שו"ת חתם סופר/אבן העזר/חלק שני/סימן נה
בש"ע א"ע סי' קמ"ב סעי' י"א בהגה' ובעי גבי פקח שני עדים כשרי' שאינן קרובי' ולא פסולים וכ' ב"ש סקי"ט דלעיל סי' קמ"א סעיף ל"ו לא כ' רמ"א כשרים רק שנים ש"מ בדיעבד סגי אפי' אינם כשרים והק' הט"ז על התה"ד ע"ש באורך ולפע"ד הוא דוחק בכוונת רמ"א לעיל סי' קמ"א דאי ס"ד דסגי לי' באשתמודעינהו כמו בחליצה א"כ שנים למה לי בע"א קרוב ואשה סגי אע"כ שנים כשרים קאמר דסתם שנים משמע יותר כשרים ממאי דמשמע לשון עדים דאפשר לומר עדים הראוי' כמ"ש ט"ז וכיון שפסולי' וקרובי' ראוי' לזה הו"ל עדים אבל מדהקפיד שנים דוקא ש"מ בעי' כשרים בלי ספק ואפי' בדיעבד פסול לדעת רמ"א עפ"י תה"ד ומיהו טעמא בעי ומה"ת ומנ"ל להחמיר:
ועיינתי בשרש ומקור הדין ששרשו מלשון ס' התרומה סי' קכ"א דמייתי לשון ש"ס ספ"ב דגיטין דהוה בעי ר"ש למימר דמשו"ה סומא פסול להביא גט משום דאינו יודע ממי נוטלו ולמי נותנו ודחי ר' יוסף דהא סגי בט"ע דקלא אלא הטעם משום דלא מצי למימר בפני נכתב ובפ"נ ע"ש וע"ז כ' בס' התרומה סי' קכ"א דלכאורה משמע דהשליח צריך שיכיר האשה טרם שנעשה שליח ולא סגי במה שיאמרו לו עדים כשרים בשעת נתינה דהרי למסקנא נמי אי לאו משום דמכירה בט"ע דקלא לא הוה סומא מצי להיות שליח אע"ג דאין מסירת הגט בלא ב' עדים אע"כ מוכח דצריך שיכיר האשה מקודם אמנם נראה דוקא סומא שאינו יכול להכירה במראה כ"א בט"ע של אחרים פסול להיות שליח פן יטעה אבל אדם אחר מותר להביא גט לאשה שאינו מכירה אלא ע"י עדים שיאמרו לו בשעת נתינה היא אשתו של פלוני ותדע דאמרי' פ' כל הגט דף כ"ט ע"ב ההוא גברא דשדר לי' גיטא לדבתהו אמר שליח לא ידענא לה וכו' ע"ש:
והנה מדקיי"ל בחליצה דסגי באשתמודעינהו דאחוהו דמיתנא הוא משו' דהוה רק גילוי מילתא בעלמא. למעיין היטב בלשון הרי"ף פרק החולץ יבין לאישורו דהתם גופא מיירי דלא בשעת מעשה דחליצה באים הקרובי' להעיד דא"כ הו"ל דבר שבערוה אלא שואלי' את הקרובי' מילתא בעלמא זה הוא אחוהי דמיתנא או לא וזה אינינו לא עדות ממון ולא עדות ערוה ואז מהימן לן כבי תרי ושוב כיון שהוחזק לן ע"י קרוב שלא בשעת מעשה שוב עושי' מעשה על ידו וחולצין ונוטה זה למ"ש רמב"ם פרק ט"ז מה' סנהדרין הלכה ו' אמר ע"א כלאי' פירות אלו זונה אשה זו ע"ש וראי' ברורה לדין זה ממס' ר"ה כ"ב ע"ב אפי' אינש דעלמא מהימן ושוב כשמחלל י"ט עפ"י ב' עדים לוקה אעפ"י שנשמע עפ"י שליח א' ויעויי' היטב בריב"ש סי' קפ"ב ע"ש. וה"נ דכוותי' וה"ה בשליחות הגט טרם שיצטרך השליח לתת הגט ליד האשה יכול להאמין לכל מאן דהוא שזו אשה פלונית ואמנם אם לא הכירה קודם מעשה ע"י קרוב ובשעת נתינה לידה רוצה להכירה אז הוה דבר שבערוה ובעי' ב' עדים ומתחלה רצה ס' התרומה להוכיח דאפי' ב' עדים אינם מועילים בשעת מעשה דהרי לסומא בעי' שיכיר האשה בט"ע דקלא ולמה לא יאמין לב' עדי מסירה העומדי' אצל המסירה ויסמוך גם הוא עליהם ורוצה לומר שיכיר את העדים בט"ע דקלא שהם ב' כשרים והם מכירים האשה ובש"ס משמע דצריך הסומא להכיר האשה בעצמה בט"ע ולא יסמוך על העדים אעפ"י שמכיר העדים בט"ע אע"כ הכרה בשעת מעשה ע"י עדים לא מהני אפי' כשרים כיון בשעת מינוי השליחות לא הי' ראוי להיות שליח וא"כ ה"ה פקח צריך שיכיר האשה קודם מינוי השליחות אבל אח"כ אפילו עדים כשרים לא מהני כך הי' נראה לכאורה ושוב חזר בו ס' התרומה דבפקח מועילים עדי' כשרים בשעת מעשה ומכ"ש שלא בשעת מעשה דאפי' קרוב או פסול מהני ושאני סומא כיון שאינו רואה ואם אין מכיר האשה בט"ע דקלא צריך לסמוך על ב' עדים ואינהו גופייהו אינינו מכיר אלא על ידי ט"ע דקלא דדהו ויסמוך עליהם ובקל יכולים להטעותו משו"ה צריך שיכיר הוא בעצמו האשה בט"ע דקלא אבל פקח סגי בהכרה דשעת מסירה ע"י ב' עדים כשרים אפי' לא הכירה מקודם ומכ"ש אם הכירה מקודם שאז מועיל היכר אפי' קרובים ופסולים זהו תוכן כוונת ס' התרומה וצ"ע דברי תה"ד סי' רל"ח דלע"ד אין חילוק בין גט לחליצה אלא כמ"ש והרמ"א בשני המקומות סי' קמ"א סעי' ל"ו ובסי' קמ"ב לדבר אחד נתכוון אם השליח אינו מכירה עד שעת מסירה אז בעי' ב' עדים כשרים ואל"ה אפי' נשאת תצא אבל שלא בשעת מעשה קודם מינוי שליחות סגי אפי' ע"י קרוב ופסול לכתחילה ודלא כט"ז וב"ש ובין מינוי השליחות ומסירת הגט לידה אם אז נודע ע"י קרוב יש להכשיר בדיעבד או בשעת הדחק כנלע"ד להלכה ולא למעשה עד שיסכים עמי גאון אחד הכ"ד פה ק"ק פ"ב יום ד' וי"ו אלול תקפ"ג לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ: