שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן קפא
שלום רב לתלמידי הבח' המשכיל המופלא הר"ר הרש שי':
כבר הודעתיו שהגיעני נועם מכתבו ועתה אשיבהו מה שתמה על הבנת המג"א סי' תר"ו דהקורא לחברו ממזר לוקה על שחשדו שעבר על לא יבוא ממזר בקהל ה' ותמה מעלתו א"כ המבייש רווק מאי איכא למימר ועוד איך אפשר שיקרא לו ממזר ולא יפגע בכבוד אבותיו ג"כ ומה לי ממזר או ממזר בן ממזר ומפני כן חשב מעלתו שמ"ש תוס' בקידושי' כ"ח ע"א שלוקה מפני שחשד לחברו שעבר בלאו רצונם חברו אבי המתבייש שעבר לכל הפחות בלאו שבא על הערוה ואפי' חייבי כריתות נמי קאי עכ"פ בלאו אלו תוכן דבריו:
הנה כמדומה לי שכן הבין דבריהם מהר"י מטראני בקידושין שם שהקשה הא אפשר שנשאת עפ"י ב"ד ששמעה בבעלה שמת ועוד אמר לו אכלת חלב ה"נ דלקי והעלה הוא דלקי מלאו דלא תלך רכיל הרי מבואר דפי' ז"ל בכוונת התוס' כמו שפי' מעלתו ולפ"ז צריכי' לומר בשהמתבייש נשוי לוקה שמונים שהרי חשד אבותיו בבא על הערוה ואת זה שבא בקהל ישראל וזה דוחק. וגם ראיתי ביש"ש פ"ח דב"ק סי' מ"ד בשם ליקיטים וז"ל י"מ עבד הוא רוצה להביאו לכלל ארור כנען לפיכך יהא בנידוי, ממזר הוא רוצה להביאו לידי מלקו' דלא יבוא ממזר בקהל ה' לפיכך יהא במלקות עכ"ל ואינהו הוו בקיאי בתוס' טפי ולדדהו שומעין וכוונתו מבואר שאפי' הוא רווק עכ"פ רוצה הוא להביא עליו מלקות מ' לכשישא אשה אבל על אבותיו כבר כ' מהרש"ל שם מלתא בטעמא בסי' מ"ו דיכול לומר לאו אדעתי רק להקניטך וכ' שם לחלק בין ההיא לההוא דפ"ק דסנהדרי' ט' ע"ב תו' ד"ה עידי האב וכו' משום דלא הי' להם מריבה עם א' מהם לומר עליך הי' כוונתינו ביותר. עוד כ' טעם אחר דאאבותיו יכול לדחות אאמך נתכוונתי ואם יבוא משום אמו יאמר על אביך וזיל הכא קא מדחי באופן שאין כאן פגם על שום משפחה ידועה משא"כ באומר בן ממזר, ומ"ש הר"י מטראני א"כ אכלת חלב נמי האמת כ"כ מהרש"ל שם סי' מ"ד וז"ל לאו דוקא ממזר דינו במלקות אלא כל הוצאת ש"ר שהוא בלאו עכ"ל. ולולי דבריו ז"ל הייתי אומר באומר לו אכלת חלב אפשר שכבר עשה תשובה וכן אבותיו של ממזר אפשר שהי' באונס או עשה תשובה משא"כ מה שהוציא עליו על עצמו שם ממזר הוא פגם מתדבק וחושדו שעתיד לעבור על לאו דלא יבוא בכל שעה לכשישא אשה:
