לדלג לתוכן

שולחן ערוך אורח חיים תצז ח

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי


דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לסעיף זה

איל וצבי שקננו בפרדס וילדו בו עפרים ועדיין הם קטנים שאין צריכים צידה מותרים בלא זימון. ודוקא בפרדס הסמוך לעיר בתוך שבעים אמה דדעתיה עלייהו. והאם - אפילו זימון אין מועיל לה כיון שמחוסרת צידה:

מפרשים

 

(י) דדעתיה עלויה:    וכיון דחזי ליה כל יומא כמי שזימנן דמי אבל כשאינה סמוכה אסח דעתיה מיניה (ר"ן) ורש"י פי' כשסמוכה ידע שילדה משמע דכשידע אפי' רחוקה שרי וטוב להחמיר:
 

(כא) בפרדס - גדור שהוא מקום המשתמר שאין הולד יכול לצאת משם וקל לצודו:

(כב) מותרים בלא זימון - דמסתמא דעתיה עלייהו לכל שעה שיצטרך:

(כג) בתוך ע' - וד' טפחים וכדלעיל בסי' שנ"ח:

(כד) דדעתיה עלייהו - דכיון שהמקום קרוב ורואה אותם תמיד לא אסח דעתיה מינייהו אפילו בסתמא אבל אם אינו סמוך אי זמין אין אי לא זמין לא:

(כה) כיון שמחוסרת צידה - ומיירי שהפרדס גדול שצ"ל הבא מצודה ונצודנו ואפילו תהא ניצודה מאליה ביו"ט ג"כ אסור משום מוקצה כיון שהזמנתו מבעוד יום לא חלתה:

פירושים נוספים


▲ חזור לראש