שולחן ערוך אורח חיים תרע ג
<< · שולחן ערוך אורח חיים · תרע · ג
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
אין מספידין בהם אלא לחכם בפניו.
- הגה: יאואין מתענין יום שמת בו אב או אם. ותענית חלום בחנוכה עיין לעיל סימן תקס"ח סעיף ה'. ולענין צידוק הדין יבעיין לעיל בהלכות ראש חודש סימן ת"כ ס"ב בהגה, ועיין להלן סימן תרפ"ג.
מפרשים
ולענין צ"ה ע' וכו'. ששם כ' בהג"ה שא"א בכל יום שא"א בו תחנון וכ' בלבוש וי"א שלחכם בפניו אומרים גם צ"ה כיון שמספידין עליו ואין נ"ל שהרי צ"ה כמו תחינה וא"א תחינה בחנוכה אלא דורשין עליו אם בר הכי עכ"ל ואני שמעתי שביום שנפטר רמ"א בק"ק קראקא היה ל"ג בעומר והיה ויכוח אם י"ל צ"ה והעידו על רמ"א שהוא צוה לומר צ"ה על חכם בפניו ביום שאין אומרים תחנון ומיד אמרו כל הקהל צדוק הדין בעת ההוא:
ו. דין ג. הגהה. ולענין צדוק הדין וכו'. רבינו ישעיה הראשון בתשובותיו כ"י נ"ט נשאל אם אומרים צדוק הדין בחנוכה, וכתב דרש"י בספר הפרדס התיר משם רבו. אבל הוא ז"ל כתב דאין לאומרו. וכתב שכ"כ רבינו משולם ורב נטרונאי גאון. וכן נהגו בכל העולם שלא לאומרו. והיינו דוקא בימי חנוכה עצמן אבל לפניהם ולאחריהם שרי. ואף אם תמצא לומר דלפניהם אסור נמי בהספד ולפ"ז אין לומר צדוק הדין, מכל מקום לאחר חנוכה מותר בהספד ובצדוק הדין. זהת"ד. ועמ"ש הטור ומרן בב"י סימן ת"ך. שוב ראיתי דבשבלי הלקט סימן נ"ב הביא תשובת רבינו ישעיה הנז'.
ז. לענין צדוק הדין על אדם גדול עמ"ש ט"ז סי' ת"ך והרב פנים מאירות בתשו' ח"ב סי' מ"ח.
ח. יש מקומות שנהגו שאין אבלי אב ואם אומרים קדיש בחנוכה ופורים. וראיתי להרבה מרבני איטליא הקדמונים בתשובות כ"י שמקיימים המנהג. ויש מי שהעיד שכן הנהיג הרמ"ע.
(יא) ואין מתענין: כנ"ל ס"א. ואם עבר והתענה יום שמת בו אביו ואמו או ת"ח צריך למיתב תענית לתעניתיה אחר חנוכה ועיין בדה"ח מה שכתב בזה:
(יב) ע"ל בהלכות ר"ח וכו': ששם כתב שא"א ביום שא"א בו תחנון וכן לקמן בסימן תרפ"ג ע"ש. אבל לפניהם ולאחריהם נראה דאין להחמיר לענין צדוק הדין עיין לקמן סימן תרפ"ו דלענין הספד גופא הרבה מקילין ואף אם נרצה להחמיר כאיזה פוסקים דמחמירין בהספד לפניהם וממילא גם צדוק הדין אין לומר עכ"פ לאחריהם בודאי אין להחמיר ויוכל לומר צדוק הדין וכ"כ הפמ"ג. אבלות לכו"ע נוהג בחנוכה. אונן פטור מנר חנוכה. וכתב בא"ר דאשתו תדליק. ואם הוא מותר לענות אמן יש דיעות בפוסקים עיין ביו"ד סימן שמ"א. ונראה דאם אין אשתו עמו והוא יחידי בבית ידליק הנרות לפרסומי ניסא ובלא ברכה [פמ"ג] חרש שאינו שומע והוא מדבר חייב בנר חנוכה דהוא כפקח לכל דבריו [שם]:
(יח) סעיף ג: אין מספידין בהם אלא לחכם בפניו — ויום שמועה, אפילו רחוקה, כבפניו דמי, כמו שכתוב ביורה דעה סימן ת"א סעיף ה', ובדברינו לעיל סימן ת"ך אות א', יעו"ש:
(יט) שם: אין מספידין וכו' — ולדברי הכל מברין את האבל בחנוכה. בית יוסף. וכן פסק בשולחן ערוך יורה דעה סימן ת"א סעיף ד'. וכן כתבנו לעיל סימן ת"ך אות ו', יעו"ש:
(כ) ואונן נראה דאין להדליק נר חנוכה, ולא דמי למגילה בסימן תרצ"ו סעיף ז', דפורים דברי קבלה, מה שאין כן חנוכה, ולכך לכולי עלמא נוהג אבילות בחנוכה, ובפורים אינן נוהגין. ואף דבסימן תקמ"ח נתבאר (ובדברינו לשם אות כ"ג) דבליל יום טוב שני חייב בכל המצוות, נראה דשאני יום טוב שני. ומכל מקום אפשר שיניח לאשתו או לאחר להדליק ויענה אמן. אליה רבה אות י"ט. ומיהו הערך השלחן אות ג' כתב דלעניין אנינות אין חילוק בין מגילה לנר חנוכה, ומכל מקום סיים דידליק בלא ברכה, יעו"ש. ונראה דהיינו דווקא דליכא בר חיובא שצריך להדליק באותו חדר שהוא דר בו, אבל אם יש בר חיובא, כגון אשתו ובניו הגדולים דרים אצלו באותו חדר, שיש חיוב עליהם להדליק, יברכו וידליקו הם, והוא יכוין לצאת מספק:
(כא) שם הגה: ואין מתענין וכו' – ואם התענה תענית חלום בשבת שבחנוכה אין מתענה תענית לתעניתו אלא אחר החנוכה, כמו שכתב לעיל סימן רפ"ח סעיף ד' בהגה יעו"ש, וכן כתב הלבוש סוף סימן תרפ"ד, כנסת הגדולה בהגהות הטור בסימן זה. וכבר נתבאר דין תענית חנוכה {{ק|לעיל סימן תקס"ח סעיף ה' וסימן תי"ח סעיף ה' וסימן רפ"ח סעיף ד' ובדברינו לשם בס"ד:
(כב) יש מקומות שנהגו שאין אבלי אב ואם אומרים קדיש בחנוכה ופורים. וראיתי להרבה מרבני איטליא הקדמונים בתשובות כ"י שמקיימים המנהג, ויש מי שהעיד שכן הנהיג הרמ"ע. ברכי יוסף אות ח'. ובשיורי ברכה ביורה דעה סימן שע"ו אות יו"ד כתב דהוא מנהג גרוע, ואי נהוג נהוג ואין משנין מפני המחלוקת. ועיין לעיל סימן נ"ה אות ך':
(כג) בחנוכה אין הולכין לבית הקברות ביום יאר צייט כנהוג, ומי שיש לו יאר צייט בתוך ימי חנוכה ילך קודם חנוכה. אבל הולכין להשתטח על קברות הצדיקים זיע"א. בן איש חי פרשת וישב אות כ"ב:
(כד) שם בהגה ולעניין צידוק הדין, עיין לעיל בהלכות ראש חודש סימן ת"ך בהגה. ובדברינו לשם בס"ד:
(כה) שם בהגה בהגה ובדברינו לשם בס"ד:
(כו) ביום כ"ד כסליו ילמדו בספר חגי סימן ב' בעשרים וארבע וכו' עד סוף הספר. בן איש חי שם אות כ"ג. והטעם עיין לעיל סימן תכ"ט אות ו'. ויש סגולה לשמירה לומר כל לילה אחר הדלקת נר חנוכה שבע פעמים ויהי נועם וכו' ומזמור יושב בסתר, וכנזכר בספר מועד לכל חי סימן כ"ז אות י"ג בשם ספר הזכירה דף ס"ט סוף ע"א. בן איש חי שם. ועיין לקמן סימן תרע"ו אות ל':