והנה המלקות נוהגי' לפדותו בממון וכ' במהרי"ו סך מ' זהו' וכ"כ רמ"א בח"מ סס"י ב' ובנימוקי מו"ה מנחם מירזבורג כ' בדיני בשת שלו בסוף הספר דין מאן דמתקנס מנה בב"ד סופג מ' מאתים סופג שמנים על כל מנה ומנה ארבעים וכבר עמד בזה בד"מ סי' ב' וע"ש בסמ"ע ולפע"ד שאין כאן מחלוקו' רק אקדים כי מנה הוא מאה דינרים שהוא מאה צוואנציג"ר שהוא שיעור כתובת אלמנה כמבואר בנחלת שבעה ובסוף ספר תשוב' חוט השני ובתחלת חו"י והארכתי בחשבון הזה במקום אחר שעולה הסך הנ"ל לג' זהו' כ' צל והוא קרוב לארבעים זהו' של מהרי"ו אלא דמהרי"ו מיירי במי שעיקור חיובו מלקות ארבעים כמו בעובדא דידי' דר' זימלין עם מו"ה זעליגמן ואם רצה לפדות המלקות בממון משום דממון קיל לי' אז מחמרי' עליו שיתן דוקא מ' זהו' ומו"ה מנחם מירזבורג מיירי מי שעיקור חיובו ממון וממונו חביב עליו מגופו ורוצה ללקות יותר מלשלם ממון אז מחמרי' עליו שאם רק חייב מנה שהוא ל"ג זהו' כ' צ"ל מ"מ ילקה ארבעים וכל זה שלא יהיה חוטא נשכר ועיי' בכתו' ל"ב ע"א מסתפק הש"ס אי ממונא לקולא או לחומרא ויע"ש בתו' ד"ה ואי ממונא קולא הוא וכו' ע"ש:
וביש"ש פ"ח דב"ק סי' מ"ט כ' שמצא בשם הגדולים לפדות המלקות בה' זהו' רייני"ס ומנהג הלכה אפי' בע"כ של המתבייש עכ"ל ולא ידעתי אם ט"ס הוא וצ"ל במ' זהו' או לא כי אותו ספר שלפני הוגה בגליון מהגאון מהר"י פיק זצ"ל ועל זה לא הגי' כלום ואולי ס"ל למהרש"ל ז"ל דמ' זהו' נגד מ' מלקות כל מקום ומקום לפי מטבע שלו ובפולין סגי במ' זהו' פולניש והזהובי' שבזמנו שהי' מהישנים הי' החצי מזה' של עכשיו והי' כל א' א' משמיני' שבזהוב רייני"ש ונמצא ה' זהו' רייני"ש הם מ' פולניש, אח"ז מצאתי מהרש"ל בתשובה סי' ק"א כתב שמנה זהו' ושחבריו חלוקי' וסוברי' מ' זהו' מפני שמצאו כ' שמנים זהו' וחשבו שהוא על ב"פ מלקיות ולא היא כי צ"ל שמנה ולא שמני' ע"ש א"כ ט"ס הוא ביש"ש וצ"ל ח' במקום ה' ואולי הוא מ' ג' פ"צ:
שבתי וראיתי כי דברי מהר"מ מירזבורג מתפרשי' כפשוטי' ועולי' כהוגן עם שיעורו של מהרי"ו ז"ל כי כל שיעוריהם הי' אז במטבע של רייך שקורין קונפענסיאנס מינץ שכל דינר שקורין צוואנציג"ר יש בו כ"ד צל וה' דינרי' מהם עולים ב' זהו' שקורין פיער אונד צוואנציג גולדען פוס והיודע קצת בטיב חשבון המטבעות ידע זה נמצא כי מנה הוא ממש מ' זהובים:
והקורא לחברו ממזר בן ממזר חייב ב' פעמים מלקות א' משום כבוד אבותיו וא' מפני כבוד עצמו וראיתי במהרש"ל סי' מ"ט קורא תגר על שרגילי' לחלק הקנס לבני ישיבה וכדומה והוא ז"ל גוזר על כל הרואה ספרו שיאמר להמתבייש שהממון שלו הוא לעשות מה שירצה ע"ש ואמנם במהרי"ו סס"י קמ"ז פסק שיתן מ' זהו' לצדקה וכ' שם שר' זעליגמן המתבייש יברור מה לעשות בהם ונ"ל שאין כאן מחלוקות דודאי בפוגע בכבוד עצמו של המתבייש הרי הממון של המתבייש אפי' למשתי בי' שיכרא שפיר דמי כמהרש"ל אמנם בכבוד אבותיו לא יאכל הלה וחדי בבזיון אבותיו אלא כי היכי דלהוי כפרה להמבייש יחלק הממון לצדקה בעבור נשמת שוכני עפר ז"ל ומ"מ טובת הנאה להבן שהוא גואל הדם שלהם ומזה מיירי להדי' במהרי"ו למעיין שם:
עוד מבואר דהפוגע בכבוד שוכני עפר צריך גם תעניות עם המלקות או הפדיון כמבואר במרדכי פ' החובל סי' ק"ה ק"ו מהא דהושחרו שיניו מפני התענית ועיי' גם בשלטי גבורים פ' הזהב דף צ"ד ע"ב וצ"ה ע"א וצל"ע קצת מהמדרש דמייתי שם שאמר הקב"ה למרע"ה שקרא לבני אבות תרבות אנשים חטאים ע"ש וקשה לי הא לפי המהרש"ל הנ"ל דמצי למדחי לאמך נתכוונתי ואם יתבע ביקרי' דאמי' יאמר לאביך נתכוונתי א"כ מכ"ש הכא דהא מרע"ה יכול להתנצל ולומר לאבותיהם של אלו נתכוונתי שהם דור הראשון של מדבר שמתו שבאמת פשטות כוונתו עליהם הי' כמבואר בקרא להדי' ואפ"ה נענש מפני שעכ"פ הי' משמע שעל כל אבותיהם אפילו האבות הראשונים נמי נתכוון מכ"ש הכא וצ"ע:
אחרי כל האמור תבנא לדיננא ה"ה הר"ר איצק שקרא להר"ר משה ממזר בן ממזר לפי דברי מעלתו הי' זה אחרי שהחם לבבו והר"ר משה התחיל במריבה ולפי דברי מו"ה ליזר נ"י הר"ר משה לא טוב עשה בעמיו שהתחיל לחרחר ריב ומדון בין ר' איצק ור' זוסיל ואמר שעשה זה ע"ד שחוק והיתול כמתלהלה היורה זיקים חיצים ומות ויאמר הלא משחק אני וחרחור ריב אפי' ע"ד שחוק לאו מלתא זוטרתי היא ואין שלום יוצא מתוך מריבה ולפע"ד אי הי' קורא לו רשע בן רשע הי' הדין עם ר' איצק דקורין לרשיע בר צדיקא רשיע בר רשיעא אבל מ"מ ממזר בן ממזר שהוא פגם משפחה אין לו רשות לקרותו כמבואר במהרש"ל סס"י מ"ו הנ"ל ומ"מ אין דינו חמור כל כך, ואעתיק לו לשון הרא"ש ז"ל כלל ק"א סס"י א' וז"ל הבנתי אחרי דברי מהר"מ ז"ל שמתחלה כשכ' לקרובי אלכסנדרי הכהן דינא דגמ' הקורא לחברו ממזר לא ידע כן הבריא שהתחיל לחרף תחלה ואלו ידע לא נשתדל בדבר וכו' נמצא מתוך דבריו מוכיח שאין פשעו כמו שאם קראוהו ממזר ואותו לא חרפו תחלה ואזדא לה תקנת חז"ל שקנסוהו ללקות וכו' אך ישומו ב"ד לעג הוריו שקראו ממזר וגם הפגם של לעז שהוציא עליו תחלה וגם ישקלו סרחון המתחיל, עודף על המשיב למי שימצא יותר יתקן וגם אם יבררו שיש תקנות קבועות בעיר על דברי חירופי' יש לו לילך אחר התקנה ולא אחר דינא דגמ' ושלום אשר בהר"י ז"ל עכ"ל ורמזו ברמ"א סי' ת"כ סעי' מ"א ע"ש. משה"ק סופר מפפד"מ: