שולחן ערוך חושן משפט רלו ט
<< · שולחן ערוך חושן משפט · רלו · ט
צבעי אותיות סימון הפרשנים: מאירת עיניים (סמ"ע) · שפתי כהן (ש"ך) · טורי זהב (ט"ז) · באר היטב · קצות החושן · באר הגולה · פתחי תשובה
במה דברים אמורים בשאין שופטים כדי שיוכל להוציא שדהו מיד העכו"ם אבל אם יש שופטים בארץ והיה אפשר להוציאו מיד עכו"ם בדין ולא עשה אז ודאי נתייאש וישאר ביד הלוקח ולא יתן לבעלים כלום:
- הגה: וכל זה באנס שאין לו משפט עליו אבל שר ומושל שקצף על עבדיו ומשרתיו ולקח מאחד מהן ביתו דינא דמלכותא דינא ואין הלוקח חייב ליתן לבעלים כלום (מרדכי פרק האומנין ופרק הכונס) ישראל שמשכן קרקע אצל עכו"ם וקבע זמן לפדותה ולא פדאה ומכרה לאחר אם מכרה בשוויה ממכרו קיים דהא כדין מכרה אבל אם מכרה בפחות משוייה אפי' כל שהוא חוזר (ב"י בסוף סי' ק"ן ועיין לקמן סי' שע"א מאלו הדינין):
מפרשים
ולא יתן לבעלים כלים: ואע"ג דגם זה העכו"ם מסתמא מיזל במכירת השדה כיון שבא לידו בעקיפין בחנם מ"מ כיון דנתייאש לא נשאר לו זכות בו מה שא"כ במציק וסקריקון הנ"ל בס"א דאין הוכחה דנתייאש דמחמת יראה שמסר בידו להורגו הוצרך לשתוק מ"ה תקנו שצריך הלוקח ליתן לבעל שלישית כנ"ל בס"א וזה ברור ולא כע"ש דכ' ז"ל והכא לא אמרינן דמוזיל האנס ומכר דהא לא בא לו הקרקע בחנם שהרי בחובו או בטענתו לקחה ממנו כו' הרי דס"ל דזה לא איירי אלא בעכו"ם הלוקחו בחובו וזה אינו דהא הטור וגם המחבר כתבוהו אעכו"ם שלקחוהו בעקיפין מישראל בלי שום טענה ואפ"ה א"צ ליתן להבעל שליש גם לסברתו ק' למה תלה הטעם בייאוש בלא ייאוש נמי אמרי' כיון דלא תבעו ודאי הדין עם העכו"ם ומחל לו בחובו וגם יתור גמור הוא לסברתו דהרי כתבו שם בס"ז:
דהא בדין מכרה כו': ז"ל ב"י שם ס"ס ק"ן מכיון שעבר זמן שא"ל לפרעו יש רשות בידו למכרו אבל אם מכרו בפחות משוויו אפילו כל שהוא חוזר כדין שליח שטעה עכ"ל ובל' זה הביאו בד"מ ג"כ בס"ס זה ע"ש ור"ל כיון שלא חלט הישראל הקרקע להעכו"ם אם לא יפרע לזמן שקבע לו אלא שיהיה לו רשות למכרה ובדיננו ובכיוצא בזה אין לו אלא דין שליח (אף אם א"ל בל' המועיל דלא הוה אסמכתא כמ"ש בסי' ע"ג) ואף אם תאמר שבדיניהן אין הדין כן הלא מסיק הב"י שם סי' ק"ן בשם הרשב"ץ שכתב ז"ל וכיון שמכר זה בטל בדיננו אפי' אם הי' קיים בדיניהם אנו מבטלין אותו והביא ראיה לדבריו ע"ש בב"י שהביאו ולא כע"ש שכ' אדין זה ז"ל ואם מכרה בפחות משוויה אפי' כ"ש חוזר לבעלים דחזינן שלא ביקש עכו"ם לזכות אלא במה שמכרה (כוונתו דאף שאמר להעכו"ם אם לא אפדהו בתוך זמן יהי' שלך לא ביקש העכו"ם לזכות בכולה אלא כפי מה שמכרה וקיבל דמיו ולא במה ששוה השדה יותר נמצא דיש לבעלים עדיין זכות בהשדה) עכ"ל ולא נחת בעל ע"ש לעיין מקור מוצא דין זה וכתב טעם מנפשו ואין טעם לטעמו:
(ז) ודאי נתייאש כו' ע"ל סי' שע"א ודוק ועיין בתו' והרא"ש פ' ח"ה מזה ריש דף מ"ד:
(ח) וכל זה באנס. עיין ביש"ש מדינים אלו:
(יד) נתייאש: עיין בתשו' הרא"ש פח"ה ריש דף מ"ד מ"ש בזה.
(טו) כלום: ואע"ג דגם זה העובד כוכבים מסתמא מיזל במכירת השדה כיון שבא לידו בעקיפין בחנם מ"מ כיון דנתייאש לא נשאר לו זכות בו משא"כ במציק וסקריקון דאין הוכחה דנתייאש דמחמת יראה שמסור בידו להורגו הוצרך לשתוק מ"ה תקנו שצריך הלוקח ליתן להבעלים שליש כמ"ש בס"א וזה ברור ודלא כע"ש. סמ"ע.
(טז) באנס: עיין ביש"ש מדינים אלו.
(יז) כדין: ר"ל כיון שלא חלט הישראל הקרקע להעובד כוכבים אם לא יפרע לזמן שקבע לו אלא שיהי' לו רשות למוכר ובדיננו בכיוצא בזה אין לו אלא דין שליח אף אם אמר ליה בלשון המועיל דלא הוי אסמכתא וכמ"ש בסי' ע"ג ואף א"ת שבדיניהן אין הדין כן הלא מסיק הב"י בסי' ק"נ בשם הרשב"ץ ז"ל וכיון שמכר זה בטל בדיננו אפילו אם היה קיים בדיניהם אנו מבטלין אותו) והביא ראיה לדבריו ע"ש. סמ"ע.