לדלג לתוכן

ספר הפליאה/רעז

לא בדוק
מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי

ד"ה ויאמר אלהים הנה נתתי לכם

[עריכה]

ויאמר אלהים הנה נתתי לכם את כל עשב זורע זרע אשר על פני כל הארץ ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זרע זרע לכם יהיה לאכלה, ר"ל אחר שבירך אותם אמרה להם הבינה הנ"ה עולה ס' הרומז בבינה, והבינה אמרה נתתי לכם לראותכם ולסדר אתכם לעשות כפי מעשה המקבלים, את כל ר"ל המדה הנקראת את ונקראת כל נתתי לכם הם ד"ו פרצופים, ומלת נתתי בין הנה ואת כל פונה לכאן ולכאן, עשב זורע זרע ר"ל כל ספירה זורע זרע המקבלת שפע מלמעלה אשר הוא הכת"ר על פני כל הארץ ר"ל כל ספירה וספירה המקבלת שפע מאשר על פני כל הארץ ישפיעו ואת כל העץ הם הו' ומשך הו' והעטרה. אשר בו פרי עץ זורע זרע לכם יהיה לאכלה, ר"ל אשר הוא כ"ע בו פרי עץ ור"ל בו' שהוא תפארת פרי העץ היא העטרה שהוא העץ לכם יהיה לאכלה כל כחם יהיה לאכלה ולהאכיל העולם. א"ל ר' מאי ויאמר אלהים, א"ל אלהים הוא דין ויאמר רחמים. ומלת עשב מה מורה, א"ל בזמן שהעולם מתוקן כל העשב שהם הספירות משפיעים שפע שיורד עליו וזהו זורע זרע, ואם לאו יתהפך עשב שבע, ויסרתי אתכם אף אני שבע על חטאתיכם. ומהו זורע זרע, א"ל משפיע שפע שיורד עליו ואין לו כח לשנות. א"ל ולמה ננקד הז' של זורע בחולם והוא חסר ו', א"ל בני הז' מורה כל שבעה ימים עליונים ולמה יתמלא בו' שהרי נכלל בז' וננקד בחולם לומר לך שהשפעתם מן החולם הוא הכתר. א"ל ר' ז' רומז בז' ימים, ר"ע של זרע מהו, א"ל בני ראה נקודם ב' נקודות וקו א' שכל א' רע לחבירו, א"ל ר' ואין לו הכרח וכך תאמר רע כמו רע, א"ל בני השם יחייך החייתני בשאלה זאת, כך אמר לי אבי ז"ל, דע לך בני שגם המדה נקראת רע שבה רע והנה הרעים והטובים ריעים ואהובים. ומלת אשר מה מורה, א"ל אשר הוא הכתר והוא על פני כולם נקראים פני כל הארץ, הפנים העליונים הם פנים של יסוד ועטרה והפנים יש להם שתי כוונות פנים עליונים ופנים תחתונים. ואת כל העץ למה נכתב בו' א"ל בני הרי חתן וכלה ושושבין, מ"מ נכנס השושבין בין החתן וכלה חברם קב"ה במלת וא"ת, ו' חת"ן, את כלה, א"ל ר' ואל יכניס השושבין שהוא כל באמצע ויחסר הו' של ואת, א"ל אין לשנות סדר האצילות. א"ל ר' בכולם אתה בקי כי חננך השם כי שמא תדע לומר גם ה' העץ למה נכתב, א"ל אוי לשכלך הקשה והרע ואוי לשאלותיך המכוערים, א"ל הבנים בחופתם והאם בחוץ חלילה וחלילה להיות כזה לכן הה' מן העץ הוא ה' ראשון שבשם בן ד', א"ל ד' זה הייתי מקוה לומר לי ואני איני רשאי לומר לך אוי לתשובתך