שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן קלז

אלף שלומים מגבהי מרומים לי"נ הרב המופלג המאה"ג מעוז ומגדול חרוץ ושנון כש"ת מהו' אברהם נ"י אב"ד דק"ק קמאהרן יע"א:

יום אתמול לקחתי מועד לעיין בדבריו הנעימי' ולהשיב היום על שאלתו שאלת חכם כמותו י"ב כיד ה' הטובה עלי בשגם ראיתי דבריו כי נעמו ושאלתו חצי תשובה הוא מסכים ואני מסכי' להתיר איתתא דא אשת ר' בנימין מסבלי עיגון קמא קמא דמטא לידי פלפלת כל שהוא אמרתי אעלה עם הספר וה' יעזרני שלא אכשול בדבר הלכה ח"ו וחפץ ה' בידינו יצליח. - ואעתיק לשונו דפר"מ בשאלתו: -

שאלה.

האשה העלובה והעזובה רכה בשנים בוכה על בעל נעוריה שנשאי' לו לפני ד' חדשים כ' בנימין מפה שנאבד ולא בא לביתו מחנו' שלו ולמחרתו יצא הקול שנטבע במים יש נכרי א' שכינו מן החנו' שלו אמר שבא אצלו בלילה ערום רק בכתונו' ומכנסיי' התחתוני' ואמר לו שילך עמו לרחוץ בנהר דונאיי ובאמת כל בגדי' שהי' לבוש בו ביום מצאו בחנות סגור גם המעות הניח בתיבה ובחנות וזה קרוב לחמשים יום אחר שנאבד הלך הנעלה ר' שמעון נימא מפה אצל הנהר וראה שהספני' מצאו אדם במים ועד שהי' הספני' משתדלי' להוציא את הנמצא ושלח לרחוב היהודי' אחר יהודי' אחרים בחשבו פן יהי' הנמצא יהודי ור"ש הנ"ל הוא גבאי דח"ק והתאספו שם יחד יהודי' וערלי' קטנים וגדולים וכאשר הוציאו אותו מן המים לאלתר וכולם שהי' שם באותו מעמד הכירוהו בטביעת עין בצורתו וענו ואמרו כולם כאחד זהו בנימן הנאבד כי הי' כל גופו וצורתו קיים אך תואר ומראה פנים לא הי' כמקדם ונשתנה:

גם הכירוהו היטב בסימן שבגופו שהיתה חוטמו עמוקה הרבה גם עוד זאת תיכף ומיד כשנאבד באתה האשה אלי ואמרה שיש לו סימן בגופו שהי' לו שומא באצבע אגודל שקורין דוימע על חולי' העליונה שבאצבע באמציעתו על כף הבשר וכן העידו לפני ר"ש הנ"ל ועוד כמה מהקברני' שמנאו כן כאשר אמרה האשה בצמצום מקום:

גם מצאו שלבש באצבעו טבעת של כסף שהכירה אשתו שהי' לו למשכן מנכרית בעל מלחמה והנה הכתונת והמכנסיי' לא הי' עלי' כי נרקבו אך השפה העליונה של הכתונ' והמכנסיי' שקורן האל"ס בזעט"ץ הי' עדיין עלי' אמנם השטיפעל עם געלבע קאפפען אשר בו הי' לבוש באותו היום שנאבד ומצאוהו עדיין לבושו והכירו כולם שהי' של בנימין הנ"ל גם האומן הנכרי הכירם שהם שלו שעשאוהו לפני בנימין הנ"ל: ע"כ לשון השאלתו דפר"מ אות באות:

והנה היתר זאת העגונה יהי' בנוי' על ג' יסודו' על ט"ע ועל סימני גוף ועל סי' כלי' הנה סימני' כלים הוא לפע"ד יסוד רעוע מכל וכל לא מבעי' חגורות המכנסיי' ובי' הצואר של כתונ' שלא נראה בהם שום סימן ולא שום ט"ע וגם לדעתי א"א שיהי' בהם שום סי' או ט"ע שכבר נרקבו ובלו במים ולא נשאר בכל המלבוש כ"א הרצועה ההיא וגם הבתי שוקיי' של עור השטיפעל א"א שיהי' לאדם בהם סי' מובהק או ט"ע ואולי האומן שעשה אותם והנה הוא נכרי הפסול להעיד ואלא אפי' הטבעת של כסף אשר אפשר שיהי' בו סי' מובהק או ט"ע ולא ישתנה ע"י המים ומעלתו כ' שגם לשאלה ליכא למיחש כיון שהוא משכון מגוי ואין לו רשות להשאילו או להפקידו ביד אחר כמבואר בתשו' צמח צדק וגם הא טבעת לא מושלי אינשי:

הנה הטבעת לא מושלי אינשי אמרי בש"ס משום דמזייפו ופירש"י בב"מ כ"ז ע"ב שהי' לכל איש חותם ניכר בטבעתו וכשהי' שולח דבר סתום חותמו בטבעתו וכו' ולזה הטעם אפי' הי' הכא טבעת שיש עלי' חותם מ"מ איכא למיחש לשאלה כי שאין זה חותמו וצורתו רק ממושכן מאיש אחר והוא לא יחתום אגרותו וחפציו בחותם הממושכן הזה ושפיר איכא למיחש לשאלה.

אמנם ביבמות ק"כ ע"ב פירש"י דמזייף להראו' לאשתו סימן בחותם וצורה ויטול ממנה כל אשר ישאל עכ"ל וזה שייך נמי בטבעת הממושכן כמובן וק"ל ולא ניחוש לשאלה ובפרט לפי טעם הנ"ל נמי שאינו רשאי למסור משכונו ביד אחר אבל אם נבוא לידי מדה זו הנה א"כ עביד איסורא במה שהי' משמש במשכונו של נכרי להתקשט בו לדעת מהרי"ל דמייתי מג"א רס"י תע"ב ומ"ש מג"א שם דפעם א' בשנה אינה מקפיד הגוי כבר השיג בחק יעקב דמהרי"ל לא השתמש בהם רק העמידם על השולחן לשמוח בראייתם ובחידושי אמרתי שגם זה לא עשה אלא בליל פסח זכר וישאילום וינצלו והאמנם לדינא כבר נהגו העם כדעת הט"ז וש"ך ופר"ח בי"ד סי' ק"כ וכן הסכים שם חק יעקב לדינא להתיר תשמיש משכונות של גוי ובכל זאת נ"ל הכא שאין שום סימן מהטבעת דלמא האי גברא ערק לעלמא ובשעת בריחתו החזי' המשכונו לגוי בעל חובו ונגשו לפרוע לו ופרע לו ומיד הגוי הי' הטבעת הזה במשכנתא או בפקדון ביד הישראל הזה השני הנמצא באופן שעל סימני הכלי' אין לבנות שום בנין:

ונבוא לדון על ט"ע שהכירו כולם כאחד מיד ולאלתר תמונת צורתו וגופו אלא שיש לדון בזה א' על אריכו' זמן שנשתהה במים ב' על שינוי תמונתו ומראה פנים קצת ג' איכא למיחש שיאמרו בדדמי:

ביבמות קכ"א מספקא לש"ס אי ריב"ב לקולא פליג ובעי למיפשט מהני עובדא דההוא גברא דטבע בכרמי וכו' וההיא גברא דטבע בדגלת וכו' יע"ש ודחי שאני מיא דצמתי ומזה פסק הרמב"ם דמי' אינם משתנים פרצוף פנים אלא לזמן מרובה ובירושלמי איתא עובדא מההיא דטבע בירדן והעלוהו אחר י"ז ימי' והתירו אשתו וכן פסקו כל הפוסקי' אך הרי"ף כ' ד' או ה' ימי' ושפט הרשב"א שדעת הרי"ף דוקא ד' או ה' ימים ולא יותר דאין לנו אלא המפורש בש"ס אלא שהקשו עלי' מהירושלמי הנ"ל והב"ח כ' מדכ' הרי"ף ד' או ה' ימים וק' השתא ה' ד' מיבעי' אע"כ הכי קאמר ד' וה' ואעפ"י טובא נמי וכדעת כל הפוסקים ועיי' מס' שבת ס' ע"ב תוס' ד"ה השתא וכו' ועיי' ט"ז א"ח סי' תרמ"ח ס"ק י"ד:

והנה יש לעיין מאי מייתי הש"ס מהני עובדא דריב"ב לקולא פליג לדעת תוס' ור"ת דבנמצא מת תלינן מן הסתם דהשתא מת והוא תוך ג' ימים ומתני' דאין מעידין אלא עד ג' ימי' מיירי שמונח לפנינו ג' ימים על פני השדה ואח"כ באו עדי' להכירו אבל כל שהוא ספק תולין להקל א"כ ה"נ מהאי שרינן לאתתא משום דמספיקא תלינן דהשתא טבע זה הגוף והשתא העלינו אותו והנה הוא פלוני בעל האשה הזאת ועוד אפי' להרשב"א דס"ל ספיקא להחמיר וכל שלא נודע לנו בברור שהוא בתוך מים למיתת זה הגוף תולין להחמיר שכבר עברו ג' ימי' ואוסרי' מ"מ הא הכא ע"כ מיירי שהטביעה דהאי גברא ידוע לנו כמ"ש הרב ב"ש סי' י"ז סקפ"ז ומ"ש שם שראה העד הטביעה עי' רמב"ן ר"פ האשה שלום וצ"ל דהאי דטבע משמע שהטביעה ידוע לנו וכן משמע לשון ואסקוהו משמע אותו הידוע והנה כיון שטבע בפנינו במים שאין להם סוף כבר הותרה אשתו מן התורה ולא נשאר אלא ספיקא דרבנן ובזה יודה רשב"א דמספיקא תלינן שהוא בתוך ג' ימים תדע לך שכן הוא דאלת"ה א"כ תקשה למסקנא לסברת הרשב"א בהרי"ף דעד ה' ימי' דוקא א"כ כל משאל"ס ניחוש זה אזיל לעלמא וזה הנמצא אחר הוא שנטבע יותר מחמשה ימים ונשתנה צורתו לזה דאזיל לעלמא אע"כ כיון שראינו הטביע' במשאל"ס וליכא תו אלא אי' דרבנן מודה רשב"א דתלינן להקל וכן הדעת נוטה לכל מעיין בלשון הרשב"א בחידושי שלהי יבמות א"כ קשי' טובא איך בעי למיפשט דריב"ב לקולא פליג הא ריב"ב אמתני' קאי דמיירי שהמת מונח לפנינו איזה ימי' ואין ראי' מהני דטבעי בכרמי ודגלת ואולי מזה ראי' להרז"ה ר"פ האשה שלום דמוקי הני עובדא בדלא ידע שום אדם מהטביעה באופן דלא שייך בדדמי לא גבי העד ולא גבי האשה כד דייקת ודלא כהרמב"ן שם אבל למאי דקי"ל דלא כהרז"ה קשי' כנ"ל:

תו קשי' לי מ"ט לא מייתי ש"ס דילן הך עובדא דמייתי בירושלמי שטבע בירדן והעלוהו אחר י"ז ימים דהוה רבותא טפי מתלת יומי וחמשי יומי ועוד דלכאורה יש לפקפק ולומר דבטבע במים שאין להם סוף אפשר שיכול לחיות במים יום או יומים דע"כ לא פליגי ר' יוסי אר"מ אלא במים שיש להם סוף שאנו רואי' כל סביביו ולא ראינו שהוציא ראשו וס"ל לר"מ אפ"ה יכול לחיות תחת המים ב' וג' ימים ואהא פליג ר' יוסי דתחת המים לא יכול לחיות אבל במים שאל"ס שאינו יכול לראות כל סביביו וכשם שאנו חוששי' חששא רחוקה שיצא במקום רחוק ממנו דזה הוא חששא רחוקה דאלו הי' קיי' הי' בא ה"נ יותר נוכל לומר שהובילוהו המים רחוק ממראה עינינו ושם הוציא ראשו לפרקי' מן המים ואנחנו לא ראינו זה דעי"ז יכול הוא לחיות במים יום ויומים ואח"כ מת ועתה שנמצא אדם במים הדומה לזה שנפל לפני ה' ימים נתלה לומר שזה הוא ונתקיים בחיים ב' ימים ואח"כ מת נמצא שעתה הוא בתוך ג' ימי' למיתתו ותולין לקולא בזה ולעולם דלא כריב"ב אבל אי הוה מייתא מעובדא דהירושלמי ששהה י"ז יום בזה בודאי לא הוה שייך לומר שנתקי' בחיי' ט"ו ימים וא"כ ה"ל לאתוי' הך עובדא דירושלמי:

