שולחן ערוך חושן משפט רנה ד
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רנה · ד · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
אמר: מנה לפלוני בידי, ואמרו יתומים: פרענו, אינם נאמנים, שהרי לא אמר תנו, ומנין ידעו שחייבים ליתן. אבל אם אמר: תנו, ואמרו יתומים: פרענו, נאמנים, ונשבעים שבועת היסת שפרעו.
- (וי"א דבכל ענין נאמנים לומר: פרענו) (טור בשם הראב"ד והר"ר ישעיה).
מפרשים
אמר מנה לפלוני בידי כו': פי' שאמר כן בהודאה גמורה ובפני אותו פלוני באופן דלא נוכל לטעון עבורם דשלא להשביע אמר כן. ובטור כתב בזה ז"ל תבעוהו והודה ואמר כו' וכ"כ משום דהטור לטעמיה דס"ל דהודאה גמורה לא מהני בלא אתם עדי אבל המחבר ס"ל כהרמב"ם דמהני וכמ"ש לפני זה ומ"ה לא כתב הני שתי תיבות תבעוהו והודה וק"ל. וגם בסעיף שאחר זה אצ"ל דמיירי שתבעוהו והודה אלא שהודה בהודאה גמורה ואפילו מעצמו. והמחבר שכתב בסעיף שאחר זה שכיב מרע שהודה ולא כתב ל' הודאה בסעיף זה היינו טעמו משום דהמחבר העתיק לשון הרמב"ם וברמב"ם שם פ"י דזכייה דין ח' כתב שכיב מרע שהודה שיש לפלוני מנה בידי ואמרו היתומים חזר ואמר לנו אבינו פרעתיו כו' ואח"כ בדין י' כתב הדין מנה לפלוני בידי ואמרו יתומים פרענו כו' ולא הוצרך הרמב"ם לחזור ולכתוב בדין י' ל' הודאה דקאי אמ"ש לפניו בדין ה' והטור היפך הדינים ע"פ הגמרא והמחבר נמשך אחר ל' הטור בסידור הדינים זא"ז והעתיק ל' הרמב"ם וזה ברור ולא כע"ש שכתב דבריו המגומגמים בשני סעיפים הללו ד' ה' דבסעיף ד' כתב דמיירי בלא תבעוהו ומ"ה חייבים אף שהיו יכולים לטעון שלא להשביע דהתובע מביא עדים שהודה בהודאה גמורה כו' ובסעיף ה' כתב דמיירי דתבעוהו והודה כו' והן דברים דחוקים ובגמ' שני הדינין נלמדו ממימרא דרבא חדא מסברת המקשן וחדא לפי האמת ושניהן בסגנון אחד איירי וכמ"ש בדרישה וגם מבואר כן בהמ"מ ובב"י ובעל ע"ש לפום ריהטא כתבו ולא עיין:
ומנין ידעו שחייבין כו': פי' כי אף שהודה אביהם בהודאה גמורה מ"מ כל שלא א"ל תנו רגילין היורשים להעלות על דעתן שמא טעה בהודאתו ודומה לזה כ' הטור והמחבר לעיל ס"ס ע"ט סי"ג שחילק שם בין א"ל ב"ד צא תן לו דידע דמחויב ליתן לו ובין אמרו ליה חייב אתה ליתן לו ע"ש:
אבל אם אמר תנו כו': ☜וכ' רשב"א בתשובה סי' אלף מ"ו שכ"מ שאמר תנו מנה לפלוני קטן כו' ואפי' היה הקטן המוטל בעריסה ויש לו אב או אפטרופוס נאמן היורש לומר פרעתי להם ע"ש עכ"ל ד"מ ח':
דבכל ענין נאמנים: טעמם דמאחר דבהודאה גמורה אמר להו ליתן לו מסתמא ידעו דחייבים הן ליתן לו ונאמנים באמרם שנתנו לו:
(י) אמר מנה כו'. כן הוא דעת הרמב"ם והרמ"ה בטור וכ"פ בהגהות אשר"י סוף ב"ב ממהרי"ח אבל הטור כ' דמסתברא כהראב"ד והר' ישעיה דבכל ענין נאמנין וכן דעת הרשב"א ומביאו הרב המגיד פ"י מה' זכיה ע"ש ומ"ש הרב המגיד שם שדעת הרב ן' מגש כהרשב"ם נראה לפי עניות דעתי דאין הוכחה מדברי הרב ן' מיגא"ש שהביא די"ל דלא כתב כן אלא בפירוש' דש"ס לפ"מ דבעי למימר איפכא מסתברא וכן משמע ממ"ש הרב ן' מגש ודמיא לההיא דאמרינן צא תן לו ואמר פרעתי נאמן חייב אתה ליתן לו ואמר פרעתי אינו נאמן כו' והא התם מסקינן בש"ס פ"ק דמציעא (ריש די"ז) דאפילו חייב אתה ליתן לו נאמן אלא ודאי לא בא אלא לומר אמאי דקאמר הש"ס איפכא מסתברא דהכי נמי אמרינן גבי צא תן לו דטפי מסתבר לומר שפרע ודוק אבל לקושטא דמלתא בכל ענין נאמנין וכן נלפע"ד דעת הרי"ף והרא"ש מדהשמיטו האי איפכא מסתברא ודוק וכ"ד בעל המאור סוף ב"ב וכן דעת התוס' שם דף קע"ה ע"א ד"ה חזר ואמר כו' אלא קשה לי מה שכתבו התוס' שם קודם לכן בד"ה אלא אי אתמר כו' לא בעי למימר אלא איפכא אתמר דידע הש"ס שאמר על מנה לפלוני בידי נאמנים עכ"ל דהא לפי מה שכתבו התוס' מיד אח"כ לא מצי למימר אלא איפכא אתמר דהא לפי האמת גם בזה נאמנים ונראה לי למחוק כל הדבור תוספות שלפני זה כי הוא בשטת מהרי"ח בהגהות אשר"י שם ומה שכתבו התוספות אא"כ הוא עיקר:
(יא) וי"א כו' כבר כתבתי שכן נראה עיקר:
(ט) בידי: פירוש שאמר כן בהודאה גמורה ובפני אותו פ' באופן דלא נוכל לטעון עבורם דשלא להשביע אמר כן. שם.
(י) ידעו: כי אף שהודה אביהן בפני אותו פלוני בהודאה גמורה מ"מ כל שלא אמר תנו רגילין היורשים להעלות על דעתן שמא טעה בהודאתו. שם.
(יא) וי"א: טעמם דמאחר שבהודאה גמורה א"ל ליתן מסתמא ידעו דחייבין הם ליתן לו ונאמנים באמרם שנתנו לו וכת' הש"ך דכן נראה עיקר ע"ש.
(יב) פרענו: וכת' הרשב"א בתשובה שכ"מ שאמר תנו מנה לפלוני קטן כו' ואפילו היה קטן המוטל בעריסה ויש לו אב או אפוטרופוס נאמן היורש לו' פרעתי להם עכ"ל ד"מ. סמ"ע.