רי"ף על הש"ס/גיטין/דף מה עמוד ב
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריאת"ש דאתקין רב בגיטי איך פלוני בר פלוני פטר ותריך ית פלונית אינתתיה דהוית אינתתיה מן קדמת דנא מיומא דנן ולעלם ואילו ודן לא קאמר ולטעמיך כולהו מי קאמר אלא בעינן ה"נ בעינן. מן יומא דנן לאפוקי מדר' יוסי דאמר (בב"ב דף קלו.) זמנו של שטר מוכיח עליו ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן דבעא מיניה רבא מר"נ היום אין את אשתי ולמחר את אשתי מהו:
גט כריתות בכך בשבת בכך וכך לירח פלוני בשנת כך וכך לבריאת עולם במניינא דרגילנא למימני ביה בדוכתא פלונית איך אנא פלוני בר פלוני וכל שום דאית לי דממתא פלונית צביתי ברעות נפשי בדלא אניסנא ופטרית ושבקית ותרוכית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני וכל שום דאית ליכי דממתא פלונית דהוית אנתתי מן קדמת דנא וכדו תרוכית יתיכי ליכי אנת פב"פ וכל שום דאית ליכי דממתא פלונית ודיתיהוייין רשאה ושלטאה בנפשיכי למהך להתנסבא לכל גבר דיתיצבייין ואינש לא ימחה בידיכי מן יומא דנן ולעלם והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי ליכי מינאי ספר תירוכין וגט פיטורין ואגרת שבוקין כדת משה וישראל:
ראובן בן יעקב עד אליעזר בן גלעד עד גופו של גט שחרור הרי אתה בן חורין הרי אתה של עצמך. אתקין רב בגיטי דזביני דעבדי עבדא דנן מוצדק לעבדות ופטיר ועטיר מן חרורי ומן עלולי ומן ערורי מלכא ומלכתא ורושם דאיניש לא איתי עלוהי ומינקי מכל מום
בעלמא מי שמעת להו דלא בעינן ידים מוכיחות זו היא הסוגיא האמורה שם ולפי זה משמע דכי אמרינן הכא רבנן סברי ידים שאין מוכיחות הויין ידים מסתמינן סתומי למלתא דאם איתא דאביי ורבא התם בפלוגתא דרבנן ורבי יהודה קא מפילגי כדקא ס"ד סבריש סוגיא דהתם הכא הכי קאמרינן רבנן סברי דבכל דוכתא ידים שאינן מוכיחות הויין ידים ורבי יהודה סבר לא הויין ידים ואי אביי דאמר אף לר"י ורבא דאמר אפילו לרבנן הכי קאמרינן רבנן סברי ידים שאין מוכיחות הכא הויין ידים ורבי יהודה סבר ידים שאין מוכיחות הכא לא הויין ידים ומיהו מוכח דסוגיא דהכא מיחלפא מסוגיא דהתם דהכא ממשע דפלוגתייהו בודן דרבי יהודה בעי ליה דאי לא אמרינן דבדיבורא מגרש לה והתם בנדרים משמע דפלוגתייהו במינאי היא דמפרשינן טעמא דרבנן משום דאין אדם מגרש אשת חברו ולא קשיין אהדדי ששתי סוגיות הללו כל אחת מגלה על חברתה דבתרתי פליגי והכא מפרשינן טעמא דפלוגתייהו בודן והתם מפרשינן טעמא דפלוגתייהו במינאי ואיכא מאן דאמר דכיון דפליגי רבנן עליה דרבי יהודה במינאי קיימא לן כרבנן דלא בעינן מינאי דיחיד ורביםה לכה כרבים ואף על גב דקיימא לן כרבא דאמר התם בנדרים דידים שאין מוכיחות לא הויין ידים הא אמרינן התם דרבא דאמר אפילו לרבנן הילכך מינאי לא בעינן מיהו ודן בעינן דכיון דמספקא לן הכא אי בעיא ודן או לא ואלא איפשיטא אית לן למינקט לחומרא כיון דלרבנן דגמרא מספקא להו אית לן למנקט לחומרא דאיפשר דמסתבר טעמיה דרבי יהודה בודן טפי ממאי דמסתבר במינאי ואיכא מאן דאמר דכיון דבודן חיישינן לדר"י אלמא מספקא לן דילמא דמאי דלא בעי רבנן ודן היינו משום דסבירא ליה דידים שאין מוכיחות הויין ידים ודלא כרבא וכיון שכן במינאי נמי איכא למימר דלטעמייהו אזלי ולאו משום דאין אדם מגרש אשת חבירו אלא משום דידים שאין מוכיחות הויין ידים ואנן קיימא לן כרבא דאמר לא הויין ידים הילכך בעי ודן ובעי מנאי והרמב"ם ז"ל כתב בפ"ה מהל' גירושין גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם נראה שהוא פוסק כרבנן לגמרי ואע"פ שכתב ודן בטופס הגט שכתב בפ"ד אין הוכחה משום דבעינן ליה לעיכובא ונראה שהוא סובר דאע"ג דבעיין הכא לא מפשטא אפילו הכי מפשטא מסוגיין דפרק קמא דנדרים דאמרינן דרבא דאמר אפילו לרבנן ואין זה מחוור:
תא שמע דאתקין רב בגיטין איך פלוני בר פלוני פטר ותריך האי לישנא לאו דוקא דכיון דספר מקנה בעינן צריך שידבר הוא כדאמרינן בההוא גיטא דאשתכח בנהרדעא אנא אנדרונילא דנהרדעא פטרית ותרוכית יתיכי:
וליטעמיך כולהו קאמר כל שאר הדברים הנזכרים בגט כלום הזכירם רב בתקנה זו אלא אע"פ דלא אדכרינהו רב בעינן דנכתבינהו הכא נמי ודן בעינן ומיהו רב לא הוצרך לתקן אלא אלו כמדפרש ואזיל ומסתברא דצריך ליזהר לכתוב ודן בראש הגט או בסופו כדי שיהא מוכיח דאכולא מילתא קאי:
מן יומא דנן ולעלם לאפוקי מדרבי יוסי דאמר אין צריך לכתוב בגט דשכיב מרע מהיום דזמנו של שטר מוכיח עליו ולא הוי גט לאחר מיתה לכך בא רב ותיקן בכל הגיטין להיות כל הסופרים זהירין בו ואף על גב דקי"ל כרבי יוסי בעינן לאפוקי נפשין מפלוגתא שיצא הדבר בהיתר ולא יצא (בפיסול כלומר) שם פיסול במשפחות ישראל כך כתב רש"י ז"ל כאן וכבר כתבתי בזה סברות למעלה:
ולעלם לאפוקי מדבעא מיניה רבא מרב נחמן היום אי את אשתי ולמחר את אשתי וכו' ואף על גב דפשט ליה כיון דפסקה והרי"ף ז"ל כותב בכאן טופס הגט ונוסחי ההלכות בזה מתחלפות שבקצתן כתוב איך אנא פלוני בר פלוני דממתא פלוני וכל שום אחר וחניכה דאית לי ולאבהתי ולאתרי ולאתריהון דאבהתי וכן כתוב בנוסח הגט שכתב הר"ם במז"ל בפ"ד מהל' גירושין אלמא ס"ל דצריך למכתב וכל שום בשמא דאבוה כשם שצריך למכתב בשמו וכן בשם עירו ושם עירה ושם עיר אבותם צריך למכתב וכל שום לפיכך היה הוא מיהודה ואביו מגליל צריך לכתוב אנא פלוני דמיהודה בר פלוני דמגליל אבל הרמב"ן ז"ל העיד שראה נוסחא ישנה של הרי"ף מוגהת מכתב ידו אין כתוב בה אלא אנא פלוני בר פלוני וכל שום דאית לי דממתא פלוני צביתי ברעות נפשי וכן בשם שלה וכתת גם כן הרי"ף בנוסח שלו וכדו תרוכית יתיכי ליכי אנת פלונית בת פלוני וכל שום דאית ליכי דממתא פלונית ובודאי שלשון זה מיותר שאין צריך לחזר ולכפול אלא הכי תכבו וכדו פטרית ותרוכית יתיכי דיתהוייין וכו' וכן כתוב בנוסח גט של הר"ם במז"ל [והרי"ף ז"ל לא כתב והרי את מותרת לכל אדם] ואף רש"י ז"ל לא כתבו בנוסח שלו ונראה שהם סומכין דכיון דכתב ביה למהך להתנסברא לא צריך למכתב הרי את מותרת לכל אדם דלא תימא לא משמע אלא נשואין אבל בנזות לא התירה והוה ליה כחוץ מזנותיך דהוי שיור דליתא דבכלל היתר נשואין אף היתר זנות במשמע וראיה לדבר מדתנן בפרק האשה רבה התירוה לינשא והלכה וקלקלה חייבת שלא התירוה אלא לינשא ומסקינן בגמרא דקלקלה היינו כגון אלמנה לכה"ג אבל זינתה פטורה אלמא אף היתר זנות בכלל היתר נשואין ולפי זה אין כותב הרי את מותרת לכל אדם אלא לשופרא דגיטא בעלמא ואין זו ראיה לחפי שאין הוראות בית דין למחצה כשהתירוה לינשא אף היתר זנות בכלל אלא שודאי לא התירוה בנשואי איסור ומשוםה כי אלמנה לכהן גדול חייבת אבל מגרש אשתו איכא למיחש לשיורא וכן כתב הרמב"ן ז"ל דצריך לכתוב הרי את מותרת לכל אדם ואם לא כתב קרוב הדבר שאפי' נשאת תצא דסוגיין בעלמא משמ שזהו גופו של גט כדאמרי' וצריך להניח אף מקום הרי את מותרת לכל אדם ואמרינן בפרקין לקמן בגמ' כגון שכתב הרי את למטה ומותרת למעלה ואף על גב דכתב הרי את מותרת לכל אדם צריך נמי למכתב למהך להתנסבא דאי לא משמע שתהא פנויה ומותרת לכל ולא שתנשא לאחד ותאסר לכולם:
אתקין רב בגיטי דזביני עבדא דנן מוצדק לעבדות דינו פסוק לעבדות שאין שום ערעור במכירה זו:
ופטיר ועטיר מן חרורי פירוש ומופלג מכל חירות ופטיר כגון הנפטר מרבו ועטיר כמו עטרא שסר הלקחו רק הבמות לא סרו מתרגמינן לא עטרו:
ומן ערורי מלכא ומלכתא ומערעור המלך והמלכה שלא חטא להיות מוכתב למלכות ליהרג שאם היה מוכתב למלכות היה מקחו בטל כדאמרינן בב"מ פ' השוכר את האומנין: ורושם דאינשי רושם סימן שעושין על העבדים כדאמרי' במס' שבת:
לא אית עליה מאדם אחר חוץ מזה המוכר:
ומנוקה
רש"י (ליקוטים)
המאור הגדול
השגות הראב"ד
מלחמות ה' (לרמב"ן)
שלטי הגיבורים
חידושי אנשי שם
הגהות והערות
עין משפט
הגהות הב"ח
הגהות הב"ח על הרי"ף (בעל ה"בית חדש" על הטור)
הגהות חו"י
הגהות חו"י על הרי"ף (חוות יאיר)
הגהות מא"י
הגהות מא"י על הרי"ף (מעשה אילפס)