מיהו לזה י"ל דעובדא דירושלמי מיירי שנטבע בירדן והעלוהו באותו מקום שנטבע א"כ י"ל משו"ה תלינן להקל שנצרף לזה כאן נמצא וכאן הי' וסברת זהו שאבד זהו שנמצא עיי' פסחי' יו"ד ע"א גבי קבר שאבד הוא קבר שנמצא אבל הני עובדא מיירי שטבע בכרמי ונמצא במקום אחר אבי הדי' וכן גברא שנטבע בדגלת ונמצא בגשרא דשבסתנא ולא נמצא במקום שנאבד ואפ"ה אזלי' להקל מזה שפיר בעי למיפשט דריב"ב לקולא פליג כן אפשר לומר:

אבל אינך קושייתי לא נתיישבה ע"כ לפע"ד בטח דהני עובדי לא מיירי שמצאוהו ג' ימים וה' ימים אחר הטבילה בכרמי ודגלת אלא אסקוהו אבי הדי' בתר תלתא יומי שהי' מונח במים לפנינו אבי הדי' סמך לאותו מקום וכן אחר שהי' מונח סמוך לגשרא דשבסתנא ה' ימי' הוציאוהו משם והכירוהו ואפשר שבכיוון לא הוציאוהו מהמים עד שבאו אותן שהכירוהו ויכולי' להעיד עלי' ובזה יש ליישב קצת לשון הש"ס ואסקוהו אגשרא דשביסתנא ואינסבא רבא לדביתהו ע"י שושבינא בתר ה' יומי דמשמע דחמשה ימים אאסקוה קאי וזה א"א דא"כ שהה ביבשה ורש"י הרגיש בזה ולהנ"ל ניחא קצת דנהי דאאסקוהו לא קאי מ"מ אטביעה נמי לא קאי אלא שהי' מונח במים ה' יומי סמוך להאי גשרא הכירוהו השושבי' ואנסבא רבא לדביתהי והשתא מעובדא דירדן שבירושלמי לא הו"מ הש"ס לאתויי משום דהתם לא הוזכר מקום אחר אלא מקום הטביעה בירדן ומצאוהו אחר י"ז ימים מהטביעה ומזה לא מוכח דריב"ב לקולא פליג די"ל כמו שהקשיתי לעיל דממ"נ אם זה האיש שטבע נשאר במים ולא עלה הרי הוא כבר י"ז ומת הוא בלי ספק ואם עלה במקום א"כ נאמר שזה שנמצא נטבע לתוך ג' ימי' למציאותו ומעידין על ט"ע שזה הוא בעלה של פלוני' אבל בהני עובדא דש"ס דהי' מונחי' במים לפנינו ג' ימים או ה' ואפ"ה סמכו על ט"ע ש"מ שריב"ב לקולא פליג וק"ל:

ולפ"ז הרווחנו לומר דאפי' לפי הבנת הרשב"א בהרי"ף ד' או ה' ימים דוקא קאמר דאין לנו אלא במה שנמצא בהדי' בש"ס מ"מ הרי"ף לא אמרו אלא בנשתהה במים לפנינו אז לא סמכי' על הכרה טפי מחמשה ימים אבל אם נמצא במים לא מיבעי לר"ת דתלי' להקל לומר דהשתא הא דאטבע אלא אפי' להרשב"א דביבשה לא תלי' שהוא בתוך ג"י מ"מ במים תלינן להקל לא מיבעי' אם ראינו הטביעה אפי' לפני מאה יום עכשיו נמצא א' ונדמה להטובע דתלינן להקל כיון דאשתו כבר יצאה מחזקת א"א דאורי' תלינן שוב להקל שהוא בתוך ה' ימים ובהכי איירי עובדא דירושלמי להרי"ף שהתירה לאחר י"ז יום ומיושב ק' רשב"א וה"ה ונימוקי יוסף על הרשב"א מהירושלמי הנ"ל אלא אפי' לא ראינו נפל למים כלל כנדון דידן שהבעל נאבד ואשה בחזקת א"א דאורי' קיימת מ"מ י"ל דקרוב לודאי צדקו דברי הב"ח בכוונת הרי"ף ד' וה' אפי' טובא נמי אלא שראיתי הגאון בעצי ארזים מפיק זקוקין דנורא מפומי' ממלל רברבין למימר דהרי"ף ס"ל דהאיבעי' לא אפשטא אי ריב"ב לקולא פליג וה"כ עובדי דכרמי ודגלת כריב"ב אזלא וא"כ מים לא מצמתי ורק דהמקום גורם וא"כ בודאי ה' ימים דוקא וא"כ נימא נמי לפי מה שהוא אדם שומן או כחוש או נימא אין הלכה כריב"ב ורק מיא צמתי ואז אין חלוק ואפי' לזמן מרובה ופסק הרי"ף לחומרא דבשארי מקומות אין חלוק ואין מעידי' אלא ג' ימי' דלא כריב"ב ובמי' נמי אין מעידי' אלא עד חמשה כמעשה שהי' אליבא דריב"ב ואם שהה יותר מתירי' מספק אולי הלכה כריב"ב והיינו נמי דקאמר ד' או ה' ימים ד' בשומן וה' בכחוש אלו דברי הגאון זצ"ל ודפח"ח נמצא לפ"ז אי מספקא לן אי הוא בתוך ה' ימים או אחר ה' ימים ה"ל ס"ס אולי הוא בתוך חמשה ימים ואת"ל לאחר ה' ימים אולי הלכה כרבנן דמיא צמתי אפי' לזמן מרובה וכבר ידוע שיטת הפוסקי' לצרף ספיקא דדינא לס"ס ומכ"ש דאיכא נמי ספיקא אולי הרי"ף גופי' נתכוון לומר ד' וה' אפי' טובא וכהב"ח ומכ"ש שהרמב"ם ורוב ככל הפוסקים הכי ס"ל א"כ י"ל אפי' בנדון דידן מהני ט"ע מה שהכירו שהוא ר' בנימין חמשי' יום אחר שנאבד ונעלם מן העין:

ונבוא אל החששא השני דאעפ"י שהכירו בט"ע בצורתו וגופו מ"מ תואר פנים נשתנה וזה לשון שלטי הגבורים שסביב הרי"ף ואם הי' במי' מעידן עלי' אפי' לאחר ה' ימים כל זמן שצורת פנים קיימת עכ"ל משמע שאם אינה קיימת לא כ"כ הב"ח הובא בח"מ ס"ק מ"ח ובב"ש ס"ק ע"ט כ"ז שלא נמצא שינוי בגופו ובצורתו אבל נלע"ד בזה שאלת חכם חצי תשובה כי מעלתו דקדק בדבריו כשכ' שהכירוהו כ' שהכירוהו בצורתו וכשכ' שהי' קצת שינוי לא כ' בצורתו אלא בתוארו כי תוארו היינו סומק וחיוור ועור פניו וצורתו היינו בנין פני' בגוף מי שחוטמו כך ופדחתו עגול ולחייו כך כך וצוייר מכולם צורה כך וכך וזה לא ישתנה אם לא ע"י דאתפח או יתחיל לרקוב וכדומה והיינו שינוי צורה אבל שינוי תואר אינו בכלל זה ויפה כ' פר"מ פשיטא שכל אדם מת נשתנה תוארו וכי המי' מחזירי' נשמות לפגרי' מתים וזה לשון ריב"ש סי' שע"ח והרי כיון שטבע ועמד במים עד שמת שם מחמת המים הרי באו מים במעיו לצבות בטן ואור פני' יפילון ומשתנית צורתו אע"ג דמיא מצמת צמיתי כשעלה מן הים ושהה ביבשה מעט חוזר לסורו ותגלה רעתו עכ"ל נראה מבואר דהמי' מפילין אור פני' רק שצמתי שלא תשתנה צורתו לצורה אחרת אבל בודאי א"א שיתנו לו המי' תואר פני' אשר הם בעצמם שללוהו ממנו וא"כ אין כאן ריעותא ולא עלה על דעתי ומ"מ לרווחא דמלתא אומר דאפי' נאמר שיהי' זה ריעותא היינו אם הוא אחר ג' ימי' שאז ביבשה כה"ג אפי' בלא שינוי צורה אין מעידין דחזקה שנשתנה וא"כ במים נהי דמסתמא אמרי' דלא נשתנה מ"מ כי חזינן שום שינוי שוב אין מעידי' אבל בתוך ג' דאפי' ביבשה מעידי' אפי' נפלו אור פני' דהרי אין ספק שכל ההרוגי' יפילו אור פניהם ואפ"ה מעידי' עליהם תוך ג' וא"כ מכש"כ שבתוך ג' מעידי' אפי' נשתנה תואר פני' קצת וא"כ אם מצאוהו במים ולא ידעו אי תוך ג' או אח"כ לר"ת תלינן להקל ונהגו מורי הוראו' כר"ת כמו שהעיד מהרח"ש ונראה אפי' הרשב"א לא פליג אלא ביבשה אבל במים מודים ומטעם שאבאר ובודאי יש לעיין אסברת הרשב"א מ"ט לא נימא כל הדברים כשעת מציאת' וכן נמצא וכן הי' מעולם ולא נשתנה וצ"ל כיון דעשוי' להשתנו' אין כאן חזקה אבל במים שאין עשוי' להשתנו' אדרבא מים צמתי א"כ י"ל צורה זו כמו שנמצאת כן היתה מעולם ולא נשתנה לצורה אחרת ומסתמא הוא בתוך ג' ימים והאמת אינו אלא לרוחא דמלתא כי עיקור נ"ל דבשינוי' תואר פני' ליכא קפידא כלל:

ונבוא אל השלישי' למיחש דאמרה בדדמי הנה הכא לא ראו ולא ידעו משום טביעה וגם בשני עדי' לא שייך בדדמי וכמ"ש ב"ש סקפ"ז ונראה אפי' להרי"ף דחייש בשני עדי' לדדמי ובעי שיאמרו וקברתי' ער"פ האשה שלום מ"מ היינו נראה שני עדים או אפילו טובא שבאו להעיד אבל שכל רואיו יכירו כי זה הוא ואין א' מאלו שאינו מכיר כמו שבא בשאלה שכל היהודי' והערלי' שעמדו שם הכירוהו מיד בט"ע שזה הוא בנימין בזה לא שייך בדדמי וסברא זו משמע לי מהש"ס יבמות פ"ח ע"א ובתוס' ד"ה אתא גברא וכו' ובזה מיושב סתירת תוס' למ"ש בכתובות כ"ב ע"א ד"ה תרי וכו' וזה תימא איך יתברר הדבר מעולם וכו' שנראה דבריהם סותרי' ולהנ"ל ניחא דודאי מלתא דתלי' בהגדת עדי' אמרי' תרי כמאה אבל מלתא דתלי' בהיכר ט"ע שפיר אמרי אי אתא גברא וקאי וכ"ע מכירי' אותו לא נימא דטעו בדמיון אלא השני' שאמרו מת טעו בדמיון אבל מה שניכר לכל לא שייך טעות בדמיון ומכש"כ הכא דאיכא נמי סימני' אמצעי עכ"פ כאשר יבואר לקמן אי"ה ומבואר בב"ש סקפ"ז דבדאיכא סי' אמצעי בהדי ט"ע תו ליכא למיחש בדדמי ובחי' ביארתי טעם לזה דאע"ג דבסי' אמצעי לא סמכי' מה"ת אי סי' לאו דאורייתא ואט"ע ליכא למסמך דלמא טועה בדמיון א"כ ליכא מידי למסמך ואמאי מעידי' ואמרתי עפ"י מ"ש תוס' ר"פ האשה שלום דאי עד אחד במלחמ' מהימן משום דלא משקרי אינשא במלתא דעבידא לאגלויי א"כ גם בדדמי לא יאמר וידקדק בעדותו היטב שלא יתפס ע"ש בתוס' וי"ל להחולקי' וחיישי' לבדדמי אע"ג דלא משקרי אינשי מ"מ לא ידקדק ולכשיהי' עבידא לגלוי' יסבור להנצל שטעה בדמיוו וכ"ז אי ליכא אלא ט"ע אבל כי מעיד נמי על סי' אפי' רק אמצעי אע"ג דלדינא לא סמכי' אסימני' אמצעי' מ"מ העד חייש שאם יאמר שהכירו בט"ע איש שהי' לו סי' אמצעי' כאלו ואח"כ יבוא ברגלי' יותפס כשקרן כי העולם לא יאמינו שהזדמנו יחד מי שהי' לו סי' כאלו ונדמה לו בפרצוף פני' כזה נמצא עיקור ההיתר שלנו הוא על ט"ע ולא נצרכה הסי' אלא להאמנת העד שהי' לו ט"ע ולא ישקר לומר בדדמי בני דיוק היטב ויש לסברא זו פני' בדברי הלח"מ פי"ג מגירושי' ובזה ישבתי ק' ה"ה שם על שיטת הרי"ף אלא שאין רצוני להאריך מה שאינו נוגע לדינא וא"כ הכא כיון דאיכא נמי סי' אפי' לא יהי' אלא אמצעי' יצרפו לט"ע להאמין העדי' וליכא למיחש בדדמי:

והנה הסימני' המה חוטמו עמוקה הרבה ושומא בכף הבשר שבחולי' עליונה של אגודל הנה בכתבי מהרא"י סי' רכ"ד מבואר דעמוקה כעין חרום דמומי הכהני' הוה סי' מובהק ואמנם הכא בהעדאת העדים ואמירת סי' האשה לא הוזכר עמוקה הרבה ואמנם בשקלא וטרי' דפר"מ הזכיר שהי' עמוקה הרבה ואם הוא השמטה מדברי השאלה ונאמר דגם העדים הזכירו שהי' עמוקה הרבה הרי מה שבקשנו ואם אולי העדים לא הזכירו אלא חוטמו עמוקה סתם ופר"מ הכיר האיש בחיים שהי' חוטמו עמוקה הרבה כעין חרום דקרא א"כ איכא למיחש שאינו זה שהרי העדים לא הזכירו זה החידוש שהי' חרום וא"כ אדרבא מיגרע גרע איפשר ע"י שמצאו אדם א' שחוטמו עמוקה נדמה להם שהוא זה ולא נתנו לבם להבחין בין הרבה למעט אלא שראיתי בלשון האשה שאמרה סימני בעלה ג"כ לא הזכירה אלא זה הלשון חוטמו עמוקה ולא הזכירה עמוקה הרבה נמצא העדאת העדי' והאשה מכווני' יחד ומי יש לו היכר בבעלה טפי מהאשה וגם ראיתי שפר"מ אע"פ שכ' שהי' עמוקה הרבה מ"מ מסתפק אם הגיע לשיעור חרום דקרא ודקדקתי בלשון מהרי"א אחר שכ' דכעין חרום הוה סי' מובהק כ' על נידן דידי' וז"ל אך דקדקתי בדברי העד שהעיד שהיתה קצת עמוקה וזה מצוי' בכמה ב"א עכ"ל א"כ משמע אלו העיד סתם עמוקה בלי תיבת קצת הי' מפורש דברי' שהי' כעין חרום ממש או אפשר לומר נהי דלסי' מובהק לא דיינינן לי' מ"מ לסי' גרוע נמי לא דחוטם עמוקה אינו שכיח בכמה ב"א וסי' אמצעי מיהא הוי וג' דינים יש אם מעיד שהי' חרום ה"ל סי' מובהק ואם מפורש קצת עמוק היה סי' גרוע דמהרי"א שם מיירי מסי' גרוע כמ"ש בשו"ת מ"ב סי' ס"ג ע"ש ואם אמר סתם ה"ל סי' אמצעי וא"כ הוה הכא עכ"פ סי' אמצעי וזה נ"ל בלי ספק:

הסי' השני שומא בצמצום מקום שהמציא מהרד"ך ז"ל וכ' הב"ש שמהרשד"ם חלק עליו וגם מ"ב סי' ס"ג ספר מהרשד"ם אינו אתי עמי ואבל המ"ב לא חלק עליו אלא בשומא לבד והדין עמו כיון דלמ"ד שומא אינו סי' מובהק הטעם הוא משום שמצוי בבן גילו מי שנולד במזל שלו יש לו ג"כ אותה השומא א"כ אותו בן גילו יהי' לו השומא באותה מקו' ממש ומה יועיל לזה צמצום מקום להוציא מספק בן גילו אבל בשארי סי' אמצעי' מודה לו ובאריכות דברים כייל כללא כל שהסי' בעצמו טוב סגי בסיי' מקום מבלי שידע אם הוא בימין או בשמאל אך אם הסימן בעצמו אינו טוב צריך לסיים המקום והצד ונ"ל ראי' מש"ס גיטין כ"ז ע"ב ודוקא נקב בצד אות פלוני אבל נקב סתם לא מספקא לי' סימני' אי דאורי' או דרבנן משמע מזה דנקב סתם הוא סי' אמצעי עכ"פ דמהני למ"ד סי' דאורי' ומשו"ה למ"ד סי' דרבנן סגי בשסיים האות פלוני ולא צד פלוני שבאות פלוני ודי לנו לאסוקי דרגא דבסי' הפחו' מסי' אמצעי כגון צלקת בעי' עכ"פ ייחוד הצד ימין או שמאל ולדידי בלאה"נ צ"ע על דברי מהרד"ך שהמציא הך בצמצום מקום מש"ס הנ"ל ולא דמי בשלמא התם סי' נקב דיריעה אע"ג דשכיחי' קצת דמשום כן לא הוי סי' מובהק מ"מ כתיבת הסופר שעל הגויל הוא דבר מחודש ומקרה המזדמן א"כ קשה מאד לומר ששני סופרי' הכותבי' על שני גוילי' יזדמנו באות מיוחד ידוע לסומכו אצל הנקב שביריעה וא"כ הוה סי' מובהק שלא נמצא בא' מאלף אבל צלקת וכדומה אם הוא בעצמו אינינו סי' טוב מפני שהוא שכיר א"כ מה יועיל צמצום המקום הלא ככה אפשר למצוא בכמה ב"א וצל"ע יהי' איך שיהי' הכא בשומא לא בעינא לסמוך עליו כלל:

אך יען וביען בענין צירוף הסימני' לעשות משניהם סי' מובהק הלכו בו נמושות וערבי' עלי דברי בית מאיר שכ' בסוף ס"ק כ"ד וזה לשונו ומ"מ נלע"ד אחרי שכבר מוחלט דעת כל הפוסקי' שיש סי' מובהק ביותר שהם ודאי דברי תורה והשריש המ"ב הכלל שלא ימצא א' מאלף א"כ הדבר מסור לחכמי הדור הם ידונו אם שני הסימני' יחד נמי א"א להמציא באחד מאלף אך שא' מהן אפשר בדרך אמצעי להמציא יוכלו לעשו' מזה סי' מובהק ביותר וזה היתד שהכל תלוי בו לע"ד עכ"ל והנה אם הייתי אני מחכמי הדור הייתי אומר דנידן דידן לא ימציא מצורף בא' מאלף חוטם עמוקה ושומא בצמצום מקום וגם הייתי מצרף לזה אם יש ט"ע הטבעת כסף גם כי שדיתי נרגא שבשעת בריחתו לעלמא גבה חובו והחזיר המשכון להנכרי והנכרי השכינו או מוכרו לישראל אחר מ"מ ה"ל נפילה דחד כמ"ש חכם צבי ועדיפ' מיני' דהרי צריכי' לומר שהנכרי השכינו או מוכרו לישראל אחר שהי' לו ממש סי' הללו כזה והנה בסביב' עירכם לא נמצא כזה וגם לא נאבד יהודי אשר יאמר עלי' כי הוא זהו וצ"ל איש בא ממקום אחר לכאן וידוע כי אין דרך הנכרי' להשכין כליה' גם לא למוכרם אלא אל יהודי' שבעיר' או בסביב' גליל שלהם וכ"ש דמכירה לא שכיח דאין אדם עשוי' למכור כלי' אלא להשכין ואיך ישכין כלי' לאיש בא מארץ רחוקה ואם יארע כזה הוה גרוע מנפילה דחד ע"כ בצירוף הא לסמוך ולומר דהוה סי' מובהק ביותר אלא שאיניני מחכמי הדור ואין הדבר מסור להדיוט כמוני אבל מ"מ בצירוף ט"ע הנ"ל נ"ל ברור בלי ספק דאשת בנימין מקאמרן שרי' להתנסבא לכל גבר דתיצבין ופר"מ יעיי' בכל הנ"ל ומה טוב אם יציע דברי אלו גם לפני ידידנו הרב המאה"ג דק"ק ס"ה ואז יתיר העגונה ע"י ישיבת ב"ד של שלשה כמ"ש הריב"ש והנלע"ד כתבתי וחתמתי שמי. פ"ב יום ב' ג' מרחשון תקע"ה לפ"ק.

משה"ק סופר ממפד"מ: