צוואות השבטים

צוואות השבטים · צוואת ראובן · >>

צוואת ראובן בכור יעקב ולאה

פרק א

א: העתקת צואת ראובן אשר צוה לבניו לפני מותו בשנת מאה ועשרים וחמש לחייו

ב: ויהי מקץ שנתים ימים אחרי מות יוסף כאשר חלה ראובן ויבאו בניו ובני בניו לראותו

ג: ויאמר אליהם בני הנה אנכי מת והלכתי בדרך אבותי

ד: ויהי כאשר ראה שם את-יהודה ואת-גד ואת-אשר אחיו ויאמר אליהם חזקוני ואשב ואמר לאחי ולבני את אשר צפנתי בלבי כי הנה אמותה הפעם

ה: ויתחזק וישב וישק להם ויאמר אליהם שמעו אחי ובני והאזינו אל-ראובן אביכם את אשר אצוה לכם

ו: הנה העידותי בכם היום את-אלהי השמים אשר לא תלכו בפשע נעורים ובזנונים אשר בם נכשלתי אנכי ואחלל יצוע יעקב אבי

ז: ואגידה לכם כי מכה גדולה הכה אותי יי על-ירכי שבעה חדשים ולולא יעקב אבי התפלל בעדי אל-יי כי אז חפץ יי להמיתני

ח: כי בן-שלשים שנה הייתי כאשר עשיתי את-הרע בעיני יי ושבעה חדשים חליתי עד-מות

ט: ואחרי-כן נחמתי ונעניתי ברצון נפשי שבע שנים לפני יי ויין ושכר לא שתיתי ובשר לא בא אל-פי וכל-מאכל תאוה לא אכלתי ואתאבל על-עוני כי גדול אשר לא נעשה כזאת בישראל

פרק ב

א: ועתה שמעו אלי בני את-אשר ראיתי על-דבר שבעה רוחות התהו באבלי

ב: כי שבעה רוחות נתנו נגד האדם והם ראש כל-מעשי נערות

ג: ושבעה רוחות אחרים נתנו לו כאשר נוצר ובהם יהי כל-מעשה האדם

ד: הראשון הוא רוח החיים אשר בו יוסד קיום האדם השני הוא רוח הראיה אשר בו תוצר התאוה

ה: השלישי הוא רוח השמיעה אשר אתו תבא חכמה הרביעי הוא רוח הריח ואתו נתנו הטעם ושאיפת האויר והנשימה

ו: החמישי הוא רוח הדבור ואתו תבא תבונה

ז: הששי הוא רוח הטעם ועל-ידו תהיה אכילת כל-מאכל ומשקה ועל-ידו יוצר הכח כי במאכלים יסוד הכח

ח: הרוח השביעי הוא רוח ההולדה והמשגל ועל-ידו יבא החטא בתאות החשק

ט: ועל-כן אחרון הוא במערכת הבריאה וראשון לנער כי מלא הוא כסילות ואת הנער יוביל כעור אל-בור וכבהמה אל-שחת

פרק ג

א: ואחרי כל-אלה עוד רוח שמיני רוח השנה אשר בו יהיה קיום התולדה ודמות המות

ב: ובכל-הרוחות האלה מתערבים רוחות תעתועים

ג: לראש יכון רוח הזנות בטבעו ובחושיו הרוח השני הוא רוח הבטן אשר לא תשבע השלישי הוא רוח הריב בכבד ובמרה

ד: הרביעי הוא רוח החנפה ואחיזת העינים למען ישא חן בהכנעו לפני איש

ה: החמישי הוא רוח גבוהה למען יתפאר ויתגאה הששי הוא רוח השקר בשואה וקנאה לבדות אמרים ולהסתיר אמרים ממשפחה ומרעים

ו: השביעי הוא רוח הרשע ואתו גנבות וגזלות למען ימלא תאות נפשו כי הרשע יתחבר בערמה עם-כל-הרוחות האלה

ז: ועם-כל-אלה יתחבר רוח השנה והוא רוח עועים והזיה

ח: וככה יאסף כל-נער כי-יחשיך דעתו מאמת ולא יבין בחקת יי ולא ישמע למוסר אבותיו כאשר סבלתי גם אני בנעורי

ט: ועתה בני אהבו אמת והיא תנצרכם שמעו אל-דברי ראובן אביכם

י: אל-תפנו אל-פני אשה ואל-תתחברו עם-אשת איש ואל-תתערבו בעסקי נשים

יא: כי לולא ראיתי את-בלהה רוחצת במקום סתר כי עתה לא נכשלתי בחטא הגדול הזה

יב: כי כאשר נתפשו מעיני בראותי את-ערית האשה לא נתנה שנה לי עד אשר עשיתי את-התועבה הזאת

יג: ויהי כאשר הלך יעקב אבי אל-יצחק אביו בעת היותנו במגדל-עדר על-יד אפרת בבית-לחם ותהי בלהה שכורה ותשכב ערמה בחדרה

יד: ואני בבואי וארא את-ערותה ואעש את-הנבלה והיא לא חשה ואשאירה ישנה ואצא

טו: ומלאך אלהים הודיע מיד לאבי על-דבר פשעי ויבא ויתאבל עלי ובה לא נגע עוד

פרק ד

א: ועל-כן אל תפנו בני אל-יפי הנשים ואל תפנו לבכם אל-מעשיהן והתהלכו בתם-לבב ביראת יי ובמעשים טובים ובתורה תהיו עמלים ועל-יד עדריכם עד- אשר יתן יי לכם אשה אשר ירצה הוא בה למען לא תענו כאשר עניתי אנכי

ב: כי עד-מות אבי לא-היה לי עז להביט בפניו או לדבר עם-איש מאחי מחרפה

ג: וגם-עד-עתה יכני לבי על-פשעי

ד: ואבי עוד הרבה לעודדני ויתפלל אל-יי בעדי למען יסור מעלי חרון-אף-יי כאשר גם-הראני יי ולמן-העת ההיא עד היום נשמרתי ולא חטאתי

ה: ועל-כן בני הנני אומר לכם שמרו את-כל-אשר אצוה אתכם ולא תחטאו

ו: כי שחת לנפש חטא הזנות כי ירחיקה מעם-יי ויקרב אותה אל-האלילים כי הוא יוליך שולל את-הדעת ואת-התבונה ויצעיד נערים בלא-עתם שאולה

ז: כי רבים חללים הפילה הזנות כי אם-זקן יהי האיש או רם-היחש אם-עשיר ואם-דל תעט עליו חרפה לפני בני אדם ושחוק יהי לבליעל

ח: הלא שמעתם על-דבר יוסף כי נשמר מאשה ואת-מחשבותיו טהר מכל-זנות וימצא חן בעיני אלהים ואנשים

ט: כי רבות עשתה-לו המצרית ותקרא למכשפים ותשקהו וסמי אהבה נתנה-לו ולא הראה יצר לבו כל-תאוה רעה

י: ועל-כן הצילו יי אלהי אבותינו מכל-מות-חרש רע

יא: כי אם-לא תמשל הזנות בדעתנו לא יוכל בליעל למשל-בנו

פרק ה

א: כי רעות הן הנשים בני וכי אין להן אמץ וכח לגבר תעשינה בערמה בתארן למען משך אותו אליהן

ב: ואת אשר לא-תוכלנה להתעות בתארן תכבשנה אותו בנכליהן

ג: כי על-אדותיהן דבר אלי מלאך יי ויורני כי רוח הזנות תמשל בנשים יותר מאשר בגברים ובלבבן תתנכלנה לאנשים ובעדין תולכנה אותם שולל ובשקור-עין תעכסנה ובמעשיהן אלה תולכנה אותם בשבי

ד: כי לא-תוכל האשה להחזיק בגבר לעיני כל ותעש את-הנבלה במעשי זנוניה

ה: ועל-כן בני נוסו מפני הזנות וצוו נשיכם ובנותיכם אשר לא-תיטבנה את-ראשן ואת-פניהן להוליך שולל את-הדעת כי כל-אשה העושה את-המזמות האלה תתעתד לענש עולם

ו: כי ככה התעו בכשפיהן גם את-הנפילים לפני המבול כי אלה בראותם אותן תמיד ויתאוו להן תאוה וידבקו בהן ויעשו את-המעשה הרע בנפשם כי שנו את-דמותם בדמות אנשים ויופיעו לפניהן כבוא אליהן בעליהן

ז: ואלה בחמדן את-חזותם בלבן ותלדנה את-בני הענק כי נראו להן הנפילים כמו ראשם מגיע השמימה

פרק ו

א: ועל-כן השמרו מן-הזנות ואם-תחפצו להטהר בלבבכם שמרו גם-את-חושיכם מן-הנשים

ב: ואותן צוו אשר לא-תתחברנה עם-הגברים למען תטהרנה גם-הן בלבן

ג: כי בהתחברן תמיד אם-גם-לא-תחטאנה מחלה אנושה להן ולנו לדראון לבליעל ולחרפת עולמים

ד: כי לא תבונה לזנות ולא חכמה בה וכל-קנאה תשכן בתוך תאותה

ה: ועל-כן הנני אומר לכם עוד תתחרו בבני לוי ותבקשו להתנשא עליהם ולא תוכלו

ו: כי אלהים יקם את-נקמתם ואתם תמותו מות מרעים

ז: כי ללוי נתן אלהים את-המלוכה וליהודה אתו ולי ולדן וליוסף להיות נשיאים

ח: ועל-כן הנני מצוכם לשמע אל-לוי כי הוא ידע את-חקת יי והוא יחרץ משפט ויקריב בעד כל-ישראל עד-קץ העתים הכהן המשיח אשר עליו דבר יי

ט: ואשביעכם באלהי השמים לעשות אמת איש את-קרובו ולהתהלך באהבה איש את-אחיו

י: וקרבו אל-לוי בענות לבבכם למען תקבלו ברכה מפיו

יא: כי הוא יברך את-ישראל ואת-יהודה כי בו בחר יי למלך על-פני כל-העם

יב: והשתחוו לזרעו כי למענכם ימות במלחמות אשר תראו ואשר לא תראו ובתוככם יהי מלך עולם

פרק ז

א: וימת ראובן אחרי אשר צוה לבניו את-הדברים האלה

ב: וישימהו בארון עד-העלותם אותו ממצרים ויקברהו בחברון במערת המכפלה במקום קבורת אביו.

<< · צוואות השבטים · צוואת שמעון · >>

צוואת שמעון הבן השני ליעקב וללאה

פרק א

א: העתקת דברי שמעון אשר דבר אל-בניו לפני מותו בשנת מאה ועשרים לחייו בעת מות יוסף

ב: ויהי כאשר חלה שמעון ויבאו בניו לראותו ויתחזק וישב וישק להם ויאמר

פרק ב

א: שמעו בני אל-שמעון אביכם ואגידה לכם את אשר בלבבי

ב: אנכי נולדתי ליעקב בן שני לאבי ולאה אמי קראה את-שמי שמעון כי שמע אלהים את-תפלתה

ג: וגם-חזק מאד הייתי ולא יראתי מעשות דבר ולא פחדתי מכל-מפעל

ד: כי קשה היה לבי וכבד לבלי-חת וקרבי לבלי רחמים

ה: כי גם הגבורה נתנה מאת אל עליון לבני-איש בנפשם ובבשרם

ו: כי בעת נעורי הרביתי לקנא ביוסף כי אהבו אבי מכל

ז: ואקשה את-לבי להרגו כי שר החטא ורוח הקנאה עורו את- תבונתי לבלתי התהלך אתו כאח ולבלתי חשך גם את-יעקב אבי

ח: ואלהיו ואלהי אבותינו שלח את-מלאכו ויצילהו מידי

ט: כי כאשר הלכתי אנכי שכמה להביא משחה לעדרים וראובן דותינה מקום היו צרכינו וכל-אוצרנו מכרו יהודה אחי לישמעאלים

י: וראובן בשמעו זאת התאבל כי בקש להשיבו אל-אביו

יא: ואנכי בשמעי כאלה ואקצף על-יהודה מאד כי עזבו חי ואהי קוצף עליו חמשה חדשים

יב: ויאסרני יי וימנע ממני את-חזק ידי כי יבשה יד ימיני שבעה ימים

יג: ואדע בני כי באה לי זאת בגלל יוסף ואנחם ואבך ואתפלל אל-יי כי תשוב ידי לאיתנה וארחק מכל-טמאה ומכל-קנאה ומכל-הוללות

יד: כי ידעתי כי מעשה רע זמותי לפני יי ולפני יעקב אבי על-דבר יוסף אחי בקנאי בו

פרק ג

א: ועתה בני שמעו לי והשמרו מרוח עועים ומן-הקנאה

ב: כי הקנאה תמשל ברוח האדם ולא תתנהו לאכל ולשתות ולעשות טוב

ג: כי בכל-מקום תסיתהו להרג את אשר יקנא-בו

ד: וכל-עוד האיש אשר יקנא בו יפרח יבל המקנא-בו

ה: ועל-כן עניתי שנתים בצום נפשי ואדע כי יגאל איש מקנאה ביראת אלהים

ו: כי כל-אשר ינוס אל-יי תרחק ממנו הרוח הרעה ודעתו עליו תקל

ז: והוא גם-את אשר קנא-בו ירחם ויסלח לאויביו וככה יסור מקנאה

פרק ד

א: ואבי שאלני על-נפשי כי ראה כי הלכתי קודר ואמר לו כי עניתי בכבדי

ב: כי אנכי הרביתי להתאבל מכלם יען כי אני אשמתי במכירת יוסף

ג: ויהי כאשר באנו מצרימה ויאסר אותי כמרגל ואדע כי בצדק עניתי ולא נעצבתי

ד: ויוסף היה איש טוב רחום וחנון ורוח יי היתה בו ולא שמר לי עברתו ויאהבני יחד עם אחי

ה: והשמרו-נא גם-אתם בני מכל-קנאה ותחרות והתהלכו בתם-לבב למען יתן יי גם-לכם חן וחסד וברכה על-ראשיכם כאשר ראיתם ביוסף

ו: כל-הימים האלה לא הכלימני על-המעשה הזה ויאהב אותנו כנפשו ויכבדנו על-בניו ויתן לנו עשר ומקנה ותבואות לרב

ז: וגם אתם בני אהבו איש את-אחיו בלב טוב ותסור מכם כל-רוח תגרה

ח: כי היא תרגיז נפש ותשחית בשר רגז וריב תביא לתושיה ותרתיח את-הדם ותוליך דעת איש שולל ותביא בלהה לנפש ורעדה לגו

ט: כי גם-בשנתו קנאה רעה תתעהו ותאכלהו וברוחות רעות תרעיש את-נפשו ותבהיל את-בשרו וברעש תדד שנה מנפשו וכרוח רע ומרעיל ככה יראה לבני האדם

פרק ה

א: ולכן היה יוסף יפה-תאר וטוב ראי כי כל-רע לא היה בו

ב: ועתה בני היטיבו את-לבבכם לפני יי וישרו את-דרככם בפני אנשים ותמצאו חן בעיני אלהים ואדם

ג: השמרו מן-הזנות כי הזנות היא אם כל-רע בהרחיקה מאת יי ובהקריבה לבליעל

ד: ואנכי ראיתי בכתבי ספר חנוך כי בניכם ישחתו בזנות ויצרו לבני לוי בחרב

ה: ולא יוכלו לעמד בפני לוי כי ילחם את-מלחמות יי ויכניע את-צבאכם

ו: ומתי מספר יהיו ויחלקו בלוי וביהודה ולא יהיה מכם איש למלוכה כאשר נבא גם-אבינו בברכותיו

פרק ו

א: ראה הגדתי לכם הכל למען אהיה נקי מחטאתכם

ב: ואם תסירו מכם תגרה וכל-קשי-לבב כשושנה יפרחו עצמותי בישראל וכחבצלת בשרי ביהודה ויהי ריחי כריח הלבנון ותמלא ממני הארץ קדושים לעולמי עולמים וענפיהם למרחוק ישתרעו

ג: ואז ישמד כל-זרע כנען ולא תהי שארית לעמלק ונשמדו כל-בני כתים וכל-בני חת יכרתו

ד: ואז תכרת ארץ בני חם וכל-העם ישמד ואז תשקט הארץ מרגזה וכל-אשר תחת השמים ממלחמה

ה: ואז גדול ישראל יכבד שם כי יי אלהים יופיע עלי אדמות

ו: ואז ינתנו כל-רוחות התהו למרמס ובני האדם ימשלו ברוחות הרעות

ז: ואז אקום גם אנכי בשמחה ואהלל על עליון על-נפלאותיו

פרק ז

א: ועתה בני שמעו אל-לוי ואל-יהודה ואל-תתקוממו לשני השבטים האלה כי מהם תקום לכם ישועת אלהים

ב: כי יקים יי לכם מלוי כהן גדול ומיהודה מלך והוא יושיע את-כל הגוים ואת-ישראל

ג: ועל-כן הנני מצוכם זאת אשר תצוו גם-אתם את-בניכם למען ישמרו זאת לדרותם

פרק ח

א: ויהי כאשר חדל שמעון לצות את-בניו וישכב עם-אבותיו והוא בן-מאה ועשרים שנה

ב: וישימו אותו בארון-עץ למען העלות את-עצמותיו חברונה

ג: ויעלו את-עצמותיו חרש במלחמת מצרים

ד: כי את-עצמות יוסף שמרו המצרים בקברי המלכים כי הגידו להם החרטמים אשר בצאת עצמות יוסף ממצרים יהיה חשך-אפלה בארץ ומכה גדולה למצרים אשר לא-יכיר איש את-אחיהו בנרות

פרק ט

א: ויבכו בני שמעון את-אביהם ויהיו במצרים עד-יום צאתם ממצרים ביד משה

<< · צוואות השבטים · צוואת לוי · >>

צוואת לוי הבן השלישי ליעקב וללאה

פרק א

א: העתקת דברי לוי אשר צוה לבניו את-כל-אשר יעשון ואת-אשר יקרה אותם עד-יום הדין

ב: בריא ושלם היה כאשר קרא להם כי נגלה לו אשר ימות ויהי כאשר נקבצו ויאמר אליהם

פרק ב

א: אני לוי נולדתי בחרן ואבא עם-אבי שכמה

ב: ואנכי נער כבן-עשרים שנה כאשר נקמתי מחמור יחד עם-שמעון את-נקמת דינה אחותנו

ג: וכאשר רעיתי באבל-מחולה ותבא עלי רוח דעת אלהים וארא את-כל-האנשים המשחיתים את-דרכם וכי חמות בנתה לה חטאת ועל-מגדלים רשע ישב

ד: ואתעצב על-משפחות בני האדם ואתפלל אל-יי למען יושיעני

ה: והנה נפלה עלי תרדמה וארא הר גבוה ואני בתוכו

ו: והנה נפתחו השמים ומלאך יי דבר אלי ויאמר לוי לוי בוא

ז: ואבא אל-תוך הרקיע הראשון וארא מים רבים תלוים

ח: וארא רקיע שני והוא מאיר ונוצץ הרבה מן-הראשון כי נגה לבלי-חק בו

ט: ואמר אל-המלאך למה הוא כן ויאמר אלי המלאך אל-תתמה על-אלה כי תראה עוד שמים אחרים בהירים מאלה אשר אין ערוך להם

י: וכאשר תבא שמה תעמד ליד יי ותשרת לפניו ואת-תעלומותיו תגלה לבני-איש ותבשר על-אשר יבא לגאל את-ישראל

יא: ומחלק יי חייך והוא לבדו יהי לך שדה וכרם ותבואת הארץ וזהב וכסף

פרק ג

א: ועתה שמע על-אדות השמים אשר הראית ועל-כן אלה אשר מתחת כהים הם כי ראו את-כל-מעשי רשע בני האדם

ב: ועליו אש ושלג וקרח הוכן ליום-דין למשפט יי וצדקו כי בו כל-הרוחות המועדים לנקמת בני-האדם

ג: וברקיע השני כל-כחות הצבא הערוכים ליום-דין לנקם את-נקמתם ברוחות התהו ובבליעל ולמעלה מהם הקדושים

ד: ובעליון על-כל תשכן התפארת הגדולה למעלה מכל-קדש

ה: ואחרי השמים האלה כל-המלאכים הגדולים המשרתים והמכפרים לפני יי על-כל-שגגות הצדיקים

ו: והמה יביאו ליי ריח ניחוח למנחה וקרבן ללא דם

ז: ולמטה מהם המלאכים המביאים את-התשובות אל-מלאכי פני-יי

ח: ואחרי אלה כסאות ושלטונות ובהם תנשא תמיד שירה ליי

ט: וכאשר ישקיף יי עלינו נחרד כלנו והשמים והארץ ותהם ירעדו מפני גאונו

י: ובני האדם לא יבינו זאת ויחטאו ויכעיסו אל עליון

פרק ד

א: ואתה דע-לך כי-יעשה יי משפט בבני האדם כי כאשר יבקעו הסלעים ותחשך השמש ויחרבו המים ותכהה האש וכל-היקום יחמם וכל-הרוחות אשר לא-תראו ימקו ושאול תשלל שלל בהופיע עליון ובני-אדם לא יאמינו וברשעתם יתחזקו ועל-כן בשפטים ישפטו

ב: ואל עליון שמע תפלתך להבדיל אותם מרשע

ג: ולהיותך לו לבן ולעבדו ולשרת לפניו

ד: אור הדעת תאיר על-יעקב וכשמש תהיה לכל-זרע ישראל

ד: וברכה תנתן עליך ועל-כל-זרעך עד-אשר ישקיף יי על-כל-העמים ברחמיו עד-עולם

ה: ועל-כן תנתן-לך עצה ודעת למען תודיע על-כל לבניך

ו: כי מברכיך יברכו ומקלליך ישמדו

פרק ה

א: ואחרי-כן פתח לי המלאך את שערי-השמים וארא את-קדוש עליון יושב על-כסא

ב: ויאמר אלי לוי לך נתתי את-ברכות הכהנה עד-אבא ואשכן בתוך ישראל

ג: אחרי-כן הורידני המלאך ארצה ויתן-לי מגן וחרב ויאמר אלי נקם נקמתך בשכם על-דבר דינה אחותך ואנכי אהיה עמך כי יי שלחני

ד: ואשמיד בעת ההיא את-בני-חמור ככתוב בספר השמים

ה: ואמר אליו אנא יי הודיעני את-שמך למען אקראך ביום צרה

ו: ויאמר אנכי המלאך העומד על-ישראל למען לא ישמידו אותם

ז: אחרי הדברים האלה הקיצותי ואברך אל עליון

פרק ו

א: ויהי כאשר באתי אל-אבי ואמצא שריון נחשת ועל-כן נקרא שם ההר שריון והוא ליד גבל לימין אבלה

ב: ואשמר את-הדברים האלה בלבי

ג: אחרי-כן נועצתי באבי ובראובן אחי למען יאמרו לבני-חמור אשר לא ימולו כי קנאתי על-דבר הנבלה אשר עשו עם-אחותי

ד: ואהרג ראשונה את-שכם ושמעון הרג את-חמור

ה: ואחרי-כן באו אחי ויכו את-העיר לפי-חרב

ו: וישמע אבי זאת ויקצף ויתעצב כי נמולו וימותו ובברכותיו לא זכרנו לטוב

ז: כי חטאנו כי עשינו זאת ולא רוחו וגם-הוא חלה ביום ההוא

ח: ואנכי ידעתי כי מחשבת יי היתה לרעה על-שכם כי בקשו לעשות גם-עם-שרה ועם-רבקה כאשר עשו עם-דינה אחותנו ויי עצר בעדם

ט: וירדפו את-אברהם אבינו כי גר היה ויענו את-עדרי בהמותיו בהיותן הרות וליובל יליד ביתו הציקו מאד

י: וככה עשו לכל-הגרים ויגזלו בחזקה את-נשיהם וידיחון

יא: ותבא עליהם חמת יי להשמידם

פרק ז

א: ואמר ליעקב אבי בך יבוס יי את-הכנענים ויתן את-ארצם לך ולזרעך אחריך

ב: כי מהיום תקרא שכם עיר הכסילים כי כאשר ילעג איש לפותה כן לעגנו להם

ג: כי נבלה עשו בישראל ויענו את-דינה אחותנו

ד: ונסע ונבוא בית-אל

פרק ח

א: וארא שם חזון כבראשונה אחרי אשר ישבנו שם שבעים יום

ב: וארא שם שבעה אנשים ובגדיהם לבנים ויאמרו אלי קומה ולבשת את-מעיל הכהנה ואת-נזר הצדק ואת-חשן הדעת ואת-בגד האמת ואת-ציץ האמונה ואת-מגבעת הישר ואת-אפוד הנבואה

ג: וישאו כלם את-הבגדים ויאמרו אלי מעתה היה כהן ליי אתה וזרעך

ד: וימשחני הראשון בשמן הקדש ויתן-לי שבט משפט

ה: וירחצני השני במים טהורים ויאכילני לחם ויין הקדש וילבישני מעיל קדש ותפארת

ו: וילבישני השלישי לבוש בוץ כעין האפוד

ז: ויאזרני הרביעי אזור כעין הארגמן

ח: ויתן-לי החמישי ענף-עץ שמן-זית

ט: ויתן הששי נזר על-ראשי

י: וישם עלי השביעי נזר כהנה וימלא את-ידי קטרת לכהן לפני יי אלהים

יא: ויאמרו אלי לוי לשלשה ראשים יפרד זרעך לאות תפארת יי אשר יבא

יב: והחלק הראשון גדול יהיה ולמעלה ממנו לא יהי אחר

יג: והשני לכהנה יהי

יד: והשלישי שם חדש יקרא לו כי מלך יקום מיהודה וכהנה חדשה יחדש כדרך הגויים

טו: וחזותו יאהבו כנביא אל עליון מזרע אברהם אבינו

טז: כל-חמד בישראל לך יהיה ולזרעך ותאכלו כל-דבר טוב לראוה ושלחן יי יהיה חלק זרעך

יז: ומהם יהיו כהנים ושופטים וסופרים ועל-פיהם ישמר הקדש

יח: ויהי כאשר הקיצותי ואבין כי דמה החלום הזה אל-החלום הראשון

יט: ואסתיר גם-את-זאת בלבי ולא הגדתי לאיש עלי אדמות

פרק ט

א: וכעבר שני ימים ואבא אנכי ויהודה עם-יעקב אבינו אל-יצחק אבי אבינו

ב: ויברכני אבי אבי על-פי החלומות אשר ראיתי וימאן ללכת אתנו אל-בית-אל

ג: ויהי כאשר באנו בית-אל ויחלם יעקב אבי חלום על-אדותי כי אהיה להם לכהן לפני האלהים

ד: ויקם בבקר השכם ויעשר על-ידי הכל ליי

ה: וככה באנו חברונה לגור שם

ו: ויקראני יצחק תמיד להזכירני את-חקת יי כאשר גם הורני המלאך

ז: וילמדני את-משפט הכהנה הקרבנות העלות הבכורים והשלמים

ח: ויורני יום יום ויעש אתי לפני יי ויאמר אלי

ט: השמר-לך מרוח הזנות כי היא תשריש ותטמא בזרעך את-הקדשים

י: ולכן קח-לך בנעוריך אשה אשר אין בה מום ולא חללה ולא משבט הגוים הזרים

יא: ולפני בואך אל-הקדש תטבל ובהקריבך קרבן תרחץ וככלותך להקריב תשוב תרחץ

יב: ושנים עשר עצים אשר העלים עליהם תביא לפני יי כאשר הורני אברהם אבי

יג: ומכל-החי הטהור ומכל-העוף תקריב קרבן ליי

יד: ומכל-בכוריך ומן-היין תקריב ראשיתם קרבן ליי

טו: ואת כל-קרבנך במלח תמלח

פרק י

א: ועתה בני שמרו את-אשר אצוכם כי את-אשר שמעתי מאבותי גליתי לכם

ב: והנה נקיתי מפשעכם ומעונכם אשר תעשו באחרית הימים כי תתעו את-ישראל ותמיטו עליו רעות רבות מאת יי

ג: ואתם תפשעו בישראל עד-כי לא תשא אתכם ירושלם מפני רשעתכם

ד: ואתם תפוצו בשבי בין הגוים ותהיו שם לחרפה ולאלה

ה: כי הבית אשר בו יבחר יי ירושלם יקרא ככתוב בספר חנוך הצדיק

פרק יא

א: ואקח לי אשה ואני בן-שמונה ועשרים שנה ושמה מלכה

ב: ותהר ותלד בן ואקרא שמו גרשם כי גרים היינו בארצנו

ג: ואדע כי הוא לא יהיה במערכת הראשונה

ד: ובשנת חמש ושלשים לחיי נולד קהת לעת עלות השמש

ה: וארא בחלומי והנה הוא עומד במעלה בתוך כל-הקהל

ו: על-כן קראתי שמו קהת כי הוא ראשית התפארת והקהלה

ז: ותלד לי בן שלישי את-מררי בשנת ארבעים לחיי ויהי בהקשות אמו בלדתה ואקרא שמו מררי לאמר מרתי כי גם-הוא נטה למות

ח: ויוכבד נולדה במצרים בשנת הששים ושלש לחיי כי נכבדתי אז מאד בין אחי

פרק יב

א: ויקח גרשם אשה ותלד לו את-לבני ואת-שמעי

ב: ובני קהת עמרם ויצהר חברון ועזיאל

ג: ובני מררי מחלי ומושי

ד: ובארבע ותשעים שנה לחיי לקח לו עמרם את-יוכבד בתי לאשה כי ביום אחד נולדו הוא ובתי

ה: בן-שמונה שנים הייתי כאשר באנו ארצה כנען ובן-שמונה עשרה כאשר הרגתי את-שכם ובן-תשע עשרה שנה הייתי לכהן ליי ובן-שמונה ועשרים שנה לקחתי אשה ובן-שמונה וארבעים שנה הייתי כאשר באתי מצרימה

ו: והנה אתם בני דור שלישי

ז: ויוסף מת בשנת מאה ושמונה עשרה לחיי

פרק יג

א: ועתה בני הנני מצוה אתכם יראו את-יי אלהיכם בכל-לבבכם והתהלכו בתם-לבבכם ככל-מצותו

ב: ולמדו גם-אתם את-בניכם לקרא למען תהיה להם דעת בכל-חייהם ויהגו תמיד בתורת יי

ג: כי כל-אשר ידע את-תורת יי יכבד ולא יהי זר בכל-אשר ילך

ד: ורעים רבים יקנה על-הוריו ויתאוו אנשים רבים לעבדו ולשמע תורה מפיהו

ה: ועל-כן בני עשו צדקה עלי אדמות ותאצרו בשמים

ו: וזרעו טוב בנפשותיכם ותמצאהו בחייכם ואם-רע תזרעו רגז ועצב תקצרו

ז: אספו דעת ביראת יי כי אם-שבי יבא וערים וארצות תכחדנה וזהב וכסף וכל-רכוש יאבדו מאת החכם לא יבוז איש את-החכמה לולא עורון הפשע וקשי החטא

ח: כי אם ישמר איש מכל-הרעות האלה אז גם-בין אויביו תהי לו החכמה לתפארת ובארץ נכריה מולדת ובתוך אויבים אוהב לו ימצא

ט: כל-אשר נדיבות יורה ויעשה יחד עם-מלכים לכסא ישב כאשר היה גם-יוסף אחי

פרק יד

א: ועתה אחי ידעתי מספר חנוך כי בקץ העתים תפשעו ביי ותשאו ידיכם לכל-פשע ואחי יבושו בכם ותהיו ללעג לכל-הגוים

ב: כי אבינו יעקב חף מפשע הכהנים הגדולים

ג: בני טהורים תהיו כשמים על הארץ ואתם אשר אור לישראל הנכם כשמש וכירח תהיו

ד: כי מה-יעשו כל-הגוים אם-בחשך ילכו בפשעכם ותבאנה קללות על-שבטכם והאור הנתן בתורה להאיר לכם ולכל-איש אותו תחפצו לכבות ותורו את-המצות נגד חקי אלהים

ה: את-קרבנות יי תגזלו ומחלקיו תגנבו כל-מבחר ובשאט-נפש עם-הזונות תאכלו

ו: ובבצע כסף את-מצות יי תורו ונשי איש תטמאו ועם-זונות ומנאפות תתחברו ואת-בנות הגוים לנשים תקחו והיה משכבכם בהן כסדום וכעמורה

ז: ואתם בכהנתכם תרהבו ותתנשאו על-בני-איש וגם-נגד מצות אלהים תתרוממו

ח: כי גם-את-הקדשים בלעג ובקלס תשקצו

פרק טו

א: ועל-כן המקדש אשר בו יבחר יי לשממה יהיה בטמאתכם ואתם שבוים תהיו בין כל-הגוים

ב: ותהיו לשמצה להם ובושה וכלמת עולם במשפט אלהים

ג: וכל-אשר ישנאו אתכם יגילו על-מפלתכם

ד: ואם-לא על-ידי אברהם יצחק ויעקב אבינו תרחמו כי אז לא ישאר איש מזרעכם על-האדמה

פרק טז

א: ועתה ידעתי כי שבעים שבעות תתעו ואת-הכהנה תחללו ואת-הקרבנות תטמאו

ב: ואת-התורה תסירו ואת-דברי הנביאים לאין תשימו בתהפוכות רשע ואנשים צדיקים תרדפו ותמימים תשנאו ודברי אנשי אמת תשקצו

ג: קדשיכם לשמה יהיו עד-היסוד

ד: ומקום טהור לא-יהיה לכם והייתם לאלה ולזרא בין הגוים עד-אשר ישקיף יי עליכם וירחמכם ויקבל אתכם

פרק יז

א: וכאשר שמעתם על-דבר שבעים השבעות שמעו גם-על –דבר הכהנה

ב: כי בכל-יובל ויובל כהנה תהיה וביובל הראשון אשר ראשון לכהנה ימשח גדול יהי וכדבר איש אל-אביו אל-אלהים ידבר וכהנתו שלמה עם-יי תהיה

ג: וביובל השני אשר ימשח לאשר אהב בעצב ידאג והיתה כהנתו כבוד ועל-ידי-כל יפאר

ד: והכהן השלישי בעצב יקבל

ה: והרביעי יענה כי רשע לרב יתחבר נגדו וכל ישראל ישנאו איש את-קרובו

ו: והחמישי בחשך יתפש

ז: וכמוהו גם-הששי וגם-השביעי

ח: ובשביעי תהיה טמאה אשר לא-אוכל להגיד בפני בני-איש כי אלה אשר יעשו אותה ידעוה

ט: ועל כן לשבי ולבזה יהיו וארצם וכל-יקומם יכחדו

י: ובשבוע החמישי ישובו אל-ארצם השוממה ויחדשו את-בית יי

יא: ובשבוע השביעי יבאו כהנים עובדי אלילים מנאפים אוהבי בצע אנשי גאוה עוברי חק פושעים אשר נערים יטמאו ובהמה ירבעו

פרק יח

א: והיה כי-יקם יי את-נקמתו מהם תחדל הכהנה

ב: ואז יקים יי כהן חדש אשר לו יגלו כל-אמרות יי והוא יעשה משפט אמת עלי-אדמות במלאת הימים

ג: ויעלה כוכבו בשמים ככוכב מלך ויאיר באור הדעת כשמש ליום והוא יתגדל בעולם

ד: הוא יזרח כשמש על-הארץ ויסיר כל-חשך מתחת השמים ושלום יהיה בכל-הארץ

ה: ישמחו השמים בימיו ותגל הארץ והעננים ישישו ודעת יי תערה על-האדמה כמי הימים ומלאכי הכבוד לפני יי יגילו בו

ו: והשמים יפתחו וממקדש הכבוד תערה עליו קדשה בקול אב כמן-אברהם ליצחק

ז: וכבוד אל עליון יערה עליו ורוח דעת וקדשה תשכן עליו

ח: כי הוא ימסר את-גדל תפארת יי לבניו באמת לעולם ולא יהי יורש לו לדור ודור עד-עולם

ט: ולעת כהנתו ירבו העמים דעת על-האדמה ובכהנתו יתם החטא והרשעים יחדלו הרע והצדיקים ינוחו בו

י: והוא יפתח את-שערי גן-עדן ויסיר את-החרב המפחידה את-האדם

יא: ויתן לקדושים לאכל מעץ החיים ורוח הקדש יהיה עמהם

יב: והוא יאסר את-בליעל ויתן אמץ לבניו לרמס את-הרוחות הרעות

יג: וישמח יי בבניו ויתהלל בפי אשר אהב לעולם

יד: ואז יגל אברהם ויצחק ויעקב וגם-אנכי אשמח וכל-הקדושים ילבשו צדק

פרק יט

א: ועתה בני שמעו כלכם בחרו לכם את-האור או את-החשך את-תורת יי או את-מעשי בליעל

ב: ויענהו בניו ויאמרו לפני יי נלך ובתורתו

ג: ויאמר אליהם אביהם עד יי ועדים מלאכיו ואתם עדים ואנכי עד על-דבר מוצא פיכם ויאמרו לו בניו עדים

ד: ויחדל לוי לצות את-בניו כן ויפשט את-רגליו על-המטה ויאסף אל-אבותיו והוא בן-שבע ושלשים ומאת שנה

ה: וישימו אותו בארון ואחרי-כן קברהו בחברון עם-קברות אברהם יצחק ויעקב

<< · צוואות השבטים · צוואת יהודה · >>

צוואת יהודה הבן הרביעי ליעקב וללאה

פרק א

א: העתקת דברי יהודה אשר דבר אל-בניו לפני מותו

ב: ויהי כאשר נאספו ויבאו אליו ויאמר אליהם שמעו בני אל-יהודה אביכם

ג: אנכי נולדתי בן רביעי ליעקב אבי ולאה אמי קראה שמי יהודה כי אמרה אודה את-יי כי נתן לי גם-בן רביעי

ד: ואנכי חרוץ הייתי בנעורי ואשמע בקול אבי לכל-דבר

ה: ואכבד את-אמי ואת-אחות אמי

ו: ויהי כאשר גדלתי ואהי לאיש ויברכני אבי ויאמר מלך תהיה ובכל תצליח

פרק ב

א: ויתן יי לי חן בכל-מעשי בשדה ובבית

ב: ידעתי כי-דלקתי יחד עם-האילה ואצודה ואעש מטעמים לאבי ויאכל

ג: ואת-הצבי תפשתי במרוצתי וכל-אשר בשדות צדתי

ד: ואך את-הארי ואציל גדי מפיו ואת-הדב תפשתי ברגלו ואשליכהו אל-הפחת וישבר

ה: ואחרי חזיר-היער רדפתי ואצודהו במרוצתו ואקרעהו

ו: ובחברון קפץ נמר על-הכלב ואחז בזנבו ואשליכהו אל-הסלע וישבר לשנים

ז: ואת-שור-הבר מצאתי והוא בער בשדות ואתפשהו בקרניו ואסובבהו סביב ואהם אותו ואשליכהו ואהרגהו

פרק ג

א: ויהי כאשר באו שני מלכי כנען והמה משרינים על-מקננו ועם-רב אתם וארוץ אנכי לבדי אל-מלך חצור ואכהו על-שריוני רגליו ואורידהו ארצה וככה הרגתיו

ב: ואת-המלך השני מלך תפוח אשר ישב על-סוסו הרגתי ובכן פזרתי את-כל-עמו

ג: ואת-מלך אחר איש ענק ראיתי והוא יושב על-סוסו ומורה חצים מלפניו ומאחריו ואקח אבן ששים ליטרא משקלה ואור בסוס ואהרגהו

ד: ואלחם באחר שתי שעות ואשבר את-מגנו לשנים וארוצץ את-רגליו ואהרגהו

ה: ויהי כאשר פשטתי את-שריונו והנה תשעה אנשים מחבריו באו להלחם אתי

ו: ואקח את-בגדי על-זרועי ואקלע בהם אבנים ואהרג ארבעה מהם ויתרם נסו

ז: ויעקב אבי הרג את-בעל שילה מלך כל-המלכים איש ענק ארכו שתים עשרה אמה

ח: ויפל עליהם פחד ויחדלו להלחם בנו

ט: ועל-כן היה אבי בלי-פחד במלחמותיו כאשר הייתי אנכי עם-אחי

י: כי ראה בחלומו על-אדותי כי מלאך הגבורה הולך בעקבותי למען לא אכשל

פרק ד

א: ואחרי-כן קמה עלינו בנגב מלחמה גדולה מאשר בשכם ואערך מלחמה יחד אני ואחי וארדף אלף איש ואהרג מאתים מהם וארבעה מלכים

ב: ואדלג על-החומה ואהרג עוד ארבעה מלכים

ג: וככה לכדנו את-חצור ונקח את-כל-שללם

פרק ה

א: ממחרת באנו אל-סרטן עיר חזקה ובצורה אשר יושביה אמרו להרגנו

ב: ואני וגד קרבנו אליה מן-המזרח וראובן ולוי מן-המערב

ג: וכאשר חשבו האנשים אשר על-החומה כי לבדנו אנחנו ויערכו לנגדנו

ד: ואחי עלו מכל-עבר חרש ביתדות על-החומה ויבואו העירה והמה לא ידעו

ה: ונך אותם לפי חרב ואשר על-החומה נסו ויבאו אל-המגדלים ונצת את-המגדלים ונלכדם אתם

ו: ויהי כאשר הלכנו משם ויתנפלו אנשי תפוח על-שללנו ונתנהו ביד בנינו ונלחם אתם עד תפוח

ז: ונהרג אותם ונשרף את-העיר וכל-אשר בתוכה בזונו

פרק ו

א: ויהי כאשר היינו על-מימי כזבא ויבאו עלינו אנשי ארבל למלחמה

ב: ונלחם אתם ונרדפם ואת-אנשי שילח מרעיהם הרגנו ולא היה להם מפלט מאתנו לצאת לקראתנו

ג: וביום החמישי באו עלינו אנשי מכיר לשלל שלל ונצא לקראתם וננצח אותם בחרב חדה ונהרגם טרם יעברו במעברה

ד: וכאשר באנו העירה ותשלכנה נשיהם אבנים בנו מראש ההר אשר עליו היתה העיר

ה: ונחבא אני ושמעון מאחרי העיר ונלכד את-מעלות ההר ונהרס גם את-העיר הזאת

פרק ז

א: ויגד לנו ממחרת כי מלך געש יוצא לקראתנו בעם רב

ב: ואני ודן התחפשנו לאמורים ונבא אל-תוך עירם כבעלי ברית

ג: וברדת הלילה ויבאו אחינו ונפתח להם את-השערים ונשמד אותם ואת-כל-אשר להם ונבז את-כל-רכושם ונהרס את-שלש חומותיהם

ד: ונקרב אל-תמנה מקום שם אצור כל-רכוש המלכים אויבינו

ה: ויהי כאשר גדפוני ואקצף וארוץ אליהם אל-ראש ההר והמה ירו בי אבנים וחצים

ו: ולולא דן אחי היה בעזרי כי עתה יכלו להרגני

ז: ונתנפל עליהם בקצף וינוסו כלם ויבאו בדרך אחרת אל-אבי ויתחננו לפניו ונכרת אתם ברית שלום

ח: ולא עשינו להם רעה ויהיו לנו למס ונשב להם את-כל-שללם

ט: ואבנה את-תמנה ואבי בנה את-ארבל

י: ואנכי בן-עשרים שנה כאשר פרצה המלחמה הזאת

יא: ויגורו הכנענים מפני ומפני אחי מאד

פרק ח

א: ומקנה רב היה לי וראש הרועים אשר לי חירם העדלמי

ב: ויהי כאשר הלכתי אליו וארא את-בן-שוע מלך עדלם וידבר עמנו ויעש לנו משתה ובחמי ויתן-לי את-בת-שוע בתו לאשה

ג: ותלד לי את-ער ואת-אונן ואת-שלה

ד: וימת יי שנים ושלה חי ואתם בניו

פרק ט

א: ושמונה עשרה שנה היתה ברית שלום בין אבי ובין עשו אחיו ובין בניו ובינינו אחרי אשר באנו מארם-נהרים מעם-לבן

ב: וכמלאת שמונה עשרה שנה בשנת הארבעים לחיי ויצא עשו אחי אבי לקראתנו בעם כבד וחזק

ג: ויך יעקב בקשתו את-עשו והוא נחלה בהר שעיר

ד: ונרדף את-בני עשו ולהם עיר בצורה חומת ברזל ושערי נחשת ולא יכלנו לבא בתוכה ונשם עליה מסביב ונצר עליה

ה: ויהי מקץ עשרים יום והמה לא פתחו והנה אנכי מביא לעיניהם סלם ובנשאי את-מגני ממעל לראשי ואעל ואני תופש את-האבנים ואהרג מהם ארבעה אלופים

ו: וראובן וגד הרגו ששה אחרים

ז: ויתחננו אלינו בדברי שלום ונועץ עם-אבינו ונשם אותם למס

ח: ויהיו נותנים לנו חטה חמש מאות כור ושמן חמש מאות איפה ויין חמש מאות מדה עד-הרעב עד-אשר ירדנו מצרימה

פרק י

א: אחר הדברים האלה לקח לו ער בני את-תמר מארם נהרים בת-ארם לו לאשה

ב: ויהי ער רע ויצק לתמר כי לא-היתה מארץ כנען וימיתהו מלאך יי בלילה השלישי

ג: והוא לא ידעה במזמת אמו כי לא חפץ להוליד ממנה בנים

ד: ובימי המשתה ואתננה לאונן לאשה

ה: וגם הוא ברעתו לא ידעה ויעש אתה שנה

ו: ויהי כאשר יראתי אותו ויבא אליה ושחת זרעו ארצה במצות אמו וימת גם-הוא ברעתו

ז: ואבקש לתתה גם לשלה ולא נתנתני אמו כי כעסה על-תמר אשר לא היתה מבנות כנען כמוה

פרק יא

א: וגם-אנכי ידעתי כי רעה משפחת הכנענים ועצת נעורים נמהרה עורה את-תבונתי

ב: ובראותי אותה והיא השקתני יין ואפת ואקחה בלא עצת אבי

ג: והיא כאשר הלכתי ותלך ותקח אשה לשלה מבנות כנען

ד: וכאשר נודע לי אשר עשתה ואקללה במר נפשי

ה: ותמת גם-היא ברעתה יחד את-בניה

פרק יב

א: ויהי אחר הדברים האלה ותמר באלמנותה ובשמעה מקץ שנתים כי הולך אנכי לגזז את-צאני ותעד בגדי כלולותיה ותשב בעיר עינים לפני השער

ב: כי כן חק לאמורים אשר יושיבו את-המארסה שבעה ימים לפני השער להזנותה

ג: ואנכי בשתותי יין לשכרה לא הכרתיה ויפתני יפיה ומראה יפי עדיה

ד: ואט אליה ואמר אבא-נא אליך ותאמר מה-תתן לי ואתן-לה את-מטי ואת-פתילי ואת-נזר מלכותי לערבון וכאשר באתי אליה ותהר

ה: ובהודעי את-אשר עשיתי ואבקש להרגה והיא שלחה אלי חרש את-הערבונות ותכלימני

ו: ובקראי לה ואשמע גם-את-דברי הסוד אשר דברתי בשכבי עמה בשכרוני

ז: ולא יכלתי להמיתה כי מאת יי היתה זאת

ח: ואני אמרתי אולי בעצת ערמה עשתה בקחתה את-הערבון מאשה אחרת

ט: ואנכי לא קרבתי אליה כל-ימי חיי כי עשיתי את-התועבה הזאת בישראל

י: וגם-אנשי העיר אמרו לא היתה בשער קדשה כי מארץ אחרת באה ותשב בשער לזמן מצער

יא: ואחשב כי לא-ידע איש כי באתי אליה

יב: ואחרי-כן באנו מצרימה אל-יוסף מפני הרעב

יג: ואנכי אז בן-שש וארבעים שנה ושלש ושבעים שנה גרתי במצרים

פרק יג

א: ועתה בני הנני מצוה אתכם שמעו אל-יהודה אביכם ושמרו את-דברי לעשות ככל-חקות יי ולשמע אל-מצות אלהים

ב: ולא תלכו אחרי תאותיכם בשרירות לב ואל-תתגאו במעשיכם ובכח נעוריכם כי כל-אלה רע בעיני יי

ג: כי גם-אנכי התפארתי אשר במלחמות לא פתני מראה אשה יפת-תאר ואחרף את-ראובן אחי על-דבר בלהה אשת אבי ורוח-הקנאה והזנות ערכו לנגדי מלחמה עד-אשר שכבתי עם-בת-שוע הכנענית ועם-תמר כלתי

ד: כי אמרתי אל-חותני אועץ באבי וכן אקח את-בתך לאשה והוא לא חפץ ויראני בדבר בתו המון זהב לבלי-חק כי מלך היה

ה: ויפאר אותה בזהב ובפנינים ויצוה להשקותני יין בחדר הנשים והיא יפה מאד

ו: והיין הטה את-עיני והחשק החשיך את-נפשי

ז: ואנכי חשקתי בה ואשכב עמה ואעבר מצות יי ומצות אבי ואקחה לאשה

ח: ויי שלם-לי בעצת נפשי הרעה כי לא נחת היה לי בבניה

פרק יד

א: ועתה בני אל-תשתו יין לשכרה כי הוא יסיר את-הלב מאחרי האמת ויעורר קנאה ותאוה ויטה את-העינים למעשי תעתועים

ב: כי היין כמשרת לרוח הזנות למלא תאות-נפש כי גם-שניהם יעקשו את-תבונת האדם

ג: כי אם-תשתה יין לשכרה הוא ירגיז את-רוחך במחשבות נתעבות אשר תתעינה לזנות ויחמם את-גוך לתאוה ואתה תעשה את-מעשה החטא ולא תבוש

ד: כן דרך השכור בני כי אשר ישתה לשכרה לא יבוש מאיש

ה: והנה גם-אנכי נתעיתי לבלתי הכלם מפני המון העיר כי לעיני-כל נטיתי אל-תמר ואחטא חטא גדול ואגל את-מכסה ערות בני

ו: וכאשר שתיתי יין לא הדרתי את-מצות אלהים ואקח אשה כנענית

ז: ועל-כן תבונה רבה דרושה לאיש השותה יין וזה יהיה שכל-שתית היין אשר ישתה איש כל-עוד יבוש

ח: והיה כי יעבר את-הגבול הזה ורוח-תעתועים תתקף את-נפשו ותשים דברי נבלה בפיו והוא יפשע ולא יבוש ויחשב כי טוב הוא

פרק טו

א: ונואף כי יענש לא יחוש וכי יהיה לבוז לא יכלם

ב: כי אם-יהיה איש מלך וינאף תסור ממנו מלכותו כי עבד לזנות יהיה כאשר עניתי גם-אני

ג: כי נתתי את-מטי הוא עז שבטי ואת-אזורי הוא גבורתי ואת-נזרי אשר הוא תפארת מלכותי

ד: ובהנחמי על-אלה לא אכלתי בשר ויין עד-עת זקנתי וכל שמחה לא ראיתי

ה: ומלאך אלהים הראני כי אם-מלך ואם-דל תמשלנה בו הנשים

ו: והן תקחנה מאת המלך את-תפארתו מאת הגבור את-גבורתו ומאת הדל גם את-משען דלותו האחרון

פרק טז

א: ועל-כן שמרו בני את-גבול היין כי ארבע רוחות רעות בו רוח החמדה רוח חשק-בשרים רוח הוללות ורוח הבצע

ב: אם-תשתו יין בשמחה היו ענוים ביראת יי כי אם-בשמחתכם תסור יראת יי ישאר השכרון ואתו תבא פריצות

ג: ואם-תבקשו לחיות בענוה אל-תגעו כליל ביין למען לא תחטאו בדברי שחץ ומריבות ובעלילות-שוא ולא תעברו מצות יי ותמותו לא בעתכם

ד: כי היין יגלה גם-סודות אלהים ואנשים כאשר גליתי גם-אנכי את-מצות אלהים וסודות יעקב אבי לכנענית אשר אמר לי אלהים לא תגלה

פרק יז

א: ועתה אצוכם בני אל-תאהבו כסף ואל-תביטו אל-יפי הנשים כי גם-אנכי על-ידי הזהב ויפי המראה נתעיתי אחרי בת-שוע הכנענית

ב: כי ידעתי בעקב שני אלה יפל זרעכם בזנות

ג: כי גם-אנשים נבונים מבני יעבירו על-דעתם וימעיטו את-מלכות יהודה אשר נתן לי יי עקב אשר שמעתי בקול אבי

ד: כי אנכי לא-העצבתי את-אבי מימי כי אם-כל-אשר אמר אלי עשיתי

ה: ויברכני יצחק אבי-אבי למלך על-ישראל וגם-יעקב ברכני כן

ו: וגם-אנכי ידעתי כי ממני תקום המלוכה

פרק יח

א: ואנכי ידעתי כי תעשו רעה באחרית הימים

ב: ועל-כן השמרו בני מן-הזנות ומאהבת-כסף ושמעו אל-יהודה אביכם

ג: כי אלה יסירו מאחרי תורת אלהים ויעורו עצת הנפש וילמדו גאוה ולא יתנו לאיש לרחם על-קרובו

ד: והם מנפשו כל-חנינה יגזלו ויציקו להם בעני ועמל וינידו ממנו שנה ויאכלו את-בשרו

ה: והוא את-קרבנות אלהים יפר וברכת אלהים לא יזכר נביא כי-ידבר אליו לא ישמע ודברי תמימים יתעב

ו: כי הוא לשני יצרים יעבד ולא יוכל לשמע בקול אלהים כי החשיכו את-נפשו וביום כבלילה יהלך

פרק יט

א: בני אהבת הכסף תוביל לעבודת אלילים כי בתעתועי הכסף יקראו לאלילים אלים והוא יפעל אשר מי שיש-לו כסף בשגעון ינהג

ב: בעקב הכסף מתו לי בני ולולא שבתי נכנעתי ולולא תפלות יעקב אבי כי אז ערירי הלכתי למות

ג: ואלהי אבותי חמל עלי כי עשיתי את-אלה ולא ידעתי

ד: כי שר החטא עורני ואפשע כאדם וכבשר אשר בחטאים נשחת

ה: ואנכי הכרתי את-רפיוני בחשבי כי לא ינצחני איש

פרק כ

א: ואתם דעו לכם בני כי שתי רוחות תשמרנה על-האדם רוח האמת ורוח הכזב

ב: והרוח התיכונה היא רוח תבונת השכל אשר תט לכל אשר תחפץ

ג: ומפעלי שתיהן האמת והכזב חקוקים בלב האדם ויי יודע כל-אחד מהם

ד: ואין זמן אשר בו יוכלו להסתר מעשי בני-איש כי בלבו חקוקים הם לפני יי

ה: ורוח האמת תעיד בכל ותאשים את-כל והיתה כאש עצורה בלב החוטא ולא יוכל לשאת פניו אל-שופטו

פרק כא

א: ועתה בני הנני מצוה אתכם אהבו את-לוי למען תשארו ואל-תתנשאו עליו למען אשר לא-תשמדו

ב: כי לי נתן אלהים את-המלוכה ולו את-הכהנה וישם את-המלוכה תחת הכהנה

ג: לי נתן את-אשר על-הארץ ולו את-אשר בשמים

ד: כי כאשר גבהו השמים מעל-הארץ כן גבהה כהנת אלהים ממלכות הארץ אם-לא תסור בחטאה מאחרי יי ומלכות הארץ תמשל-בה

ה: כי מלאך יי אמר אלי בו בחר יי על-פניך לקרבו אליו ולאכל משלחנו ולהקריב לפניו בכורים ממטעמי בני ישראל ואתה תהיה מלך בישראל

ו: ותהיה ביניהם כים כי כאשר בו יתרוצצו צדיק ורשע אלה אסירים ואלה עשירים ככה יהיה גם-בך כל-מין האדם אלה מסכנים יהיו ובשבי ילכו ואלה עשירים חומסי הון-זרים

ז: כי המלכים כתנינים יהיו ויבלעו בני-איש כדגים ובנים ובנות יקחו לעבדים ובתים ושדות ומקנה ורכוש יגזלו

ח: ובבשר רבים ישביעו עורבים ועגורים והמה יפלו ברעה ויתגאו בתאות-בצע

ט: ונביאי השקר כסופות יהיו וירדפו כל-אנשי צדק

פרק כב

א: ויי יביא עליהם ריבות איש באחיו ומלחמות תמיד תהיינה בישראל

ב: ובזרים יבא הקץ למלכותי עד-אשר תבוא תשועת ישראל עד-יופיע אלהי הצדק להשקיט בשלום יעקב וכל-הגוים והוא ישמר כח-מלכותי עד-עולם

ג: כי שבועה נשבע יי לבלתי השמיד את-המלוכה מזרעי עד-עולם

פרק כג

א: ועתה בני נעצבתי מאד על-הפשעים ועל-הכשפים אשר תעשו נגד המלוכה כי תלכו אחרי המעוננים הידעונים ורוחות התהו

ב: את-בנותיכם תעשו למחוללות ולקדשות ותתערבו בכל-תועבות הגוים

ג: ועל-הדברים האלה יביא יי עליכם רעב ודבר מות וחרב רודפת מצור-אויבים וחרפת-אוהבים עולליכם ימותו את-נשיכם יגזלו את-רכושכם יבזו מקדש יי יהיה לשרפת אש ארצכם שממה ואתם תהיו בשבי בין הגוים

ד: ומבניכם יעשו סריסים לנשיהם

ה: עד-אשר תשובו אל-יי בלבב שלם ותשובו ותלכו בכל-מצותיו ויי ישקיף עליכם ברחמים ויוציא אתכם משבי הגוים

פרק כד

א: ואחרי כל-אלה יקום לכם כוכב מיעקב בשלום וקם איש מזרעו כשמש צדקה ויתהלך עם-בני אדם בתם ובצדק וכל-עולה לא תמצא בו

ב: והשמים יפתחו-לו לשפך עליו רוח ברכה והוא ישפך רוח חן עליכם

ג: ואתם תהיו לו בנים באמת ותלכו בחקותיו

ד: ואז יזהיר שבט מלכותי ומגזעכם יצא חטר

ה: וממנו יצמח שבט מישור לגוים לשפט ולהושיע את-כל-אשר יקרא אל-אלהים

פרק כה

א: ואז יקומו אברהם יצחק ויעקב לחיים ואנכי ואחי ראשי שבטי ישראל נהיה הראשון לוי השני אנכי השלישי יוסף הרביעי בנימין החמישי שמעון הששי יששכר וככה כלם על-סדרם

ב: ויברך יי את-לוי ומלאך הפנים ברך אותי כחות הכבוד את-שמעון השמים את-ראובן הארץ את-יששכר הים את-זבלון ההרים את-יוסף האהל את-בנימין המארות את-דן עדן את-נפתלי השמש את-גד והירח את-אשר

ג: ואתם תהיו עם ליי ושפה אחת ולא יהיה שם רוח-תעתועים מבליעל כי הוא לאש יוטל עד-עולם

ד: וכל אשר ביגון מתו בשמחה יקומו

ה: והמתים למען יי לחיים יקיצו

ו: וצבאי יעקב בשמחה ירוצו ונשרי ישראל יעופו בגילה וכל-העמים יכבדו את-יי לעולמים

פרק כו

א: ועל-כן בני שמרו כל-תורת יי כי היא תקוה לכל אשר יחזיקו בדרכיו

ב: ויאמר אליהם יהודה הנה אנכי מת היום בן-מאה ועשר ושמונה שנים

ג: ואל-תקברוני בבגדי-יקר ואל-תקרעו את-בטני כי כן יעשו המלכים והעלוני חברונה אתכם

ד: וישכב יהודה עם-אבותיו אחרי דברו את-הדברים האלה ויעשו בניו ככל אשר צוה אותם ויקברו אותו עם-אבותיו בחברון

<< · צוואות השבטים · צוואת יששכר · >>

צוואת יששכר הבן החמישי ליעקב וללאה

פרק א

א: העתקת דברי יששכר ויקרא אל-בניו ויאמר אליהם שמעו בני אל-יששכר אביכם והאזינו לדברי אהוב יי

ב: אנכי נולדתי בן חמישי ליעקב בשכר הדודאים

ג: כי ראובן אחי הביא דודאים מן-השדה ותפגשהו רחל ותקחם

ד: ויבך ראובן ותצא לאה אמו לקולו

ה: ואלה היו תפוחים אשר ריחם מתוק הצומחים מעל לאפיקי המים בארץ ארם

ו: ותאמר רחל לא אתן-לך את-אלה והיו לי תחת בנים כי שנאני יי ולא ילדתי בנים ליעקב

ז: ושנים היו התפוחים ותאמר לאה אל-רחל יהי-לך אשר לקחת את-בעלי ולקחת גם-את-אלה ממני

ח: ותאמר לה רחל יהי לך יעקב הלילה הזה תחת דודאי בנך

ט: ותאמר לה לאה לי הוא יעקב כי אנכי אשת נעוריו

י: ותאמר רחל אל-תתגאי ואל-תתפארי כי אותי ארש לו בראשונה ולמעני עבד את-אבינו ארבע עשרה שנה

יא: ואנכי מה-אעשה-לך כי רבה הערמה ומזמת בני-איש וערמה תהלך עלי-אדמות כי לולא זאת לא ראית את-פני יעקב

יב: כי לא אשתו את ובערמה הבאת לו

יג: ואותי רמה אבי ויגרשני בלילה ההוא ולא נתן את-יעקב לראותני כי לו הייתי שם לא קרהו כזאת

יד: ואולם בדודאים האלה אשכיר לך ללילה אחד את-יעקב

טו: וידע יעקב את-לאה ותהר ותלד אותי ועל-השכר הזה נקרא שמי יששכר

פרק ב

א: וירא אז מלאך יי אל-יעקב ויאמר שני בנים תלד רחל כי בחלה במשכב בעלה ותבחר הנזר

ב: ולולא לאה אמי מכרה במשכבו את-שני התפוחים כי עתה שמונה ילדה ועל-כן ילדה היא ששה ורחל ילדה את-השנים כי למען הדודאים השקיף עליה יי

ג: כי ידע אשר למען לדת בנים בקשה לחיות עם-יעקב ולא למען מלא תאותה

ד: וממחרת היום נתנה שנית את-יעקב

ה: ובגלל הדודאים ההם שמע יי את-רחל

ו: כי גם-כאשר קבלתם לא אכלה אותם ותקרב אותם בבית יי ותביאם אל-הכהן אשר היה בימים ההם

פרק ג

א: ויהי כאשר הייתי לאיש ואתהלך בישר לבבי ואהי עובד אדמת אבי ואדמת אחי ואאסף את-תבואות אדמתם בעתן

ב: ויברכני אבי כראותו כי בתם-לבבי אתהלך לפניו

ג: ואנכי לא-הייתי נמהר במעשי ולא קנאתי ולא רעה עיני בקרובי

ד: לא הלכתי רכיל באיש ולא הרשעתי חיי אדם כי בתמת עיני הלכתי

ה: בן-שלשים וחמש הייתי כאשר לקחתי אשה כי עמלי אכל את-כחי ולא חשבתי על-חשק נשים כי עיף ויגע הייתי ותפל עלי תרדמה

ו: וישמח אבי תמיד על-תם-לבבי כי כל-בכור הקרבתי ביד-הכהן ליי וכן גם-לאבי

ז: וירב יי את-טובו בידי עשרת אלפי מונים וידע גם-יעקב אבי כי יי עזרני בתמי

ח: כי לדלים ולאשר בצרה נתתי מטוב האדמה בתם-לבבי

פרק ד

א: ועתה בני שמעו אלי והתהלכו בתם-לבבכם כי בו ראיתי את-כל-רצון יי

ב: איש תם לא-ישאף הון מאכלי-תאוה שונים לא יחמד בגד מחלצות לא ירצה

ג: ימים רבים לא-יקוה לחיות והוא רק לרצון יי יחכה

ד: ועל-כן כל-רוחות תעתועים לא-ימשלו בו כי לא-יואיל הבט אל-יפי הנשים למען אשר לא-יחלל נפשו בתהפוכות רע

ה: אין קנאה בעצותיו והכעש לא יעציב את-נפשו ולא יענה את-רוחו בתאוה נכזבה

ו: והוא בתמת-נפשו יתהלך וכל-דבר בישר לבבו יראה ויעצם עיניו מראות רע בחטאי העולם לבל-יראה בהפר איש את-מצות יי

פרק ה

א: ועל-כן שמרו בנים את-תורת אלהים וקנו תם ובישר תתהלכו ואל-תהיו קלי-דעת במצות יי ובמעשי קרוביכם

ב: ואהבו את-יי ואיש את-קרובו ועל-דל ועל-חולה תחמלו

ג: שימו מעיניכם לעבד את-האדמה ועמלו במפעליכם בכל-עבודת השדה והביאו מנחה בתודה ליי

ד: כי בראשית בכורי פרי האדמה יברך אתכם יי כאשר ברך את-כל-הקדושים למן-הבל ועד-עתה

ה: כי לא-ינתן לכם חלק אחר מלבד משמני הארץ אשר פריה בעמל תוציאו

ו: כי גם-יעקב אבי ברכני בברכות האדמה ובראשית תבואותיה

ז: ויכבד יי את-לוי ואת-יהודה גם-בתוך בני יעקב

ח: ויתן יי להם מורשת נחלה ויתן ללוי את-הכהנה וליהודה את-המלוכה

ט: ועל-כן שמעו אליהם והתהלכו בתמת אביכם

פרק ו

א: ודעו לכם בני כי באחרית הימים יעזבו בניכם את-תמתם וידבקו באהבת-בצע לא-תדע שבעה ויעזבו צדק ויקרבו למזמה ויזניחו את-מצות יי וידבקו בבליעל

ב: והמה יעזבו את-עבודת האדמה ויתורו אחרי עצותיהם הרעות ויפוצו בין הגוים והיו עבדים לאויביהם

ג: ואתם הגידו כזאת לבניכם למען אשר אם-יחטאו ישובו מהרה אל-יי

ד: כי הוא רחום ויגאלם להשיבם אל-אדמתם

פרק ז

א: בן-שתים ועשרים ומאה שנה אנכי היום ולא ידעתי בי כל-חטא

ב: ומלבד אשתי לא ידעתי אחרת ולא זניתי בנשאי את-עיני

ג: יין לא שתיתי ואתע וכל-חמד אשר לרעי לא חמדתי

ד: ערמה לא שכנה בלבבי וכזב לא עבר על-דל-שפתי

ה: איש כי היה בצרה ואאנח אתו ולדל פרסתי מלחמי חסד עשיתי כל-ימי אמת שמרתי

ו: את-יי אהבתי בכל-כחי וכן אהבתי כל-איש יותר מבני

ז: וככה עשו גם-אתם בני וכל-רוח בליעל ינוס מכם וכל-מעשה אנשים רעים לא ימשל בכם ותרדו בכל-חית השדה כי אתכם יהי אלהי השמים והארץ כי תתהלכו עם-בני-איש בתם-לבב

ח: ויצו את-בניו אחרי אשר דבר להם העלוני חברונה ושמה תקברוני במערה עם-אבותי

ט: ויפשט את-רגליו וימת בשיבה טובה בריא בכל-אבריו ולא נס כחו ויישן שנת-עולמים

<< · צוואות השבטים · צוואת זבולון · >>

צוואת זבלון הבן הששי ליעקב וללאה

פרק א

א: העתקת דברי זבלון אשר צוה את-בניו לפני מותו בשנת מאה וארבע-עשרה לחייו שנתים אחרי מות יוסף

ב: ויאמר אליהם שמעו אלי בני זבלון והקשיבו לאמרי אביכם

ג: אני זבלון זבד טוב זבדני אלהים לאבותי כי בעת הולדי ויעצם אבי מאד בצאן ובבקר בעת ההיא היה חלקו במקלות הפצלות

ד: לא ידעתי כי-אחטא מימי מלבד במחשבותי

ה: ולא אזכר אשר אפשע מלבד הפשע אשר מעלתי ביוסף כי נדברתי עם-אחי לבלתי הגיד לאבי את אשר נעשה

ו: ואבך במסתרים ימים רבים על-יוסף כי יראתי מפני אחי כי נדברו כלם להרג את אשר יגלה הסוד

ז: וכאשר בקשו להמיתו ואבך ואצעק אליהם לבל-יפשעו את-הפשע הזה

פרק ב

א: כי הלוך הלכו שמעון ודן וגד לקראת יוסף להמיתו והוא בכה ויאמר אליהם חוסו עלי אחי ורחמו על-לב יעקב אבינו

ב: אל-תשאו את-ידיכם עלי לשפך דם נקי כי לא חטאתי לכם

ג: ואם גם חטאתי ענש תענשוני אחי וידכם אל-תהי ברצח אחיכם למען יעקב אבינו

ד: וכאשר דבר יוסף את-הדברים האלה ויבך ולא נשאתי את-אנקותיו ואחל לבכות ולשפך כבדי וכל-קירות קרבי חמרמרו

ה: ויבך יוסף ולבבי המה וכל-יצורי גוי רעדו ולא יכלתי עמד

ו: וכאשר ראה יוסף כי בכיתי עמו ואת-אלה ההולכים להמיתו וירץ מאחרי ויתחנן אליהם

ז: ובין כה וכה קם ראובן ויאמר אל-נא אחי אל-נהרגהו נשליכהו באחד הבורות הריקים האלה אשר חפרו אבותינו ולא מצאו מים

ח: כי עצר יי בעד המים ממלא אותם למען יהיה מפלט ליוסף

ט: ויעשו-כן עד-אשר מכרהו לישמעאלים

פרק ג

א: ובכסף שכרו לא היה לי חלק בני

ב: כי אם שמעון ודן וגד ובניהם ויקחו את-מחירו ויקנו נעלים להם ולנשיהם ולבניהם ויאמרו לא נאכלהו כי מחיר אחינו הוא

ג: כי אם-רמוס נרמסנו יען אשר אמר למלך עלינו ונראה מה-יהיו חלומותיו

ד: כי על-כן כתוב בספר חנוך כל-אשר לא יחפץ להקים זרע לאחיו וחלצו את-נעלו וירקו בפניו

ה: ואחי יוסף לא חפצו בחיי אחיהם ויי חלץ להם נעלם אשר נעלו בפני יוסף אחיהם

ו: כי כאשר ירדו מצרימה ויחלצו להם נערי יוסף את-נעליהם לפני השער וככה השתחוו לפני יוסף כחק למלך פרעה

ז: והמה לא רק השתחוו לפניו כי גם-ירקו עליהם אחרי אשר נפלו אפים לפניו ויכלמו לפני המצרים

ח: כי שמעו המצרים את-הרעה אשר עשו ליוסף

פרק ד

א: ויהי כאשר השליכו אותו אל-הבור וישבו אחי לאכל

ב: ואנכי לא אכלתי מאומה שני ימים ושני לילות כי רחמתי על-יוסף

ג: ויהודה לא אכל עמהם וישמר על-הבור כי ירא פן יבאו שמעון וגד להמיתו

ד: ויהי כאשר ראו כי לא אכל וישימוני לשומר עליו עד-אשר ימכרהו ויהי בבור שלשה ימים ושלשה לילות רעב וככה מכרהו

ה: ויהי כשמע ראובן כי נמכר בעת לכתו משם ויקרע את-בגדיו ויתאבל ויאמר איך אראה את-פני יעקב אבי

ו: ויקח את-הכסף וירץ אחרי הסוחרים ולא מצא איש

ז: כי עזבו את-הדרך הגדולה וילכו אל-הסכיים בדרך הקצרה

ח: ויעצב ראובן ולא אכל לחם ביום ההוא ויבא דן ויאמר אליו אל-תבך ואל-תעצב כי מצאנו את-אשר נאמר לאבינו

ט: אנחנו נשחט גדי עזים וטבלנו את-כתנת יוסף ושלחנו אל-יעקב לאמר הכר-נא הכתנת בנך היא ויעשו-כן

י: כי את-הכתנת פשטו מיוסף כאשר מכרהו וילבישהו בגדי עבדים

יא: ואולם שמעון לקח את-הכתנת ולא חפץ להשיבה כי בקש לקרעה בחרבו בקצפו על-אשר לא המיתו

יב: ונעמד כלנו ונאמר לו אם-לא תתן את-הכתנת נאמר לאבינו כי אתה לבדך עשית את-התועבה הזאת בישראל

יג: ובכן נתן אותה להם והמה עשו כאשר אמר דן

פרק ה

א: ועתה בני הנני מצוכם אשר תשמרו את-מצות יי ותרחמו איש על-קרובו ותחוסו על-כל לא רק על-בני אדם כי אם גם-על-כל-חי אשר לא ידבר

ב: כי על-כן ברכני יי ובחלות כל-אחי אני לא נחליתי כי יודע יי מזמות כל-איש

ג: ועל-כן יכמרו רחמיכם כי כאשר יעשה איש לקרובו כן ישלם יי לו

ד: כי בני אחי חלו וימותו על-דבר יוסף כי לא רחמו בלבבם ובני נשמרו מכל חלי כאשר ידעתם

ה: ויהי כאשר היינו בארץ כנען על-חף הים ואצוד ציד ליעקב אבינו ורבים טבעו ואנכי נשארתי חי

פרק ו

א: אנכי הראשון עשיתי סירה לשוט בה על-פני הים כי נתן יי לי דעת וחכמה לאלה

ב: ואשים עמוד-עץ מתחתיה ואפרש מסך על-העמוד השני הנצב בתוך

ג: ואשוט בה על-שפת הים ואצוד דגים לבית אבי עד-אשר באנו מצרימה

ד: ומצידי נתתי לכל-זר ברחמי עליו

ה: וכי היה גר או חולה או זקן ואבשל את-הדגים ואכינם היטב ואתנם לכל איש איש לפי צרכו ואהי כואב עמהם ומרחם עליהם

ו: ועל-כן מלאני יי דגים לרב בצאתי לצוד ציד כי כל-אשר יחלק עם-רעהו הרבה מונים יקבל מאת יי

ז: וחמש שנים שליתי דגים ואתן מהם לכל-אשר ראיתי ואמציא דגים לכל-בית אבי

ח: בקיץ דגתי דגים ובחרף רעיתי יחד את-אחי

פרק ז

א: ועתה אודיע אתכם את אשר עשיתי

ב: ראיתי איש בצרה ערם בקרה ויכמרו רחמי עליו ואגנב בגד מבית אבי ואתנהו בסתר לאביון

ג: וגם-אתם בני מכל-אשר יחנכם אלהים בלי הבדל חנו ברחמים את-כל ואל-תתמהמהו ותנו לכל-איש בלב טוב

ד: וכי לא יהיה לכם את אשר תתנו לאיש מחסור יהמו מעיכם עליו ברחמים

ה: ידעתי כי כאשר לא מצאה ידי לתת לאיש מחסור ואלך אתו שבעה ריסים ואבך אתו יחד וקרבי נכמרו עליו ברחמים

פרק ח

א: ועל-כן בני יכמרו-נא רחמיכם על-כל-איש בחנינה למען יחנכם יי וירחם עליכם

ב: כי באחרית הימים ישלח אלהים את-רחמיו על-פני הארץ ובמקום אשר ימצא לב רחום שמה ישכן

ג: כי כאשר ירחם איש על-רעהו כן ירחם יי אותו

ד: ויהי כאשר באנו מצרימה לא שמר לנו יוסף עברתו

ה: וגם-אתם בני תלכו בדרכו זאת ותאהבו איש את-רעהו ואל-תחרשו רע איש על-אחיו

ו: כי הוא אחוה ישבר ובין קרובים יפריד וירגיז נפש וכל-רכוש יחריב

פרק ט

א: ואתם דרשו היטב במים ודעו לכם אם-ישטפו לעבר אחד יגרפו אתם אבנים עצים ואדמה וכל-דבר אחר

ב: ואם-להרבה זרמים יחלקו ובלעה אותם האדמה ונמסו

ג: וגם-אתם אם-תתפרדו יהי לכם כן

ד: ועל-כן אל-תתפרדו לשני ראשים כי כל-אשר עשה יי ראש אחד לו ושתי כתפים שתי ידים ושתי רגלים ושאר האברים

ה: ואנכי ידעתי על-פי כתבי אבותי כי תתפרדו בישראל ותלכו אחרי שני מלכים ותעשו כל-תועבה

ו: ואויביכם יוליכו אתכם בשבי ותחיו ברעה בין הגוים ברב חלי ויגון

ז: ואחרי הדברים האלה תזכרו את-יי ותשובו והוא ישיב אתכם כי חנון ורחום הוא לא יפקד עון על-בני-איש כי בשר המה ורוחות התהו יתעום במעשיהם

ח: והיה אחרי-כן יאיר יי לכם אור צדקה ומרפא ורחמים בכנפיו והוא לבדו יגאל את-כל-שבי בני האדם מבליעל וכל-רוח תהו יהיה למרמס וישיב את-כל-העמים לקנא למענו והמקום אשר בו יבחר יי ירושלים שמו יקרא

ט: ועוד תכעיסהו ברב מעלליכם והוא ישליך אתכם מעל פניו עד-קץ העתים

פרק י

א: ועתה בני אל-תעצבו כי מת אנכי ואל-יפל לבבכם כי אאסף

ב: כי עוד אקום בתוככם כמושל בין בניו ואגיל בתוך שבטי אשר ישמרו את-תורת יי ואת מצות זבלון אביהם

ג: ועל-הרשעים יביא יי אש עולמים ותאכל אותם לדורי דורות

ד: ועתה הנני הולך למנוחתי כאשר עשו גם-אבותי

ה: ואתם תיראו את-יי אלהיכם בכל-מאדכם כל-הימים אשר אתם חיים

ו: ויהי ככלותו לדבר וישכב בשיבה טובה וישימו אותו בניו בארון-עץ

ז: ואחרי-כן העלהו ויקברהו בחברון עם-אבותיו

<< · צוואות השבטים · צוואת דן · >>

צוואת דן הבן השביעי ליעקב ובן בלהה

פרק א

א: העתקת דברי דן אשר דבר אל-בניו באחרית ימיו בשנת חמש ועשרים ומאה לחייו

ב: ויקרא אל נפשות ביתו ויאמר שמעו בני דן את-דברי והקשיבו לאמרי אביכם

ג: אני נוכחתי בלבי בכל-חיי כי האמת והצדק טובים הם וימצאו-חן בעיני אלהים ורעים השקר והכעס כי הם ילמדו כל-רע לבני האדם

ד: הגדתי לכם היום בני כי בלבבי חרצתי להמית את-יוסף איש הטוב והאמת

ה: ואנכי שמחתי על-מכירתו כי אבינו אהב אותו מכלנו

ו: כי רוח הקנאה והגאוה דברה אלי לאמר גם-אתה בנו כמוהו

ז: ויעירני אחד מרוחות בליעל לאמר קח את-החרב והרג-בה את-יוסף ויאהבך אביך במותו

ח: והוא רוח הקנאה אשר הסיתני לטרף את-יוסף כאשר יטרף הנמר את-הגדי

ט: ואלהי אבי יעקב לא אנה אותו לידי אשר אמצאהו לבדו ולא נתנני לעשות את-מעשה הפשע הזה למען לא יכחדו שני שבטים מישראל

פרק ב

א: ועתה בני הנה אנכי מת ואגיד לכם באמת אם-לא תשמרו מרוח הכזב והכעס ולא תאהבו אמת וארך-רוח אבד תאבדון

ב: כי עורון-עינים בקנאה אשר לא יתן את-איש לראות פניו באמת

ג: כי אם אב יהי או אם יתהלך אתם כאויב או אח יהי ולא ידעהו או נביא יי ולא ישמע אליו או צדיק ולא יראהו או רע ויתנכר אליו

ד: כי רוח הכעש יאחזהו ברשת תעתועים ויעור את-עיניו ובכזב יחשיך תבונתו ויראהו כל על-פי דרכו הוא

ה: ואל-מי יפנה את-עיניו הלא אל-אחיו בשנאת לבב למען קנא בו

פרק ג

א: כי הכעש ענין רע בני והוא את-הנשמה ירגיז

ב: ואת-הגוף יכניע ובנפש ישלט ויתן תעצומות לגו למען יעשה כל-רע

ג: ואם-הבשר יעשה כל-אלה תזכה גם-הנפש את-הנעשה כי לא תראה נכוחה

ד: ועל-כן איש כי יכעס ועז לו והיה-לו כח פי שלשה בכעסו הכח הראשון הוא חיל עוזריו הכח השני עשרו כי בו יפתה וברשע ינצח וכי יש-לו הכח השלישי הוא כח הטבע של הבשר בו יעשה רעה

ה: ואם-גם-יחלה הכועס והיה לו כח פי שנים בכעסו כי הכעס יעזר תמיד בעשות רשע

ו: והרוח הזה יהלך עם-רוח השקר לימין השטן למען יעשו מעשיהם בכזב ובכח אכזר

פרק ד

א: ועל-כן הכירו בני את-כח הכעש כי הבל הוא

ב: כי לראשונה בדברים יעורר ובמעשים יחזק את-אשר יכעס ובנזקים קשים יסעיר את-דעתו עד-אשר יעיר בכעס גדול את-נפשו

ג: ואם-ידבר איש קשות אליכם אל-תתעוררו לכעס ואם-יהללכם איש כי קדושים אתם אל-תתגאו ואל-תשתנו לא לשמח ולא למאס

ד: כי לראשונה ייטיב השמיע ויחדד את-דעתו לקבל עצת מזמות והיה כי יכעס האיש ויאמין כי צדק בכעסו

ה: וכי יאנה לכם נזק או כי תאבד לכם אבדה אל-תעצבו בני כי הרוח הוא יעורר אתכם להתאוות תאוה אל-הדבר האבוד למען תפלו בכעס על-ידי העצב

ו: וכי יאנה לכם נזק לרצונכם או לא לרצונכם אל-תדאגו כי הדאגה תוליד כעס וכזב

ז: כי רע הכעס עם השקר ושני פנים לו ושניהם יתחברו למען הרגיז לב

ח: וכי תסער הנפש תמיד וסר מעליה יי בליעל ימשל-בם

פרק ה

א: ועל-כן בני שמרו את-מצות יי ואת-תורתו נצרו וסורו מן-הכעס ושנאו כזב למען ישכן בקרבכם יי ובליעל ינוס מכם

ב: ודברו אמת איש את-רעהו ולא תפלו בכעס וברגז ושלום יהיה לכם ואלהי השלום יהיה עמכם ולא תנצח אתכם מלחמה

ג: אהבו את-יי כל-ימי חייכם ואיש את-רעהו בלבב שלם

ד: כי ידעתי כי באחרית הימים תסורו מאחרי יי ותכעיסו את-לוי ותערכו מלחמה על-יהודה ולא תוכלו להם כי מלאך יי יוליך את-שניהם כי בהם יקום ישראל

ה: וכי תסורו מאחרי יי ותלכו בכל-רע ותעשו את-תועבות הגוים ותזנו אחרי נשי פושעים כל-רוחות הרשע יפעלו בכם בכל-רע

ו: כי הכרתי בספר חנוך הצדיק כי השטן נשיאכם וכל-רוחות רשע ורהב יקשרו ויאריכו ימים אצל בני לוי ויפעלו למען החטיאם לפני אלהיהם

ז: ובני יקרבו אל-בני לוי ויחטאו אתם בכל ובני יהודה ישאפו בצע ויטרפו כאריות הון זרים

ח: ועל-כן אתם יחד בשבי תובלו ושם תענו במכות מצרים ובכל-רשעת הגוים

ט: ואחרי כן תשובו אל-יי ויתן לכם רחמים והשיבכם אל-מקדשו ויתן לכם שלום

י: ומשבט יהודה ומשבט לוי תקום לכם ישועת יי כי הוא לבדו יעשה מלחמה את-בליעל ויתן נקמת נצח באויביכם

יא: ואז יוציא את-נפשות הצדיקים משבי בליעל וכל-הלבבות אשר לא אבו שמע ישיב אל-יי ויתן שלום נצח לכל-אשר יקראהו

יב: וכל-הקדושים ינוחו בעדן וצדיקים בירושלם החדשה יגילו אשר היא תפארת אלהים לעולם

יג: ולא עוד תשאר ירושלם שממה ולא עוד ישראל בשבי ילך כי יי יהיה בתוכה וקדוש ישראל ימשל בה

פרק ו

א: ועתה בני יראו את-יי והשמרו מפני השטן וכל רוחותיו

ב: קרבו אל-אלהים ואל-המלאך המתפלל בעדכם כי הוא העומד בין אלהים ובין בני האדם ולשלום ישראל נגד ממלכת האויב יעמד

ג: על-כן יתאמץ האויב להשחית את-כל-אשר בשם יי יקרא

ד: כי ידע אשר ביום שוב ישראל תחדל ממלכת האויב

ה: כי מלאך השלום הוא יחזק את ישראל למען אשר לא-יפל בקץ הרעות

ו: ועל-כן השמרו בני מכל-מעשה רע והסירו מאתכם כל-כעס וכל-כזב ואמת וארך-רוח אהבו

ז: ואת-אשר שמעתם מאביכם אותה תגידו לבניכם

ח: ועל-כן סורו מכל-רשע ודבקו בצדקת אלהים והיה שבטכם לתשועה עד-עולם

ט: וקברוני אצל אבותי

פרק ז

א: וידבר אליהם כאלה וינשק להם וישכב בשיבה טובה

ב: ויקברהו בניו ואחרי-כן העלו את-עצמותיו וישימון במקום אשר שם אברהם יצחק ויעקב

ג: לבד אשר נבא להם דן אשר ישכחו את-אלהים וינכרו מארץ נחלתם ומשבט ישראל ומארץ מכורתם

<< · צוואות השבטים · צוואת נפתלי · >>

צוואת נפתלי הבן השמיני ליעקב ובן בלהה

פרק א

א: העתקת צואת נפתלי אשר צוה לפני מותו בשנת שלשים ומאה לחייו

ב: ויהי כאשר נאספו בניו בחדש השביעי בראשון לחדש ויעש להם משתה

ג: ויהי ממחרת כאשר הקיץ משנתו ויאמר להם הנה אנכי מת ולא האמינו לו

ד: ויברך את-יי ויתחזק ויאמר להם הנה אנכי מת אחרי המשתה אשר עשיתי אתמול

ה: ויען ויאמר אל-בניו שמעו בני בני נפתלי והקשיבו לאמרי אביכם

ו: אותי ילדה בלהה כי עשתה רחל בערמה ותתן ליעקב את-בלהה תחתיה ותהר ותלד אותי על-ברכי רחל ועל-כן קראה את-שמי נפתלי

ז: ותאהבני רחל מאד כי נולדתי על-ברכיה ובעודני רך ותשקני ותאמר מי יתן-לי אח לך יוצא מרחמי וישוה לך

ח: ועל-כן דמה אלי יוסף בכל כתפלת רחל

ט: ואמי בלהה היתה בת-רתי אחי דבורה מינקת רבקה אשר נולדה ביום הולד רחל

י: ויהי רתי ממשפחת אברהם כשדי ירא אלהים חפשי ומזרע היחש

יא: ויהי כאשר נפל בשבי ויקנהו לבן ויתן-לו את-עדנה שפחתו לאשה ותלד בת ויקרא שמה זלפה על-שם העיר אשר בה נשבה

יב: ואחרי-כן ילדה לו את-בלהה לאמר נבהלה בתי כי אך נולדה ותתפש בשדי אמה ותבהל לינק

פרק ב

א: ואנכי הייתי קל ברגלי כאחת האילות ויועידני אבי לכל-בשורה וגם-ברכני להיות כאילה

ב: כי כאשר ידע היוצר את-הכלי כמה יכיל ולפיהו יביא חמר ככה יצר גם-יי את-הגויה בדמות הרוח ולפי כח הגוף יפח הרוח

ג: ולא יהי יתרון בינותם עד-לשלישית השערה כי במשקל ובמדה ובקו נוצר כל-יצור

ד: וכאשר ידע היוצר שרות כל-כלי למה יכשר ככה יודע יי כל-בשר את-הגבול אשר עדיו יתהלך בטוב ומתי יחל הרע

ה: כי אין יצור ואין מחשבה ויי לא ידעם כי את-כל-האדם ברא בצלמו

ו: ככח האדם כן פעלו כתבונתו כן מעשהו כאשר זמם כן-יבצע כלבו כן-פיו כעינו כן שנתו כנפשו כן דברו אם-בתורת יי ואם-במעשי בליעל

ז: וכאשר הבדל בין אור לחשך בין ראיה לשמיעה ככה הבדל גם בין-איש לרעהו ובין אשה לרעותה ואין אשר יאמר כי ידמו אחד לשני בפניהם או בדעתם

ח: כי כל פעל אלהים בסדר חמשת החושים בראש ואת-הצואר חבר עם-הראש ויתן עליו שער ליפי ולתפארת ולב להבין בטן להפריש קבה קנה לבריאות כבד לכעס מרה למרירות טחול לשחוק כליות לעצה ירכים לכח צלעות למשכב מתנים לעז וכאלה

ט: וככה בני יהיו כל-מעשיכם בסדר לטוב וליראה את-האלהים ואל תחפזו לעשות בגאוה וגם-לא דבר בלא עתו

י: כי כאשר יאמר לעין שמעי והיא לא תוכל כן לא-תוכלו להאיר מעשיכם אם בחשך תהיו

פרק ג

א: ואתם אל-תמהרו להרע את-מעשיכם בתאות-בצע ולפתות את-נפשכם בדברי-שוא כי אם-תחרישו בטהר לבב תדעו להתחזק ברצון יי ולתעב רצון בליעל

ב: השמש והירח והכוכבים לא ישנו צבאם כן לא תמירו גם אתם את-תורת אלהים במשובת מעשיכם

ג: כי הגוים הלכו שולל ויעזבו את-יי וימירו את-דרכם ויכנעו לפני עץ ואבן ורוחות תעתועים

ד: לא-כן אתם בני אשר הכרתם ברקיע בארץ ובים ובכל-היצורים את-יי עושם לבל-תהיו כאנשי סדום אשר המירו את-דרכם

ה: ככה השחיתו גם-הנפילים את-דרכם אשר קללם יי בעת המבול וישם בגללם את-הארץ שממה מיושביה וכל-הצומח בה

פרק ד

א: ואת-כל-אלה הנני אומר לכם בני קראתי בספר חנוך אשר גם-אתם תסורו מאחרי יי ותלכו בכל-חטאת הגוים ותעשו כל-רשעת סדום

ב: והביא יי עליכם שבי ועבדתם שם את-אויביכם וצרה וצוקה תכניע אתכם עד השמיד יי את-כלכם

ג: ונשארתם מתי-מעט ושארית ואז תשובו וידעתם את-יי אלהיכם והשיבכם יי לארצכם כרב חסדיו

ד: והיה כי-ישובו אל-ארץ אבותיהם ושבו ושכחו את-יי ופשעו

ה: והפיצם יי על-פני כל-הארץ עד-בא חסד יי

פרק ה

א: ובשנת הארבעים לחיי ראיתי חזון על-הר הזיתים מקדם לירושלים כי השמש והירח נדמו

ב: והנה יצחק אבי-אבי ויאמר אלינו רוצו ותפשו איש כפי כחו והיה אשר יחזיק בם והיו לו השמש והירח

ג: ונרץ כלנו יחד ויתפש לוי את-השמש ויעבר יהודה ויתפש את-הירח וירומו שניהם אתם

ד: ויהי לוי כשמש והנה עלם מושיט לו שנים עשר ענפי תמר ויהודה נוצץ כלבנה ותחת רגליהם שתים עשרה קרנים

ה: וירוצו לוי ויהודה גם-שניהם ויחזיקו בם

ו: והנה שור פר על-הארץ ושתי קרנים גדולות לו וכנפים בגבו ככנפי הנשר ונחפץ להחזיק בו ולא יכלנו

ז: ויבא יוסף ויחזק-בו וירום אתו יחד

ח: ואנכי ראיתי כי שם הייתי והנה מגלה קדושה נראתה לנו לאמר האשורים המדים הפרסים הכשדים והסורים ינהלו את-שבי שנים עשר שבטי ישראל

פרק ו

א: וארא עוד מקץ שבעה ימים והנה אבינו יעקב עומד על-שפת ים ימניה ואנחנו בניו אתו

ב: והנה אניה באה בלא מלחים ורבי-חובל ועל-האניה כתוב אנית יעקב

ג: ויאמר אלינו אבינו הבה נרדה לתוך אניתנו

ד: והיה כאשר באנו לתוכה והנה סער חזק התחולל ורוח-סופה גדולה ואבינו אשר אחז בהגה הלך מאתנו

ה: ואנחנו נשאנו על-הים בסערה ותמלא האניה מים ותנד בתוך הגלים עד-אשר נשברה

ו: וימלט יוסף על-הסירה האחת וגם-אנחנו נפרדנו איש מאחיו על-תשעה קרשים ויהודה ולוי היו על-האחד

ז: ונפץ כלנו עד-לקצוי ארץ

ח: ויחגר לוי שק ויתפלל אל-האלהים

ט: ויהי כי חדל הסער ותגע האניה אל-היבשה בשלום

י: והנה יעקב אבינו בא ונשמח כלנו יחדו

פרק ז

א: ואגיד ליעקב אבינו את-שני החלומות האלה ויאמר אלי בוא יבאו הדברים האלה בעתם אחרי אשר ישראל יענה הרבה

ב: ויאמר אלי אבי אחרי-כן אוחילה לאל כי עוד יוסף בני חי כי ראיתי תמיד אשר יספרהו יי יחד אתכם

ג: ויבך ויאמר אללי לי בני יוסף כי חי אתה ואנכי לא אראך וגם-אתה לא תראה את-יעקב אשר הולידך

ד: לקול דבריו בקשתי לבכות גם-אני ויהי כאש עצורה בלבבי להגיד-לו כי נמכר יוסף ואולם יראתי מפני אחי

פרק ח

א: הנה בני הראיתי אתכם את-אחרית הימים כי כל-אלה יקרו את-ישראל

ב: ואתם תצוו את-בניכם אחריכם אשר יתחברו אל-לוי ויהודה כי ביהודה תקום תשועת ישראל ובו יברך יעקב

ג: כי בשבטו יראה אלהים להציל את עם-ישראל ויקבץ את-הצדיקים מבין הגוים

ד: וכי תעשו גם-אתם בני את-הטוב יברכוכם בני-איש וגם-מלכים ובכם יתפאר אלהים בין הגוים והשטן ינוס מפניכם וחיות השדה ייראו מכם ויי יאהבכם ומלאכים יסוככו עליכם

ה: כי כאשר יגדל איש את-הילד היטב יפקד שמו לטובה ככה יפקד גם-זכרכם לטוב לפני אלהים כי תעשו את-הטוב

ו: ואשר לא יעשה טוב יקללהו מלאכים ואנשים ואלהים יחלל על-ידו בין הגוים והשטן יעשהו כלי-משכן לו וכל-חית השדה תרדה-בו ויי ישטמהו

ז: כי גם-מצות התורה שני פנים להן ובתבונה תמלאנה

ח: עת לאדם לדעת את-אשתו ועת פרש ממנה לתפלתו

ט: כי שניהם הנם מצות יי ואם-לא ישמרו על-פי דרכם יביאו חטא גדול על-בני האדם וככה גם-שאר המצות

י: ואתם בני היו חכמים ונבונים באלהים כי ידעתם את-דרך מצותיו ואת-חקי כל-מעשה למען יאהבכם יי

פרק ט

א: ויצו אותם כאלה ויאמר אליהם אשר יעלו את-עצמותיו אתם חברונה ויקברהו עם-אבותיו

ב: ויהי אחרי אשר אכל ושתה אתם בשמחת-לבב ויכס את פניו ויגוע

ג: ויעשו בניו ככל אשר צום אביהם

<< · צוואות השבטים · צוואת גד · >>

צוואת גד הבן התשיעי ליעקב ובן זלפה

פרק א

א: העתקת צוואת גד אשר דיבר אל בניו בשנת חמש ועשרים ומאה לחייו

ב: ויאמר אליהם: שמעו בני, אנוכי נולדתי בן שישי ליעקב, ואהי גיבור בין המשפתים.

ג: ולכן שמרתי בלילה על העדרים, והיה כי בא הארי או הזאב או כל חיה רעה אל העדר, וארוץ אחרי ואתפשהו, ואחזיק בידי ברגלו, ואקלעהו כאבן הקלע, וככה הרגתיו.

ד: ויוסף רעה אתנו יחד בשלושים יום, ובהיותו רך ויחלה מרוח הקדים.

ה: וישב חברונה אל אבינו, ויניחהו אבינו בקרבתו, כי אהבו מאוד.

ו: ויגד יוסף לאבינו כי שחטו בני זילפה ובלהה את כל הטוב בעדר ויאכלו, למרות דעת ראובן ודעת יהודה.

ז: כי ראה יוסף כי אנוכי הצלתי טלה מפי הדוב ואהרגהו ונאכלהו, ויגד כזאת לאבינו.

ח: ואנוכי קצפתי על יוסף בגלל זאת, עד יום בו נמכר.

ט: ורוח שנאה הייתה בי, ולא חפצתי לדעת את יוסף, לא לשמע אוזן ולא למראה עיניים, כי הכלימנו בפנינו באמרו כי אכלנו את הטלאים מלבד יהודה, וכל אשר הגיד לאבינו האמין לו.

פרק ב

א: את חטאי אני מזכיר בני, כי פעמים רבות בקשתי להרוג אותו כי שטמתיו בלבבי.

ב: וגם בגלל החלומות הוספתי עוד שנוא אותו, ואבקש להכחידו מארץ חיים, כלחוך השור את ירק השדה.

ג: ועל כן מכרנו אותו אני ושמעון לישמעאלים בשלושים שקל, ונסתר מהם עשרה, ועשרים הראינו את אחינו.

ד: וככה מלאה תאוות הבצע את לבבנו להרגו.

ה: ואלוהי אבותיי הצילהו מידי, למען לא אעשה את מעשה הפשע הזה בישראל.

פרק ג

א: ועתה בני, שמעו דבר אמת, למען תעשו צדק וכל משפט עליון, ולא תתעו אחרי רוח השנאה כי היא הרעה בכל מעשי בני האדם.

ב: כל אשר יעשה האדם יתעב השונא, כי יעשה את חוקות ה' לא יהללוהו, וכי יירא מפני ה' וצדק ירצה - לא יאהבוהו.

ג: אמת יבזה, במאושר יקנא, דיבת עם יחבב וגאווה יאהב, כי השנאה תעוור את נפשו כאשר ראיתי גם אנוכי ביוסף.

פרק ד

א: ועל כן בני, הישמרו מפני השנאה.

ב: כי השונא יחטא גם לאלוהים, כי לא יחפוץ שמוע לדברי מצוותיו לאהוב את רעהו, ולאלוהים יחטא.

ג: כי אם גם אחיו יכשל, יחפז להודיע לכול, ויתאמץ למען יישפט, ייענש ויומת.

ד: ואם עבד יהיה, והסיתו באדוניו וחרש עליו כל רע, למען יוכל להמיתו.

ה: כי השנאה תיעזר ברצח נגד כל אשר יצליחו, והיה כי תראה או תשמע על דבר הצלחתם וחלתה.

ו: כי כאשר תבקש האהבה להחיות מתים ולעורר את המועדים למוות, כן תבקש גם השנאה להרוג את החיים, ולא תאבה להשאיר בחיים גם אשר עוונם בחבלי השווא.

ז: כי רוח השנאה בקוצר רוחה תפעל יחדיו עם השטן בכל להמית בני איש, ורוח האהבה תפעל יחד עם תורת האלוהים באורך רוח להושיע את בני האדם.

פרק ה

א: רעה היא השנאה, כי היא תמיד עם כזב תתחבר, ונגד האמת תדבר, תשים קטון לגדול, חושך לאור, מר למתוק תקרא, ורצח תורה, תעיר קצף ותעורר מלחמה, ואת הלב תמלא רעה וחמת השטן.

ב: וכזאת הנני אומר לכם בני, כי נוסיתי אשר תנוסו משנאת רע, ותדבקו באהבת אלוהים. יושר לבב יגרש שנאה, וענווה תפיץ קנאה.

ג: כי צדיק ועניו יירא מעשות רשע, ולא יירא אשמת רעהו כי אם את נפשו, כי אלוהים יראה ללבבו.

ד: ולא ילך רכיל באיש חסיד, כי יראת עליון תשכון בו.

ה: אם יירא לחטוא לאלוהים, לא יחפוץ לעשות עוול לאיש, ולא במחשבותיו.

ו: וזאת הכרתי לאחרונה, אחרי אשר שבתי מחטאי אשר חטאתי ליוסף.

ז: כי התשובה אל אלוהים באמת תזרה כסילות, ותפיץ חשק ותאיר את העיניים, ותיתן דעת לנפש ותנהל עצה לתשועה.

ח: וכל הדברים האלה אשר לא למדוהו בני איש, אותם יכיר בשובו מדרכו.

ט: כי הביא אלוהים עלי מחלת הכבד, ולולא תפילות יעקב אבי עזרוני, כי אז כמעט קט חלף רוחי ממני.

י: כי כל אשר בו יחטא האדם, בו ייוסר.

יא: וכאשר נקשה כבדי בלי רחם על יוסף, כן עוניתי גם אני בלי רחם בכבדי, ואשפט אחד עשר חודש, כמספר הימים אשר שנאתי את יוסף עד אשר מכרוהו.

פרק ו

א: ועתה בני, הזהרתי אתכם: אהבו איש את אחיו, והשמידו שנאה מלבבכם, ואהבו איש את רעהו במעשיהם ובדבריכם, ובכל יצר לבבכם.

ב: כי בפני אבי דיברתי את יוסף לשלום, וכאשר יצאתי מאת פניו ותחשך השנאה את תבונתי, ותרגז את נפשי להמיתו.

ג: ואתם אהבו איש את רעהו בלבבכם, וכי יחטא לך איש, ודברת אליו לשלום, וזרית הלאה את חמת השנאה, ולא תשכין בנפשך ערמה.

ד: וכי יתוודה וישוב מדרכו, וסלחת לו, ואם יכחש אל תריב אתו, כי ישָבע וחטאת חטא משנה.

ה: ואם תריב באיש, אל תגלה לזר סודכם, פן ישנאך ונהפך לך לאויב, וחטא לך חטא גדול, כי רבות בערמה ידבר אליך, או יחרוש עליך רעה, וממך ייקח חמתו.

ו: ואם יכחד ויבוש כי תגלה רעתו, השקט ואל תגלה חרפתו, כי אשר יכחד עוד ישוב מדרכו לא יוסף לחטוא לך, כי כבד יכבדך ויירא ממך וישלים עמך.

ז: ואם לא ידע בושת, וברעתו יעמוד, וסלחת לו בלבבך, ואת המשפט לאלוהים תעזוב.

פרק ז

א: וכי ייטב לרעכם מכם, אל תעצבו, והתפללו בעדו אשר עד סוף ימיו יצליח, כי כן טוב גם לכם.

ב: וכי יינשא עוד, אל תקנאו בו, וזכרו כי קץ כל בשר למות, והודו לה' אשר נתן את הטוב ואת המועיל לכל בני איש.

ג: חקור את משפט ה' ויניח לך, וכל עצתך ישלים.

ד: ואם אחד הרשעים יצבור הון כעשיו אחי אבי, אל תתחרו בו, והוחילו למועד ה'.

ה: כי הוא ייקח מרשעים עושרם, ויסלח לאשר שב מדרכו, ואשר לא ישוב, יחשוך לעונש עולמים.

ו: כי הדל אשר לא יקנא ברעהו, יהיה לרצון לפני ה' בכול, ומכול בני איש יאושר, כי אין לו עניין רע אשר לבני האדם לענות בו.

ז: ואתם זרו הלאה את השנאה מנפשותיכם, ואהבו איש את רעהו בלבב תמים.

פרק ח

א: והגידו גם לבניכם אשר יכבדו את לוי ואת יהודה, כי מהם יקים ה' מושיע לישראל.

ב: כי ידעתי אשר בקץ הימים יסורו בניכם מאחריו, ויעשו כל רשע וכל רע וכל מושחת בעיני ה'.

ג: ויינפש מעט, ויוסף לדבר אליהם: שמעו בני אל אביכם וקברוני אצל אבותי.

ד: ויאסוף את רגליו וישכב בשלום.

ה: ומקץ חמש שנים העלו אותו חברונה, ויקברוהו שמה עם אבותיו.

<< · צוואות השבטים · צוואת אשר · >>

צוואת אשר הבן העשירי ליעקב ובן זלפה

פרק א

א: העתקת צואת אשר אשר צוה לבניו בשנת חמש ועשרים ומאה לחייו

ב: וידבר אליהם והוא בריא ויאמר שמעו בני אשר אל-אביכם וכל-הישר בעיני אלהים אראכם

ג: שתי דרכים נתן אלהים לבני האדם ושני יצרים ושני מפעלים שני פנים ושני קצות

ד: ועל-כן הכל שנים שנים הם זה לעמת זה

ה: כי שתי דרכים הן הטוב והרע ובלבנו שני היצרים המבדילים בינותם

ו: וכי תרצה הנפש בטוב כל-מעשיה בצדק תעשה ואם-תחטא מיד תשוב

ז: כי אם-תחשב על-דבר הצדק ותזרה הלאה את-הרע תרמס מהר את-הרשע ותשרש את-החטא

ח: וכי תכנע הנפש לפני היצר הרע את-כל-מעשיה ברשע תעשה ותגרש את-הטוב ותדבר ברע ובליעל ישלט-בה ואם-גם-תעשה את-הטוב לרע יהפך

ט: כי אם-תחל לעשות-טוב והיו תוצאות מעשיה רשע כי אוצר היצר רוח רשע תמלא

פרק ב

א: והנפש אשר תאמר להשליט את-הטוב על-הרע והיה סוף מעשיה גם-דרך הרע

ב: ויש איש אשר לא ירחם על-עבדיו אשר שרתו לפניו ברע גם-זה שני פנים לו אבל הכל רשע

ג: ויש איש אשר אהב עושה רע עד-כי יחפץ למות למענו ברע וגלוי הוא שני פנים לדבר הזה והכל ענין רע

ד: כי אם-גם אהבה היא אבל רעה היא בכסותה על-רשע ועל-כן הדבר הזה שמו טוב הוא וסוף מעשיו לרע יוביל

ה: ויש אשר יגנב ירשיע יגזל ויחמס ועל-דל ירחם גם-לזה שני פנים והכל רע

ו: כל-אשר יחמס את-רעהו יכעיס אלהים וישבע לשוא באל עליון ועל-העני ירחם את-יי נותן התורה יתעב ויכעיס ואביון יחיה

ז: את-נפשו יטנף ואת-גוו יפנק רבים יהרג ועל-מעט יחמל גם-לזה שני פנים והכל ענין רע

ח: ויש אשר ינאף ויזנה ומכל-אכל ינזר ויצום ויעשה עול ובחיל עשרו יחמס רבים וברב רשעו הוא גם-מצות יעשה גם-לזה שני פנים והכל רע-הוא

ט: וכל-אלה כחזירים וכארנבות הם כי גם-אלה טהורים למחצה המה ובאמת טמאים הם

י: וכאלה דבר אלהים גם-על-לוחות החקות

פרק ג

א: ואתם בני אל תהיו כמוהם בעלי שני פנים לטוב ולרע כי רק בטוב תדבקו למען ישכן-בו אלהים ובני אדם ידרשהו

ב: נוסו לכם מפני הרע והכריחו את-היצר הרע במעשיכם הטובים כי אלה אשר שני פנים להם לא יעבדו את-יי ויעבדו את-תאותיהם למען ימצאו-חן בעיני בליעל ובעיני האנשים הדומים להם

פרק ד

א: כי האנשים הטובים ישרים הם ואם-גם-חנפים לחוטאים יחשבום לפני יי יצדקו

ב: ורבים אשר ישמידו את-הרשעים שני מפעלים יעשו טוב ורע אולם הכל טוב-הוא כי עקר את-הרע משרשו וישמידהו

ג: ויש אשר ישנא חונן דל ורשע ונואף וצם גם-לזה שני פנים ואולם כל-המפעל טוב-הוא כי הולך הוא בדרכי יי אשר לא יקבל את-הנראה טוב כטוב באמת

ד: ויש אשר לא-יחפץ לראות ימים טובים עם-הוללים למען אשר לא-ינבל את-פיו ונפשו יגאל גם-לזה שני פנים והכל טוב-הוא

ה: כי אלה לצבאים ולאילות ידמו כי בהיותם פראים כטמאים ידמו ובאמת טהורים הם כי קנאו ליי וילכו בדרכיו וינזרו מכל-אשר צוה אלהים בחקותיו כי שנאו ויבדל בין הרע ובין הטוב

פרק ה

א: ראו בני איך שנים בכל המה זה לעמת זה והאחד בשני יסתר בצע בעשר שכרון בטוב לב עצב בשמחה והוללות בחיי האשות

ב: אחרי החיים מות יבא אחרי כבוד קלון אחרי היום הלילה וחשך אחרי אור וכל-אלה תחת שלטון היום המה והצדק תחת שלטון החיים והרשע תחת המות ועל-כן יחכו למות חיי עולם

ג: לא יוכל איש לקרא לאמת כזב ולצדק רשע כי כל-אמת תחת האור הוא כמו כל-נברא תחת אלהים

ד: בכל-אלה נסיתי אני בימי חיי ולא סרתי מאחרי אמת יי ואת-חקי עליון חקרתי כי בכל-כחי הלכתי בישרי אחרי הטוב

פרק ו

א: ואתם בני שמרו גם-אתם את-מצות-יי ולכו בישר פנים אחרי האמת

ב: כי אלה אשר שני פנים להם משנה יאשמו כי גם-עשה יעשו את-הרע וגם-יחנו את-כל-עושיו כי ילכו אחרי רוחות התהו הנלחמים עם-בני איש

ג: שמרו בני אתם את-מצות יי ואל תלכו אחרי הרע בחשבכם אותו לטוב ודרשו אחרי הטוב באמת ושמרהו בכל-מצות יי כי תשובו אליו ובו תרגעו

ד: כי סוף בני האדם יוכיח על-צדקתם כי יודעו למלאכי יי ולמלאכי בליעל

ה: הנפש כי תתרגז ותלך יציק לה הרוח הרע אשר אותו עבדה בתאותה ובמעשיה הרעים

ו: וכי ישלו איש ויכיר בשמחה את-מלאך השלום הוא ינחהו לחיי עולם

פרק ז

א: אל-תהיו בני כסדום אשר לא הכירה את-מלאכי יי ותאבד לעד

ב: כי ידעתי אשר תחטאו ותנתנו בידי אויביכם וארצכם שממה תהיה וכל-מקדשיכם יחרבו ונפזרתם בכל-ארבע פנות העולם ואתם תהיו בגולה ותתעבו כמים הנמסים

ג: עד-ישקיף עליון על-האדמה והוא יבוא ואת-ראש התנין ירוצץ על-המים והוא יושיע את-עם-ישראל ואת-כל-הגוים

ד: והגידו כזאת גם-אתם לבניכם אשר לא ימרו את-פיו

ה: כי קראתי בלוחות השמים כי שמוע לא תשמעו אליו ופשוע תפשעו-בו ולא תלכו בחקות יי כי אם-במצות בני האדם ותשחיתו ותרעו

ו: ועל-כן תזרו כגד וכדן אחי אשר לא יכירו את-ארצם ואת-שבטם ואת-שפתם

ז: ואולם יי יקבץ אתכם באמונה למען חסדיו ולמען אברהם יצחק ויעקב

פרק ח

א: ויהי אחרי אשר דבר להם כאלה ויצו ויאמר קברוני בחברון

ב: וישכב וימת בשיבה טובה

ג: ויעשו-לו בניו כאשר צום ויעלו אותו חברונה ויקברהו עם-אבותיו

<< · צוואות השבטים · צוואת יוסף · >>

צוואת יוסף הבן האחד עשר ליעקב ובן רחל

פרק א

א: העתקת צואת יוסף ויהי כאשר הלך למות ויקרא אל-בניו ואל-אחיו ויאמר אליהם

ב: אחי ובני שמעו אל-יוסף אהוב ישראל והאזינו לאמרי-פיו

ג: אנכי ראיתי בחיי קנאה ומות ולא סרתי מאמת יי ואתחזק-בה

ד: אחי שנאוני ויי אהבני הם בקשו להרגני ואלהי אבותי שמרני הם בבור השליכוני ועליון העלני

ה: לעבד נמכרתי ואדון-כל פדני בשבי לקחתי וזרועו החזקה הושיעתני ברעב עניתי ויי כלכלני

ו: לבדי הייתי ואלהים נחמני חולה הייתי ויי השקיף עלי בבית הכלא הייתי ואלהים חנני באזקים נאסרתי והוא הצילני

ז: בתוך דבת-עם והוא זכני עלילות רעות שמו עלי המצרים והוא הושיעני עבד הייתי וירוממני

פרק ב

א: וככה הפקיד פוטיפר שר הטבחים אשר לפרעה את-ביתו על-ידי ואנכי נלחמתי עם-אשתו לא-ידעה-בשת אשר החזיקה בי לחטא עמה ואלהי ישראל אבי שמרני מפני האש היוקדת

ב: בבית הכלא השליכוני הכוני שמוני ללעג ואלהים נתנני לרחמים לפני שר בית-הסהר

ג: כי לא יעזב יי את-יראיו לא בחשך ולא באזקים ביגון ובצרה

ד: כי לא איש אלהים ויבוש ובן-אדם ויפחד ולא ילוד-אדמה הוא ויחלש ויחת

ה: ובכל-אלה עזר הוא ואיש לפי דרכו ינחם ואם-גם ירחק מעט לבחן יצר-לב

ו: בעשרה נסיונות בחנני ובכלם ארך-רוח הייתי

ז: כי רפואה גדולה ארך-רוח והרבה טובה תביא סבלנות

פרק ג

א: כמה יראה אותי המצרית במות כמה מסרה אותי לענשני

ב: ואחרי-כן קראה לי וכי לא חפצתי להיות עמה אמרה אלי אתה תמשל גם-בי גם-בכל-אשר בביתי אם-תמסר לי ואתה תהיה כאדוננו

ג: ואנכי זכרתי את-דברי יעקב אבי ואלך אל-חדרי ואבך ואתפלל אל-יי

ד: ואנכי צמתי בשבע השנים ההן ובעיני המצרים הייתי כחי חיי-תענוגים כי חן יצוק על-פני כל-הצמים למען יי

ה: ואם-לא היה אדוני בביתו לא שתיתי יין ושלשה ימים לקחתי אכלי ואתן לעניים ולחולים

ו: ואשחר לבקר את-יי ואבך על-אדות המצרית אשת מף כי הציקה לי תמיד מאד כי גם בלילה באה אלי ותאמר כי באה לבקרני

ז: ובן זכר לא היה לה ותהי כמבקשת לאמצני כבן לה ואתפלל אל-יי ותלד זכר

ח: ובמשך ימים חבקה אותי כבן ואנכי לא ידעתי ואחרי-כן בקשה להסיתני לזנות עמה

ט: וכראותי זאת ואעצב עד-מות וכצאתה ואתעודד ואתאבל על-אדותיה ימים רבים כי הכרתי את-יצרה ואת-מזמתה

י: ואדבר אליה דברי עליון למען תשוב מתאותה הרעה

פרק ד

א: ופעמים רבות הללתני בדברים כאיש קדוש ובערמה שבחה את-ענותי לפני בעלה בעוד אשר בהיותנו לבדנו בקשה להדיחני

ב: בגלוי הללתני כמו ענו ובסתר דברה אלי לאמר אל-תירא מפני אישי כי הוא גם-מאמין בענותך ואם יאמר לו איש עלינו לא יאמין

ג: ואני בכל-אלה יצועי שק ואתפלל אל-יי כי יצילני מערמת המצרית

ד: וכאשר לא יכלה דבר ותבא אלי בערמה לקחת לקח לשמע את-דבר אלהים

ה: ותאמר אלי אם חפץ אתה כי אעזב את-האלילים שכבה עמי ואנכי אפתה את-בעלי לסור מאחרי האלילים ונלך בחקות יי אלהיך

ו: ואמר אליה אין חפץ ליי בטמאת יראיו ולא ירצה בנואפים כי אם באלה אשר בטהר לבב ובנקיון שפתים יקרבו אליו ותחרש כי בקשה למלא תאותה

ז: וארבה לצום ולהתפלל למען יצילני יי מידה

פרק ה

א: ותוסף לעת אחרת ותאמר אלי אם-לא תחפץ לזנות עמי אנכי אהרג את-בעלי ואקחך לי לבעל

ב: ואני בשמעי זאת ואקרע את-בגדי ואמר האשה יראי את-יי ואל תעשי את-המעשה הרע הזה פן תכרתי ואת דעי-לך כי אנכי אודיע לכל את-מזימתך זאת

ג: ותירא ותבקש ממני אשר לא אגלה את-מזמתה זאת

ד: ותלך ותסיתני במתנות ותשלח לי כל-חמודות בני אדם

פרק ו

א: ותשלח לי אכל ובו כשפים

ב: ויהי כי בא הסריס ויבא את-המאכל ואביט וארא איש נורא מראהו ויושט לי חרב עם-הקערה ואדע כי מזמתה להדיחני

ג: וכצאתו ואבך ולא טעמתי טעם מאכל זה ולא כל-מאכל אחר ממנה

ד: וכעבור יום ותבא אלי ותכר את-האכל ותאמר אלי מדוע לא אכלת מן-המאכל הזה

ה: ואמר אליה כי מלאת אותו כשפים ומות ואיך אמרת לא אקריב לאלילים בלתי ליי לבדו

ו: והנה את דעי-לך כי אלהי אבי גלה לי ביד-מלאכו את-רעתך ואנכי שמרתי את-המאכל למען בחני אותך אם-תראיהו ותשובי מדרכך

ז: ולמען תוכחי כי לא תשלט רעת פושעים בצדקת יראי יי הנה אקח מן-המאכל ואכל בפניך ובדברי אלה ואתפלל כזאת אלהי אבותי ומלאך אברהם יהיו עמדי ואכל

ח: ובראותה זאת ותפל על-פניה לרגלי ותבך וארימה ואדבר על-לבה

ט: ותבטיחני לבלתי עשות עוד את-מעשה הפשע הזה

פרק ז

א: ואולם היא הקשתה את-לבה ברעה ותחפש אי הדרך תצודני

ב: ותאנח מר ותפל למשכב והיא לא חלתה וכראות בעלה אותה ויאמר לה למה נפלו פניך ותאמר לו צרה בלבבי וכל-אנחות רוחי הציקוני וירפא אותה והיא לא חלתה

ג: והיא לעת מצא רצה אלי ובעלה היה מחוץ לבית ותאמר אלי

ד: אחנק או אתנפל אל-בור אם-לא תחפץ לשכב עמי

ה: ובראותי כי רוח בליעל הרגיזה ואתפלל אל-יי ואמר אליה

ו: למה אמללה תרגזי ותתגעשי והחטא יעור עיניך זכרי כי אם-תשלחי יד בנפשך תכה אשתה צרתך פילגש בעלך את-בניך ותשמידי את-זכרך מעל-פני האדמה

ז: ותאמר אלי הנה אהבתני רב לי אלחם על-חיי ועל-חיי בני ואנכי אחכה עוד עד-אשר אמלא גם-את-תאותי

ח: והיא לא ידעה כי למען יי דברתי אליה כן ולא למענה

ט: כי אם יפל-איש בחשק תאוה ולו יעבד והיה כי ישמע דבר טוב על-חשקו אשר בו נפל וקבל אותו למען תאותו הרעה הזאת

פרק ח

א: וזאת אמר לכם בני כי כשש שעות ביום היו בלכתה מאתי ואנכי כרעתי על-ברכי לפני יי כל-היום וכל-הלילה ובבקר קמתי ואבך ואתפלל להצילני ממנה

ב: לאחרונה תפשה בבגדי ותמשכני בחזקה לשכב עמה

ג: וכראותי כי החזיקה בשגעון בבגדי ואעזבהו ואנוס ערם

ד: והיא בהחזיקה בבגדי שמה עלי עלילות-שוא וכבוא בעלה נתנני במשמר אשר בביתו וממחרת הכני וישלחני אל-בית-הסהר אשר לפרעה

ה: וכאשר הייתי באסורים ותעצב המצרית ותבא ותשמע אותי מהלל ומשבח את-יי במקום חשך ואגיל בקול שמחה ואודה את-אלהי כי נצלתי מתאות המצרית

פרק ט

א: ופעמים רבות שלחה אלי לאמר הואילה למלא תאותי ואנכי אוציאך מן-האזקים ואפדך מחשך

ב: ואנכי לא נשמעתי לה אף-במחשבותי כי אוהב יי את-אשר יתענה בבור חשך בענוה מאשר יחי חיי תפנוקים בחדרי-מלך ויתהולל

ג: כי אם-יחיה איש בצדקתו ויבקש גם-תהלה וידע אל עליון כי-תועילהו ונתן לו גם-את-זאת כאשר נתן גם-לי

ד: כמה פעמים באה אלי בהיותה חולה במחשך-ליל ותשמע לקול תפלתי ואנכי בשמעי את-אנחותיה החרשתי

ה: כי בהיותי בביתי ותגל את-זרועותיה ואת-שדיה ואת-רגליה למען אשכב עמה כי יפת-מראה היתה עד-מאד והדורה בלבושה למען תדיחני ויי הצילני ממזמותיה

פרק י

א: ועל-כן ראו בני את-אשר יפעלו ארך-רוח ותפלה וצום

ב: וגם-אתם אם-תלכו אחרי הענוה וטהר לבב בארך-רוח ותפלה ותצומו בלב נדכה ישכן בקרבכם יי כי אהב הצנע לכת

ג: ובכל-אשר ישכן עליון אם-גם-קנאה תפל על-איש או שבי או רצח אלהים השוכן בו לא רק יוציאהו מרעה למען ענותו כי גם-ירוממהו ויפארהו כאשר עשה גם-אתי

ד: כי בכל-דרכיו יגבה איש אם-במעשים או בדברים או במחשבות

ה: ידעו אחי מה-אהבני אבי ואנכי לא התגאיתי בלבבי אף-כי נער הייתי ויראת יי היתה בלבבי כי ידעתי כי הכל יחלף

ו: ואנכי לא רוממתי נפשי לרעה ואכבד את-אחי ומיראתם החרשתי בעת מכרוני ולא הגדתי לישמעאלים כי בן-יעקב אנכי איש גדול וצדיק

פרק יא

א: וגם-אתם בני תהי יראת יי לנגד עיניכם בכל-מעשיכם וכבדו את-אחיכם כי כל-אשר יעשה את-חקת יי יאהבהו יי

ב: ויהי בנסעי עם-הישמעאלים וישאלוני לאמר העבד אתה ואמר עבד אנכי יליד בית לבל יבשו אחי

ג: ויאמר לי הגדול בהם לא עבד אתה כי כן תעיד גם-חזותך ואנכי אמרתי עבד אנכי

ד: ויהי כאשר באנו מצרימה ויריבו ביניהם מי מהם יתן מחירי ויקחני

ה: ויאותו כלם כי אשאר במצרים אצל מוכר סחורתם עד-אשר ישובו עם-סחורתם

ו: ויי נתן חני בעיני הסוחר ויפקד על-ידי את ביתו

ז: ויברכהו אלהים לרגלי וימלא אותו זהב וכסף ועבדה

ח: ואהי אצלו שלשה חדשים וחמשה ימים

פרק יב

א: בעת ההיא באה אשת מוף אשת פוטיפר במרכבה ברב הדרה כי שמעה על-אדותי מפי סריסיה

ב: ותגד לבעלה כי העשיר הסוחר ביד נער עברי וגם-אומרים גנב גנב מארץ כנען

ג: ואתה עשה-בו שפטים וקח את-הנער אל-ביתנו ויברכך אלהי העברים כי חסד מן-השמים נסוך עליו

פרק יג

א: ויאמן פוטיפר לדבריה ויצו להביא לפניו את-הסוחר ויאמר אליו מה-הדבר אשר שמעתי עליך כי גונב אתה נפשות מארץ כנען ותמכרם לעבדים

ב: ויפל הסוחר לרגליו ויתחנן אליו ויאמר בי אדני לא ידעתי את-אשר תאמר

ג: ויאמר פוטיפרע אם-כן הדבר מאין העבד העברי הזה ויאמר הישמעאלים הפקידהו על-ידי עד-אשר ישובו

ד: ולא האמין לו ויצו ליסרו בשוטים ערם ויהי כי החזיק בדבריו ויאמר פוטיפרע יביאו לפני את-הנער

ה: אני הובאתי לפניו ואשתחוה אפים ארצה לפני פוטיפר כי היה השלישי במעלה בין שרי פרעה

ו: ויבדילני מאתו ויאמר אלי העבד אתה אם-חפשי ואמר עבד אנכי

ז: ויאמר עבד מי אתה ואמר עבד הישמעאלים

ח: ויאמר אלי איך היית לעבד להם ואמר קנה קנוני מארץ כנען

ט: ויאמר אלי אכן שקר אתה דובר ויצו מיד ליסרני בשוטים על-מערמי בשרי

פרק יד

א: ואשת מוף השקיפה בעד האשנב בעת יסרוני כי קרוב ביתה ותשלח אליו לאמר לא בצדק שפטת כי ענש תענש איש חפשי אשר גנב כאלו פושע היה

ב: וכאשר לא שניתי מדברי אף-כי הכיתי ויצו לשום אותי במשמר עד-אשר יבאו אדוני העבד

ג: ותאמר האשה אל-בעלה למה תאסר בזקים נער לקוח בשבי מגזע היחש ועליך להוציאו לחפשי ולשמרו

ד: כי היא בקשה לראותני בחשק חטאה ואנכי לא ידעתי מכל-זה דבר

ה: ויאמר אליה לא-יעשה כן בתוך המצרים לקחת רכוש זרים לפני הוכיח במשפט

ו: כזאת דבר על-הסוחר ואשר לנער היה יהיה בבית הסהר

פרק טו

א: מקץ ארבעה ועשרים יום באו הישמעאלים כי שמעו כי-התאבל עלי יעקב אבי מאד

ב: ויבאו ויאמרו אלי מה-הדבר אשר אמרת עבד אתה והנה ידענו כי בן אתה לאיש גדול בארץ כנען ואביך מתאבל עליך בשק ואפר

ג: ואנכי בשמעי כזאת נמקו קרבי וימס לבבי ואבקש לבכות מאד ואתאפק לבל-אכלים את-אחי ואמר אליהם אנכי לא ידעתי דבר עבד אנכי

ד: ויועצו למכרני למען לא ימצאוני בידיהם

ה: כי יראו מפני אבי פן-יבא עליהם ויקם מהם נקמת חמה כי שמעו כי גדול הוא את-אלהים ואנשים

ו: ויאמר אליהם הסוחר חלצוני ממשפט פוטיפרע

ז: ואלה באו אלי ויבקשו ממני לאמר הגידה כי בכסף קנינו אותך והוא יוציאנו לחפשי

פרק טז

א: ותאמר אשת מוף אל-בעלה קנה את-הנער כי שמעתי אומרים למכר אותו

ב: והיא שלחה מיד סריס אל-הישמעאלים ותחפץ לקנותני ויקרא רב הטבחים לישמעאלים ויבקש לקנות אותי

ג: וכאשר לא נאות למחיר וילך והסריס הודיע לגברתו אחרי אשר נסה אליהם דבר כי דורשים הם מחיר רב בעבד

ד: ותשלח סריס אחר לאמר אף-אם שתי ככרי זהב ידרשו תנו להם אל-תחשכו זהב רק קנה את-הנער והביאהו אלי

ה: וילך הסריס ויתן להם שמונים שקלי זהב ויקחני ולמצרית הגיד כי מאה נתן

ו: ואנכי ידעתי ואחריש למען לא יכלם הסריס

פרק יז

א: אתם ראיתם אפוא בני את-כל-אשר עניתי למען אשר לא אכלים את-אחי

ב: וגם-אתם אהבו איש את-רעהו ובארך-רוח הסתירו איש את-עון רעהו

ג: כי יי ישמח בחבר אחים ובחפץ לב-טוב אשר ירצה באהבה

ד: וכאשר באו אחי מצרימה ויכירו כי אנכי השיבותי להם את-הכסף ולא שנאתים ואנחמם

ה: ואחרי מות יעקב אבי עוד הוספתי לאהבה אותם וכל-אשר צוה עשיתי להם עד-בלי-די

ו: ולא נתתים להעצב אף על-מצער

ז: וכל-אשר היה בידי נתתי להם ובניהם היו בני ובני להם כעבדים ונפשם כנפשי ויגונם יגוני וכל-חלים חליי ועצתם עצתי

ח: ואנכי לא התרוממתי עליהם בגאוה בהדר תפארתי ואהי כאחד האחרונים

פרק יח

א: וכי תלכו גם-אתם במצות יי ינשא יי אתכם בטוב לעולמים

ב: וכי יבקש איש להרע לכם אתם גמלו אותו טוב והתפללו בעדו ויי יצילכם מכל-רע

ג: והנה ראיתם כי בענותי ובארך-רוח לקחתי לי לאשה את-בת-הכהן לעיר-שמש ומאה ככרי זהב נתנו-לי אתה ויי נתנם לי לעבדים

ד: וגם יפי נתן לי יי מעל לכל-יפי ישראל וישמרני עד-זקנה בכחי וביפיי כי דמיתי בכל אל-יעקב

פרק יט

א: ועתה שמעו את-החלום אשר חלמתי

ב: ראיתי והנה שתים עשרה אילות רועות ומהן נפוצו תשע

ג: ושלש נצלו וממחרת והנה נפוצו גם-הן וארא והנה שלש האילות ילדו שלשה טלאים ויקראו אל-יי ויוציאן יי אל-מקום-צמח ומים וינהלם מחשך לאורה

ד: ושם קראו אל-יי עד-אשר נקבצו אליהם תשע האילות והיו כשנים עשר כבשים ועוד מעט וירבו ויהיו עדרים רבים

ה: וארא אחרי-כן והנה שנים עשר פרים יונקים מפרה אחת וממנה יצא ים חלב וישתו ממנו שנים עשר העדרים ומקנה לאין מספר

ו: ולפר הרביעי גדלו קרניו עד-לשמים ותהיינה כחומה בצורה לעדרים ובין הקרנים בתוך צמחה עוד קרן אחת

ז: וארא והנה פר בן-בקר והוא סובב אותם שתים עשרה פעמים ויהי לעזר לכל-הפרים

ח: וכל-הדברים האלה יבאו בעתם באחרית הימים

ט: ואתם בני שמרו את-מצות יי וכבדו את-לוי ואת-יהודה כי מזרעם יקום לכם אשר יציל את-כל-הגוים ואת-ישראל

י: כי מלכותו מלכות עולמים תהי אשר לא תחלף

יא: ומלכותי ביניכם תאסף כסכת נוצרים אשר תחלף עם-קיץ

פרק כ

א: ידעתי כי אחרי מותי יציקו לכם המצרים ויי יקם את-נקמתכם ויביא אתכם אל-הארץ אשר דבר לאבותיכם

ב: ואתם תקחו את-עצמותי אתכם כי אם-תביאו את עצמותי שמה והיה יי עמכם באורה ובליעל יהיה בחשך עם-המצרים

ג: ואתם העלו את-אסנת אמכם בדרך אפרתה וקברוה שמה על-יד רחל אמי

ד: ויהי כאשר דבר כזאת ויפשט את-רגליו וימת בשיבה טובה

ה: ויתאבלו עליו כל-ישראל וכל-מצרים אבל גדול

ו: ובצאת בני ישראל ממצרים ויעלו אתם את-עצמות יוסף ויקברהו בחברון עם-אבותיו ויהיו ימי שני חייו מאה ועשר

<< · צוואות השבטים · צוואת בנימין

צוואת בנימן הבן השנים עשר ליעקב ובן רחל

פרק א

א: העתקת דברי בנימן אשר צוה לבניו בהיותו בן-חמש ועשרים ומאה שנה

ב: וינשק להם ויאמר אליהם כאשר נולד יצחק לאברהם לזקוניו ככה נולדתי גם-אני ליעקב

ג: ויהי כאשר מתה רחל אמי בעת לדתה אותי ולא היה לי חלב ואינק שדי בלהה אמתה

ד: ורחל היתה אחרי לדתה את-יוסף עקרה שתים עשרה שנה ותתפלל אל-יי ותצם ותהר ותלד אותי

ה: כי אהב יעקב אבי את-רחל מאד ויתפלל אשר יראה ממנה שני בנים

ו: ועל-כן קראו את-שמי בנימן לאמר בן-ימים

פרק ב

א: ויהי כאשר באתי מצרימה אל-יוסף ויכירני אחי ויאמר אלי מה-אמרו לאבי אחרי אשר מכרוני

ב: ואמר לו את-כתנתך טבלו בדם וישלחוה ויאמרו הכר-נא הכתנת בנך היא

ג: ויאמר לו יוסף אכן אחי גנב גנבוני סוחרי כנען בחזקה

ד: ויהי כאשר הלכו לדרכם ויסתירו את-כתנתי כמו חיה רעה פגעה בי ותטרפני

ה: וככה מכרוני רעיהם לישמעאלים והמה לא דברו כזב באמרם כזאת

ו: כי בקש יוסף להסתיר ממני את-מעשי אחינו ויקרא לאחיו ויאמר אליהם

ז: אל-תגידו לאבינו את-אשר עשיתם לי ואמרו לו כאשר ספרתי אנכי לבנימן

ח: וגם מחשבותיכם בלבכם תהיינה כאלה ולא יגעו הדברים האלה עד-לב אבי

פרק ג

א: ועתה בני אהבו גם-אתם את-יי אלהי השמים והארץ ושמרו מצותיו ולכו בדרכי יוסף האיש הטוב והקדוש

ב: ומחשבותיכם תהיינה לטובה כאשר ידעתם גם-אותי כי כל-איש אשר מחשבותיו נכחות יראה הכל ישר לפניו

ג: יראו את-יי ואהבו את-רעיכם ואם-יבקשו רוחות בליעל להציק לכם בכל-צרה רעה לא ימשלו בכם כאשר לא משלו גם ביוסף אחי

ד: מה-רבו האנשים אשר בקשו את-נפשו ויי הגן עליו כי כל-ירא יי ואוהב רעהו לא יכהו רוח בליעל כי יי מגן לו

ה: וגם-מזמת אנשים וחיות לא תוכל למשל-בו כי יי בעזרו עקב האהבה אשר אהב את-רעהו

ו: ויוסף בקש מאבינו כי יתפלל אל-יי בעד אחיו למען לא יחשב יי להם לעון את אשר עשו לו רע

ז: וככה קרא יעקב הבן יקיר לי יוסף נצחת את-רחמי יעקב אביך

ח: ויחבק-לו וינשק-לו כשעתים

פרק ד

א: אתם ראיתם בני את-אחרית האיש הטוב יוסף לכו במחשבה טובה בדרכי רחמיו למען תשאו גם-אתם זרי תהלה

ב: כי איש טוב לא תחשכנה עיניו כי ירחם על-כל ואם חטאים הם

ג: ואם גם-הם יחרשו עליו רעה עושה טוב ינצח רע כי אלהים מגן לו ואת-צדיקים כנפשו יאהב

ד: וכי יתפאר לא יתחר בו איש וכי יעשר לא יקנא בו גבור כי יהי ישבחהו את-צנוע יאהב על-דל ירחם על-חולה יחוס ואת-יי יהלל

ה: לירא יי מגן הוא לאוהב אלהים יעזר למתעב עליון יוכיח וישיבהו מדרכו ואשר חסד רוח טוב שפוך עליו אותו יאהב כנפשו

פרק ה

א: ועל-כן בני אם מחשבותיכם תהיינה טובות גם-מרעים ישלימו לכם והוללים יבושו מפניכם וישובו לטוב ואנשי-בצע לא רק ישובו מתאותם כי גם-נתן יתנו את-חילם לאשר בצרה

ב: ואם-תעשו טוב גם-הרוחות הטמאים ינוסו מפניכם וחית השדה תירא מכם

ג: כי המקום אשר בו יכבד איש מעשים טובים ועל-דעתו יגיה אור גם-החשך ינוס משם

ד: כי אם-עזות יענה איש לאיש קדוש והתנחם כי יחונן צדיק את-המגדף ויחריש

ה: ואם יבגד איש בצדיק והתפלל בעדו הצדיק כי אם גם-לרגע קט ידכא עוד מעט ישגא זהרו ויופיע כאשר היה גם-יוסף אחי

פרק ו

א: יצר האיש הטוב לא נתן ביד רוח-חטא-בליעל כי מלאך השלום ינהל נפשו

ב: ולא יביט בתאוה על-כל-דבר משחת ולא יצבר-הון בחמדתו

ג: לא יתפנק בתענוגים את-קרובו לא יעציב בטנו לא ימלא מאכלי תאוה ולא ישא ולא יתור אחרי עיניו כי יי חלקו

ד: לא כבוד אנשים וקלונם יטו את-היצר הטוב וערמה וכזב וריב ודבה לא ידע כי יי ישכן-בו ויאיר את-נפשו ויחדהו בכל בכל-עת

ה: ולא תהיינה ליצר הטוב שתי לשונות ברכה וקללה בוז וכבוד עצב ושמחה שקט ורגז שפת-חנף ואמת עני ועשר כי אם דעה אחת לו בכל זכה וטהורה

ו: לא שמע לו ושמע ומראה ומראה כי כל-אשר יעשה או ידבר או יראה ידע כי יי יראה לנפשו

ז: והוא את-דעתו יטהר למען אשר לא יאשימהו אלהים ואנשים וכן גם-כל-מעשי בליעל שניים הם ותם אין בהם

פרק ז

א: ועל-כן הנני מצוכם בני נוסו מפני רעת בליעל כי חרב הוא נותן לכל-השומעים אליו

ב: והחרב היא אם שבע רעות לראשונה תהר הדעת מבליעל ותלד הרעה הראשונה דם השניה בהלה השלישית תוגה הרביעית גלות החמישית מחסור הששית רעש השביעית חרבן

ג: ועל-כן נקם אלהים מקין שבע נקמות כי בכל-מאה שנה הביא יי עליו מכה אחת

ד: ובהיותו בן-מאתים שנה החל להענות ובתשע מאות שנה נשמד בימי המבול על-דבר הבל אחיו הצדיק בשבע רעות נשפט קין ולמך בשבעים ושבע

ה: כי בענש הזה ידינו לעולמי-עד כל הדומים לקין בקנאת אחים ובשנאתם

פרק ח

א: ואתם בני נוסו מפני הרשע והקנאה ושנאת אחים ודבקו בטוב ובאהבה

ב: כי כל-אשר לו לב טהור באהבה לא יביט אל-אשה לזנות עמה כי אין שמץ רע בלבבו כי רוח יי נחה עליו

ג: כי כאשר לא תטנף השמש ואם-גם-על-צואה וטיט זרחה ויבשה שניהם והסירה את-ריחם הרע כן גם-לב טהור אם גם ברפש אדמות יתהלך יטהר והוא לא יטנף

פרק ט

א: ואחזה והנה גם-מעשים לא-טובים יהיו בכם כאשר דבר חנוך הצדיק כי זנות סדום תזנו ונשמדתם כמעט ותחדשו את-הוללותכם עם-הנשים ומלכות יי לא תשכן ביניכם כי חיש מהר יסירנה

ב: ואולם מקדש יי בחלקכם יהי וגדול יהיה כבוד הבית האחרון מן-הראשון ונקבצו שמה שנים עשר השבטים וכל-הגוים עד-אשר ישלח עליו את-ישועתו ויבא וישקיף עליכם

פרק י

א: ויהי כאשר היה יוסף במצרים ואחמד לראות את-צלמו ואת-דמות פניו

ב: ועל-ידי תפלת יעקב אבי ראיתיו ביום בהקיץ בכל-צלמו כאשר היה

ג: ויהי כאשר דבר להם כאלה ויאמר אליהם דעו לכם בני כי הנני מת

ד: ואתם גמלו אמת איש את-קרובו ושמרו את-חקות יי ואת-מצותיו

ה: כי את-אלה אנכי מוריש לכם תחת כל-נחלה וגם-אתם תנחילו אלה לבניכם נחלת עולמים כי כן עשו אברהם יצחק ויעקב

ו: כי את-כל-אלה נתנו לנו נחלה לאמר שמרו את-מצות יי עד-אשר יגלה יי ישועתו לכל-הגוים

ז: ואז תראו את-חנוך ואת-נח ואת-שם ואת-אברהם ואת-יצחק ואת-יעקב עומדים לימינו בשמחה

ח: ואז נקום גם-אנחנו איש על-שבטו ונשתחוה למלך השמים

ט: וכל-בני-איש יקיצו אלה לכבוד ואלה לחרפות

י: ואתם בני אם תתהלכו בקדשה במצות יי עוד תשכנו אתי לבטח וכל-ישראל יקבץ אל-יי

פרק יא

א: ולא עוד יקראו לי זאב טורף עקב חמסכם כי אם-עובד יי מחלק טרף לעושי טוב

ב: ובאחרית הימים יקום מזרעי ידיד יי שומע בקולו ועושה רצונו והוא יאיר בדעת חדשה את-כל-הגוים והוא באור הדעת על-ישראל יופיע בישועה

פרק יב

א: ויהי כאשר כלה את-דבריו ויאמר הנני מצוה אתכם בני העלו את-עצמותי ממצרים וקברוני בחברון אצל אבותי

ב: וימת בנימן בשיבה טובה בן-חמש ועשרים ומאה שנה

ג: וישימו אותו בארון

ד: ובאחת ותשעים שנה לבוא בני ישראל מצרימה ויעלו הם ואחיהם את-עצמות אבותיהם חרש במלחמת כנען ויקברו אותם בחברון לרגלי אבותיהם

ה: והמה שבו מארץ כנען וישבו במצרים עד-יום עלותם מארץ מצרים

---

קישורים חיצוניים

ערך בוויקיפדיה: צוואות השבטים

תמונות ומדיה בוויקישיתוף: צוואות השבטים, מהדורת כהנא-אוסטירזיצר, סרוק

•  צוואות השבטים, מעובד על פי תרגום ישראל אוסטירזיצר, באתר "דעת"