שו"ת חתם סופר/חושן משפט/סימן כו
הרמב"ם פי"ד מסנהדרין הלכה ח' פסק דכל חייבי מיתות אם אינן יכולין להמיתו במיתה הכתובה בו ממיתי' בכל מיתה שיכולי' להמיתו אבל דוקא בלא נקטעה יד העדים לבר מרוצח דאפי' נקטעה יד העדים נמי ממיתי' אותו ע"י כל אדם וכ' ה"ה דס"ל להרמב"ם דילפי' כל חייבי מיתות מרוצח לענין שממיתי' בכל דבר ולא הוה ב' כתובי' אלא לענין להמית ביד כל אדם ואהא קאי סוגי' דסנהדרי' מ"ה ע"ב ע"ש ובלח"מ והקשה להרב הנגיד כבוד מו"ה געץ אופנהיימער נ"י שהוא נגד ש"ס ערוך סנהדרי' ע"ב ע"ב גבי בא במחתרת דכתי' והוכה ומת בכל מיתה שיכול להמיתו ואמרי' התם דאי לאו דכתיב ריבוי והוכה ומת לא הוה אתי' מרוצח שממיתי' אותו בכל מיתה משום דהוה רוצח וגואל הדם ב' כתובי' ע"ש א"כ מוכח להדי' דהשני כתובי' קאי נמי להמיתו בכל דבר כי היכי דקאי אלהמיתו בכל אדם ע"ש וק' גדולה היא לכאורה. ושוב מצאתי בתשו' חו"י סי' קס"ז דף קנ"ז ע"ב כ' בין שני חצאי עגולים וז"ל ומ"מ צ"ע ברמב"ם פי"ד מסנהדרי' ובש"ס סנהדרין פרק ו' מ"ח דף מ"ה וע"ב ע"ב עכ"ל בחו"י הנ"ל ובלי ספק שיתכוון לקו' הנ"ל ועמ"ש הרב תי"ט סוף מס' סנהדרי' ד"ה שכל הזוממין וכו':
העתק שכתבתי על קושי' הנ"ל:
מופלא שבאנשים חכם חרשים בנן של קדושים נגיד הישישים הטפסר הרבני החרוץ המופלא כש"ת מו"ה געץ נ"י אופנהיימער:
יום אתמול כ"י הגיעני נועם מכתבו עם מה שעלוט בתוכו על נכון ובו בפרק הייתי מבשר בקהל רב המון תלמידים ולומדים קושייתו דפר"מ אמרתי בשמי' בבי' מדרשא האמנם כמדומה לי שכבר רמז עלי' הגאון בתשו' חו"י סי' קס"ז דף קנ"ז ע"ב שכ' שם בין שני חצאי עגולה וז"ל וצ"ע ברמב"ם פי"ד מסנהדרין מש"ס סנהדרין פו"ח דף מ"ה וע"ב ע"ב עכ"ל:
ולא אמנע מלהציע לפניו מה שנלע"ד לפי חומר הקו' ע"ד האמת ולא ע"ד הפלפול הנהוג והוא כי לפי המונח ע"כ נאמר שיש לו לרמב"ם שום ריבוי המורה על כל מחוייבי מיתות ב"ד שיהי' נדוני' בכל דבר וכאשר יבואר לקמן אי"ה ולפ"ז כדהוה מקשה למה לי ומת בכל דבר ניליף מרוצח הה"נ דהו"מ להקשות סתם נילף מכל מחוייבי מיתה שממיתי' אותם בכל דבר להרמב"ם אלא משום דהו"מ למימר אה"נ אלא דה"מ דן מינה ומינה מה התם לא יומת אלא עפ"י עדיו ה"נ לא יומת אלא עפ"י בעליו ואע"ג דכתיב והוכה בכל היינו לענין מיתה הכתובה בו אבל להמיתו בכל דבר דזה לא כתיב גבי דמחתרת אלא אתי משארי מומתי והתם דוקא בעי' קרא כדכתי' וכי האי גוני מצינו דן מינה בשבועות ל"א ע"ב ומשו"ה מייתי הש"ס ממות יומת דרוצח דנהרג בכל אדם ובכל דבר ושפיר הו"מ למילף מחתרת מני' שיהרג בכל אדם ובכל דבר וע"ז משני שני כתובי' מרוצח וגואל הדם ר"ל דשני כתובי' שאין כל אדם ממיתי' בכל דבר אלא ברוצח ומשו"ה איצטריך ומת שיה' הבא במחתרת ג"כ נהרג ע"י כל אדם ובכל דבר וכהרמב"ם ולק"מ:
ולהיות כי אני אוהב לחקור כל דבר אחר שרשו עיינתי בגוף דברי הכ"מ ולא נהירי' כלל במח"כ כי לפי דבריו בעיר הנדחת נמי יהי' נידוני' בכל אדם דבב"מ ל"א ע"ב איתא נמי גבי הכה תכה בהאי לשנא ממש שאתה יכול להמיתם וכו' וע"ש ועוד מה לי ריבוי דמות ימות דרוצח דניליף מני' בכל דבר ובכל אדם ומ"ש הכה תכה דעיר הנידחת דלא ניליף מני' אלא כל דבר ולא כל אדם וכן מות יומת דמיהם בם דנסקלי' המבואר בסנהדרין נ"ג ע"א ולא לשתמיט שיהי' נדוני' בכל אדם:
ע"כ נלפע"ד דהרי תוספתא מבוארת היא פי"ב מסנהדרין מובערת הרע מקרבך שזה כולל לכל המומתי' בב"ד שימותו בכל דבר והיא מובא' בתוס' ריש מכות ד"ה כל הזוממי' עפ"י גי' מהרש"א שם וס"ל להרמב"ם דודאי הכה תכה דעיר הנדחת לא מייתרא משום דעיר הנדחת משאר חייבי מיתות לא אתי' שכן חס רחמנא עלי' והוציאם מסקילה לסייף דשארי עע"ז בסקילה והיינו בסייף וכן שארי חייבי מיתות לא אתי' מעיר הנדחת משום שממונם אבד וסברות אלו מבוארי' ר"פ ד' מיתות וס"פ חלק ואמנם מות יומת דרוצח ומות יומתו דנסקלי' מיותר והנה הך בריתא דמות ימות המכה רוצח הוא היא בריתא דספרי פרש' מסעי וי"ל דס"ל להך ברייתא מותרה לדבר חמור לא הוה מותרה לדבר קל ואיצטריך ובערת הרע וכו' להמיתו במיתה הקלה יותר ממיתה הכתובה בו ואכתי לא הוה ידעי' מיתה החמורה לכן גלי נמי מות יומתו גבי נסקלי' להורות אפי' במיתה החמורה נמי ואמנם אכתי ה"א דוקא מיתה החמורה שהיא מד' מיתות ב"ד דהרי סתם ספרי ר"ש דס"ל שריפה חמורה מסקילה ואיכא בנסקלי' מיתה החמורה שהיא מד' מיתות ב"ד ואכתי לא ידעי' להמיתו בחמורה שהיא חוץ לד' מיתות ב"ד משו"ה כ' רחמנא מות יומת גבי רוצח לרבות אפי' בכל מיני מיתות שבעולם וזו היא סברת תוס' ריש מס' מכות וא"ש בריתא דספרי הנ"ל אמנם לדינא הא קיי"ל מותרה לדבר חמור הוה מותרה לדבר קל ומבואר מתוס' סנהדרי' מ"ה ע"ב דאי הוה מותרה לדבר קל לא צריך קרא להמיתו במיתה קלה ומשמע אפי' במיתה קלה מחנק שהיא חוץ לד' מיתות ב"ד כמבואר בכתובות ל"ג ע"א דמותרה למיתה הוה מותרה אפי' למלקות וא"כ לא צריכי' קרא להמיתו במיתה הקלה מחנק וע"כ ובערת הרע אתי להמיתו במיתה החמורה ממנו וא"כ מות יומת דנסקלי' לרבות במיתה החמורה שהיא חוץ לד' מיתות ב"ד דהרי קיי"ל סקילה חמורה ואין בתוך ד' מיתות ב"ד שום מיתה למעלה מסקילה וע"כ אלמעלה ממיתת ב"ד קאי וא"כ לדידן אייתר מות יומת דרוצח וע"כ אם אינו ענין להמיתו בכל דבר תנהו ענין להמיתו בכל אדם והיינו דמייתי בסנהדרי' מ"ה ע"ב הך קרא אנקטעה יד העדים אע"ג דהש"ס מייתי לשון הבריתא בספרי דמפיק מני' להמיתו בכל דבר אין בכך כלום כן דרך הש"ס לאתויי' ברייתא כצורתה והיא לר"מ לשיטתו ומ"מ לדידן לא צריכא קרא אמיתת כל דבר אלא להמיתו בכל אדם ומשני הש"ס דה"ל הך קרא עם קרא דגואל הדם ב' כתובי' וא"ש וראיתי בקרבן העדה בירושלמי ריש מכות דמייתי ספרי דמייתי ב' כתובי' בגואל הדם גופי' א' מונתנו אותו ביד גואל הדם ונתנו אותו לרבות כל אדם ואידך הך קרא דהש"ס וע"ש ולפי הנ"ל ניחא דלשיטת הספרי איצטריך מות יומת לגופי' להמיתו בכל דבר שחוץ לד' מיתות משום הכי המציא ב' כתובי' אחרים שלא ילמדו מרוצח להרוג בכל אדם וש"ס דילן סגי לי' בשני כתובי' מות יומת עם חד קרא דגואל הדם כנ"ל ואידך קרא לא דריש הש"ס להך דרשא כנ"ל ע"ד נכון בדעת הרמב"ם קרוב לפשט ואשים קנצי למילין ואסיים בכל חותמי ברכות באהבה רבה. מ"ד יום א' א' דר"ח אלול תקס"ה לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: