נתיבות המשפט/חידושים/שח
אינו חייב לשלם: אפילו אם ידוע שמתה מחמת מלאכה והטעם נראה כיון דדרכו להשכיר אמדינן דעתו דאם היה אומר מתחלה לאשה היה גם כן משכירה לו בהוספת שכר ולכך פטור מלשלם רק להוסיף לו על שכרו ודוקא שהשוכר אמר לו שישכירו לאיש אבל אם המשכיר אמר שמשכירו לאיש הוי קפידא וחייב כשרכבה עליו אשה ודוקא כשידוע שמתה מחמת מלאכה אבל אם הכישה נחש לא הוי שליחות יד וכן בסימן ש"ט מיירי גם כן שהמשכיר אמר לו שמשכירה ג"כ בהר אבל כשהשוכר אמר לו ששכרה להוליכה בהר פטור ויש חולקין שהביא רמ"א ס"ל דאפילו מתה מחמת מלאכה חייב אפילו לא אמר המשכיר רק השוכר אבל אם רכב עליה עכו"ם לכ"ע חייב דעכו"ם אינו חס על בהמה של ישראל והוי פשיעה גמורה:
כל אשה: ואפילו אמר אשה זו יכול לשנות כל שאינה כבדה ממנה ודוקא כשהבעלים או אחד מבני ביתו הולכין עמו אבל בלא"ה אפילו מכבד להקל אסור דאין שוכר רשאי להשכיר:
מעכב עליו: ובדיעבד עיין ביאורים:
אם הוסיף עליו חלק: ודוקא שמשכיר אמר שמשכירה למשקל זה אבל אם השוכר בא למשכיר ואמר ששכרה למשקל כזה והוסיף תליא בפלוגתא המבואר בסעיף א' בהג"ה:
קב אחד: היינו בימיהם שהיה דרכן לשאת ל' קבים לכך השיעור תמיד בחלק (ל') לפי האומד (לא) בכל זמן:
חייב בנזקיו: אבל בד' דברים פטור ועיין ביאורים:
לא הוי גזלן: ☜ עיין ביאורים דהיינו דפטור מאונסין אבל פחת מחמת מלאכה אם ירצה הבעה"ב שלא ליטול השכירות רק הפחת מחוייב ליתן הפחת:
דתנאי ב"ד הוא: ☜ ועיין ביאורים דאפילו מתה מחמת מלאכה: