ואכיל רבינא אמר לא מפקינן מיניה ומר זוטרא אמר מפקינן ומדאמר אכיל ולא אכיל שמע מינה לכתחלה אכיל לכולי עלמא עד דאמר ליה אטרח ואייתי זוזי. וכבר כתבנו למעלה שזו אי אפשר לפרשה במשכנתא דסורא ועוד דאמרינן לקמן ולית הלכתא כחכירי דנרשאי וההיא ודאי לא במשכנתא דסורא מיירי דבמשכנתא דסורא מכירת פירות גמורה היא ואפילו חכיר לה מארי ארעא משרי שרי דלא מיחזי כלל כרבית אלא במשכנתא דעלמא דאלמא כי חכיר לה למארי ארעא אסירן הא לעלמא משרא שרי.

ועוד נראה לי ראיה גמורה מדאמרינן לקמן בפרק האומנין גבי יבש האילן או נקצץ אלא הכא במאי עסקינן בזמן שאין היובל נוהג הכי נמי מסתברא דאי סלקא דעתך בזמן שהיובל נוהג נמי כליא קרנא נצלחיה לציבי ופרקינן אי משום הא לא קשיא זימנין דשלמו שני משכנתא מקמי יובל אי נמי מטו זוזי לידיה ופריק ליה ארבע וחמש שנין מקמי יובל וההיא ודאי לאו במשכנתא דסורא היא דמשכנתא דסורא לא מצי פריק לה אלא במשכנתא דעלמא אלמא משרא שרי. ורפרם ורב אחא דפליגי בקיצותא דילמא לצורבא מרבנן הוא דפליגי דעלה קמייתינן לה לפלוגתייהו ואפילו פליגי ואסרי לכולי עלמא לא דחינן כל הני דאמרן מקמי דידהו.

ואני תמה אפילו באתרא דמסלקי ובלא נכייתא ובזביני דאסמכתא כזביני דאת ונוולא למה פסק הרב כרבינא דהא פליגא דידיה ארבה בר רב הונא ורבא. ואביי נמי דמשמע דקבלה מרבא במשכנתא וכל שכן בזביני ואינהו רבים נינהו. ועוד דרב אשי נמי משמע דכוותייהו סבירא ליה וכמו שכתבתי למעלה שאין לו בזביני ומשכנתא רבית קצוצה אלא שהרב פירשה לההיא דעבד בה רב אשי עובדא במשכנתא בנכייתא וכבר הורה זקן.

אבל (אלמא) במשכנתא בנכייתא אפילו באתרא דמסלקי שריא וכן בכל משכנתא שכתב לו כל זמן שתמשך משכונה זו בידך ובאתרא דלא מסלקי ובנכייתא לזמן שקצץ לו אף על פי שלא כתב לו כל זמן שתמשך משכונה זו בידך מסתברא דאי אכיל ומנכה ליה שרי כל שלא מוחה בידו או שאמר לו איזיל ואייתי זוזי או שאמר לו אטרח ואייתי זוזי אבל אי לא אמר ליה ואכיל גזל הוא בידו ואפוקי נמי מפקינן מיניה שהראב"ד כתב בכל אבק רבית. אבל לאחר שמיחה בידו גזל הוא וחוזר. הרשב"א.

וזה לשון הרמב"ן: הילכך ליכא משכנתא דשריא אלא משכנתא דסורא דמאן דאסר לכולי עלמא אסר ולא לצורבא מרבנן בלחוד וליתא לדמר בריה דרב יוסף ואיהו נמי מיחש חייש לה ואמר צורבא מרבנן לא ניכול ולעולם יעשה כל אדם עצמו כתלמיד חכם ולפיכך השמיט רבינו הגדול הכל וכו'. ואי קשיא לך הא דאמרינן בשמעתא האי משכנתא באתרא דמסלקי אין בעל חוב גובה הימנו וכולה שמעתין אלמא שריא בנכייתא ואפילו באתרא דמסלקי. פריק רבינו הגדול לאו למימרא דשרי אלא דאי מתרמי מילתא דיינינן להו כי הני שמעתתא דאבק רבית הוא ואינו יוצא בדיינים ואיפשר דמשום דלא מזדהרי בהו אינשי איצטריכו רבנן למידן בהו דאי לא תימא הכי הא דרב פפא גופיה אסר ואיהו הוא מרא דהא שמעתתא ואיכא למימר דמשכחת ליה בהיתרא כגון דשאים ליה פירי כולהו בשעת הלואה כגון דאמר לו כל זמן שתמשך משכונה זו בידך תהא אוכל פירות ומנכה מחובו כך וכך והוא שיעור בינוני למוכר פירות שדה כגון זו קודם שבאו לעולם בין עשתה פירות בין לא עשתה דליכא שכר מעותיו ועכשיו רוצה לפרעו ולסלקו ממשכונה זו אי נמי שאים ליה כולהו פירי למחצה לשליש ולרביע והוא עובד ואוכל כשאר אריסי העיר והשתא בעי לסלוקיה ולא ניחא ליה תו באריסות דידיה ולא בעי דניכול חלק דהאי במעותיו שהוא בא לפרעו עכשיו. ע"כ.

וזה לשון הר"ן: ואיכא מאן דאמר דמשכנתא דסורא אתרא דלא מסלקי היא דכי היכי דמלוה לא יכיל למכפייה ללוה למפרע ליה מידי איא נקים לארעא עד משלם שניה הכי נמי לוה לא יכיל למכפייה למלוה למפרע ליה חוביה ולאפוקי ארעא מיניה עד משלם שניה ומשום הכי שרי דלאו הלואה היא כלל אלא מוכר שדהו לפירותיה. אבל אלו יכול לוה לסלוקי למלוה בגו זימניה בנכייתא אף על גב דמלוה לא יכול למכפייה ללוה אסיר במשכנתא בנכייתא באתרא דמסלקי.

ואחרים אומרים דמשכנתא דסורא אפילו אם מצי לסלק ליה לוה למלוה שריא דכיון דמלוה לא יכול למכפייה ללוה למפרע ליה חוביה זביני נינהו ולא הלואה ולא דמי לאתרא דלא מסלקי דהתם הלואה היא שהרי לסוף זמנו מלוה נפרע מן הלוה וכן דעת הרמב"ם. ולפי זה נראה לי דאתי שפיר הא דאמרינן רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע דאמרי תרווייהו האי משכנתא באתרא דמסלקי אין בעל חוב גובה ממנה דאלמא משכחת לה למשכנתא דשריא באתרא דמסלקי והיינו משכנתא דסורא וכדכתיבנא דאם איתא דליכא משכנתא באתרא דמסלקי דשריא היכי שקלינן וטרינן במאי דאסיר אטו ברשיעי עסקינן אלא כדכתיבנא. ולא נתחוורו דברי הרי"ף שכתב בהלכות דלאו למימר דשרי אלא דאי איתרמי מילתא דיינינן הכי. עד כאן לשונו.

וכתב הרמב"ן ומסתברא דבאתרא דמסלקי אי עבר ומשכן ובתר זמן אתי מארי ארעא דהוא לוה לבי דינא ואמר לא בעינא דליכול תו לארעאי וכי הוו לי זוזא פרענא ליה מסלקינן ליה מפירי ולא אכיל תו הואיל וזה צועק עליו בבית דין שלא יאכל רבית אין נותנים לו רשות לאכלו ומסדרין לו בית דין ומוציאין מלוה למלוה חובו כדין כל בעל חוב. ובאתרא דלא מסלקי נמי מסלקינן ליה מלמיכל פירי בתורת רביתא ולסלוקי לגמרי אי אפשר דהא מיקניא ליה הילכך אכיל ליה פירי בשומא ומנכה ליה דמי כלהו פירי כמה דשיימי להו בי דינא. והא דאמרינן בגמרא איזיל איטרח ואייתי זוזי מאי במשכנתא באתרא דמסלקי מינה אמירא למאן דשרי לה ולא קיימא לן הכי ורבינא גופיה דאמרה אכיל בנכייתא ולא משכחת לה אליבא דהלכתא וזהו שלא כתבה רבינו הגדול בהלכות ולמדנו שדעתו לומר דבאתרא דמסלקי מיהא אי אתי ואמר לא ליכול אף על גב דאמר לא אייתי ליה זוזי אלא כי מזדמנו לי ליזמני לא אכיל כמו שכתבנו אנו דאי לאו הכי לכתוב לן מרן ולוקמה בדיעבד כדכתב בשארא אלא שמע מינה כדאמרן.

וקשה עלי הדבר שהרי פסקו בגמרא הלכתא לא אכיל וליכא לאוקומי לפסקא דגמרא דלא כהלכתא. לפיכך יש לנו להעמידה להא בדשאיים ליה כלהו פירי כדפרישנא לעיל על דרך אריסות והוא רוצה לשום לו כמי שהגיע זמנו להסתלק. וקרוב אני לומר שאם אמר אין רצוני שתאכל עוד פירותי ואפרע לך חובך כשיזדמן לי או אדון עמך בבית דין ואכלן אחר כך שהוא משלם לו הואיל ושלא ברצונו אכלן גזלה היא בידו ומוציאין ממנו שכיון שהעסק אסור כיון שמיחה בו שלא יאכל עוד והדין עמו אין לזה רשות לאכול ואם אכל משלם.

ואם תשאל לדברינו יתמי דלאו בני מחילה נינהו ליהוי כמאן דאמר ליה לא בעינא דתיכול לארעאי ונפיק מיניה. יכולני לומר דההיא בשאכל בחיי אביהן ויכולני לומר דכיון דמשכן ליה אבוהון אינהו נמי בתנאה דאבוהון קיימי. ואם תמצא לומר אינו משלם יכול אתה לפרש הא דאמרינן איזיל איטרח ואייתי זוזי לא אכיל לומר שאם אכל משלם כיון דאמר אייתי זוזי ונכון הוא. עד כאן לשון הרמב"ן.

וזהו לדברי הריא"ף אבל לדברי המתירין בנכייתא אין צורך לומר כן אלא דההיא דאיזיל ואיטרח משכנתא בנכייתא היא דשריא ומיהו יראה שהדין אמת שאם אכל משלם דקאי אהא דאמר מר זוטרא בריה דרב פפא האי משכנתא באתרא דמסלקי וכו'. ואי אגבהינהו בסיסני קני כלומר דאי אתא ואייתי ליה זוזי ואשכחיה דקא גדיר תמרי מדיקליה הממושכן אצלו אפילו אותם תמרים שכבר נתלשו ונפלו על המחצלת השטוחה תחת הדקל דלוה אינון ואף על גב דמחצלת של מלוה כדקיימא לן דכליו של לוקח לא קני. אבל אם כבר נתנם בסל מקמי דאתא לוה ואייתי ליה זוזי כבר קנאם מלוה בהגבהה כשנטלם מעל בודיא ונתנם בסל והכא לענין קנין גמור איירינן הכי נמי הא דאיזיל ואייתי זוזי בהא סוגיא ובהא דינא אזלא. שיטה.

עוד כתב הרמב"ן ומצאתי בהלכות גדולות היכי דמי אבק רבית כגון דמשכן ליה דקלי ואכיל פירייהו אי נמי דיתיב בביתיה ואי מנכה ליה שרי ואי לא מפקינן ליה מההוא ביתא. רבנן דבבל לא מפקין רבנן דבי חוזאה מפקין. ואף על פי שאין דבריו בדין משכנתא מסכימין למה שאמרנו אנו מסתייעין ממה שאמר שאף על פי שהוא אבק רבית מפקינן ליה מההוא ביתא וכן עיקר. עד כאן.

וזה לשון הר"ן: ומסתברא דבאתרא דמסלקי אי עבר ומשכן ובתר הכי אתא לוה לבי דינא ואמר לא בעינא דליכול תו לארעאי וכו'. ולא עוד אלא אפילו אכלן לאחר מכאן משלם לו וכו'.

ואם תאמר אם כן היכי שקלינן וטרינן בגמרא באיזיל ואטרח ואייתי זוזי תיפיק ליה דאפילו לא אמר איזיל אטרח אלא שמיחה בו שלא יאכל פירותיו ברבית לא אכיל ואם אכל מוציאין ממנו לפי מה שכתבנו למעלה. אף בזו יש לי לומר כמו שתירצתי למעלה דמשכחת לה במשכנתא דסורא באתרא דמסלקי על הדרך שכתבתי. עד כאן.

עוד כתב הרמב"ן וראיתי להראב"ד שכתב נראה לי דאבק רבית שאינו יוצא בדיינים אי תפיס ליה לוה מיניה דמלוה בתר הכי לא מהדרינן ליה ומאי דתפס תפס. והני מילי במשכנתא אי נמי בזביני דאסמכתא דמנפשיה קא אכיל להו לפירי אבל רבית מוקדמת ורבית מאוחרת דמדעתיה קא יהיב ליה לא ואף על גב דאסור מאי דיהב יהב ואי תפס מיניה בתר הכי מהדרינן ליה אלו דברי הרב. ואי איתא להך סברא היכי אמרינן דלא מחשבינן משטרא לשטרא כלומר שאם היה חייב לו מעות בשטר אחר אין המותר שאכל פרעון לאותו השטר האחר והא תפיס לוה ולא מפקינן מיניה ומי עדיף ממאן יתפס מיניה בעל כרחו ואי משום שטרא הא קיימא לן שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי ואי אמרת בשטרי משכונות קאמרינן ומשום דמשכנתא קני לה מלוה לאו מילתא היא דהשתא קסלקא דעתין דסלוקי בלא זוזי לאו אפוקי מיניה הוא דאלמא משכנתא לא מיקניא ליה ועוד שאין רבינו הגדול מודה בסברא זו כמו שכתבנו למעלה ובירושלמי בריש פירקין גרסינן אמר רבי ינאי ע"כ רבית שיוצאה בדיינין בעון קומי רבי יוחנן רבית מהו שתצא בדיינים אם מזו אין מניחין לגדולי ארץ ישראל כלום. פירוש כדאמר רבי יוחנן גופיה בגמרא דילן דאין רבית קצוצה יוצאה בדיינים. מודה רבי יוחנן שאין שטר זקוק לחברו כלומר דלא מחשבינן משטרא לשטרא ומודה רבי יוחנן שאם השטר היה קיים דו מקיז ליה. למדנו מכאן דאפילו בשטרי דלאו משכנתא אין מוציאין ממנו ולא מחשבין משטר לשטר הילכך אי בתר דפרעיה לוה למלוה מדעתא דנפשיה תפיס מיניה מפקינן מיניה ומהדרינן למלוה. הרמב"ן.

וכתב הר"ן וזה לשונו: וכתב הראב"ד דבכל אבק רבית אי תפס לוה לא מפקינן מיניה. ולא מחוור דהא אמרינן ודלא מחשבינן משטרא לשטרא וכו'. אלא ודאי אפילו תפס מפקינן מיניה כיון שכן הדבר ברור שאינו חייב להחזיר אפילו בבא לצאת ידי שמים כיון דמפקינן מאידך אי תפיס. עד כאן.

עוד כתב הרמב"ן וזה לשונו: ושוב ראיתי בין תשובות הגאונים והיכא דתפס לוה כשיעור ההוא אבק רבית דאכל מלוה מלוה ובאו לחשבון ואמר ליה לוה למלוה נכי לי רבית דאכילת לך מינאי כי ההיא גונא ודאי לאו כל כמיניה מאי טעמא דכי אפוקי מיניה דמלוה דמי ואין יוצא בדיינים דאמר רב אשי השתא דאמרת. ומיהו כל אבק רבית דאיכתיב בשטר וזקפיה אקרנא מנכי ליה מיניה ולא מגבינן ליה דקיימא לן שטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וכל שכן האי דאיסורא הוא ולא ניתן לגבות וכזה הורה רבינו הגדול בתשובה ואין צריך לפנים.

ופירוש נכייתא שאמרו שינכה לו מחובו בכל שנה זו או פחות או יותר כל אימת דלא שיים ליה כולהו פירי וכך פירש רש"י וכל הגאונים. ונהוג עלמא האידנא למיכל בנכייתא ובעל הלכות נמי אמר והאידנא מעשים בכל יום וקא אכלי בנכייתא וראשונים הוו מגבי ארבע זוזי או תרין זוזי או כל דהו ורבנן דהשתא איפליגו בהאי שמעתא דתקינו ליה רבנן דיהיב טסקא וכארי בריא ומר אמר מאן דיליה ומר אמר מאן פירי דארעא אמור רבנן מאן דאכיל בנכייתא ליתן טפי קליל כי היכי דנפיק מספקא.

ושוב מצאתי לבעל מתיבות משמיה דרב יעקב גאון גברא דמשכן חצר או כרם ומנכה מהלואתו עד רביע מותר פחות מכאן אסור אלו דברי הראשונים. ואיו אנו יורדין לסוף דעתם שלא מצינו לרבותינו בעלי גמרא הפרש בין נכייתא מרובה למועטת. אלא שיש לומר כדברי בעל הלכות דאי כארי איהו ארעא ופלח לה בכל צרכיה מדנפשיה ומנכה שיעור רביע מותר לפי שזה דרך לוקחי שדות באריסות הוא דעבדי ואכלי דהא אי הוה בה תיוהא מקבל ליה.

ומצאתי בשם הנשיא הגדול רבי משה בן הנשיא רבי טודרוס שחדש ואמר דנכייתא דאמרו רבנן הוא דמנכה ליה סלע או דינר כשבא לפרעו ונפקא משכנתא מתותי ידיה ומשום הכי אסירא אבל נכייתא דנהגו עלמא לנכויי שמינית זוז בכל שנה ושנה שריא דדמי למשכנתא דסורא שהרי אפשר דכלי כוליה חוביה בהך נכייתא פורתא פורתא. וזו שעת הוראה היא דמשכנתא דסורא לא מסלקי מינה עד משלם ההוא יומא ונפקא בלא כסף ואין כאן הלואה כלל אלא שכירות בעלמא היא וכן דעת רבינו שלא העמיד שמועות הללו במשכנתא באתרא דמסלקי אליבא דהלכתא ובמשכנתא דסורא וכן פירש רבינו חננאל דשכירות היא ולית בה הלואה כלל. ורב יצחק אל ברגלוני כתב כך ורבינו חננאל לא היה מפרש דברי מר בריה דרב יוסף אלא אליבא דמאן דשרי בקיצותא. ונראין דבריו דלשני הדעות הללו בלבד הוא דאלו לדעת משכנתא דסורא היאך יהא מקום שיסלקו אותו כל אימת דבעי והוא עשוי קציצות בתורת שכירות.

ומיהו אפשר לפרשה כגון דאמר ליה במשלם שניא אילין תיפוק ארעא דא בלא כסף ואי בעינא לסלוקך מקמי הכי דלישום ליה אלא שאין אחריות המלוה עליו שטפה נהר נמי אינו נוטל כלום אלא פירות שהיה עושה ואינו יכול לכופו לפרוע לו חובו לא מזו ולא משאר נכסי מה שאין כן במשכנתא סתם שהאחריות עליו ואם רצה תובע חובו ממנו ואם שטפה נהר גובה משאר נכסים. ועוד שאין כאן לשון מלוה אלא לשון מקח דומיא דלוקח פירות כיון שקצב. ולפי זה מתוקמן שמעתתא דאתרא דמסלקי במשכנתא וסורא.

והר"מ הספרדי כך הוא אומר דמשכנתא דסורא אפילו באתרא דמסלקינן היא. מכל מקום לדברי הכל משכנתא דנכייתא האמורה בכל מקום היא שמנכה לו בכל שנה ושנה והרי הרב ז"ל אומר כן ובגמרא נמי מפורש דנכייתא דרבנן דומיא דשדה אחוזה היא סלע ופונדיון לשנה ואפילו הכי אסרי כדאמרינן התם לאו הלואה הכא הלואה וכדאמרינן נמי עד חמש שנים אכילנא בנכייתא מדקאמרינן נכייתא נכייתא תרי זימני שמע מינה דבכל שתא ושתא מנכה ליה לפום מאי דאתני או זוז או דינר ואפילו הכי אסרוה.

לא הביא רבינו בהלכות הא דגרסינן בספרים עבד רב אשי עובדא ביתומים קטנים כגדולים. ואפשר סומך לו דכל היכא דאכל טפי לא מפקינן אכל שיעור זוזי לא מסלקינן והוא גורס ביתמי נמי אכל טפי לא מפקינן מיניה. ורבינו חננאל גורס בו איכא דאמרי. אבל הר"מ הספרדי כתב ביתמי מסלקינן. עד כאן.

הילכך נקיטיה לפום מנהגא דילן דבנכייתא בכל דוכתא שרי. ובלא נכייתא באתרא דמסלקי רבית קצוצה ואפילו בשדות וכרמים דהא בעובדא דטולה דאמרה ליה לההוא גברא זבין לי ארעא מסקינן דרבית קצוצה היא. ובאתרא דלא מסלקי הוי אבק רבית. הר"ן.