מ"מ היש חופה שהבנים והאם ביחד והאב בחוץ, א"ל עינים לך ולא תראה שפיל לסיפא דקרא אשר בו פרי עץ ר"ל אשר הוא הכתר כלל בו' פרי ה' עץ בב' שהוא חכמת אלהים והוא אב, וכך הוא הכוונה בב"ו בו פרי עץ ונסמוך הו' בב' ואמר בו' כמו שנסמוך הה' בעץ כי למעלה אמר העץ האם עם בנה וכאן אמר עץ בלא ה' בעבור שאמר בו' שהאם עם בנה. א"ל ולמה שנה מלמעלה אמר זרע הז' בסגול וכאן אמר זרע הז' בקמץ, א"ל למעלה רומז בעשב הם ז' ימים עליונים שכלם נכללים במלת עשב שהוא מתהפך שבע, וננקד הז' בסגול לומר לך שהשבעה מקבלים מסגול העליון הם כתר חכמה בינה, אבל זרע אחרון מדבר בחתן ושושבין וכלה והאב והאם עמהם נעלמים ומקבלים מחסד עולים דרך הו' ומשך הו' בעטרה ונקמץ הז' לומר לך שגם העטרה קומצת מקמיצת הכהן. א"ל ר' אם הכתוב מדבר בג' אחרונים והז' של זרע מורה ז' ספירות מה תאמר בזה, א"ל בני קמיצת הכהן יורד מאמצע דרך הווי"ן ומן הנצחים דרך הצדדים והנה ז' עם זרועות, א"ל א"כ מהו לכם יהיה, א"ל לכם הרי כאן שתי סודות לומר הבינה אמר לספירה שלמעלה מד"ו פרצופים לכם יהיה הד"ו הפרצופים לקבל השפעתכם ואמר לד"ו פרצופים שהם למעלה מכם לכם יהיה השפעתם אם לטוב ואם לרע. א"ל ר' א"כ מהו מלת יהיה, א"ל בני כל מקום שמזכיר הז' צריך להזכיר גם הג' רוחניים וזהו יהיה בגימ' כח"ב ר"ל ר"ת כתר חכמה בינה. א"ל ר' לאכל מבעיא ליה מאי לאכלה, נחסר הו' מהחולם ונתוסף ה' לרמוז בדבר שהוא ה' אחרון שבשם בן ד', א"ל בני דע לך כי מלת לאכלה שב באחרונה ובעבור שהיא אוכלת מהפחד זולת הו' ע"כ נחסר הו' ונתוסף ה' לרמוז בדבר שהוא ה' אחרון, א"ל ולמה אתנח במלת זרע, א"ל בני כאן הרמיז לנו אחר טרדת הגלות זמן מנוחה מהגלות ותתהפך הוא א"ת ח"ן. א"ל ר' ויאמר אלהים למה א' באמצע והוא נעלם ולא די לומר וימר, א"ל בני קחהו לעצמו בלא א' מהו וימר שניהם לרעה ואמור יורם שניהם לטובה. א"ל מי כתוב יורם אלהים ויאמר כתיב, א"ל בכל מקום יאמר יורם ואל יאמר וימר והא' לא יכנוס באמצע, א"ל קחם ברבועם ו' פעמים ו' הוא ל"ו י' פעמים י' ק' הם קול הסר ו' הוא ק"ל הוא סיני, מי הוא הממלא את הק"ל להיות בו' מלא, א"ל הא', א"ל ע"כ אחר הו' א'. א"ל ר' ולמה נעלם א"ל אע"פ שהקול מלא אינה משגת הא', א"ל ר' בזה אתה פוטרני, א"ל א"כ שמע בני דע לך כי הא' בין ו"י למ"ר שהפחד הוא ו"י והעטרה הוא מ"ר ואלולי שא' מפסיק ביניהם העולם היה חרוב, א"ל אחר שהא' נעלם יעלם בכל מקום ולמה בניקודים אחרים נהגה, א"ל בני המקום שננקד נהגה במקום שלא ננקד לא נהגה, וכאן היה נקוד בחולם וא' בלי נקוד ונכנס באמצע להרמיז: