קטגוריה:עמוס ט ו

<< | ספר עמוס • פרק ט' • פסוק ו' | >>

נוסח המקרא

הבונה בשמים מעלותו [מעלותיו] ואגדתו על ארץ יסדה הקרא למי הים וישפכם על פני הארץ יהוה שמו

הַבּוֹנֶה בַשָּׁמַיִם מעלותו [מַעֲלוֹתָיו] וַאֲגֻדָּתוֹ עַל אֶרֶץ יְסָדָהּ הַקֹּרֵא לְמֵי הַיָּם וַיִּשְׁפְּכֵם עַל פְּנֵי הָאָרֶץ יְהוָה שְׁמוֹ.

המהדורה המוטעמת:

הַבּוֹנֶ֤ה בַשָּׁמַ֙יִם֙ מַעֲלוֹתָ֔ו וַאֲגֻדָּת֖וֹ עַל־אֶ֣רֶץ יְסָדָ֑הּ הַקֹּרֵ֣א לְמֵֽי־הַיָּ֗ם וַֽיִּשְׁפְּכֵ֛ם עַל־פְּנֵ֥י הָאָ֖רֶץ יְהֹוָ֥ה שְׁמֽוֹ׃

המהדורה הדקדוקית:

הַ/בּוֹנֶ֤ה בַ/שָּׁמַ֙יִם֙ מעלות/ו [מַעֲלוֹתָ֔י/ו] וַ/אֲגֻדָּת֖/וֹ עַל־אֶ֣רֶץ יְסָדָ֑/הּ הַ/קֹּרֵ֣א לְ/מֵֽי־הַ/יָּ֗ם וַֽ/יִּשְׁפְּכֵ֛/ם עַל־פְּנֵ֥י הָ/אָ֖רֶץ יְהוָ֥ה שְׁמֽ/וֹ׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

דִי אַשְׁרֵי בִּתְקוֹף רוּמָא שְׁכִינַת יְקָרֵיהּ וּכְנִשְׁתֵּיהּ עַל אַרְעָא קִשְׁטָהּ דִי אֲמַר לְכַנָשָׁא מַשִׁרְיָן דְסַגִיאִין כְּמֵי נַהֲרָא וּמְבַדַר לְהוֹן עַל אַפֵּי אַרְעָא יְיָ שְׁמֵיהּ:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ואגודתו" - קבוצת בריותיו ד"א קבוצות הישרים היא היתה יסוד הארץ לתקנת השמים שבשבילם הכל קיים "הקורא למי הים" - דאמר לכנשא משריין סגיאין כמי ימא

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת ציון

"מעלותיו" - מלשון עלייה הבנוי ממעל ואמר בלשון שאלה על הגלגלים

"ואגודתו" - ענין קבוצה אחת וכן יהיו לאגודה אחת (ש"ב שמואל ב ב)

מצודת דוד

"ה' שמו" - המורה שהכל שלו ובידו ומוסב למעלה לומר הואיל וכן הוא לא תמצאו א"כ שום תחבולה להנצל לו מהפורענות שהוא מייעד להביא

"ואגודתו" - קבוצת בריותיו יסדה על הארץ

"הקורא למי הים" - להעלותם בהעבים ואח"ז שופכם ומורידם ע"פ הארץ

"הבונה" - הוא הבונה בשמים מעלותיו זה למעלה מזה ועל גלגלים יאמר שהם זה למעלה מזה

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"הבונה בשמים מעלותיו", הוא עפמ"ש נוטה שמים כיריעה המקרה במים עליותיו וכו' יסד ארץ על מכוניה, והתבאר אצלי בפי' מעשה בראשית, כי אחר שתחלה היה העולם כולו מים במים ברצות ה' שתתגלה היבשה נטה שמים כיריעה, היינו מה ששם בטבע המים שיעלו באדים אל הרקיע שהוא עגול הנשימה, ושם נפרדו המים אשר היו מעורבים עם האויר ונשארו בעיגול הנשימה, כמ"ש המקרה במים עליותיו, שהוא החק ששם אל המים שיעלו עד שם ושם ישארו צרורים בעבים, ועי"ז נתגלה היבשה וההרים עלו מתוך התהום, שעז"א יסד ארץ על מכוניה, וז"ש "שבנה בשמים מעלותיו" וששם הוא עליית האדים והמים, ועי"כ "אגודתו על ארץ יסדה" נאגדה היבשה, ושם לים גבול בל יצא מן האגד ולחוץ, והוא בעצמו אשר עצר בעד המים בל יכסו היבשה, הוא "הקורא למי הים וישפכם על פני הארץ" ויחזור העולם שיהיה מים במים, כמו שעשה בדור המבול שירד הגשם מן השמים ויכסו המים את היבשה, בענין שהעושו יגיש חרבו להשיב את הבריאה אל רחם התהו:

ביאור המילות

"מעלותיו". כמו המקרה במים עליותיו (תהלות ק"ד), רק שם עליה מציין הבנין שעל הבית ועז"א המקרה, וכמ"ש ברכות (דף י') למ"ד עליה מהו (עליית) קיר שקרוה, ומעלות מציין שעולים אל העליה, כמו ולא תעלה במעלות, כי האדים עולים במעלות, ונעשו כתקרת הבית ברקיע ובעיגול הנשימה, ושם "אגודה" כולל דברים מפורדים הנאגדים יחד, שכן נאגדו עפרות תבל שהיו נמוגים במי תהומות, ואין אגודה פחות משלשה, כי עם יסוד העפר נאגד יסוד המים והרוח, והוא יסוד הבנין. ומים העליונים הם העליות:

(ז)@88"ופלשתים מכפתור". כבר פרש"י (דברים ב') שהעוים שהשמידו אותם הכפתורים הם פלשתים, ועי' ברמב"ן שם שדעתו שהעוים הם אומה אחרת מ"מ כתב שהעוים היו שמם פלשתים כשם הארץ פלשת, והכפתורים היוצאים מכפתור כאשר השמידם הגלו מהם לכפתור ארצם אשר היא מכלל ארץ מצרים וה' גאלם משם וחזרו למקומם לא ידענו באיזה דור מן הדורות עכ"ד, והכתובים דפה מתפרשים לכל הדעות: