ויניפג, 28.2.1928

– – – ככל שהדבר נראה משונה, הנה אני יושב כאן זה ארבעה ימים במקום אחד ושוב לא היה סיפק בידי לכתוב לך בפרטות, כפי שרציתי. לא זו בלבד שאין לך מנוח, אם עליך לנאום בפומבי פעמים בכל יום, ממתיחות העצבים שלפני הנאום ושלאחר הנאום, ושאם את שוכב לישון לילה לילה לא לפני שתים וחצי אחר-חצות, הרי הבוקר שממחרת היום אבוד הוא – אלא שגם האורחים, או יותר נכון – המארחים החביבים, אינם נותנים לך מנוח. – – –