שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קצט
מעשה אשה א' עניי' עגונה שעפ"י השתדלות בד"ץ דק"ק פ"ב שעמדו על ימינה עד שנודע בעלה בעברו דרך ק"ק טריעסט בארץ לועז ושם מסר גט פטורי' לשליח להולכה עפ"י דתה"ק ואח"ז כשנודע זה לבד"ץ דק"ק פ"ב נתנו כ' חתום בח"י הבד"ץ הנ"ל להאשה הנ"ל אל הרב וב"ד דק"ק טריעסט להעיד שזאת היא האשה והיא תלך הלוך ונסוע לשם לקבל גיטה מיד שליח בעלה. ויהי בנסעה לדרכה בבואה לק"ק רעכניץ הסמוכה לכאן נכמרו עלי' רחמי הרב המאה"ג מוהר"ר סענדר מייזלש אב"ד דשם ויועץ להאשה הנ"ל לחזור לכאן לפני ובידה מגלה מהרב ידידי הנ"ל ובמגלת ספר כתוב אלי לאמור היות כי אורחא רחיקא יותר מששים פרסאות ואין שום ישראל דרים במדינות שבינינו לשם וגם כי הלשון עם זר לשון איטלי' שהאשה אינה בקיאה בו והאשה עניי' וממש ערומה איך אפשר לה לעבור הדרך ההוא הלא זה ממש מהמנוע ע"כ נפשו בשאלתו אם אסכים לכתוב לשם טריעסט ששליח הבעל ימנה שם שליח א' שבכאן עמנו וישלח הגט עם כ' השליחות על הבי דואר לכאן ליד השליח שבכאן וממנו יותן ליד האשה וכ' שכן ראה מעשה בק"ק אמשטרדם כמה פעמים שנוהגי' כן עפמ"ש חלקת מחוקק סל"ה סקי"ח וס"ל דכל כי האי גוני כדיעבד דמי ע"כ אם דעתי מסכמת לא נופל אנחנו מהם ולמצוה רבה ועצומה יחשב כי מה תעשה אשה ובתה עניי' וחולנית וכה"ג והאשה ילדה ואיכא למיחש גם לכמה חששות ובסוף כ' הרב הנ"ל דנפל לי' מלתא בדעתי' אולי זה דוקא בבעל עצמו הוא שלח ע"י בי דואר ולא שליח הבעל כמו בנדון דידן ושהוא סומך בזה על הכרעתי עכ"ד הרב הנ"ל:
וזאת תשובתי בעז"ה (ועיין תשו' זקן אהרן סי' ל"ד):
החיים והשלום לי"נ הרב הגאון המפורסם נדיבות יעץ את מי נועץ ויביניהו אורחת משפט ודעת תבונות ה"ה נ"י ע"ה פ"ה כקש"ת מו"ה סענדר נ"י מייזלש אב"ד ור"מ דק"ק רעכניץ יע"א:
היום הזה עמדה לפנינו האשה עצובת רוח הלזו ומי כמוהו צדיק ונשגב שוקד על תקנת ב"י העלובו' יהי שכרו אתו ופעולתו לפניו ודעת שפתיו ברור מיללו בואו ונסמוך על דברי החלקת מחוקק סי' ל"ה ס"ק י"ח יע"ש אלא שמסתפק הואיל ואין הבעל לפנינו כ"א ע"י שלוחו אולי לא יתכן למיעבד הכי עכ"ד, והנה בגוף דין שליח עושה שליח בלא אונס כבר כ' ד"מ סי' קמ"א אות כ"ה דלפי נוסח הרשאה שלנו מותר אפי' בלא אונס מכ"ש הכא דאיכא נמי אונסא דאורחא דשליח בלא צידה לכאן א"נ דאתתא להתם:
אע"כ אנכי מן התמיהים הלא ממקומו הוא מוכרע כי שרש הדין הוא מדברי הרא"ש והר"ן ספ"ב דגטין דכ' בה"ג אוסר למכרך גיטא ולמיהבי' לנכרי לאמטויי לישראל בציווי הבעל והרא"ש פליג וכ' שכן נוהגי' באשכנז וצרפת עפ"י ר"ת לשלוח ע"י גוי ולמנות שליח ע"י כתב הבעל ושם נאמר בהגה' אשר"י שגם בשליח ב"ד הדין כן שישלחו ע"י גוי לשליח השני והשליח השליח יאמר שליח ב"ד אני והנה במרדכי פ"ב דגטין סי' שמ"ח מייתי בשם ראב"י כהרא"ש ובפ"ג סי' שס"א מייתי הא דבה"ג דאוסר לשלוח ע"י גוי וכ' עליו ואומר אני שבמקום שב"ד שלהם ירצו לעשות שליח שלהם על הגט שבא לידם ע"י שליח שהעיד בפניהם ב"נ וב"נ יכולים ב"ד לשלחם על ידי גוי כה"ג ליד שליח כשר והוא יתננו לה ויאמר שליח ב"ד אני עכ"ל ובד"מ סי' קמ"א מביאו בקיצור הרי שלפנינו שבהגה"א מתיר להדי' גם בב"ד כן אעפ"י שאין הבעל לפנינו ובמרדכי משמע דאדרבא הא עדיף ואפי' ה"ג מודה כה"ג דאלים כח ב"ד מבעל:
אמנם קצת יש לתמו' מאי אלמותי' דב"ד מבעל עצמו ומצאתי שאהבה נפשי למהר"א אלפאנדרי במכתב אלי' בשער שליחות סי' י"ב שכ' דס"ל להמרדכי דעיקור טעמו של בה"ג לאסור ע"י נכרי הוא משום דהוה מינוי שליח שלא בפניו וס"ל דבפניו בעי' דוקא ויעוי' בשיטת הרי"ף שהבי' הרא"ש בגטין למ"ד ע"א דשליח שמנוהו ב"ד לא בעי בפניו וס"ל דוקא ב"ד אבל בעל בעי בפניו והנה כן משמע מהרא"ש גופי' דיש לחלק בהכי דהרי בפ' האומר סימן כ' כתב הרא"ש דשליח לקבלה לא בעי' בפניו דזכי' לאדם שלא בפניו ונהי דחוב הוא לאשה שתתגרש מ"מ בגילוי דעתא כל דהוא דניחא לה סגי לכן הי' בעי' בפניו ושוב חזר להתלמד דגם שליח להולכה לא בעי' בפניו ע"י משמע דמהא דסוף למ"ד הנ"ל לא מוכר אלא שליח של ב"ד דאלים ב"ד לשויי' אף שלא בפניו אבל בעל לא אלא שהוא ז"ל חזר ולמד דאף בעל ממנה שליח להולכה משליח קבלה וא"כ י"ל דאינהו סברי לחלק בכך וע"ש במכתב אלי' מייתי פוסקי' דס"ל הכי ומשו"ה ס"ל להמרדכי דשליח ב"ד אפי' ה"ג מודה דמתמנה ע"י כתב שביד גוי אלו תוכן דבריו עם קצת נופך:
עוד כ' דלמ"ש ה"ה פ"ז מגירושי' וגם הרשב"א והר"ן בשם בה"ג דבעל עושה שליח שלא בפניו ויליף לי' משליח אשה כדעת הרא"ש הנ"ל והם הביאו עוד דעת בה"ג בפ"ג מה' גירושי' דפוסל ע"י גוי וכן ברשב"א ור"ן ספ"ב דגטין וע"כ לא ס"ל דטעמא דבה"ג משום שלא בפניו דהא ס"ל בעל עושה שליח שלא בפניו וגם לא תמה על בה"ג כמו שתמה הרא"ש משמע שטעמו של בה"ג הי' פשוט ומבואר אצלם וכ' שנ"ל שהם תפסו במוחלט טעמו של בה"ג משום דכיון דנכרי ע"כ מעשה קוף בעלמא עביד ה"ל כטלי מע"ג קרקע דלא מהני וה"נ לקיחת הגט מיד הנכרי ה"ל כנטלו מגבו של קוף ובזה ניחא לי' מ"ש רמ"א בסי' קמ"א סי"ד דפסק המחבר דלא בעי' ששמע השליח מפי הבעל הגי' רמ"א עיין לקמן סל"ה ובסל"ה שם מבואר הדין דשולח ע"י גוי ושם כ' רמ"א יש חולקין דאין למנות שליח הולכה בכתב דכוונת רמ"א כך הוא דבמינוי שליח שלא בפניו דעתו כרוב הפוסקי' להכשיר וכן במינוי ע"י גוי אי ליכא טעמא אלא משום דה"ל כטלי גטך מע"ג קרקע נמי הוה מכשר והוה סומך אהחולקי' אך בהצרף ב' הטעמי' הנ"ל דה"ל שלא בפניו וכטלי גיטך מע"ג קרקע לזה חייש רמ"א להחמיר לשלוח ע"י גוי ודפח"ח:
ובזה הבנתי דברי רמ"א סי' ל"ה ס"ו שכ' דעת רי"ו דשולח כ' ע"י גוי לשליח שיקדש לו אשה דינו כמו בגטין וי"א דלגבי קידושין לכ"ע הוה מקודשת מדאו' ונרשם שם ב"י וזה הביאו להרב בעל חלקת מחוקק שכ' מ"ש, דגם דברי הרב"י קשים קצת להולמן וע"ש אבל לפי הנ"ל א"ש דס"ל לרמ"א דרי"ו אזל בשיטת רבו הרא"ש דהבין בדעת בה"ג משום עושה שליח שליח שלא בפניו וס"ל ה"ה בקדושי' נמי שייך הך פלוגתא ממש אמנם הרמ"א הגי' על זה די"א היינו הסוברי' טעמו של בה"ג בגטין משום טלי מע"ג קרקע וזה לא שייך בקידושין דכי בעי' שיבוא כסף זה ממש ליד שליח לכן כ' דקידושי' מקודשת מדאורי' משא"כ בגט להנך פוסקים אינה מגורשת כלל ומינה לפי הנ"ל דבקידושי' דעת רמ"א להקל כיון דליכא אלא משום חד טעמא דשלא בפניו משא"כ בגירושי' דעתו להחמיר משום דאיכא תרווי':
אשר ע"כ אני אומר על עדותו דבק"ק אמשטרדם נוהגי' כן לשלוח ע"י ב"ד חזי מאן גברא רבא קמסהיד עלי' אמנם מ"מ היכי דנהיג נהיג ואריך ומנהגיהם עפ"י ר"ת אבל לנהוג כן לכתחלה במדינות אלו שהעיד רמ"א ז"ל שלא ראה נוהגי' כן והחלקת מחוקק וב"ש כ' לפי הבנתם שאינו אלא חששא בעלמא אבל לפי הנ"ל מאן חכים למשרי כי האי גוני:
אך כל זה בבעל השולח ע"י גוי לשלוחו המתמנה שלא בפניו דאיכא משום שלא בפניו ומשום טלי גטך מע"ג קרקע משא"כ בשליח ב"ד דרוב או כל המון הפוסקי' יודו דלגי' הרי"ף בגטין ל' הרי מבואר להדי' בש"ס דמועיל שליח ב"ד שלא בפניו ולגי' רש"י נמי דמפרש עפ"י גרסתו דמיירי ממנה שליח שני שלא בפני הראשון מ"מ י"ל דס"ל כהרא"ש וכרוב הפוסקי' דאפי' הבעל יכול למנות שלא בפניו דילפי' לי' משליח קבלה של אשה וכמ"ש הרא"ש פ' התקבל הנ"ל נמצא בזה כ"ע מודים דמתמנה שלא בפניו וליכא אלא משום טלי מע"ג קרקע ומשום חדא חששא הא לא חייש רמ"א ז"ל כנ"ל:
אך הואיל ואנו מדמין לא נעשה מעשה כי אולי הך חששא דטלי גיטך חמיר טפי וראוי גם לבדו לחוש ולהחמיר ובאמת מהתימה על הרא"ש ז"ל וסייעתו איך דחה לדבה"ג בהאי דגוי מעשה קוף בעלמא עביד ולא שת לבו דה"ל כטלי גיטך מע"ג הקוף עד שהאיר הי"ת עיני במשנת גיטין י"ג ע"א תנו גט זה לאשתי ושטר שחרור זה לעבדי וכו' כ' תוס' וכל הראשונים שם דלהגורסי' זה קמ"ל אע"ג שהגט בעין וראוי לתנו בשעה שעושהו שליח מ"מ כיון שלא נטלו בחייו לא יתננו לאחר מיתה יע"ש משמע הא אלו נטלו בחייו וזכה עבורו ה"ז יתננו אחר מיתה אע"ג שלא נתנו מיד ליד אלא נטלו מע"ג קרקע אפ"ה מועיל והדבר מתמי' וכי עדיף שליח מאשה או עבד עצמו דבעי' נתמנה ליד ממש מדכתי' ונתן כפירש"י בגיטין ע"ח ע"א וה"ה מטעם זה גבי שחרור נמי דהא כתיב או חופשה לא ניתן לה והא דאמרי' בגטין ט' ע"א בשלשה דברים שוו גטי נשים לשחרורי עבדים וכו' ולא חשיב נמי הא לענין טלי גיטך מע"ג קרקע היינו משום דאיתי' נמי בשטר קידושין באומר לה טלי לך מע"ג קרקע דלא מהני ובכסף קידושין עיי' ב"ש סי' כ"ז סק"ג וא"כ מש"ה לא קחשיב לה כתי' הש"ס שם מלתא דאיתי' בקידושין לא קחשיב ועוד אפשר דאפי' בשאר שטרות שהם לקנין נמי איתא ר"ל בכותב על הנייר ועל החרס שדי מסירה לך גם זה תלי' במסירה מידו לידו ולא מהני טלי מע"ג קרקע ולעולם גבי שחרור איתא נמי להא מלתא וא"כ ק' כנ"ל. ואחר החפוש מצאתי מ"ש במכתב אלי' בשליחו' ססי"א שהקשה כנ"ל וכ' או דאעפ"י דהאשה גופה גרעה משלוחה דשלוחה מועיל בנוטלו מע"ג קרקע או דשאני שחרור מגט ומסתייעא מדלא אמרי' בד' דברי' שוה גיטי נשים ע"ש ודבריו תמוהי' כמ"ש, א' הא בעבד נמי כתי' נתינה, ב' הא דלא חשיב ד' דברי' משום דמידי דאיתי' בקידושי' לא קחשיב, ג' אדרבא מדלא אמרי' מנינא למעוטי טלי מעל גבי קרקע ש"מ דשוים הם לענין זה והדר' ק' לדוכתה ועי' ט"ז הל' עבדים:
ע"כ נ"ל פשוט ומבואר מהך מתני' דשליח להולכה הוה אפי' בנוטלו מע"ג קרקע בשלמא שליח לקבלה לא עדיף מכח דאתי מני' דהיינו האשה דבעי' ונתן הבעל בידה משא"כ שליח להולכה בגילוי דעת בעלמא דניחא לבעל בהא ואזל איהו ועביד מאליו סגי ומכ"ש בשכתב ומונח ומצוה לטלו ולהביאו לאשתו וזה פשוט אצלי מאוד ולכן ה"נ אם אמור יאמר האדון תן גט זה לעבדי הרי עושהו שליח בעלמא לטלו מע"ג קרקע ולא יהי' אלא שליח להולכה ושוב כשנוטלו בשליחות האדון והי' ידו כיד משלחו חוזר הוא וזוכה בו בשביל העבד ונעשה שליח לקבלה להעבד ומשו"ה מועיל הכא טלי מעג"ק:
ואע"ג דספ"ב דגיטין פריך סתמא דתלמודא והא לא חזרה שליחות אצל הבעל והכא נמי הא לא חזרה שליחות אצל האדון נ"ל בין לפירש רש"י בין לפי' התוספ' לק"מ הכא דלפירש רש"י שפירוש שזה לא נשתלחה אלא לעצמה ולא תחזור אצל הבעל יע"ש והכא לא שייך הא דלעולם הוא שליח או דבעל או דעבד ולא נעשה בע"ד לעולם ועוד מה שכת' בפי' התוס' שייך גם לפירש רש"י. ומ"ש תוס' שנעשה שליח לאחרי' וזה שייך אפי' בשליח קבלה של אשה אבל בעבד לא דוקא באשה דחוב הוא לה והשליח לקבלה מתמנה ממנה ולא מהבעל ה"ל שליח אחרי' משא"כ בעבד דזכות הוא לו והאדון בעצמו מצוה תן דהיינו זכי בשביל עבדי וה"ל גם בזה שלוחו של האדון לא שייך הא דחזרה שליחות ועלתה משנתינו כהוגן ונ"ל דאפי' דהחולקי' בגי' זו ולא גרסי זה במשנתינו לאו משום הך ק"ו חולקי' אלא מטעמי' אחרים אבל בגוף הדין יודו דגבי שליח להולכה לא שייך הך חששא דטלי מעג"ק ונמצא המפרשי' טעמי' של בה"ג דאוסר לשלוח ע"י גוי משום דה"ל כטלי מעג"ק תמוהים הם דהא גבי שליח הולכה קיימי' והעיקור כדעת הסוברי' משום שלא בפניו הוא וכיון שבררנו דבשליח ב"ד לא שייך הא א"כ תבנא לדיננא דבשליח ב"ד יכול לשלוח כתב ע"י גוי וכנ"ל מצאנו תלי"ת אשר בקשנו:
אברא עדיין עומד לנגד עיני כיון דע"כ צריכי' הם למנות שליח בעדי' ולשלוח העדות לכאן שבפני פלוני ופלוני נתמנה פלוני שבכאן לשליח ב"ד דק"ק טריעסט דמינוי שליח שלא בפניו צריך עדים לכ"ע כמ"ש בטוש"ע סי' קמ"א סי"ד דנלפע"ד אף ע"ג דלהרמב"ם אין שליח להולכה צריך עדים הטעם הוא משום דנפיק גיטא מתותי ידי' ועמ"ש בזה הר"ן רפ"ג דקידושין אבל היכי שממנים אותו שלא בפניו משליח אחר והגט ביד גוי הממוצע א"כ על מי נסמוך שיצא הגט מיד שליח הבעל ושנתמנה זה שליח וכי על מ"ש ע"ג הכתב אדרעס לפלוני ופלוני נסמוך שזה הוא שנתמנה שליח בטריעסט מפני ששלחו לו הגט או מאן לימא לן שהמשלח הנחתם בהאגרות הוא שליח הבעל הרי עתה כבר נפיק גיטא מתותי ידי' בשעה שהגט מובא לפנינו וע"כ בעדים שבכתב הרשאה יתברר זה וא"כ ה"ל מפי כתבם וקיי"ל מפיהם ולא מפי כתבם:
ועתה נחזי אנן נשית לבנו לשרש הדין יש בזה ג' דעות, א' לר"ת כל שהעדים חיים וראוי' להגדה אין בזה משום מפיהם ולא מפי כתבם ולדידי' אין אנו צריכי' שום דבר:
אמנם דעת שארי פוסקי' דלא ס"ל כר"ת דפסקי' כוותי' בש"ע ח"מ סי' כ"ח סי"א אא"כ הוא שטר גמור שאז מועיל אפי' מן התורה והנה איזה גדר ניתן שיקרא שטר גמור יש בזה ג' שיטות בתוס' כתובו' כ' ע"ב לחד שינויי' כל שחתומי' עליו תרי סהדי דוקא ולחד שינויי שיהי' נכתב בלשון עדות ולא בלשון זכרון דברים בעלמא ותרווי' איתנהי הכא למעליותא אך לחד שינויי' והוא נראה עיקור שיהי' נכתב מרצון המתחייב והכא לית כאן רצון הבעל המתחיי' ג"כ ע"י הגירושין שהרי מפקיע שיעבודו מני'. והנה בחי' אמרתי יכולני למפסל כל גטי דעלמא דה"ל מפי כתבם דהא לא נכתב ברצון האשה המתחייבת על ידו בלי ספק והי' מתגרשת בעל כרחה מן התורה והי' ניחא לי דאע"ג דבשעת גירושי' לא ניחא לה ולא נכתב ברצונה מ"מ מתחלה בשעת קידושין אדעתא דהכי קדשה נפשה שאם ירצה יגרשנה בעל כרחה כי מסתמא נתקדשה אדעת תורה כדת משה וישראל שהיא משתעבדת תחתיו ע"מ שיגרשנה בע"כ ומשום הכי הי' ניחא לי נמי דכל פסקי ב"ד אנו מקיימי' על פי כתבם של ב"ד שאינם נחשבי' אלא עדים בעלמא מכיון שנסתלקו בעלי הדין כמבואר פ' עשרה יוחסין ע"ד ע"א ואפ"ה אנו פוסקי' עפ"י כתב פס"ד של ב"ד אחר אעפ"י שלא נכתב מרצון המתחייב מ"מ כיון שמתחלה כשבאו לדין אדעתא דהכי ירדו שיכתבו פס"ד על המתחייב וקבלו כן עליהם ואפי' בתחלת מו"מ שלהם כך נתרצו ואפי' בגזלות וחבלות איכא למימר הכי מעיקרא קבלו דייני התורה עליהם והוא מכלל קבלתינו בהר סיני וה"ל כרצון המתחייב ואז אמרתי דבזה"ז המגרש בע"כ ועובר על חדרגמ"ה הגט בטל מן התורה להך שיטה דהרי נכתב שלא ברצון המתחייב דהשתא לא השתעבדה לכך בתחלת הנישואי' שהרי נישאי' בדרגמ"ה והארכתי וכאן אין להאריך בזה [עיין ח"ס אה"ע ח"א סימן ק"ג וח"ב סי' מ"ה]:
מ"מ זכינו לדין דה"נ מסתמא הבעל כשמינה השליח והוריק כחו לו ואפי' לעשות כמה שלוחי' א"כ בכלל זה גם אם יצטרך לשלוח ע"י שליח אחר ולמנותו שלא בפניו שיצטרך לכתוב הרשאה הכל הוא ברצונו משעה ראשונה וה"ל רצון המתחיי' וא"ש:
אמנם מה נענה לשיטת הרמב"ם שהאריך הש"ך סי' כ"ח הנ"ל דס"ל כל עדות שבשטר דרבנן בעלמא היא מפני תיקון העולם ואם כי האריך הש"ך לסתור דבריו מ"מ משום ק' לא נדחה דעת הרמב"ם במקום כרת ובשגם כבר תי' התומים דס"ל להרמב"ם דודאי כל כרות גיטא כגון גט אשה ושחרור ושטר קנין שאין העדים שבו באים ולהעיד ולראי' רק מגז"ה הוא שזה גורם גמר הכרות והקנין ובזה דוקא מפי כתבם ובהכי מיירי נמי וכתוב בספר וחתום והעד עדים מה שא"כ מה שאנו רוצים לראי' ויהי' העדים כמעידי' לפנינו על דבר פלוני זה א"א מפי כתבם ורק מדרבנן בעלמא הוא ובזה נתישבו כל ק' הש"ך לכאורה א"כ הכא איך אפשר לשלוח גט בכה"ג ומעתה י"ל באתרי דנהיגי כר"ת לשלוח ע"י הגוי היינו ע"י הבעל עצמו ששולח וא"כ ממ"נ למאי ניחוש לשיטת הרמב"ם דבעי עדות מפיהם ממש הא איהו ס"ל דמינוי שליחות לא בעי עדים רק להודיע אמתות הדבר וכמ"ש הטוש"ע סי' קמ"א סי"א בשם הרמב"ם ועיין בפנים, ואע"ג שממנה אותו שלא בפניו מ"מ כתב הבעל להשליח שמינה אותו סגי כשיתקיים בחותמיו מה תאמר מפיהם ולא מפי כתבם זה שייך בעדים אבל לא בבעל דבר מה שא"כ בשליח העושה שליח דמשמע דגם הרמב"ם מודה דבעי' עדים ובעי' מפיהם ממש א"כ איך נעשה מעשה נגד הרמב"ם בזה מאן ספן מאן רקוע:
אברא כד מעיינינן שפיר א"א לעמוד על דעת דברי התומים בזה וכבר עוררתי עליו בחידושי איך אפשר למימר הכי דמן התורה עדות הכתובי' בשטר לאו עדות מעלי' היא רק בגט וכדומה שהעדים אינם באי' להעיד רק גז"ה שיהי' שנים חתומים תמה על עצמך אטו עדות בגט כתי' דבר הוא דכתי' וילפי' מממון מה להלן עפ"י ולא עפ"י כתבם ה"נ הכי הוא ואי ס"ד דדבר דהתם בשטר לא איך יוכשרו עידי חתימה בגט אשה וכמדומה לי שאין ע"ז תשובה ובלאה"נ שמעתתי' מרפסן אגרא דרכי' דרכי נועם כתי' ואשה שנתגרשה בגט חתום ויוצאת מפתח הבית לא נאמין לה כדי שתנשא לאחר שהרי העדים שעל הגט לא יאומנו לראי' וגם קשה מאוד שיתפוס לו הרמב"ם שיטה חדשה שלא מצינו כן לא' מרבותיו הרי"ף והריא"ן מיגאש והיותר נכון בזה מ"ש הלח"מ וגם התומים באופן השני דלא אמרה הרמב"ם אלא אם מתו העדים ואינם ראוי' להגדה אבל כל זמן שהם חיים מודה הרמב"ם דשטר דאורי' הוא ובאמת הוא הדרך היותר נכון ומכוון בלשון רמב"ם למעיין בפנים אמנם עדיין לא הותרו כל הקו' הנ"ל דאכתי אם מתו עידי' מה תעשה האשה והנלפע"ד כי הנכון יותר בזה שנאמר כי הרמב"ם אזיל לי' בשיטת הרי"ף רבי' שכ' פ"ג דיבמות דף יו"ד ע"ב עפ"י פירושו של הרמב"ן במלחמות ה' שם ובס' הזכות דס"ל להרי"ף ז"ל דכל זמן שיכולי' העדים לכבוש השטר תחת ידם או לבטלו לא מקרי נחקרה עדותן בב"ד עדיין וה"ל מפי כתבם ע"ש בביאור היטב וס"ל להרמב"ם בודאי מה"ת דלא חיישי' לזיופא דלא הוה חציף איניש בכך כמ"ש תוס' ריש גטין והי' כל השטרות בחזקת כשרות א"כ מיד בשעה שחתמו ה"ל כמי שנחקרה עדותן בב"ד ואז הי' ראוי' להגדה והשטר והגט וכל כה"ג כשר מן התורה אמנם מדפרצי מחקקי' חקקי און ומכתבי עמל והצריכו חז"ל קיום וכל זמן שלא נתקיים השטר א"א לעשות בו מאומה ואם נחי' מפי עדים עצמם שיאמרו כ"י ה"ז הרי יכולים לבטל כל השטר ולומר קטנים אנוסי' פסולי עדות היינו במגו דאין זה כ"י או שיאמרו באמת אין זה כ"י נמצא לא נחקרה עדותם עד שנתקיים בב"ד ונמצא אם נשתהו מלקיימו עד שמתו העדים אז מהראוי שלא נקבל עדותן דה"ל מפיהם ולא מפי כתבם דבשעה שיהי' כמו שנחקרו בב"ד כבר מתו ומ"מ מדרבנן שטר מעלי' הוא והרצון דמן התורה לעולם שטר מעלי' הוא דהרי לא חיישי' לזיופי' והשתא נמי דחיישי רבנן לזיופא והי' מן הראוי שלא נקבל קיומם אחר מיתתם מ"מ הם אמרו והם אמרו שיהי' מ"מ השטר כשר וגם הגט ובזה הכל מתוקן ומתובל בעז"ה למעיין ברמב"ם ובחי' הארכתי ובארתי יותר בעז"ה מ"מ די בזו לקיים דברי הרמב"ם ונדון דידן שפיר דמי אליבא דכ"ע:
ואם כי ודאי איכא למיחש לקפידא דבעל משו' אחריות הדרך של הגט כי אינו דומה הנשלח ע"י שליח מיוחד שכל עיני השגחתו עליו להנשלח על הב"ד באגב ומיעוטא דשכיח הוא שנאבדי' אגרות על הדרך ובפרט בהאי גברא דכפי הנשמע הי' כבר נשוי אשה אחרת ונשא זאת על הראשונה ועבר על חדר"ג ועשוהו בדין ישראל ליתן גט בטריעסט להשני' העלובה הזאת וא"כ מסתמא ניחא לי' בשמירת הגט ושלא יאבד דא"כ כל ימיו בחרם דרגמ"ה קאי שהרי קיים הראשונה ואם לא יגיע גט ליד זאת האשה והוא הלך לו ושב לו בדרום לא נודע מקומו איה ולא ידע ואשם ואיכא למימר דקפיד טפי מ"מ איכא למימר נמי לאידך גיסא דהאי גברא לא קפיד כל כך דלמהר הגירושי' עדיף לי' וזכות הוא לו מבלי לעכב בתירוצי' ודחיות וידוע שיותר רחוק הוא אבידה על הב"ד אם יוקח רעציפי"ס מוספק על זה ויותר יתארך הטרחת הנסיעה ויאוחר דבר הרבה וכולי האי ואולי:
וברם צריך דלמא כל זה דוקא אם העדים שבמקום הב"ד מכירי' את השליח המתמנה במקום אחר שאעפ"י שהוא שלא בפניו מ"מ מכירי' הם אותו בטביעת עין ונמצא עדותם דבר שלם הוא אך הכא השתא הני דבטריעסט לא יכירו כ"א אנו מזכירי' להם את פלוני בן פלוני מעיר פלוני' אנו ממנים שליח הגט וכיון שאינם מכירי' אלא בשמו לא עדיף מאית להו סימנא בגווי' דלא הוה עדות גמור כבש"ס חולין צ"ו ע"א עד שאנו מכירי' אותו בטביעת עין והשתא אם יבואו הני סהדי לומר פלוני בן פלוני מעיר פלוני' נתמנה להיות שליח הגט אין די עד שיבואו שנים אחרים ויכירום בט"ע שזה הוא הנקרא כן נמצא אין עדותם נגמר וה"ל חצי דבר ויעיי' טוש"ע ח"מ סס"י ל' ויעי' היטב בתוס' גטין ס"ג ע"ב ד"ה אפי' וכו':
והנה בזה יש בכאן ג' שיטות, א' שיטת רש"י בב"ק ע' אשר הבינו הראשונים מלשונו ז"ל דוקא א' בגבה וא' בכריסה מקרי חצי דבר משום שאדרבא הרי הוא מעיד על קטנותו כי א' בגבה קטנה היא מה שא"כ על שנה א' משני חזקה נהי דאינו מועיל נקיט מיהת פלגא חזקה בידך וא"כ מכ"ש הכא דיועיל דודאי עדותן טובה היא דפלני דהאי סימנא נתמנה שליח:
ב' שיטת רשב"ם ורוב הפוסקים בבבא בתרא פרק חזקת דסביר' לי' א' בגבה לא ראו כל מה שהי' יכולי' לראות דה"ל להפכה ולראות גם בכריסה מה שא"כ אכילת שנה א' ראה כל מה שהי' יכול לראו' באותה השנה שהי' באותה המדינה ולא נשאר שם בשנה שני' א"כ מכ"ש ה"נ שלא הי' יכולי' לראות באותה המדינה כ"א המינוי שממנים אותו ולא יותר:
אמנם שיטה ג' שיטת הרי"ף וסייעתי' בפ' חזקת והתוס' שם דבא' בגבה אין תועלת כלום בעדות זה מה שא"כ בשני חזקה יש תועלת בעדותם עכ"פ שאם לא יצורף לג' שני חזקה צריך לשלם מה שאכל פירות אותו השנה א"כ הכא אין שום תועלת בעדותן אם אינם מכירי' אותו בט"ע ולא הי' שם מי שיכירנו בט"ע ממש ואיך נעשה מעשה נגד הרי"ף והתוס' ועמ"ש מג"א סי' תמ"ז סק"ד ויעיי' מ"ש תוס' בחולין צ"ו ע"א שם ד"ה פלני' וכו' ויעמ"ש פני יהושע בקונטרס אחרון לכתובות סי' ע"ג שדוחה דברי תוס' אלו וכ' דודאי סימנא הוה כמו רובא ושפיר שרינן לאשת איש בסימנים בלא ט"ע כלל ורק בפלני' קטל נפשי' הא דמחמרי' ע"ש בביאור ולפי דבריו שפיר הוה דבר שלם דשמו ושם עירו כמו סי' דמי ואידך גילוי מלתא בעלמא הוא שכל רואיו יכירו שהוא הוא זה שמו וע"ש פני יהושע בגטין בסוגי' דשני שוירי וע"כ נ"ל דהרי"ף וסייעתי' ס"ל כפני יהושע וגם תוס' ב"ב אפשר דס"ל הכי אף ע"ג דהתוס' בחולי' לא ס"ל כן מ"מ הא בלא"ה תוס' בב"ק לא ס"ל כתוס' ב"ב ע"ש ב"ק ע' ע"ב:
והנה בכל זאת רואה אני עצמי איני כדי לסבול עלי אחריות גדול כזה והנה בלאה"נ כ' הריב"ש דטוב לעשות שליח לקבלה מלשלוח ע"י גוי נגד בה"ג וסיעתי' והנה בש"ס גטין ס"ג ע"ב פלוגתא דרב ור"ח אי יכולה לעשות שליח לקבל מיד שליח בעלה והרי"ף והרמב"ם והרא"ש והטור רס"י קמ"א ור' האי ור"ח וריא"ז פסקו להקל וכן הסכי' ב"י אמנם בש"ע מביא ב' דעות לחוש גם לדעת בה"ג והר"ן דמספקא להו אי כרב לחומרא וחולצת בגט כי האי גוני והנה כ' ב"ש סק"ד מ"ש רשב"א בחי' גטין דלהך לשני שם דמשום חצירה הבאה לאחר מכאן ליכא אלא איסור דרבנן בעלמא ופשיטא דאזלי' בספיקו להקל ואמנם ללישנא משום בזיון וקפידא דבעל הוה ספק דאורייתא:
מ"מ נ"ל דהא הכא כבר כתבתי יש לסמוך בקל דאין כאן קפידא של בעל על שום דבר משום דניחא לי' להפקיעו מאיסורי' דחדר"ג דרכיב על צווארי' ולא גרע מהמרת דת באשה דמזכין לה גט משום דזכות הוא לה לפטרה מעונש איסור אשת איש ומה התם דעומדת ברשעה וניחא לה באיסורא מכ"ש האי גברא דאעפ"י שחטא ישראל הוא מכ"ש דנימא דלא קפיד אמידי בשגם בלא"ה רוב הפוסקים פסקו כר"ח ע"כ ליתר שאת תמנה האשה א' מאנשי טריעסט הנקובי' בשמם לשליח קבלה שיקבלנו מיד שליח הולכה דשם כמו שעושין בגט מומר באופן שמיד שקבל מיד אותו השליח הרי היא מגורשת ומ"מ אחר שכבר קבלו יחזרנו להשליח הולכה ויחזור וישלחנו על הבי דואר לכאן ליד שליח הולכה שמנוהו הם בכאן ובתחלת מינוי שליח הקבלה תתנה האשה בתנאי כפול כדינו בהן קודם ללאו ותנאי קודם למעשה שבאם לא תהי' מגורשת ממש בקבלת השליח ההוא אזי יהי' מינויו לריק ולא יהי' שלוחה כלל וכן יתנה שליח הבעל בטריעסט טרם מוסרו להשליח קבלה שבמסירה זה איננו מבטל שליחותו אלא בתנאי שאם תהי' מגורשת גמורה בקבלתו של זה עפ"י דעת הרבנים ואם לאו יהי' הוא שליח הולכה כמו שהי' והטעם לתנאים האלו דאל"כ איכא למיחש דלמא איכא כאן משום בזיון דבעל ולא תהי' מגורשת בקבלתו ומ"מ כבר נתבטל שליח ההולכה כמ"ש חז"ל שליח שעשה שליחותו חוזר ועושה שליחותו בש"ס ס"ג ע"ב ובש"ע סימן קכ"ב ויש בזה לדבר הרבה אבל הנחוץ השיאני:
ונ"ל להחמיר עוד שתעשה עוד שליח לקבלה גם בכאן בפנינו וגם הוא יתמנה ויקבלו בתנאי' כנ"ל ויחזור ויתננו להשליח הולכה והוא יתננו להאשה פה בפנינו, דבשליח לקבלה שבפנינו לחוד אני חושש משום טלי מע"ג קרקע דלא עדיף מהאשה עצמה אמנם בשליח קבלה דלשם אנו נשמרים מזה ובשליח קבלה דלשם עדיין נפלין ברברבתא דחצי דבר שהעדים שבכאן אינם מכירי' השליח דלשם אמנם בשליח קבלה שבכאן אנו ניצולי' מזה שהעדים שבכאן מכירי' השליח שבכאן ובתרווי' לא סגי דעכ"פ ה"ל עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה אבל בשליח להולכה שבכאן אנו ניצולי' מזה וגם מהך דטלי מע"ג דבהולכה לא שייך טלי מעג"ק כמ"ש לעיל ובהולכה לחוד לא סגי דאיכא משום חצי דבר וגם למיחש קצת להסוברים כבה"ג מטעם טלי אפי' בהולכה אמנם בצירוף אנו נמלטי' ממ"נ:
גם צריכי' אנו לכתוב תחלה לטריעסט ולשלוח להם חתימות ידינו שבכאן על ב' מגלות חתומי' וכן ישלחו הם אלינו בתחלה כדי שמהם נוכל לקיים חתימתן ומ"ש ב' מגלות הוא עפ"י שיטת הסוברים דלעולם בעי' ב' שטרות לקיים מהם ח"י משום דמשטר א' א"א להכיר הדמיון היטב כמבואר למעיין היטב בסוגי' דכתוב' כ' ע"א בראשונים שם ומ"ש המרדכי פ"ב דכתובות סי' קמ"ו בשם ר"ת ולפ"ז הא דאמרי' שם כ"א ע"א בש"ס לכתוב ידא אחספא רצונו ב' חספות דבחד לא סגי לר"ת לכן ה"נ תרי בעי':
עוד נ"ל שטרם כל ישלחו לכאן נוסח הגט וההרשאה דשם על נייר כדי שנעיי' בהם כי לדעתי יהי' כמה שינויי' ממה שאנו כותבי' בו ואם תלך האשה לשם לא אכפת לן ולא דייקינן ואם ישלח הגט לכאן נדע טעמם ונמוקם בתחלה וכל כי האי גוני נדון ואח"כ נתקע עצמנו לדבר הלכה:
עוד צריך לחקור שם אם אולי הניח שם הבעל מעות המספיק לשכור השליח דשם שיוליך הגט לכאן ואם כן ליכא אונסא ובדליכא אונסא אין שליח הראשון עושה שליח כמבואר בסוגי' סוף פ"ב דגטין דוקא חלה ובטוש"ע סי' קמ"א. והנה כבר הי' לי ענין עם החכם דטריעסט אשתקד אודת היתר הדג שקורין טונינ"א ואם ירצה אכתוב אני לשם אודת כל הנזכר אחר שהסכימה דעתו לכל מ"ש ובאופן שאכתוב לקמן אי"ה אמנם בתנאי שגמר הדבר יהי' על ידו ובעירו דפר"מ המתחיל במצוה אומרי' לו גמור:
והנה מעידני עלי היודע ועד ית"ש כי מוטרדני בחבלי' חבלי' של טרדן הא לן במילי דשמי' מלאכת התרביצא והא להו מילי דציבורא בכמה עסקי' בדיני ממונות ובעי מינאי מלתא דבעי טעמא והנשים העלובו' האלו עומדת עלי פיעותא היא דא לאמר כלה מעשיך וידעתי כי כל פרט ופרט מזה יסבול לכתוב כמה דפין והעבודה לא פתחתי אפי' ספר א' לעיין בו כפי מסת העיון רק לחפש לרשום הסי' והדפין ואני כותב על הספר בדיו וגם המעתיק כתבים שלי טרוד בעבודתי' עבודה תמה ע"כ נא אל יסמוך עלי בזה בשום דבר וישים עיונו על כל פרט ופרט ומה טוב אם יסכים עם כל זה עוד בעל הוראה א' כגון י"נ הרב הגאון מו"ה דוד נ"י אב"ד דק"ק ס"ה כי מה כחי לקבל אחריות דנפשי ומכ"ש אחריות דאחריני, ע"כ טוב אם יהי' חוט המשולש מסכים בהוראה זו ולדעתי ראוי לכתוב לק"ק אמשטרדם ולעורר אותם על הני ספיקות שכתבתי בהוראה זו ודבר מה יראנו ונדע על מה אדני הוראתם הוטבעו ופה אסיים בברכה מרובה לו ולתורתו הכ"ד החותם פה ק"ק מאטערסדארף יום ב' י"ד תמוז דהאי שתא תקס"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: