שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קנג

שלום וכ"ט למו"ח הגאון הגדול האמתי קדוש ישראל ופארו הדר הדור ונזרו נ"י ע"ה פ"ה מה' עקיבא נ"י אב"ד ור"מ דק"ק פוזנא יע"א ולביתו נאוה קודש ולכל אשר אתו שלום וברכה:

במאי דבדיק לן מוחה"ג נ"י בקידושין ס"ח ע"א בסופו במ"ש רש"י דטעמא דרע"ק כיון דגלי קרא ביבמה למידן מיני' שארי חייבי לאוין וצ"ע דע"כ הא דגלי קרא היינו לא תהי' אשת המת החוצה ויקשה לשמואל דיבמות צ"ב ע"ב מאי מספקא לי' וכן מאי משני ריש לקיש שם אמתני' אחר שיחלוץ דר"עק היא הא מ"מ מוכח דר"עק פירושו של לא תהי' לשון הויה ובהא לא פליגי רבנן עלי' אלא ר"עק יליף מיני' שארי חייבי לאווין ורבנן לא ילפי אבל בפירושא דקרא לא פליגי וא"כ מוכח דלכולי עלמא מיהת ביבמה לשוק לא תפסי קידושי' ועוד מה בקש רש"י כלל בזה הא טעמא דרע"ק מבואר בש"ס יבמות מ"ט ע"א מדסמיך לא יבוא ממזר ללא יגלה כנף אביו עכת"ד קדשו ולפע"ד אי ס"ד דר"ע יליף חייבי לאוין דלאו דשאר וגם חייבי עשה הכל מדרשא דיבמות מ"ט והיינו מייתורא דוי"ו ולא יגלה איך אמר בקידושין ס"ח הנ"ל שבקי' לקרא דדחוק ומוקי נפשי' בכהן אי דחוק את הקרא למיקם נפשי' בהכי די לן למימר דוי"ו מרבה חייבי לאוין דלאו דשאר וחייבי עשין תפסי קידושין מכי תהיין ונהי דדחוק ומוקי נפשי' בשני עממין (והוא אינו דחוק כל כך דהרי סמוך לפ' יפ"ת כפירש"י בשם ספרי שיפ"ת סופו לשנוא אותה וא"כ מיירי בשני עממין) אבל מנ"ל לדחוק לאוקמ' נמי בכהן מלבד דש"ס מעיד שהוא דחוק עוד מסמוכי' הנ"ל הוא מופרך דהרי כהן אסור ביפ"ת כמבוא' ברמב"ם פ"ח ממלכי' הל' ד' מסוגי' דפ"ק דקידושין וא"כ יותר ראוי' לומר דוי"ו דלא יגלה אינו מראה אלא חיוב לאוין אע"כ צ"ל דהא כל השקלא וטרי' דקידושי' ס"ח קאי לר"א ב"י אליבא דרב דלא תהי' הוי' משמע ולדידי' לר"עק יליף ח"ל דלאו דשאר מלא תהי' ואייתר וי"ו לחייבי עשה וע"כ שבקי' לקרא כי תהיין דדחוק ומוקי אנפשי' וכל זה לראב"י דס"ל בפשיטות כרב אך למאי דקיי"ל כשמואל דמספקא לי' ולהך צד דלא תהי' לא משמע הוי' ליתא לדראב"י ולכל הך שקלי' וטרי' וגם להך דרשא דכי תהיין וכו' א"כ ע"כ ר"עק מפיק חייבי לאוין וגם חייבי עשה הכל מוי"ו דולא יגלה ובהכי רהיטא שמעתא דיבמות מ"ט וממילא מיושב נמי הא דיבמות צ"ב ע"ב כנלע"ד. פ"ב יום ה' ט"ז מרחשון ק"פ לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:

תשובה

למאיר ובא קראתי קריאת חבה חיים ושלום וכ"ט לה"ה הרב המופלג בתורה ויראת ה' כבוד מו"ה מאיר נ"י דיינא רבא דק"ק טריעסט יע"א:

יקרתו הגיעני וע"ד הקושי' שהקשה לו למדן א' כתובה היא על ס' משנה לחם על כריתות והאריך עוד בזה בחי' כריתות שבסוף ס' מקור חיים והקו' היא דבכריתות ג' ע"א אמרינן הא אמר אביי הבא על הזכור ועל הבהמה אף לר' ישמעאל אינו חייב אלא א' וכו' משמע לר' אבוה לא ניחא ומהתימה במקומו בסנהדרין נ"ד ע"ב מסיק בין לר' אבוה בין לאביי לר"י לא מיחייב אלא ג' וא"כ א"ש הכא אליבא דכ"ע זה הוא הקו' ומהתימה בס' באר שבע כ' דלר' אבוה לא תיקשי דמתרץ לי' כר"א משמי' דרב תנא תנא ל"ג חטאות וכו' אלא דקשיא לי' דה"ל לש"ס למימר להדיא התינח לאביי ואלא לר' אבוה מא"ל אלו דבריו ולא הרגיש בקו' הנ"ל דלר' אבוה נמי לק"מ ותרי תמיהי מידכר דכירא אגב ראיתי בס' באר שבע הנ"ל דבר תימה שכ' דלר' עקיבא דאינו חייב אלא א' היינו בגוף א' שאותו זכר שבא עלי' אותו הביא עלי' אבל אי הביא אחר ה"ל גופי' מחולקי' ומודה ר"ע דחייב ב' ודברי' תמוהי' א"כ מ"ט לא מוקי מתני' דכריתות בגופי' מחולקי' ואליבא דר"ע ויש לומר משום דלמסקנא מיירי נמי בבא על בהמתו והביא בהמה עלי' ואי בגופי' מחולקי' ה"ל ס' ופשו לי' אבל מ"מ תימא דלא ראה מ"ש תוס' סנהדרי' נ"ד ע"ב ד"ה הנרבע וכו':

נחזור לקושיתינו שאנו עוסקי' בה הנה בסנהדרי' שם פירש"י ד"ה בין לר"א בין לאביי וכו' בסוף הדיבור מדאפקי' רחמנא בלשון שוכב לא מיחייב אלא א' כיון שאינו חלוקי' בלאוין עכ"ל וצ"ל אע"ג דמפרש להדיא בקרא דאפקי' לנשכב בלשון שוכב מ"מ לא דמי למ"ש תוס' חולין ק"ב ע"ב ד"ה אכל אמה"ח וכו' דמפרשי בשר שנטרפה וכו' וע"ש הכא לא דמי להתם וק"ל:

מ"מ אומר היינו משום דקרא לא מייתר חדא לגופי' איצטריך לאזהרת נשכב אבל לא לחלוק חטאות ועוד אפי' לגופי' לא מייתר דהא איצטריך הקישא להוא ובהמתו בכ"ג כמ"ש תוס' ד"ה ואפקי' וכו' אלא אין היקש למחצה ילפי' מיני' נמי אזהרת נשכב אבל א"א למילף מיני' חילוק חטאת וא"כ לר' אבוה דאית אזהרת לבהמה מלא יהי' קדש אי נברר דלא איצטריך קרא דשוכב ונשכב להקישא דכ"ג ואייתר לגמרי ממילא אמרי' דהוי מיותר ומפורש כמו בשר טריפה ומחלק לחטאות ורמז קצת לזה מצאתי ג"כ בס' מ"ו בנין שלמה על סנהדרי':

והנה לעיל ט"ו ע"ב שור סיני בכמה וכו' דתני רמי בר יחזקאל אם בהמה אם איש וכו' ותוס' ד"ה מי גמרינן וכו' דהכא אית לן למילף טפי וכו' יע"ש צ"ל באמת מאי קאמבעי' לי' הא כל דיני סקילה אתי' מהתם ולמה לא נילף גם כ"ג בבהמה וצ"ל דלמא גלי קרא למילף דורות משעה אבל לא שעה מדורות משו"ה קא מבעי' לי' ולפ"ז בתר דפשט לי' מברייתא דרמי בר יחזקאל דבסיני גופי' כתיב הקישא בהמה לאיש ממילא תו ילפי' כל חייבי מיתה בהמה לדורות משעה דהרי דיני סקילה אתי' מהתם ומ"מ לא ק' ל"ל קרא והרגת את האשה ואת הבהמה וקרא השור יסקל וגם בעליו דקראי לא מייתרי והקישא ממילא אתי' לי' אבל הקישא דשוכב נשכבה בודאי לא איצטריך תו לכ"ג דמשור סיני אתי' וע"ש ט"ו ע"א תוס' ד"ה אם אינו ענין ומ"ש מהרש"א שם והשתא לפ"ז למסקנא דאייתר קרא שוכב ונשכב ולא איצטריך להקישא דכ"ג אלא לאזהרת נשכב וגם להא לא איצטריך לר' אבוה דנפקא מלא יהי' קדש א"כ אייתר לחילוק לאוין ולר"א הבא על בהמתו ומביאה עלי' חייב ב' ואם בא גם על הזכר ומביאו עלי' חייב ד' וקשה לכאורה אש"ס סנהדרי' נ"ד ע"ב דקאמר בין לר' אבוה בין לאביי מחייב ג' הא לר' אבוה מחייב ד' וי"ל דלא פסיקא לי' דלמא לר' ישמעאל ס"ל כר"ש סנהדרין ס' ע"א דאיצטריך הך הקישא לכישוף שב"נ מצווה על הכישוף וא"נ כבן עזאי שם ס"ז ע"ב שמכשף בסקילה וכיון דלא אייתר הקישא שוב אין לחלק לאוין מהאי קרא וש"ס קאמר לכל הפחות חייב ג' אבל אפשר דאפילו ד' חייב דלענין היקישא דמכשף אין קפידא אי כתיב שוכב או נשכב וליכא למימר מדאפקי' רחמנא בלשון שוכב ואמנם דהקשה המקשן בפשיטות אי הכי ניתני נמי הבא על הבהמה וכו' ע"כ הא דפריך הכי בפשיטות משום דסתם מתני' דלא כר"ש ודלא כבן עזאי ואייתר קרא דשוכב ונשכב וחייב ד' וע"כ לא הו"מ לאשנוי אלא לאביי אמנם לר' אבוה צ"ל כר"א משמי' דרב תנא לג' כריתות וכו' כנלע"ד נכון בעזה"י:

ועל השני' דברי רמב"ם רפ"ק מהל' תמורה שכ' דאע"ג דלאו שאין בו מעשה לוקין מפי השמועה למדו ותמה כ"מ שהוא נגד ש"ס רפ"ק דתמורה דלא תיתני מימר דבדיבורי' עביד מעשה וכ' מעכ"ת בפשיט הוא דרמב"ם קאי אסוף דבריו שם שכ' הממיר בקרבנות ציבור אינו קדוש ומ"מ לוקה הרי בדיבורו לא עביד מעשה ומ"מ לוקה וע"כ מפי השמועה והא דאר"י לא תיתני מימר היינו בסתם משמע כל מימר הוי לאו שאין בו מעשה הא לא תיתני שהרי סתם מימר בדיבורו עביד מעשה ובזה ניחא לי' נמי ישוב קו' תוס' תמורה ג' ע"א ד"ה והרי מימר דלאו שאין בו מעשה ולוקין הק' תוס' הרי בדיבורו עביד מעשה ולהנ"ל א"ש האיכא מימר בקרבנות ציבור דלא עביד מעשה ולוקה ושפיר פריך הש"ס אלו דברי מעכ"ת ודפח"ח אלא שתמה איך נעלם דבר זה מתוס' וה"ה וכ"מ ותי"ט:

אהו' ידידי יעיין במשנה למלך פ"ג ממלוה ולוה הל' וי"ו ס"ל בדעת ה"ה וסייעתו דכללא הוא כל לאו שעיקרו ע"י מעשה אפי' אירע שעבר בלא מעשה מ"מ לוקה דלאו הזה הוא מהלוקין וא"כ אם נניח דמימר הוי מעשה ע"י דיבורו ועיקרו כך א"כ אי אפי' אירע שהמיר בשל ציבור שאין בו מעשה מ"מ לוקה ושפיר נתקשו הגאונים הנ"ל אך צדקו דברי מעלתו לשיטת החולקין דמייתי מ"ל דס"ל בהיפוך דלאו שעיקרו שלא ע"י מעשה אפי' אירע שנעשה ע"י מעשה לא לקי ולאותה שיטה י"ל הא אם עיקרו ע"י מעשה נהי דלוקין כשעושה המעשה מ"מ כשאינו עושה מעשה לא לקי ולזה צדקו דברי מעלתו אך תוס' שהקשו קו' הנ"ל וה"ה וכ"מ ותי"ט לא ס"ל הכי ותל"מ:

וע"ד מורה א מערי איטלי' שהורה להעמיד מים שלנו בחדר סגור וקיר א' מהחדר הוא כותל לתנור שאפו בו מצות וחיממוהו ב' ג' פעמים ביום ועמדו שם המים מערב עד בוקר ולפעמים עד הצהרים ולשין בו קמח למצות ואמר אותו המורה שניסה באצבעו שהמים קרים וגם החלונות שבאותו חדר נקפאי' ונקרשי' מהקור שבחוץ:

אומר אני אלו חש לקמחי' לא הי' מורה ללוש קמחי' באותן המים ונסיונות בהכנסת היד ומצטננת במים אינה ראי' ללישה כמבואר בש"ס ערוך ס"פ כל שעה שצריכה ב' כלי' א' שמקטפת בו וא' שמצננת ידים ופי' הר"ן שאותן המים שמצננת בהם ידי' לא תלוש בהם שהמים חמין ומחמיצין העיסה וכן פסק רמב"ם ובש"ע סי' תנ"ט סעי' ג' הרי שהיד מצננת והעיסה מתחמם ומתחמץ ועינינו רואות שכל המים הנשארי' מהבאר צנים הם מאוד לפעמים עד להקפיא ככפור ומ"מ אמרו חז"ל אשה לא תלוש אלא במים שלנו מפני שהמעיינות חמין לכל מר ומר כפירושו ומדוע לא ניסה זה בהכנסת יד אלא ע"כ אין המובחן הזה אבן בוחן כי חמימות המים באמצעיותם וגידי המים מתחממים ונכנס לתוך הקמח ואין זה נרגש בעליון המים ובחיצוניים ודבר ידוע הוא שחמימות חדר שתנור חם כותלו נכנס לתוכו הוא חם יותר הרבה ממרתף המוזכר בסי' תנ"ה ומה שקפאו החלונות הוא מטעם שמחמת הבל הבית מזיעים החלונות והקור נכנס מחוץ ומקריש ומקפיא הזיעה ההיא ומשום כן בחדר שאין מחמין בו לא במהרה יקפיאו החלונות כי אין שם הבל שיזיעו ואותו ההבל שנכנס לתוך המים העומדים שם מחמץ העיסה והנה אמרו הפשרת השלגי' לעולם רותחי' ועיין מג"א סי' תנ"ה סק"ה ועינינו רואות שהיד מתקרר בהם ע"כ חלילה לעמוד על דעתו והוראתו ויכוף דעתו לדעת מעלתו ותורתו ברוך יאמר לעומתו ויזכה לחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו וביתו הכ"ד א"נ. פ"ב יום ה' כ"ג אדר ראשון תקפ"ט לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ: