שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קעד
מאיר עיני חכמים אבן הזוהר כעצם השמים לטוהר ה"ה הרב המאה"ג המופלג ומפורסם כקש"ת מהו' מאיר נ"י אבדק"ק יארמוטה:
נעימות ימינו הגיעני ע"ד א' שהי' במאסר כמה שנים ויצא קלא דלא פסיק על אשתו שילדה ממזר ונשכרה למינקת בשוקי בראי אבל עדי' לא נתקבלו בב"ד ועתה בצאת הבעל ממאסר גיזם לאמור אם יפרישוהו מאשתו ילכו ויטמעו במקום שאין יד ישראל משגת והוא לא ישיג אורחת חיים:
ופר"מ נפשו היפה בשאלתו אי רשאי ב"ד להעלים עין שלא לחקור אחר עדים כי נ"ל מש"ס סוטה כ"ה ע"א דבעי למפשט דעוברת על דת אי בעי בעל לקיימה מקיימה דאל"ה אין מקנין לה ב"ד דלמא לא ניחא לי' לבעל אע"כ אי בעי בעל לקיימה מקיימה והשתא אס"ד דא"צ הב"ד לחקור הא אי בעי בעל לקיימה לא יביא עדי סתירה לב"ד אלו דבריו ראי' זו איניני מכיר דנהי דב"ד אינם מחויבי' לחקור אם ימצאו עדים מ"מ העדים עצמם מחויבי' להגיד לב"ד את אשר ראו יעיי' ר"פ שלוח הקן בעוף שהרג הנפש ועי' לשון רשב"ם פסחים קי"ג ע"ב ד"ה שם רע וכו' יע"ש אבל על הב"ד אין חיוב לחקור אחר עדים וקצת ראי' מדכתיב בעיר הנדחת כי תשמע בא' שעריך וגו' ודרשת וחקרת היטב והנה אמת נכון הדבר ומזה למדו חז"ל חקירות ודרישות דסהדי ולכאורה מנ"ל דהא פשטי' דקרא ששמעו קול הברה ונשים מוזרה בלבנה מצאו אנשי בליעל וגו' ועל זה ידרשו ויחקורו עד שימצאו עדים שיעידו אבל העדים עצמם לא בעו שבעה דרישות וחקירות אע"כ פשוט לחז"ל דכי תשמע היינו בעדים ודרשת וחקרת העדים אבל על קול בעלמא אין ב"ד נזקקין אע"ג דפשיטא דמצוה רבה עבדו לגדור גדרי פרצותיהן וכעין רב בקעה מצא וגדר בה גדר זה מילתא אחריתי ואינו מענין דין ב"ד והא דכתיב במולך ואם העלם יעלימו היינו אחר דאיכא עדים והם מתיראים מפני האיש ומשפחתו שכולם מכסים ע"ז נאמר העונש ההוא עי' רמב"ן על התורה שם אבל לחקור על עדים לאסור אשה על בעלה מנ"ל זה:
עוד נסתפק אם יבורר הדבר אם להסיר ידינו מפני שהבליעל מגזם להמיר הדת וכ' אפי' להט"ז בי"ד סימן של"ד דלמא לא קאמר אלא במה שכבר עבר עבירה שלא להענישו אבל בעבירה נמשכת והוא עובר לפנינו יום יום להיות עם סוטה דלמא פוגעין בו והביא ראי' מדילפי' פ' ואלו מגלחין מקראי דנחמי' דלייטינן ומלקינן ותלשינן שיער וק' פשיטא הא ב"ד מנדין ומשמתין ומכין ועונשין אע"כ אתי למילף מנחמי שבזמנו הי' חשש שיתחברו לכותיים וסנבליט החרום ואפ"ה עביד נחמי' עובדא בנפשייהו ולא חשש וע"כ היינו מטעם הנ"ל שהיתה עבירה נמשכת אלו דברי מעלתו:
והנה מסברא אנן נראה לחלק כלל אי יהיבנא לט"ז שלא לנדות העבריין שכבר עבר ה"ה המומר לעבירה שסופו לשוב ולהתחרט לא נדחה אבן אחריו להפילו לבור אשר לא יכול לקום עוד ולהיות מומר לכל התורה ואשר באי' לא ישובון ואך הראי' מש"ס דמ"ק קשה להולמו אי צריך ראי' לזה מנ"ל לש"ס מנחמי' אטו משום שהי' שם כותיים וסנבליט והי' מרשעי ישראל מתחתנים עמהם כל ישראל חשידי חלילה הלא בכל דור איכ' ע' אומות בעולם ויש גם רשעי ישראל אשר נטמעו בהם ומ"מ לא נחשדו אם יעשו בהם משפט כתוב ימירו חלילה אך אדם קל שאנו רואי' שקרוב לפול לא נדחה אבן אחריו ונחמי' מרט והכה אנשים שלא הי' נחשדים אלא על מה שנחשדו ואלו הי' לו חשש המרתם אפשר לא הכום ומרטום ומנ"ל להש"ס להוכיח מהכא אע"כ קושייתו מעיקרא ליתא דהקשה מה צורך למילף מנחמי' הא פשיטא דמנדין ומשמתין ומכין מכו' מרדות שאני אומר כל זה מנ"ל לחכמים והיכי רמיזא באורי' שיש לב"ד לארר ולקלל ולהכות אפי' הכאה א' לולי הני קראי ומהכא ילפי' והלכה למשה מסיני הוה ואתא נחמי' ואסמכי' אקרא ומה שיש לעיין מנ"ל הא דאמרי' רבנן בא' שרכב סוס בשבת והביאו לב"ד וסקלוהו שהשעה צריכ' לכך מנ"ל להמית דמנחמי' ליכא למילף הא ונ"ל דמבן סורר ומורה נפקא לן דנידון על שם סופו וימות זכאי ואל ימות חייב והענין בזה אלו הי' רוכב סוס דקילא לי' הרכיבת סוס בשבת או אפי' כל שבותים דרבנן לא הי' סוקלים אך השעה הי' צריכא שהי' פרוצים ושבת גופי' קיל להו ועשו מלאכות דאורייתא בשבת וזה האיש תחלת קלקולו בעדים והתראה הי' ברכיבת סוס וכיון דשבת קיל להו סופו לחלל שבת בחיובי סקילה ויסקל חייב ויען כי הולך למות טוב וזכות גדול הוא לו שימות זכאי ויזכה רבי' הנוסרים על ידו ולא יזידו עוד וחיי שעה איכא בינייהו שהרי סופו למות חייב וזהו ילפי רבנן מבן סורר ומורה ומ"מ לולי קראי דנחמי' לא הוה ילפי' נגידה ממיתה דלפעמים קשה נגידה ממיתה כדאית' פ' אלו נערו' ועוד דלא שייכי טעמי כנלע"ד בענין זה:
ומ"מ בעיקור הדין דשאילנא קדמיכון בהא דט"ז אם נמנע לייסרו העובדי' מחשש שיצא מן הדת זה לי קרוב לשלשים שנה כתבתי פסק על זה והעליתי לחלק בין היכא דאיכא למיחש לבניו הקטנים הנה הוא לוטה פה יעיין עליו בעינא פקיחא אולי ישר בעיניו [עיין ח"ס חלק יו"ד סי' שכ"ב]:
ומ"ש עוד רמכ"ת א' נשא עיניו באשת אחי אביו היא דודתו האמורה בתורה והולך הוא להשיג רשיון מהחסיד הקיר"ה לא יחת ולא יפחד כי לא ישיג ולא יחרוך רמי' צידו ויען כי הדבר צריך קצת לענין שלמעלה ג"כ אספרה כמו זה כמה שנים שעברו הי' בארץ איטלי' גבירה עשירה א' נישאית לא' שכופין להוציא לטובת האשה מחמת ממון ופטרה ואח"כ נשאה עיני' בכהן א' וכל חכמי איטלי' אסרו לישא גרושה והבליעל ההוא בטש שרגא מגוי לגוי ומשרי המלוכה לשרי המלוכה ומלומדיהם עד שבא הדבר לשרי גדולי' היושבי' ראשונה במלכות קונסיסטאריום בווין ונשאו ונתנו כל המלומדים וצדקו בעיניהם טענת הכהן באומרו כי הדעת נותן אשה גרושה מאישה היא בזיון לכהן המקודש לה' פלוני הוציאה מביתו והוא ישאנה אבל אשה שהיא גרשה את בעלה אין זה בזיון לכהן ומה שנמצא בש"ס ופוסקי' נגד זה הוא המצאת וחומרת חכמים שאין ראוי לשמוע להם בזה והוחלט פסק שמותר לו לישאנה אך יען שצריך הקיר"ה לחתום בחתימת ידו הגדולה וכשבא הדבר לפניו אמר אין ראוי לחתוך הדין בלי שאלת חכם אחד מחכמי הדת ההוא שאינו מהרבנים אולי ימצא תי' על קושי' זו וימן ה' אז בווין א' מחכמי הזמן החדשים המתפלספי' וכבר מת תהי' מיתתו כפרה על כל עונותיו ברם זכור אותו לטוב בדבר הזה וזאת היתה תשובתו כשנעיין בפשטות בקרא לא נמצא בדתינו שום אופן שיופרדו הזיווג זה מזה אלא באם הבעל אינו חפץ בה ולא תמצא היא חן בעיניו אבל בהיפוך שהיא אינו חפיצה בו אפי' מוכה שחין לא מצינו בשום מקרא שיהי' יכולת להתירה לעלמא רק היא המצאה מחכמי ישראל ועתה ממנ"פ אם האשה והכהן הזה סומכי' על חכמי ישראל הם אמרו גם זו אסורה לכהן ואם נניח הפסוק כפשוטו א"כ אינה מגורשת ועודנה אדוקה בבעלה הראשון וישרו דבריו בעיני הקיר"ה והשרים ולא נישאת לכהן ולא נתחללו:
ובהוכחי עם החכם ההוא אמרתי לו פן יהי' חכם בעיניו ע"כ אומר לו כי זה האיש שאשתו בוחלת בו ומאוס בעיני' הרי הוא עובר על עשה של ואהבת לריעך כמוך לצערה בצערא דגופא אפי' יהי' פרוש ממנה מ"מ מעגנה ומצערא ומה דעלך סני לחברא לא תעביד ואם הוא מוכה שחין אפי' שניהם רוצים לדור זע"ז מ"מ עוברי' על מצות עשה ונשמרתם מאוד לנפשותיכם ויען כי קיי"ל מ"ע ואינו עושה מכין אותו עד שתצא נפשו ע"כ מכין אותו לקיים מ"ע הנ"ל עד שיתרצה לגרש ושוב יעיין במה שהסביר הרמב"ם ספ"ג מגירושין נמצא זה מגרש מרצונו ובדין והשתא אם מרצונו לא מצאה חן ועובר על ואהבת לריעך יכול לשלחה מביתו בגירושי' כ"ש אם מרצונו לקיים מ"ע הנ"ל שיכול לשלחה בגט פטורי' וצדקו דברי רז"ל ואין עול ח"ו אלו דברי עמו וכשר הדבר לפניו:
יצאתי מענין לענין והארכתי יאריך שנותיו וירום כסאו וכבודו ויתן עליו הודו כנפשו היפה ונפש א"נ דש"ת. פ"ב יום ב' ג' אד"ש תקפ"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
ושארי דברי תורתו אשר אינם נצרכי' לפי שעה אקח מועד ברצות ה' לעיין בהם.